• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

חיבוק בבית הכנסת

דור

New member
שלום לרבנים,

האם מותר לחבק את הבנים או חברים בבית הכנסת? האם יש חילוק אם החיבוק הוא לשם חיבה או לשם כבוד ודרך ארץ? האם האיסור הוא תמיד או רק בזמן התפילה?

תודה.
 
ב"ה
שלום וברכה.
במענה לשאלותיך בענין חיבוק בניו או חבריו בבית הכנסת,
הנה מרן רבנו הגדול זיע"א בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סי' יב), וביבי"א ח"ט (סי' קה ח"ו אות ד), ובחזון עובדיה ארבע תעניות (עמ' תמז), דן לגבי המנהג לנשק בניו או ידידיו ורעיו בבית הכנסת, וכתב שיש לבטלו, מפני שהוא דרך של חיבה, ואין להראותו בפני המקום. אולם לא דן שם לגבי חיבוק.
אלא שבתוך הדברים שם מבואר שאפילו לעמוד לפני אדם חשוב בדרך של כבוד, אינו רשאי בבית הכנסת, אלא אם כן לפני מי שצריך לעמוד לפניו לפי ההלכה, אם לא שנצווה לעמוד בפניו, שבזה כשעומד לכבודו, הרי הוא מכבד את מי שציווה אותו לכבדו.
ומבואר שכל מעשה שבמהותו מבטא חיבה או כבוד, אין לעשותו בבית הכנסת (אם לא שיש מצוה בעשייתו), ולפי זה נראה שגם מעשה של חיבוק כשנפגשים, כיון שבודאי מבטא במהותו עניין של חיבת ואהבת מרעים, אין לעשותו בבית הכנסת.
ומה ששאל לגבי חיבוק שהוא בדרך כבוד, לפי המבואר שם ביחוה דעת לענין קימה או נישוק ידיו של קרובו או של בעל הבית שלו אחר קריאת התורה בדרך כבוד, שאין להקל בזה אלא בנישוק ידי אביו או רבו שמצווה לכבדם, לפי זה מבואר שאף בדרך כבוד יהיה אסור.
ואם עושה זאת משום דרך ארץ, הנה אם מקדים לבא לחבק את קרובו למטרה זו אין זה נכון, וכאמור. אולם אם כבר קרובו ניגש אליו ומחבקו, באופן שבשביל למנוע החיבוק יצטרך לשמוט ידיו ממנו או להתרחק וכדומה, וזה יכול להביא למצב של פגיעה ויש בזה משום עוגמת נפש וכבוד הבריות, באופן כזה נראה שאפשר להקל שלא להישמט ממנו, אלא לשתף פעולה אחר שכבר נעשה מעשה. שהרי גם כעת הוא מצווה שלא לפגוע בחברו ולא לגרום עוגמת נפש ומחלוקת. אבל מעיקרא יתן דעתו שלא יגיע למצב כזה, ע"י שבשעה שמגיעים ונפגשים יעמוד בחוץ ויפגשו כבר שם, או בדרכים אחרות.
ומן האמור מבואר שהאיסור להראות חיבה או כבוד לידידיו ורעיו באופן שאינו מצוה, אינו תלוי דווקא בזמן תפילה וכדומה, אלא בעצם ההימצאות בבית הכנסת מקום שהשכינה נמצאת. וכן בכותל המערבי וכדומה (כמבואר בחזו"ע תעניות הנ"ל).

בברכה רבה
 
אצרף מה שכתבתי בענין זה בעבר

יש לדון אם מותר לחבק חבר בבית הכנסת, שהרי מבואר ברמ"א (סי' צח ס"א) שאסור לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום. וא"כ לפי סברא זו יתכן כי אף חיבוק בכלל האיסור, דסו"ס צריך לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום. והיינו שכל מעשה שבמהותו מבטא חיבה אין לעשותו בבית הכנסת.
ואף שלא הוזכר בפוסקים חיבוק בבית הכנסת, ורק נישוק הובא להלכה, מכל מקום זיל בתר טעמא ואין סברא לחלק בניהם. וכן דעת הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א (תשובות אביגדור הלוי עמ' קלא) שיש לאסור חיבוק מאותו טעם של נישוק. וכן דעת הגאון רבי אברהם יוסף שליט"א (שו"ת יד בתשובה עמ' קסו) שכל שכן שאסור חיבוק.
גם הגאון רבי בנימין חותה שליט"א (אליבא דהלכתא ח"ב סי' נח) כתב דחיבוק דינו כנישוק, ופוק חזי מאי עמא דבר שאדם שפוגש חבר, כמה שיותר החיבה עמו יהיה חיבוק, ופחות מכך יהיה רק נישוק. וזה ראיה שחיבוק מראה יותר חיבה ויהיה אסור כמו נישוק, ואולי יותר ממנו.
והעירני ידידי גיסי האברך המופלג רבי ישראל מאיר הכהן שליט"א שסברת הרב חותה אינה ברורה, כי זה תלוי לפי המקום והזמן, דיש מקומות שאצלם (הברסלוים) החיבוק הוא כמו לחיצת יד, והנישוק הרבה יותר מראה על אהבה. ויש מקומות להיפך, שאצלם הנישוק הוא כמו לחיצת יד (מנהג מרוקו הצרפתים) ואצלם החיבוק מראה הרבה יותר על חיבה.
אמנם כאשר שאלתי את הגאון רבי אברהם דוב אויערבך שליט"א רב ואב"ד עיה"ק טבריא (שבת פרשת ויגש תש"פ) השיב לי שלא מוזכר בפוסקים שיש איסור בדבר, ולכן דעתו נוטה להתיר. ועיין עוד בספר גם אני אודך (תשובות אבני ישפה סי' מה ענף א) שכתב שמותר לחבק בניו, היות ולהלכה מוזכר רק נישוק בניו.
אך יש לדון לדעת האוסרים, מה הדין אם חבירו ניגש אליו ומחבקו, האם צריך למנוע את החיבוק באופן שצריך לשמוט ידיו ממנו, או להתרחק. האם יעשה זאת, או שאדרבה ישתף איתו פעולה אחר שכבר נעשה מעשה. ונראה פשוט שבאופן זה אסור לו למנוע את החיבוק באופן שיתרחק ממנו, שכן חבירו עלול להיפגע, וכל כה"ג יש להקל בדבר, והיינו שיישתף פעולה אחר שכבר נעשה מעשה. שהרי גם כעת הוא מצווה שלא לפגוע בחברו ולא לגרום עוגמת נפש ומחלוקת.
וזכורני שפעם אחת ניגש בחור אחד לחבירו כדי לנשקו, והלה התרחק ממנו כאות סימן שלא מתנשק בבית הכנסת, והבחור הזה נפגע. וכבר כתבתי באריכות ברשימותיי הרבה דוגמאות שבני אדם מקפידים על בין אדם למקום ובתמורה לזה מזלזלים בבין אדם לחבירו.
ונשאלתי האם מותר להניח יד על כתף החבר בבית הכנסת. (מה שנקרא תכיפה על השכם) דיתכן וגם זה נחשב לחיבוק, ויהיה אסור. או שבכה"ג אינו חיבוק ממש ומותר. ומסברא נראה שהדבר מותר, דכל כה"ג לא נראה כחיבה כל כך.
והנה מורי ורבי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א (עלינו לשבח שמות עמ' תקעח) חידש שילד שנפל בבית הכנסת, מותר לאביו לנשקו משום שאי"ז גילוי אהבה, כי אם 'פעולת הרגעה' שמותר לעשותה בבית הכנסת.
אמנם נראה לענ"ד דאם יכול להרגיעו באופן אחר, וכגון לתת לו סוכריה או לטיפה בלחי, צריך לעשות כן. ורק אם אין לו ברירה, והילד ממשיך לבכות מותר לו לנשקו על מנת להרגיעו. וכמו כן יש לומר זאת לענין חיבוק בנו הקטן בבית הכנסת, דאם עושה פעולה של הרגעה, מותר.
וראיתי עוד שנשאל מו"ר הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א (והערב נא ח"א עמ' 142) אודות אב שלמד יחד עם בנו בבית כנסת, במהלך הלימוד הקשה הבן קושיה חמורה על דברי התוס'. מרוב התפעלות קם האב ונישק את בנו שתי נשיקות על ראשו. כשנשאל האב היאך עבר על דברי הרמ"א (סי' צח ס"א) שאסור לנשק בנין בבית הכנסת, השיב האב: כי טעמו של דין זה "כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום", אך נשיקותיו לא נבעו מאהבה, אלא כדי להראות לבנו מהי אהבת התורה והרגשת מתיקות ועריבות הלימוד. האם אכן היה מותר לנשק את בנו כדי ליטע בו אהבת התורה ?
השיב הרב שליט"א, השאלה אם אהבת התורה יוקדת בו, או אהבת עצמו ? (שהרי בנא כרעא דאבוה וכאילו מנשק את רגלו) והיה אם מנשק גם ילד זר שאינו בנו, מותר לו לנשק את בנו, אבל אם בן אחר לא היה מנשק, שמא מינה שאת עצמו הוא מנשק והוא בזיון.
ולענ"ד צ"ע בדבריו, דהרי ידוע כי אהבת אב לבנו הוא דבר 'טבעי', וא"א לצפות ממנו שינשק בו אחר, ושוב אין כאן ראיה שמנשק את עצמו. והראייה הגדולה, הוא מפרשת יחס דוד לאבשלום. דוד, לא רק שאוהב אותו כל כך, אלא שהוא מניח לעובדה זאת לגרום לו לצוות את שרי הצבא לא להרוג את אבשלום, כאשר אבשלום, בנו המורד בו, בא להילחם נגדו. ולאחר מכן כאשר יואב הורג בכל זאת את אבשלום, הצער של דוד כל כך גדול. הרי אבשלום מרד בו ורצה להרוג אותו. מדוע הצער הכל כך גדול ? אכן מכאן אנו למדים את התשובה הפשוטה ביותר, שדוד אוהב את אבשלום כמו שרק אב יכול לאהוב את בנו, ולמרות כל מעשי אבשלום, דוד עדיין אוהב אהבה עזה את אבשלום, אהבת אב לבנו. ועוד ראיות לדבר, ואכמ"ל בזה.
ולפי"ז אי אפשר לדרוש מאותו אב שנשק נשיקות על ראשו של בנו שיעשה כן גם לאחר, או אז תווכח אמיתות אהבתו, זה אינו כאמור, שטבע הטביע ה' שאהבת אב לבנו אין אח ורע, ודו"ק. ולפי דברינו, נראה שהיה מותר לאב לנשק את בנו, וא"א לצפות ממנו שינשק גם ילדים אחרים.
והיינו טעמא להתיר, היות וזו אינה נשיקה של 'חיבה', אינה נשיקה של 'כבוד התורה', ודומה הדבר למה שמצינו בפוסקים (בן איש חי פרשת ויקרא ש"א אות יא) שמותר לנשק ידי תלמיד חכם, שהוא מטעם כבוד התורה ואהבתה. וכן מבואר בכף החיים (סי' קנא אות מה) שכבודו של החכם הוא ככבודו של מקום. ועי' בספר אורחות מרן (ח"א עמ' רפט) שמרן הגר"ע יוסף זצ"ל, היה מניח לציבור לנשק ידו בבית כנסת, והוא מהטעם הנ"ל. וע"ע בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' יב) ובשולחן המערכת (ח"א ערך ע) מש"כ בזה.
ונראה דבפרט לפי מה שמצינו כי תלמיד חכם עדיף מספר תורה, עי' בגמ' מכות (כב ע"ב) אמר רבא כמה טפשאי הני אינשי דקמו מקמי ס"ת, ולא קמו מקמי גברא רבא, וא"כ היות וספר תורה בודאי מותר לנשק בבית כנסת משום כבוד התורה, כ"ש ת"ח שמותר לנשקו מה"ט. ולאור האמור, נראה דה"ה בנידון דידן, הנשיקה על מצחו של הילד, הינה נשיקה של כבוד התורה, ששמח בכך שבנו כוין לשאלת אחד מגדולי האחרונים.
וכבר הארכתי במקום אחר להוכיח ממקומות רבים וטובים, שכבוד התורה משקלו כבד בהלכה, ויש בכוחו לדחות הלכות ודינים רבים. וציינתי בכמה מכתביי, ואכמ"ל.
 
נערך לאחרונה:
אצרף מה שכתבתי בענין זה בעבר

יש לדון אם מותר לחבק חבר בבית הכנסת, שהרי מבואר ברמ"א (סי' צח ס"א) שאסור לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום. וא"כ לפי סברא זו יתכן כי אף חיבוק בכלל האיסור, דסו"ס צריך לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום. והיינו שכל מעשה שבמהותו מבטא חיבה אין לעשותו בבית הכנסת.
ואף שלא הוזכר בפוסקים חיבוק בבית הכנסת, ורק נישוק הובא להלכה, מכל מקום זיל בתר טעמא ואין סברא לחלק בניהם. וכן דעת הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א (תשובות אביגדור הלוי עמ' קלא) שיש לאסור חיבוק מאותו טעם של נישוק. וכן דעת הגאון רבי אברהם יוסף שליט"א (שו"ת יד בתשובה עמ' קסו) שכל שכן שאסור חיבוק.
גם הגאון רבי בנימין חותה שליט"א (אליבא דהלכתא ח"ב סי' נח) כתב דחיבוק דינו כנישוק, ופוק חזי מאי עמא דבר שאדם שפוגש חבר, כמה שיותר החיבה עמו יהיה חיבוק, ופחות מכך יהיה רק נישוק. וזה ראיה שחיבוק מראה יותר חיבה ויהיה אסור כמו נישוק, ואולי יותר ממנו.
והעירני ידידי גיסי האברך המופלג רבי ישראל מאיר הכהן שליט"א שסברת הרב חותה אינה ברורה, כי זה תלוי לפי המקום והזמן, דיש מקומות שאצלם (הברסלוים) החיבוק הוא כמו לחיצת יד, והנישוק הרבה יותר מראה על אהבה. ויש מקומות להיפך, שאצלם הנישוק הוא כמו לחיצת יד (מנהג מרוקו הצרפתים) ואצלם החיבוק מראה הרבה יותר על חיבה.
אמנם כאשר שאלתי את הגאון רבי אברהם דוב אויערבך שליט"א רב ואב"ד עיה"ק טבריא (שבת פרשת ויגש תש"פ) השיב לי שלא מוזכר בפוסקים שיש איסור בדבר, ולכן דעתו נוטה להתיר. ועיין עוד בספר גם אני אודך (תשובות אבני ישפה סי' מה ענף א) שכתב שמותר לחבק בניו, היות ולהלכה מוזכר רק נישוק בניו.
אך יש לדון לדעת האוסרים, מה הדין אם חבירו ניגש אליו ומחבקו, האם צריך למנוע את החיבוק באופן שצריך לשמוט ידיו ממנו, או להתרחק. האם יעשה זאת, או שאדרבה ישתף איתו פעולה אחר שכבר נעשה מעשה. ונראה פשוט שבאופן זה אסור לו למנוע את החיבוק באופן שיתרחק ממנו, שכן חבירו עלול להיפגע, וכל כה"ג יש להקל בדבר, והיינו שיישתף פעולה אחר שכבר נעשה מעשה. שהרי גם כעת הוא מצווה שלא לפגוע בחברו ולא לגרום עוגמת נפש ומחלוקת.
וזכורני שפעם אחת ניגש בחור אחד לחבירו כדי לנשקו, והלה התרחק ממנו כאות סימן שלא מתנשק בבית הכנסת, והבחור הזה נפגע. וכבר כתבתי באריכות ברשימותיי הרבה דוגמאות שבני אדם מקפידים על בין אדם למקום ובתמורה לזה מזלזלים בבין אדם לחבירו.
ונשאלתי האם מותר להניח יד על כתף החבר בבית הכנסת. (מה שנקרא תכיפה על השכם) דיתכן וגם זה נחשב לחיבוק, ויהיה אסור. או שבכה"ג אינו חיבוק ממש ומותר. ומסברא נראה שהדבר מותר, דכל כה"ג לא נראה כחיבה כל כך.
והנה מורי ורבי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א (עלינו לשבח שמות עמ' תקעח) חידש שילד שנפל בבית הכנסת, מותר לאביו לנשקו משום שאי"ז גילוי אהבה, כי אם 'פעולת הרגעה' שמותר לעשותה בבית הכנסת.
אמנם נראה לענ"ד דאם יכול להרגיעו באופן אחר, וכגון לתת לו סוכריה או לטיפה בלחי, צריך לעשות כן. ורק אם אין לו ברירה, והילד ממשיך לבכות מותר לו לנשקו על מנת להרגיעו. וכמו כן יש לומר זאת לענין חיבוק בנו הקטן בבית הכנסת, דאם עושה פעולה של הרגעה, מותר.
וראיתי עוד שנשאל מו"ר הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א (והערב נא ח"א עמ' 142) אודות אב שלמד יחד עם בנו בבית כנסת, במהלך הלימוד הקשה הבן קושיה חמורה על דברי התוס'. מרוב התפעלות קם האב ונישק את בנו שתי נשיקות על ראשו. כשנשאל האב היאך עבר על דברי הרמ"א (סי' צח ס"א) שאסור לנשק בנין בבית הכנסת, השיב האב: כי טעמו של דין זה "כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום", אך נשיקותיו לא נבעו מאהבה, אלא כדי להראות לבנו מהי אהבת התורה והרגשת מתיקות ועריבות הלימוד. האם אכן היה מותר לנשק את בנו כדי ליטע בו אהבת התורה ?
השיב הרב שליט"א, השאלה אם אהבת התורה יוקדת בו, או אהבת עצמו ? (שהרי בנא כרעא דאבוה וכאילו מנשק את רגלו) והיה אם מנשק גם ילד זר שאינו בנו, מותר לו לנשק את בנו, אבל אם בן אחר לא היה מנשק, שמא מינה שאת עצמו הוא מנשק והוא בזיון.
ולענ"ד צ"ע בדבריו, דהרי ידוע כי אהבת אב לבנו הוא דבר 'טבעי', וא"א לצפות ממנו שינשק בו אחר, ושוב אין כאן ראיה שמנשק את עצמו. והראייה הגדולה, הוא מפרשת יחס דוד לאבשלום. דוד, לא רק שאוהב אותו כל כך, אלא שהוא מניח לעובדה זאת לגרום לו לצוות את שרי הצבא לא להרוג את אבשלום, כאשר אבשלום, בנו המורד בו, בא להילחם נגדו. ולאחר מכן כאשר יואב הורג בכל זאת את אבשלום, הצער של דוד כל כך גדול. הרי אבשלום מרד בו ורצה להרוג אותו. מדוע הצער הכל כך גדול ? אכן מכאן אנו למדים את התשובה הפשוטה ביותר, שדוד אוהב את אבשלום כמו שרק אב יכול לאהוב את בנו, ולמרות כל מעשי אבשלום, דוד עדיין אוהב אהבה עזה את אבשלום, אהבת אב לבנו. ועוד ראיות לדבר, ואכמ"ל בזה.
ולפי"ז אי אפשר לדרוש מאותו אב שנשק נשיקות על ראשו של בנו שיעשה כן גם לאחר, או אז תווכח אמיתות אהבתו, זה אינו כאמור, שטבע הטביע ה' שאהבת אב לבנו אין אח ורע, ודו"ק. ולפי דברינו, נראה שהיה מותר לאב לנשק את בנו, וא"א לצפות ממנו שינשק גם ילדים אחרים.
והיינו טעמא להתיר, היות וזו אינה נשיקה של 'חיבה', אינה נשיקה של 'כבוד התורה', ודומה הדבר למה שמצינו בפוסקים (בן איש חי פרשת ויקרא ש"א אות יא) שמותר לנשק ידי תלמיד חכם, שהוא מטעם כבוד התורה ואהבתה. וכן מבואר בכף החיים (סי' קנא אות מה) שכבודו של החכם הוא ככבודו של מקום. ועי' בספר אורחות מרן (ח"א עמ' רפט) שמרן הגר"ע יוסף זצ"ל, היה מניח לציבור לנשק ידו בבית כנסת, והוא מהטעם הנ"ל. וע"ע בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' יב) ובשולחן המערכת (ח"א ערך ע) מש"כ בזה.
ונראה דבפרט לפי מה שמצינו כי תלמיד חכם עדיף מספר תורה, עי' בגמ' מכות (כב ע"ב) אמר רבא כמה טפשאי הני אינשי דקמו מקמי ס"ת, ולא קמו מקמי גברא רבא, וא"כ היות וספר תורה בודאי מותר לנשק בבית כנסת משום כבוד התורה, כ"ש ת"ח שמותר לנשקו מה"ט. ולאור האמור, נראה דה"ה בנידון דידן, הנשיקה על מצחו של הילד, הינה נשיקה של כבוד התורה, ששמח בכך שבנו כוין לשאלת אחד מגדולי האחרונים.
וכבר הארכתי במקום אחר להוכיח ממקומות רבים וטובים, שכבוד התורה משקלו כבד בהלכה, ויש בכוחו לדחות הלכות ודינים רבים. וציינתי בכמה מכתביי, ואכמ"ל.
יישר כח גדול.
נא לשים לב שמדור זה הוא מדור "שאל את הרב", ואין להעלות פה דברים הקשורים ישירות לעצם השאלה והתשובה.
פתחנו אשכול מיוחד של "תוכן גולשים" בשביל להעלות עניינים כנ"ל. אפשר לפתוח שם נושא חדש, ולתת קשור לשו"ת בשאל את הרב. ולהוסיף את הדברים הנפלאים שכתבתם.
חשוב מאד לשמור על הסדר בפורום.
חזק ואמץ!
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון