נושא נוסף עליו היה מרן חוזר ומעורר, בפרט בימי התשובה, הוא שמירת זמן רבינו תם במוצ"ש ויוה"כ, וכן הנחת תפילין דר"ת
כמו גם שאר הנושאים שהבאתי במדור זה, כברת דרך ארוכה עברה עד שנושאים אלו השתרשו בקרב הציבור כדבר מובן מאליו, לאחר שמרן התריע ולימד וחזר והזכיר בנושאים אלו, ואף שימש דוגמא אישית כפי שנראה בדבריו כאן
מצורפים שני קטעי וידאו מעניינים בנושאים אלו, האחד בו נראה מרן זיע"א בשנותיו האחרונות מדבר בחביבות רבה עם אחד ממתפללי ביהכ"נ שהיה נראה למרן משום מה שאינו מניח תפילין דר"ת
ההסרטה השניה היא חלק קצר מהזמן שמרן ישב להמתין במוצאי יום הכיפורים עד שיגיע זמן רבינו תם, בזמן זה לאחר שמרן בירך על הלבנה במרפסת ביתו, ביקש מחזנו ר' משה חבושה הי"ו לשורר פיוט, וכפי שגם החזן נראה עייף ולאה מעבודת היום בחר לשורר פיוט מתאים לזמן עייפות כזה...
[הטיפול בוידאו יקח זמן, מי שלא יוכל להוריד את הוידאו יוכל לשלוח אלי הודעה למייל המצוין בסוף המאמר ואשלח לו בל"נ]
[הטיפול בוידאו יקח זמן, מי שלא יוכל להוריד את הוידאו יוכל לשלוח אלי הודעה למייל המצוין בסוף המאמר ואשלח לו בל"נ]
[מרן זצ"ל כתב בנושא זה במקומות רבים (ראה בספר המפתח ליבי"א עמ' שטו, ובמצויין בחזו"ע שבת ב עמ' שעג). עי"ש ומשם בארה]
הדברים דלהלן נאמרו ע"י מרן לפני רבות בשנים כאשר טרם היה נפוץ הנחת תפילין דר"ת. כיום הדבר נעשה כחלק מהשגרה בבתי כנסיות רבים ברחבי הארץ להמתין זמן מה להנחת תפילין דר"ת
וראה בכל עניין תפילין דר"ת בשו"ת יביע אומר ח"א (או"ח סימן ג), וח"ג (או"ח סימן ג אות יא), ובחלק ז (או"ח סימן ז), וחלק ט' (סימן פה אות ג, וסימן קח אות כה), ובמאור ישראל - טבעת המלך (ריש הל' תפילין), ובהליכות עולם חלק א' (עמ' קב).
אצלינו בבית הכנסת שלנו ב"ה יש אולי חמשה עשר איש שכולם מניחים רבינו תם, אנחנו מפסיקים לפני אשרי, חולצים את התפילין של רש"י, קוראים קריאת שמע בקול רם עד 'כימי השמים על הארץ', ואחר כך מתחילים אשרי יושבי ביתך. במקום שכל אחד ירוץ אחרי החזן, אומרים את ק"ש שם, מפסיקים כולם, יש מנין ויותר שכולם מניחים ר"ת.
לצערנו הרב מצוה זו רפויה בידינו, כמ"ש הסמ"ג בס' המצוות, 'רפויה בידינו המצוה', וצריך להתאמץ כדי להחזיר עטרה ליושנה, דהיינו כל אחד ואחד ישתדל לקנות. לא יאמר וכי אני חסיד? דבר זה לא שייך לחסידות, זה דבר כמו שאמרתי שמרן (סימן לד ס"ב) כתב 'ירא שמים יניח תפילין דרבינו תם', וכי אדם יכול לומר אני לא ירא שמים?! אסור לומר כן, 'את האלהים אני ירא'!
לכן כל אחד ישיג לו תפילין דר"ת, ישתדל להשיג כמה שזה עולה - עולה לכל החיים. וכי כל יום קונה תפילין חדשות? יקנה פעם אחת ויניח כל יום.
ואם אינו יכול להניח בבית הכנסת מחמת שממהרים, יכול להניח בביתו או בסוף התפילה אחר שיגמרו את התפילה יניח את התפילין חמש דקות, יקרא בהם 'שמע ישראל' ודי בזה.
לא לחוס על הממון
כולכם יראי שמים, אם אתם באים לשמוע תורה יש לכם יראת שמים, תניחו תפילין של רש"י ורבינו תם. ואת הכסף הקב"ה שולח, 'מצוות לאו ליהנות ניתנו'. בשמים נותנים לכל אדם את התקציב 'מתשרי עד תשרי חוץ מתשר"י'. תשר"י ראשי תיבות: תלמוד תורה, שבתות, ראשי חודשים, ימים טובים. כל המצוות האלה הם "כספים יחודיים" חוץ מהתקציב השנתי, כל אחד נגזר עליו כמה ירויח השנה, על כן לא יחוש בהוצאות שבת, 'עיניכם לא תחוס על כליכם', 'לוו עלי ואני פורע'. וכן תלמוד תורה, בבית ספר רגיל יש חוק חינוך חובה, אבל בתלמוד תורה יש הוצאות, והכל על חשבון הקב"ה. חותמו של הקב"ה הוא אמת, א' זו האות הראשונה בתורה, מ' באמצע ות' בסוף, התקציב של הקב"ה הינו אמת לאמיתו, ושום אדם לא יוכל לשנותו, לא על ידי שקר ולא גזלנות, 'שוא תשועת אדם', כל מה שנגזר עליו הוא מה שירויח. מה שמרויח על ידי דברים כאלו 'בחצי ימיו יעזבנו ואחריתו יהי נבל'.
וכמו שמספר אליהו הנביא בתנא דבי אליהו (רבה פרק טז): "אמר לי, רבי, מעשה היה בי שמכרתי לגוי ארבעה כורים של תמרים, ומדדתי לו בבית אפל מחצה על מחצה - פחות מהשיעור שרצה. אמר לי, אתה ואלהים אשר בשמים יודע על מדה שאת מודד לי, מתוך שמדדתיו חיסרתיו שלש סאין של תמרין. לאחר מיכן נטלתי את המעות ולקחתי בהן כד אחד של שמן, והנחתיו במקום שמכרתי התמרים לגוי, - עבר שיכור אחד, הולך פסיעה וחוזר שתי פסיעות, נקרע הכד ונשפך השמן והלך לו - עשה ספנוג'ה בשמן... אמרתי לו: בני, הכתוב אומר 'לא תעשוק את רעך', רעך הרי הוא כאחיך, ואחיך הרי הוא כרעך. הא למדת שגזל הגוי גזל, ואין צריך לומר אפילו של אח. ומתוך שהקב"ה ראה את בני אדם בעונותיהן שהן עושקין וגוזלין וחומסין זה בזה, חזר ופירש בקבלה על ידי יחזקאל בן בוזי הכהן, 'ואביו כי עשק עושק וגזל גזל אח'". מי שאינו עושה ממון בצדק לא ירויח כלום.
התקציב של המדינה יוצא תמיד באחד באפריל, 'יום השקר', כי גם התקציב שלהם שקר... התקציב האמיתי הוא של הקב"ה. גם בתפילין לא יחוס אדם על הכסף, הקב"ה ישלח לו ממקום אחר, הוא לא יפסיד. גם אדם שבנו מתחתן ירוץ לקנות לו תפילין דרבינו תם.
חשוב מאוד להפיץ זאת, הרבה אנשים אינם יודעים מכך, קונים תפילין אחד וגמרנו, אם היו יודעים היו קונים, לכן מצוה להודיע להם ולהשפיע עליהם. כמה עשירים מניו-יורק היו באים ומתפללים אצלי בבית הכנסת, וכשראיתי שהם מניחים רק תפילין אחד, דברתי עמם ומיד הלכו קנו תפילין דרבינו תם, 'ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ'.
לימוד הלכה וחק לישראל בתפלין דר"ת
טוב הדבר ללמוד תורה כפי יכולתו עם תפלין דרבינו תם, לפני שיחלצם ילמד פרק או שתיים ולפחות כמה הלכות ברמב"ם. "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא", וכתב רבינו שלמה בן התשב"ץ, "הלכות" מיעוט רבים שתיים.
יקרא כמה הלכות מהרמב"ם או ענין שלם, וכך יוכל לדעת עניינים רבים. דבריו של הרמב"ם ע"ה דברי אלהים חיים, כל מלה שלו לא תסולא בפז, וצריך הרבה לדקדק בדבריו, עד שכתבו הפוסקים שצריך לדקדק בדברי כמו שמדקדקים במשנה, כיון שלשונו לשון זהב. על ידי כך יהיו לו מושגים בענייני הלכה וגם בהשקפה, שכן דברי הרמב"ם בהלכות דעות הם השקפה של תורה. המתחזק בהם מתחזק בתורה.
הגמ' היא ים שאין לו סוף, עמוק עמוק מי ימצאנו, ולכן אין פוסקים הלכה מהגמ', וכמו שכתב רבינו יוסף הלוי אבן מיגאש רבו דרבו של הרמב"ם, בדורנו אין מי שיוכל לפסוק הלכה מהגמרא, ורק יחידי סגולה כהרמב"ם יכלו לפסוק מהגמרא.
וזו גמרא מפורשת בבבא בתרא קל (ע"ב), "תנו רבנן אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה". ואם לא ילמוד בספרי רבותינו הרמב"ם ושלחן ערוך לא ידע הלכה.
לשונו של הרמב"ם צחה וזכה ומוסברת יותר מהשו"ע, כיון שמרן בשלחן ערוך סומך על דבריו בבית יוסף, הרוצה לדעת את מקורות ההלכה צריך ללמוד בית יוסף. אך הרמב"ם לא סמך על מקור אחר וכתב הכל בלשון ברורה וצחה. הלומד את דבריו מבין כל דבר על בוריו.
ב"חק לישראל" מצוטטות הלכות רבות מהרמב"ם. אשריו ואשרי חלקו של הלומד חק לישראל, יש בו פסוקים מהתנ"ך, משנה, גמרא, זוהר, וגם מוסר והלכה. חשוב מאוד שירגיל עצמו לקרוא חק לישראל. ואם זמנו מצומצם, יקרא לכל הפחות משנה אחת בהבנה עם פירוש רבינו עובדיה מברטנורא שהוא ביאור צח בדרכו של הרמב"ם, וזהו יותר טוב ממה שיקרא את כל הפרק ללא הבנה, מכיון שאין שכר ללומד תורה בלא הבנה. וכן בגמרא, ילמדנה עם פירוש רש"י שיבין כל דבר על בוריו. אדם שלומד כך, יש בידו הכל, ומקיים גם את דברי חז"ל שצריך לשלש את לימודו.
הגמרא הינה בכלל המשנה שאמרו חז"ל, ורוב דברי הרמב"ם הם להלכה. השלחן ערוך מיוסד באופן כללי על פי דברי הרמב"ם, פרט לכמה הלכות שרוב הפוסקים נחלקו עליו, כמו שכותב כן הרב "כנסת הגדולה". עד דור מרן היו פוסקים על פי הרמב"ם, 'על פיו יצאו ועל פיו יבואו', וכשבא מרן ושקל את כל ההלכות וראה שרוב הפוסקים אינם סוברים כהרמב"ם, פסק כמותם.
למשל הרמב"ם פוסק כרש"י בענין התפלין, וכתב בתשובה שמקודם היה טועה וחושב שהלכה כרבינו תם, אמנם אינו מזכיר את רבינו תם, אך כותב הויות באמצע. ולאחר שהתעמק בסוגיות התלמוד עלה בידו שהמסקנא הנכונה היא כשיטת רש"י, וגנז את תפיליו הראשונים ועשה תפלין כשיטת רש"י ופסק כן בחיבורו לדינא. אך מרן שהיה אחרי זמן הרמב"ם ורש"י ור"ת, כתב ירא שמים יצא מידי ספק דאורייתא ויניח את של רש"י בברכה, ולאחר מכן יניח את תפלין דר"ת, ואנו הולכים בעקבות מרן אשר קבלנו הוראותיו בכל אשר יאמר.
ובכל מה שפוסק מרן למטה, מסכימים עמו למעלה. כמו שהיה המלאך המגיד אומר לו, אשריך שהלכה כמותך גם במלכותא דרקיעא, ואומרים מי האיש אשר המלך חפץ ביקאר'ו. ולכן כותבים הפוסקים "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו". ולכן איננו זזים מדעת מרן השו"ע, אפילו במקום שיש פוסקים חולקים ומחמירים, העושה כמרן יהא לבו סמוך ובטוח שהולך בדרך הישרה.
דבריו של מרן זיע"א בענין זמן רבינו תם במוצ"ש
הגאון רבי חיים אבולעפיאבזמנו של הגאון רבי אברהם הלוי, בעל ה"גנת ורדים" ואב"ד קהיר שבמצרים, נתעורר ויכוח נוקב בינו ובין עמיתו רבי יעקב פראג'י אב"ד אלכסנדריה של מצרים, כמובא בספרו שו"ת מהרי"ף, האם צריך לחוש לדעת רבינו תם בזמן השקיעה של מוצאי שבת בעיקר, או שההלכה כהגאונים שזמן בין השמשות מסתיים כרבע שעה אחר השקיעה ונעשה לילה ודאי ומותר לעשות כל מלאכה. הגאון רבי אברהם הלוי היקל בזה כדעת הגאונים המובאים בשו"ת מהר"ם אלאשקר, והגאון מהרי"ף העלה כדעת רבינו תם. ושניהם נמנו וגמרו לפנות להגאון רבי חיים אבולעפיא שהוא יחיד בדורו ועל פיו יקום כל דבר.
והשיב להם, כל הלומד בתלמוד שלנו ומתעמק בו יראה שהעיקר כרבינו תם, ואין ספק שצריך לחכות שבעים ושתים דקות לאחר השקיעה עד שיהיה מותר לעשות מלאכה. ולא עוד אלא שגזרתי בחרם באזמיר שלא יעשו במוצאי שבת אפילו מלאכה דרבנן עד שיעברו שבעים ושתים דקות. וגם כשהגיע לטבריא כתב בספרו "חנן אלהים", שלא יתחילו לקרוא את המגילה עד כעבור שבעים ושתים דקות מהשקיעה למרות שקריאת המגילה הינה מדרבנן.
אני מזכיר הלכה זו בהיות ולצערינו לא רבים יחכמו לדעת כמה הענין חשוב לא לעשות מלאכה קודם זמן ר"ת. בימים עברו היה קשה מאוד להסתדר, מכיון שלא היה שעון שבת והיה צריך לשבת בחושך עד שיעברו שבעים ושתים דקות, בפרט אמא לילדים קטנים שעליה לבשל להם. כיום הכל אפשרי, יש מקרר חשמלי ששומר את האוכל, יש שעון שבת 'הוא ממית ומחיה מוריד שאול ויעל', אין הכרח לעבור ולעשות מלאכה במוצאי שבת בטרם עברו שבעים ושתים דקות.
הגאון רבינו עזרא עטיה זצ"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", היה חלוש מאוד בסוף ימיו, והיה זהיר מאוד במוצאי יום הכיפורים שלא לאכול מאומה עד שיעברו שבעים ושתים דקות, למרות חוליו וחלישותו, באומרו שדעת ר"ת היא הדיעה המקובלת האמיתית והנכונה.
והגאונים מהר"א הלוי ומהרי"ף הנ"ל פנו גם לרבנים נוספים, ובהם רבי שמואל לניאדו, אבי הגאון רבי שלמה לניאדו מחבר שו"ת "בית דינו של שלמה". הוא היה כרכא דכולא ביה, והעמיד בארם צובא שבחאלב תלמידים גאוני עולם, כרבי צדקא חוצין מחבר ספרים רבים "צדקה ומשפט", "עבודת הצדקה" ועוד, ולימים אב"ד בגדד. גם הגאון ריח שד"ה, רבי שמעון דויק הכהן, היה תלמידו. וכן רבי אליהו שמע הלוי מחבר שו"ת "קרבן אש"ה", והוא רמז בספרו "מכשירי מילה" שגאוני דורו לפני מאתיים שנה ישבו על מדוכה זו והחליטו שהעיקר כר"ת, וכמובא כל זאת בתשובת מהרי"ף.
ואם הגאון רבי חיים אבולעפיא קינא לה' והחרים שלא יעשו אפילו מלאכה דרבנן, אנו ניזהר לפחות במלאכות דאורייתא, כיום ניתן לעמוד בכך בקלות, למה לא נחוש לדברי רבינו תם שמרן בסימן רסא פסק כדבריו, וקבלנו הוראות מרן.
למעלה מעשרים ראשונים פסקו כרבינו תם, ומהם: ספר התרומה, סמ"ק, סמ"ג, הראב"ד - הביאו הרא"ש להלכה במסכת תענית, הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ה, הריטב"א, המאירי, הר"ן, כולם גדולי עולם שהביאו את דברי ר"ת להלכה, וכן אצל גאוני האשכנזים דין זה פשוט כביעתא בכותחא, כמו שכתב בתשובות הב"ח, המגן אברהם, חתם סופר, נודע ביהודה, ולמה לא נחוש להם? החיד"א כותב שהמנהג דלא כמרן, ומרן ידע שהמנהג אינו כך, ואפילו הכי חשש לדברי ר"ת לרוב קדושתו של מרן, ואם מרן חשש למה אנו לא נחשוש?
לכן כל אדם ירא שמים שיכול להזהר בזה יזהר להחמיר כר"ת. וזכות זו תהיה לנחת רוח לזכרו של אותו גאון וצדיק עמוד העולם אשר באורו נראה אור מהר"ח אבולעפיא, שהיה יחיד בדורו על פיו יצאו ועל פיו יבואו.
אין משוא פנים לאיש
בתורה אסור לשאת פנים לאיש, כדברי הגר"א מוילנא לתלמידו רבי חיים מוולוז'ין. היו לגר"ח שני רבנים, הגאון מוילנא ורבי רפאל הכהן אב"ד המבורג, ובספרו "חוט המשולש" מביא את דברי רבו רבי רפאל הכהן וחולק עליו, וכותב אל תתמה איך חלקתי על מורי ורבי, שכך קבלתי מרבנו הגאון מוילנא שבתורה אין משוא פנים, וצריך כל אחד לומר את דעתו.
וכן ביארו את דברי המשנה (אבות פ"א מ"ד) "והוי מתאבק בעפר רגליהם", מלשון מאבק, שיעמוד על דעתו אם יודע שהאמת עמו, אך כמובן יודה על האמת אם הוא יודע שאינו צודק.
ובמוצאי שבת שעבר הזכרתי בענין שיטת רבינו תם שיש להחמיר כדבריו במוצאי שבת, והבאתי עשרים פוסקים ראשונים שכתבו כדברי ר"ת, ועל צבא תהלתם מרן השלחן ערוך שפסק כרבינו תם שיש להחמיר במוצאי שבת ולא לעשות מלאכה עד שבעים ושתים דקות לאחר השקיעה. ובספרי הבאתי שהגאון רבי חיים אבולעפיא, אב בית-הדין באזמיר שבטורקיה לפני שלוש מאות שנה, החרים כל מי שיעשה מלאכה במוצאי שבת לפני שיעור מהלך ארבע מיל מהשקיעה, דהיינו שבעים ושתים דקות. בדורו היה הגאון רבי שמואל לניאדו, אב-בית-הדין בחאלב שבארם צובה, עיר גדולה של חכמים וסופרים, וכששמע כן כתב אליו לאמור: שמעתי את אשר החרים מר לכל העושה מלאכה לפני זמן ר"ת, ואני ברגליו אעבורה, והכרזתי בארם צובא כי כל מי שיעשה מלאכה תוך שבעים ושתים דקות יהיה בחרם! וכך כותב גם תלמידו של רבי שמואל לניאדו הגאון רבי צדקא חוצין בספרו "צדקה ומשפט", שגם הם עושים כך.
אך הגאון רבי שלום משאש לא ידע מהאמור, וכתב בספרו שזו חומרא וקיצוניות ואין חובה לעשות כר"ת אלא כפי המנהג. וכנפגשנו יחדיו אמר לי, דע כי כל הספרים שאתה מביא לא היו לי במרוקו.
לא הצלחתי להכריחו
והמשכנו להיות בידידות ואהבה עד סוף ימיו. הזדמנו כמה פעמים בחופות באהבה וחבה, ושנינו היינו חותמים עדים. הוא היה גדול ממני בעשר שנים, ולא רצה לחתום לפני, וכשהכרחתי אותו שיחתום לפני, חתם למטה והשאיר לי מקום שאחתום למעלה... זו ענוה וידידות וחיבה!
לתגובות hashkafatmaran@gmail.com
ניתן להזמין נושא זה ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. וכן לרכישת הספר מעדני המלך. לפרטים באתר.
