בחזו"ע ארבע תעניות (עמ' קמ) וילקו"י (עמ' קעג) פסקו שמעיקר הדין בחור שעדיין לא קיים פריה ורביה מותר לישא אישה גם אחר ר"ח אלא שהמנהג להמנע אחר ר"ח. ואילו בילקו"י עמ' קפה כתב שבשעת הדחק וצורך גדול באופן מיוחד פעמים שאפשר להתיר לערוך נישואין בצנעא אח ר"ח וכו'. מאי שנא שני הלכות הללו? האם בהלכה השניה מדובר במי שקיים פריה ורביה?
אושרי רביב
Well-known member
לכאורה משמע שכן, וזכורני כי יש הוראה מעין זו בספר רבנו. ובשלחן יוסף... וצריך בדיקה.
והנה בבן איש חי (ש"א פרשת דברים אות ד) כתב שנהגו שלא לישא אשה מי"ז בתמוז. והעיר בשו"ת יביע אומר (ח"ו א"ח סימן מג אות ב) בשם מהר"ר סלמאן חוגי עבודי (אב"ד בגדאד) שהגרי"ח לא דק בזה, ושהמנהג הפשוט בבגדאד היה לעשות נישואין עד חודש אב. וכתב ע"ז הרב יביע אומר: והנה כיו"ב כתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב (סימן לה אות ב) דמ"ש מרן באה"ע (סימן סב ס"ט) 'שא"צ כוס אחר לשבע ברכות, אלא מברך ז"ב על כוס בהמ"ז, ושכן פשט המנהג', ועינינו הרואות שהמנהג בא"י להצריך כוס אחר לשבע ברכות, ויתכן שלרוב קדושתו וטרדת לימודו לא דקדק מרן, וסבר שהמנהג כך, ואינו כן. ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין. עכ"ד הרב יביע אומר. והדברים הועתקו בספר חזון עובדיה על ארבע תעניות.
ואפשר לבאר דברי מר"ן בש"ע שכתב שכן פשט המנהג שמברך ז"ב על כוס בהמ"ז, שכוונתו על מנהג מערב הפנימי [וכמ"ש בשו"ת שמש ומגן (ח"ד סימן פז) ובס' אור מרדכי (סימן פט) שכן מנהג מערב הפנימי] שכן מר"ן שהה במערב הפנימי [וכמ"ש בס' מלכי רבנן (דף עד סע"א ערך רבי יצחק דילויה, ודף קיז ע"ב ערך רבי שלמה תמשות) ובס' מצבות מראכש (עמוד קצא ועמוד תרנה ועמוד תרעה) ובס' אבני זכרון לקהילת מראקש (בהסכמת מהרש"מ עמאר נר"ו ובעמוד קלב)]. ובס' ארץ חיים (א"ה סימן סב ס"ט) כתב ליישב קושיית הרב חיד"א, שכוונת מר"ן בש"ע הוא למנהג ספרד, שרוב הספרדים נוהגים כן, שלא כמנהג א"י. ע"ש. וע"ע באוצר הפוסקים (סימן סב ס"ק נג) שהביא מדברי האחרונים שמנהג מקומם לברך על אותה כוס. וע"ע לאאמו"ר נר"ו בס' אוצר ברכת חתנים (סימן לב), ובשו"ת אדני פז למהר"ד אזולאי נר"ו (דף קסג ע"ב).
והנה מהר"ע יוסף ז"ל בספרו הליכות עולם ח"ב (פרשת דברים אות ב) הביא שוב את עדות מהר"ר סלמאן חוגי עבודי, אולם שם ציטט את דבריו בביאור יתר, שהוא ראה בבגדאד במעשה ב"ד שלפני דורו של הרב בן איש חי וגם לאחריו שנשאו נשים עד ר"ח אב. עכ"ל. וא"כ אפשר שצדק הרב בן איש חי באומרו שבדורו לא נהגו לישא אשה מי"ז בתמוז. ונראה שגם לאחר דורו של הרב בן איש חי לא נהגו לישא אשה מי"ז בתמוז, דאל"כ מדוע נצרך מהרס"ח עבודי לחפש במעשה ב"ד ולא העיד אשר ראה בעיניו ובאזניו שמע שנשאו נשים עד ר"ח אב. אלא ודאי שנהגו שלא לישא אשה בי"ז בתמוז, ומה שמצא במעשה ב"ד, כנראה היו מקרים מיוחדים של שעת הדחק גדול שהקילו בהם.
