בתי ספר מעורבים וממלכתי-דתי
אחד מפירות הביאושים של חלק מאנשי הציונות הם תנועות הנוער המעורבות, ובתי ספר הממלכתים דתיים המעורבים, מוסדות אלה הממשיכים להתקיים עד היום למרות הקלקולים היוצאים מהם, גרמו לרבים מגדולי ישראל להתריע מפניהם, מכיון ששמם גורם לטעות שיש בהם שמץ של דת. גם מרן זיע"א הרבה להתריע על כך, וכאן המקום להביא את דבריו.
בהספדו על הבבא סאלי, סיפר מרן על הקמת התיכון המעורב בנתיבות (מעדני המלך ב', פרק ט):
הצדיקים הם "גודרי גדר עומדים בפרץ". כשרצו לייסד בנתיבות בית-ספר תיכון מעורב תלמידים ותלמידות ביחד, אשר כמובן בספרי (יביע אומר חלק ד' (אה"ע סימן ד). וכ"ה בחלק י' (אה"ע סימן כג)) כתבתי נגד דבר זה שהוא איסור חמור, הם בחורים גדולים 'ומה יעשה אותו הבן ולא יחטא', כמו שכתב בספר חסידים (סימן קסח) "אל תערב בנים עם בנות פן יחטאו". וכדברי הגמרא (סוכה נב. ועוד).
כשרצו להקים את התיכון, התקוממתי נגד זה, וארגנתי עמי עוד את רבני נתיבות הרב צבאן שיחיה, הרב שלמה מאזוז ע"ה, ישבנו יחד וכתבנו מודעה בחרם על מי שיעשה בחורים ובחורות ביחד, ועל צבאינו חתם הגאון רבי ישראל אבוחצירא, וכתב כן ממש. וכולם כשראו את חתימתו פחדו, אמרו מי ימלט מהנידוי שלו, מי שיעשה זאת ימות באותה שנה! וחזרו בהם והשאירו תלמידים לבד ותלמידות לבד, 'לבלתי היות שם ערוב', תערובת זה ערוב!
עתה מי יהיה גודר גדר? מי יעמוד בפרץ? מי יפחד מגזירות הרבנים? כל פעם שרוצים להקל באיזה דבר בפרט אלה מהמפד"ל ראשי תיבות פתי מאמין לכל דבר, לא אכפת להם רבנים או תורה, רק מה שאומר שכלם הטיפשי, חושבים שתלמידים ותלמידות מותר.
כמה פעמים כתבתי לאגף הדתי של המפד"ל במשרד החינוך על כך, וכמה בתי ספר עמדו בפרץ ושינו את הדבר, הבדילו בין תלמידים לתלמידות, וחלק לא אבו שמוע!
אודות פרשיה זו של בית הספר בנתיבות, הוסיף מרן בשו"ת יביע אומר (חלק י, כג) מלים חריפות אודות מי שהתעקש לפתוח את בית הספר המעורב:
וזה כמה שנים שניסיתי לזמן את ראשי "בני עקיבא", ולדרוש מהם הפרדה בין הבנים לבנות, ולא אסתייעא מילתא. וכבר אמרו (סוכה כו.) פרצה קוראת לגנב. ולכן כשעלתה על הפרק בזמנו שאלת מי שרצה להקים בית ספר תיכון בעיר "נתיבות", הסכימו גדולי הדור עם המרא דאתרא, שהוא פורץ גדר, ושיש להבדילו מעדת ישראל, וחתמו על זה הרבה גדולים בראשות הגה"צ רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל. ולרוב הענוה בקשו את הסכמתי להם וצירפתי דעתי והסכמתי לפסק דינם, כמובא כל זה בספר זרע יעקב ח"ב (עמוד רנה). ע"ש. ומקרוב דרשתי ברבים שאסור לרשום את בניהם לבית ספר ממלכתי דתי שאין הפרדה בין הבנים לבנות נשמרת שם, ואחד מן המנהלים שלהם, שאצלו לומדים בבית הספר בתערובת בנים ובנות יחד, יצא לחרף ולגדף אותי על כך, ודינו מסור לשמים, וידי אל תהי בו (!). כי זה דרכם כסל למו, כמאמר חז"ל (קידושין מ.) עבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. וכל לימודם הוא כתורתו של דואג שאינה אלא מן השפה ולחוץ, ואין יראת ה' נגד עיניהם, ועליהם נאמר: "מהרסייך ומחריביך ממך יצאו". ולא כאלה חלק יעקב החרדים לדבר ה' ומפחד גאונו שעושים משמרת למשמרת והיה מחננו קדוש. ... ועל כן כל המאמין בתורתנו הקדושה אסור לו לשלוח בניו או בנותיו לבתי ספר אלה המרגילים לדבר עבירה ומכניסים מחשבת זימה בלבבות הרכות. ועל כל מי שיש יכולת בידו חיובא רמיא למחות ולמנוע מעשות התועבה הזאת, ולהודיעם באזהרה חמורה כי לא יאבה ה' סלוח להם, ומרה תהיה אחריתם, ולא יעשה כן בישראל.
ובמאור ישראל דרושים (עמ' רצד) הוסיף על כך:
וכל מי שראה חתימת ידו של האדמו"ר ר' ישראל אבוחצירא בראש הקרואים הרבנים החתומים במודעה הנ"ל, חרד לבו, ובכך סוכלה מזימתם של אלה הפורצים גדר, ומתימרים לקרוא לעצמם דתיים, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. ועל ידי הנ"ל דוחו ולא יכלו קום, ובטלה מחשבתם תהלות לה' יתברך.
גם בהספדו על ר' יצחק רוזנטל (חזון עובדיה ארבע תעניות, עמ' תצח), חזר מרן והזכיר ענין זה:
ידוע ומפורסם שהמנוח היה יד ימינו של הגרצ"פ פראנק ועשה כמיטב יכולתו לשמש את רבינו בקודש, ולפרסם לכל את דעת רבינו בעומדו על המשמר נגד גיוס בנות, ונגד הלימוד בבתי ספר בנים ובנות ביחד, אשר רבה המכשלה הזאת בבתי ספר של המפד"ל.
בזמנו כיהן כשר החינוך זבולון המר, שהיה יהודי חובש כיפה, מהציונות הדתית, בלבו הטהור של מרן זיע"א הצטברה נגדו כמות לא קטנה של ריתחא דאורייתא, עקב סירובו לתמוך במוסדות תורה, בעוד שמקומות אחרים שבעיני מרן זצ"ל לא היה להם זכות קיום קיבלו ממנו ביד נדיבה, וכאשר השר הנ"ל גילה את מסתורי לבו וחשף את מניעיו, עמד מרן ותקף את שיטתו הנלוזה במלים כדרבנות (חלק מהדברים מובא במעדני המלך א', וכאן הוא בתוספת):
לצערנו בבתי הספר הממלכתיים לא מלמדים את עיקרי האמונה בשכר ועונש, מה שמלמדים אפילו את הגוי שבא להתגייר, מחנכים שם כמו שמחנכים גוים להבדיל. יש מיליון ילדים שלצערינו אינם יודעים אפילו את פסוק שמע ישראל.
כשהיינו בשווייץ במסיבה לכבוד רבה הראשי של שווייץ במלאת לו שמונים שנה, נסעתי עם הרב משאש ועוד כמה רבנים גדולים, עמד "שר החנוך" חסר החנוך של מדינת ישראל, ואמר וכי אפשר ללמד את דורנו שכר ועונש? צריך לחנך על פי תרבות ותרבות ותרבוש... והכל צריך להיות רק בהגיון.
הרב משאש הפסיק אותו באמצע דבריו, לקח את המטה שבידו, כמו המטה של משה רבנו... הכה על השלחן ושאל אותו: אתה מאמין בכלל בשכר ועונש? והלה לא ענה לו.
לפחות יאמר אני מאמין, אך אי אפשר לחנך כך, הוא אפילו לא תרץ את עצמו כן, כי באמת אינו מאמין בכך, והתלמידים המסכנים - "אם רבי לא שנאה, רבי חייא מנין לו", להבדיל.
לכן לא פלא שאם הם מתאכזבים מאיזו "תאוה", יורים לעצמם כדור בראש וחושבים שהעסק נגמר, אם היתה להם אמונה בשכר ועונש, שהקב"ה מעניש את הרשעים, ומי שרוצח אוי לו ואוי לנפשו, והשולח יד בנפשו גרוע יותר מרוצח, לא היו מגיעים לכך.
כל דברים אלה הם א-ב של היהדות, לא שייך ללמדם אחרי שיגדלו הנערים, שאז כבר הם לא יקבלו זאת. אם ילמדו הכל בהגיון - שגיון, ההגיון יאמר הנער למה לא ליהנות מהעולם הזה, למה לא לעשות כל התאוות? מה בכך שהוא רוצה ליהנות מהחיים. אם אין עונש בעולם הבא למה לא יהנה? אם יאמרו לו רק 'הזהר שלא יראו אותך שאתה גונב, אוי ואבוי לך', הוא יחשב 'אגנוב שלא יראו אותי, מה בכך'.
אך אם יודע שיש עונש מהקב"ה, הוא פוחד, יודע שהכל יצא מעיניו, אם יהנה מהעולם הזה, יאכל נבלות וטרפות, יעבור על עריות, יקבל שם את עונשו, זה מפחיד אותו, הוא סולד ופוחד. אך 'רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני' (בראשית כ, יא).
וזהו החנוך הקלוקל שיש לחלק גדול מהמפד"ל, בתפיסת עולמם אינם מאמינים בשכר ועונש, ולא במציאות עולם-הבא בכלל, והם המינים והאפיקורסים שאמרו עליהם רבותינו. הם מתיימרים להיות שרים של הדת, יש אמון באנשים אלה?
יש להם בית ספר שנקרא "ממלכתי דתי", רוב ככל התלמידים יוצאים לתרבות רעה, 'וילכו אחרי ההבל ויהבלו' (ירמיה ב, ה), כיון שהמורים אינם מחדירים להם מקטנות שיש עולם הזה ויש עולם הבא, יש צדיקים ויש רשעים, יש גן עדן ויש גהינם.
שר החנוך הנ"ל יכל לסיע רבות למען הדת בארץ, היו ישובים רבים בוכים ומשועים לפניו שיבנה להם מקוה, ולא היה בונה. אם היו מבקשים ממנו לעשות ביוב היה עושה, כבישים היה עושה, גשמיות כן, רוחניות לא!
נניח שראש המועצה אינו דתי ואינו מבקש מקוה, "את פתח לו", פתח פיך לאילם, הוא אילם שאינו יודע לשאול מקוה, אך אמור לו אתה, "אדוני, אם רצונך נעשה לך ביוב גדול וגם נכניס אותך בתוכו... אך נעשה לך גם כן מקוה". מקוה שווה מאתים חמשים אלף דולר שאינם מכיסו של השר, אלא מהאוצר שמחלק לכולם, ואף אחד לא יתנגד לקבל מקוה.
מיום שנכנס ר' אריה למשרד האוצר, כולם 'אפיים ארץ ישתחוו לך' (עפ"י ישעיה מט, כג), בנו מקואות לכולם, וגם בקשו תמיכה לכוללים, כמו שיש להבדיל 'בית ז'בוטינסקי' של ראשי הליכוד, 'בית ברל' של מפא"י-מערך, שמקבלים הון תועפות, כך דרשנו שיתנו גם לתלמודי תורה! אך לשר החנוך לא אכפת מהתורה, יש לו חלב על כסלו, 'אף בשרי ישכון לבטח' (תהלים טז, ט), לא כואב לו צרת עמו, צרת התורה וצרת הדת.
צריך שלבו יכאב שחלילה לא יכשל שום בר ישראל, הלא כל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כז: ), מי שבידו למחות ואינו מוחה נתפס בעוון הדור, ואפילו בעוון העולם כולו (שבת נד: ).
אם-כן אדם שאינו מאמין בשכר ועונש, לא נקרא שמו יהודי! מי יודע איזה עוונות הוא עושה בחדרי חדרים, אם אינו מאמין שיש שכר ועונש, שהקב"ה מסתכל עליו ויתן לו את העונש המגיע לו, למה לא יחטא? משום כך תקנו חכמים לענות 'מן העולם ועד העולם', זו לא רק תקנה מילולית שבמקום שיענו 'עד העולם' יענו 'מן העולם ועד העולם', אלא זהו עיקרון שהוא יסוד התורה שלנו כולה. ללא זה אין תורה ח"ו, אין דת ואין מצוות ח"ו, האמונה קודמת לכל.
ולכן אשרי המורים המסורים שנוטעים בלבם של התלמידים והילדים את האמונה הקדושה האמתית והישרה שיש שתי עולמות, והקב"ה יתברך שמו מביט על כל מעשיו של כל אחד ואחד, ככתוב (דברים לב, ד) 'אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא'. וכל אחד מגיע למקום הראוי לו, כדברי הגמרא בחגיגה טו (ע"א), "בראת צדיקים - בראת רשעים, בראת גן עדן - בראת גהינם".
לתגובות piniben26@gmail.com
אחד מפירות הביאושים של חלק מאנשי הציונות הם תנועות הנוער המעורבות, ובתי ספר הממלכתים דתיים המעורבים, מוסדות אלה הממשיכים להתקיים עד היום למרות הקלקולים היוצאים מהם, גרמו לרבים מגדולי ישראל להתריע מפניהם, מכיון ששמם גורם לטעות שיש בהם שמץ של דת. גם מרן זיע"א הרבה להתריע על כך, וכאן המקום להביא את דבריו.
בהספדו על הבבא סאלי, סיפר מרן על הקמת התיכון המעורב בנתיבות (מעדני המלך ב', פרק ט):
הצדיקים הם "גודרי גדר עומדים בפרץ". כשרצו לייסד בנתיבות בית-ספר תיכון מעורב תלמידים ותלמידות ביחד, אשר כמובן בספרי (יביע אומר חלק ד' (אה"ע סימן ד). וכ"ה בחלק י' (אה"ע סימן כג)) כתבתי נגד דבר זה שהוא איסור חמור, הם בחורים גדולים 'ומה יעשה אותו הבן ולא יחטא', כמו שכתב בספר חסידים (סימן קסח) "אל תערב בנים עם בנות פן יחטאו". וכדברי הגמרא (סוכה נב. ועוד).
כשרצו להקים את התיכון, התקוממתי נגד זה, וארגנתי עמי עוד את רבני נתיבות הרב צבאן שיחיה, הרב שלמה מאזוז ע"ה, ישבנו יחד וכתבנו מודעה בחרם על מי שיעשה בחורים ובחורות ביחד, ועל צבאינו חתם הגאון רבי ישראל אבוחצירא, וכתב כן ממש. וכולם כשראו את חתימתו פחדו, אמרו מי ימלט מהנידוי שלו, מי שיעשה זאת ימות באותה שנה! וחזרו בהם והשאירו תלמידים לבד ותלמידות לבד, 'לבלתי היות שם ערוב', תערובת זה ערוב!
עתה מי יהיה גודר גדר? מי יעמוד בפרץ? מי יפחד מגזירות הרבנים? כל פעם שרוצים להקל באיזה דבר בפרט אלה מהמפד"ל ראשי תיבות פתי מאמין לכל דבר, לא אכפת להם רבנים או תורה, רק מה שאומר שכלם הטיפשי, חושבים שתלמידים ותלמידות מותר.
כמה פעמים כתבתי לאגף הדתי של המפד"ל במשרד החינוך על כך, וכמה בתי ספר עמדו בפרץ ושינו את הדבר, הבדילו בין תלמידים לתלמידות, וחלק לא אבו שמוע!
אודות פרשיה זו של בית הספר בנתיבות, הוסיף מרן בשו"ת יביע אומר (חלק י, כג) מלים חריפות אודות מי שהתעקש לפתוח את בית הספר המעורב:
וזה כמה שנים שניסיתי לזמן את ראשי "בני עקיבא", ולדרוש מהם הפרדה בין הבנים לבנות, ולא אסתייעא מילתא. וכבר אמרו (סוכה כו.) פרצה קוראת לגנב. ולכן כשעלתה על הפרק בזמנו שאלת מי שרצה להקים בית ספר תיכון בעיר "נתיבות", הסכימו גדולי הדור עם המרא דאתרא, שהוא פורץ גדר, ושיש להבדילו מעדת ישראל, וחתמו על זה הרבה גדולים בראשות הגה"צ רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל. ולרוב הענוה בקשו את הסכמתי להם וצירפתי דעתי והסכמתי לפסק דינם, כמובא כל זה בספר זרע יעקב ח"ב (עמוד רנה). ע"ש. ומקרוב דרשתי ברבים שאסור לרשום את בניהם לבית ספר ממלכתי דתי שאין הפרדה בין הבנים לבנות נשמרת שם, ואחד מן המנהלים שלהם, שאצלו לומדים בבית הספר בתערובת בנים ובנות יחד, יצא לחרף ולגדף אותי על כך, ודינו מסור לשמים, וידי אל תהי בו (!). כי זה דרכם כסל למו, כמאמר חז"ל (קידושין מ.) עבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. וכל לימודם הוא כתורתו של דואג שאינה אלא מן השפה ולחוץ, ואין יראת ה' נגד עיניהם, ועליהם נאמר: "מהרסייך ומחריביך ממך יצאו". ולא כאלה חלק יעקב החרדים לדבר ה' ומפחד גאונו שעושים משמרת למשמרת והיה מחננו קדוש. ... ועל כן כל המאמין בתורתנו הקדושה אסור לו לשלוח בניו או בנותיו לבתי ספר אלה המרגילים לדבר עבירה ומכניסים מחשבת זימה בלבבות הרכות. ועל כל מי שיש יכולת בידו חיובא רמיא למחות ולמנוע מעשות התועבה הזאת, ולהודיעם באזהרה חמורה כי לא יאבה ה' סלוח להם, ומרה תהיה אחריתם, ולא יעשה כן בישראל.
ובמאור ישראל דרושים (עמ' רצד) הוסיף על כך:
וכל מי שראה חתימת ידו של האדמו"ר ר' ישראל אבוחצירא בראש הקרואים הרבנים החתומים במודעה הנ"ל, חרד לבו, ובכך סוכלה מזימתם של אלה הפורצים גדר, ומתימרים לקרוא לעצמם דתיים, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. ועל ידי הנ"ל דוחו ולא יכלו קום, ובטלה מחשבתם תהלות לה' יתברך.
גם בהספדו על ר' יצחק רוזנטל (חזון עובדיה ארבע תעניות, עמ' תצח), חזר מרן והזכיר ענין זה:
ידוע ומפורסם שהמנוח היה יד ימינו של הגרצ"פ פראנק ועשה כמיטב יכולתו לשמש את רבינו בקודש, ולפרסם לכל את דעת רבינו בעומדו על המשמר נגד גיוס בנות, ונגד הלימוד בבתי ספר בנים ובנות ביחד, אשר רבה המכשלה הזאת בבתי ספר של המפד"ל.
בזמנו כיהן כשר החינוך זבולון המר, שהיה יהודי חובש כיפה, מהציונות הדתית, בלבו הטהור של מרן זיע"א הצטברה נגדו כמות לא קטנה של ריתחא דאורייתא, עקב סירובו לתמוך במוסדות תורה, בעוד שמקומות אחרים שבעיני מרן זצ"ל לא היה להם זכות קיום קיבלו ממנו ביד נדיבה, וכאשר השר הנ"ל גילה את מסתורי לבו וחשף את מניעיו, עמד מרן ותקף את שיטתו הנלוזה במלים כדרבנות (חלק מהדברים מובא במעדני המלך א', וכאן הוא בתוספת):
לצערנו בבתי הספר הממלכתיים לא מלמדים את עיקרי האמונה בשכר ועונש, מה שמלמדים אפילו את הגוי שבא להתגייר, מחנכים שם כמו שמחנכים גוים להבדיל. יש מיליון ילדים שלצערינו אינם יודעים אפילו את פסוק שמע ישראל.
כשהיינו בשווייץ במסיבה לכבוד רבה הראשי של שווייץ במלאת לו שמונים שנה, נסעתי עם הרב משאש ועוד כמה רבנים גדולים, עמד "שר החנוך" חסר החנוך של מדינת ישראל, ואמר וכי אפשר ללמד את דורנו שכר ועונש? צריך לחנך על פי תרבות ותרבות ותרבוש... והכל צריך להיות רק בהגיון.
הרב משאש הפסיק אותו באמצע דבריו, לקח את המטה שבידו, כמו המטה של משה רבנו... הכה על השלחן ושאל אותו: אתה מאמין בכלל בשכר ועונש? והלה לא ענה לו.
לפחות יאמר אני מאמין, אך אי אפשר לחנך כך, הוא אפילו לא תרץ את עצמו כן, כי באמת אינו מאמין בכך, והתלמידים המסכנים - "אם רבי לא שנאה, רבי חייא מנין לו", להבדיל.
לכן לא פלא שאם הם מתאכזבים מאיזו "תאוה", יורים לעצמם כדור בראש וחושבים שהעסק נגמר, אם היתה להם אמונה בשכר ועונש, שהקב"ה מעניש את הרשעים, ומי שרוצח אוי לו ואוי לנפשו, והשולח יד בנפשו גרוע יותר מרוצח, לא היו מגיעים לכך.
כל דברים אלה הם א-ב של היהדות, לא שייך ללמדם אחרי שיגדלו הנערים, שאז כבר הם לא יקבלו זאת. אם ילמדו הכל בהגיון - שגיון, ההגיון יאמר הנער למה לא ליהנות מהעולם הזה, למה לא לעשות כל התאוות? מה בכך שהוא רוצה ליהנות מהחיים. אם אין עונש בעולם הבא למה לא יהנה? אם יאמרו לו רק 'הזהר שלא יראו אותך שאתה גונב, אוי ואבוי לך', הוא יחשב 'אגנוב שלא יראו אותי, מה בכך'.
אך אם יודע שיש עונש מהקב"ה, הוא פוחד, יודע שהכל יצא מעיניו, אם יהנה מהעולם הזה, יאכל נבלות וטרפות, יעבור על עריות, יקבל שם את עונשו, זה מפחיד אותו, הוא סולד ופוחד. אך 'רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני' (בראשית כ, יא).
וזהו החנוך הקלוקל שיש לחלק גדול מהמפד"ל, בתפיסת עולמם אינם מאמינים בשכר ועונש, ולא במציאות עולם-הבא בכלל, והם המינים והאפיקורסים שאמרו עליהם רבותינו. הם מתיימרים להיות שרים של הדת, יש אמון באנשים אלה?
יש להם בית ספר שנקרא "ממלכתי דתי", רוב ככל התלמידים יוצאים לתרבות רעה, 'וילכו אחרי ההבל ויהבלו' (ירמיה ב, ה), כיון שהמורים אינם מחדירים להם מקטנות שיש עולם הזה ויש עולם הבא, יש צדיקים ויש רשעים, יש גן עדן ויש גהינם.
שר החנוך הנ"ל יכל לסיע רבות למען הדת בארץ, היו ישובים רבים בוכים ומשועים לפניו שיבנה להם מקוה, ולא היה בונה. אם היו מבקשים ממנו לעשות ביוב היה עושה, כבישים היה עושה, גשמיות כן, רוחניות לא!
נניח שראש המועצה אינו דתי ואינו מבקש מקוה, "את פתח לו", פתח פיך לאילם, הוא אילם שאינו יודע לשאול מקוה, אך אמור לו אתה, "אדוני, אם רצונך נעשה לך ביוב גדול וגם נכניס אותך בתוכו... אך נעשה לך גם כן מקוה". מקוה שווה מאתים חמשים אלף דולר שאינם מכיסו של השר, אלא מהאוצר שמחלק לכולם, ואף אחד לא יתנגד לקבל מקוה.
מיום שנכנס ר' אריה למשרד האוצר, כולם 'אפיים ארץ ישתחוו לך' (עפ"י ישעיה מט, כג), בנו מקואות לכולם, וגם בקשו תמיכה לכוללים, כמו שיש להבדיל 'בית ז'בוטינסקי' של ראשי הליכוד, 'בית ברל' של מפא"י-מערך, שמקבלים הון תועפות, כך דרשנו שיתנו גם לתלמודי תורה! אך לשר החנוך לא אכפת מהתורה, יש לו חלב על כסלו, 'אף בשרי ישכון לבטח' (תהלים טז, ט), לא כואב לו צרת עמו, צרת התורה וצרת הדת.
צריך שלבו יכאב שחלילה לא יכשל שום בר ישראל, הלא כל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כז: ), מי שבידו למחות ואינו מוחה נתפס בעוון הדור, ואפילו בעוון העולם כולו (שבת נד: ).
אם-כן אדם שאינו מאמין בשכר ועונש, לא נקרא שמו יהודי! מי יודע איזה עוונות הוא עושה בחדרי חדרים, אם אינו מאמין שיש שכר ועונש, שהקב"ה מסתכל עליו ויתן לו את העונש המגיע לו, למה לא יחטא? משום כך תקנו חכמים לענות 'מן העולם ועד העולם', זו לא רק תקנה מילולית שבמקום שיענו 'עד העולם' יענו 'מן העולם ועד העולם', אלא זהו עיקרון שהוא יסוד התורה שלנו כולה. ללא זה אין תורה ח"ו, אין דת ואין מצוות ח"ו, האמונה קודמת לכל.
ולכן אשרי המורים המסורים שנוטעים בלבם של התלמידים והילדים את האמונה הקדושה האמתית והישרה שיש שתי עולמות, והקב"ה יתברך שמו מביט על כל מעשיו של כל אחד ואחד, ככתוב (דברים לב, ד) 'אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא'. וכל אחד מגיע למקום הראוי לו, כדברי הגמרא בחגיגה טו (ע"א), "בראת צדיקים - בראת רשעים, בראת גן עדן - בראת גהינם".
לתגובות piniben26@gmail.com
נערך לאחרונה:
