• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מלאכת דש

קורסיה

Well-known member
הגרש"ז אויערבך זצ"ל כתב בשלחן שלמה (ח"ג עמ' קכט) ושש"כ (פרק לו הערה סז) אודות תינוק שאינו יכול לינוק והחלב הוא עיקר מזונו, מותר לה לשאוב חלב מדדיה לתוך כלי בשבת, משום שאם ישקוהו תחליף חלב או סוג אחר של חלב התינוק עשוי להסתכן. וגם אם התינוק עדיין לא התרגל לחלב אם [הגרי"י נויבירט בהערה שם פירש שהכוונה שלא התרגל לינוק מהאם אלא באמצעות כלי] ג"כ מותר לחלוב עבורו לתוך כלי הואיל וזה המזון הטבעי שלו, ואין להתחשב בזה שאם הוא נותן לו תחליף של מזון אחר הוה רק ספק סכנה, אלא שפיר מותר לחלוב בשבת, וזה פשוט שאם התינוק רגיל למזון מסוים וידוע לנו שאם ישנו את מזונו יש חשש לקלקול המעיים, הרי שאם לא הכינו לו מכל סיבה שהיא את מאכלו מבעוד יום אזי מותר לחלל עליו את השבת כדי להכין לו מאכלו ולא יעשו נסיון להאכיל אותו מאכל אחר. עכ"ל. וכן הובא בחזו"ע (ח"ג עמ' תא) נשמת אברהם (ח"א עמ' תפב). וכן כתבו באז נדברו (חלק יג עמ' קמה) ובחוט שני (ח"ד עמ' רב ס' ה). ומשמע מתחילת דבריו שכל תינוק שעיקר מזונו הוא מחלב אם אין להתחשב בתחליף חלב. וכן האז נדברו כתב שכל שינוי וסת אצל תינוק יכול לגרום לו לחולי. לכאורה הדבר קצת תמוה, שהרי מעשים שבכל יום שאם אי אפשר להסתפק רק בחלב אם משלבים לתינוק תחליף חלב ועושים כן אף אצל תינוקות קטנים. ורוב התינוקות מסתדרים עם זה בלי בעיות. וכי נאמר שאם רוצים ההורים להתחיל לתת לתינוק תחליף חלב הם מכניסים אותו לספק סכנה?

ובאמת כך ראיתי באור לציון (פרק לו, ח) שבתחליף חלב אין שום חשש סכנה ולכן אם יש תחליף חלב אין לאשה לחלוב באיסור תורה. וגם בתורת היולדת (פרק מד, ו ובהערה) כתב שרק אם קיים חשש של קלקול מעיים אם ישנו את מאכלו מותר לה לחלוב. והגרח"פ שיינברג זצ"ל בקובץ בשבילי הרפואה (ח"ד עמ' נז) הביא שראה לגדול אחד שנקט כדבר פשוט שהתינוק עשוי להסתכן אם ישקוהו חלב אחר. אך הוא ז"ל כתב שיש לפקפק ע״ז כהיום שבקיאים בהענין אם להשקותו חלב אחר בלי שום חשש של היזק. אם לא שהולד הוא במצב כזה שרק החלב של האם יועיל לו למצבו. וגם לפי מה שמביאים בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל (אשרי האיש ח"ב פרק יט, ה) נראה שרק במצב שהתינוק לא התרגל לתחליף חלב אין צריך להרגילו לתחליף ואז תשאב במכונה חשמלית באופן מסויים ע"ש. (אך בשש"כ שם ס' כא ונשמת אברהם שם חולקים באופן השאיבה שבו הגריש"א התיר). ומשמע שאם התרגל לתחליף אין להתיר לחלוב לו.
 
ב"ה
שלום וברכה,
במענה לשאלתך אם יש איסור להתחיל מתן תחליפי חלב לתינוק שעדיין לא הורגל בכך, מחשש שמכניסו לסכנה, וכמו"כ האם בשבת הכלל הוא גורף בכל המצבים ולכל התינוקים, שתינוק שלא הורגל בתחליפי חלב מותר לשאוב עבורו לכלי אף באופן של איסור תורה, מפני חשש סכנה, הנני להשיב בס"ד,
הנה אמת נכון הדבר שבכל כיוצא בנידונים אלו החוות דעת הרפואית הינה חלק נכבד ומהוה משקל רב בהכרעת הנידון, ובפרט כאשר אין לנו שום גילוי והכרעה בזה בקבלה מפורשת מחז"ל כדי שיסתור או יחזק בזה את חוות דעת הרופאים, ולכן אין לנו אלא לשמוע חוות דעת רפואית בנידון, ולהשוות מולה אם יש דברים מחז"ל שמחזקים או סותרים, ולדון ע"פ התוצאות בזה.
והנה בדברי חז"ל מה שמצינו בזה אינו אלא עניין כללי, שצרכי קטן הרי הם כחולה שאין בו סכנה, וכן שהקור מהוה עבורו סכנה, וכיו"ב, וכן ששינוי וסת (כלומר שינוי הרגל) מהוה תחילת חולי, וזה אפילו אצל גדול, וכ"ש אצל קטן. ואין הכוונה שבודאי מהוה חולי, אלא הכוונה שהגוף נמצא במצב רגיש יותר, כך שבנקל יכול להגיע לידי חולי מכל מיני גורמים סביבתיים. אבל מעבר לכך אין לנו דבר מבורר מחז"ל לענין שינוי מזונו של התינוק מחלב אם לתחליפי חלב אם.
ולכן למעשה העיקר הקובע בזה הוא חוות דעת הרופאים, ע"פ ניסיונם המקצועי, ומסתבר שדברי הגאונים שהוזכרו בשאלה, הם ע"פ מידע שקיבלו בזמנו מדברי הרופאים של זמנם, ויתכן שכך היה, וכן יתכן שחכם אחד סמך על דברי משנהו, וכדרכם של הפוסקים בדברים כגון אלו.
ולכן אם כיום חוות דעתם של הרופאים לפי נסיונם וידיעתם במציאות של זמנינו, בתכונתם ואיכותם של תחליבי החלב אם, לצד צרכיהם וטבעם של התינוקות, שאין בזה חשש, נמצא שאין שום חשש להוסיף תחליפי חלב אם גם לתינוק שלא הורגל בכך, וכמובן כמו בכל דבר ראוי לעשות זאת בהדרגה ועם שימת לב ומעקב למתרחש.
וכן לענין שאיבה בשבת, לא יהיה ניתן להתיר לשאוב באופן שהוא איסור תורה אם לא שידוע שבמקרה שלפנינו עם התינוק שלפנינו יש חשש ולו הקטן ביותר שהדבר יביאנו לידי סכנה חלילה. אבל בסתמא אין לנו לחוש, אלא אם יש עילה לחוש בזה לגבי תינוק זה שלפנינו.

בברכה רבה
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון