מדברי מרן זצ"ל ביביע אומר (חלק ד סימן ל אות כ) ובהליכות עולם (חלק ד עמוד ר) וילקוט יוסף (סימן שכו סעיף טו), יוצא שאמנם אין חובה לייחד מברשת שיניים לשבת, ורק ממידת חסידות ראוי לעשות כן להינצל מחשש עובדין דחול, אבל מה שיש ליזהר הוא שלא לנקות את המברשת בגמר השימוש אם אינו עתיד להשתמש בה עוד בשבת, והיינו משום איסור הכנה לחול.
1. לכאורה מה שיש ליזהר שלא לנקותה בגמר השימוש, היינו דווקא למי שאינו מייחד מברשת לשבת, דאם המברשת מיוחדת לשבת, מה שמכין משבת זה לשבת הבאה שרי, האם זה נכון?
2. אצלי תמיד כשאני מנקה המברשת בגמר השימוש, אין לי שום כוונה להכין אותה לשימוש הבא, אלא כוונתי שזה מאוס להשאיר כך המברשת מלאה רוק וכדו', וגם זה מלכלך, ומה גם למי שנמצא בפנימיה וצריך להצניע אותה בארון שלו לאחר השימוש. האם זה משנה את הדין? (למרות שיש גם תועלת מהניקוי הזה לשימוש הבא, שלא תהיה המברשת מזוהמת בחיידקים וכדו', אבל הכוונה של נקיון אסטטי כללי בכיור חדר האמבטיה אכן קיימת).
1. לכאורה מה שיש ליזהר שלא לנקותה בגמר השימוש, היינו דווקא למי שאינו מייחד מברשת לשבת, דאם המברשת מיוחדת לשבת, מה שמכין משבת זה לשבת הבאה שרי, האם זה נכון?
2. אצלי תמיד כשאני מנקה המברשת בגמר השימוש, אין לי שום כוונה להכין אותה לשימוש הבא, אלא כוונתי שזה מאוס להשאיר כך המברשת מלאה רוק וכדו', וגם זה מלכלך, ומה גם למי שנמצא בפנימיה וצריך להצניע אותה בארון שלו לאחר השימוש. האם זה משנה את הדין? (למרות שיש גם תועלת מהניקוי הזה לשימוש הבא, שלא תהיה המברשת מזוהמת בחיידקים וכדו', אבל הכוונה של נקיון אסטטי כללי בכיור חדר האמבטיה אכן קיימת).