• לכל השואלים: ע"י לחיצה על "מה חדש?" תוכלו להתעדכן בהודעות האחרונות בפורום.

למען כבוד התורה לא נחשה: אשכול תגובה לסערת העולים הגויים

מורשת מרן

Administrator
חבר צוות
#1
באשכול הזה נרכז יחד עם חברי הפורום היקרים, את התגובות לתקיפות השפלות של אינשי דלא מעלי, בגדול דורנו, מרן רבינו הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א.
כל אחד מוזמן לכתוב את אשר על ליבו, ולתת את מחאתו למען כבודה של תורה.
כי את היהדות לא מחליפים!
היא כאן מאז ולתמיד, ולא תתחלף לעולם.
את ההלכה יש לומר בראש כל חוצות בראש מורם, והיא לנו לעינים.
אשרנו שמרן הראש"ל שליט"א עומד בראשנו, וכאביו ממש עומד בפרץ להגן על ההלכה והיהדות, ולא חת מפני איש.
יה"ר שיזכנו השי"ת ליהנות מאורו הגדול של מרן שליט"א לאורך ימים ושנות חיים, וימשיך להנהגינו ביד רמה מתוך בריאות ושמחה. אמן.
 

מורשת מרן

Administrator
חבר צוות
#3
אני מעלה כמה תגובות שהתפרסמו במקומות שיש אליהם גישה דרך סמרטפונים, כמובן שאין לנו גישה למקומות האלו, רק קיבלנו את התמונות הללו ממקום אחר.


 
#4
רואים משמים איך בורא עולם מנווט את העניינים.
בגלל הדברים האלו הנהגתו של מרן רבינו שליט"א הולכת ומתחזקת.
 

הרב שמעון ללוש

Active member
חבר צוות
#8
ב"ה
לב מי לא ידאב לשמע דברי בלע ורשע ונסיון הקנטה כלפי הדרת גאונו של נר ישראל מופת הדור ועמוד ההוראה בדורנו, "עמוד האש" שהולך לפני המחנה להאיר לעם ה' את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון


וכבר במנחה של שבת הקרובה אנו מוצאים להתנהגות שפלה זו את השורש אצל "פרעה מלך מצרים אשר לא ידע את יוסף", שעשה עצמו כלא יודע (רש"י), מחששו המר של עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את עשב השדה, שרואה קולותיהם של עם ישראל חי עולה וגואה עשרת מונים על כל מצרים וחרטומיה

אוי להם לבריות מעלבונה של תורה!!!

אלא ששכחו את התכונה האלקית אשר בקרב אנשי האלקים שמבוארת ממש שם בהמשך הכתוב:

"וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ!!!

הללו אומרים פן ירבה, וקודשא בריך הוא שוחק ואומר כן ירבה! וביתר שאת ויתר עוז בעזרת הי"ת!!!

וכבר בימים אלו, בתוך כל הסער הגדול וההמולה הלזו, אנו רואים לנגד עיננו איש האלקים של ממש!!!

כאשר בשעה שכל העולם רועש סביבו ואודותיו באיומים וגיזומים רדיפות והשמצות ומנגד מחאות ותמיכות וקריאות וכו',
יושב נר ישראל בין אלפי עמלי תורה חסידי גור לצד ת"ח גדולים עם הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, וכל מוחו ולבו אפוף בין נבכי סוגיות הש"ס לרבבות סוגיותיו לבחון עשרות אברכי חמד בידיעת הש"ס על בוריו, בשאלות של בקיאות רחבה ומסועפת מחד והבנת הענין לעומקו ודקותו מאידך, כאילו כל הרעש וההמולה מסביב לא שייך אליו כלל!
(להלן מצורפות תמונות מהמעמד)

רבותי! יש כאן הזדמנות להתעצם! בשאיפות, ושאיפות, ושאיפות, להתחבר אל מורנו ורבנו המנהיג הענק שניגש עד אלינו בענוותו ללמד אותנו דעת ודרך של עליה ושל גדלות אמיתית, וכבר לימדנו מרן רבנו הגדול זיע"א שכל רוממותנו, וכל הצלחותנו, תלוי בשאיפות ושאיפות!!!

מורנו ורבנו מלמד אותנו שאיפות! מורנו ורבנו מלמד אותנו את הדרכים הישרות והסלולות! מורנו ורבנו מלמד אותנו הצלחות! וכעת מורנו ורבנו מלמד אותנו עמידה כבירה ואיתנה של עמידה בנסיונות!!! של שקיעות בעמלה של תורה והרבצתה והעמדתה תוך עיצומם של ספיגת רדיפות איומים והשמצות!

כולנו תקוה וברכה נסוכה למורנו ורבנו שליט"א, שימשיך ביתר שאת וביתר עוז בדרכו הנחושה והבהירה, להנהיג את עם ישראל חי ביד רמה, לקרב את ישראל לצור מחצבתם, לעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, וללמד אותנו לומדי התורה את הדרך נלך בה לעליה אמיתית בתורה ויראת שמים טהורה ומדות תרומיות, להגדיל תורה ולהאדירה, לזכות את הרבים, ולהרבות כבוד שמים, וימשיך להנהיגנו עד ביאת גואל צדק בב"א

אשרינו שזכינו!

מצורפים תמונות מהמעמד המדובר:
 

קבצים מצורפים

נערך לאחרונה:
#11
למה, אבל למה, השוטים הללו מצריכים אותנו להתייחס לדברי השטות וההבל שלהם כל פעם שאיזה זב חוטם שכמה גויים הצביעו לו פוער את פיו אנחנו צריכים לטרוח ולהגיב על דברי הבלע והשטות השקריים שלהם. תמי כבר אנשים יבינו שכל מה שהם רוצים זה לקושש עוד כמה קולות לכסא שלהם ויפסיקו להאמין להם, ונוכל להמשיך לעשות את עבודת הקודש בשקט.
 
#12
כנכד לעולה מרוסיה עוד לפני שנים רבות ע'''ה..
מותר לי להגיב ולומר שדברי הראשל'צ שליט'''א צוקדים עד מאוד.
ולצעירנו אף היהודים שבאו משם רבים מהם א''א לא יודע האם הם יהודים.. ואכמ''ל.
ועל את כמו''כ שאלו הגוים והמתנהגים כמוהם הכניסו את החזיר ושאר התועבות לארצינו הקדושה..
והורידו הרבה ששמרו מסורת לאי שמירת מסורת ואולי לכן הציונים העלו אותם..
וראוים היו דברי מרן שליט''א אף הם יזיק בפוליטיקה. אין מה לירא ואשרינו שדברים נכוחים נאמרים ברמה..
 
#13
בס"ד ערב שבת קודש ויחי יג טבת התש"פ

כבודן של חכמים וכל שכן של מורנו ורבינו מרן הראש'ל גדול הדור שליט'א

כיהודה ועוד לקרא, מצטרף לכל תלמידי ותלמידי תלמידי מו"ר מרן הראש"ל הגאון הגדול אביר הרועים הרב הראשי לישראל רבי יצחק יוסף שליט"א, שכל פסקיו והוראותיו בכל מקום הם לכל עם ישראל לעינים, וצר לנו מאוד על ששומעים שלא נוהגים בכבוד הראוי למרן מנהיג הדור שליט"א, ולזרז עצמי ובני גילי וחברים מקשיבים, אצרף בס"ד ממה שכתבתי בזה בספר שיחות חיזוק (פרשת מקץ), ויהיה לנו לתשובת המשקל, ליזהר יותר ויותר בכבוד רבותינו, וכבר אמרו חז"ל (אבות ד, יב) ומורא רבך כמורא שמים.

מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל אֱמוּנַת חֲכָמִים

כָּתַב בְּסֵפֶר הַחִנּוּךְ (מִצְוָה תצה): 'לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, וְלַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁיְּצַוּוּ אוֹתָנוּ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה בְּאִסּוּר וּמֻתָּר, וְטָמֵא וְטָהוֹר, וְחַיָּב וּפָטוּר, וּבְכָל דָּבָר שֶׁיֵּרָאֶה לָהֶם שֶׁהוּא חִזּוּק וְתִקּוּן בְּדָתֵנוּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דְּבָרִים יז, י): "וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ", וְנִכְפַּל בְּסָמוּךְ (שָׁם, יא) לְחִזּוּק הַדָּבָר - "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה". וְהָעוֹבֵר עַל זֶה, וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לַעֲצַת הַגְּדוֹלִים שֶׁבַּדּוֹר בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה בְּכָל אֲשֶׁר יוֹרוּ, מְבַטֵּל עֲשֵׂה זֶה. וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד שֶׁזֶּהוּ הָעַמּוּד הֶחָזָק שֶׁהַתּוֹרָה נִשְׁעֶנֶת בּוֹ, יָדוּעַ הַדָּבָר לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת'. וּמוּבָא בְּסִפְרִי עַל הַפָּסוּק: 'לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. אֲפִלּוּ מַרְאִים בְּעֵינֶיךָ עַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין וְעַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל שְׁמַע לָהֶם'.

עִקַּר אֱמוּנַת חֲכָמִים כְּשֶׁאֵינוֹ מֵבִין
מוּבָא בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ 'בְּאֵר מַיִם חַיִּים' (פָּרָשַׁת בְּהַר סִי' כה): 'וַדַּאי אִם אֶחָד יֵרָאֶה לְחָכָם מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּתְפִלָּה מְעֻטָּף בְּטַלִּית וּתְפִלִּין כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה וּמִתְעַנֶּה וְנוֹהֵג בִּפְרִישׁוּת, לָזֶה אֵין צָרִיךְ אֱמוּנָה לְהַאֲמִין כִּי צַדִּיק הוּא, כִּי עֵינָיו תִּרְאֶינָה זֹאת בְּחוּשׁ וְלֹא הָיוּ צְרִיכִין לְהַזְהִיר אֶת זֶה בְּתוֹרַת אֱמוּנָה. אַךְ עִקַּר אֱמוּנַת חֲכָמִים הוּא לְהַאֲמִין בּוֹ אַף שֶׁרוֹאֶה מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁאֵינוֹ נָכוֹן לְפִי שִׂכְלוֹ, זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ לוֹמַר הֲלֹא כַּמָּה וְכַמָּה אַלְפֵי אֲלָפִים דְּרָכִים שֶׁאָנוּ רוֹאִין מֵהַנְהָגָתוֹ וְהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים אוֹתָם כְּלָל כְּמוֹ בְּהַצְלָחַת מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם וּבִירִידַת כְּשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל מַטָּה מַטָּה. וְאַךְ כִּי אָנוּ מַאֲמִינִים כִּי הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ וְגוֹ' אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל וְגוֹ' (דְּבָרִים לב, ד), וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ גְּדוֹלָה מִכֹּחַ חָכְמָתֵנוּ וְשִׂכְלֵנוּ. כֵּן בְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים וַדַּאי הֵם עוֹשִׂים כְּנָכוֹן לִפְנֵי ה' וְרַק אָנוּ אֵין מְבִינִים דַּרְכֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם'. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
וְרָאוּי לְכָל אֶחָד לִזְכֹּר דְּבָרִים אֵלּוּ, וְלִהְיוֹת בָּטֵל וּמְבֻטָּל לְכָל מַה שֶּׁאָמְרוּ ואומרים החֲכָמִים.

הַמְפַקְפֵּק בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל אוֹסֵר אֶת הַיַּיִן בִּנְגִיעָתוֹ
מְסֻפָּר, כִּי פַּעַם אֵרַח הַחֲזוֹן אִישׁ עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת תַּלְמִיד אֶחָד, וּבְמַהֲלַךְ שִׂיחָתוֹ צִטֵּט מַאֲמַר חֲזַ"ל (בְּרָכוֹת נד ע"ב): 'אֶבֶן שֶׁבִּקֵּשׁ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִזְרֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְכוּ' אָזַל עָקַר טוּרָא בַּר תְּלָתָא פַּרְסֵי וְאַיְתֵי עַל רֵישֵׁיהּ וְאַיְתֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלֵיהּ קַמְצֵי וְנַקְבוּהּ וְנָחֵית בְּצַוָּארֵיהּ, הֲוָה בָּעֵי לְמִשְׁלְפֵהּ מָשְׁכֵי שִׁנֵּיהּ לְהַאי גִּיסָא וּלְהַאי גִּיסָא וְלֹא מָצֵי לְמִשְׁלְפֵהּ' [הָלַךְ עָקַר הַר בֶּן שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת, וְהֵבִיא עַל רֹאשׁוֹ, וְהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו נְמָלִים וּנְקָבוּהוּ, וְיָרַד בְּצַוָּארוֹ, רָצָה לִשְׁלֹף אוֹתוֹ, נִמְשְׁכוּ שִׁנָּיו לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה וְלֹא יָכֹל לִשְׁלֹף]. וְהִזְכִּיר האורח איזה סֵפֶר מְסֻיָּם שֶׁאָמַר שֶׁמאמר זֶּה הוא עַל דֶּרֶךְ הַגֻּזְמָא, וּמִיָּד אָמַר לוֹ הַחֲזוֹן אִישׁ: 'הֲלֹא אָסוּר לְךָ לִנְגֹּעַ בַּיַּיִן, כְּדִין מוּמָר' וְכוּ'. כִּי אָסוּר לַחֲזֹר עַל דְּבָרִים כָּאֵלּוּ וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לָדוּן בָּהֶם, עֵד כְּדֵי כָּךְ גָּדוֹל חֹמֶר אִסּוּר הַזִּלְזוּל בְּדִבְרֵי חֲכָמִים.
מְסֻפָּר, שֶׁכְּשֶׁהִגִּיעַ הַבַּבָּא סַאלִי זי"ע לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, הָיָה בִּתְחִלָּה בָּעִיר יַבְנֶה, וְשָׁם שָׁמַע אֶחָד מִתְבַּטֵּא בְּזִלְזוּל עַל מָרָן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע, וּמֵחֲמַת מְחָאָה עַל כְּבוֹד חֲכָמִים עָזַב בְּאוֹתוֹ יוֹם אֶת הָעִיר יַבְנֶה.

לְעוֹלָם נִשְׁמְרוּ מִן הַטָּעוּת וְהַמִּכְשׁוֹל
כָּתַב הָרַמְבַּ"ן הַקָּדוֹשׁ (דְּבָרִים יז, יא): 'כִּי עַל הַדַּעַת שֶׁלָּהֶם הוּא נוֹתֵן לָנוּ הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּמַחֲלִיף הַיָּמִין בִּשְׂמֹאל, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לְךָ לַחֲשֹׁב שֶׁהֵם אוֹמְרִים עַל יָמִין שֶׁהוּא יָמִין, כִּי רוּחַ הַשֵּׁם עַל מְשָׁרְתֵי מִקְדָּשׁוֹ וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו, לְעוֹלָם נִשְׁמְרוּ מִן הַטָּעוּת וּמִן הַמִּכְשׁוֹל'; עַד כָּאן.
וּמְבֹאָר בַּסֵּפֶר 'לְשָׁעָה וּלְדוֹרוֹת': כִּי כְּשֶׁעוֹמֵד הַשּׁוֹאֵל מוּל הֶחָכָם, יְמִינוֹ הִיא שְׂמֹאל אֵצֶל הֶחָכָם הָעוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ, וְכֵן לְהֵפֶךְ. וְלֹא שֶׁהַשּׁוֹאֵל צוֹדֵק, אֶלָּא שֶׁהֶחָכָם רוֹאֶה אֱמֶת הֲפוּכָה, לָכֵן אָמְרָה תּוֹרָה: הִסְתַּכֵּל מִתּוֹךְ עֵינֵי הֶחָכָם וְקַבֵּל אֶת דְּבָרָיו, כִּי הַשּׁוֹאֵל, שׁוֹאֵל רַק מִנְּקֻדַּת רְאוּתוֹ, אֲבָל הֶחָכָם יָכוֹל לָדוּן בְּגוּפוֹ שֶׁל עִנְיָן, וְלָכֵן צָרִיךְ לְהִתְבַּטֵּל לַחֲכָמִים.
הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, אָמַר, שֶׁלַּחֲכָמִים יֵשׁ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת בַּמֶּה שֶׁמּוֹצִיאִים מִפִּיהֶם, וּבִפְרָט בְּדִבְרֵי הֲלָכָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמְרָם שֶׁלֹּא יִטְעוּ.

דִּבְרֵי חֲכָמִים הֵם דְּבַר ה'
אָמַר הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אֶלְחָנָן וָסֶרְמַן הי"ד (הוּבְאוּ דְּבָרָיו בַּסֵּפֶר 'מִשֵּׁל אָבוֹת'), אֱמוּנַת חֲכָמִים הִיא מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהֵם מְגַלִּים אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָמַר עוֹד (הוּבְאוּ דְּבָרָיו בְּקֻנְטְרֵס דִּבְרֵי סוֹפְרִים) עַל דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (שַׁבָּת פז ע"א): מֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ. שֶׁמַּה שֶּׁהוֹסִיף מֹשֶׁה רַבֵּנוּ יוֹם אֶחָד, אֵינוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, כִּי מִן הַתּוֹרָה לֹא הִצְטַוָּה רַק שְׁנֵי יָמִים פְּרִישָׁה, וּמִכָּל מָקוֹם הִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַמָּקוֹם, כִּי כָּךְ הָיָה גַּם רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא שֶׁלֹּא צִוָּהוּ עַל זֶה בִּמְפֹרָשׁ.
וְכָךְ הוּא בְּכָל מִצְווֹת מִדְּרַבָּנָן, שֶׁהִסְכִּימָה דַּעְתָּם לְדַעַת הַמָּקוֹם, כְּאִסּוּרֵי שְׁנִיּוּת לַעֲרָיוֹת, שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֶאֱסֹר שְׁנִיּוּת, אֶלָּא שֶׁמָּסַר כֹּחַ לַחֲכָמִים לְהַזְהִיר עַל זֶה, וַהֲרֵינוּ יוֹדְעִים שֶׁכָּל מַה שֶּׁצִּוּוּ חֲכָמִים - כֵּן הוּא רְצוֹן הַשֵּׁם, וּמִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה כֻּלָּם מְצֻוִּים וְעוֹמְדִים עַל כָּל זֹאת, כִּי דִּבְרֵיהֶם הֵם דִּבְרֵי ה' מַמָּשׁ.

רְאִיָּתָם הַבְּהִירָה שֶׁל חֲזַ"ל
כָּתַב רַבֵּנוּ הָרַב אֵלִיָּהוּ אֶלְעָזָר דֶּסְלֶר, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה: כְּשֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים לְדִבְרֵי חֲכָמִים, כָּל דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, זֶה מְיַשֵּׁר לָנוּ אֶת הַסְּבָרָא, וְאֶת דַּעְתֵּנוּ, מַה יַּעֲשֶׂה עִוֵּר כְּשֶׁהוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ בִּלְתִּי יְדוּעָה לוֹ, הֲלֹא לוֹקֵחַ אִתּוֹ פִּקֵּחַ לְנַהֵל לוֹ אֶת הַדְּרָכִים, כָּךְ מַמָּשׁ הִזְמִין לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרֹב חֲסָדָיו מוֹרֵה דֶּרֶךְ חַכְמֵי הַתּוֹרָה, שֶׁכָּל הַמִּתְבּוֹנֵן בְּדִבְרֵיהֶם יִרְאֶה עַד כַּמָּה הָיְתָה רְאִיָּתָם בְּהִירָה, וְעַל כָּל אָדָם לָלֶכֶת בְּדַרְכֵיהֶם לְטוֹב לוֹ.

הַשְׁקָפַת חֲזַ"ל מְיַשֶּׁרֶת דַּעְתֵּנוּ כְּגַן הַמְּבוּכָה
כָּתַב בַּ'מְּסִלַּת יְשָׁרִים' (פֶּרֶק ג'): 'מָשָׁל לְגַן - הַמְּבוּכָה, הוּא הַגָּן הַנָּטוּעַ לִצְחוֹק הַיָּדוּעַ אֵצֶל הַשָּׂרִים, שֶׁהַנְּטִיעוֹת עֲשׂוּיוֹת כְּתָלִים כְּתָלִים, וּבֵינֵיהֶם שְׁבִילִים רַבִּים נְבוּכִים וּמְעֹרָבִים - כֻּלָּם דּוֹמִים זֶה לָזֶה, וְהַתַּכְלִית בָּם הוּא לְהַגִּיעַ אֶל אַכְסַדְרָה אַחַת שֶׁבְּאֶמְצָעָם, וְאָמְנָם הַשְּׁבִילִים הָאֵלֶּה מֵהֶם יְשָׁרִים וּמַגִּיעִים בֶּאֱמֶת אֶל הָאַכְסַדְרָה, וּמֵהֶם מַשְׁגִּים אֶת הָאָדָם וּמַרְחִיקִים אוֹתוֹ מִמֶּנָּה, וְאָמְנָם הַהוֹלֵךְ בֵּין הַשְּׁבִילִים, הוּא לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וְלָדַעַת כְּלָל אִם הוּא בַּשְּׁבִיל הָאֲמִתִּי אוֹ בַּכּוֹזֵב, כִּי כֻלָּם שָׁוִים וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם לְעֵין הָרוֹאֶה אוֹתָם, אִם לֹא שֶׁיֵּדַע הַדֶּרֶךְ בִּבְקִיאוּת וּטְבִיעוּת עַיִן שֶׁכְּבָר נִכְנָס בָּם וְהִגִּיעַ אֶל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא הָאַכְסַדְרָה. וְהִנֵּה הָעוֹמֵד כְּבָר עַל הָאַכְסַדְרָה הוּא רוֹאֶה כָּל הַדְּרָכִים לְפָנָיו וּמַבְחִין בֵּין הָאֲמִתִּיִּים וְהַכּוֹזְבִים, וְהוּא יָכוֹל לְהַזְהִיר אֶת הַהוֹלְכִים בָּם, לוֹמַר, "זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ!" וְהִנֵּה מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַאֲמִין לוֹ - יַגִּיעַ לַמָּקוֹם הַמְּיֻעָד, וּמִי שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהַאֲמִין וְיִרְצֶה לָלֶכֶת אַחַר עֵינָיו - וַדַּאי שֶׁיִּשָּׁאֵר אוֹבֵד וְלֹא יַגִּיעַ אֵלָיו. עַד כָּאן.
וּמַסְבִּיר הָרַב דֶּסְלֶר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה: שֶׁמִּזֶּה יָצָא לָנוּ גֶּדֶר אֱמוּנַת חֲכָמִים, מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַאֲמִין לָהֶם יוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְאִיָּתָם הַבְּהִירָה, וְהָיוּ לָנוּ לָעֵינַיִם, מִדִּבְרֵיהֶם נוּכַל לְקַבֵּל הַיְשָׁרָה בְּהַשְׁקָפוֹת הָעוֹלָם, וּבְהַנְהָגָה מַעֲשִׂית, וְלֹא עוֹד אֶלָּא בָּהּ בְּמִדָּה שֶׁאָנוּ נַעֲשִׂים תַּלְמִידֵיהֶם, וּמִתְאַמְּצִים לְהָבִין דַּרְכֵי חֲשִׁיבָתָם, בְּאוֹתָהּ מִדָּה גַּם דַּעְתֵּנוּ מְקַבֶּלֶת יִשּׁוּר, לְפִיכָךְ גְּדוֹלֵי דּוֹרוֹתֵינוּ אֲשֶׁר עֵסֶק חַיֵּיהֶם לְהַמְשִׁיךְ כְּתַלְמִידִים נֶאֱמָנִים בְּדֶרֶךְ מַחֲשַׁבְתָּם שֶׁל חֲזַ"ל, זוֹכִים לְיַשְׁרוּת זוֹ בְּמִדָּה עֲצוּמָה, עַד שֶׁחַוַּת דַּעְתָּם אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְפֹרָשׁ, אֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא, כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר אֱלֹקִים, מַמָּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים גַּם בַּדּוֹר הַזֶּה, זֶה כֹּחַ עָצוּם שֶׁיֵּשׁ לַחֲכָמִים.
וּמוּבָא בַּפֶּלֶא יוֹעֵץ (ערך כְּבוֹד חֲכָמִים): 'כִּי הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מוֹשְׁכִים אֶת יְדֵיהֶם לִדְרֹשׁ זֶה בִּקְהַל עַם, פֶּן יֹאמְרוּ לִכְבוֹד עַצְמָם הֵם דּוֹרְשִׁים. אֲבָל כְּבָר מוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּחֲזַ"ל חֹמֶר כְּבוֹד חֲכָמִים'.

הַחושד בַּחֲכָמִים בִּנְגִיעָה טועה
מָרָן הַחֲזוֹן אִישׁ כּוֹתֵב בְּסִפְרוֹ 'אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן' (פֶּרֶק ג'): 'יֵשׁ עוֹד רָעָה חוֹלָה אֲשֶׁר הַיֵּצֶר יִלָּפֵת בָּהּ לְהָנִיא אֱמוּנַת חֲכָמִים מִלֵּב בְּנֵי אָדָם, וְהוּא מִשְׁקָל הַמְרַמֶּה שֶׁל הַנְּגִיעָה. חוֹבַת הַתַּלְמִיד לְהַאֲמִין כִּי אֵין נְגִיעָה בָּעוֹלָם בַּעֲלַת כֹּחַ לְהַטּוֹת לֵב חָכָם לְעַוֵּת מִשְׁפָּט, כִּי מְגַמַּת הֶחָכָם לְזַכּוֹת נַפְשׁוֹ, וּלְהִתְגָּאֵל בְּאֵיזֶה אַשְׁמָה יִכְאַב לְנַפְשׁוֹ יוֹתֵר מִכָּל מַכָּה וָפֶצַע, וְאֵיךְ יִתָּכֵן כִּי בִּשְׁבִיל בֶּצַע כֶּסֶף אוֹ לַעֲגֵי חָנֵף, יְחַבֵּל נַפְשׁוֹ לְעַוֵּת מִשְׁפָּט, נוֹסָף לְזֶה כִּי תְּכוּנַת הָאֱמֶת הִיא אֵצֶל חָכָם תְּכוּנַת נַפְשׁוֹ וְשֹׁרֶשׁ מְצִיאוּתָהּ, וְכָל אַבְקַת שֶׁקֶר מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, וְכֵן הִיא אֱמוּנַת הָמוֹן יְשָׁרִים הַמִּתְאַבְּקִים בַּעֲפַר רַגְלֵי חֲכָמִים. אַךְ הַיֵּצֶר חָתַר חֲתִירָה תַּחַת כִּסֵּא הַנֶּאֱמָן, לְצוֹדֵד נְפָשׁוֹת הַנּוֹטוֹת לְהִתְחַכְּמוּת, וּמֵבִיא לָהֶם לִמּוּד שָׁלֵם מִן הַגְּמָרָא כִּי הַנְּגִיעָה הִיא בַּעֲלַת כֹּחַ מַכְרִיעַ לִקְטַנִּים וְלִגְדוֹלִים יַחַד, לְפָנֶיהָ יִכְרְעוּ גַּם הַנְּבוֹנִים בְּיוֹתֵר, גַּם חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְאֵין זֶה גְּנַאי לַחֲכָמִים אַחֲרֵי שֶׁכֵּן הוּחַק בְּטֶבַע אֱנוֹשִׁי, וְאֵינָם יוֹדְעִים כִּי לְפִי הַהֲנָחָה הַזֹּאת מִתְיַתֵּם כָּל הַדּוֹר, וְאֵין שׁוֹפֵט בָּאָרֶץ, וְנִתְבַּטְּלָה סַנְהֶדְרִיָּה שֶׁל הָאָרֶץ, כִּי אַף אִם יַסְכִּים הָאָדָם עַל גַּדְלוּת חָכְמָתוֹ שֶׁל הֶחָכָם, לֹא יְחַיֵּב אֶת נַפְשׁוֹ לִשְׁמֹעַ אֵלָיו אַחֲרֵי שֶׁיִּמְצָא לִתְלוֹת אֶת הוֹרָאָתוֹ בְּאֵיזֶה נְגִיעָה, וְזֶה לֹא יִבָּצֵר מִכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ שְׂבַע רָצוֹן מֵהוֹרָאַת הֶחָכָם, וְעַל יְדֵי זֶה קָם דּוֹר שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת שׁוֹפְטָיו, וְכָל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה, וּבְכָל מִקְרֶה רַב הָעֵרֶךְ מִתְלַחֲשִׁים הַמְתֻחְכָּמִים עַל נְגִיעָה פְּלוֹנִית שֶׁהִטְּתָה לֵב הֶחָכָם וְלִפְעָמִים הַמֻּבְהָק שֶׁבַּדּוֹר - בְּעֶמְדָּתוֹ הַבִּלְתִּי נְכוֹנָה. וְכָל אֲוִירָהּ שֶׁל הָעִיר וְלִפְעָמִים אֲוִירָהּ שֶׁל כָּל הָאָרֶץ - מִתְמַלְּאָה שׁוֹט לָשׁוֹן, קְטָטוֹת וּמְרִיבוֹת, וּלְלֹא אֱמוּנָה בַּחֲכָמִים גָּבְרוּ בָּאָרֶץ. עַד כָּאן לְשׁוֹן מָרָן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה.

שְׁכִינָה שׁוֹרָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם
הַמִּכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ כּוֹתֵב: 'מִי שֶׁרָאָה אֲסֵפוֹתֵיהֶם שֶׁל הַחֲכָמִים, רָאָה בְּחוּשׁ שֶׁעַל כָּל פָּנִים בְּשָׁעָה שֶׁחָשְׁבוּ מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם, וְהִתְעַמְּקוּ בְּדַעְתָּם בְּעִנְיְנֵי כְּלָל יִשְׂרָאֵל, הָיָה מַרְאֶה נוֹרָא לִרְאוֹת אֶת הֶחָכָם, אֲפִלּוּ אִם תִּשְׁאַל אוֹתוֹ בְּעִנְיְנֵי דְּעָלְמָא הוּא מִתְפַּשֵּׁט לְגַמְרֵי, לִרְאוֹת אֶת גֹּדֶל וְעֹמֶק הַרְגָּשַׁת הָאַחֲרָיוּת שֶׁהָיְתָה עַל פְּנֵיהֶם, בְּאֹפֶן שֶׁמִּי שֶׁלֹּא רָאָה זֹאת, לֹא רָאָה הַרְגָּשַׁת אַחֲרָיוּת מִיָּמָיו, וְכָל מִי שֶׁזָּכָה לַעֲמֹד לִפְנֵיהֶם בְּשָׁעָה כָּזוֹ, הָיָה בָּרוּר לוֹ, שֶׁרָאָה שְׁכִינָה שׁוֹרָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, כִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁרְתָה בַּחֲבוּרָתָם, מַמָּשׁ רָאוּי לוֹמַר הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל בֵּין אֲסֵפוֹתֵיהֶם לְבֵין הָאֲסֵפוֹת שֶׁל הָאֵין מֻרְגָּלִים בָּהֶם'.

לִהְיוֹת בָּטֵל וּמְבֻטָּל כְּלַפֵּיהֶם
לְאֶחָד שֶׁהִתְבַּטֵּא בְּאֹפֶן קָשֶׁה קְצָת כְּלַפֵּי רַבִּי אֶלְחָנָן וָסֶרְמַן הי"ד, הוּא כּוֹתֵב: דַּע, גָּדוֹל הוּא מַמָּשׁ, וְעִקַּר דְּבָרָיו אֵין לִדְחוֹת כָּל שֶׁכֵּן לְבַטֵּל, אֲפִלּוּ שֶׁבְּדַעְתֵּנוּ הַפָּעוֹטָה נִרְאֶה לָנוּ לוֹמַר הָפוּךְ, כְּבָר אָמְרוּ לָנוּ חֲזַ"ל אֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר עַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין, וְלֹא לוֹמַר חַס וְחָלִילָה שֶׁבְּוַדַּאי טָעוּ, מִפְּנֵי שֶׁאָנֹכִי הַקְּטַנְטַן רוֹאֶה בְּחוּשׁ אֶת טָעוּתָם, אֶלָּא הַחוּשׁ שֶׁלִּי בָּטֵל וּמְבֻטָּל וּכְעַפְרָא דְּאַרְעָא כְּלַפֵּי בְּהִירוּת שִׂכְלָם וְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁלָּהֶם, הֲרֵי אֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל בֵּית דִּין חֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וּבְלִי זֶה, קָרוֹב הוּא שֶׁמַּה שֶּׁיְּדַמּוּ שֶׁהוּא בְּחוּשׁ, אֵינוֹ אֶלָּא דִּמְיוֹן וּרְעוּת רוּחַ, זוֹ דַּעַת הַטּוֹב בִּגְבֹר אֱמוּנַת חֲכָמִים.

מִי צוֹדֵק? מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, אוֹ הֲמוֹן הָעָם?
הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי שִׂמְחָה זִיסְל זִיו זי"ע (הַסַּבָּא מִקֶּלֶם) אָמַר, הִנֵּה בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר, הָיְתָה הִתְרַחֲשׁוּת בַּת תֵּשַׁע שָׁנִים, מִשְּׁנַת שָׁלֹשׁ לְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַד שְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, כָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ, "בִּמְלאוֹת הַיָּמִים הָאֵלֶּה", הָיָה מָרְדְּכַי מַזְהִירָם שֶׁלֹּא לְהִתְפַּתּוֹת לְמִשְׁתֵּה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְהָעָם טָעַן: הֲלֹא זֶהוּ פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, כִּי הֲרֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יִתְנַקֵּם בְּיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לַמִּשְׁתֶּה, וְהָיָה וִכּוּחַ בֵּין מָרְדְּכַי - גְּדוֹל הַדּוֹר דְּאָז, לְבֵין הָעָם, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ וְהָלְכוּ, וְלֹא אֵרַע דָּבָר. בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ שָׁנִים לְמָלְכוֹ עֲדַיִן לֹא קָרָה כְּלוּם, אַחֲרֵי תֵּשַׁע שָׁנִים בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כְּשֶׁנִּתְגַּדֵּל הָמָן וְצִוָּה שֶׁהַכֹּל יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וַחֲזַ"ל אָמְרוּ שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בִּסְעֻדַּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְמַרְאִית הָעַיִן בְּעָלְמָא, וּמָרְדְּכַי לֹא הִשְׁתַּחֲוָה, וְגַם אָז קָמוּ עַל מָרְדְּכַי הַרְבֵּה מִיִּשְׂרָאֵל, וְצָעֲקוּ עָלָיו: אֵיךְ מַעֲמִיד אֶת יִשְׂרָאֵל בְּסַכָּנָה, בִּגְלַל חֲסִידוּת יְתֵרָה, כָּךְ אָמְרוּ בְּאַגָּדַת אֶסְתֵּר (פָּרָשָׁה ג אוֹת ב): אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל תְּהֵא יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה מַפִּילָנוּ בַּחֶרֶב שֶׁל זֶה הָרָשָׁע, אָמַר לָהֶם, אִם כֵּן, אֶשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה? וְלֹא קִבֵּל. אַחֲרֵי זֶה, כַּמּוּבָן, כַּאֲשֶׁר הִזְהִירוּ הַחוֹלְקִים עַל מָרְדְּכַי, יָצְאָה הַגְּזֵרָה לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים.
וְשואל הַסַּבָּא מִקֶּלֶם זי"ע, מָה אֲנַחְנוּ הָיִינוּ עוֹשִׂים לוּ הָיִינוּ בְּאוֹתָהּ נְקֻדַּת מַצָּב? מֶה הָיִינוּ אוֹמְרִים? מַה גָּרַם לַגְּזֵרָה לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, הַאִם מַה שֶּׁהֵקֵל מָרְדְּכַי בְּעִנְיַן כְּלָל יִשְׂרָאֵל אוֹ תֵּשַׁע הַשָּׁנִים מִקֹּדֶם מַה שֶּׁהֵם הֵקֵלּוּ בִּגְזֵרַת חֲכָמִים שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בִּסְעֻדַּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בִּשְׁבִיל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ. וְהִנֵּה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁמָּרְדְּכַי לֹא כּוֹרֵעַ וְלֹא מִשְׁתַּחֲוֶה, זֶה כְּאִלּוּ מוֹכִיחַ... אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין זֶה כָּךְ, זֶה רַק דִּמְיוֹן, הִרְהוּרֵי הַיֵּצֶר, וּבֶאֱמֶת, הָעֲבֵרָה שֶׁל תֵּשַׁע שָׁנִים מִקֹּדֶם הִיא שֶׁגָּרְמָה, שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לוֹ, וְאַף שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא רוֹאִים אֶת זֶה, כִּי הֲרֵי לֹא כָּתוּב עַל כָּל עֲבֵרָה לְמַה הִיא גּוֹרֶמֶת, אֲבָל הַיֵּצֶר הָרָע רִקֵּד לִפְנֵיהֶם בְּטַעֲנַה לפי מה שנראה בחיצוניות, וְגָבְרָה מִדַּת הַדִּין וְיָצְאָה הַגְּזֵרָה, אַחַר כָּךְ שָׁבָה מַחֲשַׁבְתָּם וְהוֹדוּ עַל הָאֱמֶת, וְתַחַת אֲשֶׁר הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּדַעְתָּם הָרָעָה, וּלְהִתְנַקֵּם בְּמָרְדְּכַי שֶׁחֲשָׁבוּהוּ מִקֹּדֶם לְבוֹגֵד בְּעַמּוֹ, בָּאוּ לְקוֹל קְרִיאָתוֹ, וְגַם אֶסְתֵּר שֶׁיָּדְעוּ שֶׁהִיא קְרוֹבָה שֶׁל מָרְדְּכַי, וְהֶרְאֲתָה הִתְקָרְבוּת לְהָמָן הַצּוֹרֵר - שֶׁקָּרְאָה לוֹ פַּעֲמַיִם לַמִשְׁתֶּה, וְהָיָה בְּזֶה חִזּוּק לְטָעוּתוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ עוֹד אֶל מָרְדְּכַי, אֲבָל כְּשֶׁשָּׁבוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְלֹא שָׁמְעוּ לַיֵּצֶר הָרָע, וְהִצְטָרְפוּ לְמָרְדְּכָי בְּתַעֲנִית וּבְצוֹם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה עַל חֶטְאָם שֶׁחָטְאוּ, עַל פִּי דימיונם – וְרַק אָז נִצּוֹלוּ.
דָּבָר זֶה מְלַמְּדֵנוּ שֶׁאֵין הַגְּזֵרוֹת בְסִבַּת מַה שֶּׁנִּרְאֶה בְּעֵינֵי הָעָם כְּטָעוּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אֶלָּא דַּוְקָא הִתְפַּתּוּתָם לַהֲסָתַת הַיֵּצֶר - וְלִפְגָם אֱמוּנַת חֲכָמִים.
וּמְסַיֵּם בְּמִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ: חֶסְרוֹן הַכָּרַת הַהִתְבַּטְּלוּת לְעֻמַּת רַבּוֹתֵינוּ, זֶה שֹׁרֶשׁ כָּל חַטָּאת וּתְחִלַּת כָּל חֻרְבָּן, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְכָל הַזְּכֻיּוֹת לֹא יִשְׁווּ לְעֻמַּת שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, שֶׁהִיא אֱמוּנַת חֲכָמִים.
כּוֹתֵב מָרָן הַחֲזוֹן אִישׁ זי"ע בְּאִגְּרוֹתָיו : 'הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל הַיְחִידִים שֶׁשְּׁתָלָן בְּכָל דּוֹר וּלְהוֹרוֹת חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁמַּעֲמִיקִים בַּהֲלָכָה, הֲרֵי הֵם בְּשָׁעָה זֹאת כְּמַלְאָכִים, וְרוּחַ מִמָּרוֹם שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, וּמִתְגַּלָּה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ לַחֲכָמִים הַמּוֹסְרִים נַפְשָׁם'.

הַמַּאֲמִין בְּחָכָם - מַאֲמִין בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
הַמִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, הוּא דָּבוּק בֶּאֱמוּנַת ה'. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (מְכִילְתָּא בְּשַׁלַּח ו'): "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, - אִם בְּמֹשֶׁה הֶאֱמִינוּ קַל וָחֹמֶר בַּה' בָּא זֶה לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין בְּרוֹעֶה נֶאֱמָן כְּאִלּוּ מַאֲמִין בְּמַאֲמַר מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (בַּמִּדְבָּר כא, ה): "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה", אִם בֵּאלֹהִים דִּבְּרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּמֹשֶׁה, אֶלָּא זֶה בָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּרוֹעֶה נֶאֱמָן כְּאִלּוּ מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.

ה' מְשַׁעְבֵּד הַטֶּבַע תַּחַת הַצַּדִּיקִים
כָּתַב רַבֵּנוּ יוֹסֵף אֶלְבּוֹ בְּסֵפֶר הָעִקָּרִים: 'עִקַּר גָּדוֹל אֶל הַתּוֹרָה וְשֹׁרֶשׁ אֶל הָאֱמוּנָה שֶׁהוּא מִסְתַּעֵף מֵאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה הוּא, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַכְרִיחַ הַטֶּבַע תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַמַּאֲמִינִים... וּמִי שֶׁיִּסָּפֵק [כְּלוֹמַר יַטִּיל סָפֵק] שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא יַשְׁלִים רְצוֹן הַנָּבִיא אוֹ הַצַּדִּיק הָרָאוּי לְכָךְ, הִנֵּה הוּא כְּמַטִּיל סָפֵק בַּתּוֹרָה וְשֹׁרֶשׁ מִשָּׁרְשֶׁיהָ'.
וְכוֹתֵב עוֹד: 'רָאוּי שֶׁנַּאֲמִין שֶׁיִּהְיֶה כֵּן, אַחַר שֶׁהֵעִיד הַנִּסָּיוֹן הֱיוֹת הַטֶּבַע מְשֻׁעְבָּד וְנִכְנָע לַצַּדִּיקִים וְלַחֲסִידִים וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹת הַתּוֹרָה, וְזֶה יְסוֹד גָּדוֹל לַתּוֹרָה'. עַד כָּאן.
וְכֵן כָּתַב הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ (שְׁמוֹת יד, כז): 'עוֹד רוֹאַנִי, כִּי לִיחִידֵי סְגֻלָּה הָיָה נִקְרָע הַיָּם בְּעַל כָּרְחוֹ כְּמַעֲשֶׂה שֶׁהוּבָא בְּחֻלִּין, בְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר וְכוּ', וְאִם לֹא הִתְנָה עִמּוֹ אֶלָּא לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם לְבַד מַה כֹּחוֹ שֶׁל רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְהִתְגַּבֵּר עַל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. אָכֵן תְּנַאי זֶה הוּא בִּכְלָל הַתְּנָאִים שֶׁהִתְנָה ה' עַל כָּל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית לִהְיוֹת כְּפוּפִים לַתּוֹרָה וַעֲמֵלֶיהָ, וְלַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר יִגְזְרוּ עֲלֵיהֶם, וּמֶמְשַׁלְתָּם עֲלֵיהֶם כְּמֶמְשֶׁלֶת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְלָזֶה תִּמְצָא כְּמוֹ כֵן בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבַכּוֹכָבִים וּבַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ שָׁלְטוּ עֲלֵיהֶם הַצַּדִּיקִים יְחִידִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מְרֻבִּים, כַּאֲשֶׁר חָקַק ה' לָהֶם בְּעֵת הַבְּרִיאָה - עַד כָּאן.
מוּבָא בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ 'דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם' (פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח): 'סִפֵּר אֲדוֹנִי אָבִי זְקֵנִי, נ"ע זללה"ה (מָרָן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע), שֶׁפַּעַם אַחַת עָבַר הַנֶּעסְטֶר (שֵׁם נָהָר הָעוֹבֵר בְּכָל אוּקְרָאִינָה) בְּלִי שׁוּם שֵׁם רַק הָיָה מַנִּיחַ חֲגוֹרוֹ וְעָבַר עָלָיו וְאָמַר שֶׁבֶּאֱמוּנָה גְּדוֹלָה הוּא שֶׁעָבַר'.
וְכֵן יָדוּעַ מֵהַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַמְקֻבָּל רַבִּי שְׁמוּאֵל - אֲבִי מִשְׁפַּחַת אֲבִיחֲצִירָא זי"ע, שֶׁשָּׁט עִם מַחְצֶלֶת עַל פְּנֵי הַיָּם. וּכְמוֹ כֵן הָיָה מַעֲשֶׂה עִם ר' יִצְחָק בְּנוֹ שֶׁל ר' יַעֲקֹב אֲבִיחֲצִירָא זיע"א כְּשֶׁהָיוּ עֲנָנִים שֶׁהִפְרִיעוּ לְבִרְכַּת הַלְּבָנָה, סִמֵּן בְּמַקְלוֹ לְכִוּוּן הָעֲנָנִים וְזָזוּ הָעֲנָנִים... וּבֵרְכוּ בִּרְכַּת הַלְּבָנָה, וְאָמַר אָבִיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁר' יִצְחָק בְּנוֹ הוּא נִיצוֹץ נִשְׁמָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הָאֲרִיזַ"ל.
וּמַמְשִׁיךְ שָׁם הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ: 'וְהִנֵּה בִּיצִיאַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, עֲדַיִן לֹא קִבְּלוּ הַתּוֹרָה וְאֵין גְּזֵרָתָם עַל הַנִּבְרָאִים גְּזֵרָה, וְלָזֶה לֹא הִסְכִּים הַיָּם לֵחָלֵק לָהֶם וְטָעַן לְמֹשֶׁה אַתָּה נִבְרֵאתָ בַּשִּׁשִּׁי וַאֲנִי בַּשְּׁלִישִׁי, זֶה רֶמֶז כִּי אֵינוֹ בֶּן תּוֹרָה שֶׁאִם הָיָה בֶּן תּוֹרָה הִנֵּה הוּא קוֹדֵם לוֹ, כִּי הַתּוֹרָה קָדְמָה לָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְלָזֶה נִתְחַכֵּם ה' וְהוֹלִיךְ יְמִינוֹ לִימִין מֹשֶׁה, פֵּרוּשׁ, הֶרְאָהוּ כִּי הוּא בֶּן תּוֹרָה הַמִּתְיַחֵס לְהַיָּמִין דִּכְתִיב (דְּבָרִים לג, ב) מִימִינוֹ וְגוֹ', וּכְשֶׁרָאָהוּ תֵּכֶף וּמִיָּד נִקְרַע כִּתְנַאי הָרִאשׁוֹן, וְלָזֶה כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁיַּעֲמֹד אַחַר קַבָּלַת הַתּוֹרָה, יָבִיא בְּיָדוֹ שְׁטַר חוֹב אֶחָד לְכוֹפוֹ לֵחָלֵק לְפָנָיו, וְתִמְצָא שֶׁכְּשֶׁלֹּא רָצָה לֵחָלֵק לְרַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר וּלְהַמִּתְלַוֶּה עִמּוֹ רָצָה לְקָנְסוֹ, וּפָחַד הַיָּם מִמֶּנּוּ'.

הוּקַשׁ מוֹרָאָם לְמוֹרָאוֹ יִתְבָּרַךְ
בַּגְּמָרָא (קִדּוּשִׁין נז ע"א) נֶאֱמַר: 'שִׁמְעוֹן הָעַמְסוּנִי, וְאָמְרִי לֵהּ נְחֶמְיָה הָעַמְסוּנִי, הָיָה דּוֹרֵשׁ כָּל אֶתִּין שֶׁבַּתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, פָּרַשׁ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי! כָּל אֶתִּין שֶׁדָּרַשְׁתָּ, מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אָמַר לָהֶם: כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה, כָּךְ קִבַּלְתִּי עַל הַפְּרִישָׁה. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד: "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" - לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים'.
וּפֵרֵשׁ הַמַּהַרְשָׁ"א, רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁבָּא וְלִמֵּד לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, סְבִירָא לֵיהּ, דְּאֵין זֶה מַשְׁוֶה מוֹרָא תַּלְמִיד חָכָם לְמוֹרָא מָקוֹם, כִּי הַמּוֹרָא מֵהֶם הוּא מוֹרָאוֹ, כִּי מִתּוֹךְ שֶׁהוּא יָרֵא מֵה', הוּא נִשְׁמָע לָהֶם לְקַבֵּל עָלָיו יִרְאַת ה' וּמִצְוֹתָיו. וְזֶה שֶׁאָמַר, וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם, כִּי הַמּוֹרָא מֵרַבּוֹ הִיא בְּעַצְמָהּ מוֹרָא הַשָּׁמַיִם.

עַמּוּד הַיְמִינִי לְחִזּוּק הָאֱמוּנָה
כָּתַב מָרָן הַסְּטַיְפְּלֶר זי"ע בְּהַקְדָּמַת סִפְרוֹ 'חַיֵּי עוֹלָם': מִיסוֹדֵי הָאֱמוּנָה בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְהוּא מִמ"ח דְּבָרִים שֶׁהַתּוֹרָה נִקְנֵית בָּהֶם, שֶׁכְּמוֹ בְּהוֹרָאַת אִסּוּר וְהֶתֵּר וְדִינֵי מָמוֹנוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, לֹא כָּל אָדָם מְסֻגָּל לְהוֹרוֹת וּלְהַחְלִיט עַל סְפֵקוֹתָיו וְעָלָיו לִסְמֹךְ עַל גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת, כְּמוֹ כֵן בְּכָל עִנְיְנֵי הָאֱמוּנָה וְהַדָּת, עָלֵינוּ לְהִשָּׁעֵן עַל רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. וּכְכָל שֶׁיַּכִּיר יוֹתֵר רוּם גְּאוֹן קְדֻשַּׁת רַבּוֹתֵינוּ תְּהֵא אֱמוּנָתוֹ יוֹתֵר שְׁלֵמָה (בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא), וְהָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הָיָה בְּכָל מָחוֹז וְכִמְעַט בְּכָל עִיר וָעִיר, יְחִידֵי סְגֻלָּה שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ בְּיוֹתֵר, בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּם, וּבְתַעֲצוּמוֹת כִּשְׁרוֹנָם וְחָכְמָתָם הַנִּפְלָאָה, וּמֵהֶם בְּמַדְרְגוֹת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, אֲשֶׁר הַקָּהָל רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם, וַאֲשֶׁר קִבְּלוּ מִפִּי אֲבוֹתֵיהֶם, וְכָל זֶה הָיָה עַמּוּד הַיְמִינִי לְחִזּוּק הָאֱמוּנָה, אֵצֶל שְׁאָר עַמָּא דְּאַרְעָא, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּהִצְטָרֵף כָּל גְּדוֹלֵי וּמְאוֹרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל, וּבְהִצְטָרֵף כָּל רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים מִימוֹת עוֹלָם, הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים, הַגְּאוֹנִים וְהַפּוֹסְקִים, רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, הַצַּדִּיקִים קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן שֶׁשְּׁתָלָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.
וְאָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין צט ע"ב): 'אֶפִּיקוֹרוֹס כְּגוֹן מַאן? אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּגוֹן הָנֵי דְּאָמְרִי מַאי אֲהַנּוּ לָן רַבָּנָן? לְדִידְהוּ קָרוּ לְדִידְהוּ תָּנוּ' [מַה מוֹעִילִים לָנוּ הַחֲכָמִים - לְעַצְמָם קוֹרְאִים וּלְעַצְמָם לוֹמְדִים].

חֹמֶר הַמְבַזֶּה אֶת הַחֲכָמִים
וְאָמְרוּ (רֹאשׁ הַשָּׁנָה יז ע"א): 'הַמִּינִין וְהַמָּסוֹרוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁכָּפְרוּ בַּתּוֹרָה וְשֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְשֶׁפֵּרְשׁוּ מִדַּרְכֵי צִבּוּר, וְשֶׁנָּתְנוּ חִתָּתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וְשֶׁחָטְאוּ וְהֶחְטִיאוּ אֶת הָרַבִּים, כְּגוֹן 'יָרָבְעָם בֶּן נְבָט' וַחֲבֵרָיו, יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וְנִדּוֹנִין בָּהּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָ' סו, כד): "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי" וְגוֹ', גֵּיהִנֹּם כָּלֶה וְהֵן אֵינָן כָּלִין'. וּמְפָרֵשׁ רַשִּׁ"י, אֶפִּיקוֹרְסִים - מְבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. עַד כְּדֵי כָּךְ הֶחְמִירוּ בְּיוֹתֵר עַל כְּבוֹד הַחֲכָמִים.
וּבְסַנְהֶדְרִין שָׁם, אָמְרוּ רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרִי [אֶפִּיקוֹרוֹס] זֶה הַמְבַזֶּה חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם. עַד כְּדֵי כָּךְ!
פָּסַק הָרַמְבַּ"ם (הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה פֶּרֶק ו' הֲלָכָה יא): 'עָוֹן גָּדוֹל הוּא לְבַזּוֹת אֶת הַחֲכָמִים אוֹ לִשְׂנאוֹתָן, לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם עַד שֶׁבִּזּוּ בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דה"ב לו, טז): "וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו", כְּלוֹמַר בּוֹזִים מְלַמְּדֵי דְּבָרָיו. וְכֵן זֶה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה "אִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ" - מְלַמְּדֵי חֻקּוֹתַי תִּמְאָסוּ. וְכָל הַמְבַזֶּה אֶת הַחֲכָמִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וַהֲרֵי הוּא בִּכְלָל כִּי דְּבַר ה' בָּזָה.
וְעַל הַפָּסוּק (שְׁמוֹת יט, ט): "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם", מְפָרֵשׁ רַשִּׁ"י: "בְּךָ" - 'גַּם בַּנְּבִיאִים הַבָּאִים אַחֲרֶיךָ'.

עֹנֶשׁ הַמְבַזֶּה אֶת הַחֲכָמִים
וְשָׁם בְּחַיֵּי עוֹלָם בַּהַקְדָּמָה כּוֹתֵב עוֹד הַסְּטַיְפְּלֶר זי"ע: וּפוּק חָזֵי מִלִּפְנֵי כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁפָּקְרוּ וְיָצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה לַחֲרָפוֹת וּלְדֵרָאוֹן עוֹלָם, תְּחִלַּת קִלְקוּלָם הָיְתָה לְבַזּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ הָלְכוּ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי בְּאֵין מַעֲצוֹר, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְכַיָּדוּעַ לָרַבִּים.
וּבַסֵּפֶר 'מְלֶאכֶת שְׁלֹמֹה', מוֹסַר בְּקַבָּלָה מִבֵּית אֲבִי אַבָּא, שֶׁבִּקְהִלּוֹת תֵּימָן הָיְתָה כַּת שֶׁהָיְתָה יְדוּעָה כְּצֶאֱצָאֵי אוֹתָם שֶׁשָּׁלַח עֶזְרָא אַחֲרֵיהֶם לַעֲלוֹת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, וְלֹא אָבוּ, וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם, וְקִלְּלָם בַּעֲנִיּוּת, וְהָיוּ חַיִּים בְּעֹנִי מִתּוֹרָה וּמִמָּמוֹן - בִּגְלַל חֹסֶר אֱמוּנַת חֲכָמִים.

מַעֲלָת הָעוֹסְקִים בתורה לִשְׁמָהּ
הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי חַיִּים מִוּוֹאלוֹזִ'ין זי"ע כּוֹתֵב בְּסִפְרוֹ 'נֶפֶשׁ הַחַיִּים' (שַׁעַר ד' פֶּרֶק יח): 'הָאָדָם הַמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לִשְׁמָהּ לַאֲמִתָּהּ, הוּא נַעֲלֶה מֵעַל כָּל עִנְיְנֵי זֶה הָעוֹלָם, וּמֻשְׁגָּח מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית לְמַעְלָה מֵהוֹרָאַת כֹּחוֹת הַטְּבָעִים וְהַמַּזָּלוֹת כֻּלָּם, כֵּיוָן שֶׁהוּא דָּבוּק בַּתּוֹרָה וּבְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמָּשׁ כִּבְיָכוֹל, וּמִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא לְמַעְלָה לְאֵין עֲרֹךְ מִכָּל הָעוֹלָמוֹת, וְהִיא הַנּוֹתֶנֶת הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם לָעוֹלָם וּלְכָל הַכֹּחוֹת הַטִּבְעִיִּים, הֲרֵי הָאָדָם הָעוֹסֵק בָּהּ מְחַיֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כֻּלָּם וּלְמַעְלָה מִכֻּלָּם, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא הַנְהָגָתוֹ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי הַכֹּחוֹת הַטְּבָעִים. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (פְּסָחִים נ' ע"ב), כְּתִיב: "עַד שָׁמַיִם חַסְדְּךָ", וּכְתִיב "מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדְּךָ"? לֹא קַשְׁיָא, כָּאן בָּעוֹסְקִים לִשְׁמָהּ כָּאן בָּעוֹסְקִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, הַיְנוּ שֶׁהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אִם כִּי וַדַּאי שֶׁגַּם הוּא מְרֻצֶּה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, אַף אִם כַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם אֵיזֶה פְּנִיָּה שֶׁתִּהְיֶה, רַק אִם אֵינוֹ לְקִנְטוּר חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל שֶׁכֵּן אִם אֵינוֹ מְכַוֵּן לְשׁוּם פְּנִיָּה, רַק לְפִי שֶׁהֻרְגַּל בְּכָךְ, כִּי מִתּוֹכָהּ יָבֹא לְמַדְרֵגָה לִשְׁמָהּ כַּיָּדוּעַ מִמַּאֲמָרָם זַ"ל, עִם כָּל זֶה עֲדַיִן לֹא נִתְקַדֵּשׁ וְנִתְעַלָּה שֶׁיִּהְיֶה הַנְהָגָתוֹ יִתְבָּרַךְ אִתּוֹ בְּכָל עִנְיָנָיו לְמַעְלָה מִכֹּחוֹת הַטְּבָעִים, לָכֵן כְּתִיב בֵּיהּ רַק "עַד שָׁמַיִם", הַיְנוּ עַד הַכֹּחוֹת הַטְּבָעִים הַקְּבוּעִים בַּשָּׁמַיִם, וְלֹא לְמַעְלָה מֵהֶם. אֲבָל עַל הָעוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ, אָמַר "מֵעַל שָׁמַיִם", רָצָה לוֹמַר, שֶׁכָּל הַנְהָגוֹתָיו יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ רַק לְמַעְלָה מֵהוֹרָאַת כֹּחוֹת הַטְּבָעִים.
[יָדוּעַ מַה שֶּׁכּוֹתֵב הַנֶּפֶשׁ הַחַיִּים (בְּשַׁעַר ג' פֶּרֶק ג), שֶׁעַל אַף שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, עִם כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר כְּלָל שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס בְּלִבּוֹ בְּאֶמְצַע לִמּוּד, עַל כָּל פָּנִים זְמַן מֻעָט כַּוָּנָה רְצוּיָה לִשְׁמָהּ, וּמֵעַתָּה כָּל מַה שֶּׁלָּמַד עַד הֵנָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נִתְקַדֵּשׁ וְנִטְהָר עַל יְדֵי אוֹתוֹ זְמַן מֻעָט שֶׁנִּתְכַּוֵּן בּוֹ לִשְׁמָהּ, וּכְעֵין זֶה כּוֹתֵב בְּסִפְרוֹ 'רוּחַ חַיִּים' פֵּרוּשׁוֹ לְאָבוֹת (פֶּרֶק א, יג) עַיֵּן שָׁם].

עֲצָתָם אֱמוּנָה כְּדַעַת הַתּוֹרָה
מְסֻפֶּרֶת עֻבְדָּה מְעַנְיֶנֶת הַמְּאִירָה אֶת גֹּדֶל הַשְׁפָּעַת חֲכָמִים וּבִפְרָט בִּמְקוֹמָם בִּבְחִינַת 'מָרָא דְּאַתְרָא'. הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הָאַדְמוֹ"ר בַּעַל הַצֶּמַח צֶדֶק מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ זי"ע, הָיָה מְפֻרְסָם בִּגְאוֹנוּתוֹ הַמַּבְהִילָה, וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו שְׁמוֹנִים פִּנְקָסִים שֶׁל חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, וְהָיָה כּוֹתֵב בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁכְּשֶׁהָיָה מְסַיֵּם עַמּוּד עֲדַיִן הַדְּיוֹ הָיָה לַח.
הָיָה לוֹ תַּלְמִיד בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף רִיבְלִין, שֶׁתָּקַף אוֹתוֹ חֹלִי מְסֻכָּן וּפָנָה לְרוֹפְאִים וְאֵלּוּ הִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא הִשְׁאִירוּ לוֹ לִחְיוֹת אֶלָּא מִסְפַּר יָמִים.
בַּצַּר לוֹ פָּנָה לְרַבּוֹ זי"ע וְאָמַר לוֹ: "סַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשָׁם תַּעֲלֶה לְךָ אֲרוּכָה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ", וּבְבִטְחוֹנוֹ בְּרַבּוֹ אָרַז אֶת כָּל מִטַּלְטְלָיו, וְעָלָה מִיָּד לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ וְהִתְיַשֵּׁב בְּחֶבְרוֹן, וּפִלְאֵי פְּלָאוֹת - מַצָּבוֹ הִשְׁתַּנָּה, הוּא הִבְרִיא וְחַי לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים. וְחִבֵּר סֵפֶר 'אָהֳלֵי יוֹסֵף', לְיָמִים שָׁאֲלוּ אֶת הָרַבִּי, מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין סְגֻלַּת יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִרְפוּאַת הָרַב שֶׁהָיָה חוֹלֶה? עָנָה הָרַבִּי וְאָמַר, שָׁמַעְתִּי אֶת הַחֹלִי שֶׁלּוֹ, וַאֲנִי הֲלֹא לָמַדְתִּי הִלְכוֹת טְרֵפוֹת, וּבֶאֱמֶת בְּמוּם כְּעֵין שֶׁהָיָה לָרַב לְגַבֵּי בְּהֵמָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מוּם כָּזֶה, הוּא מַחֲלֹקֶת בֵּין מָרָן לָרַמָּ"א, וּמָרָן פּוֹסֵק שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה. וַהֲרֵי טְרֵפָה לֹא חַיָּה יוֹתֵר מִי"ב חֹדֶשׁ, אָמַרְתִּי, אִם הַדִּין כָּךְ בִּבְהֵמָה כֵּן הוּא בְּאָדָם, וּפֹה בְּחוּץ לָאָרֶץ הוּא אַתְרֵיהּ דְּרַמָּ"א, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים שָׁם בְּיָד רַמָּ"א, אֲבָל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא אַתְרֵיהּ דְּמָרָן, שֶׁפּוֹסֵק שֶׁאֵינָהּ טְרֵפָה חָיוֹ יִחְיֶה, וּלְמָרָן יֵשׁ שָׁם כֹּחַ שֶׁל מָרָא דְּאַתְרָא, וְשָׁם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַבְרִיא, וְלָכֵן הִבְרִיא.
כְּמוֹ כֵן גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בָּאִים בִּשְׁאֵלוֹת לַחֲזוֹן אִישׁ זי"ע, אִם זֶה הָיָה עִנְיָן שֶׁל סָפֵק אוֹ רֹב, הַכֹּל הִכְרִיעַ מִדַּעַת תּוֹרָה, מֵהַכְּלָלִים שֶׁלָּמַד בְּדֶרֶךְ לִמּוּדוֹ, כִּי הַתּוֹרָה מְיַשֶּׁרֶת אֶת הַדַּעַת. וְהַגְּרָ"א זי"ע בֵּאֵר אֶת הַפָּסוּק (דָּנִיֵּאל ח, יב): "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה", שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָסַר אֶת הָאֱמֶת אַרְצָה לְשָׂרֵי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, כְּפִי שֶׁיַּסְכִּימוּ כָּךְ יָקוּם.

בִּשְׁבִיל הָאֱמוּנָה זוֹכִים לִישׁוּעָה
מוּבָא בַּסֵּפֶר 'מֶשֶׁךְ חָכְמָה', יְסוֹד חָשׁוּב מְאֹד, וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ (הַפְטָרַת פָּרָשַׁת וַיֵּרָא): 'הָעִנְיָן מְבֹאָר. דֶּאֱלִישָׁע הָיָה סָבוּר דְּיִחְיֶּה מֵת בִּשְׁבִיל זְכוּת הַסְפָּקָתוֹ. וְזֶה שֶׁאָמַר "וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנַּעַר" (פָּסוּק כט), זְכוּת שֶׁהַשּׁוּנַמִּית הָיְתָה מִשְׁעֶנֶת לְהַנָּבִיא בְּמָעוֹן וּמְזוֹנוֹת, אֲבָל אֵינוֹ כֵּן, רַק עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּת הָיָה בֶּאֱמוּנָתָהּ הַתְּמִימָה בְּהַנָּבִיא, וּבִשְׁבִיל הָאֱמוּנָה דְּצַדִּיק יְחַיֶּה אֶת בְּנָהּ, לָכֵן עַל יְדֵי גֵּחֲזִי שֶׁלֹּא הֶאֱמִינָה בּוֹ שֶׁיָּדְעָה כְּמִדְרָשָׁם (בְּרָכוֹת י' ע"ב): 'הוּא קָדוֹשׁ וְאֵין מְשָׁרְתָיו קְדוֹשִׁים'. וְכֵן אָמְרָה: "חַי ה' כוּ' אִם אֶעֶזְבֶךָּ", לָכֵן לֹא הֶחֱיָה הַנַּעַר. אֲבָל אֱלִישָׁע שֶׁהֶאֱמִינָה בּוֹ הוּא הֶחֱיָה הַנַּעַר לָכֵן לְנַסּוֹת גֹּדֶל אֱמוּנָתָהּ בַּנָּבִיא אֱלִישָׁע, עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהֶעֱלִים מִמֶּנּוּ, וְהוּא שָׁלַח לִשְׁאֹל הֲשָׁלוֹם לַיֶּלֶד, וּבְכָל זֹאת הֶאֱמִינָה בּוֹ וְלֹא נָפַל מִלְּבָבָהּ שׁוּם חֶסְרוֹן אֱמוּנָה בַּנָּבִיא, כִּי הַבֵּן אֲשֶׁר נָתַן לָהּ יִהְיֶה בֶּן קַיָּמָא וְחָיֹה יִחְיֶה. לָכֵן בִּזְכוּת זֶה הֶחֱיָה בְּנָהּ. וְלָכֵן לֹא נֶאֱמַר "וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֱלִישָׁע", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאֵלִיָּהוּ (מְלָכִים-א יז, כב) וְדוּק'.
וְכָתַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ, בַּעַל הַ'מִּנְחַת אֶלְעָזָר' הָאַדְמוֹ"ר מִמּוּנְקַאטְשׁ זי"ע, בְּסִפְרוֹ 'דִּבְרֵי תּוֹרָה' (ח"ו סָעִיף עג): 'הִנֵּה נוֹדָע בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, וּמְקֻבָּל בְּיָדֵינוּ מֵהַצַּדִּיקִים זי"ע, שֶׁבָּאִים לְקַבֵּל בִּרְכָתָם וּלְבַקֵּשׁ תְּפִלָּתָם, כִּי אִם הַמְבַקֵּשׁ וּמְקַבֵּל הַבְּרָכָה יֵשׁ לוֹ אֱמוּנָה בְּלֵב שָׁלֵם בִּתְפִלַּת הַצַּדִּיק וּבִרְכָתוֹ, וְהוֹלֵךְ מֵאִתּוֹ בְּלֵב בָּטוּחַ וְשָׂמֵחַ אָז הוּא נוֹשָׁע בְּוַדַּאי... וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים מְפֹרָשִׁים בַּנְּבִיאִים (שְׁמוּאֵל א' א, יז): "וַיַּעַן אֵלַי וַיֹּאמֶר, לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן לָךְ אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ וְכוּ', וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל, וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד, פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י, וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ פָּנִים שֶׁל זַעַם, כִּי בָּטְחָה בִּתְפִלַּת עֵלִי וְעַל כֵּן הָיְתָה לָהּ יְשׁוּעָה מִיָּד; עַד כָּאן לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ. נִמְצָא, שֶׁעֶצֶם הַשִּׂמְחָה וְהָאֱמוּנַת הַחֲכָמִים בְּבִרְכַּת הַצַּדִּיק מוֹעֶלֶת לִפְעֹל פְּעֻלָּה לְטוֹבָה.
פַּעַם הָיָה אֵיזֶה עִנְיָן שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת דַּעַת הַסְּטַיְפְּלֶר עָלָיו, וְאַחַר כָּךְ פֵּרְשׁוּ זֹאת בִּפְנֵי הָרַב שַׁךְ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וְהוּא אָמַר: מַה שַּׁיָּךְ לִשְׁאֹל הֲלֹא כְּבָר הוֹרָה זָקֵן... אִם הוּא אָמַר שֶׁכֵּן, סוֹמְכִים עָלָיו בַּכֹּל... גַּם בִּדְבָרִים הַחֲמוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאָמַר לָהֶם עוֹד: דְּעוּ! שֶׁבִּזְכוּת הָאֱמוּנָה שֶׁאַתֶּם מַאֲמִינִים בִּדְבָרָיו שֶׁל הַסְּטַיְפְּלֶר כְּתוֹרַת אֱמֶת, תִּזְכּוּ שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל טוֹב אֶצְלְכֶם.

מַעֲשִׂים נִפְלָאִים מֵהַבַּאבָּא סַאלִי זי"ע
מוּבָא בַּסֵּפֶר 'סַבָּא קַדִּישָׁא', תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל רַבֵּנוּ יִשְׂרָאֵל אֲבִיחֲצִירָא, הַבַּאבָּא סַאלִי זי"ע, (מֵאֵת חֲתָנוֹ רַבִּי דָּוִד יְהוּדָיוֹף זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה), שֶׁבִּשְׁנַת תרפ"ג, כְּשֶׁבִּקֵּר הַבַּבָּא סַאלִי בִּצְפַת, וְהַבַּבָּא סַאלִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה מְחַלֵּק צְדָקוֹת, שָׁאַל אֶת חַכְמֵי צְפַת אִם הֵם מַכִּירִים אֵלּוּ אֶבְיוֹנִים עֲנִיִּים שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לְחַלֵּק לָהֶם צִדְקוֹתָיו, הִפְנוּ אוֹתוֹ לְאֶחָד מֵחַכְמֵי צְפַת תַּלְמִיד חָכָם מְבֻגָּר, רַבִּי בֶּן צִיּוֹן הַכֹּהֵן, חוֹלֶה וּמְשֻׁתָּק חֶלְקִית, בּוֹדֵד עֲרִירִי, מְרֻתָּק לַמִּטָּה שֶׁנִּתְאַלְמֵן מֵאִשְׁתּוֹ, הֵשִׁיבוּ לוֹ חַכְמֵי צְפַת: אִם בָּאתָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, זוֹ מִצְוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה עִם עֲמֵלֵי תּוֹרָה.
הָלַךְ הַבַּבָּא סַאלִי זי"ע לְשָׁם, וּפְגָשׁוֹ כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב בְּמִטָּה רְעוּעָה בְּתוֹךְ חֶדֶר קָטָן כְּאַרְבַּע עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, סָפֵק מַרְתֵּף סָפֵק מְעָרָה לְלֹא אֲוִיר, חוֹלֶה אָנוּשׁ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ, וְלוּלֵא כַּמָּה אַנְשֵׁי חֶסֶד שֶׁהָיוּ מְשַׁלְּמִים לָהֶם, שֶׁטִּפְּלוּ בּוֹ - לֹא הָיָה שׂוֹרֵד כְּלָל.
הַבַּבָּא סַאלִי זי"ע הֶעֱנִיק לוֹ מָנָה כְּפוּלָה מִמַּה שֶּׁהָיָה רָגִיל לָתֵת לַאֲחֵרִים, בֵּרְכוֹ בִּרְפוּאָה שְׁלֵמָה [כְּדִבְרֵי הָרַמָּ"א שֶׁהַמְבַקֵּר חוֹלֶה צָרִיךְ לְבָרְכוֹ כִּי זֶה עִקָּר מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים], וּכְשֶׁפָּנָה לָלֶכֶת, בִּקְּשׁוֹ: בָּרְכֵנִי בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וּכְשֶׁשְּׁאָלוֹ הַבַּבָּא סַאלִי: מַה הִיא בְּרָכָה שְׁלֵמָה? אָמַר: שֶׁאַבְרִיא, שֶׁאֶתְחַתֵּן, וְשֶׁיִּהְיוּ לִי יְלָדִים וְשֶׁיִּשָּׁאֵר אַחֲרַי זֵכֶר.
הַבַּבָּא סַאלִי הִשְׁתּוֹמֵם, הָאָדָם הַזֶּה הָיָה מְשֻׁתָּק, מֵעַל גִּיל שִׁבְעִים, עַל עֶרֶשׂ דְּוַי, וְהוּא רוֹצֶה בְּרָכָה - וְלֹא בְּרָכָה רְגִילָה אֶלָּא כָּזֹאת וְכוּ'. אַךְ הַחוֹלֶה אָמַר: רַבִּי! אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאִם תְּבָרְכֵנִי בְּרָכָה שְׁלֵמָה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ - תִּתְקַיֵּם הַבְּרָכָה שֶׁלָּכֶם.
שָׁאָלוֹ הַבַּבָּא סַאלִי, הַאִם אַתָּה מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִרְכָתִי? עָנָה הָאִישׁ: אִם לֹא הָיִיתִי מַאֲמִין, לֹא הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ, אָמַר לוֹ הַבַּבָּא סַאלִי, אִם כֵּן, אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ, וּבֵרְכוֹ כְּמוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ, שֶׁבְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, יַבְרִיא, וְיִהְיוּ לוֹ יְלָדִים.
עָבְרוּ עֶשֶׂר שָׁנִים, בִּשְׁנַת תרצ"ג, עָלָה שׁוּב הַבַּבָּא סַאלִי זי"ע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִזְכַּר בְּאוֹתוֹ רַבִּי בֶּן צִיּוֹן הַכֹּהֵן, וְאָמַר, אֶרְאֶה מַה קָּרָה אִתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, אַתָּה רוֹצֶה לִרְאוֹתוֹ? בּוֹא וּרְאֵה אֵיךְ הוּא יוֹשֵׁב בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם... הָלַךְ הַבַּבָּא סַאלִי עִם מְלַוָּיו, וְרָאָה אֶת חָכָם בֶּן צִיּוֹן, יוֹשֵׁב לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי כָּבוֹד, בְּכֻרְסָה מְהֻדֶּרֶת שֶׁבַּמִּרְפֶּסֶת, וּלְיָדוֹ שְׁנֵי יְלָדִים קְטַנִּים.
נִכְנַס אֵלָיו - וּבֵרְכוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם. וְאָמַר לוֹ חָכָם בֶּן צִיּוֹן: אֲסַפֵּר לָרַב מֶה הָיָה בְּעִקְּבוֹת בִּרְכָתוֹ. הִגִּיעָה אֵיזוֹ אִשָּׁה אַלְמָנָה מֵאֲמֶרִיקָה עִם בִּתָּהּ בַּת הַשְּׁבַע עֶשְׂרֵה, וּבִקְּשָׁה לְחַלֵּק צְדָקָה. הִדְרִיכוּ אוֹתָהּ חַכְמֵי צְפַת, וְאָמְרוּ לָהּ: "לְכִי לְרַבִּי בֶּן צִיּוֹן הַכֹּהֵן". כְּשֶׁנּוֹכְחָה בְּמַצָּבִי הַקָּשֶׁה נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ, וְצִוְּתָה לְשַׁקֵּם אֶת הַמָּקוֹם, לִצְבֹּעַ וּלְסַיֵּד, לְהַחְלִיף אֶת הָרָהִיטִים וְהַמִּטָּה, עִם כְּלֵי הַמִּטָּה - הַכֹּל עַל חֶשְׁבּוֹנָהּ וְתַחַת פִּקּוּחָהּ הָאִישִׁי. וְאָז אָמְרָה: אֵינֶנִּי חוֹזֶרֶת לְאַרְצָהּ עַד שֶׁאֲטַפֵּל בּוֹ... הַמְלַוֶּה שֶׁלָּהּ תִּרְגֵּם אֶת הַדְּבָרִים, וְאָמַר לְרַבִּי בֶּן צִיּוֹן הַכֹּהֵן: "הִנֵּה עַכְשָׁו יִהְיֶה לְךָ מִי שֶׁיְּטַפֵּל, וִיפַרְנְסֶךָ בְּכָבוֹד".
"וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ" - אָמַר רַבִּי בֶּן צִיּוֹן לַבַּבָּא סַאלִי: "מַה פִּתְאֹם? בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא! זֶה הֲרֵי אִסּוּר יִחוּד"... וְהָאִשָּׁה בְּשֶׁלָּהּ: מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת, כְּדֵי שֶׁזֶּה 'כֵּן' יִהְיֶה מֻתָּר? אָמְרוּ לָהּ: "אִם הָיִית מִתְחַתֶּנֶת אִתּוֹ זֶה הָיָה מֻתָּר". הִיא הִבִּיעָה אֶת הַסְכָּמָתָהּ. וַאֲנִי הִתְנַגַּדְתִּי, מַה פִּתְאֹם לְהִתְחַתֵּן אִתָּהּ מָה אֶעֱשֶׂה עִם אִשָּׁה אַלְמָנָה זקנה, אָמְרוּ לִי הַחֲכָמִים: אִם אַתָּה לֹא רוֹצֶה גַּם אֶת זֶה - אָסוּר לְרַחֵם עָלֶיךָ יוֹתֵר... אָמַרְתִּי לָהֶם לַחֲכָמִים: "אִם אַתֶּם מְרַחֲמִים עָלַי, תַּגִּידוּ לָהּ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן עִם הַבַּת שֶׁלָּהּ"... הֵם צָחֲקוּ עַל כָּךְ מְאֹד, אֵיךְ בִּכְלָל שַׁיָּךְ כַּדָּבָר הַזֶּה? אֲבָל אָז הִיא הִתְעָרְבָה וְשָׁאֲלָה: מַה הוּא אוֹמֵר? עָנוּ לָהּ: "הוּא רוֹצֶה אֶת הַבַּת". הִיא הֵשִׁיבָה "טוֹב, נִשְׁאַל אֶת הַבַּת"... הָלְכָה וְשָׁאֲלָה אֶת הַבַּת, אָמְרָה הַבַּת: "אִם הָאִמָּא מסכימה - גַּם אֲנִי מסכימה". וְכָךְ הָיָה וְנִשֵּׂאנוּ, וְהִנֵּה הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן ה'.
זֶהוּ כֹּחוֹ הֶעָצוּם שֶׁל הֶחָכָם לִפְעֹל בְּכָל מַה שֶּׁמַּאֲמִינִים בּוֹ, וְזֶה מֵעַל הַטֶּבַע, וְזֶה יְסוֹד גָּדוֹל מְאֹד, כֹּחָהּ שֶׁל הָאֱמוּנָה שֶׁפּוֹעֶלֶת.
וסיפר לי ידידי ר' אהרון בנימין הי"ו: בזמן שהוא היה מקליד מידי ערב את דברי התורה של רב העיר באר שבע הרה"ג מישאל דהאן זצ"ל, בקש רשות מרבו לבקר במעונו של הצדיק בבא סאלי זי"ע, ובאותו זמן הגיע שליח שהגיע מנתיבות מאצל הבבא סאלי, ואמר לו שהבבא סאלי ביקש להודיע לו שלא יגיע אליו לנתיבות, וכששמע כן, הסכים שלא ליסוע, אולם חבירו שהיה עימו ביקש ממנו, שלפחות יקח אותו ברכבו לנתיבות אצל משפחתו, והסכים לכך, ובדרכם כשהגיעו לאיזור צומת משמר הנגב, הגיח רכב צבאי גדול שיצא במהירות מכיוֻן אחר ופגע ברכבם באופן קשה מאוד, וכמעט שלא נשאר מרכבם כלום, ולמרבית הפלא יצאו משם ללא פגע, ובכל זאת המשיך משם לנתיבות ומיד פנה למעונו של הצדיק, וכשהגיע לשם מיד פתח לו הבבא סאלי זי"ע בכבודו ובעצמו את הדלת, ועוד לפני שפתח פיו, סימן לו הבבא סאלי זי"ע בידו כאות אזהרה ואמר לו: "הפעם עבר לך בשלום, אבל בפעם אחרת איני אחראי...", ואח"כ הכניסו לביתו, ושאלו הבבא סאלי זי"ע "וכי אין לך אמונת חכמים?!...", אולם ר' אהרון בנימין הי"ו השיבו כמתנצל, שודאי יש לו אמונת חכמים, אלא שהי"ת סיבב לו את הענין כדי שיתפרסם שמו של הבבא סאלי בעולם...

הַכֹּל תָּלוּי בְּבִרְכַּת הֶחָפֵץ חַיִּים זי"ע
מְסֻפָּר עַל הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שֶׁסִּפֵּר לוֹ הַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן קוֹטְלֶר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, כְּשֶׁהָיָה בְּלוֹנְדוֹן בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא נִפְקַד בְּבֵן, הוּא שָׁמַע שֶׁהַגָּאוֹן רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן מֶלְצֶר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, הוֹלֵךְ לְרָאדִין אֶל הֶחָפֵץ חַיִּים אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁיְּבַקֵּשׁ בְּרָכָה עֲבוּרִי, וְהוּא בִּקֵּשׁ, וּבִזְכוּת בִּרְכַּת הֶחָפֵץ חַיִּים נוֹלְדוּ לוֹ בֵּן וּבַת. אַחַר כַּמָּה שָׁנִים, הָיָה שׁוּב רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן מֶלְצֶר, אֵצֶל הֶחָפֵץ חַיִּים וּבִקֵּשׁ בְּרָכָה. וְאָמַר רַבִּי אַהֲרֹן קוֹטְלֶר לְרַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי: "אִם הֶחָפֵץ חַיִּים לֹא בֵּרֵךְ, מִסְּתָמָא הָיָה לוֹ טַעַם שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ לִי עוֹד צֶאֱצָאִים". וְרַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי הִתְבַּטַּא בְּהִתְפַּעֲלוּת עַל כָּךְ: "צְאוּ וּרְאוּ אֶת גֹּדֶל אֱמוּנַת הַחֲכָמִים שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן, הָיָה לוֹ בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּבִרְכַּת הֶחָפֵץ חַיִּים, כְּשֶׁבֵּרֵךְ נִפְקַד, כְּשֶׁלֹּא בֵּרֵךְ - לֹא נִפְקַד".

הַהִתְבַּטְּלוּת הַמֻּחְלֶטֶת לַחֲכַם הַדּוֹר
בַּסֵּפֶר 'דַּעַת תּוֹרָה' מֵבִיא הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק, רַבִּי יְרֻחָם מִמִּיר בְּשֵׁם הַסַּבָּא מִקֶּלֶם זי"ע, כְּשֶׁהוֹלְכִים לִלְמֹד מֵהֶחָכָם, צָרִיךְ לוֹמַר, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם. כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס אֶל הֶחָכָם לִלְמֹד, עָלָיו לוֹמַר, הָרַבִּי אוֹמֵר, וְתוּ לֹא.
רָאִינוּ אֶת הַהִתְבַּטְּלוּת הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל גְּאוֹנֵי עוֹלָם מוּל הַגְּדוֹלִים, הַגָּאוֹן רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר זי"ע כּוֹתֵב עַל אֵיזֶה קֶטַע תּוֹסָפוֹת: "וְלֹא זָכִיתִי לְהָבִין אֶת דִּבְרֵיהֶם"... וְלֹא כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁמְּגִיבִים עַל קֹצֶר הֲבָנָה - טוֹב, זֶה בֶּאֱמֶת צָרִיךְ עִיּוּן, אֶלָּא הָאֲנָשִׁים שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת גְּדוֹלִים יוֹדְעִים לְהַקְטִין אֶת עַצְמָם.
הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ גְלִיקְסְמַן מַנְהִיג עֲדַת יְשׁוּרוּן בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, הָיְתָה לוֹ יְדִידוּת עִם הַגָּאוֹן רַבִּי שָׁאוּל בַּרְזָם זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה. וְסִפֵּר לוֹ שֶׁפַּעַם יָשַׁב לְיַד הַסְּטַיְפְּלֶר וְרָאָה שֶׁנֶּאֱנַח, וְשָׁאַל אֶת מָרָן, מַה סִּבַּת הָאֲנָחָה? וְעָנָהוּ הַסְּטַיְפְּלֶר, שֶׁהָיָה לוֹ אֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן תּוֹרָנִי עִם רַבִּי אַבְרָהָם יְשַׁעְיָה (כָּךְ קָרָא לַחֲזוֹן אִישׁ זי"ע) וּבִדְבָרָיו הִזְכִּיר אֵיזוֹ תְּשׁוּבָה מֵהַחֲתַם סוֹפֵר, וְאָמַר לוֹ הַחֲזוֹן אִישׁ: אֵין כָּזוֹ תְּשׁוּבָה בַּחֲתַם סוֹפֵר! וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַבַּיְתָה וּבָדַק אֶצְלוֹ בַּחֲתַם סוֹפֵר, וְכֵן נִמְצֵאת שָׁם הַתְּשׁוּבָה... נִמְצָא שֶׁהַכְּרַךְ שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ מְזֻיָּף! וְזֶה כּוֹאֵב לוֹ. אַחֲרֵי יוֹם, נִכְנַס אֵלָיו ר' שָׁאוּל שׁוּב, וְהִנֵּה רוֹאֶה שֶׁפָּנָיו צוֹהֲלוֹת, וְהוּא שָׁאַל, מַה קָּרָה? וֶהֱשִׁיבוֹ: הַחֲזוֹן אִישׁ קָרָא לִי, וְאָמַר, שֶׁאָכֵן נִמְצֵאת תְּשׁוּבָה כָּזֹאת בַּחֲתַם סוֹפֵר...
וּמְסַיֵּם הַמְסַפֵּר הָרַב גְּלִיקְסְמַן: "רְאוּ אֵיזוֹ הִתְבַּטְּלוּת הָיְתָה לַסְּטַיְפֶּלֶר מֵהַחֲזוֹן אִישׁ! אִם אָמַר הֶחָכָם - אֵין לְהַרְהֵר אַחֲרָיו כְּלָל". כַּמּוּבָן שֶׁמֻּתָּר לָדוּן בְּדִבְרֵי חֲכָמִים לִשְׁאֹל וּלְהִתְיַעֵץ, אֲבָל מִתּוֹךְ הִתְבַּטְּלוּת לְדַעְתָּם.
מוּבָא בַּסֵּפֶר 'הֲלִיכוֹת מוּסָר' (מִמָּרָן מוֹפֵת הַדּוֹר, הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן, הַגָּאוֹן רַבִּי עוֹבַדְיָה יוֹסֵף שְׁלִיטָ"א), עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (פְּסָחִים מב ע"א): 'אָמַר רַב יְהוּדָה, אִשָּׁה לֹא תָּלוּשׁ אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ. דְּרָשָׁהּ רַב מַתָּנָה בְּפַפּוֹנְיָא, לְמָחָר אַיְתוּ כֻּלֵּי עָלְמָא חַצְבַּיְהוּ וְאָתוּ לְגַבֵּיהּ. וְאָמְרוּ לֵיהּ, הַב לָן מַיָּא אָמַר לְהוּ אֲנָא בְּמַיָּא דְּבִיתוּ אָמְרֵי' [דָּרַשׁ זֹאת רַב מַתָּנָה בָּעִיר פַּפּוֹנְיָא, לְמָחָר הֵבִיאוּ כֻּלָּם חָבִיּוֹתֵיהֶם וּבָאוּ אֶצְלוֹ, וְאָמַר לוֹ, תֵּן לָנוּ מַיִם, אָמַר לָהֶם, אֲנִי בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ - שֶׁיָּשְׁנוּ - אָמַרְתִּי].
וְרָצוּ רַבּוֹתֵינוּ לְהוֹרוֹת בָּזֶה, אֵיזוֹ אֱמוּנָה תְּמִימָה יֵשׁ לַחֲכָמִים, הֲרֵי אֵיזֶה הִגָּיוֹן יֵשׁ בְּזֶה שֶׁיֵּשׁ לֶחָכָם מַיִם מְיֻחָדִים שֶׁאֶפְשָׁר לָלוּשׁ בָּהֶם... אֶלָּא שֶׁרוֹאִים בְּזֶה כַּמָּה הָיוּ מְבֻטָּלִים כְּלַפֵּי הַחֲכָמִים.
וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (בֵּיצָה לו ע"ב): 'בֵּי רֵחַיָּא דְּאַבַּיֵי דַּלוּף, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה, אָמַר לֵיהּ: זִיל עִילֵיהּ לְפוּרִיךְ לְהָתָם, דְּלֶהֱוֵי כִּגְרָף שֶׁל רְעִי, וְאַפְּקֵיהּ. יָתֵיב אַבַּיֵּי וְקָא קַשְׁיָא לֵיהּ: וְכִי עוֹשִׂין גְּרָף שֶׁל רְעִי לְכַתְּחִלָּה? אַדְּהָכִי נָפַל בֵּי רֵחַיָּא דְּאַבַּיֵי. אָמַר: תֵּיתֵי לִי דְּעָבְרִי אַדְמַר' [נָטְפוּ מַיִם עַל הָרֵחַיִם שֶׁל אַבַּיֵּי בְּשַׁבָּת, מוֹשַׁב הָרֵחַיִם הָיָה בָּנוּי בְּטִיט, וְחָשַׁשׁ אַבַּיֵּי שֶׁמָּא יִמּוֹחַ הַטִּיט בַּמַּיִם וְיִפְּלוּ הָרֵחַיִם, לֹא הָיוּ מְצוּיִים לְאַבַּיֵּי כֵּלִים בַּשִּׁעוּר הַנִּצְרָךְ כְּדֵי לִקְלֹט כָּל הַמַּיִם, בָּא לִפְנֵי רַבָּה לִשְׁאֹל אוֹתוֹ כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, אָמַר לוֹ רַבָּה לְאַבַּיֵּי, לֵךְ וְהַכְנֵס אֶת מִטָּתְךָ לִמְקוֹם הָרֵחַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הָרֵחַיִם מְאוּסִים עָלֶיךָ לִהְיוֹת לִפְנֵי מִטָּתְךָ וְיִהְיֶה דִּינָם כְּדִין גְּרָף שֶׁל רְעִי, דְּהַיְנוּ כְּלִי שֶׁל צוֹאָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס, הִתִּירוּ חֲכָמִים לְטַלְטְלוֹ כְּדֵי לְסַלְּקוֹ מִלִּפְנֵי הָאָדָם, וְהוֹצֵא אֶת הָרֵחַיִם שֶׁיִהְיֶה מֻתָּר לְךָ לְטַלְטֵלָם כְּדֵי לְסַלְּקָם מִלְּפָנֶיךָ, וּבְכָךְ תּוּכַל לְהוֹצִיאָם מִמְּקוֹם הַדֶּלֶף וּלְהַצִּילָם, הִתְיַשֵּׁב אַבַּיֵּי וְהֻקְשָׁה לוֹ עַל הוֹרָאַת רַבָּה, וְכִי הִתִּירוּ חֲכָמִים לִיצֹר בְּכַוָּנָה מַצָּב שֶׁל הֶתֵּר הוֹצָאַת גְּרָף שֶׁל רְעִי? הֲלֹא לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא לְהוֹצִיא גְּרָף שֶׁנּוֹצַר מֵאֵלָיו; וְכֵיצַד יִהְיֶה מֻתָּר לִּי לִגְרֹם שֶׁיִּהְיוּ הָרֵחַיִם מְאוּסִים עָלַי וְאֶצְטָרֵךְ לְהוֹצִיאָם, בֵּינְתַיִם, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁדָּן אַבַּיֵּי בַּדָּבָר, נָפְלוּ הָרֵחַיִם שֶׁלּוֹ, אָמַר אַבַּיֵּי, מַגִּיעַ לִי הָעֹנֶשׁ הַזֶּה - שֶׁעָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי רַבִּי]. וּבְוַדַּאי צָרִיךְ בֵּאוּר בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא שָׁם, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם רוֹאִים אֶת הַהִתְבַּטְּלוּת שֶׁל אַבַּיֵּי כְּלַפֵּי רַבָּה וְגֹדֶל אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁהָיְתָה לָהֶם.
וְכֵן בַּגְּמָרָא (רֹאשׁ הַשָּׁנָה יג ע"א): 'אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא וְקִים לְהוּ לְרַבָּנָן בֵּין שְׁלִישׁ לְפָחוֹת מִשְּׁלִישׁ? אָמַר לֵיהּ לָאו אָמֵינָא לָךְ לֹא תָּפֵיק נַפְשָׁךְ לְבָר מֵהִלְכְתָא [וְכִי יוֹדְעִים הַחֲכָמִים בֵּין שְׁלִישׁ לְפָחוֹת מִשְּׁלִישׁ, אָמַר לוֹ: וְּכִי לֹא אָמַרְתִּי לְךָ, אַל תּוֹצִיא אֶת עַצְמְךָ חוּץ מֵהַהֲלָכָה?]. כָּל מִדּוֹת חֲכָמִים כֵּן הוּא בְּאַרְבָּעִים סְאָה הוּא טוֹבֵל בְּאַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קוֹרְטוֹב אֵינוֹ יָכוֹל לִטְבֹּל בָּהֶן, כְּבֵיצָה מְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין כְּבֵיצָה חָסֵר שׂוּמְשׂוּם אֵינוֹ מְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה מְטַמֵּא מִדְרָס, שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה חָסֵר נִימָא אַחַת אֵינוֹ מְטַמֵּא מִדְרָס' כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים - זֶה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, והוא כֹּחַ עָצוּם!

יה"ר שימים על ימי מלך מורנו ורבינו מרן הראשון לציון הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א תוסיף שנותיו כמו דור ודור, מתוך בריות גופא ונהורא מעליא, ולא יעדי זיויה ויקריה מינן עד ביאת גואל צדק ועד בכלל, ויתן לו השי"ת עוד כח ועוז להנהיגנו ולעמוד בפרץ, ולקרב לב כל אחינו בית ישראל לאבינו שבשמיים, ולהיות כל אחינו בית ישראל הקדושים מאוחדים, ונזכה לגאולה השלימה ברחמים מרובים במהרה בימנו אמן.
  1. באהבה רבה כתלמיד קטן הדן לפני רבו בקרקע אורן נזרית באר שבע
 

מורשת מרן

Administrator
חבר צוות
#14
שלחו לנו במייל:
רשעים ומשנאי השם, עוד מעט הם ידרשו מאתנו להכיר ביהדותם של גרמנים ניאו נאצים.
האם ידוע לכם אם מותר על פי ההלכה לקלל ולשנוא ולהתפלל למפלתם של רשעים אלו וליברמן בראשם?
ואשרי הדור שמנהיגיו אינם מחניפים לרשעים ואומרים את דבר התורה ברמה.
בתודה מראש
 
#15
בענין השנאה ברשעי ישראל
הנה בביאור הלכה (סימן א ד"ה ולא יתבייש) כתב דע דהב"י לא איירי כ"א במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עליו אז בודאי אין לו לחוש כלל ללעגם ולא יתקוטט עמהם, אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי"ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו, בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה, ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהמע"ה אמר הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו'.
ובפסקי תשובות (אורח חיים סימן קנו) כתב בזה דנכון לציין דברי הרב בעל התניא (בפרק ל"ב) "וגם אלו שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג"כ, ושניהם הן אמת, שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז בהם שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית, וגם לעורר רחמים בלבו עליה, כי היא בחינת גלות בתוך הרע מס"א הגובר עליה ברשעים, והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה".
ועוד יש לציין כי אלו שאינם שומרי תורה ומצוות כי כן חונכו והם תינוקות שנישבו, וכיום בעווה"ר הם מרובים, אין כלל מצוה לשנאותם, וכלשון התניא (שם) "ומ"ש בגמ' שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וכו', היינו בחבירו בתורה ומצוות, וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח וכו', ואעפ"כ לא שב מחטאו, אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו, הנה על זה אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו, ולכן נקראים בשם בריות בעלמא, צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה, וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'" וכו'.
וכל האמור כאן אינו על אלו המומרים והמינין והמוסרים להכעיס אשר הם כגויים גמורים לכל דבר, ואין להם חלק באלהי ישראל, ואין מצווים כלל לפרוק ולטעון עמם וכן לסייעם והצילם וכו' אלא במקום איבה, ועליהם אמר דוד (תהלים קל"ט) תכלית שנאה שנאתים ולאויבים היו לי. ע"כ.

ובענין קללה על אותם הפוקרים בעוה"ר.
הנה מרן בשולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים (סימן כז סעיף א) כתב המקלל אחד מישראל (ואפילו מקלל עצמו) (טור), בשם או בכינוי או באחד מהשמות שקורים הגוים להקב"ה, אם היה בעדים והתראה, לוקה אחת, משום לא תקלל חרש (ויקרא יט, יד) ואם היה דיין, לוקה עוד אחרת משום אלהים לא תקלל (שמות כב, כז). וארור הוי לשון קללה. ע"כ.
ובשער משפט (שם ס"ק א) כתב בסנהדרין )דף פה, א) ובמס' מכות (דף ח' ע"ב) אמרינן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך אבל כשאינו עושה מעשה עמך מותר לקללו, ומוכח התם דבכל ישראל הדין כן, וכן הוא במס' ב"מ פרק הזהב (דף מ"ח ע"ב), ומשמע התם בתוס' ד"ה בעושה מעשה עמך דכל היכא שאדם עשה שלא כדין אף דלא מיקרי אינו עושה מעשה עמך שיהיה מותר לקללו בחנם מ"מ על דבר זה שעשה שלא כהוגן מותר לקללו. ותמיהני מהשמטת הטור ושו"ע דין זה. שוב מצאתי בהגהות מיימוני בפרק כ"ו מהלכ' סנהדרין (אות ב') שכתב שכל דינים אילו הם דוקא בכשרים שנאמר ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך, עכ"ל. והוא נלמד מש"ס הנ"ל וכן הוא בשאלתות פרשת וישב (שאילתא כ"ז) וע"ש.
כלומר שאם אם אינו מעשה עמך מותר לקללו, אולם כאמור אין זה ברור שבזמננו מותר שאפשר שהם תינוקות שנשבו וכנ"ל.
וידוע המעשה שהיה עם החזו"א זיע"א ביהודי אחד שהיה מתנגד לכל דבר שבקדושה והיה מאוד מצער לחכמים, ואמר אחד מבאי ביתו בנוכחות החזו"א על אותו פוקר 'ימח שמו', ונזדעז החזו"א ולא קבל את אותה קללה ואמר שלשון כזו אומרים רק על עמלק, ולא על בר ישראל אף אם הוא חוטא.
ולנו הקטנים, אין את הכח של גדולי הדור להשתמש באותו לשון שפעמים אנו שומעים שמתבטאים בחריפות, ואורייתא מרחתא להו, אם כי ברור שצריך מאוד להתרחק ולהרחיק מדעתם הכוזבת.
וזכורני שפעם אמר לי האדמו"ר הגה"צ רבי אלעזר אביחצירא זיע"א שאף פעם לא קלל יהודי ורק הורגל לברך, וכך קיבל מסבו סידנא בבא סאלי זיע"א ואביו בבא מאיר זיע"א.
 

הרב שמעון ללוש

Active member
חבר צוות
#16
מי יקבע מיהו יהודי – הרב הראשי או מי שמטיף נגד היהדות?
הרב יצחק יוסף שליט"א דיבר עובדות: מדינת ישראל מביאה לארץ המוני גויים ממדינות ברה"מ לשעבר, למרות שאינם יהודים. כולם יודעים שזו האמת, אבל במקביל הם שואפים להכתיב את ההלכה לפי שיטתם – ודרך הכנסת, התקשורת וזעקות הגוועלד. אז תתרגלו: מעכשיו כל מחלל שבת ואוכל שרצים הוא גם פוסק הלכות בפוטנציה

שתף במיילshare
דודו כהן | י"א טבת התש"פ | 08.01.20 17:08
avid Cohen, flash90)

  • מחללי שבת פוסקי הלכות
לא חשבתם שיעבור שבוע בלי סערה שקשורה איכשהו ליהדות, נכון? אז הנה הסערה התורנית – הרב יצחק יוסף שליט"א הציג עובדות: המון גויים שעלו בשנים האחרונות ממדינות ברה"מ לשעבר הם גויים. הרב לא הכליל, לא טען שהעלייה בשנות התשעים היתה מורכבת בעיקר מגויים, אלא רק דיבר עובדות, ובעיקר על השנים האחרונות. זה לא הפריע לרבים להציג היעלבות-מעושה, לצקצק בלשונם ולא להבין איך הרב "אומר דברים חמורים", כאילו יש בכלל ויכוח על העובדות.
אז למה בעצם אנשי תקשורת ופוליטיקה, שמבינים היטב את דברי הרב (ואין להם ברירה אלא להסכים עם העובדות) יצאו בקמפיין גוועלד ביומיים האחרונים? האם הם לא מבינים שהרב יצחק לא מדבר על 100% מהעולם מברה"מ מאז שנות התשעים? האם הם חושבים שמא הרב בטוח ש-100% מהם גויים, אוכלים חזיר והולכים לכנסיות? האם הם חושבים שזה מה שאמר הרב? הם הרי לא עד כדי כך טיפשים או חסרי הבנה בסיסית.
התשובה פשוטה, וחשוב להבין אותה לעומק: גם המתקיפים יודעים שהרב לא הכליל ולא פסל אף ציבור יהודי. הם מבינים היטב-היטב שהרב דיבר רק על הגויים שמגיעים לארץ.
אז זהו, שמבחינתם – לעומק לעומק – לא מדובר בכלל בגויים.

מחללי שבת פוסקי הלכות
כאן למעשה נמצאת נקודת המחלוקת – שאלת "מיהו יהודי"?
מבחינת אותם "ליברליים" – יהודי הוא מי שסבא שלו יהודי, או מי ששירת בצבא ומשלם מיסים, או מי שרוצה להצטרף לעם היהודי, או מי שעבר "גיור" רפורמי, שכמובן אין לו שום תוקף מבחינה הלכתית. מבחינתם מדובר בעניין הצהרתי ותו-לא. אבל כמובן שמבחינת ההלכה, הדברים שונים לחלוטין. יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שעבר תהליך גיור אורתודקסי למהדרין.
מחלוקת "מיהו יהודי" מלווה את מדינת ישראל עוד מראשיתה. לפי חוק השבות, זכות העלייה ניתנת לילדיו ולנכדיו של כל יהודי, בשתי קטגוריות: יהודים ולא יהודים הזכאים לעלות לישראל כאילו היו יהודים.
והנה נתונים מבהילים וברורים כשמש מתוך ויקיפדיה בערך "מיהו יהודי": "על פי נתוני משרד הקליטה, נכון ל-2008 חיו בישראל כ-320,000 עולים מחבר המדינות אשר הגיעו לארץ מכוח חוק השבות אך אינם יהודים או אינם מוגדרים יהודים על-פי ההלכה. נכון לשנת 2016, 85% מקרב העולים החדשים מרוסיה שגילם פחות מארבעים, אינם יהודים לפי ההלכה. לפי הערכת המדען הראשי של משרד הקליטה, בשנת 2036 מספר העולים וצאצאיהם שאינם יהודים לפי ההלכה צפוי להגיע לכמיליון נפש. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספר העולים לישראל בשנת 2018 הוא 32,600, מתוכם רק 12,600 הם יהודים".
קצת מוזר לכתוב את זה, אבל אביגדור ליברמן כנראה חושב שהלכות אפשר לפסוק בכנסת או בממשלה. הוא מסרב לקבל הלכות בנות אלפי שנים, דוחה בשאט נפש את המחויבות להלכה, ומציע למעשה מן מהלך שובר שוויון: הכנסת ו"הרוב השפוי" לשיטתו, יקבעו בנושאים הלכתיים מובהקים כמו גיור. כלומר, הוא לא רק טוען שצריכים תחבורה בשבת עבור החילונים, אלא בנוסף גם מנסה לכופף את הרבנים ואת הממסד ההלכתי, על מנת שההלכה תיפסק כפי שנראה לו. אתם מבינים את ההזיה הזו? אדם מחלל שבת בפרהסיה, שלא מפספס הזדמנות להתנגח בדתיים, שאורח חייו רחוק מיהדות – הוא-הוא זה שיקבע הלכות או תנאי קבלה לעולם היהודי.
יהיה זה לא דמיוני כלל להעריך שבשלב מסוים יקומו פוליטיקאים זולים אחרים, וידרשו לתת כשרות על פי קנה מידה שהם קבעו ("כל מה שאינו חזיר – הוא כשר"), לקבוע דיני נישואין וגירושין ("צריכים לבטל את הכתובה, אפשר לשלוח את הטקסט באייפון"), להתערב בדיני טהרה ("למה שבעה נקיים? אפשר להסתפק בשבע שעות") וכן הלאה, כיד הדמיון הטובה עליהם.
המתקפות המכוערות על הרב יצחק יוסף – רב יקר ורם מעלה, ממשיכו של גדול הדור מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, פוסק הלכות שחתום על החיבור המונומנטלי "ילקוט יוסף" – רק מראות את הטירוף שאוחז בפוליטיקאים האנטי-דתיים, ואת היומרה המגוחכת שלהם לפסוק הלכה, בחסות רוח גבית חסרת עכבות מרוב כלי התקשורת במדינה. זה פתטי, זה הזוי – אבל זה גם בעיקר מדאיג.
דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.6 (92 מדרגים)

דודו כהןחוק הגיורמיהו יהודיהרב יצחק יוסף
תגובות
הוסיפו תגובה
36סתם מסיתים
שיר | 12/01/20 09:32
34ל-27
מרים מרכזית | 11/01/20 22:33
33הרב יצחק יוסף שליטא - זהות גדולה בשבילנו ואשריך, ומה עם שאר הרבנים??? (ל"ת)
אפי | 09/01/20 20:37
32הגאון הגדול הרב יצחק יוסף, מי מעז לדבר על דברי הרב שהוא השר של הדור, סוף סוף ישמעו את האמת (ל"ת)
שסניקית | 09/01/20 20:35
31נשר
אמיל | 09/01/20 19:43
30נשר
אמיל | 09/01/20 19:26
29כל מילה אמת!
עמירה גולדשטיין | 09/01/20 19:18
28נשר
אמיל שמחייב | 09/01/20 19:07
27מדהים לראות את כל העם היהודי על כל פלגיו וזרמיו מתאחד בצורה ברורה מאחורי גדול הדור מרן רבנו הגדול רבנו יצחק יוסף שליט"א, אשכנזים ספרדים חסידים דלי"ם חרדלי"ם כוווווווולם בלי יוצא מהכלל ליצמן דרעי סמוטריץ גפני וכו וכו וכו. האמת אני מתפלא קצת על עמיתו הרב הראשי דוד לאו שהקול שלו לא נשמע, אולי היחיד מכל המערכת הפוליטית. העיקר כל עם ישראל מאחורי גדול הדור ותומכים בו. עם ישראל- עם הנצח!!!!!!!!!!!
יהודי מאמין | 09/01/20 16:20
26היהודים בארץ הקודש עומדים מאחורי מרן מלכא פוסק הדור הראשל"צ רבנו יצחק יוסף שליט"א (ל"ת)
יהודי מאמין | 09/01/20 16:12
25דברי הרב
ציפי | 09/01/20 12:44
24הרב מדבר דברי אלקים חיים, אנחנו לא שומעים בקולם של אוכלי חזירים (ל"ת)
אליהו | 09/01/20 11:11
23אני רוצה להבין דבר אחד
דניאל | 09/01/20 10:36
22הרב יצחק יוסף
שרגא | 09/01/20 10:36
21דברי הרב
ציפי | 09/01/20 09:16
20חזק וברוך כל מילה בסלע
יעקב | 09/01/20 07:50
19תודה למרן הראשון לציון שליט"א על העלאת הנושא העגום הזה
ר. א. | 09/01/20 07:36
18תוצאה כואבצ של ה"ביהדות הממלכתית"
מיכאל | 09/01/20 07:30
17מרן הראשון לציון מורנו ורבנו יפלו שונאיו תחתיו
אלירן | 09/01/20 07:01
16ישר כוח על הכתבה
אייל | 09/01/20 01:10
15אין לאף אדם בעולם כזו זכות לדבר על הראשון לציון למישהו חסר צרות?????
אביטל | 09/01/20 00:50
14איך הגענו למצב שאנשים בכלל מעיזים לדון כזה רב גדול ולערער על דבריו??????? (ל"ת)
אביטל | 09/01/20 00:48
13מדויק. (ל"ת)
מור | 08/01/20 23:44
12היי גם אנחנו יוצאי ברית המועצות ואנחנו חסידים של הראש"ל
שירה רק ש"ס | 08/01/20 23:42
11מי שלא יבחר בש"ס או יהדות התורה בעוד חודש וחצי פשוט נותן יד לליברמן (ל"ת)
דוד | 08/01/20 22:20
10עפר לפומייהו
יעקב | 08/01/20 21:44
9חייבים להלחם בכל דרך אפשרית בעיקר דרך הרשת החברתית ולצעוק בגאון - אנחנו יהודים אורתודוקסים גאים, וגם אם יגרשו אותנו מכאן או ירצחו אותנו, לא נוותר על קוצו של יוד מההלכה
יעקב ח. | 08/01/20 21:09
8ערב רב
טליה | 08/01/20 21:07
7כל מי שמדבר \יוצא על הרב יצחק כדי שיזהר
הנ | 08/01/20 20:57
6משיח נאו
נעה | 08/01/20 20:15
5חזק !!
אח | 08/01/20 19:56
4צריך לשנות את חוק השבות
ר. | 08/01/20 19:53
3רגשות של בניי אדם כבוד הרב מחשיב?
ישראל | 08/01/20 19:41
2הכותרת פשוט מדהימה....
אחת | 08/01/20 19:27
1כל מילה בסלע!!!!
אא | 08/01/20 18:47

הכתבה מהידברות, נמצאת בקישור זה:
https://www.hidabroot.org/article/1133379
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:

מנהל ראשי

Administrator
חבר צוות
#18
מי יקבע מיהו יהודי – הרב הראשי או מי שמטיף נגד היהדות?
הרב יצחק יוסף שליט"א דיבר עובדות: מדינת ישראל מביאה לארץ המוני גויים ממדינות ברה"מ לשעבר, למרות שאינם יהודים. כולם יודעים שזו האמת, אבל במקביל הם שואפים להכתיב את ההלכה לפי שיטתם – ודרך הכנסת, התקשורת וזעקות הגוועלד. אז תתרגלו: מעכשיו כל מחלל שבת ואוכל שרצים הוא גם פוסק הלכות בפוטנציה

שתף במיילshare
דודו כהן | י"א טבת התש"פ | 08.01.20 17:08
avid Cohen, flash90)

  • מחללי שבת פוסקי הלכות
לא חשבתם שיעבור שבוע בלי סערה שקשורה איכשהו ליהדות, נכון? אז הנה הסערה התורנית – הרב יצחק יוסף שליט"א הציג עובדות: המון גויים שעלו בשנים האחרונות ממדינות ברה"מ לשעבר הם גויים. הרב לא הכליל, לא טען שהעלייה בשנות התשעים היתה מורכבת בעיקר מגויים, אלא רק דיבר עובדות, ובעיקר על השנים האחרונות. זה לא הפריע לרבים להציג היעלבות-מעושה, לצקצק בלשונם ולא להבין איך הרב "אומר דברים חמורים", כאילו יש בכלל ויכוח על העובדות.
אז למה בעצם אנשי תקשורת ופוליטיקה, שמבינים היטב את דברי הרב (ואין להם ברירה אלא להסכים עם העובדות) יצאו בקמפיין גוועלד ביומיים האחרונים? האם הם לא מבינים שהרב יצחק לא מדבר על 100% מהעולם מברה"מ מאז שנות התשעים? האם הם חושבים שמא הרב בטוח ש-100% מהם גויים, אוכלים חזיר והולכים לכנסיות? האם הם חושבים שזה מה שאמר הרב? הם הרי לא עד כדי כך טיפשים או חסרי הבנה בסיסית.
התשובה פשוטה, וחשוב להבין אותה לעומק: גם המתקיפים יודעים שהרב לא הכליל ולא פסל אף ציבור יהודי. הם מבינים היטב-היטב שהרב דיבר רק על הגויים שמגיעים לארץ.
אז זהו, שמבחינתם – לעומק לעומק – לא מדובר בכלל בגויים.

מחללי שבת פוסקי הלכות
כאן למעשה נמצאת נקודת המחלוקת – שאלת "מיהו יהודי"?
מבחינת אותם "ליברליים" – יהודי הוא מי שסבא שלו יהודי, או מי ששירת בצבא ומשלם מיסים, או מי שרוצה להצטרף לעם היהודי, או מי שעבר "גיור" רפורמי, שכמובן אין לו שום תוקף מבחינה הלכתית. מבחינתם מדובר בעניין הצהרתי ותו-לא. אבל כמובן שמבחינת ההלכה, הדברים שונים לחלוטין. יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שעבר תהליך גיור אורתודקסי למהדרין.
מחלוקת "מיהו יהודי" מלווה את מדינת ישראל עוד מראשיתה. לפי חוק השבות, זכות העלייה ניתנת לילדיו ולנכדיו של כל יהודי, בשתי קטגוריות: יהודים ולא יהודים הזכאים לעלות לישראל כאילו היו יהודים.
והנה נתונים מבהילים וברורים כשמש מתוך ויקיפדיה בערך "מיהו יהודי": "על פי נתוני משרד הקליטה, נכון ל-2008 חיו בישראל כ-320,000 עולים מחבר המדינות אשר הגיעו לארץ מכוח חוק השבות אך אינם יהודים או אינם מוגדרים יהודים על-פי ההלכה. נכון לשנת 2016, 85% מקרב העולים החדשים מרוסיה שגילם פחות מארבעים, אינם יהודים לפי ההלכה. לפי הערכת המדען הראשי של משרד הקליטה, בשנת 2036 מספר העולים וצאצאיהם שאינם יהודים לפי ההלכה צפוי להגיע לכמיליון נפש. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספר העולים לישראל בשנת 2018 הוא 32,600, מתוכם רק 12,600 הם יהודים".
קצת מוזר לכתוב את זה, אבל אביגדור ליברמן כנראה חושב שהלכות אפשר לפסוק בכנסת או בממשלה. הוא מסרב לקבל הלכות בנות אלפי שנים, דוחה בשאט נפש את המחויבות להלכה, ומציע למעשה מן מהלך שובר שוויון: הכנסת ו"הרוב השפוי" לשיטתו, יקבעו בנושאים הלכתיים מובהקים כמו גיור. כלומר, הוא לא רק טוען שצריכים תחבורה בשבת עבור החילונים, אלא בנוסף גם מנסה לכופף את הרבנים ואת הממסד ההלכתי, על מנת שההלכה תיפסק כפי שנראה לו. אתם מבינים את ההזיה הזו? אדם מחלל שבת בפרהסיה, שלא מפספס הזדמנות להתנגח בדתיים, שאורח חייו רחוק מיהדות – הוא-הוא זה שיקבע הלכות או תנאי קבלה לעולם היהודי.
יהיה זה לא דמיוני כלל להעריך שבשלב מסוים יקומו פוליטיקאים זולים אחרים, וידרשו לתת כשרות על פי קנה מידה שהם קבעו ("כל מה שאינו חזיר – הוא כשר"), לקבוע דיני נישואין וגירושין ("צריכים לבטל את הכתובה, אפשר לשלוח את הטקסט באייפון"), להתערב בדיני טהרה ("למה שבעה נקיים? אפשר להסתפק בשבע שעות") וכן הלאה, כיד הדמיון הטובה עליהם.
המתקפות המכוערות על הרב יצחק יוסף – רב יקר ורם מעלה, ממשיכו של גדול הדור מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, פוסק הלכות שחתום על החיבור המונומנטלי "ילקוט יוסף" – רק מראות את הטירוף שאוחז בפוליטיקאים האנטי-דתיים, ואת היומרה המגוחכת שלהם לפסוק הלכה, בחסות רוח גבית חסרת עכבות מרוב כלי התקשורת במדינה. זה פתטי, זה הזוי – אבל זה גם בעיקר מדאיג.
דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.6 (92 מדרגים)

דודו כהןחוק הגיורמיהו יהודיהרב יצחק יוסף
תגובות
הוסיפו תגובה
36סתם מסיתים
שיר | 12/01/20 09:32
34ל-27
מרים מרכזית | 11/01/20 22:33
33הרב יצחק יוסף שליטא - זהות גדולה בשבילנו ואשריך, ומה עם שאר הרבנים??? (ל"ת)
אפי | 09/01/20 20:37
32הגאון הגדול הרב יצחק יוסף, מי מעז לדבר על דברי הרב שהוא השר של הדור, סוף סוף ישמעו את האמת (ל"ת)
שסניקית | 09/01/20 20:35
31נשר
אמיל | 09/01/20 19:43
30נשר
אמיל | 09/01/20 19:26
29כל מילה אמת!
עמירה גולדשטיין | 09/01/20 19:18
28נשר
אמיל שמחייב | 09/01/20 19:07
27מדהים לראות את כל העם היהודי על כל פלגיו וזרמיו מתאחד בצורה ברורה מאחורי גדול הדור מרן רבנו הגדול רבנו יצחק יוסף שליט"א, אשכנזים ספרדים חסידים דלי"ם חרדלי"ם כוווווווולם בלי יוצא מהכלל ליצמן דרעי סמוטריץ גפני וכו וכו וכו. האמת אני מתפלא קצת על עמיתו הרב הראשי דוד לאו שהקול שלו לא נשמע, אולי היחיד מכל המערכת הפוליטית. העיקר כל עם ישראל מאחורי גדול הדור ותומכים בו. עם ישראל- עם הנצח!!!!!!!!!!!
יהודי מאמין | 09/01/20 16:20
26היהודים בארץ הקודש עומדים מאחורי מרן מלכא פוסק הדור הראשל"צ רבנו יצחק יוסף שליט"א (ל"ת)
יהודי מאמין | 09/01/20 16:12
25דברי הרב
ציפי | 09/01/20 12:44
24הרב מדבר דברי אלקים חיים, אנחנו לא שומעים בקולם של אוכלי חזירים (ל"ת)
אליהו | 09/01/20 11:11
23אני רוצה להבין דבר אחד
דניאל | 09/01/20 10:36
22הרב יצחק יוסף
שרגא | 09/01/20 10:36
21דברי הרב
ציפי | 09/01/20 09:16
20חזק וברוך כל מילה בסלע
יעקב | 09/01/20 07:50
19תודה למרן הראשון לציון שליט"א על העלאת הנושא העגום הזה
ר. א. | 09/01/20 07:36
18תוצאה כואבצ של ה"ביהדות הממלכתית"
מיכאל | 09/01/20 07:30
17מרן הראשון לציון מורנו ורבנו יפלו שונאיו תחתיו
אלירן | 09/01/20 07:01
16ישר כוח על הכתבה
אייל | 09/01/20 01:10
15אין לאף אדם בעולם כזו זכות לדבר על הראשון לציון למישהו חסר צרות?????
אביטל | 09/01/20 00:50
14איך הגענו למצב שאנשים בכלל מעיזים לדון כזה רב גדול ולערער על דבריו??????? (ל"ת)
אביטל | 09/01/20 00:48
13מדויק. (ל"ת)
מור | 08/01/20 23:44
12היי גם אנחנו יוצאי ברית המועצות ואנחנו חסידים של הראש"ל
שירה רק ש"ס | 08/01/20 23:42
11מי שלא יבחר בש"ס או יהדות התורה בעוד חודש וחצי פשוט נותן יד לליברמן (ל"ת)
דוד | 08/01/20 22:20
10עפר לפומייהו
יעקב | 08/01/20 21:44
9חייבים להלחם בכל דרך אפשרית בעיקר דרך הרשת החברתית ולצעוק בגאון - אנחנו יהודים אורתודוקסים גאים, וגם אם יגרשו אותנו מכאן או ירצחו אותנו, לא נוותר על קוצו של יוד מההלכה
יעקב ח. | 08/01/20 21:09
8ערב רב
טליה | 08/01/20 21:07
7כל מי שמדבר \יוצא על הרב יצחק כדי שיזהר
הנ | 08/01/20 20:57
6משיח נאו
נעה | 08/01/20 20:15
5חזק !!
אח | 08/01/20 19:56
4צריך לשנות את חוק השבות
ר. | 08/01/20 19:53
3רגשות של בניי אדם כבוד הרב מחשיב?
ישראל | 08/01/20 19:41
2הכותרת פשוט מדהימה....
אחת | 08/01/20 19:27
1כל מילה בסלע!!!!
אא | 08/01/20 18:47

הכתבה מהידברות, נמצאת בקישור זה:
https://www.hidabroot.org/article/1133379
ייש"כ גדול!
מחקתי את התמונה בגלל זכויות יוצרים (למקור יש רישיון, לפורום לא).
 

מורשת מרן

Administrator
חבר צוות
#20
צילום מסך טוב? למה חבל לפספס תמונה כזו...
אנחנו נמצאים במדינת חוק. והחוק מחמיר מאד בנושאים של זכויות יוצרים.
כל תמונה כזו שלא באישור יכול הל הגיע לעד מאה אלף ש"ח תשלום לבעל הזכויות.
נא לא להיכנס בפורום בכלל לכל מה שקשור לזכויות, ואפילו בדבר של ספק.
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'