• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מנין הימים של ברכת הראיה

אברך מבני ברק

Well-known member
שלום וברכה לרבני הארגון שליט''א
נשאלתי אדם שבירך על קוף ושאל האם יום הברכה נחשב למנין השלושים והאם היום האחרון נחשב ומותר לברך בו או צריך לחכות עוד יום?
תודה רבה
 
ב"ה
שלום וברכה.
במענה לשאלתך אם אמרינן מקצת היום ככולו לענין ברכת שהחיינו דתליא בשלושים יום,
הנה מצינו לגבי שמועה קרובה שכתב הרא"ש (פ"ג דמו"ק סי' לג) וז"ל: ואינו אלא כמו שכתב בעל ההלכות, דיום שלשים כתוך שלשים, והויא ליה שמועה קרובה, "ואף על גב דקי"ל מקצת יום שלשים ככולו, הני מילי למי שנהג דין אבילות, אבל לשמועה לא אמרינן מקצת היום ככולו", עכ"ל.
וכן כתב בספר אשכול (אלבק, מו"ק דף רטז ע"א) וז"ל: הא דאמרי' שכתב רבינו יצחק הגאון בהלכותיו הכי וכתב בעל הלכות שאם שמע שמועה ביום ל' שנוהג שבעה ושלשים כשומע ביום תשעה ועשרים, ומסתברא כותיה. ולא פירש הגאון מאי טעמא מסתברא כותיה, ומאי טעמא לא אמרי' ביה מקצת היום ככולו. ולי הכותב נראה דמשום הכי מסתברא כותיה מפני שמפורש בהלכ' כותיה, דקאמרי' שאם שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה בודאי היה השבת יום שלשים ולמוצאי שבת היה יום שלשים ואחד ונעשית רחוקה, נמצאת (שאם) יום שלשים שמועה קרובה היא ולא אמרי' ביה מקצת היום ככולו, שאי את' יכול לומר שיום שבת היה יום כ"ט ששמע, דא"כ למוצאי שבת אין נעשית רחוקה, כי מיד כשיצא שבת חלה עליו אבלות ואין כאן מקצת יום ל' שנוכל לומר שמקצת היום ככולו, אלא ודאי יום שבת ששמע יום ל' היה ולא נעשית רחוקה עד מוצאי שבת. דלא אמרי' בשמועת יום שלשים מקצת היום ככולו אלא במי שנהג עקר אבלות ז' וביום ז' אמרי' ביה מקצת היום ככולו, או בשמועה רחוקה שחלץ מנעליו שעה אחת אמרי' מקצת היום ככולו, או במי שנהג גזירת שלשים ביום ל' מותר לגלח דאמרי' מקצת היום ככולו, או בנדוי דנשיא כמעשה דרבי ור' חייא דביום שלשים שלח ליה תא, אבל בהא לא שייך למימר מקצת היום ככולו, דבתוך שלשים יום שמע והיא שמועה קרובה, עכ"ל.
ורצונם לומר, דכל גדר מקצת היום ככולו, מדובר כשהיה צריך לנהוג איזו הנהגה במשך מספר ימים מסויים, ונהג בה כראוי עד היום האחרון, בזה אומרים כיון שנהג מקצת יום אחרון הוי כאילו נהג בכולו. אבל בכגון שמועה ששמע, שתלויה בהפסק זמן של מספר ימים, בזה מכיון שאינו צריך לנהוג בימים אלו שום דבר, וכן אינו צריך "להמתין" לאיזה דבר, כדי שנאמר שההמתנה במקצת היום נחשבת כמו המתנה של כל היום, אלא הוא דין התלוי במקרה שיארע לו עד יום פלוני בלי לצפות לזה, לכן לא שייך בזה מקצת היום ככולו, אלא כל שארע אותו ענין תוך מספר הימים שנקצב לזה, נחשב שעדיין לא עבר הזמן, ולא אמרינן מקצת היום ככולו.
ולפי זה גם בנידון של ברכת שהחיינו וכיו"ב, כיון שלא מוטל עליו לעשות כלום בימים אלו, לא שייך בזה מקצת היום ככולו, ובעינן שלושים יום שלימים.
אולם נראה דלא בעינן לזה מעת לעת, שהרי לא תלו לנו החידוש בשמחה במספר שעות, אלא במספר ימים, שכל יום שעובר מהוה הרחקה ומוסיף בחידוש.

הנלפע"ד כתבתי, והיעבת"א

בברכה רבה
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון