• אתר זה משתמש בקובצי Cookie כדי לעזור לך להתאים אישית תוכן, להתאים את החוויה שלך ולשמור אותך מחובר אם אתה נרשם.
    על ידי המשך השימוש באתר זה, אתה מסכים לשימוש שלנו בעוגיות. למד עוד.
  • ניתן לשלוח מאמרים ועיונים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, וכן יישובים על דבריו, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ב למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"א. אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

נושא מחודש בדורות האחרונים - ברכת הטוב והמטיב

#1
ראיתי מאמר מחודש, על אודות ברכת הטוב והמטיב למי שקנה גנרטור לכבוד שבת. ששמח שמחה רוחנית.
אציג כאן מאשר העליתי בזה, והשתדלתי לדון ממשנתו של מרן עטרת ראשנו, ואשמח לקבל תגובות:

אמרתי לדון על אודות מה שראיתי שנדפס בירחון עטרת שלמה (גיליון ח, שנת התשס"ג, עמ' עד-פו) בו הובא מאמרו של הגאון ר' שלמה זלמן גרוסמן שליט"א (רבה של אלעד), אשר נתעורר לדון בדבר מחודש, על אודות "מי שמחברים את ביתו לגנרטור שבת כדי שלא ישתמשו בחשמל המיוצר ע"י יהודים בחילול שבת רח"ל, כפי שפסק מרן החזו"א באור"ח סי' לח ס"ק ד וכו', ועכשיו שמתחבר לגנרטור שאינו מופעל ע"י יהודי בשבת, יש לו מזה שמחה גדולה שיש לו בבית אור כשר בשבת קודש, וכן יכול להדליק בביתו מאורר וכדומה שצריך לכבוד שבת, ויש לברר האם צריך לברך הטוב והמטיב או שהחיינו על חיבור קו החשמל לגנרטור, האם דינו כמו קונה כלי חשוב לעצמו שמברך עליו שהחיינו ואם קנה גם עבור בני ביתו מברך הטוב והמטיב, או שאינו מברך על החיבור לגנרטור משום שאין זה נחשב כקניית כלי חשוב לעצמו". עכ"ל.

והנה לפי האמור לעיל, יש להדגיש כי כל מה שחש לדעת החזו"א מצד חילול ה', נניח והיה דבר זה בשנת כתיבת מאמרו (התשס"ג), אולם הרי שבדורנו זה, אין מה לחוש לדעת החזו"א. וכבר דנתי בזה במקום אחר, להוכיח זאת באריכות, ואין כאן המקום. ולאחר שעברתי על כל מאמרו בזה, אמרתי כי נדרוך קסתנו בזה, ואענה חלקי אף אני [מקור מליצה זו יצא ממקור טהור, ראה בהון עשיר על תמיד (פ"ג מ"ד), ובפענח רזא (פרשת וילך ד"ה והואיל ואתא) ובמגיני שלמה כתובות (קב: ד"ה רבה ורבינא) ובשל"ה (חיי שרה תורה אור אות יד) ובמרכבת המשנה (מלוה ולוה פ"ה ה"א) ובשו"ת הרד"ך (בית א אות לב ד"ה ומעתה), ובשו"ת הב"ח (החדשות סימן עה), ובשו"ת שער אפרים (סימן קיא), ובשו"ת עבודת הגרשוני (סימן קכ), ובשו"ת שבות יעקב ח"א (סימן קמד), ובשו"ת גינת ורדים (חלק אורח חיים כלל ב סימן יז ד"ה וראיתי)] ונראה מהי דעת רבותינו הפוסקים בדבר זה.

והנה עיקר תשובתו אשר הינו סובב עליה, הרי היא על אודות ברכת הטוב והמטיב וברכת שהחיינו על הנאה רוחנית. שלכאורה אין הנאה גשמית בהתחברות לגנרטור, שהרי גם בלא הגנרטור הרי הוא משתמש לאור החשמל. (ואין לומר בזה כמו שצידד בתחילת תשובתו כי ללא הגנרטור לא היו משתמשים כלל בחשמל, מפני סברת החזון איש, שהרי לא יבצר מהאדם שלא ישתמש בחשמל אשר אינו עובד לפי הגנרטור. ובטוחני כי אף הגר"ח קניבסקי שליט"א נהנה לאור חשמל אשר אינו גנרטור בימי החול, משום שהרי כל טענתו של החזו"א בזה, הרי היא על שבת קודש, משום שהם מחללי שבת. וכמבואר בדבריו). ודן בזה על אודות ברכת שהחיינו על הנאה רוחנית. והראיה לכל דברים הללו הביא הרב הכותב, על אודות קניית ספרים, האם מברכים עליהם או לא. ומכיון שצידד הרב הכותב בתשובתו (שם) שלא לברך, לכן העלה כל מיני פתרונות למיניהם לברך בלא שם ומלכות. ע"ש.

וראיתי למרן מאור ישראל זיע"א בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סי' יח) אשר נדפסה שם תשובתו בזה עוד מהיותו הרב הראשי לתל אביב, ונכתבה באדר התשל"א. והיא מענה לשאלת הרב יהודה אנסבר על אודות חנוכת בית הכנסת הגדול "איחוד שיבת ציון", בעיר תל אביב, האם יש לברך ברכת שהחיינו ביום חנוכת בית הכנסת. ובמענה לשאלתו השיב מרן זיע"א וזו לשונו, הנה אמת שהבונה בית חדש מברך שהחיינו, כדתנן בברכות (נד.), זהו משום שהבית קנינו ורכושו, משא"כ בהכ"נ שנבנה מכספי צבור ובסיוע משרדי הממשלה, אין לברך עליו שהחיינו. וכן ראיתי למרן החיד"א במחזיק ברכה (סי' רכג סק"א) שכתב, בהיותי בשליחות מצוה נמצאתי בחנוכת בהכ"נ חדש, והרב מרי דאתרא עמד ודרש לכבוד המאורע ובסיום דרשתו בירך שהחיינו בשם ומלכות. ולי נראה שאין לברך שהחיינו בנידון זה, ולא דמי לבנה בית חדש שמברך שהחיינו, שיש לחלק בין זה לבין צבור שבנו בהכ"נ. ושוב שמעתי באומרים שהרב מהר"י אבוהב אב"ד אמשטרדם, כשבנו שם בהכ"נ הגדול הורה לחזן לברך שהחיינו. אבל רב אחד שהיה באותו מעמד חלק על זה. וגם כשבנו בהכ"נ חדש בעיר הסמוכה, וכיבדוהו להיות נוכח בחנוכת בית הכנסת הורה שלא לברך שהחיינו. וכיו"ב פסק מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה (חיו"ד סי' כג) בספר תורה חדש שקנו הקהל לבית הכנסת, וכתב שלא יברכו שהחיינו. דליתיה אלא ביחיד. ושו"ר בשו"ת הלק"ט ח"ב (סי' קעט) שכתב, קהל שבנו בית הכנסת חדש יברכו בא"י הטוב והמטיב. ומוכח שברכת שהחיינו לא יברכו. עכת"ד. ולי נראה שגם ברכת הטוב והמטיב לא יברכו, שבהכ"נ נועד לתפלה בלבד, ולא ליהנות ממנו. וקי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו. וכמ"ש כיו"ב המגן אברהם (סי' רכג סק"ה), דהא דתנן קנה כלים חדשים מברך שהחיינו, היינו דוקא כלי תשמיש, אבל על ספרים חדשים אין לברך שהחיינו, משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. ע"ש. וכ"כ בשו"ת מהריא"ץ (חאו"ח סי' ח). ע"ש. ונראה שזהו טעמו ג"כ של מרן החיד"א במחזיק ברכה (סי' כב סק"ב), שכתב וז"ל: "לדעת מרן נראה שאין לברך שהחיינו כשמניח תפלין חדשים. וכן המנהג". ומקורו בבית יוסף שם, בשם רבינו הגדול מהרי"א, שאין לברך שהחיינו אלא על מצוה שהיא מזמן לזמן, אבל על תפלין אין לברך שהחיינו. ומיהו על טלית מצויצת חדשה מברך שהחיינו, ולא מטעם המצוה, אלא מטעם ההלכה שהקונה כלים חדשים מברך שהחיינו. ע"ש. נמצא שהקונה תפלין חדשים ומניחן אינו מברך שהחיינו, משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. וכן פסק המאמר מרדכי (סי' כב) בשם האחרונים. וכ"כ הרב שלמי צבור (דף לג ע"ב). והגר"ח פלאג'י בכף החיים (סי' י אות ח). וכן המנהג פשוט שאין הבר מצוה מברך שהחיינו על התפלין החדשים, אא"כ לובש טלית חדשה מצוייצת, שעליה מברך שהחיינו. [ודלא כמ"ש בשו"ת ויאמר יצחק דף כז ע"ד אות כג שבר מצוה המתחנך בהנחת תפלין חדשים מברך שהחיינו. דליתא]. ומה שתמה הגאון יעב"ץ על המג"א הנ"ל שאיך אפשר לומר על הקונה ספרים דמצות לאו ליהנות ניתנו, והלא אין הנאה ושמחה גדולה יותר מקנין ספרים. לק"מ, דאה"נ שיש שמחה גדולה בקניית ספרים, אבל כאן המצות ולימוד התורה לא ניתנו בשביל הנאתינו, והנאה הנמשכת לנו מלימוד התורה משלחן גבוה קא זכינא. וע' בתוס' שבת (כד ב) ד"ה לפי. ושו"ר בפתח הדביר (סי' רכג סק"ג) שעמד ע"ד הרב יעב"ץ הנ"ל. ושם בסוף דבריו הביא מ"ש הגאון מהר"י עטייה בספר בגדי ישע (דף טו ע"ב) שדברי המג"א הם ע"פ דברי הטור סי' כב שאין לברך שהחיינו על תפלין חדשים, וה"ה לספרים חדשים. ע"ש. וא"כ נראה שהוא הדין שאין לברך שהחיינו על בנין בהכ"נ חדש. (וגם הטוב והמטיב לא שייך לברך על בהכ"נ שלא נתקנה אלא על טובות גופניות, וכמ"ש הגרא"י קוק בשו"ת אורח משפט (סי' מז). ע"ש. משא"כ בהכ"נ שנועד לתפלה, ואמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו). ושוב מצאתי בספר שער הזקנים (בית מלוא, דף פב ע"ג) שכתב שאין לברך שהחיינו על בניית בהכ"נ חדש, שעיקר עשייתו בשביל מצות התפלה ולא בשביל הנאה. ודמי למ"ש המג"א (סי' רכג) שאין לברך שהחיינו על קניית ספרים, משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. וכן עמא דבר. ומה שעשה מעשה מורה אחד לברך שהחיינו, כבר הודעתיו שעשה שלא כהוגן. ע"ש. וכן הובא בשו"ת לב חיים פלאג'י ח"ב (סי' מג) וכתב, וכן דעתי מסכמת שלא לברך ברכת הטוב והמטיב, ולא ברכת שהחיינו, ובפרט דקי"ל ספק ברכות להקל. ע"ש. וכן נראה מדברי הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ג בסופו (בקונט' בית תפלה), שכתב, שהגביר שבנה את בהכ"נ ילבש מלבוש חדש ויברך עליו שהחיינו בעת חנוכת בהכ"נ. ע"ש. משמע שעל הבהכ"נ עצמו אין לברך. וכן מצאתי בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' שעד), שכתב, אודות חינוך בהכ"נ חדש בקהל פלוני, שהרב שם בירך שהחיינו, הנה יש דעות בזה, אבל כבר הסכימו האחרונים שלא לברך. וכמ"ש בשערי תשובה או"ח (סי' רכג), וממקומו הוא מוכרע, דתנן בנה בית חדש וקנה כלים חדשים מברך שהחיינו. ובהדי הדדי תנינן להו, והרי כבר כתב המג"א שבקנה ספרים חדשים אינו מברך שהחיינו, משום דמצות לאו ליהנות ניתנו, א"כ הוא הדין בבתי הכנסת שנבנו למצות התפלה. ואפילו לדעת מהר"ם מינץ דס"ל שמברך שהחיינו על ספרים, נראה שזהו דוקא בספרים השייכים לו והם קנינו, משא"כ בהכ"נ דכרכים דלא חשיב שלו, שהרי אי אפשר למכרו, דמה"ט פטור נמי ממזוזה דלא נקרא ביתך, וה"ה לברכת שהחיינו, ועכ"פ מספק אין לברך אפילו ברכת שהחיינו. עכת"ד. ולא אכחד כי הגאון הנצי"ב בספר העמק שאלה (פרשת וזאת הברכה שאילתא קעא, בדפו"ח דף שלט ע"ב) כתב, שהזוכה לבנות בית מדרש לרבים, שהיא מצוה שיש כבוד לעושיה ותפארת לו מן האדם, והוא בכלל מזכה הרבים, ראוי שיברך שהחיינו. ע"ש. ולפי האמור יש לדון בדבר שרק אם לא הקדישו לרבים ועדיין הוא רכושו וקנינו יוכל לברך שהחיינו, אבל אם כבר הקדישו ומסרו לרבים אין לו לברך שהחיינו. וע' בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חיו"ד סי' רעז) שכתב, שלדעתו יש לברך על בנין בהכ"נ ברוך מציב גבול אלמנה. ושו"ר שכ"כ הפמ"ג (במש"ז סי' רכד), שיאמר ברוך מציב גבול אלמנה בלא שם ומלכות. וע"ש. והלום מצאתי להגאון רבי יצחק דוב הלוי בשו"ת יד הלוי (חאו"ח סי' לז) שנשאל ג"כ בזה, והביא דברי הגאון אוה"ב בשער הזקנים הנ"ל, שהעלה להמנע מלברך שתי ברכות אלו, ברכת שהחיינו, והטוב והמטיב, ואין להשגיח במה שיש בזמן הזה עושים מעשה לברך, כי רוב המון העם אינם בני תורה וכו'. ואף על פי שמדברי החת"ס (חאו"ח סי' קנו) נראה דרפיא בידיה, הואיל ואדמ"ו בשער הזקנים פשיטא ליה שאין לברך, פשיטא דשב ואל תעשה עדיף, שספק ברכות להקל. ע"כ. [וע' היטב בשו"ת מהר"י בי רב סי' סב. ויש לחלק ודו"ק]. ומ"מ אם ירצה כת"ר יוכל ללבוש בגד חדש בעת חינוך בית הכנסת ויברך עליו שהחיינו. (ויודיע ברבים שברכתו היא על המלבוש החדש, לבל יחשבו שמברך שהחיינו על בהכ"נ, ויבוא לידי מכשול). עכ"ל מרן זיע"א בשו"ת יביע אומר.

ומכלל דברים אלו יש לומר בנידוננו, כי דעת מרן זיע"א שיש להניח לברך ברכת הטוב והמטיב, מכיון שגם המתחבר לגנרטור, הרי זה לצורך אכילה ושתיה, ולא רק ללימוד התורה בלבד, משום שהרי הוא עושה כן ממידת חסידות (וגם חושש לדעת החזו"א, הגם שבימינו הוכחנו לעיל שאין לחוש, ונוהג כן בכל אופן), ולא מעיקר הדין (וכמו שהוכחנו לעיל באריכות), ואף בלא זה מעיקר הדין היה יכול לאכול ולשתות כרגיל. ועל כן כל הנאתו בזה, הרי היא לא רק הנאה רוחנית בלבד. וכל מה שאמר מרן זיע"א כי אין לברך ברכת הטוב והמטיב, הרי זה על בית הכנסת "שבהכ"נ נועד לתפלה בלבד, ולא ליהנות ממנו. וקי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו". אולם בנידוננו, קיל טפי, שהרי הוא משתמש גם כן לשאר צרכים. ולכאורה לפי דברים אלו לפי דעת מרן זיע"א יש לברך ברכת הטוב והמטיב על התקנת גנרטור. ועדיין יש לדחות דברים אלו, משום שהרי לפי שיטתו אין זה חיוב מוחלט, ואין צורך בזה כלל. ולכן עדיין הדבר אינו מוחלט בידי, עד שיסכימו עמי גאוני הדור שליט"א. ובראשם הראשל"צ ר' יצחק יוסף שליט"א.
אשמח מאוד אם יש למישהו גישה אל מרן הראשל"צ שליט"א לשאול אותו על זה,
אולי המשתמש של "מורשת מרן" או הגאון הרב ללוש, יש להם גישה לשואלו דבר בזה.
אני ממליץ לכל אחד לעבור על המאמר שציינתי לעיל. אשמח מאוד לקבל חוות דעת על דברי.
 
#3
בימינו אין לחוש לדברי מרן החזו"א זיע"א?
ועיין בספר החשמל בשבת להגרי"מ מורגנשטרן שליט"א.
למה כבודו התכוון בהדגשת מילה זו? האם חלילה לומר כי יש זלזול בלשון זו? הלא החזון איש הוא מאור עינינו, ומרן התבטא עליו בתור מופת הדור, וחלילה שנדבר עליו אישית, אלא דברי קדשו אשר כתב, בימינו אנו אין לחוש להם. וחלילה לי להתכוון לו. וזה מובן.
אך לגבי המשך מכתבו, שכתב לעיין בספר החשמל בשבת להגרי"מ מורגנשטרן שליט"א. אענה חלקי אף על זאת, כי הספר הנ"ל הגיע לידי, ועברתי על דבריו, ואמרתי להעיר כמה גרגירים כמסת הפנאי מאשר כתוב אצלי בס"ד, וסדרתי על פי סדר הספר הנ"ל (החשמל בשבת):

ראשית הנה ראיתי בספר ילקוט יוסף (שבת כרך א חלק שני, מהדורת שנת התשע"א עמ' תיז ד"ה: ובספר) שהביא בזו הלשון: "בשו"ת יביע אומר כתב כן, אך בספריו האחרונים לא חשש כלל". עכ"ל. ודן הראשל"צ בילקוט יוסף על אודות זה שהזרם מתחדש בכל פעם ופעם, שבתחילה חשש לכך מרן זיע"א בשו"ת יביע אומר, אולם לאחר מכן כבר לא חשש לזה כלל. ולנידוננו, ראיתי שכתב כאותו מטבע הלשון מרן הראשל"צ ר' יצחק יוסף שליט"א דברים אלו בקונטרס שנדפס זה מכבר להרב שמעון ללוש שליט"א, ושמו נקרא "נשמע קולם", ופירסם שם את הקלדת כתב-יד קדשו של הראשל"צ שליט"א, שעבר על תשובתו שהאריך בנידוננו, וכתב לו שמרן זיע"א לא היה חושש בזה כלל. ושמחתי על דבריו כמוצא שלל רב. וכל דברים אלו, לאפוקי ממה שהביא בספר החשמל בשבת (להרב ישראל מאיר מורגנשטרן, עמ' 61) שהביא בשם הראשל"צ שליט"א, להחמיר בזה. וכן העתיק דברים אשר אמרם מרן זיע"א בשיעורו בלוויין בשנת תשנ"ו (ונדפס בספר שיעורי הראשל"צ חלק א עמ' קפ). ותלה מחבר הספר הנזכר, כי כל מה שהתיר מרן בשיעורו, הרי זה רק שזה אוטומטי, אבל עתה שזה לא אוטומטי, גם לדעת מרן זיע"א אסור. ולא היא, אלא כפי שהעיד עתה בנו ממשיך דרכו ר' יצחק שליט"א בילקוט יוסף הנזכר. ונוכחים אנו לראות כי חזר בו ממה שכתב במכתב אשר הביא בספר הנזכר. (מה גם שלא ציין מאומה למכתב הזה, מהיכן העתיקו, ולא תהה על קנקנו לבדוק מהיכן יצאו הדברים, אלא שהעתיק הדברים בעלמא).

גרגיר נוסף: מה שכתב בשו"ת אגרות משה (חלק ד מאורח חיים סימן סד) והוב"ד בספר החשמל בשבת (עיונים וביאורים, ביאור א עמ' 189) אשר "לא מובן היתר זה, דהא אפשר לעשות מכונה קטנה לכל בית חולים. (וכן טען טענה זו הגר"נ קרליץ (שליט"א, ה' ישלח דברו וירפאהו) כשדן בסוגיא זו. הובא בספר החשמל בשבת שם) וגם הא אפשר להשיג על יום השבת נכרי שיעשו כל העבודות במכונת החשמל הגדולה, וכיון שאינו בעניני הרפואה ועניני הצלה גופייהו, לא שייך זה להזריזות לעשות ע"י ישראל גדולים שלכן הרי אסור לעשות ע"י ישראל וליכא ההיתר כלל". עכ"ל. אחר המחילה, יש לדחות שתי טענות אלו, שאי אפשר לעשות מכונה קטנה לכל בית חולים בנפרד, מחמת ריבוי החולים בעוונותינו, שאי אפשר לספק כמות לכל בית חולים לפי החולים שיש בו, מחמת שמתרבים הם ויכולים לבוא לידי איכלוס גדול מאוד בבת אחת. והכל תלוי לפי התקופות. ומה שטען בטענתו השנייה, מדוע לא מעסיקים נכרים, כבר ענה על כך בשו"ת הראשון לציון ח"א (חאו"ח סי' לה ואילך), שאין אפשרות לעשות כן, מחמת שדבר זה אינו יכול להימסר לכל אדם. ומה גם שיש לומר כי צריך לשמור על חשאיות בדברים אלו, וכמו שהביא בזה בספר הלכה ברורה על הלכות אפיה ובישול (פרק ראשון בירור הלכה ס"ק לד עמ' עד), וכן אמר הגר"ד יוסף בשיעורו ברבים, שדבר זה אינו יכול להימסר לידי כל אחד ואחד, ואף הוא כשנכנס לשם, היה צריך לחתום על טופס חשאיות, שהדברים אינם יוצאים לאור העולם מה קורה באותו חדר הבקרה.

עוד דבר נוסף: הנה אסרו בספר החשמל לאור ההלכה (סימן ג פרק ב עמוד קכה), וכן בספר מאורות נתן (פרק שלישי אותיות ז-יא), וכן בספר החשמל בשבת (עיונים וביאורים, ביאור ג עמ' 216-35) את השימוש בחשמל משום לפני עיור. ולפי האמור אין מקום לזה כלל, שהרי מאי דעבדי בחברת החשמל בהיתרא קא עבדי. וכ"כ בשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן לא אותיות ה-ז) ואין לפנ"ע כשמותר משום פקו"נ. ועוד דהאדם הפרטי אינו משנה שום דבר ביחס למלאכות, ועמו ובלעדיו יעשו בדיוק אותן מלאכות, ועדיף טפי מקאי בחד עברי דנהרא, [דבזה שרי מדינא, וכמ"ש הרמ"א (יו"ד סימן קנא ס"א), וכן דעת רוב הראשונים, ראה בשו"ת יביע אומר (ח"ב או"ח ר"ס טו), ובשו"ת תפל"מ (ח"א ר"ס לא) דכשעובר העבירה יכול להשיג וישיג מאחר אם לא אתן לו, שרי לתת לו ואין בזה משום לפני עיור. וכ"ה בילקו"י על הלכות שבת כרך א חלק ראשון (עמ' ] וכאן השימוש הפרטי שלי לא משנה ולא אני הוא הגורם. וראייתו שם (באות י) מדברי הרמב"ם בספר המצוות (מצוה רצט) ראיה לסתור וז"ל, ולאו זה דלפני עיור כולל ג"כ מי שיעבור על עבירה או יעכב אותה, כי הוא יביא האיש ההוא לעון, ובעזרתו הכשילו או יכין לו סיבת העבירה. ומאלו הפנים אמרו במלוה ולוה בריבית, ששניהם יחד עוברים בלפני עיור לא תתן מכשול, כי כל אחד משניהם עזר את חבירו והכין לו להשלים העבירה. ע"כ. ומפורש דדוקא כשהכשילו או הכין לו סיבת העבירה, וכאן אין לא זה ולא זה. ושונה מפסק השו"ע יו"ד (ר"ס קס הל' רבית) דאפי' הלוה הערב והעדים עוברים אלפני עיור, לפי שהם חלק מהסכם ההלואה, ומסייעים ומקיימים אותה. משא"כ הכא, שעמו ובלעדיו אין שינוי, ואילו היו כאן עשרה אנשים שכ"א בצירוף גורם, היה מקום לאסור (משום צד זה שעסקינן בו, אך גם בזה היה מותר, וכדלעיל, ולקמן). אך כאן שהכל יעשה בין כה אותו דבר עמו ובלעדיו אינו עובר. ובר מין דין יש לצרף לס"ס את שיטת הש"ך (יו"ד סימן קנא ס"ק ו), והדג"מ (שם), דבמומר לא שייך לפני עיור. וע' בשו"ת יביע אומר (ח"ב או"ח סימן טו אותיות ב-ז) באורך בדעת הש"ך, והכי מסיק לדינא. וראה עוד לקמן. וע"ע בשו"ת הר צבי (ח"א ס"ס קפ). וכ"כ בשו"ת שאלי ציון (ח"א סימן כ אות ב) כדעת הש"ך, ועפ"ז הקל בנידו"ד גבי שימוש בחשמל, ושהציע דבריו לפני מופת הדור הגאון ר' צבי פסח פרנק זצ"ל, והסכים עמדו. וכן דעת הגאון מקרלין בשו"ת שאילת דוד (סימן ה) כהש"ך. (ברם ע"ש בהמשך דבריו (אותיות ב-ג) דדוחה את הש"ך להלכה, ואומנם חזי לצירופי), וע"ע בספר מאורות נתן (פרק ג אות יב) בזה. ובשו"ת תפילה למשה (ח"א סימן לא אותיות ו-ז). וע"ע בספר רב ברכות לגאון רבנו יוסף חיים מבבל (ערך לפני עיור) דלא שייך לפני עיור בריבוי בשיעורים, אא"כ גורם לו לעשות עבירה נפרדת. ולפי"ז כאן שהוא רק רבוי בשיעורים, לא שייך לפנ"ע. וכ"כ כיוצ"ב בשו"ת הר צבי (ח"א סימן קפ ד"ה אמנם) ע"ש. וע"ע בזה בשו"ת תפל"מ ח"א (סימן לא אות ד), ובספר מאורות נתן (פ"ג אות יא). וע"ע בזה בענין מומר בדין לפני עיור בתשובת חות יאיר (סימן קפה), ובשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה ח"ב (סימן לא), ובשו"ת כתב סופר (חיו"ד סימן פג), ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ז (סימן כא), שפקפקו על דברי הש"ך. ונראה ליישב בזה על פי דברי הרב מטה אפרים ארדיטי (פ"ו מהל' דעות), שהחיוב להפרשת ישראל מן האיסור, הוא מדין מצות תוכחה. וכ"כ בשו"ת כתב סופר (חיו"ד סימן פג). וע"ע בלימודי ה' (סימן נב), ובבנין ציון (סימן טו), ובספר לפני עור (עמוד קלח), ובשו"ת משיב דבר ח"ב (סימן לא), ובשו"ת מנחת שמואל (סימן כד). וראה עוד בטורי אבן (מילואים לחגיגה יג:) ובשו"ת משפטי שמואל (סימן קלד). ובשו"ת בית יצחק (חאו"ח סימן צט). ומה שכתב על פי דברי הרב בנין ציון בשו"ת מהרש"ם ח"ב (סימן קפד). והובאו כל הפוסקים הללו בספר ילקוט יוסף שבת כרך א חלק א (מהדורה שניה, שנת התשע"א ענייני לפני עיור עמוד ריז-ח). ע"ש. וראה בשו"ת שאלי ציון (ח"א סימן כ) שדן באורך בכל הסימן בנידוננו בדין חברת החשמל האם יש לפני עיור, והראה עוד פנים להקל מצד שהאדם הפרטי עושה את הפעלת החשמל או השעון מער"ש, ואף לרש"י דשייך לפנ"ע גם אם נותן לו לפני זמן העבירה, כאן יודה ע"פ דברי שו"ת משיב דבר לגאון הנצי"ב (חיו"ד סימן לב) דאף לרש"י מותר כשעושה אצלו בשכר. ולפי"ז ה"ה הכא שמדליק את החשמל מער"ש, ומשלם עבור החשמל, ועע"ש באורך. ועוד צירף דבשו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן כג) כתב דבדרך גרמא אין חשש לפנ"ע ומסייע, והכי נמי בנידו"ד הפעלת החשמל מער"ש היא גרמא גרידא. עכת"ד. ובמאמר מוסגר, יש להביא בזה כי הנה רש"י מפרש הוא ולא פוסק, ולכן אין לקחת דבריו מיידית להלכה. וכ"כ המאירי (הקדמה לספר בית הבחירה לאבות, דפוס חדש עמוד נד). והבית יוסף (אורח חיים סימן י). וע"ע בזה בשו"ת הרדב"ז ח"ג (סימן תקי), ובמחזיק ברכה יו"ד (סימן יב ס"ק א), וראה עוד לו בברכי יוסף על אורח חיים (סימן י), וחושן משפט (סימן כה אות לא), ובספר שם הגדולים (מערכת גדולים ערך רש"י, מערכת ש'). וכ"כ בשפת אמת (שבת כא.). ובשו"ת פרח שושן (חיו"ד כלל א סימן ב), ובחוות יאיר (סימן קד), ובדברי חמודות (סביב הלכות ציצית להרא"ש סימן יט אות סא), ובאגרת ביקורת להיעב"ץ (דף יב), וכן מבואר במעדני יום טוב (הלכות ציצית אות סה), ובשד"ח (כללי הפוסקים סימן ח אות ט), ובהקדמת כת"י מילר לתשו' חכמי צרפת ולותיר (עמוד 26), ובספר רש"י (ירושלים תש"י, עמוד רנג), ובספר לספר האורה, ובמבוא לתשובות רש"י (אלפנביין ניו-יורק תש"ג), ובספר רש"י (עמוד תקעב), ובאגרות החזון איש (חלק ג סימן טו), ובשו"ת לב חיים פלאג'י ח"ב (ריש סימן ריג). והרב שדי חמד (כללי הפוסקים סימן ח אות ט, ובמערכת בכור בהמה סימן ג אות א). וע"ע בזה בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאה"ע סימן יב סוף אות ז, וחחו"מ סימן ד אות ד), וח"ז (חאו"ח סימן כט אות ב ואות ז ואות יא, וחאה"ע סימן ח אות ה-ו), וח"ט (חאו"ח סימן כא), וח"י (חאו"ח סימן נה, הערות על ח"ב אות יא). ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (עמוד שט), ובספר הליכות עולם ח"א (עמוד טו), והוב"ד בספר עין יצחק ח"א (כללי רש"י, סעיף ט עמוד שנז-ט). ע"כ. וע"ע בספר מאורות נתן (פרק ג אות ט) דכתב להחמיר אף מער"ש. וע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"ב או"ח סימן טו אותיות יד, יז), ובספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הע' 6) דכתב גבי נידו"ד דאין מסייע ידי עוברי עבירה, לפי שאינו מסייע בגוף העבירה, וכמ"ש בשו"ת תפל"מ (ח"א סימן לא אותיות ג,ח), ע"ש. וכבר העיר בזה בגיליון ספר רב ברכות מרן זיע"א, והודפסו דבריו לימים בשו"ת יביע אומר חלק ט (הוצאת שנת התשע"ה, בתוספת גליונות וכתבי יד קדשו, חלק אורח חיים סימן צז גליונות ומילואים מס' 13 עמוד רנו), וזו לשונו, במערכת לפני עור (דף צד ע"ב) נשאל בדין חולה שאין בו סכנה אם מותר לקרוא לרופא ישראל מומר לבא עליו ולבקרו בשבת, או יש לחוש ולומר שהוא מכשילו לכתוב תרופות (רצפט) במקום שאין בו סכנה. ע"ש. וע' בשו"ת זבחי צדק ח"ב (סימן יח, השני) שנשאל בזה, וכתב שלכאורה יש כאן משום לפני עור כיון שע"פ הרוב יתן לו סממנים ומוכרח שיכתוב. ע"ש. וע' בחידושי הריטב"א (ע"ז סג:) דאומר אדם לפועליו וכו', ואין חושש משום לפני עור משום דאיכא למתלי לקולא, ובספק ליכא לפני עור. ומה שכתב בספר מצות המלך (דף צד ע"ב) דספק לפני עור אסור מדחשו בההוא ארבא שמא ימכרנו לישראל, אף שהוא ספק חמץ כמו שכתב המגן אברהם (סימן תסז ס"ק יב). יש לדחות, דהתם שמא יכשל ישראל בחשבו שאינו חמץ, אבל היכא דהספק איסור ידוע לכל ורוצה לעבור לא חיישינן ליה. וע' תוס' חולין (צה.) שכתבו דזה חומרא ותקנה, דאי לא"ה הא רובא עכו"ם ונימא דימכרנו לגוי. תדע דהתם איכא ספק ספיקא, שמא לא ימכרנו לישראל. אלא ודאי דהוי חומרא. וע' בשו"ת בית שלמה (חאו"ח סימן לח). והרי בית הלל מתירים למכור פרה החורשת בשביעית, ולא חיישינן ללפני עור, דתלינן בשחיטה, ורובא לרדיא, ע' עבודה זרה (טו:). ואולי י"ל דשביעית בזה"ז דרבנן. ואף בית הלל הוו בבית שני דלהרמב"ם הוי ג"כ דרבנן. וע' תוס' עבודה זרה (כא.) ד"ה אלפני עור. וע' תוס' גיטין (סא.). עוד כתב בזה הרב מצות המלך בספר לב שומע שלו (מע' ל אות נה), והביא דברי הפני יהושע בתשובה שהוכיח מע"ז (טו.) אימור לשחיטה זבנה, אלמא ספק שרי. וטען עליו מזה. ע"ש. ולק"מ אפילו לטמוניה, דספק איסור למסרו לעור אסור יותר מאשר ספק לא יעבור בכלל. עוד הקשה מדאסרינן (התם:) למכור לישראל החשוד למכור לעכו"ם אף דאולי ימכור לישראל. ולא ראה דברי הרמב"ן בחידושיו (שם), שכתב, דהא דלא תלינן בהיתרא דלישראל מזבן, משום גזרה היא דקנסוה רבנן. ע"ש. וההיא דדלמא מזבין בלבונה זכה (שם יד.), י"לדלאו דוקא דילמא קאמר, דהא רש"י שם כתב דודאי לסחורה מכווני, ודקאמר ליחוש דילמא וכו', כהאי גוונא בגיטין (מ:), ובתוס' שם ד"ה חיישינן שמא וכו'. אך אין נ"ל לומר כן, דע"כ לשיטת הפוסקים דאלפני דלפני ל"מ דוקא בשמע לא בודאי, מאי שנא הכא דל"מ אלפני דלפני. אלא י"ל כמו שגזרו בלפני אדיהן שמא יקריבנו, ה"ג חיישינן לשמא. כנ"ל פשוט. עכ"ל מרן מאור ישראל שם. ובהמשך כבר פלפל בזה בדברי הרב בעל שו"ת זבחי צדק. ע"ש. ונמצא א"כ דאין כאן איסור לפני עיור. וגם ליכא משום מסייע ידי עוברי עבירה, תחילה כי אין כאן עבירה, ואף אם היה, יש כאן ספקי ספקות להקל.
והנה בשו"ת הר צבי (ח"א סימן קפ) התיר, אך לטעמיו שם היום יהיה אסור, לפי שעושים מלאכות מיד בחברת החשמל, וגם משתמשים היום בחשמל ביום שבת, ולא רק בליל שבת. ומ"מ לא נחית להיתר של פקו"נ, והוא העיקר. ובשו"ת אג"מ (חאו"ח ח"ד סימן סד, וסימן קכז) היה פשוט לו שאין היתר של פקו"נ, כיון שאפשר להכין גנרטורים לכל בתי החולים, ואפשר לתפעל את חברת החשמל ע"י נוכרים. עכת"ד. ויש להשיב כי בפועל אינו מתופעל ע"י נוכרים, וגם גנרטורים לא יעזור לצורכי בטחון, ולא לחולים מסוכנים שבבתים, וא"כ בפועל המפעיל את חברת חשמל אינו מחלל שבת. רק יש לדון מצד אחר משום מתנה לחלל את השבת, ובזה אין איסור מעשה שבת, רק איסור פרטי לכל אחד ואחד, וכבר זה בואר לעיל. ובשו"ת אז נדברו (ח"ז סימן כה בהערה) כתב שההיתר הוא דחוק מאוד, ושבספרו ברית עולם (מלאכת אופה עמוד 74) ס"ל את טעם חילול ה'. ועוד שב והניף ידו (ח"ח סימן כג) ע"ש. וע' בשו"ת שערי עזרא בצרי ח"א (סימן כב) דהתיר לפי שאחר ביקור בתחנות אשדוד הכל נעשה אוטומאטי. ואולם לכאורה זה אינו נכון כבריש אמיר, וע"ע לקמן. וע"ע בספר החשמל בשבת (ח"ב פרקים א,יא). שוב אחר זמן ראיתי באור תורה טבת תשמ"ג (ר"ס לה) תשובת הגאון הנאמ"ן בהאי מילתא, וגם הוא יצא להקל, ושכן שמע מפי הראש"ל שליט"א, כיון שחשמל מיוצר גם לבתי חולים, ולפקח על הגבולות. ושוב הקשה על כך בצע"ק מדין המבשל לחולה שאסור לבריא לאכול שמא ירבה, וכדאיתא בשו"ע (סימן שיח ס"ב). ויש לצדד דדמי לשוחט לחולה דשרי לבריא וה"ה הכא, שהכל נעשה בפעולה אחת, ונר אחד נר למאה. ועוד הוסיף הגאון הנאמ"ן דמה שטוענים שבעת הפסקת חשמל יש גנרטור לבתי חולים, ונמצא שכל הפעלת החשמל היא לצורך הבריאים. זה אינו, דהשתא משתמשים החולים. וכשם שהשוחט לחולה מותר לבריא, אף שיש לבריא בשר אחר. עכת"ד. וראה עוד בגיליון בית נאמן היוצא לאור על ידי תלמידיו שהינם ממוסדות חכמת רחמים בראשות הרב חננאל כהן הי"ו (גיליון מספר 16, אות ב. והביאו דבריו שוב בגיליון מספר 66 במדור בית נאמן לילדים, הלכה נאמנה סעיף א) שאמר, כי מי שיכול שלא להשתמש בשבת בחשמל אלא בגנרטור, תבוא עליו ברכה. ע"כ. ויש מעט להעיר בזה, כי לא אמר כן בירחון אור תורה כאשר הביא שם תשובתו בזה. ומלבד כן ישנם חולים בבתים שאין להם גנרטורים. ובספר מנוח"א (ח"א פרק כד הע' 2) הוסיף דעד חצות בליל שבת קיל טפי, מאחר ועד אז לא נעשים שינויים בחברת החשמל הנצרכים ליצירת החשמל, ע"ש. וע' בזה בספר החשמל לאור ההלכה (סימן ג פרק ב בסופו) באורך, ובספר מאורות נתן (פרק ג אותיות טו-טז). ברם אליבא דאמת זה אינו, לפי שהשינויים נעשים עוד הרבה לפני חצות, וכמבואר בספר שבות יצחק, והובא בריש ספר מאורות נתן מהדורת שנת תשס"א, פירוט של המלאכות אשר נעשים בימנו אנו. וכתב שם כי לצערינו עם תחילת שדור החדשות רבים מדליקים את המכשיר כדי לצפות, ונרשמת עליה חדה בצריכת החשמל. ע"כ. ועע"ש כי נעשים פעולות מטעמי חסכון. (ואין כאן היתר שלא יחשב הנאה ממעשה שבת, לפי שהפעולות נעשות במבערים שמכבים אחד, ומגבירים אחד, ודו"ק). וגם הרב ישראל חזן שעליו נשען לעיל מינה הרב מנוח"א, והודפסו דבריו במורשה (חלק ו) דבריו נכתבו בשנת תשל"ד, ומאז חלפו והשתנו דברים. וע"ע בספר קדושת השבת [הררי] (סוף הספר נספח י) דדעת הגרי"ש אלישיב (שליט"א) אודות השימוש בשבת לחומרא, רק שלא כתב שאסור מדינא, וע"ש כמה וכמה תשובות שענה. וע"ע שם (בנספח יא) דעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א לאסור בזה האיסר בכל תוקף. ועוד עיין בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב ס"ס כד) דאע"ג דיצא בכוחא דהיתרא בריש מילתא, סיים וז"ל, סוף דבר נלע"ד דכיון שלצערנו הגדול כבר הוחזקו בתחנת הכח (שבעיה"ק ירושלים) לעשות גם בשבת את המלאכות ע"י ישראל, לכן אין לסמוך על פטומי מילי בעלמא עד שיודע לנו בפירוש גמור שניתן צו מאת ההנהלה להתנהג בשבתות וימים טובים כדת של תורה, על פי הוראת הרבנים. ואף שביארנו דאפשר שמעיקר הדין אין לאסור להנות מהחשמל בשבת אף אם נעשה ח"ו ע"י ישראל. מ"מ יש לדעת שע"י השימוש שאנו משתמשים בשבת בחשמל הננו גומרים שיכופו שם את הפועלים לחלל שבת, וכמה מכוער הוא להתענג בשבת באש זרה אשר לא צוה ה'. וכ"ש לכבד את מקדשי ה' אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות באורים שהם חושך ולא אור. וחובה גדולה מוטלת על עיני העדה להאיר את ההולכים בחשך ללכת באור ה', והיה לנו לאור עולם. עכ"ל. ואולם אנו כתבנו היתר מחוור יותר, שאין כאן כלל איסור דרבנן דשמא ירבה, לפי דחיישינן להא רק בכה"ג שאם ירבה הרבוי הוא באיסור, משא"כ בנידו"ד דלעולם הרבוי הוא היתר, כי לעולם יהיה צורך פקו"נ ברבוי, לפי שכל המערכת החשמלית קשורה אחת לשניה, וכמש"כ לעיל. ואילו הגרש"ז התחבט בהאי מילתא, ובא מפנים אחרות ע"ש בד"ה והן אמנם וכו', כי הראה פנים להקל מצד שהישראל עושה מעשיו מער"ש, בשונה ממה שאסרו לאכול מאכל שבישלו לצורך פקו"נ שמעשיו המה בשבת שאז אוכל, וכאן בנידו"ד הודלק האור בבית והשעון שבת מער"ש, ובזה כתב דאפשר דשרי. ועע"ש בדבריו שיש בהם עיקולי ופשורי, וכמש"כ איהו גופיה, ועל כן סיים הכי.
והנה כל דברינו נסובו על פי עדויות הספרים הנזכרים לעיל גבי המלאכות הנעשות בשבת, כי בעבר יצאו שמועות כי בחברת החשמל החדשה (דאז) נעשות ההפעלות בצורה אוטומטית, וראה בספר החשמל בשבת (פ"א) ספרים שסברו כן, וראה בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס אלקטריק סימן נא). ואולם שמועה זו נדחתה אחר הבירור המדוייק יותר, וכמש"כ בספרים, וכגון בספר מעשה חושב (חאו"ח סימן לא) הנדפס בשנת תשד"מ, ובספר שבות יצחק דרזי והועתק בספר מאורות נתן (מהדורת שנת תשס"א), ובספר מנוח"א ח"א (ריש פרק כד). ועוד. ברם שוב ראיתי בספר מערכי לב לרב פרופ' זאב לב זצ"ל אשר בקיאותו וידיעתו בעניני טכנולוגיה ומדעים עצומה, ופקע שמו בקצווי תבל בזה, כי הוא בעל שם עולמי, והוא איש יר"ש, אשר הגרשז"א היה מרבה להתייעץ עמו כאשר יראה הרואה בשו"ת מנחת שלמה בדר"כ בהערות בעניני החשמל, וראה בספר החשמל לאור ההלכה בהקדמה, הודאה מאת הרהמ"ח לרב זאב לב הודות ביאוריו על הצד הטכני, וראה בפתח השער לספר מערכי לב שהיה הגר"י אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל שקובע עתים ללמוד עמדו את תורת החשמל, וגם לרה"ר הגאון איסר אונטרמן, ראה שם. וכן סמך עליו מרן זיע"א בכל העניינים הללו, ולכ"כ בהליכות עולם בח"ד בזמנו (עמוד מב) שמפני דבריו של הרב הנזכר, לא רוצה להכריע באותו דבר אשר דן בו, והוא על אודות מיקרוגל בשבת, האם יש בו משום בישול אחר בישול. [וכבר דנתי בדברים אלו לאורך ולרוחב בתשובה אחרת אשר כתבתי בזה, והיא מוצגת כאן בספר לבחור הנעים אלחנן דיין הי"ו, והוא בתקופתי בישיבה בשיעור ב'. ע"ש]. והנה הוא כתב בספרו מערכי לב הנזכר (פרק ראשון) ונדפס בשנת תשנ"ה בהוצאת מוסד הרב קוק, כי כיום הפעולות אשר נעשים בחברת החשמל המה אוטומטיות וז"ל, בתחנת חשמל מודרנית מתבצעות כל הפעולות הללו באופן אוטומאטי, שריפת הדלק משתנה בהתאם לצריכת החשמל באופן אוטומטי, כאשר צריכת החשמל גדילה, על המנוע לעבוד קשה יותר, ולכן שריפת הדלק גדילה. מכיון שהגלגלים המסתובבים הם ענקיים, הם לא מושפעים משינויים קטנים בצריכת הדלק, והתגובה איננה מיידית. רק שינוי גדול יחסית גורם לשינוי בכל התהליכים. כאשר הגנרטור מגיע לסף היכולת שלו לספק אנרגיית חשמל, מופעל אוטומטית גנרטור שני, כדי לספק את צריכת החשמל המוגברת. אם צריכת החשמל גדילה באופן פתאומי מעבר ליכולת של תחנת החשמל לאזורים מסויימים, אם תגובתם של אמצעי הבטחון איננה מהירה דיה, הדבר גורם לשיתוק התחנה. פעולתם של גנרטורים מסויימים מופסקת גם כאשר הדרישה לאספקת חשמל יורדת, כמו בלילה כשרוב האנשים לא משתמשים בחשמל. הפעלתה של תחנת חשמל מודרנית אינה מצריכה כח אדם רב, משום שכמעט כל הפעולות הנחוצות מתבצעות באופן אוטומטי. יש צורך בפיקוח לטיפולים מיוחדים כגון במקרה של תקלות. למעשה בתחנות החשמל עצמן יש מיכשור שמפקח גם על כך שהגנרטור יפעל בתדירות קבועה. אם תחנת החשמל פועלת בגבול היכולת שלה, כמובן יש צורך בפיקוח מתמיד. אין להסיק מכך שאפשר להקים היום תחנה אוטומטית לגמרי, יש פעולות שונות שעדיין מצריכות כח אדם, אבל ברוב המקרים כח אדם זה איננו קשור ליצירת חשמל ולהספקתו הסדירה. עכ"ל. ומכאן סתירה לעדות השבות יצחק שגם כיום מוכרחים לתפעל ע"י בני אדם לפי שנותנים הוראות לצרכי חסכון להפעיל מקום אחד ולכבות אחר, וכן לפי ששינויי הצריכה אינם קבועים ותלויים בתנאי מזג האויר, והפעלת טורבינה כרוכה במשך כמה שעות, כך שחייבים להיות תלויים בפעולות של בני אדם הצורכים את החשמל, ולפי כמות הצריכה ניתנות הוראות ההפעלה. ואילו כאן מבואר שכל זה נעשה אוטומטית. וספר שבות יצחק אינו תח"י עתה, ואיני יודע מתי נדפס כרך זה. ברם גם בדברי הרב זאב לב נכתב שכן פועלת תחנת חשמל מודרנית, ושמא אין התחנות חשמל בארץ מודרניות מה שאינו נראה. והשתדלתי לשאול בזה את הרב מערכי לב. ושוב ראיתי שגם הגרשז"א זצ"ל בכת"י כתב שהיום בארץ הפעולות נעשות אוטומאטית, ונדפסו דבריו בספר שלחן שלמה (שבת ח"א סימן רעו הערה ג, ה) דכתב הואיל ונתפרסם שהכל נעשה מאליו (בחברת החשמל), ואין לעשות שום מעשה בשבת כי אם פקוח גרידא, אשר על כן המקילים (להשתמש בחשמל שבת) יש להם ע"מ שיסמוכו. ובסוף הספר נכתב שהוא מכת"י. ברם מתי נכתב כן לא בואר. אך הגרשז"א מסתברא שדבריו נכתבו אחר ידיעה, ולא שמועה גרידא, בפרט בענייני חשמל, ובאים הדברים יחדיו עם המערכי לב. ולפי זה קושיא מעיקרא ליתא, ופשיטא דשרי החשמל בשבת, וא"צ לפנים. למעט את חידושו של החזו"א מצד חילול ה', שגם כאן יעמדו דבריו. ברם גם על זה השיבו הפוסקים וכאמור. וצריך הדבר בירור במציאות. וכבר לאחר כל זאת זכינו ויצא לאור שמחת בית מרן הראשון לציון ר' יצחק יוסף שליט"א שו"ת הראשון לציון, וראיתי אליו בחלק א (חלק אורח חיים סימן לה-ו, עמוד קט-יח) שהאריך בזה בטוב טעם ודעת, והביא שאף הוא היה שם לפני זמן לא רחוק, וכתב להתיר השימוש בזה מעיקר הדין. וכדברים הנז"ל. והרי הוא סיים בעדנו את כל הטורח אשר הובא לעיל, שדבריו נאמנו מאוד עלינו, כנתינתם מסיני, להתיר את השימוש בחשמל כפי הזמן האחרון. וזהו שלא כעדות הרב שבות יצחק והרב אוירבך והרב מאורות נתן ועוד, שלא בורר הדבר די הצורך בשעתו. מה גם שדברים אשר הודפסו על ידי הרב יהודה ברכה שפקפק וניסה לעקור דברי המתירים בזה מכל וכל, הנה לעיל הוכחנו כבר כי אין דברים נכונים בזה, במחכ"ת, שיש להתיר הדבר בשופי לפי כל אותם הדעות אף בימינו אנו. ומכל מקום המחמיר תבוא עליו הברכה, אך אדם שאין ביכולתו לקנות גנרטור, או שרוצה לסמוך על חברת החשמל, כר נרחב יש לו בהיתר זה. וככל האמור לעיל.

גרגיר נוסף, והוא על אודות דברי החזון איש בדבר חילול ה' בימינו: הנה ידועה ומפורסמת שיטת החזו"א (או"ח שבת סימן לח ס"ק ד) דאף אם יש היתר בשימוש החשמל מן הדין, אסור להשתמש בו, מפני שיש בשימושו איסור חילול השם, שאינו חס לכבוד שמים, כיון שהוא שימוש ציבורי, והעובד בשבת הוא עושה במרד ר"ל, והנהנה ממעשיו מעיד ח"ו שאין לבו כואב על חילול שבת. עכ"ל. ורבים חששו לו, שכן הוא בספר מאורות נתן (פרק ג אות יד), ובשו"ת באר משה (ח"ז ס"ס יב) כתב כי אלו דברי החזו"א דבריו דברי אלקים חיים. ע"כ. וכן תפס הגאון ר"נ קרליץ שליט"א בספרו חוט שני (שבת סוף ח"א קונטרס החשמל אות א) ושגם בימינו שמופעלים ע"י מחשבים אעפ"כ יש בזה חילול שבת. עכת"ד. וע"ע בספר מאור השבת (ח"א סימן יח הע' קי) כמה עובדות על החזו"א שתפס כן להלכה לאיסור בתוקף גדול. ע"ש. וכן ראיתי להגרי"ש אלישיב אשר הובאו מדבריו בזה בספר שבות יצחק (להג"ר יצחק דרזי, עמוד רד) וכן הוא בספר אשרי האיש אורח חיים חלק ב (הלכות שבת, עמ' רמד הערה לז). וכן בספר החשמל בשבת (עיונים וביאורים, ביאור ה עמ' 246-265). ואחר המחילה, דבריו נפלאו ממני ולא זכיתי להבינם. כי מה שייך חילול השם בו בזמן שהדבר לא ניכר לעין, ואין איש שם על לב להבחין כי עצם יצירת החשמל נעשית בחילול שבת. כי חילול ה' נחלק לשני חלקים. הראשון בעובר עבירה, וכאן בנידוננו אין עבירה. או באינו עובר עבירה והוא אדם גדול, אך הוא רק בדבר שהבריות מרננים מכח מעשה זה, וזה כלל לא שייך כאן. ופוק חזי כי מלבד שהחרדים מרננים כן, מעולם לא שמענו רינון שכזה מצד החילונים. וגם אם כן היה, בודאי שאינו בגדר של חילול ה' שהוא רק בדברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם כל' הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ה הי"א), וכדוגמאות אשר מפוזרות בש"ס דבעינן שהבריות ירננו, וכדאיתא ביומא (פו ע"א) היכי דמי חילול ה', אמר רב כגון אנא, אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. וכן הוא במס' תענית (יט ע"א) מעשה דחוני המעגל, ובב"י (יו"ד סימן רלב סעיף יד), ובשנית (יו"ד סימן שלד סעיף מב), ובשלישית (סימן שלד סעיף מג). וכ"כ להדיא הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ה הי"א) שהוא בדברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, בהם יש חילול ה'. וכ"כ בספר המצוות (ל"ת סג), ובמאמר קידוש ה' (הנדפס באגרות הרמב"ם). ועוד לו באגרותיו באגרת השמד (הוצאת שילת עמוד מז). וק"ו לפרש"י יומא (פו ע"א) גבי ר' יוחנן שביאר היכי דמי חילול ה' כגון שהוא ילך ד"א בלא תורה ותפילין. ופרש"י שלומדים ממנו להתבטל מהתלמוד. ע"כ. וא"כ ס"ל דטעם חילול ה' דת"ח הוא משום שילמדו ממנו לזלזל במצות. (בשונה מהרמב"ם משום שירננו אחריו). וכן הוא בפרש"י שבת (לג ע"א ד"ה חילול ה'), ובקידושין (מ ע"א ד"ה עבירה). וכאן בנידוננו אין שום לימוד לזלזל במצוות, אחר שעסקינן בדעותיהם של החלונים שהם כופרים בתורה, ואין להם מצוות כדי לזלזל בהם. ועיין עוד שם ביומא ששייך חילול ה' בת"ח בכגון ששמועתו רעה, או כדאיתא בפסחים (מט ע"א) שמבזה עצמו בפני ע"ה, כגון שמשתכר בפניהם, או ת"ח שיש רבב על בגדו, כדאיתא בשבת (קיד ע"א) והובאו שם ברמב"ם, דכל הני לא שייכים כלל הכא. וכשאינו ת"ח בזה קיל טפי, וכל שהוא היתר גמור שרי. [אא"כ מעשיו כה מכוערים עד שההמון ישמעו מהם וידברו עליו סיפורים מגונים מאוד, ואז אע"פ שלא עשה עבירה, כבר חילל ה' אע"פ שאינו ת"ח, וכלשון הרמב"ם באגרת השמד הנ"ל, ע"ש.] דוכי יעלה על הדעת לאסור מכירת חמץ לפי שנראה כהערמה, וכי נבטל היתר עיסקא ופרוזבול, ועוד אלו היתרים שנאמרו בכל תחומי התורה, וראה בעירובין (סג ע"א) דחילול ה' הוא בעובר על ההלכה, וכן סנהדרין (פב ע"א) בפנחס שפגע בזמרי. והחזו"א לא הביא ראיה לדבריו, והמה לכאורה צריכים עיון גדול. ועוד יש להשיב על כך כי כל שנאסר חילול ה' בדבר שאינו עבירה הוא רק בת"ח גדול, וכמש"כ הרמב"ם ביסודה"ת שם (פ"ה הי"א) וז"ל, אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות. ע"כ. ולכל הפחות לתלמידי חכמים, ולא לכל עם ישראל כאשר אסר בזה האיסר החזו"א מכל וכל.
ועוד יש להקל דמצינו חילול ה' בפני נכרים, וה"ה לכאורה בפני חילונים, וכגון איסור גזל הגוי שאסור משום חילול ה', לך נא וראה בב"ק (דף קיג ע"ב), ובתוספתא ב"ק (פ"י). מלבד שזה שייך במה שלגוי ברור שהישראל עושה איסור, וכמו שכתב הסמ"ג (לאוין ב) שיאמרו הגויים שאין תורה לישראל, ולא כנידו"ד שאין נראה להם איסור וכלל לא חושבים על כך. עוד בה, דישראל שאינו שומר תורה ומצוות לא חוששים לו, וכמו שכתב בשו"ת הרא"ש (כלל יג סימן יד) המובא ביתה יוסף (יו"ד סימן רנג ס"ג) גבי גוי שתרם נר לבית הכנסת שאסור לשנותו לדבר אחר, אף שבישראל שרי לשנותו לדבר מצוה אחר, והוא משום חילול ה' וכדפרש"י בערכין (ו ע"ב) שיאמר הגוי למה שינתם ממה שנתתי. ובישראל כתב הרא"ש דאף שאינו שומע לדברי חכמים ויצעק למה שיניתם לא חיישינן להא, ואין בזה חילול ה', וה"ה הכא. וע' בשו"ת שאלי ציון (סימן יט סוף אות ב), דעל פי היתרו (והוא הנזכ"ל) נראה שיוסר החשש של חילול ה' שכתב החזו"א. וע' בספר הליכות עולם (ח"ד פרשת בא הע' ב) דכתב על החזו"א ושפתים ישק מד"נ. ברם כוונתו לתפוס את דברי החזו"א מצד המוסרי, כי איך יהנה מחילול שבת גם אם הוא מותר, והעובד כוונתו לזדון. ואין כוונתו לאסור איסר כחזו"א, וכדמסיים שם מו"ר להקל להלכה, וא"כ אינו נוקט הכי לדינא. ומאידך ס"ל דיש כאן דרך מוסר שלא להשתמש. וע"ע בשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן לא אותיות ד,ז) דכתב שאין חילול ה' לפי שמותר מן הדין. וכ"כ בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן קכז) לשואל שסבר שיש לאסור מצד חילול ה'. והשיבו, שאם איכא היתר מחמת שצריכים לעשות עבודת החשמל בשביל הבתי חולים, לא היה בזה גם איסור חילול ה', (ברם ס"ל דאין מקום להיתר זה וכדלעיל). וכ"כ בספר מנוחת אהבה ח"א (פרק כד הע' 6) דכיון שנעשית המלאכה בהיתר, א"כ המשתמש בחשמל אינו מראה שאין לבו כואב על חילול שבת, שהרי אין כאן חילול שבת. ולמטוניה דהחזו"א היה ראוי שלא להשתמש כלל בזרם החשמל, שבתשלום עבור החשמל שמשתמש בחול, נראה יותר שאין לבו כואב על חילול שבת שהרי יש בזה סיוע לעוברי עבירה, וע"ע שם בדבריו.

דבר נוסף: בספר החשמל בשבת (עיונים וביאורים, ביאור ו עמ' 266-281) הביא סברא, אשר גם מטו בה משם הגרי"ש אלישיב, מצד שזהו נחשב למעשה שבת של ישראל. והנה כבר נשאו ונתנו בזה כמה מהפוסקים וע"ע בזה בשו"ת הר צבי (חלק א מאורח חיים סימן קפ) ובחזון איש (אורח חיים סימן לח אות ד) ובשו"ת אגרות משה (חלק ד מאורח חיים סימן סד וסימן קכז, וחלק ה סימן מג אות יז) ובקובץ אוצרות ירושלים (תשל"ז סימן סג) ובספר אורחות רבינו (עמוד קמה) ובשו"ת יביע אומר חלק א (חלק אורח חיים סימן כ וסימן כא במפתחות) וחלק ב (סוף סימן יז, ובמילואים שם) ובהליכות עולם חלק ד (עמוד ל והלאה) ובשו"ת באר משה חלק ז (קונטרס האלקטריק סימן יב) ובספר שמירת שבת כהלכתה (פרק לב הערה קפב, ובדפוס ישן הערה קעד) ובשו"ת שארית ישראל חלק א (חלק אורח חיים סימן כ) ובשו"ת מעשה חושב חלק א (חלק אורח חיים סימן לא) ובשו"ת אז נדברו חלק ד (סימן כח) וחלק יא (סימן יד) ובספר אנציקלופדיה תלמודית (נספח לערך חשמל אות יב) ובילקוט יוסף שבת חלק ג (עמוד לו והלאה) ובספר מאור השבת חלק א (סימן יח אות מז והלאה). ועוד. אולם ידוע כי בשנים האחרונות עם השתכללות הטכנולוגיה, נעשות רוב הפעולות באופן אוטומאטי ללא מגע יד כלל, וזהו שלא כמו שכתב הרב יהודה ברכה זה מכבר בקובץ יתד המאיר (אדר התשע"ג, גיליון מספר 133 סימן תקצז עמוד 26-7) שכתב לדחות דברים אלו, משום שלא מתאימים אל המציאות. ולא טרח כלל לברר הדברים לאשורם. שהנה בספר הלכה ברורה על הלכות בישול והנאה ממעשה שבת (עמ' עד פרק ראשון בירור הלכה ס"ק לד) כתב הגר"ד יוסף שליט"א בזו הלשון, ומעיד אני נאמנה כי בשנים האחרונות נעשו פעולות גדולות בענין זה על ידי המכון הטכנולוגי לבעיות הלכה בראשות הג"ר לוי יצחק הלפרין, ביחד עם צוות הרבנים מורי הוראה, (שאף אני נמנה עמהם), וצוות מהנדסים ומוחים, ונצטמצמו מאוד חילולי השבת על ידי חברת החשמל, ועל כל פנים כשמשתמשים בחשמל בשבת יש מקום רב לתלות שלא נעשית שום פעולה של חילול שבת באותה שעה שמחמתה ממשיך זרם החשמל, ולא יהא אלא ספק. עכ"ל. והרי כבר מבואר כי ספק דרבנן לקולא, והרי ספק מעשה שבת הרי הוא מדרבנן ונידון הוא כדבר אשר נחלקו בו הפוסקים. וע"ע בזה בפרי מגדים (סימן שיח אשל אברהם סק"י), ובמה שכתב בזה לבאר דבריו במקום אחר (סימן רנד ס"ק יא), שיש לראות תמיד מי הם דעת החולקים. וכ"כ במחצית השקל (שם ס"ק יא). ובש"ע הגר"ז (שם קונטרס אחרון סק"ב). ועכ"פ כתבו הפוסקים להסכים לשיטת הרב פרי מגדים (אשל אברהם סימן שיח ס"ק י) הנ"ל שכל דבר שיש בו מחלוקת הפוסקים אם נעשה מותר ליהנות ממנו ואף לעושה בעצמו. וכן פסק בחיי אדם (כלל כ אות טז, ובנשמת אדם שם ס"ק יא), והמשנ"ב (סימן שיח ס"ק ב), [וע"ע במה שכתב בזה בספר עוטה אור (עמוד פד) ובמה שכתב להעיר על דבריו בקובץ מאור ישראל (תשס"ג, עמוד רפז)] ובשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן סה), ובדרוש וחידוש (ריש ברכות) ובחידושיו לעירובין (מערכה ד דף נט ע"ב). וכ"כ בשו"ת שאגת אריה (סימן צ וסימן צו) ובספר יד דוד (ביצה לז:) ובהגהות יד אברהם יורה דעה (סימן קי ש"ך ס"ק נט), והאבני מילואים בשו"ת שבסוף הספר (סימן יא), ובשו"ת עין יצחק אלחנן (חלק אורח חיים סימן טז ענף ה. וע"ע שם ענף ב). ובשו"ת חקרי לב (חלק אבן העזר סימן נט, דף קמג ע"ג), ובשו"ת צפיחת בדבש (סימן כח דף עג ע"א), ובשו"ת אהל אברהם הכהן (ריש סימן כב), ובעמק יהושע (דיני חדש סימן טו), ובשו"ת מהרש"ם חלק ב (סימן קנו) ובשדי חמד (כללים מערכת י אות לט, ואסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סימן ב) ובשו"ת הרב"ז שפראן (סוף סימן קד) ובמה שכתב בזה מרן זיע"א בשו"ת יביע אומר חלק ב (חלק יורה דעה סימן ט אות ג) וחלק ט (חלק אורח חיים סימן מו אות ה) וחלק י (חלק אורח חיים סימן נה הערות על חלק א אות יד). ע"ש. וכבר כתב בזה בשו"ת אגרות משה (חלק ד מאורח חיים סימן סד) שיש בזה ספק ספקא, שמא לא הוצרכו לתקן, ואם תמצא לומר שהוצרכו לתקן, שמא הדבר נעשה על ידי גוים. ע"ש. ואם כן מדוע לא טרח הרב יהודה ברכה בדבריו הנ"ל להביא בזה כי יש מקום רב לתלות שלא נעשית שום פעולה של חילול שבת באותה שעה שמחמתה ממשיך זרם החשמל, ולא יהא אלא ספק. והרי לפי האמור לעיל הרי נידון דידן נידון הוא כספק, וכבר כתב מרן זיע"א בשלשה מקומות בשו"ת יביע אומר וכן פוסקים רבים המובאים לעיל כי יש להקל בנידון אשר הינו בגדר ספק. וזה ברור. וכבר כתבו הפוסקים לחזק דבר זה אשר כתבו בשו"ת אגרות משה הנזכר אשר עשה ספק ספקא להתיר הדבר. שכ"כ לעשות ספק ספקא אף לכתחילה בידים ואף במילתא דאורייתא. וע"ע בכל זה בלוית חן (עמוד קי), ויש בזה עוד אריכות דברים בספר עין יצחק חלק ב להגר"י יוסף שליט"א, ואינו תחת ידי עתה. וכל זה במחכ"ת לא כמ"ש בשו"ת שמש ומגן ח"ב (סי' ח). וכן העלה בשו"ת יביע אומר חלק ז (או"ח סי' מב אות ב).

עוד גרגיר: ראיתי להרב יהודה ברכה במאמרו (קובץ יתד המאיר, שבט התשע"ג קובץ מספר 132 עמוד 36) שהביא דברים בשם מרן זיע"א וזו לשונו, "אולם היה אומר מו"ר שנוהגים להקל להשתמש בליל שבת משום שלא נעשות פעולות בתחנת הכח עד חצות בערך. ולאחר חצות, כבר אין דרך לסעוד סעודת שבת, וכל ההנאה מהחשמל היא בלימוד לאור החשמל, וסומכים עמ"ש כמה אחרונים דמצוות לאו ליהנות ניתנו. [וכן הוא בספר מנוחת אהבה ח"א (עמ' תקנה) שכן אמר להרב משה לוי זצ"ל. א.ר] אולם היום השתנתה המציאות וכבר מכניסת השבת עושים מלאכות הכרוכות בחילול שבת, ולפיכך יש להחמיר בזה מכניסת השבת, וכמבואר בספר החשמל בשבת בזמנינו (פרק ד אות ו)". ע"ש. עכת"ד. ויש להוסיף, שכדבריו של הגר"י ברכה לאסור בזה גם כ"כ בספר החשמל בשבת (עיונים וביאורים, ביאור ז אות יב). ועתה אמרתי להתמקד על דברים אלו, האם יש לומר בנוגע לחשמל את הכלל מצוות לאו ליהנות ניתנו. מאחר שכבר לימדונו חז"ל כי שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד (סוכה כא:), ועל אחת כמה וכמה שיחת קודש בהלכה וקל וחומר של המנורה הטהורה מרן פאר דורנו ומאור עינינו ותפארתנו זיע"א. והנה בבבא מציעא (כט:) תניא, השואל ס"ת מחבירו פותחו וקורא בו, ובלבד שלא ילמוד בו בתחילה. (מה שלא למד, מפני שצריך להשהותו לפניו. רש"י). וה"נ תנן התם לגבי מציאת ספרים וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מהל' גזילה ואבדה הי"ג), מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום, ואם אינו יודע לקרות גוללן כל ל' יום. ולעולם לא ילמוד בהם לכתחילה. וכתב המ"מ, פי' בדבר שלא קרא מעולם. ומיהו כ' הרשב"א בשם הרמב"ן, דלא איתמר האי דינא אלא בס"ת ונ"ך, שמי שהוא רגיל בהם א"צ ליגע בהם כלל, ושאינו רגיל נוגע בהם ומושך אילך ואילך ויש לחוש שמא יקרע. אבל עכשיו שנהגו לכתוב גמרא, השונה פרקו מאה פעמים ומי שלא ראה אותו מעולם, איןבו ליגע ולמשמש, לפי שהוא צריך מחשבה יתירה וללמוד לכתחילה. עכ"ל (הרשב"א). ואע"פ שלא כ' הרב ז"ל אלא בדין השואל, נראה דה"ה לאבידה. וצ"ע. עכ"ל המ"מ. והובא להלכה בסמ"ע (סימן רסז ס"ק כח). ע"ש. ופשט לשונו משמע שבא להחמיר בספרי גמרא ופוסקים שצריכים עיון ומחשבה יתרה. והנה אין לומר שיהיה אסור לגמרי לפתחן לעיין בהם, דאטו לאוקמי בכילתא שאלם, וגם המשאיל הרי סבר וקביל. וע"כ שהבא להחמיר שלא יגע בהם במשמוש היד, אך יעיין בהם בלא נגיעה. משא"כ בס"ת ונ"ך שלא הותר כלל לקרוא בהן לכתחילה. שמא ימשוך אילך ואילך ויקרעו. ולפ"ז מתוך חומר שהחמרנו בסופן שאף הרגיל בגמרא ופוסקים אסור בנגיעת ומשמוש היד בספר, ולא הותר אלא לעיין בהם בהסתכלות בלבד, הקלנו עליו בתחלתן, שמותר ג"כ לעיין בהם בתחילה בלי נגיעה ביד. וכמ"ש ה"ה להשוות בד"ז השונה פרקו מאה למי שלא ראהו מעולם. אולם קשה לפי"ז, דאמאי לא התירו לקרוא בתחילה בס"ת ונ"ך, מבלי שימשמש בידו. והרי אפי' בעיון בגמ' ופוסקים לא חששו פן ישלח ידו למשמש בהם. כ"ש בקריאה שטחית בס"ת ונ"ל. א"ו שאי אפשר שלא ימשמש בהם בעת קריאתו. וא"כ מה מקום להתיר בזה בגמרא ופוסקים בתחילה באופן שלא יגע וימשמש. וצע"ק. והרדב"ז בתשובה ח"א (סימן תקכ) כתב, שהשואל מחבירו משניות או תלמוד או מפרשי התלמוד או פוסקים, כתב הרמב"ן שיד כל אדם שוה בו, ולומד בו לכתחילה דאדעתא דהכי אושליה. ודוקא בס"ת ונ"ך לא ילמד בהן בתחילה. דאדעתא דהכי לא אושליה. ואם הוא ספרי אגדה או מדרש אדרבה להכי אושליה כדי שילמד מה שלא למד, שאין העולם בקיאים במדרשים. ואם הוא חכם אדרבה יקשה עליו ממדרש אגדה למדרש אחר וצריך לבקש, ואדעתא דהכי אושליה. עכת"ד. וראה עוד מה שכתב עליו בזה בשו"ת יביע אומר חלק ב (חלק חושן משפט סימן ז אות ג-ו).

דבר נוסף: הנה דעת בעל העיטור (שער שלישי הלכות מילה דף מט ע"א) שהובא בהר"ן (שבת פרק יט דף נו ע"א), להתיר לומר לגוי להדליק לו נר לסעודת שבת, ומשום דסבירא ליה דשבות במקום מצוה מותר אפילו במלאכה גמורה, ולדעתו ביאור הסוגיא בעירובין (סז:) בדין הבאת מים חמים דרך החצר, הוא כמו שכתב בעל הלכות גדולות (הוב"ד ברי"ף שבת פרק יט דף נו ע"א), שהכוונה היא שאמירה לגוי היא שבות שאין בה מעשה אלא אמירה בעלמא, והתירו שבות של אמירה לגוי כשהיא לצורך מצות מילה אפילו באיסורי דאורייתא. וסבירא ליה להעיטור שאין לחלק בזה בין מצות מילה ומצות ישוב ארץ ישראל בין שאר מצוות. ובחידושי הר"ן החדשים (שבת קל:) אחר שהביא שיטות הראשונים בזה, ושיטת בעל העיטור שמיקל בכל שבות במקום מצוה, סיים, ולענין מעשה צריך הכרע. והעלתי לשונו בנימוקי יוסף (שם). ובשו"ת הריב"ש (סימן שפז) הביא דברי בעל העיטור, וכתב שהרמב"ן דחה דבריו. אולם נראה שאין שיטת בעל העיטור שיטה יחידאה, שהנה בפסקי הרי"ד (גיטין ח: וב"ק פ:) כתב להוכיח ממה שאמרו (שם) דשרי לומר לגוי לכתוב בשבת לצורך מצות ישוב ארץ ישראל, שאין איסור אמירה לגוי שבות עומד במקום מצוה. וכ"כ עוד הרי"ד בספר המכריע (סימן נז) ובתשובותיו (סימן מה וסימן פח), וכתב דהיינו אפילו בשבות דאית ביה מעשה, ונראה מדבריו שמפרש כן גם בדעת בה"ג. וע"ע בפסקי הרי"ד עירובין (סח.) וכן הביא המאירי (שבת קל:) בשם חכמי פרובינצא, להקל לומר לגוי להדליק את הנר לסעודת שבת, משום דהוי שבות במקום מצוה. וכן הביא עוד המאירי בבית הבחירה ובחידושיו לעירובין (סז:-סח.) בשם קצת גאונים ובה"ג, ונראה מדבריו שאף לדעת בה"ג שרי בכל שבות. דאמירה לגוי במקום מצוה, ולא רק במצות ובראבי"ה ח"א (סימן שצא עמ' תלב והלאה) הובאה תשובת רבינו אליעזר ממיץ שפסק להקל בכל אמירה לגוי לצורך מצוה. וכן הובא במרדכי שבת (סימן שיג), אלא שבמרדכי (שם) כתב שרבינו ברוך חולק על זה. וע"ע בהגהות מרדכי שבת (סימן תנח-ט), ובהגהות מיימוני (פרק ו מהלכות שבת אות כ). ובשו"ת הרד"ך (בית כב חדר ז). ועיין בספר הרוקח (סימן צא) שמשמע גם כן שסובר להקל בכל ענין באמירה לגוי בשבת לעשות דבר מצוה. וכ"כ בשו"ת תמים דעים (סימן קעה), ובשו"ת דברי שמאל ארדיטי (סימן ח דף כו ע"ד), ובשו"ת הרשב"ש (סימן קמא), ובשו"ת זרע אמת ח"ב (חיו"ד סי' מ), ובשו"ת בית דינו של שלמה (סימן ו דף לג ע"ב), ובשו"ת חקקי לב (חאו"ח סימן יח), ובמטה אפרים (סימן תקפד סעיף א, וסימן תקצט סעיף ד), ובאלף המגן (שם), ובשו"ת דברי חיים לינייק (סימן יג9 ובשו"ת זבחי דק החדשות (סוף סימן קלד), ובשו"ת מחזה אברהם חלק א (סוף סימן מב), ובשו"ת מחנה יהודה חלק ב (סימן לא וסימן נט), ובשו"ת בית ישראל לנדא חלק א (סימן מח), ובשו"ת זקן אהרן וואלקין חלק ב (סימן יא), ובשו"ת פקודת אלעזר (סימן כד), ובשו"ת ריב"ד (חלק אורח חיים סימן י), ובשו"ת משנה שכיר (סימן עב), ובשו"ת עצי חיים (חלק אורח חיים סימן יח וסוף סימן כג), ובשו"ת דברי נפתלי (חלק אורח חיים סימן כט), ובמה שכתב בזה מרן זיע"א בשו"ת יביע אומר חלק ט (חלק אורח חיים סימן לד אות א), ובחזון עובדיה על הלכות ימים נוראים (עמוד שעה), ובלוית חן (סימן יז), ובהליכות עולם חלק ג (עמוד קפג), ובמאור ישראל חלק א (עמוד קצג ועמוד רג), ובשו"ת חלקת יעקב (חלק אורח חיים סימן קמד, ובדפוס ישן חלק ג סימן קלז), ובשו"ת ציץ אליעזר חלק יב (סימן מב), ובשו"ת נחמת יוסף (סימן מד), ובשו"ת דרכי דוד בן כליפא (חלק אורח חיים סימן ל), ובשו"ת רבבות אפרים חלק ב (סימן קי). ובילקוט יוסף על הלכות שבת חלק ב (עמ' רפח-ט). ע"ש.
מה גם שעל פי מה שהעלה בחזון עובדיה שבת חלק ד (עמ' תלג) בשם שו"ת שבט הלוי ח"ג (חאו"ח סו"ס לה), ושו"ת שערי עזרא בצרי ח"א (חאו"ח סי' כז), ובשו"ת לב אברהם (סימן מא), ושו"ת אז נדברו ח"ג (סי' יט עמ' מא), נראה, כי סעודת שבת הרי היא נחשבת צורך מצוה. וכן ראיתי שהביא כן בילקוט יוסף על הלכות שבת כרך א חלק רביעי (מהדורת שנת התשע"א, עמ' קא) בשם שו"ת באר משה חלק ו (קונטרס החשמל סימן כז אות א ובפירות הנושרין להלכה אות ו). וכן משמע ממה שכתב בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאו"ח סי' יח אות ה), ובהליכות עולם ח"ד (פרשת בא סעיף כה, עמוד עא-ב).
וכן פסק על פי זה בילקוט יוסף על הלכות שבת כרך א (הלכות מלאכה המסתיימת בשבת סעיף ו, עמוד פב). וחזר ושנה זאת בהלכות וענייני חשמל בשבת אשר נדפסו בכרך ה אשר לו (עמוד רכא סעיף עט). ובדברים אלו נדחים אחר המחילה מה שכתב בספר החשמל בשבת (עיונים וביאורים, ביאור ז אות יא עמ' 293-4), שלא טרח להביא בזה מדבריהם, אלא שהביא דברי הרמב"ן בלבד, ופסקו להלכה, משום שכן פסק בביאור הלכה (ריש סי' רעו). וכיוצא בזה כתב בנו הגר"ד יוסף שליט"א בספרו הלכה ברורה על הלכות אמירה לגוי ח"ב (עמ' ס) שדעת מרן זיע"א, שמלבד שיטת בעל העיטור, יש לצרף לזה דעת כמה גדולי הדורות האחרונים הסוברים שהדלקת נורה חשמלית בשבת אינה אלא מדרבנן. וצירף לזה דעת הסוברים שאומרים בזה מצות לאו ליהנות ניתנו. וכנז"ל. ומדברים אלו יש ללמוד לנידוננו על אודות לימוד תורה. וכמבואר בשו"ת יביע אומר הנזכר בסוף תשובתו. שהנה כתב בשו"ת יביע אומר במקומות הנזכרים ללמוד כי סעודת שבת הרי נחשבת למצוה, שהוא במקום עונג שבת. אולם גם דבר זה נחלקו בו הפוסקים, האם עונג שבת הוא מהתורה או מדרבנן. וכמבואר לעיל. ויש לומר כי מצות תלמוד תורה הרי היא לכולי עלמא מצוה מן התורה, וכמו שנאמר בפסוק "והגית בו יומם ולילה". [וכמה זמנו לכל הפחות, עיין שו"ת מרכבות ארגמן ח"ג (חיו"ד סי' כג) מה שהאריך בזה]. ואם כנים אנו בדברים אלו כי מותר לקרוא לגוי על מנת להדליק החשמל לצורך סעודת שבת, וכן הפעולה בשעון השבת, וכמו שכתבנו לעיל. הנה מוכח מכאן כי יש להתיר מכל שכן בנידוננו על אודות לימוד התורה.
 
#4
בספר הנ"ל הוכיח ע"פ בדיקת המציאות לאחר שהצליח עם עוד ת"ח ואנשים הבקיאים בחשמל
להכנס לשטח היצור שתוספת בצריכה גורמת באופן ישיר לריבוי במלאכות והרי לדעת מרן השו"ע
אין עושים ברית שלא בזמנה ביום ה' וחז"ל ביטלו מצוות שופר ולולב שמא יהיה אחד שיעביר ד"א ברה"ר
ולמה אנו לא נוותר על הנאה לכבוד השי"ת ושב"ק?
נ.ב. אין לי כל כונה ח"ו לפגוע בכבודו של מרן הגר"ע זצוק"ל ויעוין בספר הנ"ל עמ' 250 ו254
 
#5
למה אנו לא נוותר על הנאה לכבוד השי"ת ושב"ק?
כפי שאסור לנו (על פי דעת תורה ואחר חקירתה) לומר על דבר האסור שהוא מותר, כך אסור לנו לומר על מה שמותר שהוא אסור...
אם תראה רק מעט את לשונותיו החריפים של הגר"ח קניבסקי בספר תשובות הגר"ח, תבין על מה שאני מתכוון...
ולא כאן עט האסף להאריך בזה, משום שעדיין אני מחכה לחוות דעה על מה שכתבתי לעיל בעניין הגנרטור בברכת הטוב והמטיב, בהיות ועל מה שכבודו מעורר, כבר כתבתי באריכות גדולה מאוד אצלי בכתובים, ועדיין לא יצאו הדברים לאור העולם (טרם התבשלו מאכל בן דרוסאי כדי להיות מוכנים לעלות על שלחן מלכים)...
 
#6
אינני מבין מדוע צריכים להסתמך על היתרים דחוקים דווקא בנושאים
שיש בהם שאלות חמורות של ח"ה לפני עיור מעשה שבת ועוד
בעוד שבנושאים שחומרתם פחותה בהרבה מדקדקים מאוד
ואף הגר"י יוסף שליט"א כתב במכתבו בענין החשמל "ע"כ להדחק"
 
#7
אולם בנידוננו, קיל טפי, שהרי הוא משתמש גם כן לשאר צרכים. ולכאורה לפי דברים אלו לפי דעת מרן זיע"א יש לברך ברכת הטוב והמטיב על התקנת גנרטור. ועדיין יש לדחות דברים אלו, משום שהרי לפי שיטתו אין זה חיוב מוחלט, ואין צורך בזה כלל.
אין זה חיוב מוחלט, או אין צורך כלל? בשיעור של הרב יצחק שליט"א אמר שראוי למי שיכול שיחסוך את כספי מעשרותיו ויקנה בהם גנרטור.
ואף אם לא היה חיוב, ואף אם לא היה צורך כלל, במה גנרטור גרוע מעוד חולצה יפה שמברך עליה שהחיינו, אף שהיה יכול להסתדר בלעדיה?
 
#8
אף אם לא היה חיוב, ואף אם לא היה צורך כלל, במה גנרטור גרוע מעוד חולצה יפה שמברך עליה שהחיינו, אף שהיה יכול להסתדר בלעדיה?
אחר המחילה, מלשון כת"ר "אף אם לא היה חיוב, ואף אם לא היה צורך כלל", מבין אני מעט מלשון זו, שסובר הוא כי יש חיוב, כי כתב "אף אם לא היה חיוב, ואף אם לא היה צורך כלל".
אשמח מאוד שכת"ר יעמידני על האמת, לידע מנין שרשי דבריו נבעו, שיש חובה בעשיית הגנרטור לכבוד שבת.
ולאחר בקשת המחילה, אני מחפש במאמר זה מקורות אשר על פיהם ניתן לבסס את הסברות אשר עולות לגבי הנידון הזה, בהיות והוא חדש ביותר, ולא ראיתי בקדמונים מישהו שיכתוב על כגון דא, בהיות ולא היה הדבר. ואף באחרוני זמננו, לא ראיתי שהתעוררו לדון בזה, אלא המאמר ההוא בקובץ של הרב גרוס בלבד, שדן בזה מצד ברכת הטוב והמטיב וכבודו כתב לגבי ברכת שהחיינו, הגם שיש בקסתי מה לכתוב בזה, והדברים ערוכים אצלי זה מכבר, מכל מקום אין אני מדבר על ברכה זו. אשמח אם מציבור גדול של חכמים אבנה גם אנוכי, ואדרבה נגדיל תורה ונאדירה.

ואף הגר"י יוסף שליט"א כתב במכתבו בענין החשמל "ע"כ להדחק"
אינני מבין מניין כת"ר דלה מילים אלו, וכן מה שכתב חגי
בשיעור של הרב יצחק שליט"א אמר שראוי למי שיכול שיחסוך את כספי מעשרותיו ויקנה בהם גנרטור
מניין דברים אלו? והרי מפורש נכתב מדברי קדשו בשיעורו השבועי, ונדפס בספר השיעור השבועי (שנת התשע"ה, עמ' תכא אות ז) וזו לשונו: "יש רב אחד שכתב בספרו, שמרן זצ"ל גם כן השתמש בגנרטור בשבת. אבל זה לא נכון, מעולם לא היה למרן גנרטור. פעם שאלנו את מרן למה הוא לא מחמיר בזה, הרי היתה לו אפשרות מבחינה כלכלית להחמיר בזה. והשיב לנו, כי כשיראו את זה המון העם יחשבו שזה חובה מעיקר הדין, יאמרו 'מעשה רב', וכולם יחקו אותו, ויש כאלה שהוצאה כספית זו קשה להם, ויצעקו עליהם שהם מחללים שבת, ולכן הוא מעדיף שלא להחמיר בזה. אבל שאר העם אף אחד לא לומד מהם, ולכן מי שיכול להחמיר תבוא עליו ברכה" ולא נאמר על ידי פי קדשו של מרן הראשל"צ, צריך לעשות כן. או ראוי לעשות כן. אלא בצד שהמחמיר תבוא עליו הברכה.
וקודם דברים אלו, התמקד יותר בעניין כספי המעשרות, וזו לשונו: "אם רוצה יכול לקחת מכספי מעשר ולשלם עבור החיבור לגנרטור. אצלנו הספרדים המעשר אינו חובה אלא מנהג מתורת חסידות, אבל האשכנזים מחשיבים את המעשר כפסים חיוב מהדין, ולכן מקפידים לעשות מעשר מכל דבר, אפילו מהמתנות שמקבלים בחתונה, ואפילו ממה שנותנים הורי החתן והכלה לבני הזוג הם מפרישים מעשר. וכתב הרמ"א (יורה דעה סי' רמט סעיף א) שאין לעשות במעשר כספים שום דבר מלבד לתת לעניים. אבל כותב בשו"ת בית דינו של שלמה (חלק יורה דעה סימן א, דף נ ע"א) היה מגדולי הדור של החלאבים שהעיקר הוא שמעשר כספים אינו חובה אלא מנהג. ולכן אפשר לעשות בו גם מצוות אחרות, וכן לשלם את הוצאות הגנרטור. ומי שיש לו חובות, ישלם את חובותיו תחילה, ואחר כך יפריש מעשר כספים" וכו'.
גם בדברים אלו, לא רואים כפי שכתב כת"ר שאמר מרן הראשל"צ שראוי לחסוך, ואז ממילא מלשון זו ניתן להבין שהוא ממליץ לעשות כן, אלא שאמר אפשר לעשות כן, והיא אופציה הניתנת לבחירה.
ואשמח מאוד אם יש למעלתכם דבר להשיבני, שנדון כדרכה של תורה.
כמובן כל האמור לעיל הוא כדרכה של תורה, ואין עולה על דעתי ולבי אף רגע אחד לפגוע חס ושלום. והדבר פשוט, אך מחמת פעמים שעברו בנידונים שדנו בפורום, לכן העליתי נקודה חשובה זו. וכל מעשיך לשם שמים [ומקובל חידוש בזה מהגאון הצדיק רבי דוד חי אבוחצירא שליט"א, כי שלום הינו ר"ת וכל מעשיך לשם שמים. ועל כן אומרים בברכת כהנים וישם לך שלו"ם. ודברי פי חכם חן].
 
#11
אחר המחילה, מלשון כת"ר "אף אם לא היה חיוב, ואף אם לא היה צורך כלל", מבין אני מעט מלשון זו, שסובר הוא כי יש חיוב, כי כתב "אף אם לא היה חיוב, ואף אם לא היה צורך כלל".
ימחל כבודו, הכי קאמר: אף אם אין חיוב ואף אם אין צורך כלל.
גם בדברים אלו, לא רואים כפי שכתב כת"ר שאמר מרן הראשל"צ שראוי לחסוך, ואז ממילא מלשון זו ניתן להבין שהוא ממליץ לעשות כן, אלא שאמר אפשר לעשות כן, והיא אופציה הניתנת לבחירה.
כך זכור היה לי משיעור שמסר לפני חיילים בבי"כ במעלות דפנה באותן שנים, שאמר שראוי, אך ייתכן שלא זכרתי במדויק. מכל מקום כמדומני שגם 'ראוי' הוא אופציה הניתנת לבחירה. כך או כך, אם המחמיר תבוא עליו ברכה ואפשר לשלם מכספי מעשר, איך אפשר לומר על זה "אין בזה צורך כלל"? ובפרט אם ברבות המחמירים הדבר יגרום לחברת החשמל לשנות דפוסי פעולה, ואולי יקימו תחנת כח קטנה שומרת שבת, כמו שרוצה ר"ע אלעד להקים בעירו (ועירנו).

ומה עם שאלתי הראשונה, למה יגרע מחולצה חדשה?
 
#12
ימחל כבודו, הכי קאמר: אף אם אין חיוב ואף אם אין צורך כלל
ומה עם שאלתי הראשונה, למה יגרע מחולצה חדשה?
לגבי מה שכת"ר כתב שכתב במכתבו אף אם אין חיוב, ואף אם אין צורך כלל, איני יודע על מה התכוון. כי במכתבו שכתב כאן, כתב בפסקה השנייה כפי שכתבתי את ציטוט לשונו, אף אם לא היה חיוב, ואף אם לא היה צורך כלל.
ולגבי מה שכתב כת"ר על אודות ברכת שהחיינו, עניתי ואמרתי, כי על דברים אלו לא דברתי בנידון זה. כי לגבי מה שטען כת"ר, כבר דנתי בדברים אלו בתורה שבכתב אשר עמדי בכת"י, והדברים מסודרים. רק שבנידון זה שהעלתי כאן, דנתי על אודות ברכת הטוב והמטיב וזהו הדבר המחודש שראיתי שדנו עליו, ולא על ברכת שהחיינו. כי כבר דנו בה.
ואם על כל פנים חפץ כת"ר לידע דין זה, על אודות ברכת שהחיינו. כבר הארכתי ממה שמצאתי לדון בזה במאמר הראשון בו פתחתי את הנידון, לגבי ברכת שהחיינו וכן ברכת הטוב והמטיב. ואשמח מאוד לגבי ברכת הטוב והמטיב אם ידונו עמי החברים על אודות הדברים, לגופו של עניין.
ולגבי עיקר הערתו לגבי חולצה חדשה, הנה ההנאה בזה היא גופנית, ולגבי הגנרטור יותר יש לומר כי יש לברך אף לדעת מרן זיע"א אשר ציינתי בסוף דבריי לאחר הבאת פסקו בשו"ת יביע אומר, כי לכאורה לפי דבריו גם כן יש לברך ברכת הטוב והמטיב. בהיות שגם המתחבר לגנרטור, הרי זה לצורך אכילה ושתיה, ולא רק ללימוד התורה בלבד, ואם כן הנאתו בזה היא רוחנית וגשמית, משום שהרי הוא עושה כן ממידת חסידות (וגם חושש לדעת החזו"א, הגם שבימינו הוכחנו לעיל שאין לחוש, ונוהג כן בכל אופן), ולא מעיקר הדין (וכמו שהוכחנו לעיל באריכות), ואף בלא זה מעיקר הדין היה יכול לאכול ולשתות כרגיל. ועל כן כל הנאתו בזה, הרי היא לא רק הנאה רוחנית בלבד. וכל מה שאמר מרן זיע"א כי אין לברך ברכת הטוב והמטיב, הרי זה על בית הכנסת "שבהכ"נ נועד לתפלה בלבד, ולא ליהנות ממנו. וקי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו". אולם בנידוננו, קיל טפי, שהרי הוא משתמש גם כן לשאר צרכים. ולכאורה לפי דברים אלו לפי דעת מרן זיע"א יש לברך ברכת הטוב והמטיב על התקנת גנרטור.
אך עדיין יש לדחות דברים אלו, משום שהרי לפי שיטתו אין זה חיוב מוחלט, ואין צורך בזה כלל.
לכן עדיין הדבר אינו מוחלט בידי, עד שיסכימו עמי גאוני הדור שליט"א. ובראשם הראשל"צ ר' יצחק יוסף שליט"א.
ובינתיים, עוד טרם נגיע להסכמת גדולי ישראל על האמור, אשמח שנדון יחד החברים הנעימים, בדברים האמורים, ויעלה בידינו יחד תוך כדי ליבון הדברים, מסקנה מסוימת. כי בינתיים הדבר אינו מוחלט.
 
#13
שוב
מדוע אין לחוש?
הגר"י יוסף שליט"א עצמו סיפר בשיעור
שכאשר ביקר בחברת החשמל ניגש אליו אחד העובדים
ושאלו "איך היה המזגן ביוה"כ?" ואמר שבליל יוה"כ
כשהסתיימו התפילות בבתי הכנסת רצו העובדים לסדר
את הנצרך עקב הירידה החדה בצריכה רח"ל
וכן בבוקר עקב העליה החדה בצריכה
האם צריך להוסיף משהו?
 
#14
אציגה בזאת מאשר כתבתי על אודות דברי הגאון האדיר בעל החזון איש בנידוננו, ואם כת"ר יוכל להעיר אוזני בזה, בהערות והארות אשמח מאוד לקבל מתנובת ידו.
הנה ידועה ומפורסמת שיטת החזו"א (או"ח שבת סימן לח ס"ק ד) דאף אם יש היתר בשימוש החשמל מן הדין, אסור להשתמש בו, מפני שיש בשימושו איסור חילול השם, שאינו חס לכבוד שמים, כיון שהוא שימוש ציבורי, והעובד בשבת הוא עושה במרד ר"ל, והנהנה ממעשיו מעיד ח"ו שאין לבו כואב על חילול שבת. עכ"ל. ורבים חששו לו, שכן הוא בספר מאורות נתן (פרק ג אות יד), ובשו"ת באר משה (ח"ז ס"ס יב) כתב כי אלו דברי החזו"א דבריו דברי אלקים חיים. ע"כ. וכן תפס הגאון ר"נ קרליץ שליט"א בספרו חוט שני (שבת סוף ח"א קונטרס החשמל אות א) ושגם בימינו שמופעלים ע"י מחשבים אעפ"כ יש בזה חילול שבת. עכת"ד. וע"ע בספר מאור השבת (ח"א סימן יח הע' קי) כמה עובדות על החזו"א שתפס כן להלכה לאיסור בתוקף גדול. ע"ש. וכן ראיתי להגרי"ש אלישיב אשר הובאו מדבריו בזה בספר שבות יצחק (להג"ר יצחק דרזי, עמוד רד) וכן הוא בספר אשרי האיש אורח חיים חלק ב (הלכות שבת, עמ' רמד הערה לז). וכן בספר החשמל בשבת (עיונים וביאורים, ביאור ה עמ' 246-265). ברם דבריו נפלאו ממני ולא זכיתי להבינם, כי מה שייך חילול ה' בו בזמן שהדבר לא ניכר לעין, ואין איש שם על לב להבחין כי עצם יצירת החשמל נעשית בחילול שבת. כי חילול ה' נחלק לשני חלקים, הראשון בעובר עבירה, וכאן בנידוננו אין עבירה. או באינו עובר עבירה והוא אדם גדול, אך הוא רק בדבר שהבריות מרננים מכח מעשה זה, וזה כלל לא שייך כאן. ופוק חזי כי מלבד שהחרדים מרננים כן, מעולם לא שמענו רינון שכזה מצד החילונים. וגם אם כן היה, בודאי שאינו בגדר של חילול ה' שהוא רק בדברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם כל' הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ה הי"א), וכדוגמאות אשר מפוזרות בש"ס דבעינן שהבריות ירננו, וכדאיתא ביומא (פו ע"א) היכי דמי חילול ה', אמר רב כגון אנא, אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. וכן הוא במס' תענית (יט ע"א) מעשה דחוני המעגל, ובב"י (יו"ד סימן רלב סעיף יד), ובשנית (יו"ד סימן שלד סעיף מב), ובשלישית (סימן שלד סעיף מג). וכ"כ להדיא הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ה הי"א) שהוא בדברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, בהם יש חילול ה'. וכ"כ בספר המצוות (ל"ת סג), ובמאמר קידוש ה' (הנדפס באגרות הרמב"ם). ועוד לו באגרותיו באגרת השמד (הוצאת שילת עמוד מז). וק"ו לפרש"י יומא (פו ע"א) גבי ר' יוחנן שביאר היכי דמי חילול ה' כגון שהוא ילך ד"א בלא תורה ותפילין. ופרש"י שלומדים ממנו להתבטל מהתלמוד. ע"כ. וא"כ ס"ל דטעם חילול ה' דת"ח הוא משום שילמדו ממנו לזלזל במצות. (בשונה מהרמב"ם משום שירננו אחריו). וכן הוא בפרש"י שבת (לג ע"א ד"ה חילול ה'), ובקידושין (מ ע"א ד"ה עבירה). וכאן בנידוננו אין שום לימוד לזלזל במצוות, אחר שעסקינן בדעותיהם של החלונים שהם כופרים בתורה, ואין להם מצוות כדי לזלזל בהם. ועיין עוד שם ביומא ששייך חילול ה' בת"ח בכגון ששמועתו רעה, או כדאיתא בפסחים (מט ע"א) שמבזה עצמו בפני ע"ה, כגון שמשתכר בפניהם, או ת"ח שיש רבב על בגדו, כדאיתא בשבת (קיד ע"א) והובאו שם ברמב"ם, דכל הני לא שייכים כלל הכא. וכשאינו ת"ח בזה קיל טפי, וכל שהוא היתר גמור שרי. [אא"כ מעשיו כה מכוערים עד שההמון ישמעו מהם וידברו עליו סיפורים מגונים מאוד, ואז אע"פ שלא עשה עבירה, כבר חילל ה' אע"פ שאינו ת"ח, וכלשון הרמב"ם באגרת השמד הנ"ל, ע"ש.] דוכי יעלה על הדעת לאסור מכירת חמץ לפי שנראה כהערמה, וכי נבטל היתר עיסקא ופרוזבול, ועוד אלו היתרים שנאמרו בכל תחומי התורה, וראה בעירובין (סג ע"א) דחילול ה' הוא בעובר על ההלכה, וכן סנהדרין (פב ע"א) בפנחס שפגע בזמרי. והחזו"א לא הביא ראיה לדבריו, והמה לכאורה צריכים עיון גדול. ועוד יש להשיב על כך כי כל שנאסר חילול ה' בדבר שאינו עבירה הוא רק בת"ח גדול, וכמש"כ הרמב"ם ביסודה"ת שם (פ"ה הי"א) וז"ל, אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות. ע"כ. ולכל הפחות לתלמידי חכמים, ולא לכל עם ישראל כאשר אסר בזה האיסר החזו"א מכל וכל.

ועוד יש להקל דמצינו חילול ה' בפני נכרים, וה"ה לכאורה בפני חילונים, וכגון איסור גזל הגוי שאסור משום חילול ה', לך נא וראה בב"ק (דף קיג ע"ב), ובתוספתא ב"ק (פ"י). מלבד שזה שייך במה שלגוי ברור שהישראל עושה איסור, וכמו שכתב הסמ"ג (לאוין ב) שיאמרו הגויים שאין תורה לישראל, ולא כנידו"ד שאין נראה להם איסור וכלל לא חושבים על כך. עוד בה, דישראל שאינו שומר תורה ומצוות לא חוששים לו, וכמו שכתב בשו"ת הרא"ש (כלל יג סימן יד) המובא ביתה יוסף (יו"ד סימן רנג ס"ג) גבי גוי שתרם נר לבית הכנסת שאסור לשנותו לדבר אחר, אף שבישראל שרי לשנותו לדבר מצוה אחר, והוא משום חילול ה' וכדפרש"י בערכין (ו ע"ב) שיאמר הגוי למה שינתם ממה שנתתי. ובישראל כתב הרא"ש דאף שאינו שומע לדברי חכמים ויצעק למה שיניתם לא חיישינן להא, ואין בזה חילול ה', וה"ה הכא. וע' בשו"ת שאלי ציון (סימן יט סוף אות ב), דעל פי היתרו (והוא הנזכ"ל) נראה שיוסר החשש של חילול ה' שכתב החזו"א. וע' בספר הליכות עולם (ח"ד פרשת בא הע' ב) דכתב על החזו"א ושפתים ישק מד"נ. ברם כוונתו לתפוס את דברי החזו"א מצד המוסרי, כי איך יהנה מחילול שבת גם אם הוא מותר, והעובד כוונתו לזדון. ואין כוונתו לאסור איסר כחזו"א, וכדמסיים שם מו"ר להקל להלכה, וא"כ אינו נוקט הכי לדינא. ומאידך ס"ל דיש כאן דרך מוסר שלא להשתמש. וע"ע בשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן לא אותיות ד,ז) דכתב שאין חילול ה' לפי שמותר מן הדין. וכ"כ בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן קכז) לשואל שסבר שיש לאסור מצד חילול ה'. והשיבו, שאם איכא היתר מחמת שצריכים לעשות עבודת החשמל בשביל הבתי חולים, לא היה בזה גם איסור חילול ה', (ברם ס"ל דאין מקום להיתר זה וכדלעיל). וכ"כ בספר מנוחת אהבה ח"א (פרק כד הע' 6) דכיון שנעשית המלאכה בהיתר, א"כ המשתמש בחשמל אינו מראה שאין לבו כואב על חילול שבת, שהרי אין כאן חילול שבת. ולמטוניה דהחזו"א היה ראוי שלא להשתמש כלל בזרם החשמל, שבתשלום עבור החשמל שמשתמש בחול, נראה יותר שאין לבו כואב על חילול שבת שהרי יש בזה סיוע לעוברי עבירה, וע"ע שם בדבריו.

ולגבי מה שהעיר בזה ממה שאמר מרן הראשון לציון שליט"א בשיעורו:
הנה תחילה החשמל מיוצר ע"י טורבינה, והוא כמין גלגל ענק אשר מלופף בו סליל מתכת ענק, ובסיבוב הגלגל מסתובב הסליל בתוך שדה מגנטי (הנוצר ע"י הנחת מגנט רב עוצמה במקום) וכך נוצר החשמל. סיבוב הטורבינה נעשה ע"י סוגי אנרגיה שונים, וכגון ע"י כח קיטור המוסק מפחם, סולר, נפט, גז, אנרגיה אטומית, או שהטורבינה מסתובבת ע"י מפלי מים טבעיים או מלאכותיים וכדו'. כל מקום משתמשים בכח המסובב את הטורבינה, לפי כוחות האנרגיה הזולים באותה מדינה, וגם לפי הענין, כי הפעלת טורבינה ע"י גז היא מהירה מאוד ביחס להפעלה ע"י הסקת פחם, ופעמים רבות המהירות מוכרחת וכבסמוך. אך מאידך הסקה ע"י גז, היא יקרה מאוד, והכל לפי הענין. ועוד יש לידע כי הגנרטור מוכרח להסתובב מספר סיבובים מדוייק בשניה, וכאן בארץ הוא חמישים סיבובים בשניה, ובארה"ב ששים, וכל ירידה או עליה בסיבוב אחד או שנים לשניה, עלול לשרוף את המנועים שצורכים חשמל, כגון מקררים וכדו', וק"ו מכשירים אלקטרונים שהם עדינים וביניהם מכשירי רפואה רבים וכדו', שהם עלולים להיפגע גם משינויים קטנים יותר. דיוקם של מכשירים חשמליים מסויימים, וביניהם מכשירים רפואיים רבים התלויים על בסיס זמן, נקבעים על פי דיוק מספר הסיבובים לשניה. ועוד זאת כי הגנרטורים שומרים על דיוק סיבובים ע"י וויסות אוטומאטי בגבולות של עשרה אחוזים בשינוי בצריכת החשמל, ויבואר להלן. כעיקרון אילו צריכת החשמל במשך כל השבת היתה אחידה ללא שינויים, דהיינו ללא כיבוי והפעלת מכשירים חשמליים. חברת החשמל היתה פועלת בעצם יצור החשמל באופן אוטומאטי לחלוטין. (מכשירים חשמלים אשר פועלים ע"י טרמוסטת כגון מקררים מזגנים וכדו', ג"כ לא היו משנים דבר, לפי שהיה קיזוז כללי במדינה, כי כשמקרר של ראובן פוסק מלפעול של שמעון מתחיל וכיוצ"ב). וכאשר יצרכו יותר חשמל, המערכת הממוחשבת תווסת לבד, וכנ"ל, דעד עשרה אחוזים המערכת מתופעלת אוטומאטית. ברם מאחר ובעוונות רוב עם ישראל מחלל שבת, ומפעיל ומכבה מכשירים חשמליים, מה גם כי נמצאים גויים רבים בארץ, ועוד כי אף הציבור האמון על שמירת התורה והשבת משתמש בשעוני שבת, ועל כן חלים במשך השבת שינויים משמעותיים בצריכת החשמל, הרבה מעבר לעשרה אחוז הנזכרים, וכדי שהמערכת החשמלית תמשיך לדייק, ויתר על כן כדי שלא תקרוס ושוב לא תספק חשמל, מוכרחים להתערב ע"י כח אנוש בתפעול תחנות החשמל. כי ברגע שצריכת החשמל גוברת, ואין הטורבינות מספקות את צריכת החשמל, ממילא יחולו שינויים במהירות סיבובי הטורבינה דבר היכול לגרום לקלקול מכשירים חשמליים וכנ"ל, ויותר חמור, כי טורבינה שנדרשת לייצר יותר חשמל מכדי יכולתה, מפסיקה לייצר חשמל לחלוטין, וכל מערכת החשמל קורסת. דבר זה מצריך התערבות של בני אדם להוסיף מבערים או גנרטורים, או לחילופין לכבותם לפי הענין, דהיינו להפעיל עוד מבערים לחזק את כח הסיבוב של טורבינה מסויימת, או במידה וכבר הטורבינה פועלת במלא עוצמתה, להפעיל טורבינה נוספת. והדבר כרוך במלאכות דאורייתא הבערה ובישול. ואין יכולת לעשות זאת באופן אוטומטי מאחר ושינויי צריכת החשמל נתונים לשינויים תמידים של מזג האוויר וכדו'. וכל זאת הוא מלבד עוד חילולי שבת רבים רבים הנעשים סביב לעצם יצור החשמל, ואינם עצם ייצורו, כגון רישומים שונים, קשר טלפוני בין התחנות וכדו'. וזאת למודעי כי אין מציאות לייצר חשמל ולאגור אותו (מלבד בבטריות, אשר כמות החשמל שלהם, וכן עוצמת החשמל מוגבלת, ועל כן אי אפשר להשתמש בו לשימוש ארצי), אלא בו בזמן שהחשמל מיוצר, בו בזמן משתמשים בו, והדבר תלוי זה בזה, כי בעת שצורכים יותר חשמל, ממילא חברת החשמל בו ברגע מייצרת יותר חשמל. ועוד יש לדעת כי אין מקום להסתפק שמא גוי עושה מלאכות אלו בחברת החשמל, ומפעיל את המכונות, לפי שבחברת החשמל עובדים רק אנשים אשר עברו בדיקה בטחונית, מאחר וחברת החשמל נחשבת כמקום ביטחוני עקב חשיבותה, מה שממילא מחייב שכל העובדים יהיו יהודים בדוקא (ברם ראיתי מי שעורר שגם לפי דרישותיהם אפשר להשתמש בדרוזים ובבדואים שמשתמשים בהם בצבא). דבר נוסף בעל חשיבות הוא שכל תחנות החשמל מייצרות חשמל לקו ארצי אחד, ופועלים יחד, כך שאי אפשר להפריד ולחלק בין אזור פלוני לאזור אלמוני בצריכת החשמל, ומאידך דבר זה גורם ליתר חילול שבת, כי בהרבה פעמים ניתנת הוראה להגביר במקום אחד את פעולת המבערים, כדי לכבות גנרטור במקום אחר מטעמי חסכון. ועוד כי ישנם כמה סוגי גנרטורים בעלי מערכות הפעלה שונות, יש שמוסק ע"י פחם ויש ע"י גז נפט, או סולר, מפלי מים, או דלק גרעיני, ולכל אחד מעלות וחסרונות, וחברת החשמל מטעמים כלכלים ואחרים שוקלת לפי הענין להפעיל שם ולכבות שם. עוד דבר הוא שצריכת חשמל של אדם יחידי אין לה משמעות בחברת החשמל, ובחברת החשמל עקב תוספת שימוש בחשמל בבית פרטי לא נעשית תוספת הבערה במבערים שבחברת החשמל, כי צריכת חשמל של אדם יחידי אינה ברת משמעות ואינה גורמת לתוספת הבערה או כבוי הנעשים אוטומטיים. וע"ע לקמן (אות יד) עוד לגבי פעולות חברת החשמל בימנו אנו.

תאור טכני זה קובץ מן הספרים אנצקלופדיה תלמודית (סוף כרך יח בנספח לערך חשמל אות יב), ומן הספר החשמל לאור ההלכה (סימן ג פרק ב נדפס ש' תשיד), החשמל בשבת (ח"ב פ"א), ספר מאורות נתן (בפתיחה, והוא ספר שלם על האי מילתא, וגם העתיק בעמוד 25 תיאור טכני מספר שבות יצחק), ומשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן לא), ועוד.

וראה עוד להרב יהודה ברכה שליט"א במאמרו התורני לקובץ יתד המאיר (שבט התשע"ג, סימן תקפד קובץ מספר 132 עמוד 22-24) שכתב, כי בדק הדברים ונכון להיום אין החשמל מיוצר על ידי מכונות אוטומאטיות, אלא על ידי כוח אדם ממש, שצריכים להפעיל את כל המערכת. ובהמשך דבריו הביא מה שאמר בזה מרן זיע"א ולימים הודפסו דברי קדשו בספר משיעורי הראשון לציון חלק א (עמוד קפ) בזו הלשון, שימוש בחשמל בשבת, לפני כחמשים שנה היו בחברת החשמל טכנאים המוכנים לתיקון והזרמת החשמל, ועל כן כל שימוש בחשמל היה בו גם הנאה מחילול שבת של אותם טכנאים, כיום השתכללו מאד, אין הטכנאים מייצרים חשמל, ואין המשתמש בחשמל נהנה מחילול שבת חס ושלום, אלא הכל פועל באופן אוטומטי, והם רק משגיחים על כך, ועל כן מותר ליהנות מחשמל בשבת. ע"כ. ומדברי מרן זיע"א הללו בשיעורו, משמע כי דעתו להתיר בזה רק אם אין משתמשים בחשמל בתיקונים וכיוצא בזה, אלא רק להשגיח שלא יארע דבר תקלה על ידיהם. וכבר בא בנו ממשיך דרכו וחקרו בדברים אלו בפועל ממש בשו"ת הראשון לציון ח"א (חלק אורח חיים סימן לה-ו, עמוד קט-יח) שהאריך בזה בטוב טעם ודעת, והביא שאף הוא היה שם לפני זמן לא רחוק, וכתב להתיר השימוש בזה מעיקר הדין. וכדברים הנז"ל. והרי דבריו נאמנו מאוד עלינו, כנתינתם מסיני, להתיר את השימוש בחשמל כפי הזמן האחרון, ולא כעדות הרב שבות יצחק והרב אוירבך והרב מאורות נתן ועוד, שלא בורר הדבר די הצורך בשעתו. משום שלא היו בקיאים בדברים אלו.
ואודות השאלה מדוע לא מעסיקים נכרים, כבר ענה על כך בשו"ת הראשון לציון ח"א (חאו"ח סי' לה ואילך), שאין אפשרות לעשות כן, מחמת שדבר זה אינו יכול להימסר לכל אדם. ומה גם שיש לומר כי צריך לשמור על חשאיות בדברים אלו, וכמו שהביא בזה בספר הלכה ברורה על הלכות אפיה ובישול (פרק ראשון בירור הלכה ס"ק לד עמ' עד), וכן אמר הגר"ד יוסף בשיעורו ברבים, שדבר זה אינו יכול להימסר לידי כל אחד ואחד, ואף הוא כשנכנס לשם, היה צריך לחתום על טופס חשאיות, שהדברים אינם יוצאים לאור העולם מה קורה באותו חדר הבקרה.
 
#15
אציגה בזאת מאשר כתבתי על אודות דברי הגאון האדיר בעל החזון איש בנידוננו, ואם כת"ר יוכל להעיר אוזני בזה, בהערות והארות אשמח מאוד לקבל מתנובת ידו.
הנה ידועה ומפורסמת שיטת החזו"א (או"ח שבת סימן לח ס"ק ד) דאף אם יש היתר בשימוש החשמל מן הדין, אסור להשתמש בו, מפני שיש בשימושו איסור חילול השם, שאינו חס לכבוד שמים, כיון שהוא שימוש ציבורי, והעובד בשבת הוא עושה במרד ר"ל, והנהנה ממעשיו מעיד ח"ו שאין לבו כואב על חילול שבת. עכ"ל. ורבים חששו לו, שכן הוא בספר מאורות נתן (פרק ג אות יד), ובשו"ת באר משה (ח"ז ס"ס יב) כתב כי אלו דברי החזו"א דבריו דברי אלקים חיים. ע"כ. וכן תפס הגאון ר"נ קרליץ שליט"א בספרו חוט שני (שבת סוף ח"א קונטרס החשמל אות א) ושגם בימינו שמופעלים ע"י מחשבים אעפ"כ יש בזה חילול שבת. עכת"ד. וע"ע בספר מאור השבת (ח"א סימן יח הע' קי) כמה עובדות על החזו"א שתפס כן להלכה לאיסור בתוקף גדול. ע"ש. וכן ראיתי להגרי"ש אלישיב אשר הובאו מדבריו בזה בספר שבות יצחק (להג"ר יצחק דרזי, עמוד רד) וכן הוא בספר אשרי האיש אורח חיים חלק ב (הלכות שבת, עמ' רמד הערה לז). וכן בספר החשמל בשבת (עיונים וביאורים, ביאור ה עמ' 246-265). ברם דבריו נפלאו ממני ולא זכיתי להבינם, כי מה שייך חילול ה' בו בזמן שהדבר לא ניכר לעין, ואין איש שם על לב להבחין כי עצם יצירת החשמל נעשית בחילול שבת. כי חילול ה' נחלק לשני חלקים, הראשון בעובר עבירה, וכאן בנידוננו אין עבירה. או באינו עובר עבירה והוא אדם גדול, אך הוא רק בדבר שהבריות מרננים מכח מעשה זה, וזה כלל לא שייך כאן. ופוק חזי כי מלבד שהחרדים מרננים כן, מעולם לא שמענו רינון שכזה מצד החילונים. וגם אם כן היה, בודאי שאינו בגדר של חילול ה' שהוא רק בדברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם כל' הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ה הי"א), וכדוגמאות אשר מפוזרות בש"ס דבעינן שהבריות ירננו, וכדאיתא ביומא (פו ע"א) היכי דמי חילול ה', אמר רב כגון אנא, אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. וכן הוא במס' תענית (יט ע"א) מעשה דחוני המעגל, ובב"י (יו"ד סימן רלב סעיף יד), ובשנית (יו"ד סימן שלד סעיף מב), ובשלישית (סימן שלד סעיף מג). וכ"כ להדיא הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ה הי"א) שהוא בדברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, בהם יש חילול ה'. וכ"כ בספר המצוות (ל"ת סג), ובמאמר קידוש ה' (הנדפס באגרות הרמב"ם). ועוד לו באגרותיו באגרת השמד (הוצאת שילת עמוד מז). וק"ו לפרש"י יומא (פו ע"א) גבי ר' יוחנן שביאר היכי דמי חילול ה' כגון שהוא ילך ד"א בלא תורה ותפילין. ופרש"י שלומדים ממנו להתבטל מהתלמוד. ע"כ. וא"כ ס"ל דטעם חילול ה' דת"ח הוא משום שילמדו ממנו לזלזל במצות. (בשונה מהרמב"ם משום שירננו אחריו). וכן הוא בפרש"י שבת (לג ע"א ד"ה חילול ה'), ובקידושין (מ ע"א ד"ה עבירה). וכאן בנידוננו אין שום לימוד לזלזל במצוות, אחר שעסקינן בדעותיהם של החלונים שהם כופרים בתורה, ואין להם מצוות כדי לזלזל בהם. ועיין עוד שם ביומא ששייך חילול ה' בת"ח בכגון ששמועתו רעה, או כדאיתא בפסחים (מט ע"א) שמבזה עצמו בפני ע"ה, כגון שמשתכר בפניהם, או ת"ח שיש רבב על בגדו, כדאיתא בשבת (קיד ע"א) והובאו שם ברמב"ם, דכל הני לא שייכים כלל הכא. וכשאינו ת"ח בזה קיל טפי, וכל שהוא היתר גמור שרי. [אא"כ מעשיו כה מכוערים עד שההמון ישמעו מהם וידברו עליו סיפורים מגונים מאוד, ואז אע"פ שלא עשה עבירה, כבר חילל ה' אע"פ שאינו ת"ח, וכלשון הרמב"ם באגרת השמד הנ"ל, ע"ש.] דוכי יעלה על הדעת לאסור מכירת חמץ לפי שנראה כהערמה, וכי נבטל היתר עיסקא ופרוזבול, ועוד אלו היתרים שנאמרו בכל תחומי התורה, וראה בעירובין (סג ע"א) דחילול ה' הוא בעובר על ההלכה, וכן סנהדרין (פב ע"א) בפנחס שפגע בזמרי. והחזו"א לא הביא ראיה לדבריו, והמה לכאורה צריכים עיון גדול. ועוד יש להשיב על כך כי כל שנאסר חילול ה' בדבר שאינו עבירה הוא רק בת"ח גדול, וכמש"כ הרמב"ם ביסודה"ת שם (פ"ה הי"א) וז"ל, אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות. ע"כ. ולכל הפחות לתלמידי חכמים, ולא לכל עם ישראל כאשר אסר בזה האיסר החזו"א מכל וכל.

ועוד יש להקל דמצינו חילול ה' בפני נכרים, וה"ה לכאורה בפני חילונים, וכגון איסור גזל הגוי שאסור משום חילול ה', לך נא וראה בב"ק (דף קיג ע"ב), ובתוספתא ב"ק (פ"י). מלבד שזה שייך במה שלגוי ברור שהישראל עושה איסור, וכמו שכתב הסמ"ג (לאוין ב) שיאמרו הגויים שאין תורה לישראל, ולא כנידו"ד שאין נראה להם איסור וכלל לא חושבים על כך. עוד בה, דישראל שאינו שומר תורה ומצוות לא חוששים לו, וכמו שכתב בשו"ת הרא"ש (כלל יג סימן יד) המובא ביתה יוסף (יו"ד סימן רנג ס"ג) גבי גוי שתרם נר לבית הכנסת שאסור לשנותו לדבר אחר, אף שבישראל שרי לשנותו לדבר מצוה אחר, והוא משום חילול ה' וכדפרש"י בערכין (ו ע"ב) שיאמר הגוי למה שינתם ממה שנתתי. ובישראל כתב הרא"ש דאף שאינו שומע לדברי חכמים ויצעק למה שיניתם לא חיישינן להא, ואין בזה חילול ה', וה"ה הכא. וע' בשו"ת שאלי ציון (סימן יט סוף אות ב), דעל פי היתרו (והוא הנזכ"ל) נראה שיוסר החשש של חילול ה' שכתב החזו"א. וע' בספר הליכות עולם (ח"ד פרשת בא הע' ב) דכתב על החזו"א ושפתים ישק מד"נ. ברם כוונתו לתפוס את דברי החזו"א מצד המוסרי, כי איך יהנה מחילול שבת גם אם הוא מותר, והעובד כוונתו לזדון. ואין כוונתו לאסור איסר כחזו"א, וכדמסיים שם מו"ר להקל להלכה, וא"כ אינו נוקט הכי לדינא. ומאידך ס"ל דיש כאן דרך מוסר שלא להשתמש. וע"ע בשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן לא אותיות ד,ז) דכתב שאין חילול ה' לפי שמותר מן הדין. וכ"כ בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן קכז) לשואל שסבר שיש לאסור מצד חילול ה'. והשיבו, שאם איכא היתר מחמת שצריכים לעשות עבודת החשמל בשביל הבתי חולים, לא היה בזה גם איסור חילול ה', (ברם ס"ל דאין מקום להיתר זה וכדלעיל). וכ"כ בספר מנוחת אהבה ח"א (פרק כד הע' 6) דכיון שנעשית המלאכה בהיתר, א"כ המשתמש בחשמל אינו מראה שאין לבו כואב על חילול שבת, שהרי אין כאן חילול שבת. ולמטוניה דהחזו"א היה ראוי שלא להשתמש כלל בזרם החשמל, שבתשלום עבור החשמל שמשתמש בחול, נראה יותר שאין לבו כואב על חילול שבת שהרי יש בזה סיוע לעוברי עבירה, וע"ע שם בדבריו.

ולגבי מה שהעיר בזה ממה שאמר מרן הראשון לציון שליט"א בשיעורו:
הנה תחילה החשמל מיוצר ע"י טורבינה, והוא כמין גלגל ענק אשר מלופף בו סליל מתכת ענק, ובסיבוב הגלגל מסתובב הסליל בתוך שדה מגנטי (הנוצר ע"י הנחת מגנט רב עוצמה במקום) וכך נוצר החשמל. סיבוב הטורבינה נעשה ע"י סוגי אנרגיה שונים, וכגון ע"י כח קיטור המוסק מפחם, סולר, נפט, גז, אנרגיה אטומית, או שהטורבינה מסתובבת ע"י מפלי מים טבעיים או מלאכותיים וכדו'. כל מקום משתמשים בכח המסובב את הטורבינה, לפי כוחות האנרגיה הזולים באותה מדינה, וגם לפי הענין, כי הפעלת טורבינה ע"י גז היא מהירה מאוד ביחס להפעלה ע"י הסקת פחם, ופעמים רבות המהירות מוכרחת וכבסמוך. אך מאידך הסקה ע"י גז, היא יקרה מאוד, והכל לפי הענין. ועוד יש לידע כי הגנרטור מוכרח להסתובב מספר סיבובים מדוייק בשניה, וכאן בארץ הוא חמישים סיבובים בשניה, ובארה"ב ששים, וכל ירידה או עליה בסיבוב אחד או שנים לשניה, עלול לשרוף את המנועים שצורכים חשמל, כגון מקררים וכדו', וק"ו מכשירים אלקטרונים שהם עדינים וביניהם מכשירי רפואה רבים וכדו', שהם עלולים להיפגע גם משינויים קטנים יותר. דיוקם של מכשירים חשמליים מסויימים, וביניהם מכשירים רפואיים רבים התלויים על בסיס זמן, נקבעים על פי דיוק מספר הסיבובים לשניה. ועוד זאת כי הגנרטורים שומרים על דיוק סיבובים ע"י וויסות אוטומאטי בגבולות של עשרה אחוזים בשינוי בצריכת החשמל, ויבואר להלן. כעיקרון אילו צריכת החשמל במשך כל השבת היתה אחידה ללא שינויים, דהיינו ללא כיבוי והפעלת מכשירים חשמליים. חברת החשמל היתה פועלת בעצם יצור החשמל באופן אוטומאטי לחלוטין. (מכשירים חשמלים אשר פועלים ע"י טרמוסטת כגון מקררים מזגנים וכדו', ג"כ לא היו משנים דבר, לפי שהיה קיזוז כללי במדינה, כי כשמקרר של ראובן פוסק מלפעול של שמעון מתחיל וכיוצ"ב). וכאשר יצרכו יותר חשמל, המערכת הממוחשבת תווסת לבד, וכנ"ל, דעד עשרה אחוזים המערכת מתופעלת אוטומאטית. ברם מאחר ובעוונות רוב עם ישראל מחלל שבת, ומפעיל ומכבה מכשירים חשמליים, מה גם כי נמצאים גויים רבים בארץ, ועוד כי אף הציבור האמון על שמירת התורה והשבת משתמש בשעוני שבת, ועל כן חלים במשך השבת שינויים משמעותיים בצריכת החשמל, הרבה מעבר לעשרה אחוז הנזכרים, וכדי שהמערכת החשמלית תמשיך לדייק, ויתר על כן כדי שלא תקרוס ושוב לא תספק חשמל, מוכרחים להתערב ע"י כח אנוש בתפעול תחנות החשמל. כי ברגע שצריכת החשמל גוברת, ואין הטורבינות מספקות את צריכת החשמל, ממילא יחולו שינויים במהירות סיבובי הטורבינה דבר היכול לגרום לקלקול מכשירים חשמליים וכנ"ל, ויותר חמור, כי טורבינה שנדרשת לייצר יותר חשמל מכדי יכולתה, מפסיקה לייצר חשמל לחלוטין, וכל מערכת החשמל קורסת. דבר זה מצריך התערבות של בני אדם להוסיף מבערים או גנרטורים, או לחילופין לכבותם לפי הענין, דהיינו להפעיל עוד מבערים לחזק את כח הסיבוב של טורבינה מסויימת, או במידה וכבר הטורבינה פועלת במלא עוצמתה, להפעיל טורבינה נוספת. והדבר כרוך במלאכות דאורייתא הבערה ובישול. ואין יכולת לעשות זאת באופן אוטומטי מאחר ושינויי צריכת החשמל נתונים לשינויים תמידים של מזג האוויר וכדו'. וכל זאת הוא מלבד עוד חילולי שבת רבים רבים הנעשים סביב לעצם יצור החשמל, ואינם עצם ייצורו, כגון רישומים שונים, קשר טלפוני בין התחנות וכדו'. וזאת למודעי כי אין מציאות לייצר חשמל ולאגור אותו (מלבד בבטריות, אשר כמות החשמל שלהם, וכן עוצמת החשמל מוגבלת, ועל כן אי אפשר להשתמש בו לשימוש ארצי), אלא בו בזמן שהחשמל מיוצר, בו בזמן משתמשים בו, והדבר תלוי זה בזה, כי בעת שצורכים יותר חשמל, ממילא חברת החשמל בו ברגע מייצרת יותר חשמל. ועוד יש לדעת כי אין מקום להסתפק שמא גוי עושה מלאכות אלו בחברת החשמל, ומפעיל את המכונות, לפי שבחברת החשמל עובדים רק אנשים אשר עברו בדיקה בטחונית, מאחר וחברת החשמל נחשבת כמקום ביטחוני עקב חשיבותה, מה שממילא מחייב שכל העובדים יהיו יהודים בדוקא (ברם ראיתי מי שעורר שגם לפי דרישותיהם אפשר להשתמש בדרוזים ובבדואים שמשתמשים בהם בצבא). דבר נוסף בעל חשיבות הוא שכל תחנות החשמל מייצרות חשמל לקו ארצי אחד, ופועלים יחד, כך שאי אפשר להפריד ולחלק בין אזור פלוני לאזור אלמוני בצריכת החשמל, ומאידך דבר זה גורם ליתר חילול שבת, כי בהרבה פעמים ניתנת הוראה להגביר במקום אחד את פעולת המבערים, כדי לכבות גנרטור במקום אחר מטעמי חסכון. ועוד כי ישנם כמה סוגי גנרטורים בעלי מערכות הפעלה שונות, יש שמוסק ע"י פחם ויש ע"י גז נפט, או סולר, מפלי מים, או דלק גרעיני, ולכל אחד מעלות וחסרונות, וחברת החשמל מטעמים כלכלים ואחרים שוקלת לפי הענין להפעיל שם ולכבות שם. עוד דבר הוא שצריכת חשמל של אדם יחידי אין לה משמעות בחברת החשמל, ובחברת החשמל עקב תוספת שימוש בחשמל בבית פרטי לא נעשית תוספת הבערה במבערים שבחברת החשמל, כי צריכת חשמל של אדם יחידי אינה ברת משמעות ואינה גורמת לתוספת הבערה או כבוי הנעשים אוטומטיים. וע"ע לקמן (אות יד) עוד לגבי פעולות חברת החשמל בימנו אנו.

תאור טכני זה קובץ מן הספרים אנצקלופדיה תלמודית (סוף כרך יח בנספח לערך חשמל אות יב), ומן הספר החשמל לאור ההלכה (סימן ג פרק ב נדפס ש' תשיד), החשמל בשבת (ח"ב פ"א), ספר מאורות נתן (בפתיחה, והוא ספר שלם על האי מילתא, וגם העתיק בעמוד 25 תיאור טכני מספר שבות יצחק), ומשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן לא), ועוד.

וראה עוד להרב יהודה ברכה שליט"א במאמרו התורני לקובץ יתד המאיר (שבט התשע"ג, סימן תקפד קובץ מספר 132 עמוד 22-24) שכתב, כי בדק הדברים ונכון להיום אין החשמל מיוצר על ידי מכונות אוטומאטיות, אלא על ידי כוח אדם ממש, שצריכים להפעיל את כל המערכת. ובהמשך דבריו הביא מה שאמר בזה מרן זיע"א ולימים הודפסו דברי קדשו בספר משיעורי הראשון לציון חלק א (עמוד קפ) בזו הלשון, שימוש בחשמל בשבת, לפני כחמשים שנה היו בחברת החשמל טכנאים המוכנים לתיקון והזרמת החשמל, ועל כן כל שימוש בחשמל היה בו גם הנאה מחילול שבת של אותם טכנאים, כיום השתכללו מאד, אין הטכנאים מייצרים חשמל, ואין המשתמש בחשמל נהנה מחילול שבת חס ושלום, אלא הכל פועל באופן אוטומטי, והם רק משגיחים על כך, ועל כן מותר ליהנות מחשמל בשבת. ע"כ. ומדברי מרן זיע"א הללו בשיעורו, משמע כי דעתו להתיר בזה רק אם אין משתמשים בחשמל בתיקונים וכיוצא בזה, אלא רק להשגיח שלא יארע דבר תקלה על ידיהם. וכבר בא בנו ממשיך דרכו וחקרו בדברים אלו בפועל ממש בשו"ת הראשון לציון ח"א (חלק אורח חיים סימן לה-ו, עמוד קט-יח) שהאריך בזה בטוב טעם ודעת, והביא שאף הוא היה שם לפני זמן לא רחוק, וכתב להתיר השימוש בזה מעיקר הדין. וכדברים הנז"ל. והרי דבריו נאמנו מאוד עלינו, כנתינתם מסיני, להתיר את השימוש בחשמל כפי הזמן האחרון, ולא כעדות הרב שבות יצחק והרב אוירבך והרב מאורות נתן ועוד, שלא בורר הדבר די הצורך בשעתו. משום שלא היו בקיאים בדברים אלו.
ואודות השאלה מדוע לא מעסיקים נכרים, כבר ענה על כך בשו"ת הראשון לציון ח"א (חאו"ח סי' לה ואילך), שאין אפשרות לעשות כן, מחמת שדבר זה אינו יכול להימסר לכל אדם. ומה גם שיש לומר כי צריך לשמור על חשאיות בדברים אלו, וכמו שהביא בזה בספר הלכה ברורה על הלכות אפיה ובישול (פרק ראשון בירור הלכה ס"ק לד עמ' עד), וכן אמר הגר"ד יוסף בשיעורו ברבים, שדבר זה אינו יכול להימסר לידי כל אחד ואחד, ואף הוא כשנכנס לשם, היה צריך לחתום על טופס חשאיות, שהדברים אינם יוצאים לאור העולם מה קורה באותו חדר הבקרה.
מעולם לא שמענו רינון כזה מצד החילונים?
האם דברי אותו עובד אינם רינון?
וכבר בזמן מרנא החזו"א זיע"א
היה מעשה שהבטיחו שמירת שב"ק בנמל ת"א
ע"מ שיקנו מניות וכאשר התברר שלא מקיימים זאת
ובאו הקונים בטענה ע"כ אמר ר"ע ת"א
שמכיון שעל ביהכנ"ס הגדול בת"א יש שלט חשמלי
"זכור את יום השבת לקדשו" המופעל ע"י חילול שב"ק רח"ל
אינו רואה סיבה שלא יהיה חילול שב"ק במקום אחר
וראה מה שכתב בספר שבות יצחק י"ב במאמר בענין זה בסוף הספר עמ' י"א
ועוד נקודה למחשבה
מדוע כאשר רווחת דעה בציבור [שאיני יודע מה מקורה]
שהליכה ברה"ר בזמן הצפירה היא לא פחות מח"ה
מקבלים זאת ללא עוררין
ואילו כאשר מרן החזו"א פוסק בספרו שהשימוש בחשמל
בשב"ק הוא חילול ה' מתחילים להדיין על כך?
 
#16
אולי יש לחלק, לגבי חילול ה' הניכר בפני כל, לבין דבר שאינו ניכר לפני כל.
וכבר דנו על הדבר בספר ואין למו מכשול באריכות, וכן זכורני שיש כיוצא בו בשו"ת ישכיל עבדי, ואינו תחת אמתחתי כעת.
 
#18
אבל יש הבדל בין דבר שהוא לא לעיני כל, כמו שמירת שבת קודש בביתו ובחומותיו, במה הוא משתמש. לבין דבר שהוא נראה לעיני כל, כמו בנידון ההליכה לעיני כל של הצפירה. [ובמאמר מוסגר, בדיוק בשעה שהיתה הצפירה היום, הייתי באמצע הליכה, ועמדתי ואמרתי פרקי תהילים. והיה חילוני שכנראה בגלל שאין להם מה לעשות בשעת העמידה הזו, צילם את כול מי שהיה בסביבה, ויהי רצון שיהיה מכך קידוש שם שמים].
 
#19
ויהי רצון שיהיה מכך קידוש שם שמים
ודאי כוונת כת"ר שיהיה קידוש שם שמים מכך שכבודו לא עמד בטל אלא רחשו שפתותיו. שמצינו שלעמוד בטל זהו חילול השם ביומא פו. "היכי דמי חילול השם? אמר רבי יוחנן: כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה". וכ' רש"י: ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי, ולמדין ממני להיבטל מתלמוד תורה.
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'