ב"ה
שלום וברכה.
בפוסקים מבואר שטעם האיסור למכור לגוי ס"ת תפלין ומזוזות ושאר כתבי הקודש, או משום שמא יבא לידי זלזול, או משום שלא להעביר אותו מקדושה לטומאה, כלומר מרשות הגוי לרשות ישראל.
והקילו הפוסקים למכור ספר תורה לערכאות של גויים כשהמטרה שם להשביע את הנשבעים היהודים, והטעם, משום שלא יבואו לידי זלזול, שזה שייך יותר אצל גוי יחיד שקונה, אבל לא שמוכרים לעניין ציבורי, ואדרבא הם שם למטרה של ערך קדוש לנשבעים. וכן כיון שזה עבור הנשבעים היהודים, לא נחשב ממש שיצא לרשות הגוי, כי סוף סוף הוא למטרת השימוש של ישראל. וכמבואר כל זה בילקוט יוסף שובע שמחות ח"א (עמ' תרמו).
ולפי זה נראה לומר גם בנידון זה, שאם המטרה של הקונה, היא עבור חדרי המלון, בשביל יהודים שבאים להתאכסן שם, שיראו שיש מזוזה, יש מקום לומר גם כן שהרי ודאי לא יבואו לידי ביזיון. וכן שנחשב שהוא עבור היהודים שבאים להתאכסן. (למרות שמצד הדין הם פטורים שם כי זה לא החדרים שלהם, רק שכרו את השימוש באופן עראי, אבל סוף סוף כוונת נתינת המזוזה שם מצד הקונה והמוכר, היא עבור היהודים.)
ולכן אף שלכתחילה יש להמנע מלמכור גם למטרה זו, ובפרט מפני שבאמת היהודים שמתאכסנים שם פטורים ממזוזה, אבל בדיעבד שכבר נעשה המכר יש לסמוך על הסברות הנזכרים, ואין צריך לחוש יותר.
בברכה רבה ובהצלחה