לכבוד ידידנו הגאון הנפלא הרב שמעון ללוש שליט"א והרב הכותב משמיה דהרב דוד יוסף.
ראשית חושבני שמה שהרב ללוש הביא ראיה שבילקו"י מבואר שמותר לכתחלה, אין מזה כ"כ ראיה משום דאפשר דנקט בזה לשונו של הרב בהליכות עולם.
ואמנם עכ"פ לדינא נלע"ד להתיר בזה אף לכתחלה, והוא אחר שזיכני הבורא לכתוב תשובה מקיפה בענין, והבאנו שם שדעת למעלה מעשרה ראשונים להתיר נט בר נט אף באוכלין, וכן דעת קרוב לעשרה מגדולי האחרונים. ועשינו שם אף כמה צירופים להקל. ושם הבאנו מה שמצאנו בס"ד לספר מסדר חילוקים ושיטות (שטרן תרצ"ד. מערכת נון אות תקצא) שהביא משם שו"ת הרשב"ד (שהחידא בשם הגדולים כתב שהיה בזמן הרשב"ץ) שדעתו דכל מה שהחמירו בנט בר נט ובראשם השערי דורא, היינו באופן שכל הנותני טעם היו בב"א, אבל אם האוכל הראשון קבל טעם, ואחר שנח מבליעתו קיבל שוב טעם, בזה אף השערי דורא יודה להקל באוכלין, ע"ש. ולפ"ד למדנו שלכו"ע שרי נט ב ר נט באוכלין באופן הנזכר, שהרי מקורם של האחרונים שמחמירים בזה הוא מדברי השערי דורא. ובהגלות נגלות סברת הרשב"ד בזה נמצא שלכו"ע מותר. וא"כ מאיזה טעם יש להחמיר בזה לכתחלה.
ושוב שלחתי תשובתי למרן פאר הדור הראשון לציון שליט,א והשיב לי בענוותו הרבה, כמו שכתבתי שדעת מרן אביו להתיר בזה אף לכתחלה, ומש"כ בהערות היינו משום דלא שכיח דליעביד כן לכתחלה בשונה מנט בר נט בכלים שהוא יותר שכיח לכתחלה, ודיבר הכתוב בהווה.
ובעז"ה תפורסם תשובתי זו בקובץ הנפלא בית יוסף לעילו"נ מרן זיע"א.