• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מפעל 2 הלכות שמיטה ביום

בסייעתא דשמיא
2 הלכות שמיטה בכל יום
מוצאי חג סוכות תשפ"ב
הלכות ארבעת המינים בשמיטה – חלק ד'

קדושת שביעית באתרוג
א]. מותר להוציא אתרוג בודד לחוץ לארץ [1] לצורך אדם שמקפיד על אתרוג מפרדס מסוים וכל כיוצא בזה. ועיין בהערה.
ב]. מותר למשמש בידיו את האתרוג של שביעית אף שמפסיד את הקליפה במשמוש הידים, מותר הדבר שהרי נטעו במתחילה על דעת שהקליפה תהא נפסדת, ועוד שרק הקליפה נפסדת אבל הפרי ראוי לאכילה וממילא אין בזה איסור של לאכלה ולא להפסד.[2]


בחיוב ללמוד הלכות שביעית
בגליון דבר טוב מס' 6 הובא דברים שאמר הגאון העצום רבי דב לנדו שליט"א וז''ל: כעת שמגיע שנת שביעית ראוי להתכונן בלימוד הלכות שביעית, והדרך הנכונה והראויה בפרט לאברכים היא ללמוד את הסוגיות שנוגע למעשה בעיון, וכך גם ידעו ויזכרו את הדינים, אבל בלימוד משניות שביעית או הירושלמי כסדר או הלכות שביעית ברמב"ם כסדר, לא זוכרים כלל, ובפרט שרוב ההלכות שם לא נוגע למעשה, וכך המציאות שכלומדים הרבה דינים אחד אחר השני לא נשאר כלום. וכמו שהיה אחד שלמד הרבה הרבה, ובסופו של דבר לא יצא ממנו דבר, ואמר ע"ז החזו"א שאותו אחד הוא כמו שמי שנוטל הרבה אטריות בכף, שהכל נושר החוצה, ולכן ראוי ללמוד הסוגיות בעיון, ויעשה חזרות על עיקרי הדברים, ומי שאין באפשרותו ללמוד שביעית בעיון, ילמד מספרי קיצורים את הדינים שנוגעים להלכה למעשה. (מתוך דברים שאמר לפני אברכים(.


להערות והוספות
להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה
as4477777@gmail.com






[1] . איתא במשנה בשביעית (פ''ו מ''ה) אין מוציאין שמן שריפה ופירות שביעית מהארץ לחו''ל א''ר שמעון בפירוש שמוציאין לסוריא ואין מוציאין לחו''ל, וכן כתב הרמב''ם בהל' שמיטה ויובל פ''ה הי''ג וז''ל: פירות שביעית אין מוציאין אותן מהארץ לחו''ל ואפילו לסוריא עכ''ל, ואמנם יש מקום לומר שלהוציא אתרוג לחו''ל שהוא לצורך מצוה, ואמנם בשו''ת משנת יוסף ח''ב סימן כד כט) כתב להרחיב בכ''ז, והתיר בכה''ג שאם לא יוציאו אתרוגים מהארץ לחו''ל יישארו על העץ וירקבו או משום שאין לאתרוג זמן ביעור יעו''ש, ואמנם בשו''ת אבן פינה ח''ב סימן קכה כתה להחמיר בזה, אבל מרן הגר''מ שטרנבוך שליט''א בספר שמיטה כהלכתה (פרק ג' יז) שמותר לשלוח אתרוג לחו''ל ליחיד שרגיל בכך לקחת אתרוג מזן מסוים שהוא בלי מורכב, משום שעל מעט במקום מצוה לא מתבטלים, וע''ע בדבריו בשו''ת תשובות והנהגות ח''ב סימן תקס. וע''ע בזה בדרך אמונה פ''ה סקי"ג שכתב שאין לשלוח אתרוגים לחו''ל, ומ''מ אין הפירות נאסרים ויוצאין בהם, ומ''מ לשלוח אתרוג לא מורכב לקיים המצוה במקום שיש להסתפק שיבטל המצוה העדר המשלוח הדעת נוטה להתיר, ולא ליקח מהעושה סחורה ויזהר לנהוג באתרוג קדושת שביעית, וכן כתב להביא בספר עמודי ארץ עמ' קנז, וכן נראה להתיר באור לציון בחידושים על הרמב''ם פ''ה הלכה יג עמ' קמח, שהביא מש''כ האחרונים להקל להוציא אתרוג לצורך מצוה מכמה טעמים שהרי טעם האיסור להוציא פירות שביעית לחו''ל משום שצריכים ביעור בארץ, ולכן אם יחזיר לארץ לפני זמן הביעור יש להתיר ויעו''ש עוד, ולדבריו מותר רק אם יחזירו, וכ''ז לדבריו באדם שנוסע לחג הסוכות לחו''ל וחוזר, ומ''מ הפוסקים הנ''ל לא כתבו להחמיר בזה, וכן כתב להקל לדינא בספר ילקוט יוסף ארבעת המינים עמ' תכב, שלצורך יחיד מותר, אבל אין להסתחר בהם, ולכן אם הביאו לו אתרוג מארץ ישראל ישלם על ההדסים והלולב ויבליע דמי האתרוג בהם ומ''מ אין האתרוג נאסר ויוצאים בו ידי חובת המצוה, והוסיף שכ''ש אם מכרו פרדסיהן לגוי דשל גוי מותר להוציאם לחו''ל, ויעו''ש מה שהרחיב בזה.
[2] . הנה בשו''ת הר צבי (זרעים ח''ב סימן נד) כתב לדון כיצד יוצאין באתרוג של שביעית אחרי שהוא מפסיד את הקליפה במשמוש הידים כמו שאסור באתרוג של תרומה והעלה כיון שנוטע את התרוג למצוה הרי נטעו מתחילה אדעתא דהכי שהקליפה תהא נפסדת ומה לי אם חושב לאבד את כל הפרי או מקצתו כל שלא חושב לאוכלו אין אני קורא בו לאכלה ולא להפסד וסתם אתרוג למצותו נטוע יעו''ש, ובספר שביעית בהלכה (עמ' קצו) כתב להביא בשם התורה תמימה (פרשת בהר אות כה) שכתב, שמאחר שרק הקליפה נפסדת והפרי ראוי לאכילה ממילא אין בזה בכלל האיסור יעו''ש עוד, וכן כתב בילקו''י ארבעת המינים עמ' תיד, וע''ע במה שהאריך בזה בשו''ת משנת יוסף ח''א סימן כה.
 
בסייעתא דשמיא
2 הלכות שמיטה בכל יום
מוצש"ק פרשת בראשית תשפ"ב
תיקון רחל - שילוח הקן בשנת השמיטה
א]. בארץ ישראל הנוהגים ע"פ הקבלה, אין אומרים תיקון רחל בשנת השמיטה [1], אבל תיקון לאה אומרים גם בשנת השמיטה, אבל בחו"ל אומרים גם תיקון רחל,[2] ואולם לענין תיקון חצות שהוא תיקון רחל, שאומרים אותו בבין המצרים בחצות היום,[3] אומרים גם בשנת השמיטה.
ב]. יש נוהגים ע"פ הקבלה שאין מקיימים מצות שילוח הקן בשנת השמיטה,[4] אבל להלכה למעשה אפשר לעשות שילוח הקן בכל שנת השמיטה [5].

בחיוב לימוד הלכות שמיטה, ומדוע אין אומרים תיקון רחל בשנת השמיטה - ממרן פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך שליט"א
במאמר השבועי ממרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א פרשת בראשית תשפ"ב הובא במה שאמר ביום שמחת תורה בחיוב לימוד תורה בשנת השמיטה, ותו"ד הוא, שאנו נמצאים בתחלת שנת השמיטה ויש לידע ששנת השמיטה אינו עניין הנוגע רק לעובדי האדמה אלא שנת השמיטה היא כעין שבת שכולו קודש לה' וכמו שכתוב (ויקרא כה ב) ושבת הארץ שבת לה' ופירש הספרונו שם שתכלית שנת השמיטה היא שהאדם יפריש שנת אחת בכל שבע שנים לעבודת ה' והוא כעין שבת קודש שצריך לייחד את יום השבת לעבודת ה' וזהו לימוד לנו עד כמה מוטלת עלינו חובה מיוחדת בשנה זו לקבל על עצמינו עול תורה כראוי ויעו''ש עוד, ובסו"ד אמר עוד: וידוע מה שכתבו הספרים הקדושים שבשנת השמיטה בארץ ישראל אין אומרים תיקון רחל בתיקון חצות, משנום בשבנה זו יש שמחה גדולה בשמים, וא"כ בשנה זו בוודאי אפשר לקבל יותר סייעתא דשמיא ללימוד התורה מבכל שנה מאחר שיש עכשיו שמחה בשמים, וכל המקבל על עצמו עול תורה באמת יזכה לראות סייעתא דשמיא וברכה מיוחדת בעמלו עכ"ד.


להערות והוספות – ולשאלות בהלכות שביעית
להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה
ax75887888@gmail.com


[1] . כן כתב בספר אמת ליעקב (קונטרס שפת אמת אות ב) וז"ל: הוי יודע דבכל שנת השמטה אין אנו אומרים יקון רחל בחצות הלילה כיון שיש עילוי המלכות ונקרא שבת הארץ, ולכן אין לומר קינות דילמא ח''ו יהיה פגם, ויעו''ש שהביא להא ראיה מדברי הזוה''ק (פרשת שלח דף קעא:) שיש שמחה מיוחדת בשנת השמיטה, ולכן אין לומר תיקון חצות בשנה השמיטה יעו''ש, וכן כתב בפירוש הרב החסיד הראב"ד יעו"ש, וכן כתב הפלא יועץ בספרו חסד לאלפים (סימן א אות כ) וכן כתב מרן החבי''ף בספר רוח חיים (אות כא) וכן כתב הבא''ח בשו''ת רב פעלים (ח''א סוד ישרים סימן י) ובכה''ח (סימן א אות יב) יעו"ש. וכן כתב בספר קומי רני סימן יג, וכן כתב בספר דברי שלום בהקדמה בשם המהרי''ט אלאגזי.
[2] . ואמנם בספר אמת ליעקב כתב שלכאורה כן הוא הדין בחו''ל, וכן כתב בספר פתח הדביר סימן א' סקי''ג, שהגם שאין לנו עסק בנסתרות מכל מקום מלשון הזוה''ק נראה לדינא שאין לחלק בין אר''י לחו''ל, ואדרבה כיון שנשמות כל ישראל בני מהימנותא חדאן חידו על חידו בכל שמיטה היה מן הראוי ששום אחד מישראל לא עירי קינו בשנה ההיא שלא יעשה פגם למעלה, אבל יעו''ש שנראה שדוקא באר''י שלא עובדים אבל בחו''ל שאין איסור לעבוד בקרקע ממילא אין איסורא יעו''ש שכן נראה מדברי רב יעקב ניניו בספר אמת ליעקב, וסיים שכן ראה בחו''ל בקצת מקומות שלא היו אומרים תיקון רחל בשנת השמיטה, וע''כ כתב הדברים לומר שבחו''ל צריך לומר כשאר השנים.
ואולם בספר פאת השלחן (הלכות שביעית דף קא) כתב שלכאורה נראה שהרי רוב הראשונים פסקו שנוהג שביעית מדרבנן גם בחו''ל, וממילא לכן א''ש המנהג שיש אומרים שאין לאומרם אף בחו''ל, ואמנם לדבריו נראה שגם בחו''ל אין לומר תיקון חצות, ואולם הרב אמת ליעקב בקונטרס אחרון סימן א' סק''ד כתב שבחו''ל אומרים תיקון חצות כרגיל ומשמע שחו''ל שאני, ועיין, ובילקו''י שביעית עמ' קטז, ושם הביא מש''כ בספר צדק ושלום לרבי אליהו משען שאלה יח שהאריך בזה בדין תיקון רחל בימי השמיטה ומה נוהגים בדמשק יעו''ש.
ואמנם מדברי הבן איש לי (ש"א פרשת וישלח אות ב) כתב, שבימים שאין אומרים בהם תיקון רחל מחמת חשיבותם כגון ליל ר''ח ולילות חנוכה ופורים ולילות חודש ניסן וכן בז' ימי חופה ובליל שמיני של המילה בבית שבו התינוק טוב ונכון לומר פסוקים שסידרתי בספר לשון חכמים דף קיב במקום תיקון רחל בחצות הלילה, וכן באר''י בשנת השמיטה שאין אומרים תיקון רחל המיוסד בקינות יאמרו תיקון זה עכ''ד, ונראה מדבריו שרק באר''י אין לומר אבל בחו''ל יש לומר אף תיקון לאה בשנת השמיטה, וכן כתב בילקו''י שם עמ' קטו,
[3] . הנה בעיקר מה שנוהגים לומר תיקון חצות בימי בין המצרים, כן מבואר במג''א סימן תקנא סקמ''ה מהשער הכוונות דף פט ע''ג שנהגו לקונן ולהתאבל בחצות היום בימי בין המצרים מלבד תיקון חצות בלילה וכן כתב בפרי עץ חיים שער חג השובעות פ''א, ובספר משנת חסידים מסכת תמוז ואב פ''א מ''ו, ובאגרות הרמ''ז סימן יז, ובמורה אצבע סימן ח' אות ח' ובבאר היטב או''ח סימן תקמא סק''מ כן כתב בכה''ח סימן תקנב ס"ק רכד שיש לומר תיקון חצות בבין המצרים לאחר חצות שאז הוא התעוררות הדינים יעו"ש.
וכתב בילקו''י שביעית עמ' קכא שלכאורה ה''ה גם בשנת השמיטה שאין אומרים תיקון רחל בארץ ישראל בבין המצרים אחר חצות היום יש לאומרו כי טעם תיקון חצות של הלילה הוא משום בחינת המלכות היורדת אלא עולם הבריאה וכמ''ש בשער הכוונות דף נד ובשנת השמה יש עלייה לבחינת המלכות וכמ''ש בשער המצוות פרשת בהר, אבל הכא לא משום בחינת המלכות כי אם משום התעוררות הדינים והתאבלות על החורבן וכמו שנוהג דיני התאבלות על החורבן בשנת השמיטה גם זה נוהג.
ואולם ראיתי בספר שדה מרדכי עמ' קט בתורת השדה הערה מו שהביא שבשו''ת מעשה אליהו סימן קצג כתב שבשנת השמיטה אין לאומרו בחצות היום, יעו''ש, ושכן נראה בספר זמרת הארץ אות פד, ואולם כתב שם ע''פ מש''כ בכה''ח שם ובסימן תקפא סקע''ה, ושכן כתב בשו''ת אור לציון ח''ג פרק כה אות ו' שכיון שאמירתו בימי בין המצרים היא ביום, אינו אלא לקינה בכיה והספד בעלמא ויש לאמרו ולא דמי לנאמר בכל לילה, וציין עוד למש''כ בזה הגרב''צ מוצפי שליט''א בשו''ת מבשרת ציון ח''ב סימן פה. וממילא א''ש לאומרו, ויעו''ש עוד למה שדן לענין תעניות השובבי''ם בשנת השמיטה, ואי''ה בזמנו נאריך בזה. ובעיקר מעלת תיקון חצות ראה מש"כ בגם אני אודך מתשובתי ח"ב סימן צד.
[4] . והנה מקור האי דינא שיש נוהגים שלא לעשות שילוח הקן בשנת השמיטה הוא ממש"כ רבינו הרש"ש (הגהות השמש על עץ חיים שער ט''ו פ"ג), שאין שילוח הקן נוהגת במ''ט ימי העומר, וצריך להזהר שלא לעשות מצוה זו בימים אלו וכן מר"ה עד שמיני עצרת, ובכל שנת השמיטה, וכן בשנת היובל ע''ש, והנה ראיתי לציין שהרש"ש הקשה כן באות א' שם דמאי שנא מצוה זו משאר מצוות שאין להם זמן ואינן נדחות, וכו' וראה שם מה שתירץ יעו''ש. וע''ע למהר''י נינו באמת ליעקב (מערכת ש' אות לא) שהביא את דברי הרש"ש וסיים והוא חידוש עכ''ד, ומוכח דלדינא הסתפק בזה, וע''ע בס' שמן ששון (שער הזיווגים פרק ג' אות א), וגם ראיתי שבהגהת השמ"ש על השמן ששון כתב, שאפילו בזמן שבית המקדש קיים היה אסור לעשות שילוח הקן בימי אלו ותשובות רשב''י לר''א בנו היא על שאר ימות השנה, וע''ע בס' מטה אשר ח''ב עמ' לה שהאריך בכ''ז. וע''ע בזה בבן יהודיע קידושין דף מ' ע''א בד''ה ליתני נמי, ובקובץ מקצביאל חוברת י' עמ' קעז.
ואמנם בספר דברי יצחק עמ' קכב כתב בשם המקובל הגה''צ רבי יצחק כדורי זצ''ל שאע''פ שאין עושים שילוח הקן בימי העומר מ"מ בשנת השמיטה עושים, יעו''ש, וכנראה דס''ל דבימי העומר הוא לא כ''כ הרבה זמן ואפשר לקיים המצוה אח''כ משא''כ בשנת השמיטה שהיא שנה שלימה, וע''ע במש''כ בזה בשו''ת מעט דבש ח"ב.
מדוע לשיטות הקבלה אין זה נקרא מצוות עשה שהזמן גרמא
והנה בשו''ת אור לציון (ח''ג פרק יז הערה ו') שכתב בזה''ל: והנה רבינו הרש"ש (הגהות השמש על עץ חיים שער ט''ו פ"ג) כתב, שאין שילוח הקן נוהגת במ''ט ימי העומר, וצריך להזהר שלא לעשות מצוה זו בימים אלו וכן מר"ה עד שמיני עצרת, ובכל שנת השמיטה, וכן בשנת היובל ע''ש, ויש לעיין דא''כ זו מ''ע שהזמן גרמא, וראה בחינוך (מצוה תקמה) שמצוה זו נוהגת בכל זמן בזכרים ונקבות, וצ''ע, ואפשר שאף לפי הסוד אין זה אלא לאחר החורבן אבל לפני כן נהג תמיד. עכ''ל. וע''ע בס' דברי יצחק (עמ' קכב)בש המקובל רבי יצחק כדורי זיע''א שאע''פ שלא עושים שילוח הקן בימי העומר מ''מ בשנת השמיטה עושים. ומוכח דס''ל לדינא דאין לעשות.
והנה בעיקר קושייתו שמעתי מהראש''ל רבי יצחק יוסף שליט''א במוצאי שבת קודש פ' תזריע מצורע תשפ''א בשיעור השבועי ליישב, שאין זה הזמן גרמא, אלא רק זמן שע''פ ראוי שלא לעשות שילוח הקן וכל כה''ג, ואין קושייתו בכלל מתחילה, וכל מה שאמר רק לפלפולי בעלמא, והתלמידים כתבו את זה בספר הלכה למעשה, ולכן אין הלכה לדבריו.
וכן ראה בילקו"י (ספיה"ע תשע"ט) שכתב לתמוה בדבריו ותמוה דאטו מי שיקיים מצות שילוח הקן בימי העומר לדעת הרש"ש לא קיים מצות עשה זה בודאי אינו דאי אפשר לעקור מצוה מן התורה לאיזה זמן ומצוה זו לא קבוע לה זמן ואינה בכלל מצות עשה שהזמן גמרא וכדברי החינוך אלא שדבר צדדי מונע ממנו לכתחילה שלא יקיים מצוה זבימים אלה ע''פ הסוד אבל מצוה זו שייכת גם בזמנים אלה ומעיקרא אין כאן קושיא ואין צריך להגיע לחילוק הדחוק שכתב בין לפני החורבן לאחר החורבן ודו''ק עכ''ד.
אלא שבשו''ת אשי מאיר (עמ' שב) שכתב שראה מה שהגרב''צ אבא שאול שחידש ע''פ הרש''ש שסבר שאין לקיים מצות שילוח הקן בימי העומר, והקשה א''כ מדוע לא נמנית מצוה זו בכלל מצות עשה שהזמן גרמא בקידושין דף לג אלא דאינה מצוה חיובית על האדם ואם רוצה יקיימנה ולכן לא נמנית עם שאר מצות חובה וכל החשיבות לחזר עליה הוא ע''פ הסוד, וכתב שם שלדבריו ודאי שאם אין לו צורך בבנים למה לי להכניס עצמו לספק, וכמו שהאריך שם יעו''ש, אלא שהעיר שבשו''ת אור לציון ישבו ישוב אחר לחלק בין זמן בית המקדש לאחר החורבן וכו' יעו''ש, וא''כ מבואר דגם הגרב''צ אבא שאול יישב אותו חילוק כמו שאמר הראש''ל ורק עורכי הספר אול''צ לא כתבו כן.
והן אמת שכבר בשו''ת דעה והשכל (ח''ב סימן ב) נשאל בזה הישכיל עבדי מהגאון רבי בן ציון חזאי זצ''ל גבאי ישיבת פורת יוסף שלכאורה כיצד יתכן לדחות מצות עשה זאת שהיא חשובה מאוד בעליונים ולא נתפרש זמנה בתורה וכו' ויעו''ש מה שהשיב לו.
וראה עוד בס' שלח תשלח (תשס''ה עמוד עו בהערה) שכתב שפשוט שאין להסיק מדברי הרש"ש הוראה לדינא שאין לקיים את המצוה, והביא לציין למש''כ באורך הגאון רבי יעקב הללר שליט''א בקונטרס מקבציאל (י) שבדואי מי שמקיים שלוח הקן גם בזמנים אלו קיים המצוה, וכל העתים והזמנים שלימד עליהם הרש"ש הוא דוקא לגבי מי שרצונו וכוונתו בשילוח האם ולקיחת הביצים כדי לקיים מצות בוראו לשם תיקון המצוה בשורשה בעולמות העליונים ולתיקון אברי נפשו וגופו המתייחסים לאותה מצוה יעו''ש, ויעו''ש ששמע בשם מרן הגריש''א שיכול לקיים המצוה בספירת העומר בלי שום חשש, ושכן הורה הגר''י שפירא, ועוד הביא שם בעמ' קכו ששאל למרן גהרח''ק שליט''א מה הדין אם רואה קן בימי הספירה, והשיבו הגר''ח, אפשר לקיים, ובהגה שם כתב שבמהדורות הקודמות של הספר ענה לו הגרח''ק ששילוח הקן אינו חיוב אלא אם כן רוצה לזכות בביצים, ובעת שבא לפניו באר לו הגר''ח שכונתו היתה שאפשר לקיים המצוה לכתחילה, אלא למי שנוהג בכל דבריו ע''פ הקבלה יש לו אפשרות שלא להתחייב במצות עכ''ד. וראה עוד בס' גבורי כוח (עמ' 138 בהערה) ששאל למרן הגרח''ק שליט''א בזה''ל: ראיתי כי לפי דברי המקובלים אין לקיים מצוות שילוח הקן בימי ספירת העומר ע''כ, א''כ לפי''ז הו''ל מצות שילוח הקן כמצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות מה דעת מרן שליט''א והשיבו בזה''ל: ח''ו שפטורים רק לא יקח הבנים עכ''ד. ואולם בספר שלח תשלח (עמ' קכו) כתב בשם מרן הגרח''ק שליט''א שמי שנוהג בכל דרכיו ע''פ הקבלה יש לו אפשרות שלא להתחייב במצוה זו בימי העומר, וביאר שם שהחיוב הוא רק אם רוצה לזכות בביצית יעו"ש.
