• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

נפח ומשקל

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
קבלתי כעת סרטון מחבר שלי שעשה בדיקה על ביגלה שטחנו דק ועלה ובנפח של 14 סמ''ק עלה משקלו 8 גרם. גם אמר לי שכאשר מודדים בצורה כזאת יש קודם להכניס את האבקה למזרק ואח''כ למדוד את משקל האבקה כי כך מגיעים ליתר דיוק מאשר אם נשקול קודם את הביגלה ואח''כ נטחן כדי לבדוק את הנפח. ולכן ראוי לחזור על בדיקת נפח המצה באופן זה לראות אם באמת תתקבל תוצאה אחרת.

tps://www.youtube.com/watch?v=AhGURuS0Kq8&feature=youtu.be
 
נערך לאחרונה:
כדאי לראות את הסרטון שהעלה מוישי הי''ו, שם הרב יצחק יוסף שליט''א אומר במפורש שעיקר השיעור הוא לפי נפח ורק מפני שקשה לנו לשער לוקחים לפי משקל אבל באמת ישנם פעמים שאף בפחות מהמשקל איכא שיעור. עכת''ד. ונמצא שמי שהתברר אצלו מה שיחס בין נפח למשקל ע''פ מדידה נכונה ומדוייקת יוכל לסמוך ע''ז. אלא שיש כאן ויכוח כיצד יש לבדוק, ומדברי הרב יצחק שליט''א שדיבר על מצה משמע שהמצה היא פחות מהמשקל ורק נקטינן לחומרא לקחת לפי משקל. אך אם באמת נכונים דברי האומרים שהמצה קלה יותר בשליש גם הוא יודה שיהיה אפשר להקל. אלא שיש לנו כאן מחלוקת כיצד לבדוק ולכן העלתי את סרטון הביגלה כדי שיתלבנו הדברים יותר.
 
ב"ה
הנני להציג מכתב שאלה ותשובה
ששלחנו למומחה הרב ד"ר אליה ליכט הי"ו,
ואשר השיב אלינו:

הגדרת "חללים" בפת נכססת
ב"ה
לכבוד ידידנו הנכבד ונעלה, מיחידי סגולה,
מזכה הרבים בחכמה שבידו, הרב ד"ר אליהו ליכט הי"ו,

שוב הנני מודה על העבר, שזיכה אותנו והועיל לנו במידע חשוב ובניסוח מדוייק,
בעבור בירור דבר ה' זו הלכה, אשריו ואשרי חלקו!

וכעת על עסקי עתה באתי, לברר בסיוע מכבודו,
עבור מו"מ שיש בין כמה תלמידי חכמים מורי הוראות, בענין החללים שבמצת מכונה.

אנו עוסקים לברר דוקא לפי השיטה שסוברת למדוד שיעורי אכילה לפי כמות "גוף המאכל נטו", שיש ממנו הנאת גרון והנאת מעיים,
למעט "כל" החללים הקיימים, "ואפילו הזעירים ביותר", (שכך היא דעת גדולי רבותינו הספרדים מעתיקי השמועה דור אחר דור, כמבואר בכתובים).

ערכנו מדידה (מתועדת בהסרטה) של מצת מכונה במשקל כ-30 גרם, ועמדה על כ-30 סמ"ק, באופן זה:

הכנסנו מים בכמות 70 סמ"ק לתוך בקבוק תינוק,
אח"כ ריסקנו מצה אחת ששקלה כ-30 גרם לתוך הבקבוק,
בחשנו מעט בכפית עד שתתרכך המצה כהוגן, ע"מ שהמים יחלחלו בכל חלקיה, ולא ישארו כלל חללים ריקים,
אחר שהתרככה המצה, השוינו ע"י כפית את השטח העליון של המצה המרוסקת הרוויה במים,
ומפלס המצה הרוויה עמד על כ-100 סמ"ק.

מכאן הסקנו שהכמות של גוף המצה נטו ללא החללים שבה כלל, ואפילו הזעירים ביותר, משתווה פחות או יותר למשקלה, כ-30 סמ"ק, לכ-30 גרם.


אולם יש מי שטוען לנו ש"גוף המצה" הוא דחוס מאד ללא חללים כלל, (והיינו לאחר שמסירים הבועות אויר הנראות לעין, ומגיעים לעובי המרכזי של המצה, ונראה לעין שהוא דחוס מאד), וגוף המצה הנזכר שהוא דחוס ללא חללים, משקלו הסגולי קל מן המים, והכמות של 30 גרם מצה, יתירה מכמות של 30 גרם מים בשליש לפחות.
ולטענתנו מן המדידה הנזכרת שעשינו, שהרי מפלס המצה הרוויה, לא עלה בבקבוק יותר משלושים סמ"ק,
השיב לנו, שהוא משום שאע''פ שאין אוירים במצה, מ''מ תכונת המצה לספוג אל תוך החומר עצמו, ולכן אותם מים שהיו צריכים לעלות במפלס נבלעו ונעלמו בתוך החומר, וזו הסיבה שכל חומר שצף ע''פ המים, כאשר הוא סופג מים אל תוך החומר הוא שוקע במים, ושאפשר לנסות ע''י זריקת נייר טישו לתוך מים, בתחילה הוא יצוף ואחר שיספוג מים הוא ישקע, כי החומר עצמו בלוע במים ולא האוירים שבתוכו גרידא]. ע"כ.

אולם לפי הבנתנו, בכל מקום שהמים כן יצליחו לחדור מאליהם, (ללא שינוי מהותי במרכיבי היסוד של המוצר, כגון בישול או שינוי אחר במהות המרכיבים), בהכרח שאינו חודר לתוככי המרווחים הטבעיים שבין צפיפות החומר הנקרא "מסה", כלומר שאין המים חודרים ב"גוף" החומר, אלא חודרים בתוך חללים הקיימים בין חלקי החומר.
ודמות ראיה, שאם ניתן חתיכות עץ או קלקר במים הם יצופו, שהם קלים מן המים ביסודם, מחמת שצפיפות החומר היסודי שממנו עשויים, הנקרא מסה, היא דלילה, ואף שישהו בתוך המים זמן מה, לא יחלחלו המים בין המרווחים הטבעיים ולא ימלאו אותם, ולכן גם לא ישקעו העץ והקלקר לאחר זמן. ואם במצה ראינו שכן מתמלאים הנקבים, ושוקעת המצה, נמצינו למדים שאינם מרווחים טבעיים השייכים למסה, אלא סתם חללים זעירים שנמצאים בין חלקי החומר ואינם מ"גופו".
אודה מאד לכבודו אם יואיל לחוות דעתו הרמת'ה,
לפי הידע המקצועי והנסיון שרכש בתחומים אלו,
ושכרו כפול ומכופל מן השמים, שזכות הרבים תלויה בו,

בכבוד רב ובהערכה,

שמעון ללוש ס"ט
ראש כולל "חכמת שלמה",
ובית ההוראה "טהרת יוסף" - אלעד
שע"י קו ההלכה הספרדי הארצי,
בנשיאות מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א

____________

וזה אשר השיב:

הרב שמעון ללוש שליט"א, שלום רב.

להלן תשובתי על שאלתכם.

א. לעניות דעתי הצדק אתכם, והניסוי שעשיתם אמנם מראה שהנפח "נטו" של המצה בסמ"ק קרוב מאד למשקלה בגרמים.

ב. הטענה שתיתכן גם ספיחה כימית או כימית-למחצה של מים למרכיבי המצה היבשים היא אמנם נכונה בעקרון, אבל אין זה נכון שהמשקל הסגולי "חייב" לעלות בשל ספיחה כזו. משקל החומר שאליו נספחו המים באופן זה אמנם יגדל, אבל בהרבה מקרים גם הנפח יגדל (החומר "יתנפח"), כך שהמשקל הסגולי לא ישתנה בהרבה. למיטב הבנתי – זה המצב גם במרכיבי המצה העיקריים (עמילן וחלבון), ולכן הגידול בנפח של תוכן הבקבוק בניסוי שערכתם משקף בקירוב רב את נפח הנטו המקורי של המצה.

ג. לגבי הראיות שהבאתם מכך שחמרים רבים המוכנסים למים צפים בתחילה ושוקעים רק לאחר זמן – ברצוני להעמיד דברים על דיוקם: בדרך כלל תופעה זו נובעת מכך שחמרים אלה הם "נקבוביים", כלומר, יש בהם חללים קטנים רבים שבתחילת הכנסתם למים הם עדיין מלאים אויר ולכן "משקלם הסגולי" קטן והם צפים, ובהדרגה האויר יוצא מהחללים הנ"ל המתמלאים במים, מה שגורם לעליית "המשקל הסגולי" ולשקיעה. זה המצב באבקות שונות, מוצרי אפיה וגם ברוב סוגי הנייר. עץ וקלקר אינם שוקעים גם לאחר זמן רב – לאו דוקא בגלל שמשקלם הסגולי האמתי הוא נמוך כל כך, אלא בעיקר משום שחלק נכבד מהחללים שבהם סגורים ע"י מחיצות שהמים אינם חודרים דרכן.

בברכה
ד"ר אליהו ליכט
שרותי מעבדה ומידע
 
ב"ה
הסיכום הוא:
שבתחילה היתה תפיסה מוטעית שנפח המצה האמיתי (נטו ללא חללים כלל), ומשקלה, אינם קרובים זל"ז, ויש הפרש של לפחות שליש, וממילא כבר בשליש או חצי מצה יש נפח של כזית, וא"צ שלושים גרם עבור כזית, לא בשביל מצות מצה בליל פסח, ולא בשביל ברכה אחרונה, ולא בשביל קביעות סעודה במשקל ארבע ביצים. וכמו במצה, היתה התפיסה גם לגבי יתר המאכלים שההשערה אומרת כן, כגון במבה, שקדים, וכל מיני דברים שונים. ומכאן היתה קושיא חמורה על המסורת הבהירה בידינו מכל רבותינו הספרדים מעתיקי השמועה מהחמדת ימים והגאון בית דוד ומרן החיד"א וכל דעימיהו, ועד דורנו אנו, דור אחר דור. (עד שעורר מזה הגאון החסיד חכם ב"צ אבא שאול זצוק"ל, וממנו יתד בכמה ת"ח שקיבלו הטענות ושינו ההוראה עפ"ז, לברך ברכה אחרונה בפחות ממשקל ט' דרהם, וכן לברך בהמ"ז בפת כסנין פחות מע"ב דרהם, וכן ע"ז הדרך).
אח"כ הבאנו בירור שלמעשה אינו אלא טעות במציאות לפי מראית העין, וכשבוחנים זאת במבחן המציאות בבדיקה "מדוייקת", דהיינו בסילוק נכון של "כל" החללים, ואפילו הזעירים ביותר, כפי שמבואר להדיא בדברי רבותינו הפתח הדביר ועוד, בביאור המנהג והמסורת בזה, יהיו נפח המאכל ומשקלו שווים בקירוב. כלומר, משקל של כ-30 גרם שווה לנפח של כ-30 סמ"ק.
עשינו מדידות לכך בכמה מאכלים, ע"י טחינה דקה, כגון במבה ושקדים, ע"מ להמחיש זאת, ומכיון שיש להם בסיס מים דבר המאפשר מיעוך אחר טחינה, הדבר נתן אפשרות של דיוק במדידה ע"י טחינה, ונמצא מוכח בעליל שאכן הושווה הנפח למשקל בקירוב כאמור.
אולם במצה נתקלנו בקושי להגיע לרמת דיוק גבוהה, מאחר שהיא יבשה למדי ואינה נמעכת כראוי לאחר טחינה, שנותרים בה תמיד איזה חללים שאינם מסתלקים, גם לאחר טחינה, וכן קשה להגיע לטחינה דקה מן הדקה, ועוד שנוצר ואקום במזרק שאינו נותן ללחוץ ולמעוך החללים כראוי, וגם לאידך גיסא פירורים נותרים זעיר כאן זעיר שם שלא נכנסו בכלי מדידה, כך שקשה להגיע לבירור מדוייק מאד בבדיקה זו.
על אף שגם במדידה זו שכן עשינו לבסוף, נוכחנו בבירור שגם בשליש וגם בחצי מצה בהחלט אין שיעור כזית אפילו לדעת הרי"ף והרמב"ם שמצריכים 18 סמ"ק, שהרי במצה שלימה ששקלה 36 גרם נמצא נפח של כ-41 גרם בלבד, זאת אומרת אפילו לא שישית יותר מן המשקל, וגם נראו עוד חללים בתוככי המזרק בכמה מקומות שלא היה ניתן לדוחקן בלחיצה, כך שבודאי הנפח לא היה יותר מן המשקל אפילו בשישית. שזה אומר שבחצי מצה אין אפילו נפח של 18 סמ"ק שהוא כזית לשיטת הרי"ף והרמב"ם המקילה.
אולם בהיות ששמענו על אופן מדידה בשם אחד מהמוצי"ם בבית ההוראה של כסא רחמים, (הרב מצליח מזוז הי"ו), ע"י שנותנים מים במידה מסוימת בבקבוק תינוק, ואז מכניסים המצה לתוך המים, ורואים בכמה עלה מפלס המים, ויודעים ששיעור המפלס שעלה, הוא שיעור נפח המצה. וטען, שאם תכניס שליש מצה, תראה שיעלה בשלושים סמ"ק, וזה מוכיח שבשליש מצה יש שלושים סמ"ק, שהוא כזית. ע"כ.
וכשחשבנו על זה הגענו למסקנא שאכן זוהי מדידה שאמורה לעמוד על המידה המדוייקת יותר מאשר הטחינה, שכאן כל החללים מתמלאים, ואם בכל זאת יעלה המפלס בשלושים סמ"ק משליש או חצי מצה, זאת אומרת שהמו"צ הנ"ל צודק, שיש בהם כבר כזית, ולא צריך משקל של שלושים גרם, וחוזרת הקושיא שיש לנו על המסורת לשער במשקל מחמת שהוא נותן את המדה המדוייקת יותר.
ובחננו במדידה זו ממצה שמשקלה 30 גרם, בתחילה מדדנו שליש מצה, ועלה כ-10 סמ"ק, אח"כ כחצי מצה, עלה כ-15 סמ"ק, אח"כ שקלנו מצה שלימה, עלה כ-30 סמ"ק, והגענו למסקנא שלא יתכן שנפח המצה יותר ממשקלה, שאם היה הנפח של 30 גרם מצה הנזכרת, יותר משלושים סמ"ק, א"כ כיצד עלה המפלס רק בכ-שלושים סמ"ק, להיכן נעלמה יתרת הנפח של המצה?!
וכשהצגנו מדידה זו בפני הרבנים, עלתה הערה שלכאורה מדידה זו אינה משקפת את הנפח האמיתי של המצה, והשבנו מה שהיה נראה לענ"ד, ונראה שהדברים התקבלו בלאו הכי, כפי אשר עיני המעיין תחזינה מישרים למעלה בקודש.
אולם בכל אופן כתבנו דלרווחא דמלתא שלחנו את ההערה למומחה בתחום, עם ניסיון וידע מקצועי, שהוא גם גברא רבה בידיעה תורנית, וכבר גדולי ישראל הסתמכו על חוות דעתו בכמה נידונים הלכתיים שנועצו בו בעבר, (עי' שו"ת בנין אב, ושמע שלמה, ועוד, בנידון הפפושדו), ע"מ לעמוד על הבירור באופן יותר מכוון ובטוח.
והצגנו כאן את השאלה והתשובה, כפי שהיא לנגד עיננו, והדברים קיבלו ביאור יותר מדוייק במציאות, ובעיקר חיזוק מן המציאות לקיום וביצור ואימות המסורת שבידינו מרבותינו מעתיקי השמועה דור אחר דור, להצדיק דבריהם המצודקים מעיקרא.

ובסייעתא דשמיא נראה שבזה כבר בטלה המחלוקת, והכל על מקומו בא בשלום.

בברכה רבה
 
אחר המחילה מכבוד הרב ללוש שליט"א - עדיין מחלוקת במקומה עומדת וכפי שכתבתי בקצרה לעיל;
נקודת המחלוקת היא איך צורת המדידה.
בדברי הפוסקים שעליהם נשען הרב ללוש מפורש שהבדיקה היא ע"י פירורין דקין ומיעוך החלל [לשון הרב נר מצוה שהביא הפתח הדביר]. וכן הזרע אמת בתשובתו כתב שפת ספוגנית צריך למעך החללים. בסרטונים שהעלה הלוי בענין קמח מצה ובענין בייגלה עשו את הדבר הזה בעצמו ויצא שיש הפרש ניכר בין הנפח למשקל.

וכן מפורש בדברי החסד לאלפים בסי' קס"ח וז"ל והא דמשערינן במשקל היינו כשיש משקל זה בכמות מעט אבל אם הוא דבר שנאפה יפה והוא קל כל שיש בו כמות חצי ביצה לאחר שממעט האויר שבנתיים מברך אחריו וחשוב כזית וכו' עי' ב"ד סי' פ"ב, וזהו הטעם שלענין אכילת מצה משערינן במשקל ולענין אכילת מרור בכמות ועי' מ"ש לקמן סי' ר"י בס"ד ע"כ. ובסי' ר"י כתב וז"ל בשיעור כזית כתבתי לעיל דאם הוא דבר קל שנאפה יפה לא משערינן במשקל אלא בכמות חצי ביצה לאחר שימעט האוירים שבנתיים ואם הוא פת סופגנין שנתפח עד שאין האוירין שבו נרגשים האוכל כמות חצי ביצה ממנו אינו מברך דלפי האמת לא יאכל כזית עד שימעך אותו ויהא בו כחצי ביצה ע"כ.

ומפורש שיש חילוק פת קלה לפת כבידה, וכתב כן גם בדעת הזרע אמת גופיה, ואין הוא חולק עליו, אלא שצורת המדידה שהיא כנ"ל מורה כן לחלק בין פת קלה [שזה כעין המצה שלנו והבגיילה וכדומה] לפת כבידה [שזה כעין המצה הרכה שלנו].

צורת הבדיקה שחידש הרב מצליח מאזוז שהסכימו לו הרב ללוש וחבריו - היא חידוש שחידשה תורה דילם, ואין זו מסורת חכמי הספרדים כלל. הם לא שיערו כן כפי המתבאר בספריהם, ואי אפשר לאחוז בטענת המסורת [שעושים לפי משקל] ולבדוק את הדברים שלא כפי המסורת של החכמים הנ"ל בעצמם.

גם אם לא היה לנו הבנה מדוע לא שיערו כן - עצם זה שאף אחד מחכמי ישראל במשך הדורות לא כתב לבדוק כן בדברים הבולעים - זה אומר שאין זו צורת הבדיקה, ואפשר לומר כמה טעמים למה, אבל זוהי המציאות שלא בדקו בצורה כזו.

ועל כן נראה לי שעדיין יש לבדוק כל דבר לגופו בצורה שהראה הלוי בסרטונים, ולפי זה לקבוע את היחס המתאים למשקל ולנפח בכל דבר לגופו, וכפי שהורונו רבותינו בעצמם שרק משום שיצא להם המשקל שוה לנפח לפי בדיקתם כתבו לשער במשקל, אבל אם לא היה יוצא להם כנ"ל [וכפי שעשו כיום לפי צורת הבדיקה שקבעו הם] - אה"נ גם לפי דעתם אין לשער אלא בנפח.
 
