שלום וברכה
אם שותה מן היין רביעית ועל כל פנים מלא לוגמיו או יותר בדרך קביעות ולא בדרך עראי הרי הוא פוטר שאר משקין, אפילו אם לא היו לפניו בשעה שבירך על היין, ואפילו לא היתה דעתו לשתות שאר משקין בשעה שבירך על היין.
ואם שותה יין בדרך עראי או שטועם ממנו אינו פוטר שאר מיני משקין, אלא אם כן בשעה שבירך על היין היתה דעתו לפטור שאר מיני משקין, או כשהיו שאר משקין לפניו בשעה שבירך על היין.
אבל אם לא היתה דעתו על שאר משקין בשעה שבירך על היין, וגם לא היו המשקין לפניו בשעה שבירך על היין יחזור לברך על אותם משקין. והמיקל גם בזה לפטור שאר משקין יש לו על מי שיסמוך, אולם כשאין המשקין לפניו וגם שותה יין פחות ממלא לוגמיו, נכון לכיון בפירוש בברכת היין שאינו רוצה לפטור שאר משקין, ויצטרך לברך על שאר המשקין לכל הדעות.
הנה מרן בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קעד ס"ב) כתב יין פוטר כל מיני משקין. וברמ"א שם כתב אפילו מברכה ראשונה (הר"י פרק כיצד מברכין וב"י בשם הפוסקים).
ובספר עטרת צבי אורח חיים (שם ס"ק ב) פירוש שלא בתוך הסעודה.
ובמשנה ברורה (שם ס"ק ב) כתב בשם התוספות (ברכות מ"א ב) הטעם לפי שהוא ראש וראשון לכל המשקים וכולם נטפלים לו.
ובספר עולת תמיד (שם ס"ק ב) כתב הטעם משום דשאר מיני [משקים] טפלים לו ואפילו שתה בתוך הסעודה. ונראה דוקא אם קבע לשתות על היין, אבל אם קבע לשתות שאר משקים, ושותה מעט יין לאיזה צורך, אין ברכת היין פוטר שאר משקים, וכן משמע מדברי לבוש עי"ש. ועיין בכנסת הגדולה מהדורה בתרא [הגהות ב"י אות י], ומסיים שם ואפילו דרך ארעי והיין ושאר משקים לפניו, אבל דרך ארעי ואין שאר משקים לפניו אין היין פוטר שאר משקים עי"ש.
ובביאור הלכה (שם ד"ה יין פוטר) כתב ודע דהא דיין פוטר כל מיני משקין היינו אפילו לא כוון בעת ברכתו לפטור אותם אלא בסתמא אפ"ה אמרינן דממילא נטפלים לו, ועיין בח"א ובנ"א שכתב דדוקא בשותה יין בקביעות אבל לא בשותה כוס אחד או ב' ואין בדעתו למשוך עצמו ביין וכ"ש כשמקדש ושותה רק כמלא לוגמיו דלא מהני לפטור המשקין, אפילו היו המשקין לפניו בשעת ברכה. והנה אף שבמשנה ברורה סתמנו שלא כדבריו מפני שהרבה אחרונים חולקין ע"ז וסוברין דאפילו בלא קבע לשתות יין ג"כ מהני לפטור שאר משקין כשעומדין לפניו בשעת ברכה מ"מ נראה דאין להקל רק כששתה עכ"פ כמלא לוגמיו שהוא שיעור חשוב דמייתבא דעתיה דגם לענין קידוש כמה גדולי ראשונים סוברין דאינו יוצא בפחות ממלא לוגמיו כמבואר בסימן רע"א סי"ד בביאור הלכה עי"ש ואף שאנו מקילין בדיעבד וסוברין דשיעור כולם מצטרף למלא לוגמיו היינו רק לענין לצאת ידי מצות קידוש אבל לא דלהוי זה הטעימת משהו שיעור חשוב שיהיו כל המשקין ששותה אחריו טפלין לו. והנה מדברי הדה"ח שהעתקתי דבריו במ"ב [לענין המסובין שלא טעמו מן הכוס שצריכין לברך על המשקה ששותין] מוכח דעתו דס"ל דאפילו בטעימת כל שהוא מן היין סגי לפטור עי"ז שאר המשקין, ומ"מ לדינא צ"ע וכנ"ל, ונכון לכתחלה שמי שירצה לפטור שאר המשקין ישתה עכ"פ מלא לוגמיו [ובלא"ה יש ליזהר בזה כמ"ש בסי' רע"א סי"ד] ואם לא שתה מלא לוגמיו יבקש לאחד שלא טעם כלל מן הכוס שיפטרנו בברכה על המשקין או שיברך על מעט צוקע"ר לפטור המשקין. עכ"ל.
ובפסקי תשובות אורח חיים (שם אות א) כתב מקור הדברים בגמ' (שם) "אמר רבי חייא פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקין". והנה, לענין 'פת פוטרת כל מיני מאכל' מצינו דלא קיימ"ל בזה כרבי חייא (אלא כהחולקים עליו בגמ' שם), וכמבואר בשו"ע לקמן ריש סי' קע"ז שאין פת פוטר אלא בדומה לו, דהיינו מיני מאכל הבאים (מחמת הסעודה) לצורך שביעה או ללפת הפת (ובזה נפטר גם מדין עיקר וטפל) ולא 'כל מיני מאכל' כדברי רבי חייא, מכל מקום לענין 'יין פוטר כל מיני משקין' הלכתא כרבי חייא, והטעם משום שיין משקה חשוב מאד עד שקובע ברכה לעצמו, ולכן אפילו שותה מעט יין ושלא דרך קביעות, כיון שבירך ברכה חשובה זו וטעם מעט מהיין, כל המשקין בטלים לזה, כן מתבאר עפ"י הפמ"ג (א"א ריש סי' קע"ז) וכן מוכח מהמג"א.
אבל החיי אדם (כלל נ"ה סעי' ה' ובנשמת אדם שם סק"א) שיטה אחרת עמו, וסבירא ליה שדין היין כדין הפת וכשם שבפת קיימ"ל שאינו פוטר שאר מאכלים אלא כשקובע סעודתו על הפת, הוא הדין לענין יין פוטר שאר משקין אינו אלא כשקובע שתייתו על היין.
וגדר קובע שתייתו על היין כתב החיי"א (בנשמת אדם שם) שהוא כשיושב ומושך עצמו (שמושך זמנו, דהיינו דרך ישיבה בקביעות לזמן מסויים, ולא רק בשתיה מהירה ותו לא) בשתיית כמה כוסות יין, אבל כששותה רק כוס אחד או שניים ואין בדעתו למשוך עצמו ביין, אין שאר המשקין נפטרים אף שהיו לפניו על השלחן, וכל שכן במקדש ושותה כוס הקידוש כדי לצאת ידי חובתו, דלא מהני לפטור שאר המשקין, עכתו"ד.
והמשנ"ב (בביה"ל ד"ה יין) עשה כעין פשרה בין השיטות, וכתב "ומ"מ נראה דאין להקל רק כששתה עכ"פ מלוא לוגמיו שהוא שיעור חשוב דמייתבא דעתיה וכו', אבל לא ליהוי טעימת משהו שיעור חשוב שיהיו כל המשקין ששותה אחריו טפלים לו".
והנה, אם כי לענין הלכה מצינו שהרבה אחרונים הסכימו לדברי המג"א והפמ"ג שאין צריך קביעות ואף אין צריך שישתה מלוא לוגמיו כדי לפטור את שאר המשקין (אך בתנאי שהיו המשקין לפניו על השלחן בשעת ברכתו על היין או שעכ"פ היה דעתו עליהם), מ"מ נכון לכתחילה להקפיד לשתות מהיין עכ"פ מלוא לוגמיו ושיהיו המשקין לפניו על השלחן, ואם לא טעם אלא מעט מהיין או שלא היו המשקין לפניו ולא היתה דעתו מפורשת לשתות עוד משקין, ימנע משתיית שאר המשקין אא"כ יברך שהכל על מין מאכל (שברכתו שהכל) או ישמע ברכת שהכל מאחר בכוונה לצאת ולהוציא, או יקדים לשתות שאר המשקין לפני טעימתו מהיין.
אך אם לא יוכל בקל לעשות עצות אלו ורוצה לשתות שאר משקין, המקיל בזה יש לו יסודות איתנים על מי לסמוך וכדברי המג"א ודרך החיים ושאר גדולי האחרונים, ולא יברך על המשקין אפילו שתה מהיין טעימה בעלמא, ואפילו הוא לא בירך בופה"ג אלא שמע הברכה מאחר וכיון לצאת.
אמנם 'בורא נפשות' ודאי חייב לברך, שהרי אינו מברך 'על הגפן'. עכ"ל.
ובהלכה ברורה (שם ס"ק ד) כתב אם שותה מן היין רביעית או יותר בדרך קביעות ולא בדרך עראי הרי הוא פוטר שאר משקין, אפילו אם לא היו לפניו בשעה שבירך על היין, ואפילו לא היתה דעתו לשתות שאר משקין בשעה שבירך על היין.
ואם שותה יין בדרך עראי או שטועם ממנו אינו פוטר שאר מיני משקין, אלא אם כן בשעה שבירך על היין היתה דעתו לפטור שאר מיני משקין, או כשהיו שאר משקין לפניו בשעה שבירך על היין, אבל אם לא היתה דעתו על שאר משקין בשעה שבירך על היין, וגם לא היו המשקין לפניו בשעה שבירך על היין צריך לחזור ולברך על אותם משקין.
ולכן אם קידש או הבדיל על היין או שתה כוס של ברכת המזון ולאחר מכן רצה לשתות שאר משקין אינו מברך עליהם ברכת הנהנין כל שהיתה דעתו עליהם או שהיו לפניו
בשעה שבירך.
ואפילו אם שמע קידוש מפי חבירו ולאחר מכן טעם מן היין מעט לחיבוב מצוה אינו
מברך לאחר מכן על שאר מיני משקין, אבל אם לא טעם מן היין אף על פי שיצא
ידי חובת קידוש גם בלא שיטעם מן היין, מכל מקום אם בא לשתות לאחר מכן משאר
מיני משקין צריך לברך ברכת הנהנין.
ובאר שם דכיוון שנחלקו הראשונים בדין זה שיש שכתבו להדיא שיין פוטר שאר משקין דוקא בקובע על היין, שכן מתבאר מלשון הרשב"א בחידושיו (ברכות מא: ד"ה אי הכי) דהא דהיין פוטר שאר משקין היינו בקובע עצמו לשתות, וכבר העיר בזה החיי אדם בנשמת אדם (כלל נה אות א) מדברי הרשב"א, וכתב לדחות לפי זה מה שכתב המגן אברהם (ס"ק יא ובסוף סימן רעב) שיין של קידוש פוטר שאר משקין ששותה אחר כך, וכתב שאף בדעת הטור יש לומר שמורה דבעינן קביעות וע"ש, ובאמת שכדברי הרשב"א כתבו בהדיא במה ראשונים, וכמבואר באור זרוע חלק א (סימן קנה) בשם רבינו תם ור"י, וכן כתבו בתוספות רבינו יהודה שירליאון (שם ד"ה אי הכי) והמאירי (שם בד"ה מה שביארנו) והנימוקי יוסף ובחידושי הרשב"ץ (שם), ובספר אהל מועד (שער הברכות דרך א נתיב ו) וכן כתבו כמה אחרונים דהא דיין פוטר שאר מיני משקין היינו בקובע על היין. ובלשון המרדכי (סימן קלו) נחלקו אם ס"ל דבעינן קביעות ביין כדי לפטור שאר משקין.
אולם מסתימת דברי רבים מהראשונים מהם התוספות (ברכות מב. ד"ה אי הכי) ובתוספות רבינו יהודה שירליאון (שם) והאור זרוע חלק א (סימן קנה) והרא"ש (פרק ו סימן כט) ועוד ראשונים, שכתבו סתמא שהיין פוטר שאר מיני משקין, ולא הזכירו כלל דבעינן שיקבע עצמו לשתיה, מוכח
להדיא דסבירא להו דבכל ענין פוטר היין שאר מיני משקין, ואפילו לא קבע עצמו לשתיה כלל
ושותה מעט מן היין ומשאר משקין, וכן כתב המשנה ברורה בשער הציון (סק"ה) שמדברי
כמה ראשונים שלא הזכירו קביעות מוכח דסבירא להו שאין צריך קביעות, ובכל ענין היין
פוטר שאר משקין.
והנשמת אדם אף על גב דסבירא ליה להלכה דבעינן קביעות מכל מקום כתב שמלשון השלחן ערוך שלא חילק בזה משמע דסבירא ליה דלא בעינן קביעות, ושכן כתב השל"ה (סימן עב כלל יב דין ב) וכן פסק בשו"ת גנת ורדים חלק אורח חיים (כלל א סימן א) שהשותים קפה אחר כוס יין של ברכת המזון לא יברכו על הקפה כל שהיתה דעתם לשתות הקפה לאחר היין, וכתב
עוד שאין לברך ברכה אחרונה אחר היין, ולאחר מכן לברך שהכל על הקפה מפני שאין להרבות
בברכות וע"ש, והביאו להלכה המגן גבורים (אלף המגן סוף ס"ק יג) וכן הסכימו אחרונים רבים שאפילו לא קבע עצמו על היין פוטר שאר מיני משקין, וכמה מהם כתבו בהדיא שאפילו לא היו המשקין לפניו בשעה שבירך על היין כל שדעתו עליהם בשעה שבירך ברכת היין פוטרתם.
והאיר בשם הרה"ג רבי אהרן דגן שליט"א בזה שאמנם לענין דיעבד כשכבר בירך ושתה מן היין בלא שיקבע עצמו על היין ואפילו רק טעם מן היין יש לומר בזה ספק ברכות להקל ולא יברך על המשקין, מכל מקום מאחר שמדברי כמה ראשונים ואחרונים שהובאו לעיל מתבאר בהדיא דהא דיין פוטר שאר מיני משקין היינו דוקא בקבע עצמו על היין, ואף הראשונים שנראה מדבריהם דלא סבירא להו הכי, אין זה מפורש בדבריהם ורק מסתימת דבריהם יש ללמוד כן וכנ"ל, ובטעם מעט מן היין דעת כמה אחרונים דלא מהני כלל, אפילו אם תמצא לומר דלא בעינן קביעות, לכאורה לכתחלה כדי שלא יכניס עצמו בספק, עדיף יותר כשאינו שותה ממנו בדרך קבע שיכוין בדעתו בפירוש שאין כוונתו לפטור שאר מיני משקין שישתה לאחר מכן כשבא לברך על היין בלא שיקבע עצמו עליו, דומיא דמה שכתב בשלחן ערוך להלן סעיף ד לענין השותה משקין בסעודה שאחר ההבדלה. ודו"ק. ע"כ.
בברכה רבה