• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

כמה דינים בימי העומר

קורסיה

Well-known member
א) הנה ראיתי כמה תשובות בעניין אדם שלא בירך על ספירת העומר לילה ויום, שאע"פ שדעת מרן הש"ע שאינו יכול לספור בברכה, מ"מ כיום מגלים שרוב מוחלט של הראשונים ס"ל שכן יכול להמשיך לברך. וגם בדעת בה"ג יש שינויי גרסאות. וטענתם היא שאילו מרן היה רואה היה חוזר בו. האמת היא, שלא זכיתי לברר סוגיא זו כדבעי, אך מ"מ אפשר לומר נפק"מ. באם רואים אדם שבא לבית הכנסת רק בשבתות וידוע שאין הוא סופר את העומר מידי יום, היה נראה לכאורה שיש להעיר לו שיספור בלי ברכה, או כפי שנהוג בכמה בתי כנסיות שהחזן מכריז בקול שהוא מוציא ידי חובה את מי שפספס יום אחד. אך במקרה שיודעים שאם יעירו לאותו אדם הוא יפגע ואף ימנע מלבוא לבית הכנסת, בכה"ג שפיר אפשר לסמוך על רוב הראשונים שיברך, בבחינת חלל עליו שבת אחת וכו'.

ב) בחזון עובדיה ארבע תעניות (עמ' קנח) פסק שקייטנה לילדים שבמסגרת פעולותיה משמיעים שירים ובלעדי זה קשה לנהל את פעילות הקייטנה, יש להקל להם לשמוע את השירים. ע"ש. ובליקו"י ספירת העומר (עמ' תמד) הוסיף שאף הגננות מותרות לשמוע שעסוקות בעבודתן ואין שירים אלו מיועדים לריקודים (ובהערה כתב שהגננת אינה מתכוונת ליהנות משירים אלו). ע"ש. ויש להעיר שתי נקודות. שהרב כתב שבלעדי השירים קשה לנהל את הקייטנה. משמע אם אין כל כך צורך, אסור. ועוד לגבי הגננות, כפי ששמעתי היום ישנם שירים די יפים לגנים וחלקם הם מנגינות של שירים מפורסמים (שאותם ודאי אין לשמוע) כך שלא תמיד אפשר לומר שהגננת אינה נהנית משירים אלו. והכל לפי העניין.

ג) לגבי מוזיקה ווקאלית שנפוצה הרבה בשנים האחרונות. בילקו"י שם (עמ' תמה) כתב שאין בזה איסור משום ששירה בפה לא נאסרה. וכן הדין בימי אבילות ל"ע. אך אם היא מביאה לידי ריקוד ראוי להמנע משירים אלו. ע"ש. אכן מתוך ההערה נראה שאין זה ראוי בלבד ומעיקר הדין מותר, אלא הכוונה שאין להקל בזה כלל, משום שאם שיר כזה, שהוא אמנם רק בפה וכן כלי הנגינה נעשים ע"י אנשים שעושים קולות בפיהם כמו כלי נגינה, א"כ שיר כזה המביא לידי ריקוד הוא בכלל האיסור.

ד) גם שם, הרב הביא מהגאון שבט הלוי (ח"ו ס' סט) שקרא תגר על הנהוג היום להקל בשופי באיסור שמיעת שירים כל ימות השנה כפי המבואר בש"ע ס' תקס. ולבסוף אסר להחזיק בבית אורגן שכולל כמה כלי שיר ורבותינו ואבותינו הקפידו מאד על זה, ומי יתן שדורינו יבין שכל החיים שלנו וכל הנהגת הבית בית חרדי ויראי ה' צריך שיהי' משוער ע"פ הלכה ושו"ע ובכלל זה ענין הנ"ל עכ"ל. אכן הרב ילקו"י הוסיף בזה"ל- אמנם לפי המצב כיום אפשר יותר להקל להחזיק אורגן בבית, וכל ערום יעשה בדעת, ישתדלו לנהוג בתבונה ולמעט קצת, כדי לזכור את ירושלים. ע"כ. [ודבר חשוב הוא, כידוע לכל מי שמכיר את בני הנעורים, שיש הרבה פיתויים ברחובות והרבה מחפשים 'ריגושים וחידושים' וכד'. וכלי נגינה יכול להוות לנערים אלו תעסוקה, ולמצוא בם את אשר חשקה נפשם ולשמור אותם בתוך כותלי הבית].

ה) לגבי שמיעת שירים בערב שבת אחר חצות או במוצ"ש, כתב בילקו"י עמ' תמח, שאין להקל בזה מכמה טעמים. דהרי הם ימי אבלות ולא מצינו חילוק בין הימים לעניין מנהגי האבלות. ועוד שגם באבל ממש, ההלכה היא שלא מחליף בגדיו הקרועים בערב שבת אחר חצות אלא רק סמוך ממש לשבת (אע"פ שאינה ראיה גמורה, דשם תוקף מנהגי האבלות חמור יותר משמיעת שירים בעומר). ועוד שמנהג דלא לשמוע שירים אינו עניין שיהיה בעצב (ואז נאמר שאין ראוי להכנס לשבת מדוכא) אלא מטרתו כדי לא להרבות בשמחה. ומניעת שמיעת שירים אינה גורמת לעצב. ואין ראיה מכך שלא אומרים תחנוך בערב שבת, משום שתחנון מביא לידי עצב, ואינו ראוי להתעצב בע"ש. אך מניעת שמיעת שירים לא מביא לעצב אלא רק למנוע שמחה וכנ"ל. ומה שהתיר מרן זצ"ל להשמיע שירים ברדיו חרדי [שכיום כפי הידוע לי אף רדיו אינו משתמש בהיתר זה אלא כולם משמיעים מוזיקה ווקאלית], הנה הרב התיר כן רק כדי שלא ישמעו שירים חילוניים, ודעת מרן זצ"ל שיראי ה' לא יקשיבו לשירים אלו.

ו) בל"ג בעומר נוהגים לשמוע שירים לכבוד הילולת רשב"י ומכל הטעמים שהוזכרו בפוסקים לשמחה זו. אך היה נראה שכל ההיתר הוא דווקא בהילולת רשב"י, אך לשמוע שירים בל"ג שלא בשעת הילולא נראה דאסור. אך ראיתי בילקו"י (עמ' תנא) שגם זה מותר מטעם דהואיל ואישתרי אישתרי, וקשה לדקדק בזה דהרי סו"ס זהו יום שמחה לרשב"י ולהמשכיות התורה.
 
א. אנשים לא יפגעו אם תאמר שאתה מכוין על כל מי ששכח או לא ספר יום אחד, לא צריך להעיר אישית. וזה בבחינת אל תחלל עליו לא שבת אחת ולא שבתות הרבה.
ב. לכאורה יש לומר שאם יש צורך ושומעות בהיתר על אף שקצת נהנות אין בכך כלום, וכעין מי ששומע שירים מהשכן הגוי בשבת, ובפרט שכל זה מתורת מנהג וחומרא.
ג. האיסור מהדין לרקוד, ונהגו גם לא לשמוע כלי נגינה, ואין ללכת אחר הטעם ולהוסיף חומרות מדעתנו, אחר שכל זה אינו איסור גמור.
 
דהרי סו"ס זהו יום שמחה לרשב"י ולהמשכיות התורה.
אין שום מקור שזהו יום שמחתו של רשב''י והסיפור המפרוסם עם האר''י שאמר לו רשב''י על רבי אברהם הלוי למה אמר נחם ביום שמחתינו צ''ל שכונתו על החלקה שעשה האר''י לבנו. ומעבר לזה אין שום מקור בזוהר שזה יום שמחתו או יום פטירתו או יום סמיכתו וכל מש''כ האחרונים בענין זה הם רק השערות על מה חוגגים ביום זה. אך האמת היא שמנהג זה התחיל לפני כשש מאות שנה ולפני כן לא נהגו בזה כפי שהוכיח הרב מוצפי בספרו. ונראה שמנהג זה נשתרבב לאט לאט ע''י קביעת התאריך מסיבה לא ידועה וכן השמחה בו מסיבה לו ידועה אך ודאי שאין לנו שום מקור שיש לזה קשר לרשב''י.
 
ואין ללכת אחר הטעם ולהוסיף חומרות מדעתנו
אני לא הוספתי מדעתי אלא מדעת הילקו"י החדש על ספירת העומר ע"ש. ודבריו ברורים לענ"ד, שיש כאלה שירים שעושים בפה כלי נגינה שמאוד קשה להכיר שזה נעשה בפה, וא"כ איך יהיה מותר, הרי סו"ס זה מביא לידי שמחה.
אין שום מקור שזהו יום שמחתו של רשב''י
אם עיינת בתשובה של הרב מוצפי אז מסתמא ראיתי שיש לזה כמה טעמים, וכן לעניין שמחת רשב"י
 
נערך לאחרונה:
בשעה"כ מבואר להדיא שמה שהעיר האר"י על מנהג ר' אברהם הלוי לא לומר נחם משום שראה את רשב"י שאמר לו שאין לומר נחם 'ביום שמחתנו' ודייק הרב סלמן מוצפי (פסח בציון עמ' קפט) שאמר לשון רבים דהיינו שמחה משותפת לכל חמשת התנאים הנזכרים, שביום זה נסמכו. כמבואר בראשונים ובפוסקים ובדברי האר"י כפי שהאריך בזה הרב שם (עמ' קפא-קפה). ועל זה יש לומר כפי כתב המהרח"ו – וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנזכר.
 
דייק הרב סלמן מוצפי (פסח בציון עמ' קפט) שאמר לשון רבים דהיינו שמחה משותפת לכל חמשת התנאים הנזכרים, שביום זה נסמכו
הוא אשר אמרתי הכל נסמך על השערות ודיוקים וגם רבינו האר''י לא אמר שיש ענין מיוחד ביום הזה. ובפרט שאת השמחה נהגו גם לפני המעשה של רבי אברהם הלוי וא''כ היה צריך להיות לזה מקור גם בלי זה המעשה. ולענ''ד דין ל''ג בעומר כדין הילולת רבי מאיר בעל הנס שבזה ברור הדבר שאין לו מקור וזכר כמו שהעיד השדי חמד בשם רבני טבריה שכתבו לו את כל השתלשלות הענינים, ולא רחוק הוא לומר שכך היה כעין זה גם לגבי קביעת יום ל''ג בעומר.

ומ''מ לא באתי בדברי אלה לקרר או לבטל את השמחה כי ידוע מכמה מעשים שהיתה קפידא על מי שביטל את השמחה. אלא רצוני לומר שאין ענין מיוחד ביום זה וגם אם יעשו שמחה ביום אחר יהיה בזה נחת רוח לרשב''י. ומה גם שהרבה עוזבים את הלימוד ונודדים ביום זה למירון כי חושבים שהוא יום מיוחד ומסוגל, ואת זה ראוי שידעו שאין לנו שום מקור להחשיב יום זה יותר משאר ימים ולכן לא ראוי לבטל ע''ז תורה.
 
ומ''מ לא באתי בדברי אלה לקרר או לבטל את השמחה כי ידוע מכמה מעשים שהיתה קפידא על מי שביטל את השמחה. אלא רצוני לומר שאין ענין מיוחד ביום זה וגם אם יעשו שמחה ביום אחר יהיה בזה נחת רוח לרשב''י. ומה גם שהרבה עוזבים את הלימוד ונודדים ביום זה למירון כי חושבים שהוא יום מיוחד ומסוגל, ואת זה ראוי שידעו שאין לנו שום מקור להחשיב יום זה יותר משאר ימים ולכן לא ראוי לבטל ע''ז תורה.
הדברים ידועים מכל גדולי ישראל
 
הוא אשר אמרתי הכל נסמך על השערות ודיוקים וגם רבינו האר''י לא אמר שיש ענין מיוחד ביום הזה.
לא הבנתי את כבודו, במה שכתב המהרח"ו בשם האר"י רואים היטב שכן זה שמחת רשב"י, שרשב"י נגלה אליו בהקיץ ואמר לו מדוע ר' אברהם הלוי אומר נחם ביום שמחתינו, ועל זה נענש ר"א כמבואר שם. ומה לא ברור יותר מזה. ודיוק הרב סלמן שצ"ל היה רק על איזו שמחה

ומש"כ על ביטול תורה דבריך נכונים עד למאוד אך אינו עניין למקור וכו'
 
ג) לגבי מוזיקה ווקאלית שנפוצה הרבה בשנים האחרונות. בילקו"י שם (עמ' תמה) כתב שאין בזה איסור משום ששירה בפה לא נאסרה. וכן הדין בימי אבילות ל"ע. אך אם היא מביאה לידי ריקוד ראוי להמנע משירים אלו. ע"ש. אכן מתוך ההערה נראה שאין זה ראוי בלבד ומעיקר הדין מותר, אלא הכוונה שאין להקל בזה כלל, משום שאם שיר כזה, שהוא אמנם רק בפה וכן כלי הנגינה נעשים ע"י אנשים שעושים קולות בפיהם כמו כלי נגינה, א"כ שיר כזה המביא לידי ריקוד הוא בכלל האיסור.
בשיעור השבוע דיבר להחמיר בזה יותר כמה פעמים לפי הזכור לי
 
חזור
חלק עליון