• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מנין מרפסות במשנת הראשל"צ

ישל"ע מדוע העומדים במרפסות אינם מקראים שעומדים במקום אחד ולכן אסור לדעת מרן לקיים מניין, כי המרפסת הינה רשות בפני עצמה, או משום שהם מפוזרים ועומדים כפורחים באוויר.,
נפק"מ אם יש ב' בנינים הסמוכים זל"ז ובב' קומות התחתונות כבר יש עשרה איש - הלא מה זה שונה שרחבה גדולה של חצר שהיום עומדים המתפללים מפוזרים ומפורזים זה מזה וזה כן נקרא עשרה העומדים יחד.
 
Also here in America we don't pray Tefila Btizbur through the telephone because I think so far no allowed minyanim anywhere. Would the Rishon Lzion Harav Yitzhak Yosef shlita permit a sephardi to join a Ashkenaz porch minyan here in the USA if majority of the people praying are ashkenaz and they rely on the poskim that permit porch minyan


אודה לך אם תוכל ליידע אותי אם ניתן להעלות שאלה זו לראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א. אם זה לא אפשרי אז זה בסדר אבל רציתי לקבל קצת סופיות
 
אודה לך אם תוכל ליידע אותי אם ניתן להעלות שאלה זו לראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א. אם זה לא אפשרי אז זה בסדר אבל רציתי לקבל קצת סופיות
שלום,
מרן הראש"ל שליט"א דיבר על זה מפורש בשיעור, ואמר שאי אפשר להצטרף, מכיון שלפי דעת מרן השלחן ערוך זאת ברכה לבטלה. ואדרבה, אסור לענות אחריהם אמן בברכות החזרה וקריאת התורה...
רק לגבי הקדיש, אמר מרן הראש"ל שאפשר לענות...
 
1. חשבתי שהרב הזכיר שמכיוון שאתה יכול להצטרף באמצעות הטלפון, אז לא צריך להסתמך על מניין מרפסת; עם זאת אין לנו מניין דרך הטלפון כאן.
2. אני לא החזן וגם לא קורא התורה, לכן אני לא מברך.
3. רוב המניין מסתמך על פוסקים המאפשרים את מניין המרפסת; למה אני לא יכול להצטרף לענות ולהתפלל עמידה עמם מבלי לענות אמן לברכותיהם במהלך חזרה על העמידה?
 
אסביר ביתר שאת את השאלה: דהנה ישל"ע בפסק מרן שליט"א (מה שלא מבואר במכתב) מדוע העומדים במרפסות אינם נקראים שעומדים במקום אחד ואפילו רואים אלו את אלו, ויש לומר משום שהמרפסת הינה רשות בפני עצמה כי היא שייכת לאדם מסויים, ולפי"ז גם אם הם יעמדו כולם בקומה אחת לא יהי' טוב, או משום שהם מפוזרים ועומדים כפורחים באוויר, ולפי"ז מה החילוק אם עומדים ברחבה גדולה שכל אחד תופס את פינתו. האם גם ברחבה יש גדר מסוים שצריך לעמוד, או שם אפשר להתפרס ע"פ כמה מאות מטרים, מה ההגדרה?,
:)אשמח מאוד לדעת דעתה של תורה
 
כלל גדול בידינו "שעת הדחק כדיעבד דמי", פירוש הדבר אדם יברך ברכה על דבר מסויים שהוא שנוי במחלוקת הפוסקים אזי אף שאם היה בא לישאל בידינו היינו מורינן ליה שלא יברך משום סב"ל, אמנם לאחר שכבר ברך ודאי שיש לו לסמוך בדיעבד על הפוסקים שס"ל לברך, וכ"ז בדי-עבד, "פירוש אם עשה". ולענייננו שעת הדחק דנינן לה כאילו אנו עומדים במצב של די עבד, דהיינו בשעת הדחק מורין לכתחלה לעשות כן משום דוחק השעה.
לפ"ז יש להאי"ר כתלמיד הדן לפני רבו אמאי בענין המרפסות הורה מרן שליט"א לא כך. מלבד שכללגדול שמרן זיע"א נקיט ואזיל ליה כדבריו בספריו הרבים, שדעת הרדב"ז שמחלוקת במצוה ולא בברכה לא אמרינן סב"ל, וכאן זה מחלוקת במצוה האם מצטרפים למנין או לא והשלכותיו לברכה.
מ"מ עיקר טענתי היא על שעת הדחק כדיעבד דמי.
שאלה זו אמר לי ת"ח חשוב מאוד ממקורבי הראש"ל שליט"א, ורק מחמת עקב הקורונה לא היה יכול לשואלו אישית.
ע"כ נשמח לתשובה בנושא ואם אפשר שתהיה אחר בדיקה עם מרן שליט"א.
בכבוד רב....
 
שלום וברכה,
1. חשבתי שהרב הזכיר שמכיוון שאתה יכול להצטרף באמצעות הטלפון, אז לא צריך להסתמך על מניין מרפסת; עם זאת אין לנו מניין דרך הטלפון כאן.
2. אני לא החזן וגם לא קורא התורה, לכן אני לא מברך.
3. רוב המניין מסתמך על פוסקים המאפשרים את מניין המרפסת; למה אני לא יכול להצטרף לענות ולהתפלל עמידה עמם מבלי לענות אמן לברכותיהם במהלך חזרה על העמידה?
מרן שליט"א פסק שמנייני המרפסות אינם נחשבים מנין, גם אם אין אפשרות להתפלל דרך הטלפון.
ואגב, לא חייב דרך הטלפון, העיקר זה בשעה שהציבור מתפללים, ולכן מספיק לדעת מתי מתחילים תפילת עמידה במקום שמתפללים בציבור. וכמו כן אפשר להתקשר למי שנמצא במקום שיש ציבור ולבקש שישים את הטלפון ליד החזן.
ובכל אופן אם אין לך אחת מהאפשרויות הנ"ל, אין שום בעיה שתתפלל עם אותם שמתפללים במרפסות, ולא תענה אמנים ולא תברך בקריאת התורה וכו'. מה שמרן שליט"א פסק זה לגבי מי שצברך ברכות או עונה אמנים על ברכות על סמך מניינים אלו.
ישל"ע בפסק מרן שליט"א (מה שלא מבואר במכתב) מדוע העומדים במרפסות אינם נקראים שעומדים במקום אחד ואפילו רואים אלו את אלו, ויש לומר משום שהמרפסת הינה רשות בפני עצמה כי היא שייכת לאדם מסויים, ולפי"ז גם אם הם יעמדו כולם בקומה אחת לא יהי' טוב, או משום שהם מפוזרים ועומדים כפורחים באוויר, ולפי"ז מה החילוק אם עומדים ברחבה גדולה שכל אחד תופס את פינתו. האם גם ברחבה יש גדר מסוים שצריך לעמוד, או שם אפשר להתפרס ע"פ כמה מאות מטרים, מה ההגדרה?
מרן שליט"א פסק כפי המבואר בגמ' פסחים (פה: ) ובש"ע או"ח (סי' נה סעי' יג-כ), ששם מבואר שאין הדבר תלוי אם ב' הרשויות של אדם אחד או שניים, ולא אם הם בקרקע או באויר, אלא אם העשרה באותה רשות או לא. והדוגמאות שם ברורות, שאפילו בחדר קטן של בהכ"נ הפתוח לחדר גדול, או להיפך, נחשבים ב' רשויות, אף ששניהם בקרקע ושל אותם בעלים. והסיבה לכך משום דכל בתוך עשרה, השכינה שורה, וכשנמצאים באותה רשות רק חמישה, אף שברשות שלצדם יש עוד חמשה, זה לא נקרא בתוך עשרה, אלא בתוך חמשה, ובתוך חמשה עדין השכינה לא שורה.
ולכן גם בחצר רחבה כמה שיהיה, אם יש עשרה שמבחינת רשות של שבת אינם נחשבים ברשות שונה אלו מאלו, אלא כולם ברשות אחת, הרי אלו מצטרפין. (וע"ע בב"י סי' קעח בגדרים אלו לענין שינוי מקום במזרחה של תאנה וכד', ע"ש).
כלל גדול בידינו "שעת הדחק כדיעבד דמי", פירוש הדבר אדם יברך ברכה על דבר מסויים שהוא שנוי במחלוקת הפוסקים אזי אף שאם היה בא לישאל בידינו היינו מורינן ליה שלא יברך משום סב"ל, אמנם לאחר שכבר ברך ודאי שיש לו לסמוך בדיעבד על הפוסקים שס"ל לברך, וכ"ז בדי-עבד, "פירוש אם עשה". ולענייננו שעת הדחק דנינן לה כאילו אנו עומדים במצב של די עבד, דהיינו בשעת הדחק מורין לכתחלה לעשות כן משום דוחק השעה.
לפ"ז יש להאי"ר כתלמיד הדן לפני רבו אמאי בענין המרפסות הורה מרן שליט"א לא כך. מלבד שכללגדול שמרן זיע"א נקיט ואזיל ליה כדבריו בספריו הרבים, שדעת הרדב"ז שמחלוקת במצוה ולא בברכה לא אמרינן סב"ל, וכאן זה מחלוקת במצוה האם מצטרפים למנין או לא והשלכותיו לברכה.
מ"מ עיקר טענתי היא על שעת הדחק כדיעבד דמי.
במחילה רבה אולם לא דמי כאכלא לדנא, והס כי לא להזכיר. שלדבריו נצטרך להורות כך בכל מחלוקת אם לברך או לא, דמאי דנקטינן סב"ל הוא דוקא כשלא מפסיד הברכה אלא יש לו דרך אחרת לברך, אבל בשעת הדחק שאם נאמר סב"ל יפסיד בזה הברכה לגמרי, נאמר לו שכן יברך, שהרי בדיעבד אם היה מברך היה לו ע"מ לסמוך, על מי שמצריך לברך, ושעת הדחק כדיעבד דמי. וזה לא יעלה על הדעת. אדרבא, מצינו להדיא הוראות מפורשות להיפך, וכגון מה שפסק בילקוט יוסף (סי' רח סעי' ב) בשם הפוסקים, שמי שאכל כזית מפירות ז' המינים ואינו יודע ברכת מעין שלוש בע"פ, וגם אין לו דרך לברך, ויודע רק ברכת בורא נפשות בע"פ, אף שיש אומרים שברכת נפשות פוטרת מעין שלוש, כיון שיש חולקים, עדיף שלא יברך כלל, שספק ברכות להקל. אע"פ שפסק בהלכה הבאה (שם ס"ג), שהאוכל מפירות שבעת המינים כשיעור, וטעה ובירך בורא נפשות במקום מעין שלוש, בדיעבד אינו חוזר לברך מעין שלוש, שספק ברכות להקל. ומבואר דאע"פ שבדיעבד חיישינן לסוברים שיצא י"ח בנפשות במקום מעין שלוש, מ"מ לכתחילה אין לו לברך נפשות במקום מעין שלוש אפילו בשעת הדחק כזה גדול שהוא "מחוייב בברכה בודאי" ואינו יכול לברך כי אינו יודע, ק"ו כאשר המחלוקת היא אם בכלל חל כאן חיוב של ברכה. וכ"פ עוד כיו"ב בילקו"י סי' רח סעי' טז, בעוגה שהיה בתערובת פחות מכזית דגן בכאכ"פ, וכן בסעי' כט, בעוגה שבצירוף הקרם והאגוזים היה כזית, שמחמת המחלוקת האם לברך על המחיה או נפשות, פוסקים להלכה שמספק לא יברך כלל דסב"ל, אף שבדיעבד בין אם בירך מעין שלוש בין אם בירך בורא נפשות, בשניהם נסמוך בדיעבד על הדעה שאומרת שיצא י"ח בברכה שבירך, מ"מ למעשה אנו אוסרים עליו לברך מחמת ספק איסור ברכה לבטלה, דקי"ל סב"ל. וכן אדם שאינו בביתו בימי החנוכה שאשתו מדליקה בביתו, והוא יוצא י"ח ממילא ולא זוכה להדליק בעצמו ולברך ואפילו לא לשמוע הברכה, שבתרוה"ד כתב שרשאי שלא לצאת בהדלקת אשתו וידליק בעצמו, וכן פסק הרמ"א, ואילו מרן הב"י חלק על התרוה"ד שאינו יכול לעשות כן ולהיכנס לחשש ברכה לבטלה, ולא אמר שמכיון שבדיעבד אם היה מברך היה לו את התרוה"ד לסמוך עליו, א"כ בשעה"ד כזו שלא ישמע כלל הברכות וגם לא יקיים ההדלקה בעצמו, שעת הדחק כדיעבד דמי. וכן שאר הפוסקים הספרדים כולם הורו חד משמעית כדברי מרן הש"ע בזה, ולא אמרו שעהד כדיעבד דמי. וגם במקרה של ספק בירך ברכה ראשונה ספק לא בירך, שפסק מרן בש"ע (סי' רט ס"ג) שאינו חוזר ומברך, אע"פ שממשיך לאכול וקיימא לן כל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל, וכאילו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל, ואין לך שעת הדחק גדולה מזו להימנע מלהיות בספק מעילה, והרי שעת הדחק כדיעבד דמי, וכאילו כבר בירך, שאם בירך בדיעבד יש לו לסמוך על הצד שעדין לא בירך, ומדוע פסק מרן הש"ע בשעה"ד כזו שלא יברך. ועוד דוגמאות רבות יש להביא לזה לא עת האסף.
אלא ההוראה של דיעבד או שעת הדחק לחוד, וההוראה של סב"ל לחוד. שההוראה של דיעבד או שעה"ד עניינה על להבא, כגון כלפי קיום מצוה האם צריך לעשות שוב או שיצא י"ח וא"צ שוב, וכן כלפי דבר איסור האם אכן נאסר עלינו או שהוא עדין מותר לנו.
ונבאר יותר, שכאשר יש מחלוקת אם יוצא י"ח המצוה באופן פלוני, ומשקל הדעות מטה מעיקר הדין להכשיר, אלא שעדין יש משקל לא מבוטל לחוש לפוסלים, ולכן אנו מורים שלכתחילה יש לחוש לפוסלים ולצאת באופן שגם הם מסכימים, בזה אנו אומרים דבדיעבד שכבר עשה כדעת המכשירים, כיון שמעיקר הדין יצא כבר י"ח, אין מטריחים אותו לחזור לעשות המצוה לצאת אליבא דכ"ע. וכן אנו מוסיפים שאם הוא שעת הדחק אז אפילו לכתחילה יכול לעשות כפי עיקר הדין ולסמוך על המכשירים.
וכן אותו דבר להיפך, כשיש מחלוקת אם דבר פלוני באופן מסויים הוא אסור או לא, ומשקל הדעות מטה מעיקר הדין שהוא מותר, אלא שעדין יש משקל לא מבוטל לחוש לאוסרים, ולכן אנו מורים לכתחילה לחוש לאוסרים ולא להביא את המציאות למצב של המחלוקת, בזה אנו אומרים דבדיעבד שכבר הגיע הדבר למציאות השנויה במחלוקת, יש לסמוך על עיקר הדין להתיר הדבר ולא אוסרים אותו. וכן אנו מוסיפים שבשעת הדחק אז אפילו לכתחילה רשאי להביא המציאות למצב השנוי במחלוקת ולסמוך על המתירים.
משא"כ לגבי ההוראה של סב"ל, השייכת כשיש מחלוקת האם לברך או האם מחוייב במצוה או האם יש כאן מנין, ואנו דנים על הברכה מצד עצמה שספיקה להקל, ככל ספק דרבנן לקולא, וממילא נולד איסור לברך, כדין ספק איסור לא תישא, וכמו שביאר כל זה מרן הב"י והביאוהו הפוסקים במקומם (ועי' בשו"ת תורת חסד מלובלין סי' ז). ומעתה לא שייך שבדיעבד אם בירך יש לו על מה לסמוך, לפי שאין לו על מה לסמוך, ועשה בברכתו איסור של ספק לא תישא, וצריך לעשות על זה תשובה. ושוב לא שייך לומר בזה שמותר בדיעבד, וכן לא שייך שבשעת הדחק כדיעבר דמי ונתיר לכתחילה, ופשוט.
וגם לגבי הטענה שהוזכרה כבדרך אגב מכללו של הרדב"ז, אדרבא ביבי"א ח"י חאו"ח (סי' כ) מבואר דלא קי"ל כהרדב"ז, ע"ש.
ואולם כאשר דעת מרן לברך ואנו צריכים לעשות סב"ל נגד מרן, בזה אמרינן שאם המחלוקת במצוה ומרן הכשיר אותה ולדבריו יש לברך, בזה נסמוך על הרדב"ז שהברכה נמשכת אחר המצוה. שהרי בלאו הכי אף בברכות העושה כמרן אין מזניחין אותו, וא"כ בצירוף הרדב"ז שפיר דמי להורות לכתחילה כמרן. וכמבואר ביבי"א ח"ה סו"ס מב, ע"ש.
אלא שבנ"ד אדרבא רוה"פ סוברים בדעת מרן שלא מועיל, וממילא אין לנו דעת מרן לברך.
ויתירה מזאת, שבמקרה כזה דוקא לפי הרדב"ז יותר יש לנו לפסוק שלא לברך, שהרי אנו פוסקים כרוה"פ שסוברים בדעת עצמם ובדעת מרן שלא מצטרפחם למנין, וממילא הברכה נמשכת אחר המצוה שלא לברך לפי שאין מצטרפין.

בברכה רבה
 
בנוגע לתגובתו של הגאון הרב ללוש שליט"א, דברתי בזה עם החכם שהאיר את הארתו על פסקו של מרן שליט"א וכך אמר לי: (זהו תורף דבריו, נם לי עוד שיש לו בזה אריכות גדולה וע"כ בגמר הקורונה יראה לנכון להמציא את פסקו למרן שליט"א לדון וללבן פסק ההלכה בזה) וזה תורף דבריו: חדא מה שכת"ר דימה ושאל דא"כ נאמר כן בכל סב"ל, השיב דיש חילוק גדול בין נידו"ד לנשאר הנידונים שהביא כת"ר שהרי בנידונינו המחלוקת היא במציאות האם מצטרפים למין או לא לענין קדיש לענין קדושה וכו', ויש לזה השלכות הלכתיות גם לברכות (כעין דבריו של הרדב"ז) והגם שאין אנו פוסקים בכל מצב את הרדב"ז (כמו שכת"ר הביא לעיל) מ"מ עדיין מבחינה מציאותית נידוננו לא דומה לנידון על ספק בברכה עצמה. ביאור לדבריו- הרדב"ז אמר כלל בהלכות ברכות וגם אם אין אנו תופסים כהכלל שלו מכל מקום מבחינה טכנית נידון שלנו הוא לא מחלוקת על ברכות אלא על צירוף למנין ובכי האי אין לדמות זה לשאר ספק בברכות, ומיכיון דהכי יש שעת הדחק מבחינה מציאות על עצם המנין וע"ז אנו פוסקים שעת הדחק כדיעבד דמי.
זאת ועוד שמרן ביבי"א שכבודו ציין נוקט שבצירוף ספק ספיקא מצרפין את דעת הרדב"ז אף אם מרן לא דיבר מפורשות, והכא יש לנו ס"ס נפלא ספק ראשון שמא הלכה כדעת הפוסקים שבדעת מרן מצטרף מנין המרפסות וגם אם תאמר שאין הלכה כדבריהם שמא נאמר דהלכה כדעת הפוסקים שלא אמרינן סב"ל אלא בברכת המצוות שבספק לא יברך משום דעל הצד שבירך ברכתו היא לבטלה ועוון הזכרת שם השם גדול שנזדעזע העולם כו'. אבל בברכות השבח אין סב"ל דסו"ס משבח את הקב"ה שוב. ואף אם תאמר שלא פוסקים כותייהו מ"מ עדיין מכלל ס"ס לא נפיק, ואז בצירוף זה מצרפים את כללו של הרדב"ז לנידון המרפסות שבזה גם מרן היבי"א מודה. בר מן דין אותו ת"ח ביקש להוסיף שיש כאן "כעין" עוד ספק שהרי מרן לא אמר להדיא שלא מצטרף ויש פוסקים גדולים בדעתו שמצטרף אם כן הוי לאותם שיטות כאילו מרן אמר לצרף ושפיר לנו לצרף את הרדב"ז. (קטע אחרון אמר בתור "צירוף" לכל הנ"ל). בנוסף אמר לי שהעביר את תשובתו הארוכה שכתב בזה אחר עיון בחיפוש מחיפוש מדברי הפוסקים כמו שמרן אוהב (מדובר בת"ח שמרן סומך על דבריו ומעריכו מאוד) והעבירה לחכם שלום הכהן ומשב"ק שלו אמר לו שמרן נהנה מהדברים ומסכים איתו להלכה. בנוסף בנו של הרב שלמה בן שמעון אמר לת"ח הנ"ל כי מר אביו ראה ומסכים לפסקו. כתבתי כ"ז לא מחמת שאני בא ח"ו לשכנע פוסקים מול פוסקים שהרי אין לנו גדול ממרן מורי ורבי שליט"א וודאי שרק דבריו המה מכריעים, מ"מ כתבתי הנ"ל להראות תוקף לדבריו שמה שרוצה לחלוק הוא באמת מתוך חיפוש האמת.
בכבוד רב...
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון