מאמר ב. כתם בגודל ב' גריסין כשנתעסקה בפחות מכגריס - מדוע פסק מרן היבי"א זיע"א שלא כמרן השו"ע?

[שילה אפרהימי]

הנה בשו"ע (קצ, כז) פסק מרן שאם מצאה כתם בגודל ב' גריסים וידעה שנתעסקה בדם שהוא פחות מכגריס, תולה שהדם שנתעסקה בו מפסיק בין שני הגריסין וא"כ בציר ליה שיעורא, וסברא זו נזכרה בגמ', ואע"פ שבאה שברא זו בצורת דיחויא, דהיינו, שלא תימא דמתני' הא קא בעא למשמע לן, מ"מ נקט סברא זו בב"י מכיון שכן הבין בדעת הרמב"ן שהובא בטור.

והב"ח ועוד רבים מהאחרונים חלקו על מרן בזה, ופסקו שלא תלינן בהכי.

וכן כתב הרב בטה"ב (סי' ח סכ"ה) וז"ל: ...מרן השו"ע פסק להקל, ורוב האחרונים חולקים ואוסרים. וטוב להחמיר אלא אם כן יש צורך בדבר להקל. ע"כ.

ולכאו' אמאי נקט שלא כדעת מרן? והא קיימא לן אפילו מאה אחרונים חולקים על מרן, קיבלנו הוראותיו!

והתשובה לזה, שמבואר בספרי האחרונים שנוסחה משובשת נזדמנה למרן ולכן הוכרח לפרש ברמב"ן מה שפירש, אבל אם היה לפניו הנוסחא המתוקנת, ודאי לא היה פוסק כן.

הרי לפנינו כלל בקבלת הוראות מרן, שאם מה שכתב מרן הוא מחמת ט"ס, טוב להחמיר שלא כדבריו אם פליגי עליה רבים וטובים מן האחרונים, ועכ"פ עדיין ניתן לסמוך על פסקו במקום הצורך.

אמנם, לו יהיה זה להיפך, שמרן יחמיר ואחרים יקלו, נראה לענ"ד שבזה לא נקל נגד הוראת מרן אלא בצורך גדול ביותר.