מרן הב"י (תקנט, ג) כתב בשם מהר"ם שמנהג הצרפתים שאין יושבין על גבי ספסלים עד תפילת המנחה דומיא דאבל שיושב על גבי קרקע כל שבעת ימי אבלו. וכתב שם הב"ח שאין זה מדינא רק מנהג ולא נהגו איסור רק עד מנחה שאז עבר רוב היום באבלות. ובש"ע שם פסק שיש לשבת על הארץ עד תפלת המנחה. והרמ"א פסק עד חצות.
וכן בחזו"ע עמ' שנג בהערה ביאר מקור המנהג הזה וכתב שהרמ"א מקל לשבת על הספסלים בחצות. ועוד בעמ' תה כתב הרב בהלכה שבתפלת המנחה נוהגים לשבת בבית הכנסת על כסאות או ספסלים.
ונלענ"ד שדעת מרן זצ"ל היא, כשבא האדם להתפלל מנחה יכול לשבת על כסא. הא לפני כן יש לשבת על הקרקע. וכך לכאורה מורה לשון הש"ע- עד 'תפלת' המנחה.
אמנם ראיתי בילקו"י החדש על ארבע תעניות עמ' תקז שפסק בהלכה שיושבים לארץ עד 'זמן' תפלת המנחה. ובהערה עמ' תקט הסביר- ומש"כ עד זמן, הכי מסתברא דלא במנחה תליא מילתא, אלא בזמן המנחה. ואף שמרן בש"ע תפס לשון תפלת מנחה לאו דוקא תפלה אלא זמן התפלה. ע"כ.
ולכאורה קשה מכל מה שכתבנו, שנראה יותר דעת הש"ע והחזו"ע שעד המנחה ממש. ועוד שגם בילקו"י שם בעמ' תקנג העתיק את לשון הרב בחזו"ע הלכות מנחה של ט' באב.
וכן בחזו"ע עמ' שנג בהערה ביאר מקור המנהג הזה וכתב שהרמ"א מקל לשבת על הספסלים בחצות. ועוד בעמ' תה כתב הרב בהלכה שבתפלת המנחה נוהגים לשבת בבית הכנסת על כסאות או ספסלים.
ונלענ"ד שדעת מרן זצ"ל היא, כשבא האדם להתפלל מנחה יכול לשבת על כסא. הא לפני כן יש לשבת על הקרקע. וכך לכאורה מורה לשון הש"ע- עד 'תפלת' המנחה.
אמנם ראיתי בילקו"י החדש על ארבע תעניות עמ' תקז שפסק בהלכה שיושבים לארץ עד 'זמן' תפלת המנחה. ובהערה עמ' תקט הסביר- ומש"כ עד זמן, הכי מסתברא דלא במנחה תליא מילתא, אלא בזמן המנחה. ואף שמרן בש"ע תפס לשון תפלת מנחה לאו דוקא תפלה אלא זמן התפלה. ע"כ.
ולכאורה קשה מכל מה שכתבנו, שנראה יותר דעת הש"ע והחזו"ע שעד המנחה ממש. ועוד שגם בילקו"י שם בעמ' תקנג העתיק את לשון הרב בחזו"ע הלכות מנחה של ט' באב.
נערך לאחרונה:
