מצ''ב מש''כ בזה בעבר שיש להקפיד לכבות את החשמל קודם הדלקת נרות שבת.
סי' רס''ג סעיף ח: כתב ב''י וז''ל: מצאתי בתשובה אשכנזית [שו"ת מהרי"ל סי' נג] ב' וג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד כל אחד מברך על מנורה שלו אף על פי שכבר יש אורה מרובה אף על גב דאור זרוע גמגם בזה מכל מקום יש נוהגים כך ובעניותי נראה לי ליישב דכל מה דמיתוסף אורה אית ביה שלום בית טפי ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות. עכ''ל הב''י. ובשו''ע הביא את שתי הדעות וכתב שאין לברך משום סב''ל. ונראה שהבין שמש''כ מהרי''ל שהאו''ז גמגם כונתו לומר שהאו''ז פקפק בזה ודעתו שאין לברך.
והנה מש''כ או''ז אין כונתו לאו''ז אלא למהר''ח או''ז שנביא לקמן שהרי האו''ז [ח''ב סי' יא] כתב כדברי מהרי''ל וז''ל: ומי שהיה מדליק נרות שבת ומתנה ע"מ שלא יאסר עדיין בכל מלאכות נראה בעיני דבטלה דעתו, דהרואה אומר דלאחר שקבל עליו השבת עושה מלאכה ומנהג כשר הוא להדליק תחילה כל נרות שבבית ואח"כ נרות שע"ג השלחן כי אותו נר הוא הבא לכבוד שבת. עכ''ל. ודברי מהר''ח או''ז נמצאים בדרשות מהר''ח או''ז וז''ל: ובזה נסתפק מהר"ח אם ד' דרים בבית אחד והדליקו הג' והרביעי עדיין לא הדליק, כיון דהנר אינו בא אלא בשביל שלום בית וכבר יש שלום בבית אם יש לו להדליק אם לאו, ומיהו נהגו העולם שכל אחד מדליק על שלום ביתו ומברך. עכ''ל ומבואר שמהר''ח או''ז הסתפק בדבר ולא הכריע שאסור לברך ואדרבה כתב שהמנהג לברך ולא מחה בהם, וידוע הכלל שבמקום שהלכה רופפת בידיך פוק חזי מה עמא דבר ובפרט שמהרי''ל אמר טעם לשבח בישוב המנהג ואין ספקו של מהר''ח או''ז מוציא מדברי המהרי''ל והמנהג. ויתכן מאד שאם היה רואה הב''י דברי המהר''ח במקורם לא היה חושש כ''כ לסב''ל.
מיהו נראה שהיום בימינו שיש לנו תאורה חשמלית נראה שגם מהרי''ל יודה שאין בהדלקת הנר תוספת אורה דהוי כשרגא בטיהרא ולכן נראה שיש לכבות את החשמל קודם הדלקת הנרות ואז לברך ולהדליק.
וראיתי בשו''ת תפלה למשה ח''א [סי' ז] שכתב שאפשר לברך על הנרות כשאור החשמל דולק משום שכל עוד לא סיים להדליק את נרותיו יכול עדיין לברך אע''פ שכבר התחיל בהדלקת החשמל לצורך שבת וכדין ברכת הלולב שאע''פ שכשנטל יצא מ''מ יכול עדיין לברך משום הידור הנענועים ויש לברכה מקום לחול. ומש''כ מרן לגבי בעלי בתים שאינו יכול לברך אם הדליקו כבר הוא משום שכבר קיימו המצוה בברכה משא''כ כשהדליקו ולא ברכו. עכ''ד. ולכאורה קשה דהכא מה הידור איכא להדליק נרות כשאור החשמל דולק הא הוי שרגא בטיהרא והלא מהרי''ל שסובר בהאי דינא דבעלי בתים שמברכים כולם הוא משום דמיתוסף אורה והוי שמחה יתירה להנאת אורה בכל זוויות ומשמע דהטעם הוא משום שניכר תוספת האורה משא''כ הכא, ושו''ר שכ''כ מרן זיע''א בחזו''ע שבת ח''א [עמ' רטו] סברא זו וכתב שלפ''ז גם האשכנזים שמברכים על תוספת אורה יש מקום לחשוש ולא לברך כשאור החשמל דולק.
ועיין בבאור הגר''א [סי' תקכט] שכתב שברמב''ם [פרק ל מהל' שבת] מבואר שנאמרו שני דברים ע''י הנביאים כבוד ועונג, שנאמר וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד וכתב וז''ל: ור"ל עונג הוא בשבת עצמו וכבוד הוא בע"ש וכן כסות נקיה ע"ש וז"ש בשבת ענג ובי"כ כבוד לבד. עכת''ד. והנה הרמב''ם [פרק ל ה''ה] כתב וז''ל: וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן. עכ''ל. ומבואר דס''ל שנר שבת הוא מדין כבוד וא''כ יש לומר שאע''פ שמדליק הנר בשעה שהחשמל דולק והוי שרגא בטיהרא מ''מ כיון שמדליק לכבוד לא איכפת לן באור החשמל.
אלא שיש לדחות שהרי הרמב''ם בפרק ה [הלכה א] כתב וז''ל: ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת, אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת. עכ''ל. ומבואר דס''ל שנר שבת הוא גם מדין עונג וא''כ אינו יכול לברך כאשר אינו מתענג.
כמו כן יש לעיין בהגדרתו של הגר''א שחילק בין ערב שבת לשבת עצמו שהרי בגדים נאים מבואר ברמב''ם שהם מכבוד שבת והלא מתלבש בהם גם בשבת בבקר, וודאי שזה מדין כבוד ולא מדין עונג. ולענ''ד נראה שעיקר עונג שבת הוא במאכל ומשתה שגופו נהנה בהם, אך מלבוש וסידור הבית שאין זו הנאה שבגופו ממש חשיב כבוד. ולגבי נר נראה דהוא גם משום כבוד וגם משום עונג שהרי כשאוכל לאור הנר הוי עונג שהרי אין הנאת אכילה אם אינו רואה את מאכלו וכיון שמאכלו חשיב עונג א''כ גם אכילה לאור הנר חשיב עונג. אך כאשר אינו אוכל אלא יושב בביתו הוי הנר משום כבוד שהרי אין זה כבוד לשבת בחושך ובפרט שיכול להתקל בדברים.
ונמצא לפי כל זה שאין להדליק את הנר כאשר האור דולק שהרי איכא כבוד ועונג מחמת החשמל ואין הנר מוסיף לא כבוד ולא עונג.
