• אתר זה משתמש בקובצי Cookie כדי לעזור לך להתאים אישית תוכן, להתאים את החוויה שלך ולשמור אותך מחובר אם אתה נרשם.
    על ידי המשך השימוש באתר זה, אתה מסכים לשימוש שלנו בעוגיות. למד עוד.
  • ניתן לשלוח מאמרים ועיונים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, וכן יישובים על דבריו, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ב למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"א. אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

נפח ומשקל

#1
ראיתי את הסירטונים של הרב ללוש במדידת נפח המצה וכו' וברצוני לשאול לגבי המדידה של המצה בתוך מים, דלכאורה אינה מדידה מדוייקת כי המצה בולעת מים ומצאנו בתוספתא במסכת כלים (בבא מציעא) (צוקרמאנדל) [פרק ו הלכה יא] ר' יהודה אומר מביא גדולה שבגדולה או קטנה שבקטנות מביא כוס מלא מים ומביא אוכלין שאין בולעין ונותנן לתוכו עד שיחזרו המים לכמות שהיו וחוזרן וחולקן. עכ''ל. אך יש אפשרות למדוד את המצה ע''י שמודדים תחילה את עוביה במקום שאין חללים [כי המצה דחוסה ביותר] ואח''כ להכפיל בשטחה [אורך כפול רוחב כפול עובי דהיינו גובה] וע''י כן מקבלים את הנפח ואח''כ לשקול ולראות אם יש הפרש.
 
נערך לאחרונה:
#2
הנני מצרף כעת מש''כ ידיד שלי שג''כ עשה בדיקה במצה וז''ל:
כידוע, הדרך הפשוטה לבדיקת נפח זה אורך כפול גובה כפול רוחב. אלא שבמצה הדבר קשה מחמת שאין עוביה שוה.
אולם בבדיקות שעשיתי כמה וכמה פעמים ע"י שבירת המצה לרבעים שוים, נוכחתי לדעת שכדי שהנפח יהיה שוה למשקל צריך שעובי המצה יהיה לכל היותר 1 מ"מ. לצורך המחשה לקחתי ריבוע של מצה בגודל של 9 ס"מ על 9.5 ס"מ ושקלתי ויצא כ8 גרם. בהכפלה של אורך ורוחב יצא 85 סמ"ק. כדי שיהיה כ8 סמ"ק [שוה למשקל] צריך שהעובי יהיה 0.1 ס"מ.
בבדיקה שעשיתי עם קליבר דיגיטלי נמצא שעובי המצה הוא לערך 2 מ"מ, אולם יש מקומות שהוא יותר, כ2.3, ויש מקומות שפחות, כ1.6, אולם בשום אופן לא שייך שעובי כל המצה יהיה 1 מ"מ. המדידה נעשתה ע"י שבירת המצה ובהסתכלות על המקומות הדחוסים שבה שאין בהם אוירים.
לפי זה נראה פשוט שלא יתכן שנפח המצה שוה למשקלה, אלא לכל היותר בשני שליש מצה מגיעים לנפח של מצה שלימה.
הדבר נבדק כנ"ל גם בלחמית שהוא קל לבדיקה מכיון שהוא מלבני ואחיד ודחוס ללא אוירים והמרקם שלו דומה ממש למרקם המצה, וגם שם היחס הוא כנ"ל שהנפח גדול בכ30-40 אחוז מהמשקל. עכ''ל.
 
#3
שוב שלח אלי הת''ח הנ''ל סרטון על בדיקה שעשה גם ביחס בין הנפח למשקל של קמח מצה בצורה מדוייקת מאוד [ניסיתי להעלות את הסרטון של הבדיקה הנ"ל, אולם לא הצלחתי, מי שיכול לכוין אותי איך עושים זאת לזיכוי הרבים - אשמח];
הוא לקח קמח מצה שמורה והכניס למזרק ולחץ חזק להוציא את כל האוירים ועלה לו קרוב ל10 סמ"ק.
לאחר מכן שפך את התכולה הנ"ל למשקל דיגיטלי ועלה 6-7 גרם.
הדבר מראה בבירור שהנפח של המצה הוא גדול מהמשקל בכשליש,, וא"כ כדי להגיע ל27 סמ"ק די בכ18 גרם.

דרך אגב לגבי הבדיקה שעשה הרב בסרטון שהעלה הרב ללוש עם השקדים. יש לדעת שמשקלו הסגולי של השקד כבד יותר מן המים כי הוא שוקע במים ודינו כהתמר שכבד יותר.

עוד ראיתי לציין שמה שאמרו שקופסת גפרורים נפחה 30 סמ''ק הוא כנראה בקופסאות של פעם כי הקופסאות של ימינו מבדיקה שעשיתי מכילות רק 22 סמ''ק.

ועוד הערה חשובה מה שמחמירים לברך על משקל או נפח של 27 סמ''ק או 30 סמ''ק לכאורה קצת מוגזם, כי הגמ' אומרת שגם בככותבת יש שני כזיתות וכותבת כידוע הוי כ-37 סמ''ק היינו כשלשת רבעי ביצה וחצי מזה הוי כ-18 סמ''ק וא''כ יוצא שמחמירים לאכול 10 גרם יותר לפחות, כי מה שאמרו שני זיתים בככותבת הוא ודאי שלא בצמצום ויתכן שיש שם שני זיתים וחצי ולפ''ז יוצא שהזית הוא כ-15 סמ''ק, ואם נקבל את ההנחה שהמצה פחותה בשליש ממשקל המים נמצא שיש להקל בכ-10 גרם. שהוא כשליש ממה שלוקחים המחמירים. ודוק היטב.
 

הרב שמעון ללוש

Active member
חבר צוות
#4
ב"ה
למי שלא יודע על מה הנידון, יוכל לראות בקישור זה: https://forum.moreshet-maran.com/index.php?threads/השערה-לפי-נפח-או-משקל.1309/

ראיתי את הסירטונים של הרב ללוש במדידת נפח המצה וכו' וברצוני לשאול לגבי המדידה של המצה בתוך מים, דלכאורה אינה מדידה מדוייקת כי המצה בולעת מים ומצאנו בתוספתא במסכת כלים (בבא מציעא) (צוקרמאנדל) [פרק ו הלכה יא] ר' יהודה אומר מביא גדולה שבגדולה או קטנה שבקטנות מביא כוס מלא מים ומביא אוכלין שאין בולעין ונותנן לתוכו עד שיחזרו המים לכמות שהיו וחוזרן וחולקן. עכ''ל. אך יש אפשרות למדוד את המצה ע''י שמודדים תחילה את עוביה במקום שאין חללים [כי המצה דחוסה ביותר] ואח''כ להכפיל בשטחה [אורך כפול רוחב כפול עובי דהיינו גובה] וע''י כן מקבלים את הנפח ואח''כ לשקול ולראות אם יש הפרש.
ב"ה
שלום וברכה,
טרם שאבאר החילוק בין הנאמר בתוספתא לבין אופן שיעור המאכלים, אקדים מה הביא אותי לאופן מדידה זו,
והוא דלפי כל מה שראיתי שכתבו בנושא המדידות, וכל המדידות שכן עשו לנגד עיני, וההבנה שעומדת מאחורי הדברים, נוכחתי שהמדידה המדוייקת והנגישה ביותר עבור דברים הנכססים, היא מה ששמעתי ממר חמי בשם הרב מצליח מזוז הי"ו מו"צ בבית ההוראה של כסא רחמים, שסובר שמספיק שליש מצה בשביל כזית, וביאר שהרוצה לעמוד על כך ימלא בבקבוק תינוק כמות של מים, ויכניס שליש מצה, ויראה שנוסף על הכמות של המים, עוד 30 סמ"ק, וזוהי ראיה שנפח השליש מצה שהכניס עומד על 30 סמ"ק.
וזוהי הדרך שבה מדדתי, אלא שיצא לי שבחצי מצה יש כחמישה עשר סמ"ק, ובמצה שלימה כשלושים סמ"ק, לאחר ריכוך המצה יפה עד שיתמלאו כל חלליה במים, ולא ישאר חלל אחד של אויר, כמו שרואים בהסרטות. וכדעת רבותינו שאין לחשב את החללים בשיעור האכילה, ד"אכילה" עניינה הנאת גרון והנאת מעיים, ושיעור אכילה פירושו כמות שיש ממנה הנאת גרון והנאת מעיים של כזית, כביצה, וכדומה.
וכנראה הרב הנזכר שאמר שבשליש מצה רואים 30 סמ"ק, לא המתין בבדיקתו עד שתתרכך המצה ויתמלאו חלליה בנוזלים, ולכן כמות חשובה מהשלושים סמ"ק שראה אינה מצה אלא אויר, ולא שת לבו לזה.
והסיבה שלדעתי זוהי המדידה הנגישה והמדוייקת ביותר מבחינה פרקטית, היא משום שבטחינה של המצה, לא יבצר שנותר במטחנה איזה פירורים, וקשה לצמצם, כמו שראינו כמה פעמים בחוש, וכן מי יודע אם טחן מספיק עד שיהיה כאבק דק, כמבואר בתשובת הרשב"ץ ח"ג (סי'לו) בביאור דברי הרמב"ם בסיבת החילוק שבין מדת הקמחים, שהוא מחמת הטחינה היותר דקה, שמשנה את משקל הקמח, והיינו מחמת האוירים שביניהם, שיש פחות חללים בטחינה דקה יותר. וכמו שרואים בשיעור המלא שהראנו בהסרטה, שטחן מצה ויצא לו הפרש גדול, אלא שאח"כ שביארתי לו ענין הטחינה הדקה הנזכר, הביט בקמח וראה שאינו דק אפילו כקמח מצה, וכ"ש שאינו כאבק דק, ולכן לא הגיע למדה המדוייקת, שעדיין נותרו חללים שבין הגרגרים הגסים, כמבואר בתשובת הרשב"ץ הנזכר, ואת כל זה רואים בהסרטה שהבאנו. ויש עימי עוד הסרטה של מחבר הקונטרס שעשה בביתו, וגם שם בתחילה יצא לו הפרש של כעשר גרם, וראה שאינו טחון מספיק והחזיר למטחנה וטחן יותר, והחזיר לכלי מדידה וראה שיש הפרש של כשלוש גרם, וגם לא היה בטוח שמשער נכון את הפירורים שנותרו במטחנה, כמו שרואים שם בהסרטה, ולכן בחרתי שלא לילך בדרך זו, שהיא פחות פרקטית, וגם תלויה באומדנות מסויימות של הפירורים הנותרים ושיעור הטחינה וכדומה. והבן.

ובענין דברי התוספתא מסכת כלים שהזכיר בשאלה, שכתוב שם: ר' יהודה אומר מביא גדולה שבגדולה או קטנה שבקטנות מביא כוס מלא מים ומביא אוכלין שאין בולעין ונותנן לתוכו עד שיחזרו המים לכמות שהיו וחוזרן וחולקן, ע"כ. שם אינו מדבר על "שיעור המאכל שלפנינו", שעליו אנו דנים כעת אם יש בו כשיעור או לא, אלא על "שיעור הביצה שכמותה יש לשער", כמה הכמות שלה, כדי שנדע לקחת כמות כזו מהמאכל שיבא לפנינו, לשער בו שיעורי אכילה.
ודומה הדבר למי שיאמר לחבירו שיביא לו כמות של חיטים בגודל הבנין שעומד מולם, בודאי שאינו מתכוין לגודל של הקירות והרצפות והגגים והדלתות והחלונות בלבד, ללא החללים שיש בחדרי הבתים והמזדרונות וחדרי המדרגות, אלא לגודל של כללות הבנין לפי המעטה החיצוני שלו, ולכן אם יביא לו חברו חיטים שבמעטה החיצוני מסודרים לפי גודל של בנין, אבל בתוכם חללים חללים כפי חדרי הבית, או לחילופין אם ישער חברו כמה מכילים כל הקירות והרצפות וכו' ויביא חיטים רק בכמות שלהם, בוודאי שטועה בדברי חברו, שמביא כמות הרבה יותר קטנה מהנדרש.
וכך היא הביצה, אמרו חכמים לשער לפי הגודל שלה, אלא שנתנו עיצה כיצד נדע מה שיעור המים שנכנסים בגודל של ביצה, ואמרו שיקח מאכל בגודל ביצה ויכניס במים, והמים שיצאו מהכלי כנגד המאכל שהכניס, הם הכמות של מים שיש בכביצה, אלא שהזהירו, שאם יקח אדם אוכל בגודל ביצה שיש בו חללים ובולע, ויכניסנו למים, ויצאו מים כנגדו, ע"מ לידע כמה מים יש בגודל של ביצה, לא יעלה לו מים בכמות של ביצה, מחמת שחלק מן המים מחלחלים לתוך המאכל, ונמצא כאילו מביא חיטים רק בכמות של הקירות והרצפות וכו', ולא של הבנין בכללותו, ולכן צריך ליקח מאכל שאינו בולע, ובכך הגודל הכולל של המאכל יוציא כנגדו מים בתכלית הדקדוק, ובכך ידע מהי כמות המים שיש בגודל כולל של ביצה.
אבל כאשר לוקח כעת מין מאכל שאותו רוצה למדוד כמה ממנו יש בו שיעור אכילה, ורוצה לדעת כמה ממנו מחזיק 30 או 60 סמ"ק, שהוא כמות של מאכל הנדרש בכזית או כביצה, על מנת שיהיה הנאת גרון והנאת מעיים של 30 או 60 סמ"ק, שזהו פירוש שיעור אכילה, (דהיינו שיעור פעולת האכילה, ולא שיעור החפצא של המאכל), וכפי שלימדונו רבותינו, בזה אם מכניס למים ורוצה להיווכח כמה עלה המפלס אחר הכנסת המאכל, ובכך לידע כמה בפועל יש מן המאכל בדיוק ללא החללים שבו, הלכך אדרבא צריך לדאוג שהמים יחלחלו במאכל ולא יותיר אפילו חלל אחד קטן, שרק אז יש לו כמות אמיתית מהמאכל בגודל של ביצה, ואדרבא, אם לא יחלחלו המים למאכל, וישארו חללים חללים בתוך המאכל, הדבר דומה לאותו שיביא חיטים בגודל של בנין, אבל בתוכם חללים חללים כפי חללי חדרי הבית והמסדרונות וחדרי המדרגות וכו'. והבן.

בברכה רבה
 
נערך לאחרונה:

הרב שמעון ללוש

Active member
חבר צוות
#5
הוא לקח קמח מצה שמורה והכניס למזרק ולחץ חזק להוציא את כל האוירים ועלה לו קרוב ל10 סמ"ק.
לאחר מכן שפך את התכולה הנ"ל למשקל דיגיטלי ועלה 6-7 גרם.
הדבר מראה בבירור שהנפח של המצה הוא גדול מהמשקל בכשליש,, וא"כ כדי להגיע ל27 סמ"ק די בכ18 גרם.
בטחינה של המצה, לא יבצר שנותר במטחנה איזה פירורים, וקשה לצמצם, כמו שראינו כמה פעמים בחוש, וכן מי יודע אם טחן מספיק עד שיהיה כאבק דק, כמבואר בתשובת הרשב"ץ ח"ג (סי'לו) בביאור דברי הרמב"ם בסיבת החילוק שבין מדת הקמחים, שהוא מחמת הטחינה היותר דקה, שמשנה את משקל הקמח, והיינו מחמת האוירים שביניהם, שיש פחות חללים בטחינה דקה יותר. וכמו שרואים בשיעור המלא שהראנו בהסרטה, שטחן מצה ויצא לו הפרש גדול, אלא שאח"כ שביארתי לו ענין הטחינה הדקה הנזכר, הביט בקמח וראה שאינו דק אפילו כקמח מצה, וכ"ש שאינו כאבק דק, ולכן לא הגיע למדה המדוייקת, שעדיין נותרו חללים שבין הגרגרים הגסים, כמבואר בתשובת הרשב"ץ הנזכר, ואת כל זה רואים בהסרטה שהבאנו. ויש עימי עוד הסרטה של מחבר הקונטרס שעשה בביתו, וגם שם בתחילה יצא לו הפרש של כעשר גרם, וראה שאינו טחון מספיק והחזיר למטחנה וטחן יותר, והחזיר לכלי מדידה וראה שיש הפרש של כשלוש גרם, וגם לא היה בטוח שמשער נכון את הפירורים שנותרו במטחנה, כמו שרואים שם בהסרטה, ולכן בחרתי שלא לילך בדרך זו, שהיא פחות פרקטית, וגם תלויה באומדנות מסויימות של הפירורים הנותרים ושיעור הטחינה וכדומה. והבן.
דרך אגב לגבי הבדיקה שעשה הרב בסרטון שהעלה הרב ללוש עם השקדים. יש לדעת שמשקלו הסגולי של השקד כבד יותר מן המים כי הוא שוקע במים ודינו כהתמר שכבד יותר.
ההמחשה שבסרטון מכחישה הדברים, שהנפח והמשקל שוים, ועם עובדות אי אפשר להתווכח.
וזו עוד ראיה מדוע לא הניחו בידינו רבותינו לסמוך על השערתנו בנפח, כי הטעות מצויה, כמו שביאר הרב שם בשיעור, מכל מיני חשבונות שונים, וכפי הטעות שטעה השואל כאן מהתוספתא, שעירוב פרשיות שנה כאן, ולכן גם אם יש כלל שהשוקע במים כבד מן המים, אבל יש עוד נסיבות, כגון שבתוך השקד יש חלל גדול, על אף שהמעטפת שלו כבדה ולכן שוקע, וכן ע"ז הדרך פתרונות להבנת הכללים שלא יסתרו מהעובדה שרואים במוחש.
עוד ראיתי לציין שמה שאמרו שקופסת גפרורים נפחה 30 סמ''ק הוא כנראה בקופסאות של פעם כי הקופסאות של ימינו מבדיקה שעשיתי מכילות רק 22 סמ''ק.
כפי שיראה בשיעור המלא, הרב שם מבאר שהביא לשיעור את הקופסה המדוברת בפוסקים.

ואתה דע לך...

בברכה רבה
 
#7
וכך היא הביצה, אמרו חכמים לשער לפי הגודל שלה, אלא שנתנו עיצה כיצד נדע מה שיעור המים שנכנסים בגודל של ביצה, ואמרו שיקח מאכל בגודל ביצה ויכניס במים, והמים שיצאו מהכלי כנגד המאכל שהכניס, הם הכמות של מים שיש בכביצה,
ובענין דברי התוספתא מסכת כלים שהזכיר בשאלה, שכתוב שם: ר' יהודה אומר מביא גדולה שבגדולה או קטנה שבקטנות מביא כוס מלא מים ומביא אוכלין שאין בולעין ונותנן לתוכו עד שיחזרו המים לכמות שהיו וחוזרן וחולקן, ע"כ. שם אינו מדבר על "שיעור המאכל שלפנינו", שעליו אנו דנים כעת אם יש בו כשיעור או לא, אלא על "שיעור הביצה שכמותה יש לשער", כמה הכמות שלה, כדי שנדע לקחת כמות כזו מהמאכל שיבא לפנינו, לשער בו שיעורי אכילה.
א. אחר המחילה מדברי הר"ש במסכת כלים [פרק יז] מבואר לא כך וז''ל: תניא בתוספ' [ב"מ פ"ו] רבי יהודה אומר מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ומביא כוס מלא מים ומביאין אוכלין שאינן בולעין ונותנן לתוכו עד שיחזרו המים לכמות שהן וחוזרין וחולקין. פירוש אחרי כן מוציא הביצים מן הכוס ונותן במקומן אוכלין שאינן בולעין כעין בטנים ושקדים עד שיתמלא הכוס מן המים וחולקין אותן אוכלין וחציין הוא שיעור ביצה.

ב. לגבי השקדים לא הבנתי מה ראיה איכא שהם שווים למשקל המים אחר שרואים בחוש שהם שוקעים ואי משום הקליפה הלא אוכלים את השקדים עם קליפתם ומה גם ששקד ללא קליפה שוקע. וגם הרב שם בסרטון אמר שתמר שוקל יותר מן המים וא''כ י''ל שה''ה לשקד. וכנראה שהמדידה שעשה שם עם השקדים לא היתה כ''כ בדקדוק כי נשארו פרורים ועוד שקד אחד שלא נטחן.

ג. מה שהבאתם מהרשב''ץ שיש חללים בין הגרגירים אמת ונכון הדבר, אך לא רק ע''ז הסתמכנו אלא גם על בדיקת הנפח דהיינו שטח כפול גובה שג''כ יצא כך, וכנראה שהקמח מצה טחון היטב שהאויר שבין הגרגירים אינו כ''כ משמעותי. אך מ''מ אני תמה כי כל הבדיקות בסרטון היו על דרך טחינת המאכל, ולכן הבאתי ראיה זו והעלתי כעת את הסרטון כדי להוכיח לפי שיטת המדידה שנקטתם בה.

ד. והנה מה שהרב שם טען שהטעם שלא מחמירים לקחת יותר בשיעור התמר משום שסמכינן על הרמב''ם, תמוה מאד, שהרי כל עיקר ההוכחות שהביא היה להוכיח שמי שאוכל פחות מהמשקל אינו עושה טוב ומסתכן בברכה לבטלה ולמה לא נאמר שיש לסמוך על הרמב''ם???

ה. עוד כתבתי לעיל שגם המחמירים לא צריכים לקחת 30 גרם כי בככותבת יש שני זיתים והוי פחות מחצי ביצה. ואם נוקטים להחמיר ולשער לפי משקל לכל הפחות יש להקל בשיעור הזית כמש''כ.
 
#8
א. אחר המחילה מדברי הר"ש במסכת כלים [פרק יז] מבואר לא כך וז''ל: תניא בתוספ' [ב"מ פ"ו] רבי יהודה אומר מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ומביא כוס מלא מים ומביאין אוכלין שאינן בולעין ונותנן לתוכו עד שיחזרו המים לכמות שהן וחוזרין וחולקין. פירוש אחרי כן מוציא הביצים מן הכוס ונותן במקומן אוכלין שאינן בולעין כעין בטנים ושקדים עד שיתמלא הכוס מן המים וחולקין אותן אוכלין וחציין הוא שיעור ביצה.
איני בא להשיב על דברי כת"ר, ואיני מדבר עליהם כלל, אלא שאני אמליץ בזאת על הספר הליכות חיים, של הרב אברהם אבידר על הלכות ברכות, שזכה להסכמה נלהבת ביותר ממרן הראשון לציון. ושם (פרק כד) דן באריכות גדולה מאוד בכל האמור לגבי שיעורים ומשקלים. מהגמרא עד ההלכה הפסוקה, והכל סדור בסדר נפלא.
וכן כל מי שרוצה ללמוד עניין זה באריכות וביסודיות, יפנה לעיין בספר זה.
וכל כוונתי בזה, היא לשם שמים בלבד, שיתרבו הלומדים בהלכות חשובות אלו.

להשגת הספר, ניתן לפנות אל בית המחבר בטלפון 039089116
 

הרב שמעון ללוש

Active member
חבר צוות
#9
מדברי הר"ש במסכת כלים [פרק יז] מבואר לא כך
ב"ה
גם בדברי הר"ש מבואר שלא מדובר על המאכל שבא לאכול, אלא על מיני מאכל שבא למדוד על פיהם ביתר המאכלים, כפי שסיים "וחולקים אותם אוכלין, וחציין הוא שיעור ביצה"!
ונראה דמטרת התוספתא להוסיף, שמאותו שיעור ביצה שמצא בבוטנים וכדומה שאינם בולעים, יוכל למדוד ולדמות אליו בשאר מינים, או שידע מהיום שכך וכך בוטנים הוא נפח של שיעור ביצה, ולכן אם ירצה יוכל למדוד מים שיוצאים כנגד כך וכך שקדים, במקום לחפש כל פעם ביצה גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות.
תדע, דאם הכוונה למאכל שאוכל, מהו "ומביאים אוכלים שאינם בולעים", והרי תלוי מה רוצה כעת לאכול, אלא ודאי שמדברים על האופן כיצד להגיע לקנה מידה שממנו נוכל להקיש וללמוד מהו שיעור ביצה, וע"פ אותו שיעור נמדוד שאר מאכלים, ולזה אומר שצריך לחפש כאלו מאכלים שאינם בולעים, דומיא דתני קודם לכן מביא ביצה גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות, אף שאינו חפץ לאכלם, אלא שיהיה לו ע"פ מה לשער. והוא כדברינו.
ותדע עוד, שהרי כתבו הר"ש והברטנורא ועוד ראשונים, שבמשנה מדובר בעיקר לענין טומאת אוכלים ששיעורה בכביצה, ואין עיקרה לענין שיעורי אכילה, ומעתה בודאי שאותם שקדים ובוטנים שמביא לא ע"מ לאכלם מביא, רק ע"מ לידע כמה הוא שיעור כביצה, והיינו בדיוק כדאמרן.
אבל בודאי שאם חפץ לאכול שיעור "אכילה של כביצה" מן השקדים, עליו להסיר מהם החללים כולם, ושלאחר סילוק כל החללים, ישאר מן השקדים בלבד שיעור גודל של כביצה, ובזה יצא לו הרבה יותר שקדים, כפי שרואים במוחש בהסרטה.

לגבי השקדים לא הבנתי מה ראיה איכא שהם שווים למשקל המים אחר שרואים בחוש שהם שוקעים... וכנראה שהמדידה שעשה שם עם השקדים לא היתה כ''כ בדקדוק כי נשארו פרורים ועוד שקד אחד שלא נטחן.
אדרבא, אם נשארו פירורים ועוד שקד שלא נטחן, זה מאמת שהיה צריך להיות שוה ממש, שהרי בלא הפירורים והשקד שנשאר היה חסר מעט בנפח שבמזרק, ונמצא שכבודו מחזק את השויון של השקד למים.
אולם למעשה אדייק עוד מעט את הדברים, אנכי הקטן ישבתי לידו וראיתי שהנותר אינו "שקד אחד" אלא חתיכה "קטנטונת" שהתחמקה בטחינה, שהגודל שלה לפי אמדן גס כעשירית מן השקד השלם, ואם לפחות עשרים שקדים שקלו לנגד עיננו בהסרטה כ-30 גרם, זאת אומרת כל שקד לכל היותר 1.5 גרם, ונמצא עשירית מן השקד שוקל לכל היותר 0.15 גרם, אבל אה"נ הנותר במזרק פירורין, יתכן ישלים לעוד איזה סמ"ק אחד או יותר מעט, ובכך ישתוה באמת למשקל השקדים מקודם לכן.
אולם בין כך או כך, ואפילו כדברי כבודו, מתקבלת המחשה ברורה בהסרטה זו בנימוקים איתנים מדוע אין נכון לילך אחר הנפח, שהרי בודאי שהוא יכזב, כפי שהראה בעליל כמה שקדים אוכל לפי המשערים בנפח, כשש או שבע, ואיך שאפילו אינו מתקרב לשליש מן הכמות האמיתית של כזית, אף לפי הרמב"ם שהוא כ-18 סמ"ק. ואתה דע לך.
וזה היה עיקר המכוון במדידות ובהסרטה, וכפי שביאר יפה יפה הרב יעקב שמסר את השיעור
מה שהבאתם מהרשב''ץ שיש חללים בין הגרגירים אמת ונכון הדבר, אך לא רק ע''ז הסתמכנו אלא גם על בדיקת הנפח דהיינו שטח כפול גובה שג''כ יצא כך, וכנראה שהקמח מצה טחון היטב שהאויר שבין הגרגירים אינו כ''כ משמעותי. אך מ''מ אני תמה כי כל הבדיקות בסרטון היו על דרך טחינת המאכל, ולכן הבאתי ראיה זו והעלתי כעת את הסרטון כדי להוכיח לפי שיטת המדידה שנקטתם בה.
בבדיקת הנפח עצמו שעליהם הסתמכתם, מי ערב לנו שאין חללים דקים מן הדקים, ואדרבא נמצא לפנינו במדידות הנזכרות שהחוש מעיד שאכן קיימים חללים כאלו, שהרי לאחר טחינה דקה מן הדקה, וכן אחר מדידה במים כפי שעשינו, הושווה הנפח למשקל, וזהו מופת חותך מן המציאות, שההשערה שבקמח מצה "מסתמא אין כ"כ חללים משמעותיים", אינה נכונה עובדתית. שלעולם אם נפח המצה גדול ממשקלה, היה צריך מפלס המים במדידה לעלות ע"י 15 גרם מצה לפחות ל-20 סמ"ק נוספים בבקבוק יתרים על המפלס שהיה קודם לכן מן המים לבד. וכן ב-30 גרם מצה היה צריך לעלות לפחות ב-40 סמ"ק נוספים על מפלס המים כשהם לבדם. ומה יותר מופת חותך ומכריע מזה?!
ומעתה כל המדידות שעשינו שהם על דרך טחינת המאכל, אינם דומים לקמח מצה, ואדרבא לגבי טחינת המצה שכן נעשתה בשיעור, והיה הפרש של שליש, הסברנו תכף לרבי יעקב אריה שמסר את השיעור, שכבר מבואר ברשב"ץ שיש לטחון עד שיהיה כאבק דק, ומפני החללים, ותכף הביט רבי יעקב במצה הטחונה שבידיו, וראה שאפילו לרמת טחינה של "קמח מצה" לא ממש הגיעה טחינה זו, וכמו שרואים כל זה בהסרטה.
אולם זהו דוקא בדברים הנכססים היבשים לגמרי כמו מצה, קרקר, וכדומה, שאינם על בסיס מים כלל, (ויתרה מזאת מבואר בספר מטה יוסף יקואל בשו"ת שבסוה"ס סי' א, שבבדיקות שעשה, שקל קמח קודם שנתן בו מים לעיסה, ואח"כ נתן בו מים ועשה ממנו פת כסנין הנקראת בישקוגו, דהיינו כמו בסקויט שלנו, ולאחר אפיה היה הבישקוגו שוקל פחות ממשקל הקמח שהיה בתחילה קודם נתינת המים, ומבואר שלא מבעיא הנוזלים שנתן בעיסה התאדו באפיה, אלא אף הנוזלים הטבעיים שהיו בחיטים התייבשו, ונעשית הפת פחותה במשקלה ממשקל הקמח לבדו), ולכן גם אחר טחינה לא ניתן לדחוס בין הגרגרים, שיש לכל אחד מהם את הקצוות שלו, ונפגשים צלעו של זה בזויתו של זה, והם עדין יבשים וקשיחים ולא מצטופפים בדחיקה, ולכן בשביל להגיע בהם להשויה נכונה מוכרח או לטחון עד אבק, או לחילופין להכניס במים עד שיתרכך ולעקוב כמה עלה מפלס המים, וזהו הנפח שלהם באמת ללא החללים שבתוכם כלל, וכפי שרואים במוחש בהסרטה שעשינו.
ומי שרוצה להעמיד התפיסה שבנפח מצה יש שני שליש, או חצי, או שליש אחד, יותר ממשקלה, יהיה מוכרח להשיב על שאלה "אחת"!
אחר שבהסרטה רואים משקל המצה 30 גרם, ונכנסה המצה למים שהגיעו לבדם במפלס ל-70 סמ"ק, ואחר הכנסת המצה וחילחול המים לחלליה עלה המפלס מחמת המצה רק ב-30 סמ"ק, ועמד על 100 סמ"ק, היכן נעלמה יתרת הנפח של המצה מה שהיא יתירה על המשקל?! והרי לדבריהם היה צריך לעלות המפלס בשליש או חצי או שני שליש יותר ממשקל המצה, כלומר ב-45 סמ"ק, או 60 סמ"ק, או 75 סמ"ק, ע"ג ה-70 סמ"ק של המים שהיו שם, והיה צריך להגיע לפ"ז ל-115 סמ"ק, או 130 סמ"ק, או 145 סמ"ק, וכיצד ירד המלפס עד 100 סמ"ק, זאת אומרת שהמצה הוסיפה רק נפח מועט של 30 סמ"ק, שהוא כשיעור משקל המצה בדיוק 30 גרם, והיכן לשיטתם נעלם כל יתרת נפח המצה של 15 או 30 או 45 סמ"ק שהיא יתירה בנפח שלה על המשקל שלה?!
ולכן כאמור זהו מופת חותך ואין מה לדון בו, זולת מי שיטען שאין צריך לסלק החללים מן השיעור בנפח, אבל זהו נגד המסורת שבידינו מהבית דוד, מטה יוסף יקואל, מרן החיד"א, הרב נר מצוה, פתח הדביר, וכל מעתיקי השמועה שהעתיקו דבריהם להלכה בפת כסנין שג' ביצים נ"ד דרהם וד' ביצים ע"ב דרהם, והביצה מן הפת י"ח דרהם והזית מן הפת ט' דרהם, וזה רק ע"י סילוק כל החללים כמבואר בדברי הפתח הדביר באר היטב.

והנה מה שהרב שם טען שהטעם שלא מחמירים לקחת יותר בשיעור התמר משום שסמכינן על הרמב''ם, תמוה מאד, שהרי כל עיקר ההוכחות שהביא היה להוכיח שמי שאוכל פחות מהמשקל אינו עושה טוב ומסתכן בברכה לבטלה ולמה לא נאמר שיש לסמוך על הרמב''ם???
הרב שם לא ביאר "הטעם שלא מחמירים לקחת יותר בשיעור התמר", אלא ביאר מדוע בחרו רבותינו במסורת למסור בידינו השיעורים במשקל ולא בנפח, דמאחר שנתבאר טעמם משום שנקל יותר לעמוד על המשקל מאשר על המדה ועדיף המשקל שפחות מצוי בו מכשול מאשר בנפח שהמכשול מצוי בכל מאכל כפי שהמחיש במדידות, עדין הוקשה על זה שהרי בתמר וכיו"ב, (רחת חלקום, ואולי עוד מאכל או שניים כאלו שיכולים להימצא כפי שביררנו בזה עם המומחים), שם יש מכשול להיפך, למשער במשקל, שהוא כבד יותר, וא"כ עדין "מדוע בחרו לשער במשקל ללא חילוק", וכפי שרואים במכתב שפרסם הרב בוטבול משם מרן זיע"א, או לכל היותר שהיו אומרים "חוץ מתמרים ושאר מאכלים כיו"ב שהם כבדים"?!
וע"ז פירש יפה דמאחר שהמכשול מצוי כמעט בכל דבר ובמכשולות חמורים כשמשערים בנפח, כך ראו לנכון למסור בידינו ללא חילוק, מכיון שלפי "עיקר הדין" גם בתמרים וכדומה אין למו מכשול, שהרי יש כאן ס"ס בדאורייתא וחד בדרבנן, שמא כרוה"פ דברכה לבטלה מדרבנן, ואת"ל כהרמב"ם ומרן הש"ע שברכה לבטלה דאורייתא, שמא כהרי"ף והרמב"ם וכל דעימייהו שהכזית כ-6 דרהם, שהוא כ-18 סמ"ק, ובשלושים גרם תמרים ודומיהם יש בשופי 18 סמ"ק ויותר. (עי' בכללי הס"ס להש"ך יו"ד סי' קי כלל טז, ע"פ הב"י סי' פג, וכ"ה בכה"ח סי' קי אות כה, ע"ש). וכבר הבאנו ביאור זה בתמצית השיטה שכתבנו לרב יאיר נאמן (סוף אות ג), וסמכנו אותו על היסוד שהניח לנו החינוך (מצוה תל) וז"ל: "רבותינו לא רצו לחלק ולומר וכו', "כי הם יברחו מן החילוקין לעולם בכל מה שמסור ביד ההמון, וכן הדעת". עכל"ק. (וכבר הוסיף רבי יעקב בשיעור שמי שבאמת יודע מדת התמר נכון לו שלא לברך עד שיאכל נפח של כזית, או לחילופין והוא היותר נכון שלא לאכול השיעור שבין 30 ל-40 גרם, אבל "להורות" כזה דבר זה מביא מכשול, מפני שכאמור הרי אין יודעים לשער נכון מה כבד ומה לא וכו', ויש הרבה אשליה אופטית ואמדנות שלא מקיפות כל הצדדים, כפי שהחוש מעיד בהסרטות הללו ובעוד דוגמאות רבות, ומה הועילו חכמים בתיקונם?!).
עוד כתבתי לעיל שגם המחמירים לא צריכים לקחת 30 גרם כי בככותבת יש שני זיתים והוי פחות מחצי ביצה. ואם נוקטים להחמיר ולשער לפי משקל לכל הפחות יש להקל בשיעור הזית כמש''כ.
איננו נוקטים "להחמיר" לשער לפי משקל, אלא אנו טוענים שזהו "חיוב", משני טעמים. אחד יותר עיקרי, והוא המנהג שבמסורת ממעתיקי השמועה דור אחר דור וכפי שנתבאר, שהביצה מפת י"ח דרהם והזית ט' דרהם, וכו', ולא כתבנו אלא לבאר המסורת, אבל המחייב הוא המסורת. והשני שהוא פחות עיקרי, זו המציאות שאנו רואים לנגד עיננו שהנפח שווה למשקל, וממילא חיובא רמיא להגיע לנפח האמיתי וזה ע"י המשקל דווקא, כך שאין זו חומרא אלא חיוב. ומעתה אי אפשר להורות כהרי"ף והרמב"ם דסגי להו ב-י"ח סמ"ק לכזית, שהם י"ח גרם, נגד המסורת של ט' דרהם לכזית, ע"פ התוס' שהביאם השו"ע שהזית חצי ביצה, שהוא לכל הפחות 27 סמ"ק לכזית שהם 27 גרם, וכמ"ש בחמדת ימים, ובמטה יוסף יקואל, ובפתח הדביר, ובחיד"א, ובחסד לאלפים, והגר"ח פלאג'י, והגאון בא"ח, ועוד ועוד, וכ"כ הכה"ח שפשט המנהג אצל כל בעלי ההוראה לשער בכל מילי ט' דרהם לכזית, ולכן חיובא רמיא עלן שלא לנטות מן המנהג להקל כהרי"ף והרמב"ם. אא"כ במקום צורך גדול ככזית מצה לזקן או חולה, כמש"פ מרן זיע"א בשו"ת חזו"ע והובא להלכה בחזו"ע פסח, שלהם יש לסמוך על הרי"ף והרמב"ם ושכן י"ל בדעת מרן בעיקרא דדינא, והיינו ב-18 גרם, שלשיטתם הכזית הוא שליש ביצה לכל היותר.

ביקרא דאורייתא
 
#11
מפורש בב"י ס' תריח בשם הר"ן ובש"ע שם שככותבת היא מעט פחות מכביצה, ולא שלושת רבעי. ומאכילים את החולה לכתחילה שני שליש ביצה ואפילו מעט יותר
שיעור כביצה הוא בלי קליפתה וביצה בינונית הוי 50 סמ''ק [לפי שיעור הדרהם פחות משלש גרם] וכן הוא שיעור ביצה בינונית [דמתקרי מדיום] של ימינו, ובלי קליפתה הוי כ-45 סמ''ק [כפי בדיקה שעשיתי]. והכותבת שהיא מעט פחות מכביצה, אין הכונה לפחות גרם אחד או שתיים, אלא בעינן שיעור של הפרש משמעותי, ולכן נקטתי כשלשת רבעי ביצה. אך בהחלט אפשר גם לנקוט קצת יותר כ-40 סמ''ק. והכי טוב הוא לשער תמר גדול ע''י הפלת מים.
 
#12
בבדיקת הנפח עצמו שעליהם הסתמכתם, מי ערב לנו שאין חללים דקים מן הדקים, ואדרבא נמצא לפנינו במדידות הנזכרות שהחוש מעיד שאכן קיימים חללים כאלו, שהרי לאחר טחינה דקה מן הדקה, וכן אחר מדידה במים כפי שעשינו, הושווה הנפח למשקל, וזהו מופת חותך מן המציאות
א. במצה ישנם הרבה בועות אויר אבל מתחת לאותם בועות יש את עובי המצה האמתי הנראה לעינים שהוא דחוס ביותר ללא חללים כמו בפת מהסיבה הפשוטה שלא השתחרר בו הגז פחמן דו חמצני, ובועות באויר שמצויין במצה אינם כתוצאה מהגז אלא מחום האפיה כנראה. אשר ע''כ עובי המצה הוא ללא אוירים.

ב. לגבי בדיקת המצה במים לענ''ד הטעם שמפלס המים לא עלה ב-20 סמ''ק הוא משום שאע''פ שאין אוירים במצה מ''מ תכונת המצה לספוג אך לא בין האוירים אלא אל תוך החומר עצמו ולכן אותם מים שהיו צריכים לעלות במפלס נבלעו ונעלמו בתוך החומר, וזו לענ''ד הסיבה שכל חומר שצף ע''פ המים כאשר הוא סופג מים אל תוך החומר הוא שוקע במים, [אפשר לנסות ע''י זריקת נייר טישו לתוך מים, בתחילה הוא יצוף ואחר שיספוג מים הוא ישקע כי החומר עצמו בלוע במים ולא האוירים שבתוכו גרידא].

ג. ולענ''ד מי שרוצה לומר שמשקל המים והמצה שווים צריך להוכיח מדוע המצה צפה ע''פ המים ואין לומר שזה משום שיש בה אוירים כי גם אם ניקח קליפה דקה של מצה ללא אוירים היא תצוף כל זמן שלא תבלע מים [וכן הוא לגבי השקד שכתבתי לעיל שגם חתיכת שקד ללא אוירים או קליפה שוקעת במים] והמוחש לא יוכחש.

שהרי יש כאן ס"ס בדאורייתא וחד בדרבנן, שמא כרוה"פ דברכה לבטלה מדרבנן, ואת"ל כהרמב"ם ומרן הש"ע שברכה לבטלה דאורייתא, שמא כהרי"ף והרמב"ם וכל דעימייהו שהכזית כ-6 דרהם, שהוא כ-18 סמ"ק
ד. גם מי שמשער לפי נפח פחות מהמשקל נמי איכא ס''ס שמא ברכה לבטלה מדרבנן ושמא שיעור כזית כהרי''ף והרמב''ם. נמצא א''כ שאין כאן שום ענין להחמיר כאן ולהקל שם, אלא בכל דבר ששוקע במים יש לקחת יותר, ורבים הם: תמרים, שקדים, שעועית, חומוס, אורז, חיטה, גזר, תפוח אדמה, גמבה, סלק. וכל מה שרבותינו שיערו במשקל הוא כשרצו לתרגם את הנפח של מאכל מסויים למשקל, ואח''כ יקחו תמיד במשקל לפי מה שעלה, או שהחמירו בדברים שהם קלים מהמים אך רק לחומרא דהיינו בברכות, כי לגבי יום כיפור הוי קולא שאוכל יותר מכשיעור וחושב שאוכל פחות מכשיעור. וגם לגבי ברכות ודאי שלא נקטו לפי משקל בדברים הכבדים מן המים.

יש לסמוך על הרי"ף והרמב"ם ושכן י"ל בדעת מרן בעיקרא דדינא, והיינו ב-18 גרם, שלשיטתם הכזית הוא שליש ביצה לכל היותר.
ה. מחילה לא כתוב בשום מקום שהזית הוא שליש ביצה.
 
#13
יש להוסיף על דבריו המצודקים של הלוי, שהפוסקים שהזכירו הרב מיארה והרב ללוש וסיעתם, והם הזרע אמת והנר מצוה והפתח הדביר ועוד - אף אחד מהם לא כתב לעשות בדיקה על ידי הכנסת הלחם או העוגה וכדומה לתוך מים ולבדוק בכמה עלה, אלא כולם כתבו לפרר לפירורין דקים ולמעך את החללים, וזה ממש מה שעשו הלוי וחבריו שפיררו לפירורין דקין - קמח מצה, ומיעכו החללים - על ידי המזרק היטב, וזוהי הבדיקה שעשו הפוסקים. והיא היא הקובעת.
הרוצה לומר שיש להכניס לתוך מים ולבדוק וכו' - עליו למצוא פוסק שכתב כן שכך היא צורת הבדיקה.
גם הרב נאה בקצות השולחן כתב להדיא שעל ידי דחיסה בדוחק עצום יוצא השיעור קרוב לנפח. וזה ממש מה שעשו על ידי המזרק. ובאמת בלחם רגיל יוצא השיעור כמו שכתב הרב נאה על ידי דחיסה במזרק, אבל במצה ובקמח מצה השיעור יוצא שהנפח הוא יותר, אלא שללא דחיסה הוא יותר במחצה וכפי שכתבו הרב בניש וסיעתם, ועם דחיסה הוא רק בשליש יותר וכפי שהוכח בניסוי שהביא הלוי, אבל לא יוצא כמשקל המצה וכנ"ל.
 
#14
שיעור כביצה הוא בלי קליפתה
זו מחלוקת אחרונים, מהמשנ"ב דוקא נראה שעם קליפתה
אכן הגר"ח נאה נקט לכתחילה 38, אך הוסיף שאם זה לא מספיק אפשר לעמוד על עיקר הדין ואפילו 48
ועוד מש"כ שצריך שיעור ניכר לא ראיתי בפוסקים. רק כתבתי לך שלכתחילה החולה אוכל 2/3 כביצה. שזה או 36 או כ-33 גרם/סמ"ק. אבל לומר ש38 זה ככותבת זה לא יכול להיות
 
#15
אבל לומר ש38 זה ככותבת זה לא יכול להיות
כבר כתבתי לעיל שראוי לעשות בדיקה של תמר גדול כדי לקבל תמונה יותר ברורה כי כמו שבזית עיקר השיעור השיעור הוא כפי הזית שלפנינו ולא כפי חשבונות שעולים מן הגמ' כי שם אפשר לישב בכמה אופנים. וכעת עשיתי בדיקה של תמר מג'הול ע''י מים ועלה נפחו 20 סמ''ק, אולם ראיתי במאמר של פרופ' מרדכי כסלו שבדק תמר מזן 'ענברה' ונמצה אורכו כ-8 ס''מ ונפחו כ-34 סמ''ק וכתב שם ששיעור זה מתאים למה שאמרו שהכתובת פחות מכביצה וכן למה שתירו לחולה לאכול 30 סמ''ק, וכנראה שזהו כותבת הגסה שדברו עליה חז''ל. כמו כן יש שהביאו שזן הענברה יכול להגיע בשיאו ל-10 ס''מ אורך ומשקלו בין 25-38 גרם. ישנו עוד זן הנקרא 'נקליבס' המוזכר במקורות קדומים כגון בספרו של פליניוס שם הוא מתאר את הפרי בגודל של 10-11 ס''מ אורך. זן זה היה אחד הזנים הידועים והמפורסמים בארץ, ויתכן שגם אליו כיונו חז''ל כשאמרו כותבת הגסה.

ומ''מ עיקר טענתי שאין להחמיר בשיעור 30 גרם כי אם נחמיר ונאמר שכותבת היא כ-40 סמ''ק נמצא שלכל היותר הזית הוא כ-20 סמ''ק שהוא כ-10 סמ''ק פחות מהשיעור שרגילים להורות. כמו כן כתבתי לעיל שאין השתי זיתים שבכותבת בצמצום ויתכן להוריד עוד כמה גרמים, ובמצה שקלה מן המים יש להוריד עוד כשליש ונמצא שבכ-13-15 גרם מצה יש שיעור לחומרא לנוהגים לשער בכחצי ביצה.
 
נערך לאחרונה:
#16
ב"ה
לגבי הבדיקה שעשה הרב בסרטון שהעלה הרב ללוש עם השקדים. יש לדעת שמשקלו הסגולי של השקד כבד יותר מן המים כי הוא שוקע במים ודינו כהתמר שכבד יותר.
ההמחשה שבסרטון מכחישה הדברים, שהנפח והמשקל שוים, ועם עובדות אי אפשר להתווכח.
וזו עוד ראיה מדוע לא הניחו בידינו רבותינו לסמוך על השערתנו בנפח, כי הטעות מצויה, כמו שביאר הרב שם בשיעור, מכל מיני חשבונות שונים, וכפי הטעות שטעה השואל כאן מהתוספתא, שעירוב פרשיות שנה כאן, ולכן גם אם יש כלל שהשוקע במים כבד מן המים, אבל יש עוד נסיבות, כגון שבתוך השקד יש חלל גדול, על אף שהמעטפת שלו כבדה ולכן שוקע, וכן ע"ז הדרך פתרונות להבנת הכללים שלא יסתרו מהעובדה שרואים במוחש.
לגבי השקדים לא הבנתי מה ראיה איכא שהם שווים למשקל המים אחר שרואים בחוש שהם שוקעים ואי משום הקליפה הלא אוכלים את השקדים עם קליפתם ומה גם ששקד ללא קליפה שוקע. וגם הרב שם בסרטון אמר שתמר שוקל יותר מן המים וא''כ י''ל שה''ה לשקד. וכנראה שהמדידה שעשה שם עם השקדים לא היתה כ''כ בדקדוק כי נשארו פרורים ועוד שקד אחד שלא נטחן
בכל דבר ששוקע במים יש לקחת יותר, ורבים הם: תמרים, שקדים, שעועית, חומוס, אורז, חיטה, גזר, תפוח אדמה, גמבה, סלק.
במחילת כבודו, האמדן וההשערה שכ"כ בטוחים בהם ומהם טוענים, אינם אמינים, כפי שראינו בחוש בהמחשות הנזכרות, וכעת יווכח כבודו אף במה שהיה כ"כ בטוח שהשקדים שוקעים במים, שלמעשה אין כל הכרח ששוקעים במים, אלא אין ולאו ורפיא, ורובם צפים, ואחר זמן חלקם נשקעים, וחלקם נותרים צפים, וגם הנשקעים, נוכחותם בקרקעית תלויה ועומדת.
 
#17
ב"ה
א. במצה ישנם הרבה בועות אויר אבל מתחת לאותם בועות יש את עובי המצה האמתי הנראה לעינים שהוא דחוס ביותר ללא חללים כמו בפת מהסיבה הפשוטה שלא השתחרר בו הגז פחמן דו חמצני, ובועות באויר שמצויין במצה אינם כתוצאה מהגז אלא מחום האפיה כנראה. אשר ע''כ עובי המצה הוא ללא אוירים.
המדידות של הטחינה והמים וכדומה, רק מלמדות אותנו כמה צודקים דברי רבותינו שאי אפשר לסמוך על אמדנות והשערות לענין מדידה בנפח, אלא צריך לתרגם אחת ולתמיד את מה שבודאי הוא הנפח, למשקל, ולהמשיך לשער במשקל. והנה לפי האמדן שלכם היה צריך להיות הפרש של שליש, אולם במציאות המוחשית שרואים במדידות אין הפרש!!! וזה אומר הכל. אף אם לא היינו יודעים לבאר מדוע האמדן שלכם לא מדוייק. כ"ש שבפשטות יש לומר לפום ריהטא, דהחללים אינם רק בסיבת הגז פחמן דו חמצני, אלא גם מחמת אויר רגיל שנמצא שם, ובעיקר נראה לפום ריהטא מחמת שאחר שנאפית הפת ברמה מסויימת שכבר מקבלת צורתה ומתקבעת, נאפית עוד עד שמתייבשים בה הנוזלים שהיו בעיסה, ואף שהנוזלים הטבעיים שהיו בחיטים ובקמח קודם נתינת המים בעיסה בכלל, (כדמוכח לפע"ד מדברי הרב מטה יוסף יקואל מלפני ר"נ שנה, במדידות שעשה, בפת כסנין הנקראת בישקוג"ו, שיצא משקל הפת לאחר אפיה, קל יותר ממשקל הקמח לבד שקודם נתינת המים לעשותו עיסה, כמבואר בשו"ת שבסוה"ס שלו סי' א, ע"ש). אולם כאמור לא העיקר מה שביארתי המציאות מדוע לא כפי שהיה נראה לכבודו, אלא העיקר דברי רבותינו שיותר נכון לסמוך על המשקל, וכיהודה ועוד לקרא המדידות שעשינו שמוכיחות בעליל את הצדק שבדבר.
ומעתה מה יעזור לשאול שוב ש"לכאורה" יועיל גם מדידה שנסמכת על אומדנא, כאשר יש מדידה שאינה נסמכת על אומדנא רק על מציאות מוחשית גרידא והיא סותרת את האומדנא?!
ב. לגבי בדיקת המצה במים לענ''ד הטעם שמפלס המים לא עלה ב-20 סמ''ק הוא משום שאע''פ שאין אוירים במצה מ''מ תכונת המצה לספוג אך לא בין האוירים אלא אל תוך החומר עצמו ולכן אותם מים שהיו צריכים לעלות במפלס נבלעו ונעלמו בתוך החומר, וזו לענ''ד הסיבה שכל חומר שצף ע''פ המים כאשר הוא סופג מים אל תוך החומר הוא שוקע במים, [אפשר לנסות ע''י זריקת נייר טישו לתוך מים, בתחילה הוא יצוף ואחר שיספוג מים הוא ישקע כי החומר עצמו בלוע במים ולא האוירים שבתוכו גרידא].
לענ"ד היא גופא העובדה שסופח מים זה אומר שהם חללים רגילים ולא נקבים אטומיים שבתרכובת היסוד של החומר (הנקרא מסה, כלומר רמת צפיפות מרכיבי היסוד של החומר).
תדע, שהרי עץ או קלקר שעל פני המים, לא ישקעו אפילו לאחר זמן, אף שאין מה שמונע מהם לספוג נוזלים, אלא מחמת שאין קלותן מחמת חללים, כי אם מחמת מרווחים אטומיים שבתרכובת היסוד שאי אפשר לחדור אליהם בלא שינוי מהותי, כגון בישול וכדומה. (ועכ"פ שאלתי כעת שאלה זו לאחד המומחים ע"מ לעמוד על הבירור אם יש ממש במדידה זו, ואני ממתין ממנו לתשובה).
ולענ''ד מי שרוצה לומר שמשקל המים והמצה שווים צריך להוכיח מדוע המצה צפה ע''פ המים ואין לומר שזה משום שיש בה אוירים כי גם אם ניקח קליפה דקה של מצה ללא אוירים היא תצוף כל זמן שלא תבלע מים, והמוחש לא יוכחש.
כבודו השיב בעצמו מדוע צפה ע"פ המים, וזאת מפני שיש בה אוירים. ומה בכך שאם ניקח קליפה דקה של מצה היא תצוף כל זמן שלא תבלע מים, הרי אחר שתבלע מים היא כבר לא תצוף, וזה מחמת שגם לה יש אוירים, והראיה שאח"כ בלעה מים, והיינו באוירים שבה.
אולם נראה דמה שניסח "אם ניקח קליפה דקה של מצה ללא אוירים" הוא דבר שבמציאות אינו מעשי, שהרי כל שאפשר ליטלה כאחת ואינה מתפוררת, יש לה עובי מסויים, ובו יש אוירים, ואם דקה יותר מזה כבר אינה ניטלת כאחת אלא מתפוררת.
ועכ"פ איני רואה בכל טענתו כאן יותר מ"אמדנות" שעל פיהם מקשה ומהם טוען, ובמח"כ לדעתי יש לאמוד ולהגדיר באופן שונה, ובכלל יש דברים שקודם כל צריך לבחון במציאות אם האמדן נכון או אכזב, כשקיעות השקדים, ושאר דברים, שנוכחנו בהם בהמחשות.
ומאחר שבמדידות שהראנו בהסרטה במוחש, כמות המצה של כ-30 גרם, לא הוסיפה יותר מכ-30 סמ"ק, מוכח בעליל שנפח המצה אינו יותר ממשקלה.
וכן הוא לגבי השקד שכתבתי לעיל שגם חתיכת שקד ללא אוירים או קליפה שוקעת במים
איני מבין כיצד ניתן להכחיש המוחש שהראנו בעליל בהסרטה, שכ-20 שקדים, ששקלו 29 גרם, נטחנו, ונכנסו למזרק, ועמד על 26 סמ"ק בלבד, וחתיכה אחת קטנטונת של כעשירית שקד בלבד נמלטה, עם אולי איזה אחוז אחד או פחות של פירורין שיתכן שנמלטו במטחנה, כך שכפי שביאר שם הרב, לכל היותר היה 27 או 28 סמ"ק אחר שהיינו מוסיפים את אותה חתיכה ואותם פירורים.
אבל עכ"פ הטעות המוחצת של מי שמשער בנפח מוכחת בעליל בהסרטה זו, שהרי הרבנים שמורים לפי נפח, מורים ובאים להדיא שבערך בשישה שקדים יש בודאי כזית ויש לברך ברכה אחרונה, וכך הם מברכים בעצמם, ואילו במציאות רואים שבכעשרים שקדים, שיש בהם למראית עין נפח של לפחות פעמיים מקופסת גפרורים המדוברת, אולם לפי האמת שיעור הנפח שלהם אינו יותר מ-27-28 סמ"ק בדוחק גדול.
ומה יענו כל אותם רבנים המורים לשער לפי הנפח?! אלא שהם סבורים שאין לסלק כל החללים, לפי שסבורים שזו המצאה של הגר"ח נאה זצ"ל, אבל כפי שהראנו ברורות שכן היא דעת כל גדולי רבותינו הספרדים מעתיקי השמועה, שאין להחשיב החללים כלל, מעתה נמצא שכל אותם ששינו ההוראה ממסורת רבותינו לשער במשקל, והתחילו לשער ולהורות בנפח, מכשול גדול עלה בידם, ועליהם לחזור בהקדם למסורת אבותינו ורבותינו בידינו לשער אך ורק לפי משקל ובשום אופן לא לפי הנפח, ואתה דע לך!
גם מי שמשער לפי נפח פחות מהמשקל נמי איכא ס''ס שמא ברכה לבטלה מדרבנן ושמא שיעור כזית כהרי''ף והרמב''ם. נמצא א''כ שאין כאן שום ענין להחמיר כאן ולהקל שם.
שוב כבודו משער לפי אמדן ולא ע"פ בחינה במציאות, וזה מביא לטעויות רבות, שאת חלקן "אולי" אצליח לנסות להבין, והשאר "בטוח" לא יהיה בידי את הידע הנדרש ע"מ להבין וכ"ש לבאר.
ואסביר הדברים:
דמ"ש שגם מי שמשער לפי נפח פחות מהמשקל לפי הרי"ף והרמב"ם יש לו כשיעור, הנה לפי כל המדידות שעשינו בדברים הנראים בנפח של כזית ושוקלים פחות מכזית, הראנו במוחש שבנפח שנראה כזית אין אפילו 18 סמ"ק, שבשליש או חצי מצה היה 10 או 15 סמ"ק, בחבילת במבה של כ-25 גרם יש כ-25 סמ"ק סה"כ, וכן הוא בשקדים, ובפרוסת לחם, ובאף אחד מהם לא היה 18 סמ"ק ב-15 גרם,

נמצא שאין כאן ס"ס כלל, אלא יש כאן בודאי ברכות לבטלה, דאורייתא או דרבנן כל חד לשיטתיה. (ואיני מדבר לפי הטוענים שכזית הוא 4 או 7 גרם, נגד מסורת כל רבותינו שדנו רק לפי הסוגיות ודברי רבותינו הראשונים וגדולי האחרונים, ולא לפי הזית של העצים, אף שהיו להם זיתים לרוב, וכגון החסד לאברהם, חמדת ימים, פר"ח, זרע אמת, מטה יוסף יקואל, מרן החיד"א בחדרי בטן, חסד לאלפים, הגר"ח פלאג'י, הגאון בא"ח, כה"ח סופר, וכל יתר גדולי הפוסקים הקדמונים, כשבאו לדון בשיעור כזית לא טענו על התוס' מן המציאות שאנו רואים שהזית הרבה פחות מחצי ביצה, אלא ביררו ע"פ הסוגיות מה שנראה יותר מכוון, כמו הרמב"ם שהוא לכל היותר שליש ביצה, או כמו התוס' שהוא כשליש ביצה, וכך נקטו למעשה כהרמב"ם, או לחוש לשניהם, וכן דנו כמו מי הכריע מרן הש"ע, אף שלנגד עיניהם זיתים לרוב, ומהם היו שגלו ממדינה למדינה כמה פעמים, וראו גם זנים שונים, ואתה דע לך).
זאת ועוד במצוות דאורייתא ודרבנן של כזית בסוכה ומצה ומרור וסעודות שבת וכל כיו"ב, אינם ענין לספק של מחלוקת הפוסקים אם ברכה לבטלה דאורייתא, ומפסידים המצוה לפי האמת?!
וכן בנידון ג' או ד' ביצים של קביעות סעודה, אינם ענין לשיעור כזית של הרי"ף והרמב"ם, ומה ס"ס איכא הכא למסמך עלה בשלוש או ארבע ברכות לבטלה?!
בכל דבר ששוקע במים יש לקחת יותר, ורבים הם: תמרים, שקדים, שעועית, חומוס, אורז, חיטה, גזר, תפוח אדמה, גמבה, סלק.
יש לבחון כל דבר אם אכן כך הוא, ששוקע, וכפי שנוכחנו בהסרטה דמה שפשוט בעיניו שהשקד שוקע, למעשה זה אינו. ועוד, דאף אם היה שוקע, יתכן שהיו לזה הסברים שונים, כל שהוא יסתור את המדידה בפועל, ששוקלים מהמאכל, ומודדים נפחו אחר טחינה או מעיכה וכדומה, ורואים שיש שוויון מוחלט או כמעט מוחלט, ומה יעזרו כל מיני השערות וטענות עקיפות, שצריך ידיעה רחבה כדי לבאר כיצד יתיישבו עם העובודת האחרות.
וכל מה שרבותינו שיערו במשקל הוא כשרצו לתרגם את הנפח של מאכל מסויים למשקל, ואח''כ יקחו תמיד במשקל לפי מה שעלה, או שהחמירו בדברים שהם קלים מהמים אך רק לחומרא דהיינו בברכות, כי לגבי יום כיפור הוי קולא שאוכל יותר מכשיעור וחושב שאוכל פחות מכשיעור. וגם לגבי ברכות ודאי שלא נקטו לפי משקל בדברים הכבדים מן המים.
כבר הראנו בדברינו עדותם של הרב מטה יוסף יקואל, מלפני ר"נ שנה, הרב פתה"ד, הרב כה"ח, והרב חזו"ע סוכות, וכמו"כ הוראתם הבהירה של הרב בית דוד, מרן החיד"א, ושאר כל הפוסקים שהביאו דבריהם לגבי ג' וד' ביצים של פת כסנין על כלל סוגיה, שדיברו בהכל בין לחומרא בין לקולא, דהיינו להיזהר מלאכול יותר מנ"ד דרהם הוא קולא, ולאכול יותר מע"ב דרהם הוא לקולא, וכן לאכול חוץ לסוכה עד כביצה לקולא, ולאכול לענין פחות מכותבת הגסה ביוה"כ שהוא לקולא, וכל כיו"ב. ולא אשתמיט לשום פוסק לסייג הדברים דהיינו לחומרא ולא לקולא, אדרבא כתבו דבריהם בשווה ובמוחלט, ושכך היא ההוראה המסורה ע"י מעתיקי השמועה, כדבר ברור ומוסכם.
וכבר העידו באזנינו גם הגר"מ צדקה שליט"א וגם הגרב"צ מוצפי שליט"א שעד חכם ב"צ אבא שאול זצוק"ל היה פשוט לשער הכל במשקל ללא נדנוד של ספק, ורק הוא שחידש לשער בנפח, והגר"מ צדקה אמר שהוא חושש לזה רק לחומרא, אבל אינו מברך על נפח ללא משקל, והגרב"צ מוצפי אמר שאין לבלבל הציבור בזה רק להורות לפי משקל כפי שהיה המנהג פשוט. ותו לא מידי. ואתה דע לך.
מחילה לא כתוב בשום מקום שהזית הוא שליש ביצה.
כתבתי להדיא בזה"ל:
ש לסמוך על הרי"ף והרמב"ם ושכן י"ל בדעת מרן בעיקרא דדינא, והיינו ב-18 גרם, שלשיטתם הכזית הוא שליש ביצה לכל היותר.
אולם בלאו הכי כתבו להדיא בשיטת הרמב"ם כל רבותינו הפוסקים, מהחמדת ימים ואולי עוד לפניו, ועד דורנו אנו (ולצערנו ולא עד בכלל, לפי שאנו דור דעה מעל כל הדורות קודמים...) שהזית לשיטת התוס' חצי ביצה שהוא ט' דרהם, ולשיטת הרמב"ם כשליש ביצה שהוא ו' דרהם לכל היותר, כך כתבו מה שזכור לי לפו"ר בלא לחפש, הגאונים חמדת ימים, זרע אמת, מטה יוסף יקואל, פרי חדש, מרן החיד"א בחדרי בטן, חסד לאלפים הגר"ח פלאג'י, בא"ח, כה"ח, חזו"ע, ועוד ועוד.

ביקרא דאורייתא
שמעון ללוש ס"ט
 
#18
ב"ה
שוב שלח אלי הת''ח הנ''ל סרטון על בדיקה שעשה גם ביחס בין הנפח למשקל של קמח מצה בצורה מדוייקת מאוד,
הוא לקח קמח מצה שמורה והכניס למזרק ולחץ חזק להוציא את כל האוירים ועלה לו קרוב ל10 סמ"ק.
לאחר מכן שפך את התכולה הנ"ל למשקל דיגיטלי ועלה 6-7 גרם.
הדבר מראה בבירור שהנפח של המצה הוא גדול מהמשקל בכשליש,, וא"כ כדי להגיע ל27 סמ"ק די בכ18 גרם.
מה שהבאתם מהרשב''ץ שיש חללים בין הגרגירים אמת ונכון הדבר, אך לא רק ע''ז הסתמכנו אלא גם על בדיקת הנפח דהיינו שטח כפול גובה שג''כ יצא כך, וכנראה שהקמח מצה טחון היטב שהאויר שבין הגרגירים אינו כ''כ משמעותי. אך מ''מ אני תמה כי כל הבדיקות בסרטון היו על דרך טחינת המאכל, ולכן הבאתי ראיה זו והעלתי כעת את הסרטון כדי להוכיח לפי שיטת המדידה שנקטתם בה.
בבדיקת הנפח עצמו שעליהם הסתמכתם, מי ערב לנו שאין חללים דקים מן הדקים, ואדרבא נמצא לפנינו במדידות הנזכרות שהחוש מעיד שאכן קיימים חללים כאלו, שהרי לאחר טחינה דקה מן הדקה, וכן אחר מדידה במים כפי שעשינו, הושווה הנפח למשקל, וזהו מופת חותך מן המציאות, שההשערה שבקמח מצה "מסתמא אין כ"כ חללים משמעותיים", אינה נכונה עובדתית. שלעולם אם נפח המצה גדול ממשקלה, היה צריך מפלס המים במדידה לעלות ע"י 15 גרם מצה לפחות ל-20 סמ"ק נוספים בבקבוק יתרים על המפלס שהיה קודם לכן מן המים לבד. וכן ב-30 גרם מצה היה צריך לעלות לפחות ב-40 סמ"ק נוספים על מפלס המים כשהם לבדם. ומה יותר מופת חותך ומכריע מזה?!
ומעתה כל המדידות שעשינו שהם על דרך טחינת המאכל, אינם דומים לקמח מצה, ואדרבא לגבי טחינת המצה שכן נעשתה בשיעור, והיה הפרש של שליש, הסברנו תכף לרבי יעקב אריה שמסר את השיעור, שכבר מבואר ברשב"ץ שיש לטחון עד שיהיה כאבק דק, ומפני החללים, ותכף הביט רבי יעקב במצה הטחונה שבידיו, וראה שאפילו לרמת טחינה של "קמח מצה" לא ממש הגיעה טחינה זו, וכמו שרואים כל זה בהסרטה.
אולם זהו דוקא בדברים הנכססים היבשים לגמרי כמו מצה, קרקר, וכדומה, שאינם על בסיס מים כלל, (ויתרה מזאת מבואר בספר מטה יוסף יקואל בשו"ת שבסוה"ס סי' א, שבבדיקות שעשה, שקל קמח קודם שנתן בו מים לעיסה, ואח"כ נתן בו מים ועשה ממנו פת כסנין הנקראת בישקוגו, דהיינו כמו בסקויט שלנו, ולאחר אפיה היה הבישקוגו שוקל פחות ממשקל הקמח שהיה בתחילה קודם נתינת המים, ומבואר שלא מבעיא הנוזלים שנתן בעיסה התאדו באפיה, אלא אף הנוזלים הטבעיים שהיו בחיטים התייבשו, ונעשית הפת פחותה במשקלה ממשקל הקמח לבדו), ולכן גם אחר טחינה לא ניתן לדחוס בין הגרגרים, שיש לכל אחד מהם את הקצוות שלו, ונפגשים צלעו של זה בזויתו של זה, והם עדין יבשים וקשיחים ולא מצטופפים בדחיקה, ולכן בשביל להגיע בהם להשויה נכונה מוכרח או לטחון עד אבק, או לחילופין להכניס במים עד שיתרכך ולעקוב כמה עלה מפלס המים, וזהו הנפח שלהם באמת ללא החללים שבתוכם כלל, וכפי שרואים במוחש בהסרטה שעשינו.
והנה בהמחשה שהבאנו בהסרטות קודמות הראנו המדידה ע"י נתינה במים, וכיצד היא מדוייקת, ומכחישה מי שאומר שנפח המצה גדול ממשקלה.
אולם כעת נמחיש בהסרטה שלפנינו כיצד גם בטחינה רואים את ההפרש המועט שבין משקל המצה לנפח לה, שמצה ששוקלת 36 גרם, אחר טחינה יחסית די דקה, בדחיסה כמעט של כל החללים, (למעט חללים שנשארו מחמת הואקום), ובתוספת סמ"ק אחד חיצוני שהיה שם לסתום את הנקב שלא יצא הקמח, נתקבל הנפח במספר 42 סמ"ק, וכשנוריד הסמ"ק של הדבר הסותם, נותר 41 סמ"ק, ונמצא שהנפח שנתקבל מהמצה, לא הגיע אפילו לשישית יותר ממשקלה, שהרי שישית הוא 6 סמ"ק, וכאן עלה רק ב-5 סמ"ק. וגם זה כשמי יודע אם נטחן באופן המירבי שאפשר, ועוד דנותרו חללים שלא נדחקו מחמת הואקום, כפי שרואים כל זה בהסרטה.
ונמצא שהסרטה זו מכחישה במוחלט מי שיבא לטעון שבשליש או חצי או שלושת רבעי מצת מכונה השוקלת 30 גרם, יש נפח של 27 סמ"ק, שזו בודאי טעות חמורה כפי שיראה הרואה. וכמה צדקו דברי רבותינו שאין לנו אלא לילך אחר המשקל.
גם בהסרטה זו מובן יפה מכמה טעמים מדוע לגבי מצת מכונה המדידה בקמח מצה אינה מדוייקת כלל, שהוא אינו דק מספיק כלל וכלל,
וכן מובן בהסרטה זו מדוע במצת מכונה המדידה היותר מדוייקת אינה בטחינה, אלא ע"י שמכניסים אותה לתוך מים וכפי שעשינו בהסרטה קודמת, והבן זה מאד.
ואתה דע לך.

ביקרא דאורייתא
 
#20
יישר כח לרב ללוש הי''ו על בירור כל הענין. ומ''מ נראה שצריך להתיעץ עם אנשים מומחים הבקיאים בחכמת המדע כדי לקבל הסבר מבורר כיצד נכון לבדוק וכדי שלא יהיו סתירות בין תוצאות הבדיקות בין אחת לשניה.

הנה לגבי השקדים אני מדדתי בשקדים מולבנים דהיינו פרוסות שקד ללא קליפה ושקע מיד, אולם בדיקתו של הרב ללוש מראה בעליל שישנם שקדים ששוקעים וישנם שצפים. ואמר לי חבר שההסבר בזה הוא שאם השקדים ישנים הם צפים כי נכנס בהם אויר אבל שקדים טריים אמורים לשקוע. וכנראה ששקדים קלויים כולם יצופו כי הם התיבשו בקליה. ואמר לי שכך גם בודקים ביצה אם היא טריה, אם היא שוקעת במים היא טריה, ואם צפה היא ישנה כי נכנס בה אויר.

לגבי הבדיקה במזרק עדיין יתכן שישנם שישנם אוירים בין גרגיר לגרגיר אף שהם טחונים היטב וזה מעלה מאד את הנפח למרות שלנו זה לא כ''כ נראה לעין, ולכן יש סתירה בין הבדיקות במזרק שעשה הרב ללוש לבדיקה שעשה חבר שלי. וראיה לדבר שאם טוחנים חומוס במטחנה, לאחר הטחינה יעלה המפלס של החומוס הטחון ממה שהיה קודם, זאת אומרת שהאוירים שיש בין הגרגירים מוסיפים הרבה בנפח.

כמו כן לא מצאנו ברבותינו ששיערו לחם ע''י מים אלא ע''י דחיסה, ולכן יש להוכיח שבדיקה זו אכן אמיתית, ויש ולהמתין לתשובת המומחה ששאל הרב ללוש. וגם אני מכיר איש מקצוע שמבין בענינים אלו ואנסה בלי נדר לברר אצלו.
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'