ב"ה
אכן שאלה מצויינת, ויש להתיישב בה מתוך הכתובים.
אולם אשיב מה שנראה לענ"ד לחלק לפום ריהטא, דשאני קליפת הפירות, וכן אריזות המזון, שבפתיחתם אינו מכין כלי לשימוש שיעשה בהם לאחר מכן, אלא עוד קודם שפותח אותם הם משמשים לשמירת המאכל, ועדין אינם כלי, וכעת תוך שמירתם וטפילתם הטבעית למאכל, פותח אותם על מנת להגיע אל המאכל ומסתייע בהם לאכילתו, ולכן עדין שמם עליהם כטפל ומסייע למאכל שכבר בתוכם, ולא לשימוש אחר מכאן ולהבא.
משא"כ חיתוך הפתילה לשניים, (וכן הוא חיתוך השקיות תה הכפולות שא"א להשתמש בהם בנפרד ללא חיתוך), וכדומה, שפעולת החיתוך והתיקון של הדבר, אינה לסייע למאכל שכבר היה משמש אליו, והיה טפל אליו מקודם לכן, אלא היא לצורך שימוש חדש לגמרי שיעשה בהם בזמן מן הזמנים, בשעה שירצה להדליק נר, (או להכין השתיה בפעם נוספת), ולכן מה שעושה כעת הוא מעשה של תיקון והכנה, של דבר העומד לתשמיש בבא הזמן.
ואף שגדר כלי בדרך כלל הוא בדבר העשוי לאותו תשמיש עולמית, י"ל דזהו דוקא בחפץ שאינו מתכלה, שאז שייך לייעד אותו לשימוש חד פעמי ואח"כ שלא להשתמש בו עוד לאותו דבר, ומכיון שלא ייחדוהו עולמית מוכח שלא נעשה "כלי" שעניינו שמיועד לאותו תשמיש לחלוטין, אבל בחפץ שמתכלה על ידי שימושו י"ל דמכיון שתיקן אותו לאותו שימוש, והרי אחר שימוש זה מתכלה, א"כ זהו נקרא עבורו עולמית, שהרי כל עוד שחפץ זה קיים הוא מיועד רק עבור שימוש זה, ולאחר שמשתמש בו כבר מתכלה ונפסד ושוב אינו ראוי לכלום, ולכן נחשב שמיועד עולמית לאותו שימוש. והבן.
ונראה שהדברים נוגעים גם במה שנחלקו הפוסקים בטעמו של הרמב"ם בחותלות של תמרים, שהוא כלי העשוי מעץ התמרים ושומרים בו המאכל, ונשחת בשעה שפותח אותו ליטול המאכל, וכתב הרמב"ם בהלכות כלים שאינו מקבל טומאה, ונחלקו הראשונים האם משום שהוא חד פעמי, ומכאן ראיה שכלי חד פעמי אין עליו שם כלי לענין טומאה, שאינו מיועד לשימושים חוזרים ונשנים, כלומר אין היעוד שלו תמידי, או שמא משום שנשחת לאחר סיום השימוש הראשון, וממילא לא היה עליו שם כלי אלא שם שומר למאכל, כסברת האגרות משה הנ"ל, אבל כלי חד פעמי שאינו נשחת רק נזכר מחמת שהוא זול, נחשב כלי לפי זה. והפוסקים דנו ע"פ מחלוקת זו נ"מ לדין מוקצה בכלי חד"פ, וכן לענין טבילת כלים בכלי חד"פ, וכן לענין נטילת ידים בכלי חד"פ, וצידדו בזה לכאן ולכאן, ולמעשה נראה בדברי הפוסקים שהמחלוקת בזה יחסית שקולה, ונוקטים בה בדרך כלל, בשל תורה להחמיר, ובשל סופרים להקל. ואי"ה עוד חזון למועד להרחיב בזה בס"ד.