• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

טעם מצות תקיעת שופר והנפקא מינה בזה.

כהן

Active member
מרן זצ"ל בשו"ת יבי"א ח"א סי' ל"ו אות י"ג כתב שאין להתיר אמירת וידוי בין סדר התקיעות מטעם שזה מהענין וכפי שכתב הרמב"ם שרמז יש בתקיעת שופר וכו' משום שלא דרשינן טעמא דקרא וכו' עי"ש.
אולם בלומדי את הדף היומי במסכת שבת דף קל"א ע"ב התעוררתי שלכאורה יש ראיה מהגמ' לא כך, דהגמ' דנה מדוע צריך פסוקים לזה שמכשירי מצוות דוחים את השבת לר"א ולא לומדים משופר ואמרה הגמ' דשאני שופר 'דמכנסת זכרונות ישראל לפני אביהם שבשמים' עי"ש. ועי"ש בחת"ס שם שכתב בזה"ל עיין קידושין ה' ע"א תוס' ד"ה שכן וכו' וחולין פ"ה ע"א ד"ה מה וכו' וצ"ל מכנסת זכרונם הוה חומרא הכתובה בקרא דכתיב גבי חצוצרת ונזכרתם לפני ה' אלקיכם. ומכ"ש לרמב"ן בתורה דמפרש זכרון תרועה שיעלה זכרוניהם של ישראל ודלא כפירש"י שם ע"ש ע"כ. וגם בגמ' בר"ה כ"ו ע"א מבואר להדיא ששופר לזכרון אתי והגמ' למדה מזה דינים בכשרות השופר עי"ש. וא"כ חזינן שהגמ' התיחסה לטעם מצות תקיעת שופר ולא אמרה שהוא גזירת הכתוב בעלמא, ולכן צריך פסוקים מיוחדים לשאר המצוות, ואם זה היה טעם דרש בעלמא - חוזרת הקושיא שנלמד משופר, אע"כ שהוא טעם אמיתי.
וא"כ לפ"ז שפיר אפשר לומר שכיון שהשופר לזכרון אתי - התשובה היא חלק מהענין, כיון שאם האדם עושה תשובה בשעת תקיעת השופר - הזכרון שלו יהיה טוב ומוצלח יותר, וכפי שכתבו הזוהר ושאר המפרשים.
איני דן במסגרת זו על שאר הטעמים והסברות שכתב הרב זצ"ל שם, אלא רק על הטעם הנ"ל.
 
יפה שאלת. אמנם ידועים דברי הגמרא במסכת ר"ה ב'טעם' תקיעת שופר דרחמנא אמר תקעו. דהיינו אע"פ שאנו אומרים בתפילותינו בר"ה שהתקיעות באים לתקן את הדינים וכו' (ובפרט בזוה"ק מוזכר זאת בפרט למי שנוהג לומר זוהר הקדוש לפני תקיעת השופר הידוע) עכ"פ מדגלי לן דהיסה האמיתית עדיין מוסרת בבחי' רב הנסתר על הגלוי, וע"כ ה"נ כהגמרא מביאה את השוני של מצווה זו שיש בה את עניין הזכירה של כלל ישראל אך זה לא הסיבה לתקיעה.
 
כונתי היא שרואים שהסיבה הנ"ל אינה בגדר 'דרש בעלמא' אלא היא חלק ממהות המצוה, דהא דנים בגמ' שם בסברות דאוריתא, ובייתור של פסוקים, ואף אם זו לא הסיבה לתקיעה - מ"מ היא טעם משמעותי וחשוב עד כדי כך שצריך פסוקים כדי לאפוקי מסברא זו, וא"כ כ"ש שיכול לשמש סיבה מספיקה לפחות כמו גביל לתורי שלא יהיה הפסק בין הברכה למצוה.
 
שוב התבוננתי שלא מובא בגמרא שזה חלק עיקרי של מצוות תקיעת שופר כמו שלא תאמר שמהות של מצוות לולב היא ד' מינים ומהות מצוות סוכה שנוהגת בלילות כבימים, אלא שבמציאות יש בהם את המאפיינים הייחודיים לגבי כל מצוה כך גם נאמר לגבי מצוות תקיעת שופר שלא הכוונה שזה מהות המצווה אלא יש בה את המאפיין הזה, זה ברור שתקיעת שופר ממתקת דינים והגמרא ערוכה היא בר"ה ט"ז. ובמה בשופר כלומר ברור שי שלמצוות תקיעת שפור השלכות של המלכת ד' ומכנסת זכורונות אך זה עדיין על קצה קצה המזלג ןהאמת היא - רחמנא אמר תקעו.
 
חזור
חלק עליון