ב"ה
שלום וברכה.
בהמשך דברי מרן זיע"א הנ"ל, מבואר להדיא דהיינו אפילו לכתחילה.
ולכן בהכרח לבאר, דמה שכתב בלשון יש לו ע"מ שיסמוך, אינו לומר שההוראה בזה לכתחילה להחמיר, ורק המיקל לא עושה עבירה. אלא דיבר לפי מרוצת הדיבור, שביחס למה שכביכול "הודה" לדברי המחמירים שהובאו שם (ע"ש) שאמנם ממידת חסידות נכון להחמיר, אולם מאידך המיקל לסמוך על הס"ס י"ל ע"מ שיסמוך, ודלא כמי שהביא קודם לכן שהחמיר בזה. ואח"כ עבר לדון אם רשאי לכתחילה או לא, והעלה שרשאי אף לכתחילה.
ועוד יש ליתן את הדעת, שבגוף ההלכה למעלה לא כתב שהנכון הוא להחמיר בזה וכו', אלא בלשון שהובא לעיל.
זאת ועוד נראה להדיא בדבריו, שאינם מכוונים אלא לגבי פירות וירקות מן השוק דוקא, שמעושרים ע"י מפקחי הרבנות, שכפי המבואר בהערה שם בהרחבה, יש שם חשש נוסף של תערובת ממה שמבריחים, שאותם לא עישרו, ע"ש. ולכן הוצרך להתירם ע"פ ס"ס, אולם בחנות שיש עליה הכשר מהודר, ומסתבר שיש הקפדה גם לענין החשש הנ"ל שלא יגיעו למצבים כאלו, בזה אפשר שאפילו ממידת חסידות אין צורך להחמיר לפי המבואר שם באר היטב.
ומ"מ מסתמא שהרוצה לחוש לחששות שהעלו המחמירים ובכל זאת מעשר שוב בבית, וכפי שחששו כמה גדולים, אף שהבאנו קודם לכן מן המקורות שלכאורה אין צורך לחוש לכל זה, אולם בודאי שרשאי להחמיר בדבר, ואינו נחשב הדיוט או בל תשחית וכדומה, מאחר שסוף סוף יש מן הגדולים שכתבו לחוש, ואינו עושה כן מסברא דיליה.
אולם השואל לדעת רבותינו בזה, אורויי מורינן ליה דכל שההכשר שעל החנות מהודר, אין צורך לחוש ואף לא ממדת חסידות. ואם קונה בסתם מן השוק ללא הכשר מהודר, מן הדין אפשר להקל ולסמוך אף לכתחילה על מה שמעשרים מטעם הרבנות, אולם בזה הרוצה להחמיר ממדת חסידות, תבא עליו ברכה, ויחזור לעשר בביתו בלא ברכה.
בברכה רבה