ומש"כ הרב יביע אומר (שם אות ג) שמנהג ירושלם להקל עד ר"ח אב, וכמ"ש בס' פרי האדמה (ח"ד דף ח ע"ד) בשם הרב שלחן מלכים, הנה בהליכות עולם (שם) הביא מעשה שאירע לו עם הראב"ד מהר"ר בנימין הלוי שאמר שלא ראה מעולם מי שישא אשה אחר י"ז בתמוז, וענה לו מהר"ע יוסף שאין לא ראינו ראיה, ואולי לא נישאו משום דלא מסמנא מילתא. דבריו צ"ע, שכן איך נאמר לא ראינו ראיה כשמעולם לא עלה על דעתו של אף אחד בירושלם לישא אשה בימים אלו. ותו מש"כ שאולי משום דלא מסמנא מילתא [וכ"כ בשו"ת מקוה המים (ח"ג א"ח סימן נב). ע"ש], הנה כל הטעם של המנהג שלא לישא אשה מר"ח אב הוא מהטעם הזה דלא מסמנא מילתא וכמ"ש בב"י לאשר מנהג זה מהאי טעמא [וכ"כ הוא גופיה ז"ל בשו"ת יביע אומר (שם אות ב)], וא"כ אף אנן נימר שהמקיימים מנהג זה מי"ז בתמוז משום דלא מסמנא מילתא, יש לקיים מנהגם.
ואפשר לבאר עפ"ז מה שמצינו בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת בין המצרים סימן א אות יד) שהחמיר בזה בקארסובאזר מי"ז בתמוז אף שהביאו לו ראיה מהפנקסים ומהסידור כ"י להקל, שכן הוא ראה שהמנהג בכל מקום להחמיר [שכן הרב בן איש חי שכתב שהמנהג להחמיר, אין כוונתו על עיר בגדאד בלבד, שכן להלן בסמוך לענין אירוסין פירט שמנהג בגדאד עד ר"ח, ואילו גבי נישואין כתב שכן המנהג באופן כללי. ובמראי חיים על ספר בן איש חי (שם אות יח) כתב שגם מספר מועד לכל חי (סימן ט אות כו) מוכח שהמנהג להחמיר. ובספר כל המתאבל עליה (פרק א הערה יג) הוכיח מדברי שיירי כנסת הגדולה (הגה"ט אות ה) שמנהגם להחמיר. ע"ש. וכ"כ בקיצור שלחן ערוך למהרר"ב טולידאנו (סימן שפז אות טז). והו"ד בס' מגן אבות (א"ח סימן תקנא ס"ב). ע"ש. ובקובץ אור תורה (תמוז תשע"ט בתחילתו) כ' שכן מנהג גאורגיה. ע"ש. גם בספר המועדים כהלכתם (סימן מט ס"ב) כתב שמנהג הספרדים להחמיר. ע"ש. ובספר בית חתנים (פי"ב הערה כ) כתב שכן הוא מנהג רבים מבני ספרד. ע"ש], ואף בירושלם עיר מולדתו [וכמ"ש בס' דור רבניו וסופריו (ח"ב עמוד כז) ועוד]. ועוד אפשר לבאר טעמו כמ"ש לעיל שמכיון שמצאו כן בפנקסים ולא הביאו ראיה ממעשים שבכל יום שכן נהגו, מזה מוכח שהמנהג בזמן האחרון היה להחמיר. והמנהג שהובא בס' פרי האדמה הוא מספר שלחן מלכים בשם מנהגי ירושלם, וכן הובא משם בס' נתיבי עם (סימן תקנא ס"ב, ובמנהגי ירושלם עם הוספות הרב דב"ש מספר שער המפקד שבראש הספר הלכות ט"ב אות א), וכל הרבנים האלו לא הזכירו את המנהג בימיהם אלא את מנהגי ירושלם הקדמון, ומאז ועד עתה השתנה המנהג.
ועתה ראיתי את כתב היד של הספר שלחן מלכים, ושם כתב בזה"ל: סימן תקנ"א סעיף ב', מראש חדש עד התענית וכו', מבואר ברוקח דאף יום ר"ח בעצמו בכלל כל החומרות. ע"כ. ולא כתב כלום ממנהג ירושלם. ולכאורה דברי הרב פרי האדמה צ"ע (וכתב יד זה הוא שהיה בידי הרב פרי האדמה, וכמ"ש בנו בתחילת כתב היד). והנה ז"ל הרב פרי האדמה (שם): פרק ה' דין ו', מר"ח עד התענית. הנה לענין נישואין ביום ר"ח אב עצמו, כתוב בס' שולחן מלכים כ"י שמביא מנהגי ירושלם, דאפי' ביום ר"ח עצמו אסור, ומטי לה מס' הרוקח. ולענ"ד וכו'. ע"כ. והבינו האחרונים מדבריו שהרב שלחן מלכים כתב כן בשם מנהגי ירושלם, ולא כן הוא, אלא כוונתו להבהיר מהות ספר שולחן מלכים, שמביא הרבה ממנהגי ירושלם (אף שלא כתב כן בשאר מקומות בהביאו ספר שלחן מלכים), אולם דין זה בשם רבינו הרוקח כתבו, ולא ממנהג ירושלם, שכן כשמביא מנהג ירושלם כותב להדיא שכן הוא כדמוכח למעיין שם. וא"כ מה שכתבו האחרונים בשמו שכן מנהג ירושלם, אינו כן, ואין לנו אלא מנהג ירושלם להחמיר מי"ז בתמוז שאמר הראב"ד מהר"ר בנימין הלוי, וכמ"ש לעיל. ובזה מיושב ג"כ שלא היה שינוי במנהג ירושלם בזה [וכבר כתב בס' מזבח אדמה (א"ח ס"ס תקעה) שהחרים מהר"א יצחקי חרם גמור שלא לשנות בירושלם שום מנהג קדמון]. וע"ז הסתמכו גם מהרב"צ עוזיאל ומהרי"מ טולידאנו להחמיר בזה בתל אביב, ודלא כמ"ש מהר"ע יוסף (שם) שהוא משום דמיכף כייפי לרבני האשכנזים.
ושו"ר בברכי יוסף (א"ח סימן תקעה אות א) שכתב כיו"ב לענין הגיע י"ז חשון ולא ירדו גשמים וחל ביום ב' אם יתענו בו ביום, שבס' שלחן מלכים כתב בשם מהר"י מולכו שדייק מדברי הר"ן שמתענין, וכתב הרב ברכי יוסף: ויש מי שסמך על זה, ואין לסמוך על זה. ויש מי שכתב דבספר שלחן מלכים כתב שהסכימו רבני ירושלם דהגיע טו"ב היינו עד שיעבור י"ז, אבל לקושטא לשון ספר שלחן מלכים הוא כמו שהעתקתי, ולא כתבו אלא בשם הרי"ם, וגם הרי"ם לאו הלכה למעשה קאמר אלא דרך שקלא וטריא, וספרו כאן והוא עד. והרב המחבר שלחן מלכים הנז' הוא מהר"י בואינו, שהיה מלקט איזה חידוש מרבני דורו מפיהם או מפי כתבם ומעלה על שלחנו, ואין דבריו הלכה למעשה, ולא כהסכמת הרבנים, כמבואר מתוך ספרו, וגם אני שמעתי כן מפי רבני עה"ק הזקנים. עכ"ל (ועי' במש"כ הרב המגיה בהוצאת שיח ישראל). ואף אנן בדידן נימא שמה שייחסו להרב שלחן מלכים שמנהג ירושלם הוא לאסור ביום ר"ח גופיה, לא כן הוא, ומשם רבינו הרוקח אמרו, ולא ממנהגא (ומש"כ משם רבינו הרוקח הוא בסימן שיב, ושם כתב על כן על ענין המנהג שלא לרחוץ מר"ח, שאף ר"ח בכלל).
והנה אף בדור האחרון אחר שמהר"ע יוסף ז"ל פרסם להקל בזה עד ר"ח אב, ואף הורה כן למסדרי הנישואין להקל בזה, ולכן יש שהקילו בזה, וכמ"ש בשו"ת אור לציון ובס' נר ציון, מ"מ עדיין יראי ה' החמירו בזה, וכמ"ש בס' מחוקק במשענותם (אות ו), ואף נשאר בצ"ע על דברי מהר"ע יוסף והרב אור לציון בזה. ויש מי שהחמיר שלא לישא אשה כל חודש תמוז, עי' שו"ת ישיב יצחק (א"ח סימן יד).
ובמש"כ מהר"ע יוסף (שם) להקל בזה כדי שלא יכשלו בעבירה, וכ"כ עוד בשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן לו) בשם האחרונים, עי' בשו"ת מראה יחזקאל (ח"א סימן יח) שאין להקל בזה אף לא בשעת הדחק ואף לא במקום עבירה, ושכן פשט המנהג בכל ישראל. גם בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סימן קפו) החמיר אף במקום מכשול, שאף שטעם המנהג להחמיר הוא משום דלא מסמנא מילתא, המקור הוא משום אבילות, וכמה גדול כח המנהג וכו', וכ"ש בדורנו שהדור פרוץ שמבטלים מנהגי ישראל. והביא משו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן לה) לגבי נישואין בימי הספירה דקרי ליה סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא .ע"ש. ובס' עושה שלום – אהלי שם כתב שכדי שזיווגם יעלה יפה וימנעו מעבירה ליותר זמן, עדיף לחכות לאחר ט' באב. ע"ש.
ודרך אגב אעיר במש"כ בשו"ת יביע אומר (שם אות א) להעיר ע"ד הרב ישועות יעקב (סימן תקנא אות ב) שביאר הטעם שמר"ן בש"ע לא הקיל לישא אשה מר"ח אב למי שלא קיים פו"ר, מכיון שאף דלגבי האיש מצות פו"ר דוחה דין אבילות תשעת הימים, מ"מ האשה שאינה מצווה על פו"ר וחייבת באבילות ימים אלו מי התיר לה. והעיר הרב יביע אומר שאיך דחה בסברא זו דברי רבינו האי גאון והר"ן ורבינו המאירי מהלכתא, אף דליכא מאן דפליג עלייהו מהראשונים. ע"ש. ודבריו צ"ע, שהרי רבינו האי גאון וסיעתיה דברו בענין עברו אלו ולא נענו, ולא לגבי תשעת הימים, וגבי עברו אלו ולא נענו איש ואשה שוים. ועי' בב"י שכ' עוד לחלק בין עברו אלו ולא נענו לתשעת הימים, אלא שלבסוף כתב שהתוס' לא חילקו בזה. ובספר תורת המועדים על בין המצרים למהר"ד יוסף נר"ו (סימן ה הערה יג) כתב במסקנת דברי מר"ן בב"י שמדינא אין לאסור אלא דלא מסמנא מילתא. ע"ש.
גם אוסיף בזה במש"כ בשו"ת יחוה דעת (שם) בשם הרב ערוך השלחן (אות ז) שבמקום הכרח ויש צורך בדבר מותר. הנה כיו"ב כתב בשו"ת שמש מרפא (סימן טז), אלא שהתנו שיעשו הנישואין בצינעא וללא מחולות וכלי שיר. ע"ש.
ואפשר לבאר דברי מר"ן בש"ע שכתב שכן פשט המנהג שמברך ז"ב על כוס בהמ"ז, שכוונתו על מנהג מערב הפנימי [וכמ"ש בשו"ת שמש ומגן (ח"ד סימן פז) ובס' אור מרדכי (סימן פט) שכן מנהג מערב הפנימי] שכן מר"ן שהה במערב הפנימי [וכמ"ש בס' מלכי רבנן (דף עד סע"א ערך רבי יצחק דילויה, ודף קיז ע"ב ערך רבי שלמה תמשות) ובס' מצבות מראכש (עמוד קצא ועמוד תרנה ועמוד תרעה) ובס' אבני זכרון לקהילת מראקש (בהסכמת מהרש"מ עמאר נר"ו ובעמוד קלב)]. ובס' ארץ חיים (א"ה סימן סב ס"ט) כתב ליישב קושיית הרב חיד"א, שכוונת מר"ן בש"ע הוא למנהג ספרד, שרוב הספרדים נוהגים כן, שלא כמנהג א"י. ע"ש. וע"ע באוצר הפוסקים (סימן סב ס"ק נג) שהביא מדברי האחרונים שמנהג מקומם לברך על אותה כוס. וע"ע לאאמו"ר נר"ו בס' אוצר ברכת חתנים (סימן לב), ובשו"ת אדני פז למהר"ד אזולאי נר"ו (דף קסג ע"ב).
והנה מהר"ע יוסף ז"ל בספרו הליכות עולם ח"ב (פרשת דברים אות ב) הביא שוב את עדות מהר"ר סלמאן חוגי עבודי, אולם שם ציטט את דבריו בביאור יתר, שהוא ראה בבגדאד במעשה ב"ד שלפני דורו של הרב בן איש חי וגם לאחריו שנשאו נשים עד ר"ח אב. עכ"ל. וא"כ אפשר שצדק הרב בן איש חי באומרו שבדורו לא נהגו לישא אשה מי"ז בתמוז. ונראה שגם לאחר דורו של הרב בן איש חי לא נהגו לישא אשה מי"ז בתמוז, דאל"כ מדוע נצרך מהרס"ח עבודי לחפש במעשה ב"ד ולא העיד אשר ראה בעיניו ובאזניו שמע שנשאו נשים עד ר"ח אב. אלא ודאי שנהגו שלא לישא אשה בי"ז בתמוז, ומה שמצא במעשה ב"ד, כנראה היו מקרים מיוחדים של שעת הדחק גדול שהקילו בהם.
ומש"כ הרב יביע אומר (שם אות ג) שמנהג ירושלם להקל עד ר"ח אב, וכמ"ש בס' פרי האדמה (ח"ד דף ח ע"ד) בשם הרב שלחן מלכים, הנה בהליכות עולם (שם) הביא מעשה שאירע לו עם הראב"ד מהר"ר בנימין הלוי שאמר שלא ראה מעולם מי שישא אשה אחר י"ז בתמוז, וענה לו מהר"ע יוסף שאין לא ראינו ראיה, ואולי לא נישאו משום דלא מסמנא מילתא. דבריו צ"ע, שכן איך נאמר לא ראינו ראיה כשמעולם לא עלה על דעתו של אף אחד בירושלם לישא אשה בימים אלו. ותו מש"כ שאולי משום דלא מסמנא מילתא [וכ"כ בשו"ת מקוה המים (ח"ג א"ח סימן נב). ע"ש], הנה כל הטעם של המנהג שלא לישא אשה מר"ח אב הוא מהטעם הזה דלא מסמנא מילתא וכמ"ש בב"י לאשר מנהג זה מהאי טעמא [וכ"כ הוא גופיה ז"ל בשו"ת יביע אומר (שם אות ב)], וא"כ אף אנן נימר שהמקיימים מנהג זה מי"ז בתמוז משום דלא מסמנא מילתא, יש לקיים מנהגם.
ואפשר לבאר עפ"ז מה שמצינו בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת בין המצרים סימן א אות יד) שהחמיר בזה בקארסובאזר מי"ז בתמוז אף שהביאו לו ראיה מהפנקסים ומהסידור כ"י להקל, שכן הוא ראה שהמנהג בכל מקום להחמיר [שכן הרב בן איש חי שכתב שהמנהג להחמיר, אין כוונתו על עיר בגדאד בלבד, שכן להלן בסמוך לענין אירוסין פירט שמנהג בגדאד עד ר"ח, ואילו גבי נישואין כתב שכן המנהג באופן כללי. ובמראי חיים על ספר בן איש חי (שם אות יח) כתב שגם מספר מועד לכל חי (סימן ט אות כו) מוכח שהמנהג להחמיר. ובספר כל המתאבל עליה (פרק א הערה יג) הוכיח מדברי שיירי כנסת הגדולה (הגה"ט אות ה) שמנהגם להחמיר. ע"ש. וכ"כ בקיצור שלחן ערוך למהרר"ב טולידאנו (סימן שפז אות טז). והו"ד בס' מגן אבות (א"ח סימן תקנא ס"ב). ע"ש. ובקובץ אור תורה (תמוז תשע"ט בתחילתו) כ' שכן מנהג גאורגיה. ע"ש. גם בספר המועדים כהלכתם (סימן מט ס"ב) כתב שמנהג הספרדים להחמיר. ע"ש. ובספר בית חתנים (פי"ב הערה כ) כתב שכן הוא מנהג רבים מבני ספרד. ע"ש], ואף בירושלם עיר מולדתו [וכמ"ש בס' דור רבניו וסופריו (ח"ב עמוד כז) ועוד]. ועוד אפשר לבאר טעמו כמ"ש לעיל שמכיון שמצאו כן בפנקסים ולא הביאו ראיה ממעשים שבכל יום שכן נהגו, מזה מוכח שהמנהג בזמן האחרון היה להחמיר. והמנהג שהובא בס' פרי האדמה הוא מספר שלחן מלכים בשם מנהגי ירושלם, וכן הובא משם בס' נתיבי עם (סימן תקנא ס"ב, ובמנהגי ירושלם עם הוספות הרב דב"ש מספר שער המפקד שבראש הספר הלכות ט"ב אות א), וכל הרבנים האלו לא הזכירו את המנהג בימיהם אלא את מנהגי ירושלם הקדמון, ומאז ועד עתה השתנה המנהג.
ועתה ראיתי את כתב היד של הספר שלחן מלכים, ושם כתב בזה"ל: סימן תקנ"א סעיף ב', מראש חדש עד התענית וכו', מבואר ברוקח דאף יום ר"ח בעצמו בכלל כל החומרות. ע"כ. ולא כתב כלום ממנהג ירושלם. ולכאורה דברי הרב פרי האדמה צ"ע (וכתב יד זה הוא שהיה בידי הרב פרי האדמה, וכמ"ש בנו בתחילת כתב היד). והנה ז"ל הרב פרי האדמה (שם): פרק ה' דין ו', מר"ח עד התענית. הנה לענין נישואין ביום ר"ח אב עצמו, כתוב בס' שולחן מלכים כ"י שמביא מנהגי ירושלם, דאפי' ביום ר"ח עצמו אסור, ומטי לה מס' הרוקח. ולענ"ד וכו'. ע"כ. והבינו האחרונים מדבריו שהרב שלחן מלכים כתב כן בשם מנהגי ירושלם, ולא כן הוא, אלא כוונתו להבהיר מהות ספר שולחן מלכים, שמביא הרבה ממנהגי ירושלם (אף שלא כתב כן בשאר מקומות בהביאו ספר שלחן מלכים), אולם דין זה בשם רבינו הרוקח כתבו, ולא ממנהג ירושלם, שכן כשמביא מנהג ירושלם כותב להדיא שכן הוא כדמוכח למעיין שם. וא"כ מה שכתבו האחרונים בשמו שכן מנהג ירושלם, אינו כן, ואין לנו אלא מנהג ירושלם להחמיר מי"ז בתמוז שאמר הראב"ד מהר"ר בנימין הלוי, וכמ"ש לעיל. ובזה מיושב ג"כ שלא היה שינוי במנהג ירושלם בזה [וכבר כתב בס' מזבח אדמה (א"ח ס"ס תקעה) שהחרים מהר"א יצחקי חרם גמור שלא לשנות בירושלם שום מנהג קדמון]. וע"ז הסתמכו גם מהרב"צ עוזיאל ומהרי"מ טולידאנו להחמיר בזה בתל אביב, ודלא כמ"ש מהר"ע יוסף (שם) שהוא משום דמיכף כייפי לרבני האשכנזים.
ושו"ר בברכי יוסף (א"ח סימן תקעה אות א) שכתב כיו"ב לענין הגיע י"ז חשון ולא ירדו גשמים וחל ביום ב' אם יתענו בו ביום, שבס' שלחן מלכים כתב בשם מהר"י מולכו שדייק מדברי הר"ן שמתענין, וכתב הרב ברכי יוסף: ויש מי שסמך על זה, ואין לסמוך על זה. ויש מי שכתב דבספר שלחן מלכים כתב שהסכימו רבני ירושלם דהגיע טו"ב היינו עד שיעבור י"ז, אבל לקושטא לשון ספר שלחן מלכים הוא כמו שהעתקתי, ולא כתבו אלא בשם הרי"ם, וגם הרי"ם לאו הלכה למעשה קאמר אלא דרך שקלא וטריא, וספרו כאן והוא עד. והרב המחבר שלחן מלכים הנז' הוא מהר"י בואינו, שהיה מלקט איזה חידוש מרבני דורו מפיהם או מפי כתבם ומעלה על שלחנו, ואין דבריו הלכה למעשה, ולא כהסכמת הרבנים, כמבואר מתוך ספרו, וגם אני שמעתי כן מפי רבני עה"ק הזקנים. עכ"ל (ועי' במש"כ הרב המגיה בהוצאת שיח ישראל). ואף אנן בדידן נימא שמה שייחסו להרב שלחן מלכים שמנהג ירושלם הוא לאסור ביום ר"ח גופיה, לא כן הוא, ומשם רבינו הרוקח אמרו, ולא ממנהגא (ומש"כ משם רבינו הרוקח הוא בסימן שיב, ושם כתב על כן על ענין המנהג שלא לרחוץ מר"ח, שאף ר"ח בכלל).
והנה אף בדור האחרון אחר שמהר"ע יוסף ז"ל פרסם להקל בזה עד ר"ח אב, ואף הורה כן למסדרי הנישואין להקל בזה, ולכן יש שהקילו בזה, וכמ"ש בשו"ת אור לציון ובס' נר ציון, מ"מ עדיין יראי ה' החמירו בזה, וכמ"ש בס' מחוקק במשענותם (אות ו), ואף נשאר בצ"ע על דברי מהר"ע יוסף והרב אור לציון בזה. ויש מי שהחמיר שלא לישא אשה כל חודש תמוז, עי' שו"ת ישיב יצחק (א"ח סימן יד).
ובמש"כ מהר"ע יוסף (שם) להקל בזה כדי שלא יכשלו בעבירה, וכ"כ עוד בשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן לו) בשם האחרונים, עי' בשו"ת מראה יחזקאל (ח"א סימן יח) שאין להקל בזה אף לא בשעת הדחק ואף לא במקום עבירה, ושכן פשט המנהג בכל ישראל. גם בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סימן קפו) החמיר אף במקום מכשול, שאף שטעם המנהג להחמיר הוא משום דלא מסמנא מילתא, המקור הוא משום אבילות, וכמה גדול כח המנהג וכו', וכ"ש בדורנו שהדור פרוץ שמבטלים מנהגי ישראל. והביא משו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן לה) לגבי נישואין בימי הספירה דקרי ליה סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא .ע"ש. ובס' עושה שלום – אהלי שם כתב שכדי שזיווגם יעלה יפה וימנעו מעבירה ליותר זמן, עדיף לחכות לאחר ט' באב. ע"ש.
ודרך אגב אעיר במש"כ בשו"ת יביע אומר (שם אות א) להעיר ע"ד הרב ישועות יעקב (סימן תקנא אות ב) שביאר הטעם שמר"ן בש"ע לא הקיל לישא אשה מר"ח אב למי שלא קיים פו"ר, מכיון שאף דלגבי האיש מצות פו"ר דוחה דין אבילות תשעת הימים, מ"מ האשה שאינה מצווה על פו"ר וחייבת באבילות ימים אלו מי התיר לה. והעיר הרב יביע אומר שאיך דחה בסברא זו דברי רבינו האי גאון והר"ן ורבינו המאירי מהלכתא, אף דליכא מאן דפליג עלייהו מהראשונים. ע"ש. ודבריו צ"ע, שהרי רבינו האי גאון וסיעתיה דברו בענין עברו אלו ולא נענו, ולא לגבי תשעת הימים, וגבי עברו אלו ולא נענו איש ואשה שוים. ועי' בב"י שכ' עוד לחלק בין עברו אלו ולא נענו לתשעת הימים, אלא שלבסוף כתב שהתוס' לא חילקו בזה. ובספר תורת המועדים על בין המצרים למהר"ד יוסף נר"ו (סימן ה הערה יג) כתב במסקנת דברי מר"ן בב"י שמדינא אין לאסור אלא דלא מסמנא מילתא. ע"ש.
גם אוסיף בזה במש"כ בשו"ת יחוה דעת (שם) בשם הרב ערוך השלחן (אות ז) שבמקום הכרח ויש צורך בדבר מותר. הנה כיו"ב כתב בשו"ת שמש מרפא (סימן טז), אלא שהתנו שיעשו הנישואין בצינעא וללא מחולות וכלי שיר. ע"ש.