• ניתן למסור שמות לתפלה בציונו של מרן בערב ראש השנה, במעבר לאתר מורשת מרן הראשי, ולחיצה על הבאנר. שנה טובה ומבורכת!

חתימת ברכת השיבה

#1
בס"ד תשובה מפורטת על מי שטעה בחתימת ברכה השיבה בי' ימי תשובה. סיכום השיטות וחיזוק דעת רבינו הגדול זצ"ל
שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולם
חתימת ברכת השיבה שופטינו
א) איתא בגמרא ברכות (יב: ) אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב. כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. ורבי אלעזר אמר אפילו אמר האל הקדוש יצא, שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט - אלו עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים, וקאמר האל הקדוש. מאי הוה עלה אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט; רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט. והלכתא כרבה. ע"כ. כלומר ג' שיטות בדבר; דעת רבה שיש לשנות הנוסח בעשרת ימי תשובה להמלך הקדוש והמלך המשפט. וגם בדיעבד לא יצא. ודעת ר' אלעזר שאין צריך לשנות הנוסח. ודעת רב יוסף שיש לשנות הנוסח אך אם טעה אין מחזירין אותו. ופסקה הגמרא הלכה כרבה. [עיין להלן במקור הדברים].
פסק הרי"ף (ו: ) הלכה וז"ל ואסיקנא והלכתא המלך הקדוש והמלך המשפט ומדאסיקנא הכי שמע מינה דליתא לדרבי אלעזר דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא אלא לא יצא וכיון שלא יצא צריך לחזור וכן הלכתא. וכן פסק הרמב"ם (תפלה פ"י הלכה יג) שאם אמר האל הקדוש או מלך אוהב צדקה ומשפט לא יצא וחוזר ומתקן, ואם לא נזכר אלא עד שהשלים כל תפלתו חוזר לראש, אחד יחיד ואחד שליח ציבור. עכ"ל. הגהות מיימוניות (שם אות נ) ובשם רבו. וכ"פ הרא"ש (ברכות פ"א, טז) ואם לא אמר מחזירין אותו מדקאמר רבי אלעזר אפי' אמר האל הקדוש יצא מכלל דלרב אפילו בדיעבד לא יצא ורבה סבירא ליה כרב. ובספר העיטור (הל' שופר דף קג טור ב) כתב, ופי' רב אלפסי ז"ל מדאסיקנא הכי ש"מ דליתא לדר"א דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא אלא לא יצא וצריך לחזור וכן הלכתא. ע"כ. וכ"כ בתוספות שם (ד"ה והלכתא) ע"ש שכל המחלוקת הראשונים שהביאו שם היא רק על זכרנו לחיים ומי כמוך אם יחזור או לא ע"ש. וכן הוא תשובות הגאונים (שערי תשובה ס' פג) אם שכח ש"ץ בהמלך הקדוש המלך המשפט חובה אינון ונחזיר ש"ץ לאומרן, ואנו אומרים דלא שנא יחיד ול"ש ש"ץ היכא דטעו חובה לחזור שהרי תקנום במטבע של תפלה וקי"ל טעה בג' ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר למקום שטעה. ע"כ. אמנם בתשובה פב כתוב להיפך שאם טעה בהמלך הקדוש המלך המשפט אם לא סיים ואמר עושה שלום שפיר דמי לחזור ואם סיים כיון שלא אמרו חכמים צריך לחזור ליכא כח לחייביה. ע"כ רבינו האיי ז"ל. ע"ש. והובא כל זה בהלכות לרי"ץ גיאות (הל' תשובה עמ' סא) דרב סעדיה גאון פסק שאם שכח המלך המשפט חוזר מקבוץ גליות ואילך. והביא דעת רב האיי והוסיף שאנו אומרים שחייב לחזור בשניהם ע"ש. וכ"פ בספר האורה (ח"א, צג). מחזור ויטרי (ס' שכז). וכ"כ באור זרוע (ח"א ס' כט) שאף על גב דק"ל בכ"מ הלכ' כרב' לגבי רב יוסף הכא הוצרך לפסוק הלכה כרבה משום דר' אלעזר פליג עלי' לגמרי דלרבה אפי' בדיעבד אמר האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט מחזירין אותו ולר' אלעזר אומרו לכתחלה ור' יצחק אלפס זצ"ל פוסק לומר המלך הקדוש והמלך המשפט ואם לא אמר מחזירין אותו. ע"כ. כלומר שדעת הרי"ף שאע"פ שאמר 'מלך' אוהב צדקה ומשפט לא יצא. כ"כ בדעת האור זרוע ביביע אומר (ח"ב, ח אות ב) ובחזון עובדיה (עמ' קצד) וע"ע ביב"א שכן נראה מעוד ראשונים בדעת הרי"ף. וכ"כ בספר המאורות (שיטת קדמונים ברכות יב: ) בדעת הרי"ף. וכן נראה מסקנתו שם. וכן העלה המאירי בחיבור התשובה (משיב נפש מאמר ב פ"ב) וגרסתו היא שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט כתבו הרי"ף והרמב"ם שלא יצא. מוכח שהיתה גרסתו ברמב"ם מלך אוהב. האשכול (הלכות ראש השנה דף קנט: ). ארחות חיים (הלכות תפלה קד. וסדר תפלת מוסף של ר"ה אות כ). כל בו (ס' יא). רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ו חלק ג דף נ טור ב). רשב"א (ברכות יב: ). ריטב"א (ברכות הוצאת מוסד הרב קוק יב: ור"ה לה). אגודה (ברכות פ"א אות ל). רא"ה (סוף פ"א דברכות). רמב"ן במלחמות ה' (ו: ) ובדרשת הרמב"ן לר"ה. נמוקי יוסף (ברכות שם). ריקאנטי (ס' לב וקסב). מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג ס' נד). תשב"ץ קטן (ס' קיט) בשם מהר"ם. פסקי ריא"ז (ברכות פ"א אות לא). סמ"ג (עשין יט). המנהיג (הלכות ר"ה עמ' שו). ספר מנהגי מרשלייאה (לר' משה ב"ר שמואל אחיינו של בעל העיטור. תפלת ראש השנה עמוד 127). והטור בסימן קיח הביא בשם אחיו ר' יחיאל שהסתפק מה הבדל יש בין מלך אוהב צדקה ומשפט להמלך המשפט שבשביל זה צריך לחזור והוסיף שישר בעיניו הנוהגים שלא לומר מלך כל השנה אלא רק בעשרת ימי תשובה. אך בסימן תקפב פסק הטור כדעת הרמב"ם והרא"ש שיש לחזור אע"פ שאמר 'מלך' אוהב. וכן סתם בס' קיט (כ"כ היד אהרן ס' תקפב בהב"י שהטור סתם דבריו בס' קיט משמע דס"ל הכי). ספר המנהגים (טירנא אות ר"ה). אבודרהם (שמונה עשרה). ספר על הכל (ס' ח) בשם ר' שמשון ור' אלפס ותוס' ר' יהודה. ספר השלחן (לר' חייא ב"ר שלמה אבן חביב תלמיד הרשב"א. הל' תפלה שער ד). ספר מצות זמניות (לתלמיד הרא"ש. הל' ר"ה). מנהגי המהרי"ל (הל' עשרת ימי תשובה אות ב). לקט יושר (או"ח עמ' קכח ענין ד). וכן נראה דעת האגור (הל' ר"ה ס' תתפה). מנורת המאור (למהר"ר ישראל אלנקאווה פ"ב הל' ר"ה עמ' 360). ספר הבתים (לר' דוד ב"ר שמואל הכוכבי בן דורו של המאירי. הל' תפלה שער ב' ס' יד. אכן גרסתו היא בלי מלך, אלא אוהב צדקה ומשפט ע' הערה 1).
ב) לעומתם כתבו כמה ראשונים שאין לחזור כשטעה ואמר האל הקדוש או מלך אוהב צדקה ומשפט. וזה יצא ראשונה, רבינו זרחיה הלוי בעל המאור על הרי"ף שם האריך לחלוק על הרי"ף וכתב שהלכה כרבה לעשות כן לכתחילה, ואם טעה אין לחזור שגם רבה שאמר שיש לומר 'מלך' כל זה לכתחילה כדעת ר' אלעזר ולא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא. (אמנם הרמב"ן במלחמות שם והראב"ד בהשגותיו האריכו לדחות דבריו ע"ש). וכ"פ הראבי"ה (ברכות ס' מ). וכן נראה דעת הראב"ד בהשגות על הרמב"ם. והביאו הטור בס' תקפב אמנם מרן הבית יוסף שם כתב שהראב"ד שיש מי שמפרש כן, אבל אינו מכריע בהדיא שתהיה דעתו כן . ע"ש. וכן נראה מהארחות חיים שהביא שדעת הראב"ד שחוזר וכן מהשגותיו על בעל המאור. ותלמידי רבינו יונה על הרי"ף האריכו להוכיח כשיטת הרי"ף שדעת רבה היא שגם בדיעבד אם אמר 'האל' הקדוש ו'האל' המשפט לא יצא בדיעבד. ודחו דעת רבני צרפת שפירשו שכל מחלוקת רבה ור"א היא בלכתחילה אך בדיעבד כ"ע מודו שיצא. אך הוסיפו בשם רבינו יונה שאם אמר 'מלך' אוהב צדקה ומשפט אין צריך לחזור הואיל ומזכיר לשון מלכות אבל אם אינו מזכיר לשון מלכות צריך לחזור מה שאין כן בשאר ימות השנה. ע"כ. ובפסקי הרי"ד (ברכות שם) כתב שכל מחלוקתם היא בלכתחילה אבל בדיעבד אין צריך לחזור. וכ"פ השבלי הלקט (סדר ראש השנה ס' שה) והוסיף שכן נראה לי שאם התפלל האל הקדוש האל המשפט בדיעבד אין מחזירין אותו. ושמא לדידן שאנו רגילים לומר מלך אוהב צדקה ומשפט אפי' לכתחילה נמי מכל מקום בדיעבד אין מחזירין אותו. עכ"ל. יוצא מדבריו, שלפי הצד השני שכתב כל מה שכתבו הראשונים שבדיעבד חוזר זהו משום שאמר האל המשפט, אך אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט אינו צריך לחזור. אמנם לשון הרמב"ם והרא"ש הנ"ל שאם אמר 'מלך' אוהב צדקה ומשפט לא יצא. וכ"כ עוד ראשונים. וכ"כ להדיא אורחות חיים שם בשם הראב"ד שאפילו אמר מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר ואומר המלך המשפט. וכ"כ הריבב"ן (הובא בשיטות קמאי ברכות עמ' רעז).
