• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מקור למעשה של הבן איש חי

אושרי רביב

Well-known member
מצאתי כתוב:
ישנה שאלה מעניינת. מדוע הקב"ה העניש את המצריים דוקא בקריעת ים סוף? הלא קודם לכן, עינו את בני ישראל בפרך מאתיים ועשר שנים. ומדוע חיכה כביכול הקב"ה להענישם דוקא בטביעה בים סוף ולא בעונש אחר?

על מנת להבין דברים אלו, יש להקדים בזה מעשה אשר היה, וסיפר אותו מרן הבן איש חי.

דבר זה שאנו הולכים לספר, לא היה משל. אלא מעשה שהיה והתקיים במציאות.

וכה סיפר מרן הבן איש חי:

יהודי אחד, שלח ידו בכל עבודה אשר הזדמנה לידו, על מנת להביא מקור מחיה לילדיו ובני ביתו. אך לא שפר עליו מזלו, וכל עבודה ופנייה אשר פנה, לא ראה סימן ברכה והצלחה במעשיו.

בראות אשתו כן, אמרה לו כי עצה רוצה לייעץ לו, שעל ידה ימצא מקום אשר יכול בעתיד להתפרנס ממנו. ולהביא טרף לביתו.

שאל האיש, מהו אותו המקום וילך אליו.

פתחה האשה את פיה ואמרה, "אנו גרים בעיר קטנה, אשר מכילה מעט בני אדם. ולכן, מטבע הדברים המקצועות קטנים המה במספר.

"אולם ממול לעירנו, ישנה עיירה גדולה, אשר בה יש מאפייה גדולה, המפיקים לחמים ובצקים לכל המדינה.

"בעלי היקר! לך נא לשם, למד את המקצוע. ועבוד שם במשך שנתיים ימים!"

לאחר שנתיים אשר בהם כבר למד הבעל את רזי המקצוע, עבד במאפייה הגדולה, וראה ברכה בעמלו.

מכיון שכך, חזר אל עירו יחד עם כספו אשר צבר במשך שנתיים אלו, על מנת לכלכל את אנשי ביתו, ולפתוח מאפייה גדולה בעיר, אשר תספק מקור מחיה לכל אנשי עירו.

בחזרתו אל הבית, תפסו שודד, וציוה עליו להוציא את כל כספו אשר לו.

התחנן הלה על נפשו, ואמר כי שנתיים עובד והרוויח את מעות אלו ביזע רב. ילדים רכים יש בביתו, ואשה הרעבה ללחם.

בטוח אני, כי האשה לקחה חובות מאנשים אחרים, על סמך כך שכשאחזור, יהא כסף לכסות את מצבר החובות.

השודד האכזר, לא שעה לדבריו. ואמר, כי אם לא ייתן לו את כספו, אחת תהא דתו למות.

בכה מיודענו בדמעות שליש, והתחנן כי יעזוב אותו לנפשו, אך לא הסכים.

מיודענו אשר עבד במאפייה, גברתן גדול היה, אך לא היה באפשרותו לעשות דבר, מכיון שהשודד מצויד היה ברובה המלא בקני ירייה.

משכך, הוציא את כל כספו ונתן לאותו השודד.

השודד קיבל את כספו של עובד המאפייה אל ידו, וציוה על עובד המאפייה שיעזוב את המקום.

אמר העובד, כי אינו יכול לעזוב את המקום עכשיו, ואינו יכול עתה לחזור אל ביתו.

שאל השודד, מדוע אינך יכול ללכת אל ביתך?

הסביר עובד המאפייה, משום שהלך לפני כשנתיים מביתו על מנת לעבוד ולהביא כסף אל ביתו, על מנת שיאכלו ממנו אשתו וילדיו. אך עתה, שיחזור אל ביתו בלא כסף, יאמרו אשתו וילדיו, כי השתמש בכספו על מנת ליהנות בו לדברים חופשיים, שאינם חיוניים בכלל.

הרגשה כזו, גרועה היא כגיהינום.

אמר השודד, מה אתה רוצה אם כך שאעשה?

ביקש עובד המאפייה, שרוצה להראות לאשתו שנשדד. ומשכך, הוריד את בגדיו, וביקש מהשודד שיירה בבגדיו, על מנת שיהיו סימנים שנשדד ונס על נפשו.

השודד כששמע דברים אלו, אמר כי מסכים הוא לתנאים אלו, וירה כמה יריות נאמנות בבגדיו של עובד המאפייה.

לאחר מכן הוריד גם את הכובע שלראשו, וביקש שגם ירה בו, על מנת שאשתו תראה שכמעט וחוסל. השודד עשה כדבריו, עד כי לא היו כבר כדורים בקנה.

עובד המאפייה ביקש כי ירה השודד עוד כמה כדורים. אך השודד טען כי אין לו מה לירות. משבדקו הדברים, נמצא כי אין עוד קני ירייה ברובה של השודד.

משראה כך עובד המאפייה אשר גברתן היה, גבר על השודד, והשיב לעצמו את כל כספו אשר לקח ממנו.

סיפר הבן איש חי, שמעשה זה אמתי הוא והיה בבגדד.

וביאר רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי, כי זהו הנמשל. פרעה הרשע היה ליסטים מזוין ורשע מרושע, אך היה לו נקודת זכות. נקודת הזכות הינה מתוארת היטב במשל רובה השודד עם הכדורים.

נקודת זכות זו, היתה בכך שאמר לעם ישראל "קומו צאו מתוך עמי, גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם" (שמות פרק יב פסוק לא).

משכך, שיש לו נקודת זכות, אי אפשר לגבור עליו. אם כן מה אפשר לעשות?

נאמר בפסוק "ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף" (שמות פרק יג פסוק יח). ואמר פרעה לבני ישראל "נבכים הם בארץ, סר עליהם המדבר. וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני השם" (שמות פרק יד פסוק ג-ד). והתרגום תרגם את המילה נבוכים, "מעורבלין".

אמר הקב"ה, צריך לרוקן את המחסנית של קני הירייה אשר בסיפור, והוא הזכות של פרעה, שרצה להוציא את עם ישראל מרצון חופשי ואמר קומו צאו. עתה אמר פרעה שרוצה להחזיר את עם ישראל אם הם מסובכים.

משראה כך הקב"ה, שחזר בו פרעה ורצה להחזיר את עם ישראל לאחר שהם מסובכים, ורדף אחריהם אל ים סוף, על מנת להחזירם אל מקומם אשר במצרים, הרי שאין לו את הזכות שאמר להם לצאת ממצרים. ואם איבד את הזכות אשר עמדה לו, אין לו במה להיתלות.

ואם כן, בשעה שלא עמדה לפרעה הזכות אשר היתה לו, הקב"ה אמר שצריך לדון אותו. ועתה כל המצריים דינם להטביע אותם בים. שלאחר שמרוקנים את נקודת הזכות, אפשר להטביעם בים סוף.

לכן הקב"ה אמר שצריך להמתין לפרעה וחילו, עד שירדפו אחר עם ישראל, ורק לאחר מכן הקב"ה הטביע אותם בים.

אלו הם דברים ששמעתי בדרשה, וערכתי אותם לכתב.
איפה הבן איש חי מביא את המעשה הזה של עובד המאפייה????????
אשמח מאוד לקבל תשובה בהקדם!!!!!
אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבים עליכם!
 
חזור
חלק עליון