ב"ה
שלום וברכה,
הנני להעתיק כאן מש"כ בעניותי להשיב לת"ח חשוב אחד שטען להקל מכמה טעמים דלא כמרן הראש"ל שליט"א.
ובעיקר טענת כבודו אמת הדבר שאין כאן בירור מוחלט בדעת מרן הש"ע, אולם מכיון שרוה"פ שעליהם אנו נשענים, שמשועבדים לדעתו של מרן הש"ע, פשיט"ל בדעת מרן הש"ע לאסור, והביאו כל דברי המקילים ודחו דבריהם אחת לאחת, ממילא יש כאן לגבי דידן הכרעה מכח רובא בדעת מרן הש"ע, וכן כללא דהלכתא כבתראי. זאת ועוד מדובר כאן בכמה ברכות לבטלה וכו'.
ולענין מדוע בכל זאת לא יעשו לפחות בדרכים שכבודו הציע, יעויין במה שהנני מעתיק כאן בס"ד:
ב"ה
שבוע טוב ורענן כגן רטוב!
כבודו לא פירט לנו מי המה אותם עשרה מרבותינו הספרדים שהורו כך. וגם מ"ש בשם המטה יהודה, ונראה שכוונתו למה שהזכיר מרן החיד"א בדבריו (מחב"ר סי' נה ס"ק ח), במחכ"ת אינו אלא מטה יוסף הלוי, כמבואר שם, שדיבר במקרה של השכנה"ג שאסר בנידון ואראנדאד"ו, וחלק עליו במטה יוסף להקל ברואין אלו את אלו, ופירש דברי הש"ע דאיירי באין רואין זא"ז, וסיים על אותו ואראנדאד"ו שכן עמא דבר, כאשר יראה המעיין. (והרב מטה יהודה לא דיבר כלל בנידון זה בכל אותו סימן).
ויעויין בשכנה"ג דהתם בואראנדאד"ו לא דמי כלל לנ"ד של המרפסות, שהרי מדובר ברחבה אחת רחבה עם כמו פצימין נמוכים שאפשר שחוצצין ומעל יש עוד כמו קומה עם אותן פצימין, ואין שום מחיצות ברורות שמחלקות הרחבה לכמה רשויות, ויש שם סברא חשובה ביותר לומר שאותם הפצימין אינן מחלקין כלל הרשות, כאשר יראה הרואה במו"מ שבדברי הפוסקים בזה. ע"ש. ועל זה כתב שכן עמא דבר, אבל על נידון כמו שלנו ברשויות חלוקות לחלוטין, כמו מרפסות וחצרות הבתים, מעולם לא אמרה אדם שיש בזה מנהג.
וזה לבד סיבה מספקת שלא לסמוך על המנהג שהוזכר במטה יוסף.
אולם לגופו של ענין הנני מתפלא על כבודו יותר במה שתלה סמיכה על אותו מנהג שהזכיר המטה יוסף, שהרי מרן החיד"א בעצמו אחר שהביא (בס"ק ח) דבריו של המט"י ושכן עמא דבר, האריך לדחות דברי הרב מטה יוסף מהלכה ולא סמך על המנהג כלל וכלל, וסבר להחמיר בזה ודלא כהמנהג. ואף להלן בדברי מרן החיד"א (ס"ק י) שסמך על המט"י בשעה"ד, לא תלה סמיכתו בההוא מנהגא כלל, ומשמע שמנהג זה שהעיד עליו המט"י לאו דסמכא איהו, שהרי בלא שעה"ד אסר מרן החיד"א, ואף בשעה"ד לא הזכירו לסמוך עליו, ועל כרחך שכנראה היה מנהג רק במקומו של המטה יוסף, או שכבר נסתלק אותו מנהג מחמת הגאונים הבאים אחריו דמחו ליה אמוחא, הלו המה הגאון מלכי בקודש, הזרע אמת ועוד רבים ועצומים, ועי' גם בדברי הרב בתי כנסיות (שם ס"ק א) שדחה בשתי ידים ביאורו של הרב ב"ד ובשם מהרימ"ט, שפירש כדברי הרב מט"י, ע"ש.
זאת ועוד שידוע מאי דקי"ל אצל בעלי הכללים שלא שייך מנהג במלתא דלא שכיחא, ובנ"ד בודאי הו מלתא דלא שכיחא כלל וכלל ופשוט.
אלו ג' נימוקים איתנים שלא שייך סמוך כלל על המנהג שהוזכר בדברי הרב מטה יוסף, אחר המחי"ר מכת"ר.
אולם אף לו יהיבנא ליה כל דיליה, הרי לגוף הדין אנו לא לבד לשקול ולהכריע, ויש לנו גדולי רבותינו מעתיקי השמועה שבכל דור ודור, הלו המה הגאו' מלכי בקודש, מרן החיד"א, בתי כנסיות, חקרי לב, בית עובד, פתח הדביר, ועוד רבים, והן הם ראו גם ראו והביאו דברי הרב פרי חדש, מטה יוסף, בית דוד, מהרימ"ט, ודחו דבריהם מהלכה. ומה גם שדברי הרב מטה יוסף והבית דוד וסיע' זיע"א באו בקצרה, וכמשה מפי הגבורה, ולעומתם מסברי'ם ואומרים מרן החיד"א, בתי כנסיות, מלכי בקודש, חקרי לב, ועוד, באר'ש טובה ורחב'ה, והשיבו על כל תג ותג, אב"א קרא ואב"א סברא, ומה סמיכה עוד יש בלהזכיר שמותם בלבד, אטו רבותא למחשב גברי.
רק מה שבאמת יש להזכיר זה את מרן החיד"א, דאף שלמעשה דחה דבריהם, מ"מ ראה לסמוך עליהם בשעה"ד, אם בדין הואראנדאד"ו (בס"ק י) כשאינו בנקל להם לרדת אליהם, ואם בדין הלאזאריטוב (בס"ק יא) שלא יכולים לעשות קבוצות גדולות מחמת עיפוש האויר, ושם הוא אכן דומה יותר לנידוננו שמדובר לכאורה ברשויות חלוקות לחלוטין, ונימוקו עימו "כדי שלא יתבטלו מ' יום מלהתפלל בציבור ולא ישמעו קדיש וקדושה", עכל"ק.
וכבר הזכיר דבריו מרן הראש"ל שליט"א בתשובתו, והתייחס לזה בכל כובד הראש, במו"מ כדרכה של תורה, וביאר דמכיון שרבותינו הבאים אחריו, הלו המה הג' חקרי לב, בית עובד, פתח הדבריר, כף החיים, ועוד, לא הסכימו עם סמיכתו של מרן החיד"א אף בשעה"ד, מאחר שאין כן דעת מרן הש"ע, הלכך אין לנו הקטנים להיות יותר חכמים וכוחנו גדול מהם להכריע כן כדברי מרן החיד"א, ובפרט בברכות רבות לבטלה, ותו לא מידי.
זוהי דעתו החשובה של מרן הראש"ל שליט"א, ומעתה אם יראה כבודו בדברים שהשיב כלפי הפסק שלו, יווכח שלא השיב ולא מידי על עיקר הטענה ההלכתית שהיא המכריעה והיא העיקר. (וכל השאר שם הוא מו"מ והסבר לפני הלומד ע"מ להכניסו לסוגיא). ואודה מאד וכבודו אם יתייחס בדבריו הבהירים לעצם סיבת הכרעתו של מרן שליט"א בפסק שלו.
ובאמת שהמעיין בדברי מרן החיד"א יווכח שעיקר סמיכתו על פירושו הוא בדעת מרן הש"ע (בס"ק ח הראשון), דאף שאסר מרן בסעי' יג גם ברואין זא"ז, אולם דווקא בדאפשר להכנס בנקל ובלא טורח, אבל באופן דטריחא ליה מלתא ס"ל למרן להקל, וזהו דין דסעי' יד. וכתירוצו הראשון של מהריק"ש, ע"ש. (אלא שמהריק"ש כתב שוב לבאר בדעת מרן הש"ע דאיירי בסעי' יד במכניס ראשו תוך החלון, ע"ש). ועפ"ז הוא שהיקל אח"כ בדינים הנ"ל (בס"ק י וס"ק יא).
אולם טענתו של מרן הראש"ל שליט"א לא זזה ממקומה, וקיימת כבראשונה, שהרי אחרי ככלות הכל כבר הביאו גדולי האחרונים הנ"ל דבריו של מרן החיד"א, ולא קבלו דבריו להלכה, ולא יהא אלא ספק, הא קי"ל ספק ברכות להקל. וכבר סיים הבית עובד על נידונו של מרן החיד"א עצמו בס"ק יא, שאין לסמוך על זה, וכדברי הגאון חקרי לב, "ושבכל ספק בדין זה של צירוף יש להחמיר", והביאו מרן הראש"ל שליט"א.
והנה לדידי זעירא יש עוד להוסיף בכל הנידון שלנו, שאף מרן החיד"א יודה לאסור כמ"ש להדיא בס"ק ח. דמאחר שכל נימוקו של מרן החיד"א "כדי שלא יתבטלו מ' יום מלהתפלל בציבור ולא ישמעו קדיש וקדושה", וכנ"ל, יש לדייק ולהכריח מדבריו, שאם אכן יש אופן שלכל הדעות לא יתפללו ביחיד, אלא בשעה שהציבור מתפללין, כגון בחיבור דרך הטלפון שבודאי נחשב שמתחילים התפילה עם הציבור (אף אילו היה כחצי דקה הפרש מזמן שמתפללים בפועל, כ"ש שבטלפונים מסויימים שאינן דרך שידור רדיו אלא כשיחת טלפון ממש, זה כמעט מידי לגמרי), ולא מצינו לזה חולק בעולם שיסבור שנחשב כתפילה ביחיד, ממילא נמצא שאינם מתפללים ביחיד אלא בשעה שהציבור מתפללין.
זאת ועוד שלפוסקים רבים חשיב ממש תפילה בציבור לגמרי, ולא רק בשעה שהציבור מתפללים, וביניהם דעת כמה ראשונים, (רשב"א, מאירי, ועוד פוסקים, רדב"ז בתשובה היכא דלא אפשר להגיע למקום של הציבור עצמם, וה"נ לא אפשר, וכ"כ כמה אחרונים, וכ"פ בישכיל עבדי, ועוד, ואכמ"ל).
וכן לענין ביטול קדיש וקדושה מ' יום שחשש הגאון חיד"א, בנ"ד דרך הטלפון אחר שנפסק לדינא שרשאי לענות על הכל, (והנימוקים לזה פשוטים לענ"ד, אף שבכל פרט יש מחלוקת, וכמבואר בילקו"י ימי"נ באריכות), ממילא לא נחשב עוד "שמפסידים קדיש וקדושה", ופשוט.
זאת ועוד, שאם נבא חשבון באיזה פיתרון יש יותר חשש שמפסידים תפילה בציבור וקדיש וקדושה, ואף עוברים איסורים שונים, נמצא באופן פשוט וברור שבצירוף דרך המרפסות הרי לרו"כ הפוסקים ספרדים ואשכנזים ס"ל דאף ברואין אלו את אלו לא מהני, וממילא נחשב להם תפילת יחיד, ולכל אותם רבים ועצומים גם הקדיש וקדושה אינן אלא דבר שתיים אך למחסור, שלשיטתם איסורא קעבדי. זאת ועוד שלכל אותם הדעות יש כאן ברכות רבות לבטלה בבירור, ורק למיעוט פוסקים הנזכרים לעיל, הלו המה הרב פר"ח, מטה יוסף, ב"ד, ומהרימ"ט, וסיע', נחשב לתפילה בציבור ונחשב לקדיש וקדושה.
ומעתה דברי מרן החיד"א שתלה הדבר בביטול המנין וקדיש וקדושה, בודאי שמוכיחים כמאה עדים שבנידון שלנו לא היה מתיר כלל וכלל לסמוך על אותם פוסקים, שהרי בידו הדבר להתפלל לכ"ע בשעה שהציבור מתפללין, וכן לפוסקים רבים נחשב בציבור ממש, וכן יש כאן קדיש וקדושה לדעת הרבה יותר פוסקים, מאילו היה צירוף דרך המרפסות שלרוב ככל הפוסקים אין כאן לא קדיש ולא קדושה, ופשוט.
כתבתי הנלפע"ד לבאר בזה בדעת מרן הראש"ל שליט"א ובתוספת פלפל'א חדת'א מדילי, ואשמח לחוו"ד הרמת'ה אם יש מה להשיב על הדברים.
והנני מודיע בבירור, שאם כבודו יכתוב טענות שיבארו מדוע אין לחוש דרך המרפסות, וכן מדוע עדיף כך, מאשר דרך הטלפון, אשתדל ביתר שאת להעביר את הדברים קדם מרן מלכא שליט"א, ובטוחני שהדברים יעשו פירות בעזהי"ו
כה דברי מוקירו בכל הכבוד הראוי לו
ידידו עוז דושו"ט באהבה רבה
זעירא דמן חבריא שמעון ללוש ס"ט