ג) ואכן כתבו הראשונים מה הפרש יש בין מלך אוהב צדקה ומשפט לבין המלך המשפט. וז"ל הר"י מיגאש (שו"ת ס' קפב), להיותו יתעלה בימים הנז' יושב על כסא דין ודן כל אחד כפי מעשיו וע"כ ראוי לומר בימים הנזכרים המלך המשפט אבל לא מנעו לומר מלך אוהב צדקה ומשפט בשאר ימות השנה שאין בכלל לשון זה ולא נראה ממנו שהוא יושב על כסא משפט ודן כל הבריות באותה העת אבל מה שנראה ממנו הוא שהוא אוהב המשפט כלומר מסכים בו ואינו נוטה ממנו. עכ"ל. יוצא מדבריו שיש הבדל בין מלך אוהב להמלך המשפט ולא קרב זה אל זה. וכ"כ רבינו מנוח (על הרמב"ם שם הובא בב"י ס' תקפב) דמלך אוהב צדקה ומשפט משמע שיתנהגו ברואיו בצדק ובמשפט אבל המלך המשפט רצה לומר שהוא יתברך שופט העולם. אי נמי משמע שהוא עצמו הוא המשפט כמו שאנו אומרים הוא החכמה הוא המדע שאין לומר עליו יתברך חכם ומבין שנראה שהוא קונה החכמה והבינה מאחר. וכ"כ הכל בו- והטעם למה חותמין המלך הקדוש כדי להזכיר בדעתו בתפלה שהגיע עת לבא לפני מלכו של עולם וכן בברכת י"א המלך המשפט שיירא ויפחד מהשם יתברך בהגיע עת התקרבו למשפט ויפחד מדינו ויחזור בתשובה שלמה לפניו, ופירשו ז"ל שלשון המלך המשפט כמו מלך המשפט על דרך הארון הברית, ולפיכך אם אמר מלך המשפט יצא, אבל הראב"ד ז"ל כתב שהפלגת השבח אל השם יתברך שרוצה לומר שהוא המלך והוא המשפט כמו האומר שהוא החכמה והוא המדע, ואין השבח לומר חכם ויודע ומבין שנראה כאלו הוא לוקח חכמה מאחרים, ולפיכך אם לא אמר כך לא יצא. עכ"ל. וע"ע בישועות יעקב (לג"ר יעקב משולם אורנשטיין תקפב, א) שכתב פירוש אחר.
א"כ יוצא שרוב מוחלט של הראשונים (כארבעים ראשונים) סוברים שיש לחזור בעד מלך אוהב צדקה ומשפט אע"פ שאמר מלך. ועוד נלענ"ד להוסיף, שאף שבשו"ת מן השמים (ס' פז) משמע שאין לחזור אם לא אמר המלך הקדוש. מ"מ אין להכריע הלכה כן משום דלא בשמים היא וכמו שהאריך בזה בטוטו"ד ביביע אומר ח"א (ס' מא) שאין הכרח לפסוק כדברי שו"ת מן השמים אלא כשהדברים נכונים בטעמן מצד עצמן. ע"ע ביבי"א ח"ט (ס' כג אות ב וס' קג אות ה) וילקו"י סוכה (מהדורת תשע"ו עמ' תשסה).
ד) ואע"פ שיש גרסאות ברמב"ם שם שאם אמר אוהב צדקה ומשפט יש לחזור. משמע משום שלא אמר מלך אך אם אמר מלך אין לחזור. מ"מ רוב הגרסאות ברמב"ם הוא מלך אוהב (כמש"כ בהגהות על הרמב"ם מהדורת פרנקל). ועוד שחלק מהראשונים שהביאו את הרמב"ם או העתיקו לשונו כתבו מלך אוהב ופסקו שצריך לחזור. משמע שכך היתה גרסתם ברמב"ם. (כספר השלחן, האגור, המאירי, כן משמע מהריקאנטי ס' קסב, וספר על הכל). וכן היתה הגרסא לפני הטור בסימן תקפב והב"י שכתבו בשמו שיש לחזור. וכן האחרונים המובאים להלן שכתבו שדעת הרמב"ם כהרי"ף שיש לחזור לא הביאו חילוק זה. אך הגינת ורדים (גן המלך ס' קנ) הביא תשובת הרמב"ם (ס' קפב) וז"ל, ונוסח הברכה הי"א הוא שיחתום בה בא"י אוהב צדקה ומשפט ואינו חייב להזכיר מלך אלא בעשרת הימים. ולפי זה כתב הגו"ר וכפי זה אין בידינו לחזור אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט וכבר מצינו שכתבו כן תלמידי ה"ר יונה. אמנם שאר פוסקים שסתמו דבריהם שאם לא אמר המלך המשפט שחוזר להתפלל אפשר דהוו גרסי כגירסא דהרמב"ם בתשובה. עכ"ל. אמנם הברכי יוסף (קיח) כתב שמדברי הרמב"ם בחיבור מוכח איפכא, ופשוט דאזלינן בתר מ"ש בחיבור. והיה אפשר להשוות קצת דבריו בתשובה הנז' למ"ש בחיבור, דס"ל להרמב"ם דאם כל השנה חותם אוהב צדקה ומשפט, בעשרת ימי תשובה סגי אם חותם מלך אוהב וכו', דמהשינוי שעושה בימים ההם מוכח דכונתו לומר כי הימים ההם מלך יושב על כסא דין, וסגי. אבל אם כל השנה חותם מלך אוהב וכו', וסירכיה נקיט גם בעשרת ימי תשובה, לא יצא, דכי היכי דאומרו בכל השנה מלך אוהב וכו' אין כונתו שהוא יושב על כסא דין, הכא נמי עתה בימים אלו שוו בשיעוריהן, שלא עשה הפרש ביניהם. ובזה לענין הדין סברת הרמב"ם אחת היא, דגם למ"ש בתשובה אם כל השנה חותם מלך אוהב, לא יצא בזה בעשרת ימי תשובה, והן דבריו בחיבור. עכ"ל. ולפי דבריו נלענ"ד להוסיף עוד, שאף הגרסא ברמב"ם בחיבורו שאם אמר אוהב צדקה ומשפט לא יצא אין לדייק מזה שכל מי שאמר מלך אוהב יצא, שזה נכון רק למי שרגיל כל השנה לומר אוהב צדקה ומשפט בלי מלך שאז השינוי שעושה בימים אלה לומר מלך סגי כדברי החיד"א. אך למי שנוהג תמיד לומר מלך לא יצא וצריך לחזור הברכה. ועוד שבשו"ת ר' יהושע הנגיד, נין ונכד לרמב"ם, (ס' ו והובאו בחלק מהוצאות הרמב"ם הל' תפלה פ"ב, יח) נשאל מה הנוסח הנכון של חתימת הברכה האם היא מלך אוהב צדקה ומשפט או אוהב צדקה ומשפט בלי מלך משום שיש שינוי נוסחאות ברמב"ם. וענה- מה שהתחזק אצלי הוא שיסמוך על מה שאמר בהלכות בכל ימות השנה חותם בברכת י"א מלך אוהב צדקה משום שהוא כדברי החכמה והמנהג. ואולם צמצמו בטוי מלך בקבעו ברכות התפלה, יוכל היות שלא הושם לב בשעת הכתיבה או הסתפק מהזכיר מלך בחתימה משום שכבר הזכירו באמצע הברכה ומלוך עלינו מהרה. עכ"ל. אמנם לקמן נביא דברי המאמ"ר שכתב שגם בסדר התפלה להרמב"ם כתוב מלך אוהב וכנראה שגם בזה יש שינוי גרסאות.
ה) ולעניין הלכה פסק הב"י בסימן תקפב לענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל מסכימים דבדיעבד נמי לא יצא הכי נקטינן. וכ"פ בש"ע שם סעיף א'. אמנם הדרכי משה (תקפב ס"ק ג) וז"ל, ולעיל סימן קי"ח כתוב בהדיא כדברי תלמידי רבינו יונה לכן נראה לי דאין צריך לחזור אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט ויש לסמוך אדבריהם בדיעבד וכן משמע המסקנא בהגהות מנהגים (שם עמ' צב אות קז). וכן פסק הרמ"א בס' קיח. וכ"פ המטה משה (ס' תשצט) שרק הנוהגים לומר האל אוהב צדקה ומשפט צריך לחזור, אך למנהגינו לומר מלך אוהב אין צריך לחזור. והט"ז (קיח, ב) כתב שלעניין הלכה כיון דקי"ל במידי דספיקא שמתפלל דרך נדבה כדאיתא בסי' קי"ז ס"ד בענין שיש ספק בברכה וא"צ לחדש בה דבר, כ"ש כאן שרוב הדיעות ס"ל כן כמ"ש ב"י, נעשה כן לצאת ידי כל הדיעות ונכון לעשות כן להתפלל שנית דרך נדבה אם לא אמר המלך המשפט. וכ"פ כדברי הט"ז המור וקציעה (קיח). מגן גיבורים (קיח, ב). וכן הסכים המנחת אהרן (ס' טז סוף אות כח). והשלמי חגיגה (דף שיב ע"א). הגר"ז (תקפב, ב). ערוך השלחן (תקפב, ה). והמג"א (קיח, א) פסק כהרמ"א שכ"כ הב"ח מטה משה ושל"ה (מסכת ראש השנה נר מצוה אות כז) דלא כהלבוש, דהרי בהגהות מנהגים כתב דא"צ והוא היה בקי במנהגים. ובכנסת הגדולה (ס' תקפב הג' ב"י אות ב) כתב וז"ל, תמהני שדרך הרב ז"ל (הב"י) לפסוק היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אי יברך אי לא יברך דספק ברכות להקל, וכמו שכתב בי"ד סימן כ"ח והכא דאיכא מרבוותא דסברי דאין לחזור לכתחלה אפילו לא אמרו ראוי לפסוק ספק ברכות להקל. וכן האריך בזה בשכנה"ג (שם א"ב) שאין לחזור כי כל מש"כ הטור שיחזור הוא משום שגרסתו היא 'האל' אוהב צדקה ומשפט. אבל כיון שמנהגינו לומר מלך אוהב לא יחזור ע"ש. וכ"כ האליה רבה (תקפב, ה וזוטא אות ב). יד אהרן (תקפב בהגב"י). זכור לאברהם (אלקלעי ח"א אות ר עמ' קיב וח"ג אות ר'- ר"ה).
ו) אמנם רבים מהאחרונים פסקו כדעת השלחן ערוך שיש לחזור ולברך ואם סיים תפלתו יחזור לראש התפלה. הלבוש (קיח ותקפב, ב) פסק שצריך לחזור. פרי חדש (תקפב). וכך נראה דעת הרדב"ז (ח"ד ס' רלט וע"ע ס' רסא) ע"ש. הרמ"ע מפאנו באלפסי זוטא (ספ"ק דברכות). החיד"א (ברכ"י קיח, א ותקפב, א וקשר גודל יז, א). מטה יהודה (תקפב, א) שכן דעת מרן הש"ע וגם ר' יחיאל שהביא דבריו הטור לא בא לחלוק על הדין אלא רק לתמוה מה נשתנה מלך אוהב צדקה ומשפט להמלך המשפט אלא אדרבה משהקשה כן בפשיטות מוכח דפשיטא ליה דחוזר אף כשאמר מלך ומכ"ש שמצאנו תירוץ לקושייתו בב"י בשם ר' מנוח. וכתב שכן העיקר דלא כשיירי כנה"ג. ע"ש. וכן כתב המאמר מרדכי (תקפב, ב) שכן נהג למעשה כמה פעמים לפי מה שאנו נמשכים אחר פסקי מרן. והאריך לדחות דברי שכנה"ג הנ"ל שר' יחיאל לא חלק על הדין העולה מהגמרא אלא רק תמה על הדבר ועוד שמדויק מדבריו שהרי כתב שהורגל בפי כל לחתום כל השנה מלך אוהב ותמה שאינו יודע מה הפרש יש בין מלך אוהב צדקה ומשפט ובין המלך המשפט לענין שצריך לחזור. ועוד כתב שפשוט שכיון שמרן פסק בס' קיח לומר כל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט א"כ מה שפסק בס' תקפב שצריך לחזור מסתמא מיירי שאמר לפי הרגל לשונו וסירכיה נקיט א"כ הו"ל כאילו כתב בהדיא שאם אמר מלך אוהב וכו' צריך לחזור. ועוד מזה שכתב הב"י שמשמעות הפוסקים כהראב"ד שאף כשאמר מלך אוהב מ"מ צריך לחזור פשיטא שכך דעתו להלכה ועוד שאילו היה הב"י חושש לסב"ל לא היה לו לסתום דבריו בש"ע כדי שלא נטעה. ועוד תמה המאמ"ר, איך השכנה"ג כתב שהרמב"ם לא גילה דעתו בזה הרי בג' מקומות גילה דעתו, בפ"ב הל' יח כתב שחתימת הברכה היא 'מלך' אוהב צדקה ומשפט וכ"כ בסדר התפלה בסוף ספר אהבה. ובפ"י, יג כתב שאם אמר מלך אוהב בעשי"ת צריך לחזור. וכך הסיק המאמ"ר שאין לזוז מדברי מרן הש"ע . עכת"ד. וכן העלה בשו"ת כנסת ישראל (דף יד ע"א) והאריך לדחות דברי שכנה"ג וסיים דהכי נקטינן שיש לחזור כדעת מרן והחיד"א ע"ש. וכן דעת הרב המגיה בשלמי חגיגה (דף שיב ע"ג) שכ"כ האחרונים כולם הסכימו פה אחד בראיות נכונות שחוזר כדעת מרן. וכן העלה להלכה הפתח הדביר (קיח, א) וכתב שאין לומר סב"ל כנגד מרן, כיון שלש עמודי הוראה הכי ס"ל לא אמרינן סב"ל ועוד כיון שרוב מנין ורוב בנין ס"ל לחזור, וע"כ ברוח מבינתו מכריע הוא כוותייהו. וכיון דלדידיה לא חשיב ספק אין סברא לומר סב"ל. ע"ש. והובא דבריו בארץ חיים (ס' תקפב). נהר שלום (ר"ס תקפב) כשסיים תפלתו ראוי לחזור ולהתפלל ואפילו אינו אלא ספק. ע"ש. (וע"ע יבי"א ח"ז ס' נא אות ב מש"כ על תחילת דברי הנהר שלום). שו"ת מים רבים (ס' נא) בתשובת בן המחבר. (אך בס' נב כתב לו אביו הג"ר רפאל מילדולה שכיון שיש שינוי גרסאות בראשונים אין ביכולתנו לחייב לחזור אלא יחזור בתנאי נדבה. ע' מש"כ עליו ביב"א הנ"ל אות ט). והפרי האדמה (ח"א פ"ב דין יח דף טו ע"ד) הביא את כל הדעות בזה וסיים בדברי הרב מים רבים שהעלה שלא יחזור אלא בתורת נדבה. וסיים הפרי האדמה, שהתינח כשסיים את כל הי"ח ברכות, אבל אם הוא ברכה א' או ב' כיצד יעשה, אם יגמור ואח"כ יחזור כל הי"ח בתורת נדבה. ואני ההדיוט אין בי כח להכריח ח"ו נגד מרן הקדוש והפר"ח איש ירושלים. ע"ש. נראה דס"ל שהחוזר כדעת מרן לא הפסיד. וכן נראה שהבין בדעתו ביבי"א (ח"ב, ח אות יד) שהביא דעתו כדעת הפוסקים כהש"ע. חסד לאלפים (ס' קיד-קכג אות טז). בית עובד (בהלכות שלפני ברכת השיבה ). נוהג כצאן יוסף (הל' ר"ה אות כד) והובא בפקודת אלעזר (ס' תקפב ס"ב ד"ה והנה כמו). מעשה רקח (הל' תפלה פ"י, יג) שהעיקר נראה כדברי רבינו (הרמב"ם) וסיעת מרחמוהי. זכור לאברהם (אביגדור ס' כו) פשיטא ליה שחוזר. מחזה אברהם (ס' מב אות ג) שלא שייך בזה סב"ל משום שעד כאן לא אמרינן סב"ל אלא כשהאדם מסופק אם חייב או לא. אך כשהאדם מחוייב אלא דספק אם כבר יצא יד"ח לא אמרינן סב"ל. ולכן בדנד"ד כשכבר מחויב ועומד אלא דמספקא לן בדיעבד אם יצא או לא, כיון דמחויב ועומד בלי שום ספק אזילנן לחומרא וצ"ל המלך המשפט. ועוד תירץ, הא דאמרינן סב"ל היינו בכגון שהברכות אינן מעכבות ויצא יד"ח גם אם לא בירך. אך הכא אם אמר מלך אוהב נמצא שלא עשה המצוה ולא מידי ושינה ממטבע שטבעו חכמים ולא יצא יד"ח ולא אזלינן לחומרא וצריך לחזור ולברך כיון שהברכה מעכבת המצוה. ע"ש. וכ"פ בשו"ת בית דוד (לג"ר יוסף דוד משאלוניקי ס' שנט) ושם בעמ' צא ע"ג ד"ה ועוד העלה כדברי המחזה אברהם, שרק במצות שהברכות אינם מעכבות אמרינן סב"ל, אך בתפלה שעיקר המצוה היא הברכה ואם אינו מברך אינו יוצא לא אמרינן סב"ל. וכן העלה להלכה מהר"ח פלאג'י (מועד לכל חי ס' יג, כח). עקרי הד"ט (ס' לא, טו). קדשי דוד (לג"ר דוד חיים שמואל חסאן ס' תקפב) שלענין הלכה העיקר כדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכפסק מרן. ספר דברי מנחם (על הטור ס' קיח, ב) בשם הרב הקדוש הרמ"ז בשיטתו על מס' ברכות, שמי הוא זה אשר מלאו לבו לחלוק נגד גאוני עמודי עולם אשר כל בית ישראל ממיהם אנו שותים. אשר על כן נ"ל להלכה ולמעשה, אע"פ דמור"ם והט"ז והב"ח והשל"ה ז"ל פסקו שאין צריך לחזור, שצריך לחזור כסברת רבוותא שכתבתי. עכ"ל. כן נראה דעת הרב זכור ליצחק (הררי ס' ג סד"ה וגם) שכתב שדברי השכנה"ג יש בהם ערבובי דברים ואין להאריך אחרי דכבר ראיתי אחרי רואי מה שיש לעמוד על דבריו להרב בית דוד (הנ"ל) וזולתו כמו שיראה הרואה. ע"ש. בן ידיד (הל' תפילה פ"י, יג דס"א ע"א ד"ה אך מה) שלפי ספרי רבינו שלפנינו והרי"ף והרא"ש שלשה עמודי ההוראה וכפי מה שסתמו כל הפוסקים חוץ מרבינו יונה שהוא יחיד בדבר לענ"ד אם לא אמר המלך המשפט צריך לחזור וכפסק מרן והרב פר"ח כן נ"ל להלכה ולמעשה ואי בעי לחוש