ב"ה
שלום וברכה,
איני יודע דעתו של מרן הראש"ל בזה.
גם לפי מיעוט ידיעתי מרן הראש"ל עדין לא חיוה דעתו בזה, וכפי הנראה אפילו לא נשאל בזה כלל.
אולם מצד שזה נושא חשוב, וכבר נתבקשתי לחוו"ד העניה ולבא בהסכמה לתוצר חדש זה שעלה על דעת אדם יקר להמציאו ולייצרו ולהועיל לזיכוי הרבים,
לכן ראיתי להביא כאן את המו"מ עם מי ששלח אלי בקשה זו, וכן את דברי אליו, במו"מ בזמן צפוף שלא היו עיתותי בידי כלל וכלל, ורק לאור חשיבות הענין אילצתי עצמי לישא וליתן עמו כמה שיכולתי, ואקוה שיהיו הדברים לתועלת, הן לבירור ומיצוי הדין כראוי, והן להסיר מכשול כל שלא יתברר אחרת.
שאלה:
מגן השבת - מיטריה הכשרה לשבת - הרב שמעון ללוש שליט"א
2 ביוני 2020, 10:14
שלום וברכה לכבוד הרב שמעון ללוש שליט"א
שמי משה חזן תושב אלעד, ואני בוגר ישיבת ההסדר שעלבים, כולל, ורב צבאי במילואים.
זכיתי והמצאתי מיטריה הילכתית - "מגן השבת" שכשרה לשמוש בשבת קודש. פתרון שיתרום רבות להגברת תורה ותפילה דרבים, עונג שבת, צער הבריות, יעזור לנשים להגיע למקווה ולטבול ולא לדחות ליל טבילה, ימנעו איסורי דאוריתא של כל אלו שלא מקפידים לצערנו על מגע חיבה של הנידה - ויש הרבה, איסורי כרת וכו'.
ב"ה הפתרון היחודי קבל הכשר בכתב מכעשרים רבנים חשובים כדוגמת הרב נבנצל, הרב דב ליאור, הרב אריה שטרן,הרב שלמה בן חמו, הרב שלוש, הרב אברהם שטיינברג, הרב רא"ם הכהן , הרב אליקים לבנון, הרב גיגי, הרב אורי שרקי, הרב אייל ורד ועוד.
מצורף בזה קובץ עם ההסכמות, הפתרון, והנימוק ההילכתי.
אשמח מאוד לקבל את הסכמת כת"ר עבור הסכמה רבנית רחבה לתועלת עם ישראל.
בברכת התורה והשבת,
משה חזן
תשובה:
2 ביוני 2020, 13:20
ב"ה
שלום וברכה לרב הנכבד רבי משה חזן שליט"א,
ראיתי כעת דבריך הנעימים, והבהירים, בענין היתר המטריה החדשה שיצרת במיוחד עבור יום השבת, ושמה יקבנה "מגן השבת".
ובאמת שאני מעריך ומוקיר את יוזמתך למען קדושת השבת וצורך הבריות, ואת מרצך להוציא מהכח אל הפועל וממחשבה למעשה.
דא עקא שיש עימי תשובה מלפני כמה שנים שכתבתי בדין פתיחת הגגון של עגלה, וזכורני שלפי יסוד אחד שנתבאר שם לכאורה יש פרכא לרעיון החשוב שיזמת.
והנני מצרף לך התשובה שכתבתי בזה, על מנת שתוכל ליתן עין מבטך על כולה באופן כללי, ובפרט על היסוד הנזכר שעיקרו באותיות ה,ו, ויעויין עוד יסוד חשוב הנוגע לזה באות ט, ואם יש בידך מענה למבואר שם, אשמח לדעת.
אולם עולה בדעתי הקטנה צד אפשרות לפתור גם בעיה זו, אלא שאיני יודע כמה זה מתאים מהצד הפראקטי, והוא להמשיך עוד מחיצות עד אזור הברכיים, ומשם יתעגלו ויכנסו מעט פנימה, באופן שלעולם החלק המאהיל, יהיה מוגדר כמאהיל על החלק המתעגל של המחיצות למטה, ולא יהיה מוגדר כמאהיל על שטח הקרקע בכל פעם מחדש. עיין בדברינו בפנים ודו"ק.
כמו כן כמובן שאיני מתיימר להיות מהשרים המסכימים על ענין כלל חברתי בעל אחריות, רק אחר שיתנו דעתם גדולי ישראל על הדבר, אבל עד אז אוכל לכל היותר לחוות דעתי העניה על מנת שאולי יהיה לתועלת.
בברכת התורה ובידידות
מוקירו שמעון ללוש ס"ט
שאלה:
2 ביוני 2020, 17:52
שלום וברכה לכבוד מורנו הרב ללוש יצ"ו,
יישר כח גדול שכבודו נהג בי בעין יפה ואף חלק עימי את מטעמיו שהכין.
עיינתי בדברים היפים, וכבודו כתב שבדבר שעשוי לצורך אוהל אין "שימוש \עביד וקאי" מתיר אותו אלא אם כן יש טפח פתוח מערב שבת שאז מותר להוסיף על האוהל. במגן השבת ההיתר איננו מצד עביד וקאי (שאז היה צריך להתיר מטריה רגילה) אלא מצד דין פתוח טפח מערב שבת.
שמא תאמר כמנוחת אהבה שההליכה עם המיטריה והזזתה זה אוהל חדש - על זואת התשובה שיש שם כ6 ספקות.
אבל יותר מזה: הנודע ביהודה עצמו, שהוא המרא דמשמעתין והמחמיר הגדול במטריה, היסתפק לגבי מטריה בפתוחה מערב שבת מה דינה?
מצד אחד היא כמו כובע, ואם כובע אסור לחבוש אז גם מטריה אסור להרים על הראש (ועין בדברי החילוק העצום שבין כובע שהוא מהודק למטריה שאיננה מהודקת כמדוייק ברמבם), מצד שני כובע שהוא מונח על הקיר אין שם אוהל עליו ומטריה שמה עליה בכל מקום שהיא - מאהילה כלפי הרצפה ולכן מותר להרים על הראש וללכת איתה, למסקנה הוא אסר רק מצד מראית העין שלא יגידו שפתח בשבת.
לפי המנוחת אהבה שהוא יוצר אוהל חדש כי המטריה זזה - מה מקום לספקו של הנודע ביהודה? וכל אלו שהתירו מטריה הפתוחה מערב שבת ?
.
[בנוסף קצת קשה בסברה להבין לפי דברי מנוחת אהבה איך יהיה מותר בעגלה עם טפח מערב שבת:
להזיז אותה - שהרי האוויר מיתחלף לפי המיקום, ומה בכך שהתחתית זזה יחד?
להוציא\לשים לה מזרון בפנים או לפרוס שמיכה בפנים -אתה ממש משנה הגובה של הרצפה. ןאם גם מזיזים וגם מיתעסקים עם הרצפה - מה נשאר מהאוהל המקורי שתחתמת?
איך מותר להרים למעלה אוהל קיים או להנמיך אתה משנה את התיחום]
אלא שדיינו לאסור מטריה רגילה שכבר היתקבל, ולהתיר את המותר במגן השבת, בפרט שזו חומרא שמביאה לידי קולא כמו שהבאתי בפנים.
בברכה רבה,
משה חזן
תשובה:
2 ביוני 2020, 19:26
ב"ה
שלום וברכה,
במחילה מכבודך, לא ליסוד זה נתכוונתי, דבעשוי לאהל בעינן טפח פתוח אף דעביד וקאי, אלא ליסוד שביארנו שם ונסתייענו מהרב בנין אב זיע"א, שלדעת הנו"ב וסיע' אין האיסור בעשיית אהל מצד העמדת הגג, אלא מצד תיחום והגנת החלל והשטח שתחת הדבר שפורס, ולכן אף בפתוח טפח מקודם לכן, אין ההיתר אלא במקומו, שכבר חלל טפח מתוחם ומוגן לשטח בפני עצמו, וכשמוסיף אליו אינו אלא מרחיב החלל והשטח המוגן ומתוחם כבר, אבל אם לוקח את הדבר הפרוס טפח ממקום אחד למקום אחר, הרי שביטל את האהל במקום הראשון, שכבר השטח שהיה מתוחם אינו מתוחם, ועשה אהל במקום השני, שהחלל והשטח שלא היה מתוחם נעשה מתוחם.
והששה ספקות שכתבת, אינם מספיקות, שרובם עדיין אסורים מדרבנן, וכמו שביארנו בדברינו (עמ' קח והלאה), וחלקם אינם אלא לגבי דבר שאינו עשוי בעיקרו לשם ולמטרת אהל שתחתיו, אלא שנעשה בנוסף גם מעשה של אהל, וכמו שחילקו התוס' והרא"ש (הובאו דבריהם בדברינו ריש עמוד קיא), ובפרט שאחר היסוד שביארנו נשאר כאן למעשה ספק דאורייתא לחומרא, וכ"ש אליבא דהרי"ף והרמב"ם שכמותם פסק מרן הש"ע, והחת"ס רוב דבריו לא באו אלא אליבא דשאר ראשונים שהיקלו, וכמו שכתבנו בזה בדברינו (עמ' קח ד"ה ולענין, ועוד), ע"ש.
אולם לענ"ד עיקר הבירור מבחינתנו הוא קודם כל לגבי היסוד הנ"ל שכתבתי כאן שהבעיה היא לא בעשיית הטפח, אלא בתיחום החלל והשטח ע"י שמעביר מעליו את הטפח הפתוח מכבר.
בברכה רבה
שאלה:
2 ביוני 2020, 19:45
שלום וברכה,
הבנתי ב"ה נכונה את היסוד כפי שכת"ר העלה. ואנחנו מבינים זה את זה. זה מה שקראתי "סברת המנוחת אהבה". כדאי לקורא שוב את המייל הקודם. ואסביר שוב:
כבודו כתב: "אבל אם לוקח את הדבר הפרוס טפח ממקום אחד למקום אחר, הרי שביטל את האהל במקום הראשון, שכבר השטח שהיה מתוחם אינו מתוחם, ועשה אהל במקום השני, שהחלל והשטח שלא היה מתוחם נעשה מתוחם."
ולפי דברי כבודו היה לנודע ביהודה לאסור לצאת במטריה הפתוחה מערב שבת מצד אוהל, שהרי בכל צעד "האוהל מישתנה" מתבטל האוהל המתוחם הישן ונעשה "אוהל חדש" במתחם החדש. וזה אינו. שלא אסר אלא מצד מראית העיין. וובנוסף שאר האחרונים כהגאון הבית מאיר וגבעת פינחס שהתירו לצאת עם מיטריה הפתוחה מערב שבת - הרי לפנינו שלא סברו כהרב מנוחת אהבה וכדבריך.
בברכה רבה,
משה חזן
תשובה:
3 ביוני 2020, 0:25
ב"ה
ובכן הנודע ביהודה חשש לזה להדיא בסוף דבריו אחר שכתב להדיא לאסור משום מראית העין, ושיעור דבריו כך הם: דיש לדון באופן שערכה מערב שבת אם מותר לישא אותה בשבת. והא ודאי שמצד מראית העין יש לאסור, בין אם עריכתו בשבת היתה איסור תורה בין אם היתה איסור דרבנן. אלא שיש לדון אם לאסור מן הדין גם בלא טעם של מראית העין, כיון שבכל מקום שעומד כבר אהל הוא מערב שבת, ומה לי אם עומד במקומו או שנושאו על ראשו. אלא שיש סברא ג"כ לאסור, שזה מאהיל עתה על ראשו מחשב עשיית אהל, ויש ראיה לזה מסיאנה. ומלשון הרמב"ם יש לדקדק דאין לאסור. ואפילו אם נאמר שלשון הרמב"ם לאו דוקא, אין ראיה מסיאנה, דכשמונחת על הכותל אינה אהל וכשלובשה עושה אהל. ע"כ. וסיים: דרך כלל, כשהוא מוערך מערב שבת יש בו לדון לאיסור ולהיתר, אבל עכ"פ מפני מראית העין יש לאסרו, ע"כ. נמצא שכתב סברא זו בעצמה, ולא מצא לזה ראיה לכאן ולכאן, ולכן השאיר לזה פנים לכאן ולכאן.
ודברי הבית מאיר נמי אינם ראיה, דהא לא סבר כהנודע ביהודה שעיקר האיסור מפני תיחום האויר, אלא סבר כהחת"ס והחזו"א דעיקר האיסור משום עשיית המחיצות והגג, ואנן קיימינן לדידן דכהנו"ב קי"ל לאסור, וכמ"ש בזה מרן רבנו הגדול זיע"א בשו"ת יחוה דעת, ובחזון עובדיה.
וכן נמי דברי הרב גבעת פנחס כדברי הרב בית מאיר, ואינם לדידן. אולם מאידך דברי הרב מכתם לדוד פארדו שעליו נסובו דברי הרב גבעת פינחס, מבוארים להיפך, דאפילו פתוחה מערב שבת אסור מן הדין הגמור לנושאה בשבת וביו"ט, ע"ש.
ומכיון שלאלו השיטות, דאנן קיימין כוותייהו למיחש להו לכל הפחות, יש כאן חשש דאורייתא, אי אפשר לומר שפיתרון זה הוא לכולי עלמא ופותר את כל הבעיות לענ"ד. ולכן הנני בקטן עכ"פ לפי הבנתי הדלה בסוגיא, וכמו שביארתי בארוכה, והוכחתי כן מדברי הראשונים בס"ד, שהאיסור הוא תיחם האויר ולא עשיית הגג והמחיצות, א"כ בהעברת האהל הקיים ממקום למקום, יש כאן לפע"ד לפחות ספק איסור דאורייתא, ואף די"א דבעינן מחיצות, אולם לדעת הנו"ב מטריה חשיבא שיש בה מחיצות, ועוד, שכבר פירשו הראשונים דמחיצות בעינן למאי דלא עביד בעיקרו למטרת אהל, ולכן החשש עדין לא קטן לפי הבנתי הדלה, והנלע"ד כתבתי.
ביקרא דאורייתא
שאלה:
3 ביוני 2020, 7:53
שלום רב,
יעיין כבודו היטב שוב, בדברי הנודע יהודה.
כל הדיון הוא האם מותר להרים על הראש מיטריה שהיתה פתוחה על הרצפה. האם כשהיא שם היא עדיין נחשבת אוהל או ששם היא אינה אוהל היות שאין לה כך שימוש. על כך הוא היסתפק האם ההרמה הראשונית היא יצירת אוהל חדש או שזה אותו האוהל כמו כתב בפרוש "רק כמעביר את האוהל הקיים ממקום למקום" . אין בכלל דיון שאם כבר היתה מורמת (או שהרימה לדוגמא גוי ) ברור שמותר ללכת איתה (למעט מראית העין) ואין כאן אוהל חודש בכל צעד.
גם סיאנא כל הדיון הוא על על לחבוש בשבת. מה הדין אם היה כבר ברואשו מערב שבת כמו תפילין עליו והחשיך? אין שום הלכה שצריך להוריד את הכובע.
ועיין היטב במנוחת אהבה קפ ימין, שהבעיה שלו זה כשמטריה פתוחה אין לה אוהל כי היא לא אחוזה, רק שכנושאה עליו ואוחזה מעשית אוהל אבל מעולם לא טען טען את היסוד של כתר שבכל צעד זה אוהל חדש.
בברכה,
משה חזן
תשובה:
3 ביוני 2020, 9:53
ב"ה
גם למטוניה הרי במגן השבת נושאה מאהל שמאהיל על הרצפה למאהיל על ראשו?
שאלה:
3 ביוני 2020, 10:54
זה היה לגבי היסוד של כבודו אם הוא נכון או לא.
לגבי מגן השבת, אז קודם יש לו 4 דפנות של טפח וגג של טפח דלא כמיטריה רגילה.
וגם אם עדיין המנוחת אהבה לא יסכים, הרי איו לזה שום מקור בשס, והפוך הרי הנודע ביהודה עצמו גם לא ברירא ליה מילתא לאסור ולכן אסר מצד מראית העין.
בפרט שיש 6 ספקות, בפרט במילתא דרבנן או רק מנהג, בפרט שיש מתירים גדולי עולם אפילו במיטריה פתוחה מערב שבת ואפילו במיטריה רגילה ממש, בפרט שיש פה חומרא שהיא קולא במצוות עשה דקבלה ברורות של כבוד שבת ועונג שבת, תורה ותפילה דרבים טבילת נשים וכו.
ועיין כל הקונטרס :)
תשובה:
3 ביוני 2020, 15:33
ב"ה
איני מבין הבדל בין מטריה רגילה שפתוחה קודם השבת, לבין מגן השבת, לענין היסוד שאנו דנים עליו, שגם כשיש אהל טפח, כשמניחו מעל לראשו יש בזה איסור אהל מחדש. רק הבדל אחר יש, שבמגן השבת גם כשסגורה ושוכבת יש אהל טפח. ולכן לענייננו מה שדיברו הנודע ביהודה והמכתם לדוד ושאר האוסרים אפילו בפתוחה מבעוד יום, שייך גם לגבי מגן השבת, זולת ענין מראית העין, מפני שזה מיועד בדווקא לשבת.
ואגב לכאורה גם במגן השבת העירני בני שלכאורה נשאר חשש, אמנם פחות, והוא שהמטריה תהיה מונחת ראשה למטה והידית למעלה, וכשחוזר ומהפך הרי שעושה אהל, כך שעדיין תצטרך כאן זהירות יתירה מאיסור תורה לדעת הרבה פוסקים שתפסו להלכה כדעת הנודע ביהודה.
ומה שחוזר וכותב שיש ששה ספקות, כבר מילתי אמורה שאין זה מדוייק להתנסח כך, שהמעיין בכל אחד מהם במקורם יווכח בנקל בסיבה שלמעשה אף ספק זה אינו בהכרח שמתיר בנ"ד, או משום שהספק הוא רק אם זה מהתורה או מדרבנן, או שהספק הוא בדבר שאין עיקרו לאהל גמור אלא לשימוש אחר והאהל נעשה מאליו בהכרח, או משתי הסיבות יחד, או מסיבה אחרת בכלל.
ולכן לענ"ד כל עוד שלא יהיה משא ומתן מסודר בדברי הפוסקים, להביא בכל ספק את השיטה שסוברת להקל בו, לדון בה באופן ברור על מה נאמרה, ואם שייכת בנ"ד, ומה יוצא לנו ממנה, איך יש לדחות ההיתר משם, ואיך יש להעמיד חזרה את הראיה משם להתיר, וכך להתקדם צעד אחר צעד בכל אחד מהספקות, באופן שיש לפנינו פסק בנוי, כשכל חלק מהמבנה שלו מלובן כראוי ממקורותיו, עד אז לא נוכל לעמוד על הבירור כראוי לגבי אלו הספקות אם לסמוך עליהם אם לאו.
והייתי בשמחה עובר על סדר דבריך לעורר מה שיש לדון, כדי שיובן על מה אני מדבר, אלא שאני טרוד בכמה עניינים, ואם תחפוץ, בל"נ לכשאפנה אשנה.
ונקוט האי כללא בידיך, שהדבר שבאמת חשוב בנושאים כאלו כלליים ובעלי אחריות, הוא שבסופו של דבר יש פסק הלכה מבורר ומלובן כראוי ממקורותיו, על כל חלקיו ומרכיביו, צעד אחר צעד, עקב בצד גודל, דבר דבור על אופניו, ומשם המסקנא לאיסור או להיתר. אבל לא די באזכורים מסויימים של שיטות הפוסקים, והחשבון המטמטי שלוכד את כולם לכיוון של הכרעה.
ואם אכן יש פסק מסודר ומנומק כדבעי שכבודו כתב, כפי שקצת משמע מבין דבריו ששלח אלי, ידבר נא אלינו ונשמעה, כי אנו לא ראינו אלא סוג של ליקוט מקוצר שהרבה יש להעיר עליו לפום ריהטא למי שלא עמד על כוונת הכותב בהרחבתם, ולכן אי אפשר לדון ממנו כמעט כלום.
בברכה רבה
שאלה:
3 ביוני 2020, 20:00
שלום לכת"ר,
1. אני אדם פשוט ואינני פוסק הלכה, כל מה שהבאתי זה הצעת דברים ומקורות והבאת הנימוקים לפני חכמים ממני שיתנו דעתם והסכמתם כנדרש.
2. צר לי שכבודו לא נהנה מיגיע כפי. לא היתה בכוונתי לכתוב חיבור של 20 עמודים, ולא יודע לכמה הייתה סבלנות לקרוא את הכל. כתבתי רק כמה עמודים ולא תאמין לכמה אין לזמן לקרוא ולהביע דעה. אבל אני מסכים שראוי לכתוב 20 עמודים שמכסים את כל הנושא.
3. אם תשים לב, גם אני הראתי שההבדל בין מגן השבת לסתם מיטריה הפתוחה מערב שבת, זה שאין פה חשש למראית העין ואין עובדין דחול. זה מפורש בציור שצרפתי. זה הבדל עצום כי הרבה פוסקים אסרו מטריה רגילה מצד מראית העיין או מצד שיפתחו בשקט בשבת ויגידו שפתחו מאתמול, כאמור כל זה לא שייך במגן השבת.
4. בנושא דעת הרי"ף, זה מוקש דמה. כבר כתב הרב "תפארת ישראל" על המשנה, בהקדמתו ל"כלכלת השבת" "ובמחילת כבודו הפריז על המדה, דכל עיקר סמיכתו היא על דברי הרי"ף, וכבר הוכחנו שגם הרי"ף לא אסר אלא כשיש מחיצות מגיעות לארץ". ואנו בקונטרס מגן השבת הוכחנו יותר מזה, שכדי שהרי"ף יאסור מדאוריתא פתיחה של מיטריה רגילה הוא צריך להסכים לפחות לשלוש תנאים: 1. אוהל ללא מחיצות שמיה אוהל. 2. שמיטריה אינה מותרת בכלל מדין כסא טרסקל 3. אוהל מיטלטל ביד שמיה אוהל. וזה מיניין לנו? אין כזה רי"ף!
הרי לפנינו, שגם דעת הריף שפתיחת מיטריה רגילה בשבת שזהו איסור תורה, ככל העולה איננו נכון להלכה, ולכן לא חששו לו גם החתם סופר ועוד גדולי ישראל.
בהרמת מטריה פתוחה מערב שבת מעל הראש עוברים על איסור תורה אפילו הנודע ביהודה עצמו לא אמר חידוש כזה אלא אסר מצד מראית העיין, לאחר שהיתלבט בין מותר לאיסור דרבנן.
5. כבודו איש ספר וכותב ספרים (יתן השם כח וסיעתא דשמיא אמן). אתן רק כמה נקודות למחשבה:
א. ראוי להתחיל מההתחלה ולהבין שהמטריה של הנודע ביהודה איננה המיטריה של היום, לא קושרים כבר כלום והכל ערוך שם ומוכן.
ב. ריבונו של עולם לא נתן בפי נביאיו את ההלכה של איסור מיטריה בשבת, ואפילו לא בפי חכמי השס או הראשונים. כל האיסור במטריה רגילה הוא מאוד רעועה (מציין שוב לתפארת ישראל) ויש מגדולי ישראל שהתירו. בפתוחה מערב שבת עוד גדולי ישראל התירו, במגן השבת שלא שייך בה כלל מראית העין, חשש לזיוף ופתיחה בשבת, ועובדין דחול יש עוד שמתירים. הקב"ה כן נתן לנו מצווה עשה בפי נביאיו (שכבודו איננו מיתיחס אליה) בשם עונג שבת, וכללים על צער הבריות וכו. על מתי נלך ונחמיר על עם קודש בשם הצדקנות שלנו? תמיד היו מחמירים וסגפנים בעם ישראל שהחמירו על עצמם, ופה כל הציבור שבוי ונאלץ להחמיר בשעה שיש כל כך הרבה חכמים שדעתם להקל. למה?
ג. בפרט שיש פה גם נגיעות של נושאי יורה דעה. איך נשים טובלות במים חמים אחרי צאת הכוכבים נגד גזרת הבלנים מדינא דגמרא? לא מחמירים ללא צורך אמיתי כשיש השלכות של ביטול ליל טבילה וכו.
ד. בכל צעד שיהודי עודה כמעט, החל מקימה בבוקר לנטילה (כדוגמה 4 אמות דהזוהר וכו)יש מחלוקות על מחלוקות. יש מקילים ויש מחמירים וזה בסדר. אבל אין לשבות עם שלם ולומר להם אסור ללכת עם מגן השבת. הרי הראינו שיש בהחלט על מי לסמוך באופן מרווח ויש השלכות לא פשוטות למי שבוחר להחמיר
6. כידוע פוסק רציני מיסתכל על כלל התמונה ועל ההשלכות. שוקל הכל במאזני צדק ומכריע. תמיד אפשר לדקדק ולמצוא מי שמחמיר, לצטט מכתם לדוד שלא מצא פתח למיטריה רגילה ולהתעתיק את דבריו למגן השבת ששם אין הרבה מהחששות. זו לא דרכה של תורה. וכח דהיתרא עדיף!
בברכה רבה,
משה
תשובה:
3 ביוני 2020, 21:08
ב"ה
איני מתיימר להיכנס לנעלים של פוסקי וחכמי הדור שיכריעו לבסוף לכאן ולכאן,
אם תקרא שוב דברי בלא ההרגשה שכאילו אני בא לתקוף או לסגור את ההיתר ולמחות בו, אלא תצליח לקרא דברי כאדם שאינו מעורב בענין כלל, תבחין שלא כתבתי שום התנגדות למי שסומך על המתירים, וכן לא כתבתי שום חוות דעת אם הדבר ראוי או לא להוציא לאור כזו הצעה.
רק השבתי נקודתית על מה שנתבקשתי, שאני אישית יש לי בעיה במקרה זה ליתן הסכמה משתי סיבות, האחת מפני שלעניות דעתי בהבנת הסוגיא עדיין יש כאן חשש דאורייתא, ולכן גם אם יש למקילים על מה שיסמוכו אבל איני יכול להגדיר זאת מבחינתי ולפי הבנתי שהי"ת נתן בדעתי ולומר שהדבר מותר, מפני שלפי הבנתי הדבר אסור. והשנית שאיני רואה לנכון "להסכים" על דבר כללי וציבורי, לפני שיש חוות דעת של רבותינו גדולי ישראל.
וברצוני להבהיר לך עוד, איני יודע אם ראית פסקים שכתבתי, אבל דרכי לעולם היא בהשתדלות של כחא דהיתרא עד כמה שאפשר, אלא שלענ"ד בסוגיא זו אחר מה שהרחבתי בה ביגיעה גדולה ועצומה לפני הרבה שנים (וכעת איני מונח בסוגיא כמו אז), יצא לי בבירור שאי אפשר לסמוך ושאין להקל כלל, והגעתי למסקנא ברורה שרבים מהחיבורים נמשכו אחר דברי כמה מגדולי הפוסקים באופן שלענ"ד הוא לא נכון, וכמו שהרחבתי בדברים באר היטב בתשובה ששלחתי אליך. ולכן גם כתבתי מה שכתבתי באות ט' כמדומני האם אפשר לומר בכה"ג שסו"ס יש לסמוך על המתירים, ע"ש. וזה מקרה חריג אמנם, אבל כך אני מבין את הסוגיא אחר כל העיון הדק היטב בדברי כל דברי הפוסקים בזה.
ולענ"ד כבודו מדבר בסגנון שמדבר מפני שלא טחן את דברי הפוסקים כדבעי מתוך מקורות הש"ס והפוסקים כדבעי, ולכן מתפעל מגדולי עולם כהגאון חת"ס, בית מאיר, תפארת ישראל, ועוד, שהתירו. אבל אטו מרן רבנו הגדול זיעא לא ראה דבריהם, הרי ראה ועיין בהם והביאם והיפך בהם, אבל למד גם דברי החולקים, ונשא ונתן, ואעפ"כ העלה להלכה ולמעשה שיש חשש איסור תורה במטריה בשבת. ואינו דוקא מחמת פתיחתה, דא"כ סברת הגאון חזו"א וסיע' דעביד וקאי סברא אלימתא היא ומוכרחת מן הסוגיות, אלא עיקר טעמו כדברי הנו"ב וסיע' שהבעיה במטריה אינה פעולת הפתיחה של הגג והמחיצות, אלא תיחום ואהלה על השטח שלמטה ממנו, ולענין זה לא שייכא כלל סברת עביד וקאי, וכן לענין זה לא משנה כלל אם פתוח מערב שבת או לא. ומי לנו גדול ממרן רבנו הגדול זיע"א בכחא דהיתרא, ומי לנו בקיא בספרי הפוסקים וחותר אחר הבנת דבריהם על בוריין ממנו, ואחר כל עיונו בנושא העלה לאסור, ומשום שאינו תלוי במעשה פתיחה וכנ"ל.
וזהו שכתבתי לך מקודם, שלעניינים כגון אלו יש להתישב ולערוך פסק מנומק ומבורר באר היטב בכל נימוק ונימוק מהרכב הפסק, שכך היא אחריות ההוראה.
ההלכה אינה דבר קל, ויש להתייחס אליו בכל כובד הראש, וליתן עליו את כל משקל האחריות.
ובודאי שאפשר לעשות מגן השבת וידעו כולם שיש אוסרים ויש מתירים, ויהיה על זה אולי ויכוח בדעת הרב עובדיה כדרכם של מקרים כגון אלו, ובפרט שזוהי סוגיא סבוכה ולא פשוטה כלל, והגאון חת"ס והתפארת ישראל מבטלים חששותיהם של הנו"ב וסיע', ובאים אחריהם אבירי ארץ ומקיימים החששות וביתר שאת ומבטלים דחיותיהם של אלו. (כמו שהעתקתי בתשובתי מדבריהם בנידונים שעסקו בהם עי' שם).
ואגב, באותיות שציינתי לכבודו מתשובתי טענתי טענות מסברא וממקורות לאותה סברא ולא קיבלתי עליהם מענה, כך שכיצד אכתוב הסכמה שהדבר מותר שלפי דברי יש כאן לפחות ספק דאורייתא, אם לא יותר מזה. אתמהה?!
האם כחא דהיתרא פירושו התעלמות מהצדדים הבעייתיים?!
ההיפך, רש"י בתחילת ביצה מבאר הטעם שכחא דהיתרא עדיף דוקא מפני שבירר יותר והצליח להתמודד עם כל החששות ולהגיע להיתר, משא"כ האוסר לא בירר מספיק.
וכאן לענ"ד המתיר כפי שכתב אלי לא בירר מספיק, רק ליקט דעות וסברות מתוך דברי הפוסקים שעסקו בכלל נושא מורכב זה, וצייר הדבר כחשש אחד קל, שגם הוא רק בספק שישי. דבר שלענ"ד מי שרק מונח בסוגיא מעט מבין שכל הספיקות הללו מעורים ותלויים אחד בשני, ולא יאות לקרותם בשם ששה ספיקות. זאת ועוד שהחשש דאורייתא אינו תלוי רק בספק שישי, אלא הוא חשש דאורייתא בתוך כל הששה סברות שנזכרו בספיקות.
אלא שכדי לברר לפניך דבר זה אי אפשר בסגנון זה שאנו יורים אחד על השני דיבורים ואזכורים בעלמא, אלא צריך פסק ערוך מנומק ומסודר, כדי לדון בכל יסוד מיסודי הפסק, ובכל נימוק מנימוקיו, כראוי לו, דבר דבור על אופניו.
ואם אינך רואה עצמך מכניס עצמך לזה אל נא טטען ותכעס על מי שמיצה הענין בעיון גדול מתוך מגמה נטרלית שאדרבא בתחילה סבר כמו כולם שהדבר מותר, ואחר העיון והליבון יצא לו להיפך, ובלית ברירה מאז מגלה אוזן לשומעי לקחו שיש להיזהר בדבר בגגון של עגלה.
וגם לגופו של ענין כתבתי עוד חשש בשם בני במגן השבת ג"כ, זאת ועוד כתבתי אפשרות לפיתרון המשך ע"י השתלשלות מחיצות למטה עם סיומת מעוגלת, ולזה לא מצאתי התייחסות.
על כל פנים אתנצל שהכעסתי אותך, לא לזאת היתה כוונתי, רק להשיב לבקשתך ממני, ואם תבאר לי פסק מנומק ואמצא שדבריך מתיישבים על דעתי אכתוב דעתי בחפץ לב בנושא זה, ואם תהיה חוות דעת מגדולי ישראל אכתוב גם הסכמה בחפץ לב בעזרת הי"ת.
בברכה רבה ובידידות
שמעון ללוש ס"ט
שאלה:
3 ביוני 2020, 22:28
שלום לכת"ר,
חלילה וחלילה שאינני כועס, וכי למה לי לכעוס, כבודו גומל עימי חסד בכלל שטורח בסוגיא וקורא את דברי.
וגם אינני מנסה שכבודו יכתוב לי הסכמה, שכן כבר אמר שאיננו רואה עצמו וכו'.
כל מגמתי בהתכתבות זה הליבון של הנושא וברור האמת האם יש מקום ברור להקל במגן השבת.
אבל זהו אחד מחסרונות הקריאה לעומת הדבור.
מה שהתנסחתי זה ממש לא בגלל כבודו.
תאמין לי שאני עוסק בנושא זה עם המון רבנים מכל הסוגים, ואני יכול לומר שלרבים יש פחד ממה הציבור יגיד והאם הם יתפסו בעיני הציבור מודרניים. פחות חשוב בעיניהם אם עם ישראל ימשיך לסבול בשבתות בגשמים בארץ ובעולם עד ביאת גואל צדק. כבר כתב לי רב חשוב, ולא אזכיר שמו חלילה, "פסק" חתום בין 4 עמודים ובשיחה איתו אמר לי שהאמת איתי אבל הצבור משוגעים והוא מפחד מהם. רב אחר מגדולי ישראל שרבים רבים תלויים בו אמר לי שגם אם יקרא והכל יהיה מהדרין הוא לא יחתום על מטריה כשרה לשבת עד שרב פלוני לא יחתום. על כגון זה כאבי, לאן הגענו שהאמת נעדרת. יש גם רב אחר שקרא לי "רפורמי" בגלל שלא ידע להבחין בין רדיוס לקוטר, אז איך יש טפח של 5 ס"מ. אנחנו בדור שהאמת מכוסה בו. ויש גדולים אחרים שפשוט לא עונים ובכך חוסכים מעצמם את הפשקווילים בבני ברק. זה המצב.
כבודו כתב שהתעלמתי מהיסוד שהוא העלה באותיות שהוא ציין, למיטב הבנתי עניתי על כך והראתי שלעניות דעתי זה לא נכון (שוב מטריה שפתוחה מערב שבת , וכובע על הראש מערב שבת - אין הלכה כזו שיש לחלוץ לפני השבת אלא רק לא לחבוש ועיין שם). גם לגבי דאורייתא התייחסתי.
לגבי הרב עובדיה זצוק"ל. קראתי גם את תשובתו הרמה, ואני מוכרח לומר שלא ראיתי תשובה כזו מעולם. אין זו דרכו מעולם להחמיר בכל כך הרבה ספקות בדרבנן, בטח במקום צער וטורח הבריות. לדעתי, וכמובן זו רק דעתי, ואל תכעס, הרב זצ"ל רצה לקבור את סיפור המטריה הרגילה בשבת ולא להשאיר לה פתח אפילו של המיקל יש לו על מי לסמוך. זו לדעתי איננה האמת ההלכתית לפי דרכו בקודש. וכת"ר מכיר את דרכו בקודש. ומה תהיה דעתו במגן השבת -מי יודע.
אני לגמרי מסכים ואשמח מאוד אם כבודו, שהוא זכה להיות בר הכי, יכתוב תשובה בנושא חם זה כדרכו בקודש לאמיתה של תורה האם יש מקום להקל במגן השבת.
בידידות רבה, ומחילה אם כבודו חשב שאני תוקף אותו, חלילה וחלילה, "גמלתו טוב ולא רע".
משה חזן
תשובה:
5 ביוני 2020, 9:56
ב"ה
על היסוד שכתבתי בתשובה מקרא ומסברא, וממנו אני טוען שיש חשש במגן השבת, מה שהשבת שאם חבש כובע מערב שבת אין הלכה כזו שצריך להורידו, זה לא מספיק, אם מפני שהבאתי מקורות מהראשונים להוכיח יסוד זה שתיחום השטח הוא האיסור, וכדעת הנו"ב וסיע', וכביאורו של הרב בנין אב, ולא עצם פריסת הטפח הוא האיסור כהבנת החת"ס וסיע', וכדברי החזו"א. ולפי יסוד זה הספק דאורייתא במקומו עומד. ואף אם לא כדברי שבכל צעד וצעד יש חשש דאורייתא, (דבר שאיני מוצא לו מקור אבל לכאורה כך משמע בפוסקים כפי שכתבת שלא חששו לזה), אבל בודאי יש צד גדול ולענ"ד מוכרח בסברא שכאשר לוקח האהל מהרצפה או מהמתלה, אף שגם שם הוא פרוס טפח, כשנוטלו להניחו על ראשו הרי שעושה במקומו אהל שלא היה ולא נברא, ואינו דומה למי שחשב כובע מערב שבת, אלא דומה למי שנטל כובע מערב שבת מראש של חברו ונתנו על ראשו, שנמצא הוא חובש בשבת ולענ"ד אסור בהחלט לשיטת האוסרים ובאופנים שאסרו.
ועוד, שאין שום ראיה משתיקת הפוסקים לגבי כובע שיסכימו לילך עם כובע שחבשו מערב שבת, שהרי על כרחך כשהולך לישון אין הכובע מאהיל, וכשקם נעשה איסור אהל, והסוברים שאסור מדאורייתא איך יתירו כזאת, ולמה שתקו מלומר בזה איסור. אלא ודאי שהיה די להם באר שיש איסור אהל בכובע, וממילא כל אחד מבין שמאחר שיש בו דין אהל, יש לאסור כל אופן שנחשב שהוא מאהיל. ופשוט.
ולגבי תשובתו של מרן הרב עובדיה בדין זה, הנה לדידי זעירא יצא הפוך ממך, שכשאני למדתי את תשובתו לא ידעתי מדוע ולמה סובר כך או כך, אבל כשפתחתי המקורות ולמדתי ודנתי ואז ראיתי דבריו, הבנתי יפה יפה מה הכריח אותו להכריע באופן זה, שמאחר שידיעתו רחבה מיני ים, והבנתו ישרה ובהירה, וראה כל דברי הפוסקים בזה לא רק בבקיאות אלא בעיון והבנה ופלפול בעצם המשא ומתן שלהם בראיותיהם ודחיותיהם וכו', לכן לא התפעל ממספר המתירים או מלשונות הדוחים את האיסור, גם משום שידע כנגד זה מה הוסיפו עוד אחרונים לפרוך את הדחיות, ואם משום שלבו ראה הרבה חכמה ודעת פוסקים נוספים רבים, שמכריעים את הכף בסופו של דבר לאסור.
ושוב יש לך לזכור, ריבוי הספקות שכתבת אינו בהכרח מצביע על ריבוי צדדים להתיר, אלא על ריבוי פרטים בתוך המורכבות של הפסק שמצד עצמם הם לצד הקולא, באיזה מחלוקת בפרט מסויים, אבל כל אחד מהם אינו בהכרח ספק לומר בעיקר הנידון שהוא מותר. ועיקרם לדון על עצם פריסת המטריה מצד המבנה, שהוא יותר מצד איסור בונה או נראה כבנין, שבזה נכתבו סברות להקל, אבל סברות אלו אינם משפיעות כלום על החשש שעדין קיים מצד תיחום השטח, שהוא דאורייתא, וסברת הספק לא הורידה מחומרתו בזה ולא כלום. אלא רק לומר שבכה"ג מצד דין בונה אין איסור דאוריתא, או לומר שבכה"ג כל שאין עיקרו לאהל מותר, או לדון אם יש בזה משום בונה בעצם פריסת המטריה אבל לא מצד תיחום האהל, והבן.
וכאמור נושא ההלכה כולו אומר אחריות כבירה, לפי שהוא הוא המעמיד של עם ישראל לדורותיו, ולכן יש לזכור זאת על כל צעד ושעל, שלא יהיה בא לתקן ונמצא חלילה להיפך, וכ"ש להבין את מי שצועד בזהירות יתירה. וגם יש מושג שלא להורות דבר התמוה לרבים, וכן שלא לעשות צעד שיכול להוות פרצה בגדר חומת השבת משום הנראות שלו, וכדומה, שאיני נכנס לזה כלל, כי הוא שיקולם של גדולי ישראל בלבד, כפי הרוח אשר נחה עליהם מאת ה' מן השמים, ויפתח בדורו כשמואל בדורו, ולא של זוטרים כמוני, ואני יכול לכל היותר לנסות להתבונן מדבריהם לאחר שיחוו דעתם ולזכות לשימושה של תורה. אבל כאן אנו דנים כאמור בעיקר המשא ומתן של גדרי ההלכה בדיני אהל, ולא בשלחן ערוך החמישי שהוא לא פחות חשוב לנידון זה.
בברכה רבה
שאלה:
5 ביוני 2020, 10:30
שלום רב,
בא רגע נברר את הדאוריתא:
האם יש לכבודו מקור אחד ברור בראשונים שאומר שמי שחובש *כובע* (מודגש כובע ולא סתם אוהל עראי) בשבת עובר איסור דאוריתא?
האם יש כזה מקור באחרונים?
בנוסף מיטריה *הפתוחה מערב שבת* פחותה וקלה מדין כובע שפי שכתב בעצמו הנודע ביהודה, וכפי שהבאתי עוד מקורות ב"ליקוט" שלי).
בברכה,
משה
המשך שאלה:
5 ביוני 2020, 10:38
בנוסף, כפי שכבודו רואה אני שולח להמון רבנים ולגדולי ישראל כדי שיחוו דעתם להלכה ולמעשה ולא רצתי לייצר ואמרתי קבלו דעתי.
זה מונח כבר על שולחנם של הרבים החשובים עמאר, דוד יוסף, ומזוז ובע"ה יתן השם כח וסיעתא דישמיא לעוד חכמים.
הרב נבנצל והרב ליאור הם מחכמי הדור, ועוד רבים שבחנו את הנושא והתירו. לא כל פוסק כותב 20 עמודים על כל פסיק של הלכה (בעיקר אצל חכמי אשכנז, שוקלים וחותכים)
בנוסף, שים לב לדוגמא נושא של פאות, שיש מתירים ויש אוסרים דאוריתא, וכל אחד עושה כרבותיו.
עד כאן המשא ומתן שהיה בינינו, וכאן עמד קנה.
העתקתי הכל מפני חשיבות הנושא והמו"מ, הן מהצד ההלכתי והן מהצד ההנהגתי והש"ע החמישי, ואדרבא שבכך ישוטטו הרבים ותרבה הדעת.
ואקוה שיהיה לתועלת הנרצית ולבירור ההלכה והדרך הראויה בזה ובכל כיו"ב, והי"ת יעזרנו על דבר כבוד שמו.
בברכה רבה
שלום וברכה,
איני יודע דעתו של מרן הראש"ל בזה.
גם לפי מיעוט ידיעתי מרן הראש"ל עדין לא חיוה דעתו בזה, וכפי הנראה אפילו לא נשאל בזה כלל.
אולם מצד שזה נושא חשוב, וכבר נתבקשתי לחוו"ד העניה ולבא בהסכמה לתוצר חדש זה שעלה על דעת אדם יקר להמציאו ולייצרו ולהועיל לזיכוי הרבים,
לכן ראיתי להביא כאן את המו"מ עם מי ששלח אלי בקשה זו, וכן את דברי אליו, במו"מ בזמן צפוף שלא היו עיתותי בידי כלל וכלל, ורק לאור חשיבות הענין אילצתי עצמי לישא וליתן עמו כמה שיכולתי, ואקוה שיהיו הדברים לתועלת, הן לבירור ומיצוי הדין כראוי, והן להסיר מכשול כל שלא יתברר אחרת.
שאלה:
מגן השבת - מיטריה הכשרה לשבת - הרב שמעון ללוש שליט"א
2 ביוני 2020, 10:14
שלום וברכה לכבוד הרב שמעון ללוש שליט"א
שמי משה חזן תושב אלעד, ואני בוגר ישיבת ההסדר שעלבים, כולל, ורב צבאי במילואים.
זכיתי והמצאתי מיטריה הילכתית - "מגן השבת" שכשרה לשמוש בשבת קודש. פתרון שיתרום רבות להגברת תורה ותפילה דרבים, עונג שבת, צער הבריות, יעזור לנשים להגיע למקווה ולטבול ולא לדחות ליל טבילה, ימנעו איסורי דאוריתא של כל אלו שלא מקפידים לצערנו על מגע חיבה של הנידה - ויש הרבה, איסורי כרת וכו'.
ב"ה הפתרון היחודי קבל הכשר בכתב מכעשרים רבנים חשובים כדוגמת הרב נבנצל, הרב דב ליאור, הרב אריה שטרן,הרב שלמה בן חמו, הרב שלוש, הרב אברהם שטיינברג, הרב רא"ם הכהן , הרב אליקים לבנון, הרב גיגי, הרב אורי שרקי, הרב אייל ורד ועוד.
מצורף בזה קובץ עם ההסכמות, הפתרון, והנימוק ההילכתי.
אשמח מאוד לקבל את הסכמת כת"ר עבור הסכמה רבנית רחבה לתועלת עם ישראל.
בברכת התורה והשבת,
משה חזן
תשובה:
2 ביוני 2020, 13:20
ב"ה
שלום וברכה לרב הנכבד רבי משה חזן שליט"א,
ראיתי כעת דבריך הנעימים, והבהירים, בענין היתר המטריה החדשה שיצרת במיוחד עבור יום השבת, ושמה יקבנה "מגן השבת".
ובאמת שאני מעריך ומוקיר את יוזמתך למען קדושת השבת וצורך הבריות, ואת מרצך להוציא מהכח אל הפועל וממחשבה למעשה.
דא עקא שיש עימי תשובה מלפני כמה שנים שכתבתי בדין פתיחת הגגון של עגלה, וזכורני שלפי יסוד אחד שנתבאר שם לכאורה יש פרכא לרעיון החשוב שיזמת.
והנני מצרף לך התשובה שכתבתי בזה, על מנת שתוכל ליתן עין מבטך על כולה באופן כללי, ובפרט על היסוד הנזכר שעיקרו באותיות ה,ו, ויעויין עוד יסוד חשוב הנוגע לזה באות ט, ואם יש בידך מענה למבואר שם, אשמח לדעת.
אולם עולה בדעתי הקטנה צד אפשרות לפתור גם בעיה זו, אלא שאיני יודע כמה זה מתאים מהצד הפראקטי, והוא להמשיך עוד מחיצות עד אזור הברכיים, ומשם יתעגלו ויכנסו מעט פנימה, באופן שלעולם החלק המאהיל, יהיה מוגדר כמאהיל על החלק המתעגל של המחיצות למטה, ולא יהיה מוגדר כמאהיל על שטח הקרקע בכל פעם מחדש. עיין בדברינו בפנים ודו"ק.
כמו כן כמובן שאיני מתיימר להיות מהשרים המסכימים על ענין כלל חברתי בעל אחריות, רק אחר שיתנו דעתם גדולי ישראל על הדבר, אבל עד אז אוכל לכל היותר לחוות דעתי העניה על מנת שאולי יהיה לתועלת.
בברכת התורה ובידידות
מוקירו שמעון ללוש ס"ט
שאלה:
2 ביוני 2020, 17:52
שלום וברכה לכבוד מורנו הרב ללוש יצ"ו,
יישר כח גדול שכבודו נהג בי בעין יפה ואף חלק עימי את מטעמיו שהכין.
עיינתי בדברים היפים, וכבודו כתב שבדבר שעשוי לצורך אוהל אין "שימוש \עביד וקאי" מתיר אותו אלא אם כן יש טפח פתוח מערב שבת שאז מותר להוסיף על האוהל. במגן השבת ההיתר איננו מצד עביד וקאי (שאז היה צריך להתיר מטריה רגילה) אלא מצד דין פתוח טפח מערב שבת.
שמא תאמר כמנוחת אהבה שההליכה עם המיטריה והזזתה זה אוהל חדש - על זואת התשובה שיש שם כ6 ספקות.
אבל יותר מזה: הנודע ביהודה עצמו, שהוא המרא דמשמעתין והמחמיר הגדול במטריה, היסתפק לגבי מטריה בפתוחה מערב שבת מה דינה?
מצד אחד היא כמו כובע, ואם כובע אסור לחבוש אז גם מטריה אסור להרים על הראש (ועין בדברי החילוק העצום שבין כובע שהוא מהודק למטריה שאיננה מהודקת כמדוייק ברמבם), מצד שני כובע שהוא מונח על הקיר אין שם אוהל עליו ומטריה שמה עליה בכל מקום שהיא - מאהילה כלפי הרצפה ולכן מותר להרים על הראש וללכת איתה, למסקנה הוא אסר רק מצד מראית העין שלא יגידו שפתח בשבת.
לפי המנוחת אהבה שהוא יוצר אוהל חדש כי המטריה זזה - מה מקום לספקו של הנודע ביהודה? וכל אלו שהתירו מטריה הפתוחה מערב שבת ?
.
[בנוסף קצת קשה בסברה להבין לפי דברי מנוחת אהבה איך יהיה מותר בעגלה עם טפח מערב שבת:
להזיז אותה - שהרי האוויר מיתחלף לפי המיקום, ומה בכך שהתחתית זזה יחד?
להוציא\לשים לה מזרון בפנים או לפרוס שמיכה בפנים -אתה ממש משנה הגובה של הרצפה. ןאם גם מזיזים וגם מיתעסקים עם הרצפה - מה נשאר מהאוהל המקורי שתחתמת?
איך מותר להרים למעלה אוהל קיים או להנמיך אתה משנה את התיחום]
אלא שדיינו לאסור מטריה רגילה שכבר היתקבל, ולהתיר את המותר במגן השבת, בפרט שזו חומרא שמביאה לידי קולא כמו שהבאתי בפנים.
בברכה רבה,
משה חזן
תשובה:
2 ביוני 2020, 19:26
ב"ה
שלום וברכה,
במחילה מכבודך, לא ליסוד זה נתכוונתי, דבעשוי לאהל בעינן טפח פתוח אף דעביד וקאי, אלא ליסוד שביארנו שם ונסתייענו מהרב בנין אב זיע"א, שלדעת הנו"ב וסיע' אין האיסור בעשיית אהל מצד העמדת הגג, אלא מצד תיחום והגנת החלל והשטח שתחת הדבר שפורס, ולכן אף בפתוח טפח מקודם לכן, אין ההיתר אלא במקומו, שכבר חלל טפח מתוחם ומוגן לשטח בפני עצמו, וכשמוסיף אליו אינו אלא מרחיב החלל והשטח המוגן ומתוחם כבר, אבל אם לוקח את הדבר הפרוס טפח ממקום אחד למקום אחר, הרי שביטל את האהל במקום הראשון, שכבר השטח שהיה מתוחם אינו מתוחם, ועשה אהל במקום השני, שהחלל והשטח שלא היה מתוחם נעשה מתוחם.
והששה ספקות שכתבת, אינם מספיקות, שרובם עדיין אסורים מדרבנן, וכמו שביארנו בדברינו (עמ' קח והלאה), וחלקם אינם אלא לגבי דבר שאינו עשוי בעיקרו לשם ולמטרת אהל שתחתיו, אלא שנעשה בנוסף גם מעשה של אהל, וכמו שחילקו התוס' והרא"ש (הובאו דבריהם בדברינו ריש עמוד קיא), ובפרט שאחר היסוד שביארנו נשאר כאן למעשה ספק דאורייתא לחומרא, וכ"ש אליבא דהרי"ף והרמב"ם שכמותם פסק מרן הש"ע, והחת"ס רוב דבריו לא באו אלא אליבא דשאר ראשונים שהיקלו, וכמו שכתבנו בזה בדברינו (עמ' קח ד"ה ולענין, ועוד), ע"ש.
אולם לענ"ד עיקר הבירור מבחינתנו הוא קודם כל לגבי היסוד הנ"ל שכתבתי כאן שהבעיה היא לא בעשיית הטפח, אלא בתיחום החלל והשטח ע"י שמעביר מעליו את הטפח הפתוח מכבר.
בברכה רבה
שאלה:
2 ביוני 2020, 19:45
שלום וברכה,
הבנתי ב"ה נכונה את היסוד כפי שכת"ר העלה. ואנחנו מבינים זה את זה. זה מה שקראתי "סברת המנוחת אהבה". כדאי לקורא שוב את המייל הקודם. ואסביר שוב:
כבודו כתב: "אבל אם לוקח את הדבר הפרוס טפח ממקום אחד למקום אחר, הרי שביטל את האהל במקום הראשון, שכבר השטח שהיה מתוחם אינו מתוחם, ועשה אהל במקום השני, שהחלל והשטח שלא היה מתוחם נעשה מתוחם."
ולפי דברי כבודו היה לנודע ביהודה לאסור לצאת במטריה הפתוחה מערב שבת מצד אוהל, שהרי בכל צעד "האוהל מישתנה" מתבטל האוהל המתוחם הישן ונעשה "אוהל חדש" במתחם החדש. וזה אינו. שלא אסר אלא מצד מראית העיין. וובנוסף שאר האחרונים כהגאון הבית מאיר וגבעת פינחס שהתירו לצאת עם מיטריה הפתוחה מערב שבת - הרי לפנינו שלא סברו כהרב מנוחת אהבה וכדבריך.
בברכה רבה,
משה חזן
תשובה:
3 ביוני 2020, 0:25
ב"ה
ובכן הנודע ביהודה חשש לזה להדיא בסוף דבריו אחר שכתב להדיא לאסור משום מראית העין, ושיעור דבריו כך הם: דיש לדון באופן שערכה מערב שבת אם מותר לישא אותה בשבת. והא ודאי שמצד מראית העין יש לאסור, בין אם עריכתו בשבת היתה איסור תורה בין אם היתה איסור דרבנן. אלא שיש לדון אם לאסור מן הדין גם בלא טעם של מראית העין, כיון שבכל מקום שעומד כבר אהל הוא מערב שבת, ומה לי אם עומד במקומו או שנושאו על ראשו. אלא שיש סברא ג"כ לאסור, שזה מאהיל עתה על ראשו מחשב עשיית אהל, ויש ראיה לזה מסיאנה. ומלשון הרמב"ם יש לדקדק דאין לאסור. ואפילו אם נאמר שלשון הרמב"ם לאו דוקא, אין ראיה מסיאנה, דכשמונחת על הכותל אינה אהל וכשלובשה עושה אהל. ע"כ. וסיים: דרך כלל, כשהוא מוערך מערב שבת יש בו לדון לאיסור ולהיתר, אבל עכ"פ מפני מראית העין יש לאסרו, ע"כ. נמצא שכתב סברא זו בעצמה, ולא מצא לזה ראיה לכאן ולכאן, ולכן השאיר לזה פנים לכאן ולכאן.
ודברי הבית מאיר נמי אינם ראיה, דהא לא סבר כהנודע ביהודה שעיקר האיסור מפני תיחום האויר, אלא סבר כהחת"ס והחזו"א דעיקר האיסור משום עשיית המחיצות והגג, ואנן קיימינן לדידן דכהנו"ב קי"ל לאסור, וכמ"ש בזה מרן רבנו הגדול זיע"א בשו"ת יחוה דעת, ובחזון עובדיה.
וכן נמי דברי הרב גבעת פנחס כדברי הרב בית מאיר, ואינם לדידן. אולם מאידך דברי הרב מכתם לדוד פארדו שעליו נסובו דברי הרב גבעת פינחס, מבוארים להיפך, דאפילו פתוחה מערב שבת אסור מן הדין הגמור לנושאה בשבת וביו"ט, ע"ש.
ומכיון שלאלו השיטות, דאנן קיימין כוותייהו למיחש להו לכל הפחות, יש כאן חשש דאורייתא, אי אפשר לומר שפיתרון זה הוא לכולי עלמא ופותר את כל הבעיות לענ"ד. ולכן הנני בקטן עכ"פ לפי הבנתי הדלה בסוגיא, וכמו שביארתי בארוכה, והוכחתי כן מדברי הראשונים בס"ד, שהאיסור הוא תיחם האויר ולא עשיית הגג והמחיצות, א"כ בהעברת האהל הקיים ממקום למקום, יש כאן לפע"ד לפחות ספק איסור דאורייתא, ואף די"א דבעינן מחיצות, אולם לדעת הנו"ב מטריה חשיבא שיש בה מחיצות, ועוד, שכבר פירשו הראשונים דמחיצות בעינן למאי דלא עביד בעיקרו למטרת אהל, ולכן החשש עדין לא קטן לפי הבנתי הדלה, והנלע"ד כתבתי.
ביקרא דאורייתא
שאלה:
3 ביוני 2020, 7:53
שלום רב,
יעיין כבודו היטב שוב, בדברי הנודע יהודה.
כל הדיון הוא האם מותר להרים על הראש מיטריה שהיתה פתוחה על הרצפה. האם כשהיא שם היא עדיין נחשבת אוהל או ששם היא אינה אוהל היות שאין לה כך שימוש. על כך הוא היסתפק האם ההרמה הראשונית היא יצירת אוהל חדש או שזה אותו האוהל כמו כתב בפרוש "רק כמעביר את האוהל הקיים ממקום למקום" . אין בכלל דיון שאם כבר היתה מורמת (או שהרימה לדוגמא גוי ) ברור שמותר ללכת איתה (למעט מראית העין) ואין כאן אוהל חודש בכל צעד.
גם סיאנא כל הדיון הוא על על לחבוש בשבת. מה הדין אם היה כבר ברואשו מערב שבת כמו תפילין עליו והחשיך? אין שום הלכה שצריך להוריד את הכובע.
ועיין היטב במנוחת אהבה קפ ימין, שהבעיה שלו זה כשמטריה פתוחה אין לה אוהל כי היא לא אחוזה, רק שכנושאה עליו ואוחזה מעשית אוהל אבל מעולם לא טען טען את היסוד של כתר שבכל צעד זה אוהל חדש.
בברכה,
משה חזן
תשובה:
3 ביוני 2020, 9:53
ב"ה
גם למטוניה הרי במגן השבת נושאה מאהל שמאהיל על הרצפה למאהיל על ראשו?
שאלה:
3 ביוני 2020, 10:54
זה היה לגבי היסוד של כבודו אם הוא נכון או לא.
לגבי מגן השבת, אז קודם יש לו 4 דפנות של טפח וגג של טפח דלא כמיטריה רגילה.
וגם אם עדיין המנוחת אהבה לא יסכים, הרי איו לזה שום מקור בשס, והפוך הרי הנודע ביהודה עצמו גם לא ברירא ליה מילתא לאסור ולכן אסר מצד מראית העין.
בפרט שיש 6 ספקות, בפרט במילתא דרבנן או רק מנהג, בפרט שיש מתירים גדולי עולם אפילו במיטריה פתוחה מערב שבת ואפילו במיטריה רגילה ממש, בפרט שיש פה חומרא שהיא קולא במצוות עשה דקבלה ברורות של כבוד שבת ועונג שבת, תורה ותפילה דרבים טבילת נשים וכו.
ועיין כל הקונטרס :)
תשובה:
3 ביוני 2020, 15:33
ב"ה
איני מבין הבדל בין מטריה רגילה שפתוחה קודם השבת, לבין מגן השבת, לענין היסוד שאנו דנים עליו, שגם כשיש אהל טפח, כשמניחו מעל לראשו יש בזה איסור אהל מחדש. רק הבדל אחר יש, שבמגן השבת גם כשסגורה ושוכבת יש אהל טפח. ולכן לענייננו מה שדיברו הנודע ביהודה והמכתם לדוד ושאר האוסרים אפילו בפתוחה מבעוד יום, שייך גם לגבי מגן השבת, זולת ענין מראית העין, מפני שזה מיועד בדווקא לשבת.
ואגב לכאורה גם במגן השבת העירני בני שלכאורה נשאר חשש, אמנם פחות, והוא שהמטריה תהיה מונחת ראשה למטה והידית למעלה, וכשחוזר ומהפך הרי שעושה אהל, כך שעדיין תצטרך כאן זהירות יתירה מאיסור תורה לדעת הרבה פוסקים שתפסו להלכה כדעת הנודע ביהודה.
ומה שחוזר וכותב שיש ששה ספקות, כבר מילתי אמורה שאין זה מדוייק להתנסח כך, שהמעיין בכל אחד מהם במקורם יווכח בנקל בסיבה שלמעשה אף ספק זה אינו בהכרח שמתיר בנ"ד, או משום שהספק הוא רק אם זה מהתורה או מדרבנן, או שהספק הוא בדבר שאין עיקרו לאהל גמור אלא לשימוש אחר והאהל נעשה מאליו בהכרח, או משתי הסיבות יחד, או מסיבה אחרת בכלל.
ולכן לענ"ד כל עוד שלא יהיה משא ומתן מסודר בדברי הפוסקים, להביא בכל ספק את השיטה שסוברת להקל בו, לדון בה באופן ברור על מה נאמרה, ואם שייכת בנ"ד, ומה יוצא לנו ממנה, איך יש לדחות ההיתר משם, ואיך יש להעמיד חזרה את הראיה משם להתיר, וכך להתקדם צעד אחר צעד בכל אחד מהספקות, באופן שיש לפנינו פסק בנוי, כשכל חלק מהמבנה שלו מלובן כראוי ממקורותיו, עד אז לא נוכל לעמוד על הבירור כראוי לגבי אלו הספקות אם לסמוך עליהם אם לאו.
והייתי בשמחה עובר על סדר דבריך לעורר מה שיש לדון, כדי שיובן על מה אני מדבר, אלא שאני טרוד בכמה עניינים, ואם תחפוץ, בל"נ לכשאפנה אשנה.
ונקוט האי כללא בידיך, שהדבר שבאמת חשוב בנושאים כאלו כלליים ובעלי אחריות, הוא שבסופו של דבר יש פסק הלכה מבורר ומלובן כראוי ממקורותיו, על כל חלקיו ומרכיביו, צעד אחר צעד, עקב בצד גודל, דבר דבור על אופניו, ומשם המסקנא לאיסור או להיתר. אבל לא די באזכורים מסויימים של שיטות הפוסקים, והחשבון המטמטי שלוכד את כולם לכיוון של הכרעה.
ואם אכן יש פסק מסודר ומנומק כדבעי שכבודו כתב, כפי שקצת משמע מבין דבריו ששלח אלי, ידבר נא אלינו ונשמעה, כי אנו לא ראינו אלא סוג של ליקוט מקוצר שהרבה יש להעיר עליו לפום ריהטא למי שלא עמד על כוונת הכותב בהרחבתם, ולכן אי אפשר לדון ממנו כמעט כלום.
בברכה רבה
שאלה:
3 ביוני 2020, 20:00
שלום לכת"ר,
1. אני אדם פשוט ואינני פוסק הלכה, כל מה שהבאתי זה הצעת דברים ומקורות והבאת הנימוקים לפני חכמים ממני שיתנו דעתם והסכמתם כנדרש.
2. צר לי שכבודו לא נהנה מיגיע כפי. לא היתה בכוונתי לכתוב חיבור של 20 עמודים, ולא יודע לכמה הייתה סבלנות לקרוא את הכל. כתבתי רק כמה עמודים ולא תאמין לכמה אין לזמן לקרוא ולהביע דעה. אבל אני מסכים שראוי לכתוב 20 עמודים שמכסים את כל הנושא.
3. אם תשים לב, גם אני הראתי שההבדל בין מגן השבת לסתם מיטריה הפתוחה מערב שבת, זה שאין פה חשש למראית העין ואין עובדין דחול. זה מפורש בציור שצרפתי. זה הבדל עצום כי הרבה פוסקים אסרו מטריה רגילה מצד מראית העיין או מצד שיפתחו בשקט בשבת ויגידו שפתחו מאתמול, כאמור כל זה לא שייך במגן השבת.
4. בנושא דעת הרי"ף, זה מוקש דמה. כבר כתב הרב "תפארת ישראל" על המשנה, בהקדמתו ל"כלכלת השבת" "ובמחילת כבודו הפריז על המדה, דכל עיקר סמיכתו היא על דברי הרי"ף, וכבר הוכחנו שגם הרי"ף לא אסר אלא כשיש מחיצות מגיעות לארץ". ואנו בקונטרס מגן השבת הוכחנו יותר מזה, שכדי שהרי"ף יאסור מדאוריתא פתיחה של מיטריה רגילה הוא צריך להסכים לפחות לשלוש תנאים: 1. אוהל ללא מחיצות שמיה אוהל. 2. שמיטריה אינה מותרת בכלל מדין כסא טרסקל 3. אוהל מיטלטל ביד שמיה אוהל. וזה מיניין לנו? אין כזה רי"ף!
הרי לפנינו, שגם דעת הריף שפתיחת מיטריה רגילה בשבת שזהו איסור תורה, ככל העולה איננו נכון להלכה, ולכן לא חששו לו גם החתם סופר ועוד גדולי ישראל.
בהרמת מטריה פתוחה מערב שבת מעל הראש עוברים על איסור תורה אפילו הנודע ביהודה עצמו לא אמר חידוש כזה אלא אסר מצד מראית העיין, לאחר שהיתלבט בין מותר לאיסור דרבנן.
5. כבודו איש ספר וכותב ספרים (יתן השם כח וסיעתא דשמיא אמן). אתן רק כמה נקודות למחשבה:
א. ראוי להתחיל מההתחלה ולהבין שהמטריה של הנודע ביהודה איננה המיטריה של היום, לא קושרים כבר כלום והכל ערוך שם ומוכן.
ב. ריבונו של עולם לא נתן בפי נביאיו את ההלכה של איסור מיטריה בשבת, ואפילו לא בפי חכמי השס או הראשונים. כל האיסור במטריה רגילה הוא מאוד רעועה (מציין שוב לתפארת ישראל) ויש מגדולי ישראל שהתירו. בפתוחה מערב שבת עוד גדולי ישראל התירו, במגן השבת שלא שייך בה כלל מראית העין, חשש לזיוף ופתיחה בשבת, ועובדין דחול יש עוד שמתירים. הקב"ה כן נתן לנו מצווה עשה בפי נביאיו (שכבודו איננו מיתיחס אליה) בשם עונג שבת, וכללים על צער הבריות וכו. על מתי נלך ונחמיר על עם קודש בשם הצדקנות שלנו? תמיד היו מחמירים וסגפנים בעם ישראל שהחמירו על עצמם, ופה כל הציבור שבוי ונאלץ להחמיר בשעה שיש כל כך הרבה חכמים שדעתם להקל. למה?
ג. בפרט שיש פה גם נגיעות של נושאי יורה דעה. איך נשים טובלות במים חמים אחרי צאת הכוכבים נגד גזרת הבלנים מדינא דגמרא? לא מחמירים ללא צורך אמיתי כשיש השלכות של ביטול ליל טבילה וכו.
ד. בכל צעד שיהודי עודה כמעט, החל מקימה בבוקר לנטילה (כדוגמה 4 אמות דהזוהר וכו)יש מחלוקות על מחלוקות. יש מקילים ויש מחמירים וזה בסדר. אבל אין לשבות עם שלם ולומר להם אסור ללכת עם מגן השבת. הרי הראינו שיש בהחלט על מי לסמוך באופן מרווח ויש השלכות לא פשוטות למי שבוחר להחמיר
6. כידוע פוסק רציני מיסתכל על כלל התמונה ועל ההשלכות. שוקל הכל במאזני צדק ומכריע. תמיד אפשר לדקדק ולמצוא מי שמחמיר, לצטט מכתם לדוד שלא מצא פתח למיטריה רגילה ולהתעתיק את דבריו למגן השבת ששם אין הרבה מהחששות. זו לא דרכה של תורה. וכח דהיתרא עדיף!
בברכה רבה,
משה
תשובה:
3 ביוני 2020, 21:08
ב"ה
איני מתיימר להיכנס לנעלים של פוסקי וחכמי הדור שיכריעו לבסוף לכאן ולכאן,
אם תקרא שוב דברי בלא ההרגשה שכאילו אני בא לתקוף או לסגור את ההיתר ולמחות בו, אלא תצליח לקרא דברי כאדם שאינו מעורב בענין כלל, תבחין שלא כתבתי שום התנגדות למי שסומך על המתירים, וכן לא כתבתי שום חוות דעת אם הדבר ראוי או לא להוציא לאור כזו הצעה.
רק השבתי נקודתית על מה שנתבקשתי, שאני אישית יש לי בעיה במקרה זה ליתן הסכמה משתי סיבות, האחת מפני שלעניות דעתי בהבנת הסוגיא עדיין יש כאן חשש דאורייתא, ולכן גם אם יש למקילים על מה שיסמוכו אבל איני יכול להגדיר זאת מבחינתי ולפי הבנתי שהי"ת נתן בדעתי ולומר שהדבר מותר, מפני שלפי הבנתי הדבר אסור. והשנית שאיני רואה לנכון "להסכים" על דבר כללי וציבורי, לפני שיש חוות דעת של רבותינו גדולי ישראל.
וברצוני להבהיר לך עוד, איני יודע אם ראית פסקים שכתבתי, אבל דרכי לעולם היא בהשתדלות של כחא דהיתרא עד כמה שאפשר, אלא שלענ"ד בסוגיא זו אחר מה שהרחבתי בה ביגיעה גדולה ועצומה לפני הרבה שנים (וכעת איני מונח בסוגיא כמו אז), יצא לי בבירור שאי אפשר לסמוך ושאין להקל כלל, והגעתי למסקנא ברורה שרבים מהחיבורים נמשכו אחר דברי כמה מגדולי הפוסקים באופן שלענ"ד הוא לא נכון, וכמו שהרחבתי בדברים באר היטב בתשובה ששלחתי אליך. ולכן גם כתבתי מה שכתבתי באות ט' כמדומני האם אפשר לומר בכה"ג שסו"ס יש לסמוך על המתירים, ע"ש. וזה מקרה חריג אמנם, אבל כך אני מבין את הסוגיא אחר כל העיון הדק היטב בדברי כל דברי הפוסקים בזה.
ולענ"ד כבודו מדבר בסגנון שמדבר מפני שלא טחן את דברי הפוסקים כדבעי מתוך מקורות הש"ס והפוסקים כדבעי, ולכן מתפעל מגדולי עולם כהגאון חת"ס, בית מאיר, תפארת ישראל, ועוד, שהתירו. אבל אטו מרן רבנו הגדול זיעא לא ראה דבריהם, הרי ראה ועיין בהם והביאם והיפך בהם, אבל למד גם דברי החולקים, ונשא ונתן, ואעפ"כ העלה להלכה ולמעשה שיש חשש איסור תורה במטריה בשבת. ואינו דוקא מחמת פתיחתה, דא"כ סברת הגאון חזו"א וסיע' דעביד וקאי סברא אלימתא היא ומוכרחת מן הסוגיות, אלא עיקר טעמו כדברי הנו"ב וסיע' שהבעיה במטריה אינה פעולת הפתיחה של הגג והמחיצות, אלא תיחום ואהלה על השטח שלמטה ממנו, ולענין זה לא שייכא כלל סברת עביד וקאי, וכן לענין זה לא משנה כלל אם פתוח מערב שבת או לא. ומי לנו גדול ממרן רבנו הגדול זיע"א בכחא דהיתרא, ומי לנו בקיא בספרי הפוסקים וחותר אחר הבנת דבריהם על בוריין ממנו, ואחר כל עיונו בנושא העלה לאסור, ומשום שאינו תלוי במעשה פתיחה וכנ"ל.
וזהו שכתבתי לך מקודם, שלעניינים כגון אלו יש להתישב ולערוך פסק מנומק ומבורר באר היטב בכל נימוק ונימוק מהרכב הפסק, שכך היא אחריות ההוראה.
ההלכה אינה דבר קל, ויש להתייחס אליו בכל כובד הראש, וליתן עליו את כל משקל האחריות.
ובודאי שאפשר לעשות מגן השבת וידעו כולם שיש אוסרים ויש מתירים, ויהיה על זה אולי ויכוח בדעת הרב עובדיה כדרכם של מקרים כגון אלו, ובפרט שזוהי סוגיא סבוכה ולא פשוטה כלל, והגאון חת"ס והתפארת ישראל מבטלים חששותיהם של הנו"ב וסיע', ובאים אחריהם אבירי ארץ ומקיימים החששות וביתר שאת ומבטלים דחיותיהם של אלו. (כמו שהעתקתי בתשובתי מדבריהם בנידונים שעסקו בהם עי' שם).
ואגב, באותיות שציינתי לכבודו מתשובתי טענתי טענות מסברא וממקורות לאותה סברא ולא קיבלתי עליהם מענה, כך שכיצד אכתוב הסכמה שהדבר מותר שלפי דברי יש כאן לפחות ספק דאורייתא, אם לא יותר מזה. אתמהה?!
האם כחא דהיתרא פירושו התעלמות מהצדדים הבעייתיים?!
ההיפך, רש"י בתחילת ביצה מבאר הטעם שכחא דהיתרא עדיף דוקא מפני שבירר יותר והצליח להתמודד עם כל החששות ולהגיע להיתר, משא"כ האוסר לא בירר מספיק.
וכאן לענ"ד המתיר כפי שכתב אלי לא בירר מספיק, רק ליקט דעות וסברות מתוך דברי הפוסקים שעסקו בכלל נושא מורכב זה, וצייר הדבר כחשש אחד קל, שגם הוא רק בספק שישי. דבר שלענ"ד מי שרק מונח בסוגיא מעט מבין שכל הספיקות הללו מעורים ותלויים אחד בשני, ולא יאות לקרותם בשם ששה ספיקות. זאת ועוד שהחשש דאורייתא אינו תלוי רק בספק שישי, אלא הוא חשש דאורייתא בתוך כל הששה סברות שנזכרו בספיקות.
אלא שכדי לברר לפניך דבר זה אי אפשר בסגנון זה שאנו יורים אחד על השני דיבורים ואזכורים בעלמא, אלא צריך פסק ערוך מנומק ומסודר, כדי לדון בכל יסוד מיסודי הפסק, ובכל נימוק מנימוקיו, כראוי לו, דבר דבור על אופניו.
ואם אינך רואה עצמך מכניס עצמך לזה אל נא טטען ותכעס על מי שמיצה הענין בעיון גדול מתוך מגמה נטרלית שאדרבא בתחילה סבר כמו כולם שהדבר מותר, ואחר העיון והליבון יצא לו להיפך, ובלית ברירה מאז מגלה אוזן לשומעי לקחו שיש להיזהר בדבר בגגון של עגלה.
וגם לגופו של ענין כתבתי עוד חשש בשם בני במגן השבת ג"כ, זאת ועוד כתבתי אפשרות לפיתרון המשך ע"י השתלשלות מחיצות למטה עם סיומת מעוגלת, ולזה לא מצאתי התייחסות.
על כל פנים אתנצל שהכעסתי אותך, לא לזאת היתה כוונתי, רק להשיב לבקשתך ממני, ואם תבאר לי פסק מנומק ואמצא שדבריך מתיישבים על דעתי אכתוב דעתי בחפץ לב בנושא זה, ואם תהיה חוות דעת מגדולי ישראל אכתוב גם הסכמה בחפץ לב בעזרת הי"ת.
בברכה רבה ובידידות
שמעון ללוש ס"ט
שאלה:
3 ביוני 2020, 22:28
שלום לכת"ר,
חלילה וחלילה שאינני כועס, וכי למה לי לכעוס, כבודו גומל עימי חסד בכלל שטורח בסוגיא וקורא את דברי.
וגם אינני מנסה שכבודו יכתוב לי הסכמה, שכן כבר אמר שאיננו רואה עצמו וכו'.
כל מגמתי בהתכתבות זה הליבון של הנושא וברור האמת האם יש מקום ברור להקל במגן השבת.
אבל זהו אחד מחסרונות הקריאה לעומת הדבור.
מה שהתנסחתי זה ממש לא בגלל כבודו.
תאמין לי שאני עוסק בנושא זה עם המון רבנים מכל הסוגים, ואני יכול לומר שלרבים יש פחד ממה הציבור יגיד והאם הם יתפסו בעיני הציבור מודרניים. פחות חשוב בעיניהם אם עם ישראל ימשיך לסבול בשבתות בגשמים בארץ ובעולם עד ביאת גואל צדק. כבר כתב לי רב חשוב, ולא אזכיר שמו חלילה, "פסק" חתום בין 4 עמודים ובשיחה איתו אמר לי שהאמת איתי אבל הצבור משוגעים והוא מפחד מהם. רב אחר מגדולי ישראל שרבים רבים תלויים בו אמר לי שגם אם יקרא והכל יהיה מהדרין הוא לא יחתום על מטריה כשרה לשבת עד שרב פלוני לא יחתום. על כגון זה כאבי, לאן הגענו שהאמת נעדרת. יש גם רב אחר שקרא לי "רפורמי" בגלל שלא ידע להבחין בין רדיוס לקוטר, אז איך יש טפח של 5 ס"מ. אנחנו בדור שהאמת מכוסה בו. ויש גדולים אחרים שפשוט לא עונים ובכך חוסכים מעצמם את הפשקווילים בבני ברק. זה המצב.
כבודו כתב שהתעלמתי מהיסוד שהוא העלה באותיות שהוא ציין, למיטב הבנתי עניתי על כך והראתי שלעניות דעתי זה לא נכון (שוב מטריה שפתוחה מערב שבת , וכובע על הראש מערב שבת - אין הלכה כזו שיש לחלוץ לפני השבת אלא רק לא לחבוש ועיין שם). גם לגבי דאורייתא התייחסתי.
לגבי הרב עובדיה זצוק"ל. קראתי גם את תשובתו הרמה, ואני מוכרח לומר שלא ראיתי תשובה כזו מעולם. אין זו דרכו מעולם להחמיר בכל כך הרבה ספקות בדרבנן, בטח במקום צער וטורח הבריות. לדעתי, וכמובן זו רק דעתי, ואל תכעס, הרב זצ"ל רצה לקבור את סיפור המטריה הרגילה בשבת ולא להשאיר לה פתח אפילו של המיקל יש לו על מי לסמוך. זו לדעתי איננה האמת ההלכתית לפי דרכו בקודש. וכת"ר מכיר את דרכו בקודש. ומה תהיה דעתו במגן השבת -מי יודע.
אני לגמרי מסכים ואשמח מאוד אם כבודו, שהוא זכה להיות בר הכי, יכתוב תשובה בנושא חם זה כדרכו בקודש לאמיתה של תורה האם יש מקום להקל במגן השבת.
בידידות רבה, ומחילה אם כבודו חשב שאני תוקף אותו, חלילה וחלילה, "גמלתו טוב ולא רע".
משה חזן
תשובה:
5 ביוני 2020, 9:56
ב"ה
על היסוד שכתבתי בתשובה מקרא ומסברא, וממנו אני טוען שיש חשש במגן השבת, מה שהשבת שאם חבש כובע מערב שבת אין הלכה כזו שצריך להורידו, זה לא מספיק, אם מפני שהבאתי מקורות מהראשונים להוכיח יסוד זה שתיחום השטח הוא האיסור, וכדעת הנו"ב וסיע', וכביאורו של הרב בנין אב, ולא עצם פריסת הטפח הוא האיסור כהבנת החת"ס וסיע', וכדברי החזו"א. ולפי יסוד זה הספק דאורייתא במקומו עומד. ואף אם לא כדברי שבכל צעד וצעד יש חשש דאורייתא, (דבר שאיני מוצא לו מקור אבל לכאורה כך משמע בפוסקים כפי שכתבת שלא חששו לזה), אבל בודאי יש צד גדול ולענ"ד מוכרח בסברא שכאשר לוקח האהל מהרצפה או מהמתלה, אף שגם שם הוא פרוס טפח, כשנוטלו להניחו על ראשו הרי שעושה במקומו אהל שלא היה ולא נברא, ואינו דומה למי שחשב כובע מערב שבת, אלא דומה למי שנטל כובע מערב שבת מראש של חברו ונתנו על ראשו, שנמצא הוא חובש בשבת ולענ"ד אסור בהחלט לשיטת האוסרים ובאופנים שאסרו.
ועוד, שאין שום ראיה משתיקת הפוסקים לגבי כובע שיסכימו לילך עם כובע שחבשו מערב שבת, שהרי על כרחך כשהולך לישון אין הכובע מאהיל, וכשקם נעשה איסור אהל, והסוברים שאסור מדאורייתא איך יתירו כזאת, ולמה שתקו מלומר בזה איסור. אלא ודאי שהיה די להם באר שיש איסור אהל בכובע, וממילא כל אחד מבין שמאחר שיש בו דין אהל, יש לאסור כל אופן שנחשב שהוא מאהיל. ופשוט.
ולגבי תשובתו של מרן הרב עובדיה בדין זה, הנה לדידי זעירא יצא הפוך ממך, שכשאני למדתי את תשובתו לא ידעתי מדוע ולמה סובר כך או כך, אבל כשפתחתי המקורות ולמדתי ודנתי ואז ראיתי דבריו, הבנתי יפה יפה מה הכריח אותו להכריע באופן זה, שמאחר שידיעתו רחבה מיני ים, והבנתו ישרה ובהירה, וראה כל דברי הפוסקים בזה לא רק בבקיאות אלא בעיון והבנה ופלפול בעצם המשא ומתן שלהם בראיותיהם ודחיותיהם וכו', לכן לא התפעל ממספר המתירים או מלשונות הדוחים את האיסור, גם משום שידע כנגד זה מה הוסיפו עוד אחרונים לפרוך את הדחיות, ואם משום שלבו ראה הרבה חכמה ודעת פוסקים נוספים רבים, שמכריעים את הכף בסופו של דבר לאסור.
ושוב יש לך לזכור, ריבוי הספקות שכתבת אינו בהכרח מצביע על ריבוי צדדים להתיר, אלא על ריבוי פרטים בתוך המורכבות של הפסק שמצד עצמם הם לצד הקולא, באיזה מחלוקת בפרט מסויים, אבל כל אחד מהם אינו בהכרח ספק לומר בעיקר הנידון שהוא מותר. ועיקרם לדון על עצם פריסת המטריה מצד המבנה, שהוא יותר מצד איסור בונה או נראה כבנין, שבזה נכתבו סברות להקל, אבל סברות אלו אינם משפיעות כלום על החשש שעדין קיים מצד תיחום השטח, שהוא דאורייתא, וסברת הספק לא הורידה מחומרתו בזה ולא כלום. אלא רק לומר שבכה"ג מצד דין בונה אין איסור דאוריתא, או לומר שבכה"ג כל שאין עיקרו לאהל מותר, או לדון אם יש בזה משום בונה בעצם פריסת המטריה אבל לא מצד תיחום האהל, והבן.
וכאמור נושא ההלכה כולו אומר אחריות כבירה, לפי שהוא הוא המעמיד של עם ישראל לדורותיו, ולכן יש לזכור זאת על כל צעד ושעל, שלא יהיה בא לתקן ונמצא חלילה להיפך, וכ"ש להבין את מי שצועד בזהירות יתירה. וגם יש מושג שלא להורות דבר התמוה לרבים, וכן שלא לעשות צעד שיכול להוות פרצה בגדר חומת השבת משום הנראות שלו, וכדומה, שאיני נכנס לזה כלל, כי הוא שיקולם של גדולי ישראל בלבד, כפי הרוח אשר נחה עליהם מאת ה' מן השמים, ויפתח בדורו כשמואל בדורו, ולא של זוטרים כמוני, ואני יכול לכל היותר לנסות להתבונן מדבריהם לאחר שיחוו דעתם ולזכות לשימושה של תורה. אבל כאן אנו דנים כאמור בעיקר המשא ומתן של גדרי ההלכה בדיני אהל, ולא בשלחן ערוך החמישי שהוא לא פחות חשוב לנידון זה.
בברכה רבה
שאלה:
5 ביוני 2020, 10:30
שלום רב,
בא רגע נברר את הדאוריתא:
האם יש לכבודו מקור אחד ברור בראשונים שאומר שמי שחובש *כובע* (מודגש כובע ולא סתם אוהל עראי) בשבת עובר איסור דאוריתא?
האם יש כזה מקור באחרונים?
בנוסף מיטריה *הפתוחה מערב שבת* פחותה וקלה מדין כובע שפי שכתב בעצמו הנודע ביהודה, וכפי שהבאתי עוד מקורות ב"ליקוט" שלי).
בברכה,
משה
המשך שאלה:
5 ביוני 2020, 10:38
בנוסף, כפי שכבודו רואה אני שולח להמון רבנים ולגדולי ישראל כדי שיחוו דעתם להלכה ולמעשה ולא רצתי לייצר ואמרתי קבלו דעתי.
זה מונח כבר על שולחנם של הרבים החשובים עמאר, דוד יוסף, ומזוז ובע"ה יתן השם כח וסיעתא דישמיא לעוד חכמים.
הרב נבנצל והרב ליאור הם מחכמי הדור, ועוד רבים שבחנו את הנושא והתירו. לא כל פוסק כותב 20 עמודים על כל פסיק של הלכה (בעיקר אצל חכמי אשכנז, שוקלים וחותכים)
בנוסף, שים לב לדוגמא נושא של פאות, שיש מתירים ויש אוסרים דאוריתא, וכל אחד עושה כרבותיו.
עד כאן המשא ומתן שהיה בינינו, וכאן עמד קנה.
העתקתי הכל מפני חשיבות הנושא והמו"מ, הן מהצד ההלכתי והן מהצד ההנהגתי והש"ע החמישי, ואדרבא שבכך ישוטטו הרבים ותרבה הדעת.
ואקוה שיהיה לתועלת הנרצית ולבירור ההלכה והדרך הראויה בזה ובכל כיו"ב, והי"ת יעזרנו על דבר כבוד שמו.
בברכה רבה
מצרף את הסכמת הרב חיים אמסלם שליט"א שהוסיף מקורות ברורים מגדולי חכמי מרוקו:
"בס"ד ג' אלול תש"פ
לכבוד החה"ש הרב החשוב מאוד מזכה הרבים כקש"ת הרב משה חזן שליט"א
אודות ההמצאה בעניין המטריה לשימוש בשבת קודש הנקראת "מגן השבת".
הנני ממהר להשיבו ולהענות לבקשתו להצטרף עם כל הרבנים הגאונים שעלו בהסכמה להתירא ואף ידי תיכון עמם כיהודה ועוד לקרא.
אמת כי השמוש במטריה בשבת [במקום שיש ערוב] לדידן יוצאי צפון אפריקה אינו חזון נפרץ, כי רבים וכן שלמים סמכו על מש"כ מוהר"ר הגר"י משאש בספרו שו"ת מים חיים ח"א סי' קמ"ד משם שו"ת חת"ס סי' ע"ב שחלק ע"ד הנוב"י שהחמיר ואסר, והביא את שכתב החת"ס ואחר העיון הדק היטב אומר אני בודאי לישא הפערסאל בשבת לאו משנת חסידים היא ושומר נפשו ירחק ממנו אך סו"ד כתב וז"ל וקרוב לומר שאפילו מדרבנן שרי, וא"כ לכה"פ מותר לפותחו על ידי גוי ואין להרעיש עולם בשביל זה, וכן הביא שם משם ספר אוצר ישראל אות שין שבת, והמדקדקים פותחים מע"ש או מסירין המסגרת למען יהיה פתוח קצת, וסיים הרמ"ח אף שהדעת מסמכת שהוא היתר גמור כאשר יראה המעיין בכל ראיות האוסרין והמתירין עיון דק, וכל העם מקצה (באלג'יר ובצפון אפריקה) נהגו בו היתר גמור לפותחו ולסוגרו כמעשהו בחול ממש ואין למחות בידם כלל ואפילו בעקימת שפתיים כי יש להם על מה שיסמוכו, אך ירא שמים ראוי לו שיסבול מעט צער ויצא ידי כולם ועליו תבוא ברכת טוב אמנם אם בית הכנסת רחוק והגשם יורד בגבורה ואם ימתין עד שיפסק יעבור זמן תפילה ואם ילך ירטבו בגדיו במים ויוכל לבוא לידי סחיטה בזה נראה פשוט שמותר לפתוח מחסהו להסתופף בצלו, וע"ע להגר"י בן נאים בספר צאן יוסף סי' קל"א ובספרו שארית הצאן ח"ב סי' ק"מ שהאריך והסיק כיו"ב.
וא"כ לית דין צריך בשש על פי ההמצאה שהביא כת"ר להיות קבוע בצמרתו טפח קבוע פתוח טפח בין במצב פתיחה בין בסגירה, אם כן יש להתירו בשופי.
בפרט שהגאון החת"ס העיד בגודלו שגם באשכנז רוב העולם במדינתו היו נוהגים להקל ולשאת המטריה בשבת, כמו בצפון אפריקה.
ואזהרה שמענו לא לחוש לדברי המחמירין בזה כי מדובר הרי באיסור דרבנן ואוהל עראי, והדבר יצא מפי גדולי הוראה להיתירא, ובזמננו בפרט, יפה כח המקל בזה לזכות הרבים, במיוחד לעניין טבילה וכיוצ"ב לקיים וקראת לשבת עונג, עיין שבת כ"ה ע"ב.
ויישר כוחו וחילו ועליו תבוא ברכת הטוב.
ע"ה חיים אמסלם
"בס"ד ג' אלול תש"פ
לכבוד החה"ש הרב החשוב מאוד מזכה הרבים כקש"ת הרב משה חזן שליט"א
אודות ההמצאה בעניין המטריה לשימוש בשבת קודש הנקראת "מגן השבת".
הנני ממהר להשיבו ולהענות לבקשתו להצטרף עם כל הרבנים הגאונים שעלו בהסכמה להתירא ואף ידי תיכון עמם כיהודה ועוד לקרא.
אמת כי השמוש במטריה בשבת [במקום שיש ערוב] לדידן יוצאי צפון אפריקה אינו חזון נפרץ, כי רבים וכן שלמים סמכו על מש"כ מוהר"ר הגר"י משאש בספרו שו"ת מים חיים ח"א סי' קמ"ד משם שו"ת חת"ס סי' ע"ב שחלק ע"ד הנוב"י שהחמיר ואסר, והביא את שכתב החת"ס ואחר העיון הדק היטב אומר אני בודאי לישא הפערסאל בשבת לאו משנת חסידים היא ושומר נפשו ירחק ממנו אך סו"ד כתב וז"ל וקרוב לומר שאפילו מדרבנן שרי, וא"כ לכה"פ מותר לפותחו על ידי גוי ואין להרעיש עולם בשביל זה, וכן הביא שם משם ספר אוצר ישראל אות שין שבת, והמדקדקים פותחים מע"ש או מסירין המסגרת למען יהיה פתוח קצת, וסיים הרמ"ח אף שהדעת מסמכת שהוא היתר גמור כאשר יראה המעיין בכל ראיות האוסרין והמתירין עיון דק, וכל העם מקצה (באלג'יר ובצפון אפריקה) נהגו בו היתר גמור לפותחו ולסוגרו כמעשהו בחול ממש ואין למחות בידם כלל ואפילו בעקימת שפתיים כי יש להם על מה שיסמוכו, אך ירא שמים ראוי לו שיסבול מעט צער ויצא ידי כולם ועליו תבוא ברכת טוב אמנם אם בית הכנסת רחוק והגשם יורד בגבורה ואם ימתין עד שיפסק יעבור זמן תפילה ואם ילך ירטבו בגדיו במים ויוכל לבוא לידי סחיטה בזה נראה פשוט שמותר לפתוח מחסהו להסתופף בצלו, וע"ע להגר"י בן נאים בספר צאן יוסף סי' קל"א ובספרו שארית הצאן ח"ב סי' ק"מ שהאריך והסיק כיו"ב.
וא"כ לית דין צריך בשש על פי ההמצאה שהביא כת"ר להיות קבוע בצמרתו טפח קבוע פתוח טפח בין במצב פתיחה בין בסגירה, אם כן יש להתירו בשופי.
בפרט שהגאון החת"ס העיד בגודלו שגם באשכנז רוב העולם במדינתו היו נוהגים להקל ולשאת המטריה בשבת, כמו בצפון אפריקה.
ואזהרה שמענו לא לחוש לדברי המחמירין בזה כי מדובר הרי באיסור דרבנן ואוהל עראי, והדבר יצא מפי גדולי הוראה להיתירא, ובזמננו בפרט, יפה כח המקל בזה לזכות הרבים, במיוחד לעניין טבילה וכיוצ"ב לקיים וקראת לשבת עונג, עיין שבת כ"ה ע"ב.
ויישר כוחו וחילו ועליו תבוא ברכת הטוב.
ע"ה חיים אמסלם
מצורפים הסכמות בכתב מהרב הראשי לישראל כבוד הרב דוד לאו שליט"א,
הרב הגאון ציון בוארון שליט"א ועוד רבנים חשובים מהארץ ומהעולם.
אפשר לראות את הקונטרס "Shabbos umbrella- מגן השבת" באתר:
shabbos-umbrella.netlify.app
הרב הגאון ציון בוארון שליט"א ועוד רבנים חשובים מהארץ ומהעולם.
אפשר לראות את הקונטרס "Shabbos umbrella- מגן השבת" באתר:
מטריית שבת - מגן השבת - shabbos umbrella.
נערך לאחרונה: