• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מצה עשירה

הועבר--- יהודה בן דוד​
בנידון כשרות עוגיות "מצה עשירה" לפסח (פפושדו, גטניו, וכדו'), עם חומר "אמוניום בי קרבונט", אנו מתכבדים להגיש בפניכם את תשובת הרה"ג רבי אבישי טהרני שליט"א מתוך ספרו שו"ת ווי העמודים (כת"י), וזאת לאחר שביקר במפעל פפושדו וערך כמה ניסויים (המפורטים בתשובה) לראות האם יש חשש חימוץ, וגם ראה שלא נעשים סדקים בבצק גם לאחר כמה שעות, (מצורף תיעוד).
 

קבצים מצורפים

  • עוגיות פפושדו לפסח-הרב אבישי טהרני.pdf
    267.9 KB · צפיות: 28
הועבר--- יהודה בן דוד​
בנידון כשרות עוגיות "מצה עשירה" לפסח (פפושדו, גטניו, וכדו'), עם חומר "אמוניום בי קרבונט", אנו מתכבדים להגיש בפניכם את תשובת הרה"ג רבי אבישי טהרני שליט"א מתוך ספרו שו"ת ווי העמודים (כת"י), וזאת לאחר שביקר במפעל פפושדו וערך כמה ניסויים (המפורטים בתשובה) לראות האם יש חשש חימוץ, וגם ראה שלא נעשים סדקים בבצק גם לאחר כמה שעות, (מצורף תיעוד).
כדאי להעביר לרב את מאמרו של הרב אלבה המוזכר לעיל
 
למרות שעבר פסח, כמה נקודות חשובות מתוך תשובת הגאון הרב טהרני שליט"א. בתחילת עמ' פח (וחזר על כל כמה פעמים) כתב שראה את החתיכה שלקחו להפרשת חלה, לאחר שבע שעות ולא נעשה בה סימני חמץ. אלא החומר מתפרק רק בתנור. עוד כתב בריש עמ' פט וגם מדדתי במפעל, ולקחתי עוגיה אחת לפני שנכסה לתור, והנחתי עליה עוגיה אחרת שכעת יצאה מהתנור, ושמתי אחת על חברתה, ונמצא שאין הבדל בעובי העוגיה, שאין כאן תפיחה כלל, אלא התרחבות קלה ומזערית שנעשית קצת אוורירית, ועדיין העוגיה קשה מאוד כמו מלפנים. ע"כ. וזה עדות להיפך ממה שכתב הרב אלבה.
ובסוף עמ' צא כתב פרט מעניין וחשוב שאף אם נאמר שהחומר הנ"ל נעשה מים, מ"מ הוא בכמות מזערית מאוד, שלכל ארבע מאות קילו שמים רק ארבעים גרם מהחומר המתפיח! ע"ש מה שכתב להוכיח בזה.

ועוד שאלה, שמעתי שיש לפפושדו בד"ץ העדה לשאר ימות השנה. האם זה נכון? (בחוברת של העדה כתוב שפפושדו בהשגחתם ואין חילוק בין העוגיות)
 
ובסוף עמ' צא כתב פרט מעניין וחשוב שאף אם נאמר שהחומר הנ"ל נעשה מים, מ"מ הוא בכמות מזערית מאוד, שלכל ארבע מאות קילו שמים רק ארבעים גרם מהחומר המתפיח! ע"ש מה שכתב להוכיח בזה.
1.280 קילו ל240 ק"ג קמח (כמבואר שזה הכמות במאמר הרב אלבה) זה לא כמות זעירא
 