וע''ע בשו''ת יוסף לקח סימן נג שהעלה לדינא שמצות עשה של שילוח הקן גם בימי הספירה וחלילה לומר שדעת המקובלים אינה כן יעו''ש שהאריך להוכיח כ''ז, ואין לי עסק בנסתרות. וכן לענין השמיטה, וכן כתב הגה"ק רבי שלום שרעבי זע"ל בהגהות השמש על ספר עץ חיים שער טו פרק וזה לשונו הסוגריים במקור משמע שאין מעות שלוח הקן נוהגת אלא בזמן שהזו"ן הם בסוד יניקה ולכן עריך להזהר שלא לעשות מעוה זו בעת שיש לזו"ן מוחין דגדלות כגון בעתות התפלה וכיועא ולא במ"ט ימי העומר והטעם הוא פשוט יען שכל מוח הנמשך על ידי ספירת העומר של אותו יום אינו מסתלק לא כן בשאר ימות השנה דאחר התפילה מסתלקין המוחין כמ"ש בשער הכוונות ע"ש שמן ששון ולא מראש השנה עד שמיני עערת ולא בכל שנת השבע ולא בשנת היובל בזמן הזה אחר החורבן כך הוא הגירסא בספר שמן ששון וכנודע כי בכל העיתים האלו יש מוחין דגדלות לזו"ן תמידין ואינן מסתלקין עד עבור העת ההוא הרב שמן ששון כתב וז"ל שמעתי מקשין מאי שנא מעוה זו יותר מכל המעוות אחר זמן ראיתי בספר ע"ח כ"י תשלום הגהות השמש אחר תיבת ההוא ואפילו בזמן שהיה בית המקדש ותשובת רשב"י לר"א בנו הוא על שאר ימות השנה בערך העיתים והימים כנזכר ואפילו שאין לך מעוה שאין לה מקום המשכיל על דבר ימעא טוב טעם כי הדברים עתיקים ועמוקים מאד כמובאר אעלי בתשלום הקדמת רחובות הנהר ע"ש והובא בקערה בספר בן יהוידע להגרי"ח זע"ל קידושין לט ע"ב ד"ה וליתני.
וכן נראה ממש"כ בשו"ת שומע ומוסיף להגה"צ רבי שריה דבילצקי זצ"ל (עמ' שט"ז) כתב בזה"ל: לפי הדין עושים שילוח הקן בימי הספירה, וע"פ קבלה אין עושים עכ"ל. וכן כתב הגרב''צ מוצפי שליט''א להג''ר ישי מוזלמיאן שליט''א והו''ד בס' גיבורי כח (שם) שבודאי שכל מנהגים ואזהרות אלו ודומיהם לא נאמרו אלא לחסידים ההולכים אחר ההדרים הם חכמי הקבלה ודוגמא לזה שאין מסתפרים עד שבועות ואין קוראים מקרא בלילה ועוד וכמו שכתבו וכו' יעו''ש. ויעויין עוד מש"כ בספרו תורה בציון ואין הספר תח"י, ומ"מ כה"ג כתב בילקו''י שביעית (עמ' 181) כתב לדינא שלהלכה עושים שילוח הקן בימי בין העומר ובין בשמיטה ואין לפסוק הלכות ע''פ הקבלה, שאין לנו רק את החלק הפשט לענין הלכה, והביא שם מש''כ בס' שלח תשלח (עמ' קכו) בשם הגרח''ק שליט''א שמי שנוהג בכל דרכיו ע''פ הקבלה יש לו אפשרות שלא להתחייב במצוה זו בימי העומר, וביאר שם שהרי החיוב הוא רק אם רוצה לזכות בביצים, ומ''מ כתב שםש בילקו''י שנראה שגם מי שנוהג בכל דרכיו ע''פ הקבלה, יכול לקיים מצוה זו ולא יאבד מצוה יקרה זו, ובפרט בדברים שלא נתפרשו ע''י האר''י, וציין שם למש''כ בילק''י שבת ח''א כרך ג' עמוד תעג במה שהאריך בזה ובדעת החיד''א שבכמה מקומות נחלק על הרש''ש ושדעת כמה מגדולי המקובלים שבכה''ג הולכים אחרי החיד"א.
וכתב שם עוד, שהרי יש מבארים בדעת הרש"ש שרק אין לחזר אחרי מצוה זו בימי העומר אבל אם כבר הגיע לידו יש לקיים המצוה ולא יאבד המצוה וכתב שם עוד שכתב בס' פחד יצחק בן זיכרי בהקדמה לח''ו שיקיים המצוה רק בלי הכוונות שע''פ הסוד. ויעו"ש עוד ששמע שאביו מרן הגרע''י זצ''ל נשאל בזה שאמרו שהגרב"צ אבא שאול זצ''ל אמר שלפי דברי הרש"ש אין עושים שילוח הקן בכל שנת השמיטה, והשיב בזה מרן זיע''א שאין בכך כלום ויעשה שילוח הקן בכלל שנת השמיטה. עתכ"ד, וכן ראה בשו''ת מעין אומר (ח"ה פ''ג ס"א) שהו''ד תשובת מרן הגריע''א זיע''א שמותר לעשות שילוח הקן בימי הספירה.
ועוד בזה כתב לבאר בילקו"י , ואפשר שגם רבינו הרש"ש לא נתכוין בדבריו לעקור מצוה זו בימים אלה רק שלכתחילה ראוי שלא יקיים מצוה זו בימים אלה אבל המצוה שייכת כל הזמן ואינה בגדר מצות עשה שהזמן גרמא ודמי למחיית עמלק דאף שאין מוחין את עמלק בשבת אין זה חשיב כמצות עשה שהזמן גרמא כיון שהמצוה קיימת גם בשבת ורק אריא הוא דרביע עליה דמצוה שאסור לעשותה בשבת כגון מצות מעקה או מצוה להרוג את עמלק בשבת לא מיקריא מחמת כן מצוה שהזמן גרמא כי מצד המצוה זמנה גם בשבת ואריה הוא דרביע עליה וכן כתבו הגרעק"א קידושין כט ובשאילת יעב"ץ סי' ל ובשער המלך סוף הלכות פסולי המוקדשין ובמחיית עמלק יש לדון לפטור הנשים מצד דלאו בנות מלחמה נינהו ובמק"א כתבנו בזה והוא הדין לגבי מצות שילוח הקן. עתכ"ד. וה''ה לענין שנת השמיטה.
ועוד י''ל כמ''ש בשו''ת חוות יאיר סימן ז' שרק אם מתראה בדרך חייב אבל אינו צריך לרדוף אחרי המצוה וכן כתב בס' אבן השהם (ח''ד חיו''ד סימן רצב), וכן כתב להביא בקובץ יתד המאיר (מס' 137 עמ' 47) בהערת הרה''ג מרדכי חיים שליט''א שכתב בגליון פנינים (גליון לו אות ג) בשם הגאון רבי מרדכי עבדאי מח''ס מעין גנים ועוד, שהרי איתא בגמ' בחולין דף קלט ע''ב יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן ת''ל כי יקרא במאורע לפניך, והנה הרי כתב רבינו האר"י בתחילת שער המצוות בהקדמה וז''ל: אבל כל השאר חייב אדם לקיימם ואפילו אותם שאינה חובה על האדם אלא בהזדמן כגון מצות שילוח הקן כו' צריך האדם לחפש אחריהם ולעשותם עכ''ד, ולפי''ז בימי העומר אינו צריך לרדוף אחריהם וכמ"ש הרש"ש צריך ליזהר דהיינו שלא ירדוף אחריהם.
[5] . כן נראה ע''פ מה שהבאנו לעיל ע''פ דברי הפוסקים, והגה''צ רבי שריה דבילצקי זיע''א ועוד, וכן כתב בילקו''י שביעית עמ' קפא, ובהערה עמ' קפב כתב שאביו מרן הגרע''י זצ''ל נשאל בזה שאמרו לו שהגרב''צ אבא שאול זצ''ל אמר שלפי דברי הרש"ש אין עושין שילוח הקן בכל שנת השמיטה, והשיב ע''כ שאין בכך כלום ויעשה בכל שנת השמיטה, וכתב שם כנ''ל שלא נתכיון הרש''ש לעקור המצוה אלא שלכתחילה ראוי שלא יקיים המצוה. וכן הוא לדינא, וע''ע בזה בספר שדה מרדכי עמ' קי שכתב שיש מהנוהגים ע''פ הסוד שלא לעשות שילוח הקן, אבל בודאי דלדינא אינו כן.
 
בסייעתא דשמיא

2 הלכות שמיטה בכל יום

יום ב' כ"ח תשרי פרשת נח תשפ"ב

הלכות עציצים בשמיטה א

א]. אסור זריעה בשביעית בעציצים שנמצאים מתחת כיפת השמים הוא בעציץ בין בעציץ נקוב, ובין עציץ שאינו נקוב, ועציץ שאינו נקוב הוא מדרבנן.[1]

ב]. ועציץ מחרס שאינו נקוב, דינו כנקוב, ואסור מן התורה.[2] וכן עציץ מפלסטיק יש להחמיר בו מספק. [3]


להערות והוספות – ולשאלות בהלכות שביעית

להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה

ax75887888@gmail.com







[1] . הנה במסכת דמאי פרק ה' משנה י' מבואר שאסור לזרוע גם בעציץ שאינו נקוב, וביאר בפירוש המשניות לרמב''ם שעציץ שאינו נקוב חייב במעשרות מדרבנן, וכתב ברדב''ז שמדרבנן אסור לזרוע בעציץ שאינו נקוב בשביעית, וכן כתב בשו''ת נחפה בכסף ח''א חיו''ד סימן ה', וכן הוא בשו''ת שדה הארץ ח''ג חיו''ד סימן כח, וכן כתב בחזו''א סימן כב אות א' בשם הרדב''ז שאסרו חכמים לזרוע בעציץ שאינו נקוב, ובשו''ת להורות נתן ח''ו סימן צט' ק, וכן כתב בילקו''י שביעית עמ' רפו יעו"ש בכ"ד.
[2] . כן מבואר בחזון איש שביעית סימן כו אות ד' שכן דעת הראב''ד והר''ש והרא''ש וכן הוא דעת הרמב''ם וכמו שכתב בביאור הגר''א סימן רצד סקס''ד וע''ע בזה בשו''ת חלקת השדה ח''א סימן ו' ובספר שביתת השדה שביעית עמ' קז, ובילקו''י שביעית ח''א עמ' רפה.
[3] . הנה בספר מפשטי ארץ כתב להביא בשם מרן הגרי''ש אלישיב זצוק''ל שיש לנו להחמיר בעציץ מפלסטיק משום שאין ברור לנו מה היא היניקה שדברו עליה חז''ל יעו''ש, וע''ע בשו''ת להורות נתן ח''ו סימן קא.
 
בסייעתא דשמיא
2 הלכות שמיטה בכל יום
יום ד' א' דר"ח מר חשון פרשת נח תשפ"ב
הלכות עציצים בשמיטה ג
ה]. ובדין עציצים שנמצאים בתוך הבית. [ויש מעליהם תקרה, ולא נמצאים בתוך מרפסת וכדומה] גם אם הוא עציץ נקוב מותר מעיקר הדין מותר לזרוע בו בשביעית, וכן מותר לזרוע ולהשקות את העציץ כרגיל בין בעציץ נקוב ובין בעציץ שאינו נקוב, ויש מחמירים בעציץ נקוב לעשות מלאכות שעיקרן מה''ת, אבל במלאכות דרבנן מתירים, אבל דעת החזו"א ועוד פוסקים שיש להחמיר בזה אלא רק בשעת הדחק. [1]
ו]. ובעציץ כזה שגדל בתוך הבית, נראה שאין בו קדושת שביעית, ויש מחמירים שנוהג בו קדושת שביעית. [2]

בחיוב לימוד הלכות שביעית בכל יום מדברי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שהובאו בכינוס בארנה ביום א'​

לקראת תחילת הזמן בחורים צריכים להתחזק מאד לקום כל יום לתפילה בזמן וחס ושלום לא לאחר זמן קריאת שמע כי הוא מצוות עשה דאורייתא ומעוות לא יוכל לתקון כמו שאמרו בברכות ריש פרק תפילת השחר גם צריכים לדעת שכל הדורות ידעו שכל ההצלחה של בחור ישיבה הוא ללמוד היטב את הגמרא הנלמדת בישיבה ולחזור עליה כמה פעמים ולהקשיב לשיעורים ולהשתדל לסיים ואאמו"ר זלל"ה מאד זירז לזה כל הימים.
עוד ראוי מאד שכל בחור ישיבה ילמד כל יום כמה הלכות בהלכות שביעית חוק ולא יעבור וגם ההלכות שאינם נוגעות למי שאינו חקלאי מקיימים בהלימוד ונשלמה פרים שפתינו כמש"כ הח"ח במאמר תורה אור ונמצא שכולם מזרזים את הגאולה כמו שאמרו חז"ל במוצאי שביעית בן דוד בא. וביאר החזו"א שהכוונה אם ישמרו הלכותיה בעז"ה ע"י זה שילמדו ינצלו מכל הצרות ויהיה שנה טובה.
גם ראוי ונכון לקבוע שבכל בית ילמדו בשבתות וכד' כמה הלכות בהלכות שביעית וכדאי' בילקוט הובא במשנ"ב סי' ר"צ עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, והביא שם הירו' לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא כדי לעסוק בתורה.
ונזכה בעז"ה שלא ימצאו תינוק ותינוקת שאינם בקיאים בהלכות שביעית.
ונזכה לגאולה במהרה בימינו אמן ולציוויתי את ברכתי.

באדיבות מערכת בקודש פנימה


להערות והוספות – ולשאלות בהלכות שביעית
להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה
ax75887888@gmail.com



[1] . הנה בירושלמי בערלה פ''א סוף ה''ב, איתא, ר' יוחנן בשם ר' ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה דכתיב כי תבואו אל הארץ ונטעתם, ופטור מן המעשרות דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, ובשביעית צריכא דכתיב ושבת הארץ שבת לה' וכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ע''כ, ומשמע מדברי הירושלמי שלגבי שביעית הוא ספק, דמשמע דוקא שדה ולא בית, ובפאת השלחן סימן כ', כתב שכיון שהאחרונים נקטו בדעת הרמב''ם ששביעית בזמן הזה הו''ל ספיקא דרבנן לקולא.
אבל דעת החזו"א (שביעית סימן כב סק"א) שדינו כדין עציץ שבשדה מדרבנן, ולכן אין לעשות בו שום מלאכה האסורה בשביעית, וכמ"ש הרדב"ז, ואולם כתב בחזו''א שם שהמיקל יש לו על מה לסמוך, והטעם משום שעציץ שאינו נקוב איסורו רק מדרבנן, ובצירוף שהעציץ נמצא בתוך הבית שהוא ספק.
ולכאורה י''ל שהוא ספק ספיקא וממילא שרי, וכן בילקו''י שביעית עמ' רפז, כתב להתיר בזה, כיון שיש תקרה ושכן הוא דעת אביו זיע''א ושכן פסק לדינא בשו''ת שערי רחמים פרקנו, אב''ד דחברון והסכים עמו הראשון לציון רבי אברהם אשכנזי שאם יש עציצים שתחת התקרה מותר להשקותם ואין צריך למוכרם יעו''ש, ושכן נראה מהחזו''א סימן כ' אות ו' שבעציץ שבתוך הבית מותר, וכן הביא שם ממכתבו של מרן החזו''א בשנת תרצ''ז ובפורסם בקובץ מוריה אלול תשל''ט וכתב "הותר להם עציץ שאינו נקוב תחת התיקרה".
וכן בשו''ת מנחת יצחק ח''י סימן קטז כתב להביא עדות שבשנת השמיטה תש''ה התיר גידול בבית בעציץ שאינו נקוב, והיה בגידולי מים, ושכן נדפס הלכה למעשה לרבים, ובמעדני ארץ ליקוטים סימן ה' ד, ומ''מ מדברי המנחת יצחק מבואר שהוראת החזו''א היתה הוראת שעה, וע''ע במעשה איש ח''ז עמ' קצז שנראה שהתיר גם בשנת השמיטה תשי''ב, ומ''מ מה שההוראה היא רק בשעת הדחק, כן כתב בחוט שני שמיטה פ''א ה''א שהורה כן החזו''א בשעתו לקיבוצים כשהיה להם שעת הדחק גדול, להקל לזרוע בעציץ שאינו נקוב כשהוא בתוך הבית, ושכן ששמע ממרן החזו''א זצ''ל שההיתר הזה הוא רק שעת הדחק בלבד, ועפי''ז מנע מעשה מאחד שרצה לזרוע ירקות בעציץ שאינו נקוב בבית יעו"ש. ומכ''ז נראה דלדעת החזו''א יש להחמיר בזה. וע''ע בזה בשו''ת שבט הלוי ח''ט סימן רמג ובד''ה ומה, במש"כ בזה, ובקובץ תשובות ח''ב סימן קפג אות ב.
ובמש''כ שיש מחמירים לחלק בין עציץ נקוב לאינו נקוב, כן כתב לדינא הגר''מ גרוס שליט''א בספר שדה מרדכי עמ' רמב יעו"ש בכ"ד.
[2] . הנה במש''כ שאין בו קדושת שביעית כן נראה לכאורה מהא דשרי לעשות בו המלאכות
אבל במש''כ שיש מחמירים כן כתב בספר עמודי ארץ עמ' מה בסעיף ח' שנראה שכן יש קדושת שביעית, וכתב שעציץ נקוב המנוח בבית יש להחמיר בו ככל דיני שמיטה הן לאיסור מלאכה והן לדיני שביעית שנוהגים בפירות וירקות שגדלים שם, וכתב שם בהערה ט' שאם יש שם גידולי היתר של שביעית צריך להפקירם ויכתוב פתק על הדלת שמי שרוצה לקחת יקבל רשות להכנס וליטול.
 
2 הלכות שמיטה בכל יום
דרוש מחברי הפורום שיעלה את הב' הלכות שמיטה כל יום לאשכול הזה
מי שיכול שיפנה לאימייל המצורף בתוך הקובץ
 

קבצים מצורפים

  • עציצים בשמיטה ד 20.pdf
    197.4 KB · צפיות: 0
בסייעתא דשמיא
2 הלכות שמיטה בכל יום
יום ה ח' מרחשון תשפ"ב

® הלכות עציצים בשמיטה ז ®​

יג]. אם היו בו נקבים שאין בכל אחד שיעור נקב, נחלקו הפוסקים האם מצטרף לשיעור או לא[1]
יד]. אין חילוק אם העציץ נקוב בתחתיו או מן הצד, ובתנאי שהנקב יהיה כנגד העפר ולא מעליו[2]

שביעית מקור הברכה​

ידוע ששבת נקראת מקור הברכה וכמ''ש בזוה''ק (ח"ב דף פח.), וכן מבואר באור החיים הקדוש (בראשית ב' ג) שהעולם נברא מתחילה רק לששת ימים ושמירת השבת נותנת כוח וחיות לשבוע החדש שלא יחזור לתוהו ובוהו יעו"ש.
ולפי"ז ראיתי שהביאו מש"כ בהא השפת אמת (פרשת בהר תרמ"ח) שגם בשנת השמיטה שנת השביעית היא מקור הברכה כמו שבת וכמו שכתוב בפסוק שבת הארץ (ויקרא כה ו) ולכן שנת השביעית משפיעה כח וברכה לכל ששת השנים הבאות לישראל ולא לגויים, וכלשון בפסוק לכם לאכלה, לידע כי ביטול כל המלאכות הן הן קיומו של עולם.

להערות והוספות – ולשאלות בהלכות שביעית
להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה

as05435879@gmail.com
[ובמקרה שיסגרו את המייל עוד פעם, ניתן לפנות לאימייל 636364asd@gmail.com]




[1] . בשו''ת מנחת יצחק ח''ח סימן צב כתב שאין מצטרפים הנקבים להדדי, וכן כתב בדרך אמונה בציון הלכה פ''א אות תעא, אבל בשו''ת מנחת שלמה קמא ח''ב סימן ע' ושולחן שלמה שביעית עמ' צ, כתב שהנקבים מצטרפים, וע''ע בספר שדה מרדכי בעמ' רמ בהערה טז יעו''ש.
[2] . כן כתב הגר''מ גרוס שליט''א בספר שדה מרדכי עמ' רלט, ושם בהערות תורת השדה בהערה יג שכן מבואר מדברי רש''י במסכת שבת דף צה ע''ב שאפילו יש נקב דפנו חשיב עצוץ, וכן הובא בשו''ת הרשב''א ח''ג סימן שמא, והו''ד בב''י או''ח סימן שלו, וכן הובא במשנ''ב שם סקמ''ב, ואולם כתב שבמשנה לממלך ביכורים פ''ב ה''ט ד''ה ודע ששיעור, הביא דברי רש''י וכתב שלא ראה סברא זו בשום מקום, ויעו''ש שכתב שכן לדייק מדברי הראב''ד מפ''ב מטומאת אוכלין הי''א דס''ל כרש''י, יעו''ש, ושכן כתב בחזו''א עקוצין סימן ד' סק''ב בד''ה והא דמהני דנקב מן הצד הוי נקב, ואולם בסו''ד כתב בתורת השדה להביא מש''כ בשו''ת מנחת יצחק ח''ח סימן צב אות ג' שנקב מן הצד הוי רק כנקוב לחומרא ולא לקולא יעו''ש.
 
חזור
חלק עליון