לתשובת רבינו יחזור ויתפלל בתורת נדבה ויאמר המלך המשפט וכן נכון לעשות. ע"כ. המגיה בספר זכור לאברהם (אלקלעי ח"ג אות ר'- ר"ה אות קלט). הגאון השדי חמד בשו"ת אור לי (ס' קט) דהכי נקטינן. שער המפקד (הל' ט' באב הערה ז דף צט: ד"ה גם) שהדין אצלנו פשוט שאפילו בדיעבד חוזר וקבלנו הוראות מרן אפילו היכא דאיכא פלוגתא בדבר. והאריך לדחות דברי השכנה"ג ע"ש. וכ"פ בברכת יוסף (ח"ב עמ' סט: והלאה) העלה כדעת מרן ושם בדף עא שאין הסביר שאין בזה סב"ל כיון שרוב מחמירין לברך, או כהכרעת רבנן בתראי האחרונים או כשהרי"ף, הרא"ש והרמב"ם מסכימים להחמיר לברך. וכן העלה בכוחא דהיתרא בנתיבי עם (ס' קיח) שכיון שרוב הראשונים ורוב האחרונים גדולי הספרדים הכי ס"ל אם כן לא נוכל לעבור על דבריהם בשאט נפש, וכך היה נהוג כל הזמן בירושלם להשיב לכל שואל שתפלתו אינה תפילה וצריך לחזור. אלא שעכשיו שנדפסו מחזורים תפלת ישרים ההולכים בעקבות הבא״ח וכתוב בחם שאינו חוזר, התחילו לפקפק בהוראה ולכן הננו להודיעם בזה שהפר״ח והש״ץ והברכ״י שהמה רבני ירושלם דפקיעי שמייהו סברי מרנן כמרן ז״ל. וכן הלכתא קבועה לדורות, בדידן הספרדים, והירושלמים בפרט. וכ"כ עוד בס' תקפב וז"ל בירושלם כל מורי הוראה פוסקים שאם אמר מלך אוהב חוזר. ע"ש. וראיתי דבר חידוש בשו"ת באר משה (לג"ר משה שטרן ח"ז עמ' שיג) דמשמע מדבריו שאף האשכנזים פה בארץ ישראל צריכים לנהוג בזה כדעת מרן הב"י, שרק בחו"ל נוהגים בזה האשכנזים כהרמ"א. ע"ש שכתב בן א״י צריך לחזור ולהתפלל באם שכח מלומר המלך המשפט אפילו בהיותו בחו״ל. וכן להיפך, בן חו״ל בא"י אינו צריך לחזור ולהתפלל באם שכח מלומר המלך המשפט כפסקו של הרמ״א. ואם הבן חו״ל רוצה לחזור ולהתפלל בשביל אתריה דמרן הב״י הרשות בידו. ע"ש.
ז) אחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת רואים נכוחה שרוב ככל הראשונים ס"ל שיש לתקן את אשר עיוות ולחזור לברכת השיבה כדי לומר המלך המשפט. וכן פסק מרן השלחן ערוך וכן הלכו אחריו רוב הפוסקים הספרדים. יש לחזר אחרי הטעמים מדוע נקטו להלכה ולא חששו לספק ברכות.
כפי שהזכרנו בס"ד עד כה תירצו כמה פוסקים שכיון שרוב מנין ורוב בנין של הראשונים הכי ס"ל אין בזה חשש ולא אמרינן סב"ל. כ"כ הבית דוד (שם עמ' צא ע"ד) והפתח הדביר הנ"ל.
עוד תירץ ביביע אומר הנ"ל (אות טו) הרי רבו הראשונים הסוברים שאף אם אמר האל הקדוש אינו חוזר כלל כדי לומר המלך הקדוש, ראבי"ה, והרז"ה, והרי"ד, ושה"ל, ר' האי גאון, ור' יהודה החסיד. ועוד. והלכה רווחת בידינו שצריך לחזור להמלך הקדוש. ואין פוצה פה ומצפצף לחוש לכללא דסב"ל. וא"כ מדוע נקל ראש בדין המלך המשפט, אטו בשביל שנוסף ע"ז דעה יחידאה (בתר"י), נעשה הדבר יותר חמור. ותינח הני דמנהגם שלא לחזור, כמ"ש הגהות מנהגים לערי אשכנז. וכ"כ הרמ"א וסיעתו. שאין אחר המנהג כלום. אבל לדידן מה יתן ומה יוסיף סברת התר"י, יותר מכל שאר הפו' שכ' דבדיעבד א"צ לחזור אף להמלך הקדוש, ועכ"ז לא חששנו להם. ואין לומר שבהמלך הקדוש יש מנהג לחזור אך בהמלך המשפט אין מנהג, משום דאנן חזינן כל בתר איפכא, שרבני ירושלים עד הדור האחרון (מהר"י ידיד ומהר"א בן שמעון), כותבים, שזה פשוט אצלם שצריך לחזור. וע"ש באות יח שאין לומר ס"ס שאין לחזור. ועוד יש לצרף מ"ש בשו"ת ישכיל עבדי ח"א (חאו"ח סי' ט אות כט), דלא אמרינן ספק ברכות להקל אפילו כנגד מרן, אלא במקום שהחולקים על מרן .מצאו איזה סברא מחודשת שלא ראה אותה מרן ז"ל, ואפשר לומר דאילו היה שמיע ליה למרן סברא זו היה חוזר בו. וכו'. ושכ"כ הרב ויען משה (ד"ב ע"א) באורך. עכת"ד. וא"כ בנ"ד שסברת תר"י בזה ראה אותה מרן ולא נעלמה ממנו, ואפ"ה לא חש לה, מפני שאין כן דעת כל הפוסקים. (ע"ע ביבי"א הנ"ל אות טז-יח שעמד על דברי הרב פעלים ח"ב, יז שמשמע מדבריו שאומרים סב"ל רק בשיטה המובאת בש"ע או ברמ"א. ע"ש).
עיקר התשובה בשאלה זו היא שאין אומרים ספק ברכות להקל בתפלת שמונה עשרה. דהנה בירושלמי (ברכות פ"ב סוף ה"ד) איתא, קרא וטעה יחזור למקום שטעה. טעה בין כתיבת הראשונה לשנייה חוזר לכתיבת הראשונה טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה למקום הברור לו. ר' יסא בשם ר' אחא רובא נתפלל ומצא עצמו בשומע תפילה חזקה כוין. ופ' הפני משה פני וז"ל וכן הדין בתפלה אם מצא עצמו בשומע תפלה ויודע שאמר לשומע תפלה חזקה כיון ואמר עד הנה וא"צ לחזור להקודם. ועוד שם (פ"ה ה"ג) טעה ואינו יודע איכן טעה חוזר למקום הברור לו. ופ' הפני משה, למקום שיודע בודאי שאמר לאותה הברכה ומשם ואילך יתחיל. וכ"פ כמה ראשונים. הראב"ן (ברכות ס' קעט) וטעה אם זכור באיזה ברכה טעה חוזר לראש הברכה. ואם אינו זכור הברכה שטעה בה ויודע שבג' הראשונות טעה חוזר לראש הג' ואם יודע שעבר את ג' הראשונות חוזר לראש האמצעיים וטעה בג' האחרונים חוזר לעבודה שהוא רצה. והאבודרהם (הל' שמונה עשרה דל"א ע"ד) נקוט האי כללא בידך מי שטעה באחת משלש ברכות ראשונות חוזר לראש התפלה ובאמצעיות אם נזכר באיזו ברכה טעה חוזר ואומר מאותה ברכה שטעה בה על הסדר. ואם אינו נזכר באיזו ברכה מהם טעה חוזר לאתה חונן. ואמרי' בירושלמי בפרק אין עומדין (פ"ה ה"ג) טעה ואינו יודע היכן טעה חוזר למקום הברור לו. והאהל מועד (שער התפילה דרך ב נתיב יא) טעה ולא היה יודע היכן טעה חוזר לאתה חונן או למקום הברור לו בין יחיד בין ש"ץ. והובא גם בחידושי הרשב"א (ברכות טז ד"ה אבל). ומאירי (שם ד"ה ממה). וארחות חיים (הל' תפלה אות לט). וספר השלחן (לתלמיד הרשב"א הל' ק"ש שער ב). ודברי הרשב"א הנ"ל הובא בב"י (ס' סד, ד). וכן האור זרוע (ח"ב ס' שעד) אם לא כיון לבו באמצע הברכות באמצעיות ואינו יודע באיזה מהן עומד יתחיל מאותה שיודע שאמר ואילך. וכ"כ מהר"ד עראמה (פ"י מה' תפלה) וז"ל, אם ודאי לו שהתחיל בתפלתו, כגון שהוא בתוך התפלה, ונסתפק לו אם אמר ברכה אחת אם לא, חוזר ואומרה. וכן אם נסתפק לו אחר תפלתו. שכיון שהתחיל יש לו לתקן בודאי. וכה"ג כ' תר"י (ברכות טז). והובא דבריו בסידור בית עובד (הל' תפלה הלכה נט וע"ש עוד מש"כ בזה).
והסביר ביביע אומר (ס' ט אות ב) וז"ל, ונראה דה"ט הירושלמי והפוסקים הנ"ל, משום שאם ימשיך מן המקום הברור לו שלא אמרו עדיין, מכח הספק, עדיין לא ניצול מחשש ברכות לבטלה, שהרי יתכן שעוד לא אמר את הברכות המסופקות. ונמצא שבזה הוא מדלג אותם, וכל שדילג איזה ברכה מן התפלה לא יצא י"ח. וכדאיתא בטוש"ע (סי' קיט ס"ג) שאם דילג או טעה בברכה א' מן הברכות האמצעיות, א"צ לחזור אלא לראש הברכה שטעה או דילג, ומשם יחזור על הסדר. ע"כ. נמצא שדילג לא עדיף מטעה, ואם לא נזכר עד שסיים תפלתו, ודאי שחייב לחזור ולהתפלל, שלא יצא י"ח תפלה, ונמצא למפרע שבירך ברכות לבטלה. ומש"ה כשמסופק אם דילג לא שייך לומר ספק ברכות להקל, דאדרבה זיל לאידך גיסא, שכל ברכות שיברך מכאן והלאה אפשר שיהיו לבטלה, אם באמת דילג. וניצול מן הפח ונלכד בפחת. ועוד שעי"ז כל הברכות הראשונות שבירך כהוגן ג"כ יהיו לבטלה למפרע, אם באמת דילג. משא"כ כשיחזור על הברכות המסופקות כל הברכות שלפניהם נתקיימו למפרע.
הנה הדרכי משה (ס"ק ג) הביא ראיה לדעתו מדברי הרשב"א בתשובה (ח"א, לה) שהובא גם בב"י (שם ס' ב) וז"ל הב"י, נשאל הרשב"א על שליח צבור שטעה ואמר האל הקדוש בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ותוך כדי דיבור חזר ואמר המלך הקדוש אם צריך לחזור והשיב דלדברי הגאונים בדנקיט כסא דשיכרא בידיה וכו' (ברכות יב.) ודאי אינו חוזר שהרי הוא כמוסיף שבח באמצע ברכתו ומסיים בענין הברכה ואין הכל הולך אלא אחר החיתום אבל לדעת רש"י שפירש (שם ד"ה אלא) פתח אדעתא דחמרא ואמר ברוך אתה ה' א' מלך העולם ונזכר ואמר שהכל נהיה בדברו יצא אבל אילו היה מזכיר ממש חמרא לא יצא הכא נמי לא יצא ואף על פי שדבריו נוחין בהלכה אין בנו כח לחייב לחזור משום דלעשות מעשה כנגד הגאונים שב ואל תעשה עדיף עכ"ל. וכוונת הרמ"א להביא ראיה מדבריו שאע"פ שדעתו נוחה יותר משיטת רש"י שלסברתו היה צריך הש"ץ לחזור ולברך שוב הברכה, מ"מ אין בנו כח לחלוק על הגאונים ולעשות מעשה להורות בכה"ג לחזור ולברך שוב. ומוכח מזה דאמרינן סב"ל בתפילה. מ"מ ביבי"א (ס"ח אות יג וס"י אות ז) עמד בזה ותירץ שו"ת שאין מזה הכרח כל כך, דשאני התם שהיה קשה להרשב"א להכריע נגד ד' הגאונים שכל דבריהם דברי קבלה. משא"כ בעלמא לא אמרינן סב"ל בתפלה. וכ"ש בנ"ד דרובא דרובא דרבוותא קמאי ובתראי אימתני ותקיפי, פסקו לחזור ולומר המלך המשפט, דהכי נקטינן. ע"ש. ואולי יש להוסיף עוד, שאע"פ שפסק כך בתשובה מ"מ חזינן בחידושיו (ברכות יב: ) שפסק כהרי"ף שאף שאמר מלך אוהב מ"מ צריך לחזור. ועוד דרובא דרבוותא האחרונים הספרדים שכולם ראו ראית הרמ"א מ"מ לא חששו לה לפסוק כמותו מחמת זה.
ועוד הביאו ראיה דאמרינן סב"ל בתפילה מדברי התוס' ברכות (לד ד"ה אמצעיות), בפלוגתא דרב הונא ורב אסי, דלר"ה הטועה באמצעיות חוזר לאתה חונן, ולר"א חוזר למקום שטעה, וכתבו בשם בה"ג דהלכתא כרב אסי, דר"ה תלמיד לגבי רב אסי כדאמרינן בכמה מקומות. והוסיפו עוד שתי טעמים ולבסוף כתבו, ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל. ע"כ. וכ"כ הרא"ש שם. ומוכח שאף בתפילה אמרינן סב"ל. וביבי"א (ט אות יא) כתב על זה וז"ל, אולם מה שנראה מהתוס' שכשיש ספק בתפלה ג"כ אמרינן דסב"ל, וזה היפך דברינו הנ"ל, וסייעתא לד' הח"א שהמתבלבל בתפלתו א"צ לחזור אלא מברכה שברור לו שלא אמרה. אך מה נעשה ביום שידובר בנו מד' הירושלמי המובא לעיל (שם אות א). ועל כרחך צ"ל שאין עיקר סמיכות ד' התוספות והרא"ש על טעם זה, אלא בצירוף כל הטעמים האמורים שם יש לפסוק כרב אסי. עכ"ל.
ועוד הביאו ראיה מדברי המג"א (תקצג סק"ב) שכתב שאם יודע ברכה אחת בתפלת לחש יאמרנה ואין מעכבות זא"ז. אמנם כבר חלקו עליו כמה אחרונים וכן איתא במאירי (ר"ה לד: ) שכתב ברכות שמנה עשרה כבר נתקן הסדר בהן ביבנה כמו שהתבאר במסכת מגלה י"ז ב' ואף הסדר מעכב בהן. ע"ע ביבי"א (ס' ט אות ה) שנראה מדבריו שאין אף לצרף דעתו לס"ס משום שדבריו נסתרים מהמאירי ומעוד פוסקים ע"ש.
מכל הנ"ל נראה בס"ד להלכה-
• שהטועה בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים וחתם מלך אוהב צדקה ומשפט אם תיקן תוך כדי דיבור ('שלום עליך רבי') יצא ידי חובה וממשיך משם והילך. ואם לא תיקן תוך כדי דיבור צריך לחזור ולברך שוב הברכה מתחילתה.
• ואם סיים התפילה, דהיינו אחר שאמר יהיו לרצון האחרון צריך לחזור לראש התפילה. וכיון שיש בידו תיקון פשוט, להתנות תנאי של נדבה, על כן על הצד היותר טוב יתנה קודם שחוזר ומתפלל ויאמר 'אם אני חייב לחזור להתפלל הריני מתפלל לשם חובה, ואם ההלכה היא שאני פטור מלהתפלל שנית, תהא תפלתי זו תפלת נדבה'. ואע"פ שכתוב בשלחן ערוך (ס"ס קיז) שאסור להתפלל תפלת נדבה אא"כ בטוח שיכוין מראש ועד סוף התפלה, היינו במתפלל דרך רשות ואין מי שיכריחנו. אבל כשיש לו צורך מחמת ספק או מחלוקת ודאי רשאי להתפלל בנדבה. וכ"כ האחרונים. (יבי"א ס' י אות ב. ילקו"י ס' קיח, א. תורת המועדים פ"ו, ז).
כל זה כתבנו בקיצור דמה שהלב חושק הזמן עושק. מ"מ ביביע אומר הנ"ל האריך בזה בשלוש תשובות, באריכות נפלאה כיד ה' הטובה עליו. ולא חסך מעצמו כל עמל וטורח ויגיעה בכל הנושא הזה. וכל קושיות וראיות החולקים כבר העלה אותם בספרו הבהיר וכל רז לא אניס ליה. וע"ע בילקו"י ימים נוראים (עמ' תעט והלאה) שג"כ האריך בזה בטו"ט.
ה' יאיר עינינו בתורתו ולמען שמו הגדול יצילנו משגיאות.
 

קבצים מצורפים

נערך לאחרונה:

קישורים לאתר 'מורשת מרן'