ב"ה
כדאי להעביר לרב את מאמרו של הרב אלבה המוזכר לעיל
ובסוף עמ' צא כתב פרט מעניין וחשוב שאף אם נאמר שהחומר הנ"ל נעשה מים, מ"מ הוא בכמות מזערית מאוד, שלכל ארבע מאות קילו שמים רק ארבעים גרם מהחומר המתפיח! ע"ש מה שכתב להוכיח בזה.
1.280 קילו ל240 ק"ג קמח (כמבואר שזה הכמות במאמר הרב אלבה) זה לא כמות זעירא
קשה לתפוס כאן מה השיח, אחר כל מה שכבר נתברר על דברי הרב אלבה בראש המו"מ כאן, והתברר מעל כל ספק שאין לחוש למים המתפרקים, אלא שאח"כ עבר הרב אלבה לדון מכיוונים חדשים שונים,
אם עדין יש מיש שרואה טענה במים המתפרקים למרות מה שהשבנו בנידון זה לעיל, יציין נא לציטוט שהשבנו בזה עליו קשה לו, ויבאר מה קשה לו על זה.

בברכה רבה
 
אני לא מבין בזה ואני לא בטוח אם קשה לי... רק תקנתי את העובדות

מ"מ למו"מ עם הרב אלבה
נראה לי הבער והקטן, שהצד שכבוד הגר"ש ללוש מציג היא היותר "חדשנית", דהיינו לומר שבכוחות הכימאים להוציא דבר מן המים שאינו נחשב מים. הצד ה"שמרני" יותר היה לומר שיש לחומרים שנוצרו מהמים, ונפחם של החומרים גדל בהרבה לאחר שמכניסים אותם במים - הם מים או לכל הפחות דינם כמלח [כפי שכותב הגר"ע אלבה].

אילולי שמרן זצ"ל כבר התיר את המצות האלה [בשעה שככל הנראה לא ידע על אופן יצירת החומרים], נראה לי שרוב הרבנים שליט"א היו נוקטים כדברי הרב אלבה לחומרא.
אלא שאני חוזר וכותב שזה רק התרשמות של מי שלא מבין בכימיה לאחר שניסתי לעיין קצת בער"פ השנה במאמרים שנכתבו בזה.

[להשלמת העניין אני מצרף את מאמר ההמשך של הרב אלבה בזמנו שכולל את תמצית המו"מ שהיה כאן וכן תגובות מעוד רבנים שליט"א]
 

קבצים מצורפים

  • ירחון האוצר #28.pdf
    2.5 MB · צפיות: 7
ב"ה
מי שלא למד כראוי את הסוגיא ולכן אוסר "מספק דאורייתא",
(כמו "כל" ת"ח שדיברתי עמו בזה שלא היה בידו תשובות לגופן של דברים רק טען למה להקל בדבר שהוא מחלוקת בין הרבנים וספד"א לחומרא),
לגבי חמץ שעבר עליו הפסח יצטרך להתיר מדין ספד"ר לקולא.

ומי שלמד כראוי את הסוגיא עדין לא פגשתי אפילו "אחד" שדן במו"מ עם המתירים ועדין אוסר מכח "וודאי", רק מכח "איך נסמוך על חילוקים" וכדומה, וספד"א לחומרא. ואפילו הרב אהרן הבן של הרב ציון בוארון, שברור לו לאסור נחרצות והוא נו"נ בטענות המתירים טובא (ועליו השבתי בחוברת מצה עשירה שיצאה לאור ע"י מכון "משנת יוסף"), המעיין בדבריו ימצא שהוא מכח ספק.

ובזה הרווחנו עוד, שמכיון שהמתירים, (דהיינו הרב שמע שלמה ומרן זצ"ל וסיע'), "וודאי" להם להתיר ללא כל חשש אפילו לכתחילה למהדרין, ואף מי שעורר בזה קודם לכן, (הרב בנין אב זצ"ל), "וודאי" לו להתיר אלא שסובר שאינו לכתחילה למהדרין, (ועל דבריו השיבו הרב שמע שלמה ומרן זצ"ל שהוא לכתחילה ולמהדרין), ואילו האוסרים, לא אסרו אלא מ"ספק", שאיך נוכל להסתמך על בירורים כאלו ואחרים וכדומה, א"כ אין ספיקם של האוסרים מוציא מידי וודאם של המתירים, וכ"ש שעל צבאם מרן רשכבה"ג זצ"ל שמכריע את כולם, והכריע בזה שהוא מותר לכתחילה למהדרין, והורה בציבור שכל ירא שמים יאכל מהם.

בברכה רבה
 
@הרב שמעון ללוש
ומה עם הנידון החדש שלך עם הרב אלבה שבזה אף אחד לא דן [גם המתירים לא ידעו מזה] כפי שאתה בעצמך סיכמת במו"מ עם הנ"ל, ובזה רק שניכם נשאתם ונתתם באורך, ובזה הדר דינא לספיקא דאוריתא, שהרי אף אחד מהמתירים לא נתן לבו לזה, וא"א לומר שהרב עובדיה התיר את זה, דאולי היתה דעתו בזה כדעת הרב אלבה?

וגם על הנידון הישן שהרב עובדיה ודאי והאוסרים ספק עדיין ההיתר אינו ברור.
שהרי תמיד המתיר צריך להביא ראיה ברורה להתיר, והאוסר אינו צריך ראיה לאסור, אלא מספיק שיש ספק ה"ז ספק דאוריתא.
ומכיון שהאוסרים ראו את דברי המתירים 'בודאי', ואמרו שאין 'הודאי' נראה לנו, אלא עדיין אצלנו הוא 'ספק', א"כ לדעתם אסור לאכול מדין ספק דאוריתא, ולדעת המתירים מותר לאכול, וא"כ כלפינו שאין אנו יודעים מי צודק הו"ל ספק דאוריתא.
כלומר זה לא סתם שהאוסרים יש להם ספק, אלא הם ראו את דברי המתירים ואעפ"כ אומרים אין דבריהם נראים לנו להתיר, אלא אנו סוברים שיש לאסור למעשה.
 
נערך לאחרונה:
ומה עם הנידון החדש שלך עם הרב אלבה שבזה אף אחד לא דן [גם המתירים לא ידעו מזה] כפי שאתה בעצמך סיכמת במו"מ עם הנ"ל, ובזה רק שניכם נשאתם ונתתם באורך, ובזה הדר דינא לספיקא דאוריתא, שהרי אף אחד מהמתירים לא נתן לבו לזה, וא"א לומר שהרב עובדיה התיר את זה, דאולי היתה דעתו בזה כדעת הרב אלבה?
לגבי הרב אלבה, אני יגיד את התשובה במילה אחת (רק למי שמונח בסוגיא, ולא לאמת ליעקב ודעמיה), הרב אלבה הוא המחדש כלומר "הממציא", היינו שהחומר הנדון הוא מצוי תמיד בכל דבר גם במי פירות וכדו', והפוסקים הבינו "תמיד" שאין בזה בעיה. וכ"מ להדיא בשו"ע. והרב אלבה הוא המחדש, וממילא זה לא מחלו' בין הרב אלבה לרב ללוש, אלא הוא טעות של הרב אלבה כנגד כל הפוסקים, והרב ללוש פתח את עיניו ותו לא מידי.
 
לגבי הרב אלבה, אני יגיד את התשובה במילה אחת (רק למי שמונח בסוגיא, ולא לאמת ליעקב ודעמיה), הרב אלבה הוא המחדש כלומר "הממציא", היינו שהחומר הנדון הוא מצוי תמיד בכל דבר גם במי פירות וכדו', והפוסקים הבינו "תמיד" שאין בזה בעיה. וכ"מ להדיא בשו"ע. והרב אלבה הוא המחדש, וממילא זה לא מחלו' בין הרב אלבה לרב ללוש, אלא הוא טעות של הרב אלבה כנגד כל הפוסקים, והרב ללוש פתח את עיניו ותו לא מידי.
ההפך הוא הנכון חמורי ההתפחה מיוצרים במים, ולכן מסתבר שמחמיצים, המחדשים הם האומרים שכיון שזה חומר כימי יש לזה גדר חדש.
וצ"ע המחלוקת על הפילטרים החדשים למקוואות, שמשום מה שם הדעה הרווחת שמי המקוה עדיין נחשבים מים אף שההרכב הכימי השתנה.
 
חזור
חלק עליון