• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מברשת שיניים בשבת

מדברי מרן זצ"ל ביביע אומר (חלק ד סימן ל אות כ) ובהליכות עולם (חלק ד עמוד ר) וילקוט יוסף (סימן שכו סעיף טו), יוצא שאמנם אין חובה לייחד מברשת שיניים לשבת, ורק ממידת חסידות ראוי לעשות כן להינצל מחשש עובדין דחול, אבל מה שיש ליזהר הוא שלא לנקות את המברשת בגמר השימוש אם אינו עתיד להשתמש בה עוד בשבת, והיינו משום איסור הכנה לחול.

1. לכאורה מה שיש ליזהר שלא לנקותה בגמר השימוש, היינו דווקא למי שאינו מייחד מברשת לשבת, דאם המברשת מיוחדת לשבת, מה שמכין משבת זה לשבת הבאה שרי, האם זה נכון?

2. אצלי תמיד כשאני מנקה המברשת בגמר השימוש, אין לי שום כוונה להכין אותה לשימוש הבא, אלא כוונתי שזה מאוס להשאיר כך המברשת מלאה רוק וכדו', וגם זה מלכלך, ומה גם למי שנמצא בפנימיה וצריך להצניע אותה בארון שלו לאחר השימוש. האם זה משנה את הדין? (למרות שיש גם תועלת מהניקוי הזה לשימוש הבא, שלא תהיה המברשת מזוהמת בחיידקים וכדו', אבל הכוונה של נקיון אסטטי כללי בכיור חדר האמבטיה אכן קיימת).
 
שלום רב!
אין נ"מ אם המברשת רק של שבת או שמתכוין לאותה שבת או משום מיאוס אסור לרחוץ את המברשת משום מכבס בשער המברשת.
עיין שם ביבי"א אות יט' שהאריך לדון ולבאר דאיכא משום מכבס בשערות והתיר לשטוף קודם הצחצוח כיון שהמברשת נקיה ליכא משום כיבוס אבל כשהיא מלוכלכת איכא גם בשערות משום מכבס.
וכן מבואר שם בילקוט יוסף בהערות (עמוד עה') שהוא משום מכבס.
 
אמנם בילקוט יוסף הקיצור, כתב בסוגריים ליישב זאת, מה שאסר ביביע אומר לרחוץ המברשת משא"כ בהליכות עולם התיר, דיש לחלק היכא דמשפשף ביד דאסור והיכא דמקלח מים על המברשת דמותר. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה.

ועוד, בביאורים שאליהם ציינתם בילקוט יוסף, מבואר שלכאורה במציאות שהזכרתי לעיל יש לומר דאין לחוש להכנה. ואם היא המציאות אצל רובם ככולם של העולם, למה בכל זאת כתב דטעם האיסור הוא משום הכנה.
 
נערך לאחרונה:
ב"ה
שלום וברכה,
אמת נכון הדבר שכאשר אינו משפשף אין בזה כיבוס, אבל עדיין בסתם ניקיון מברשת אפשר שלא היה בזה בזמנים עברו צורך בנקיון אלא עבור היום שלאחריו, וכמו שכתבו הפוסקים לענין הדחת הכלים שסוג הכלים שאינם שייכים להמשך השימוש ביום השבת אסור להדיחם, ומשום הכנה, ואף שכיום רבים רבים רוצים להדיח בעיקר בעבור להעביר הזוהמה והאי נעימות המצוי במטבח מחמת הכלים המלוכלכים, והרי באופן כזה אין איסור להעביר הלכלוך המביא לזוהמה ואי נעימות, וכן יש נשים רבות שמפריע להן ערימת הכלים שבכיור הממתינה עד מוצש"ק, וזה ממש מציק ומטריד מחמת חוסר הסדר שבמטבח, וגם עבור סיבה שכזו מותר להדיח הכלים בשבת ולהחזירם למקומם, מפני שאינו עושה לצורך מחר, אלא לצורך השבת עצמה שיהיה נעים ושלא ימשיך להטריד. וכן לגבי קיפול בגדים שאסור משום תיקון של הכנה, ואילו אם יש ערימת בגדים באופן שפוגעת בכבוד השבת, ואין מקום מתאים להניחה עד אחר השבת באופן שלא תפריע לכבוד השבת, הרי שמותר לקפל ע"מ לסדר לצורך השבת עצמה, לכבוד שבת קודש. ואעפ"כ הפוסקים כתבו באופן כללי לאיסור מחמת הכנה, בין לענין הדחת כלים, ובין לענין קיפול הבגדים, והוא הדין לענין ניקוי המברשת שיניים אחר השימוש כתבו את האיסור המצוי, ומה גם שבאיסור זה כלול גם כשמנקה בלא שפשוף, ולכן העדיפו לנקוט אותו ולכול את כל האופנים.
אבל לעולם למעשה אם עושה זאת משום מיאוס, מכיון שהוא צורך השבת, אין בזה כל איסור. אבל אם אין בזה משום מיאוס, וכגון שמניח בכלי המיועד לזה במקום צדדי שלא נפגשים בו עד לאחר השבת, אין היתר לנקות המברשת אף בלא שפשוף, ואפילו במברשת המיועדת לשבת, וכמבואר בהליכות עולם לגבי קיפול הטלית בשבת קודש, שאפילו אם יש לו טלית המיועדת לשבת, לא יצאנו מידי מחלוקת ראשונים בזה, ושהנכון להחמיר בזה ולקפל שלא כסדר קיפול הראשון. ולכן אף כאן אין נכון להקל אף כשהמברשת מיועדת לשבת.

בברכה רבה
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון