רציתי לברר בדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל האם יש מקום להקל בדין משחה שהיא נבלעת בגוף גם שלא במקום חולי. הנה המעיין היטב יראה שלא התיר מרן זצ"ל אלא בתינוק או בחולה שאין בו סכנה, ולשם דוגמא עי' בחזו"ע שבת ג' עמ' שפז, שכך נראה מדבריו.
וזה נפק"מ גדולה למעשה, היות ומתקרבים אנו לחורף, וצריכים פעמים רבות למרוח קרם ידיים למנוע יובש וחתכים מהידיים, או שפתון לשפתיים, דלפי הדברים הנ"ל אסור.
ובכל אופן גם אני נימא דכן דעת מרן זצ"ל, צריך להבין מה הסברא בזה, הרי סו"ס יש כאן את ההיתר של המגן אברהם (סי' שטז ס"ק כ"ד) שכל שממרח את המשחה עד שכולה נימסת ונבלעת בגוף החולה לא מיקרי ממרח. ובאמת הרבה פוסקים כתבו להקל מטעם זה, גם שלא במקום חולי (מהרש"ם, ציץ אליעזר, הגרש"ז אויערבך ועוד).
וזה נפק"מ גדולה למעשה, היות ומתקרבים אנו לחורף, וצריכים פעמים רבות למרוח קרם ידיים למנוע יובש וחתכים מהידיים, או שפתון לשפתיים, דלפי הדברים הנ"ל אסור.
ובכל אופן גם אני נימא דכן דעת מרן זצ"ל, צריך להבין מה הסברא בזה, הרי סו"ס יש כאן את ההיתר של המגן אברהם (סי' שטז ס"ק כ"ד) שכל שממרח את המשחה עד שכולה נימסת ונבלעת בגוף החולה לא מיקרי ממרח. ובאמת הרבה פוסקים כתבו להקל מטעם זה, גם שלא במקום חולי (מהרש"ם, ציץ אליעזר, הגרש"ז אויערבך ועוד).