ב"ה
ידידי הכהן שלום,
המחלוקת שהיתה לכאורה ביני לבין הרב הלוי, בטלה בהחלט, כפי אשר עיני המעיין תחזינה מישרים.

אצטט רק קטע אחד שכתב הרב הלוי אחר הבירור הממושך שבינינו, ולאחר שהשבתיו על רוב הטענות, (מלשון הר"ש על התוספתא, מכובד השקדים, מבדיקת המצה שעשה ע"י טחינה, ועוד ועוד, וכפי הנראה קיבל כל הדברים בעניינים אלו, ע"ש), ומקטע זה שאצטט יראה הרואה בעיניו שבטלה מחלוקת:
יישר כח לרב ללוש הי''ו על בירור כל הענין. ומ''מ נראה שצריך להתיעץ עם אנשים מומחים הבקיאים בחכמת המדע כדי לקבל הסבר מבורר כיצד נכון לבדוק וכדי שלא יהיו סתירות בין תוצאות הבדיקות בין אחת לשניה...

...לגבי הבדיקה במזרק עדיין יתכן שישנם שישנם אוירים בין גרגיר לגרגיר אף שהם טחונים היטב וזה מעלה מאד את הנפח למרות שלנו זה לא כ''כ נראה לעין, ולכן יש סתירה בין הבדיקות במזרק שעשה הרב ללוש לבדיקה שעשה חבר שלי. וראיה לדבר שאם טוחנים חומוס במטחנה, לאחר הטחינה יעלה המפלס של החומוס הטחון ממה שהיה קודם, זאת אומרת שהאוירים שיש בין הגרגירים מוסיפים הרבה בנפח.

כמו כן לא מצאנו ברבותינו ששיערו לחם ע''י מים אלא ע''י דחיסה, ולכן יש להוכיח שבדיקה זו אכן אמיתית, ויש ולהמתין לתשובת המומחה ששאל הרב ללוש. וגם אני מכיר איש מקצוע שמבין בענינים אלו ואנסה בלי נדר לברר אצלו.

ומעתה, לאחר דברי המומחה הברורים כשמש, בטלה מחלוקת כדברי הרב הלוי.

(אלא שכבודו סבור לעשות מחלוקת נוספת עימי, ואני מניסיון ישן שלנו איני חפץ בזה, כפי שכבר דובר ביננו בעבר, וחלק נכבד מהלומדים בפורום מסתמא מבין במה מדובר, ואכ"מ, ואם חפץ יכתוב לי בהודעה פרטית).

והנני סומך על המתבונן הפשוט, שכאשר ישקיף על הדברים ויסנן את הלשונות השנונים, יבין מעצמו שאין בהם טענות לפי האמת, ואם עדין ימצא מאן דהו איזה קושי ע"פ הדברים, אדרבא אשמח שיכתוב כאן מה שקשה אצלו ואשיבנו בחפץ לב.

בתקוה להבנה,
 
ב. הטענה שתיתכן גם ספיחה כימית או כימית-למחצה של מים למרכיבי המצה היבשים היא אמנם נכונה בעקרון, אבל אין זה נכון שהמשקל הסגולי "חייב" לעלות בשל ספיחה כזו. משקל החומר שאליו נספחו המים באופן זה אמנם יגדל, אבל בהרבה מקרים גם הנפח יגדל (החומר "יתנפח"), כך שהמשקל הסגולי לא ישתנה בהרבה. למיטב הבנתי – זה המצב גם במרכיבי המצה העיקריים (עמילן וחלבון), ולכן הגידול בנפח של תוכן הבקבוק בניסוי שערכתם משקף בקירוב רב את נפח הנטו המקורי של המצה.

יישר כח גדול על הבירור אצל ד''ר ליכט. יעוץ עם מומחים מאד עוזר לכוין לאמיתה של תורה.

לגופם של דברים עדיין לא ברור למה הבדיקה במים מדוייקת יותר, מאחר שד''ר ליכט הודה שיש מצב שהחומר בולע, אמנם הוא כתב שבהרבה מקרים גם הנפח יגדל וא''כ המשקל הסגולי לא ישתנה [אף שאינו מובן מדוע לא ישתנה המשקל אחר שבלע כ''כ הרבה מים עד ששינה את נפחו] מ''מ מדכתב בהרבה מקרים משמע שלא כל המקרים, ומה גם שאחרי ככלות הכל יש בשלב הראשוני בליעת מים בחומר המצה מבלי שישתנה הנפח שלה, ונמצא א''כ שע''כ ישנם מים שהיו צריכים להעלות את מפלס המים שבבקבוק אלא שחלקם נעלמו בתוך המצה, וזה מאד משמעותי בנדו''ד.

אתן לכך דוגמא: בעבר מדדתי חסה ע''י הפלת מים ויצא שמשקלה הסגולי כמשקל המים ושו''ר שכ''כ באור לציון ח''ג [מבוא שיעורי המצוות אות יב]. אלא שבערב פסח תשע''ז מדדתי שוב חסה ע''י הפלת מים באופן זה: הנחתי כוס בתוך קערה ומלאתי את הכוס עד שנפלו ממנה מעט מים לתוך הקערה וספגתי אותם ע''י נייר סופג, אח''כ הכנסתי עלי חסה ללא קלח [כי בקלח יש אוירים] ומה שצף תחבתי בעדינות ע''י קיסם, והמים שנפלו הכנסתי לכלי מדידה והיו 6 סמ''ק. אח''כ הוצאתי את החסה וספגתי ממנה את כל המים ע''י נייר סופג והנחתיה ע''ג המשקל ועמד על 4 גרם בלבד. ומה שבעבר מדדנו ויצא שהמשקל הסגולי של החסה קרוב למשקל המים, כנראה ששקלנו את החסה כאשר היא רטובה. ונמצא א''כ שכמה טיפות מים משפיעות מאד על בירור מדוייק של הבדיקה. וה''ה נמי בנדו''ד מכיון שד''ר ליכט מודה שנבלעו מעט מים במצה עצמה קשה עלינו לברר ע''י כך את משקלה הסגולי.

ופוק חזי דכאשר מריטיבים מצה בפסח כדי לאוכלה כשהיא רכה ומתקפלת. עין רואה שאין נפחה גדול מנפח מצה רגילה אלא שווה, וכל מה שהיא כעת רכה וגמישה הוא משום שנבלעו מים בתוך החומר. אך פעמים יוצא שהמצה נרטבת בהרבה מאד מים או שהיתה מונחת על שלולית קטנה של מים בכלי ובאופן זה באמת המצה בולעת יותר מים עד שהיא מתנפחת, ובאופן זה היא כבר לא טעימה למאכל כידוע כי ספוגה בהרבה מים.
 
נערך לאחרונה:
כעת חזרתי לעיין בענין התוספתא שדנו לעיל שטען הרב ללוש הי''ו דמהתוספתא ליכא ראיה דהיא איירי בטומאת אוכלים ובנדו''ד בעינן הנאת מעיים ויש לסלק את האויר שיש בתוך בשקד והבוטן.
ולכאורה מאן לימא לן דבטומאת אוכלים חללים מצטרפים? והלא לכך בעינן אוכלים שאינן בולעים וא''כ ק''ו שחלל שבתוכם לא יצטרף, וע''כ לומר דלא שנא טומאת אוכלין מנדו''ד [וכדי לסלק את חללי השקדים והבוטנים ניתן לחצותם ואז להכניסם למים]. דאל''כ לא היתה התוספתא מדגישה דבעינן אוכלים שאינם בולעים שהרי לפי שיטת הרב ללוש גם אם יבלעו זה רק בחללים וחללים אינם מצטרפים.
אך אם נאמר כמש''כ לעיל שהמציאות היא שהחומר עצמו בולע גם ללא חללים א''כ מובן מדוע משערים באוכלים שאינם בולעים. ודוק היטב.
 
יהיו נפח המאכל ומשקלו שווים בקירוב.
גם אני עשיתי הניסוי הנ"ל עם קמח מצה ויצא 30 גרם קמח מצה שווה ל30 סמ"ק מים.
אך בקמח רגיל יצא 30 ג' קמח לכ-50 סמ"ק מים. וזה מש"כ הרמב"ם שהקמח שוקל פחות מהמים.
האם נעשה ניסוי כזה גם בלחם?
 
גם אני עשיתי הניסוי הנ"ל עם קמח מצה ויצא 30 גרם קמח מצה שווה ל30 סמ"ק מים.
כנראה ששקלת את הקמח לפני שמדדת את הנפח. צריך קודם כל להכניס את הקמח למזרק ולדחוס היטב ולראות כמה נפחו ואח''כ לרוקן את התכולה למשקל ואז לראות אם יש הפרש, וכמו שעשה חבר שלי בסרטון שצרפתי לעיל בקמח המצה ובסרטון של הביגלה.

דרך אגב, לגבי מה ששאלת אם שייך בישול בטיפות מים שנתערבו בתבשיל, כבר עסקתי בזה בעבר ע''פ מעשה שהיה שסחטו לימון על דגים ואח''כ רצו לחמם אותם על הפלטה. ומכיון שאי אפשר להגיב במדור שאל את הרב אני מצרף לך כאן את המאמר.
 

קבצים מצורפים

  • בדין דבר שאינו מבושל שנתערב בשישים אם שייך בו בישול.pdf
    251.7 KB · צפיות: 9
נערך לאחרונה:
ישר כח לרב ללוש שמפנה מזמנו לענות באריכות גדולה, ולחברים מקשיבים שדנים כדרכה של תורה כראוי לפורום ולחבריו.
בעז"ה אחר שיצא מתח"י המכון קונטרס ''שיעורי הלכה - במשקל'' במהדורת ביקורת. בקרוב יצא בסיעתא דשמיא הספר השלם עם תוספות רבות. מי שרואה שיש נדון של מוצה כראוי בקונטרס, אשמח אם ישלח לי בפרטי בקצרה את עיקרי הדברים.
 
ב"ה
יישר כח גדול על הבירור אצל ד''ר ליכט. יעוץ עם מומחים מאד עוזר לכוין לאמיתה של תורה.

לגופם של דברים עדיין לא ברור למה הבדיקה במים מדוייקת יותר, מאחר ש...

לגופן של דברי הרב הלוי האחרונים הנני רואה לסמוך על מי שכל עיקר עיסוקו ועניינו בניסיון של עשרות שנים בבדיקות מעבדה בעניינים אלו בעצמם, ומאחר שכתב את המודגש להלן, הדברים מדברים בעד עצמם.
אבל בהרבה מקרים גם הנפח יגדל (החומר "יתנפח"), כך שהמשקל הסגולי לא ישתנה בהרבה. למיטב הבנתי – זה המצב גם במרכיבי המצה העיקריים (עמילן וחלבון), ולכן הגידול בנפח של תוכן הבקבוק בניסוי שערכתם משקף בקירוב רב את נפח הנטו המקורי של המצה.
אולם לדידן אין זה הנידון כלל וכפי שאבאר בס"ד תכף בסמוך.
 
ב"ה
יישר כח גדול על הבירור אצל ד''ר ליכט. יעוץ עם מומחים מאד עוזר לכוין לאמיתה של תורה.

לגופם של דברים עדיין לא ברור למה הבדיקה במים מדוייקת יותר, מאחר ש...

יורשה לי להעמיד דברים על דיוקם!

אילו היה הדיון: כיצד נכון למדוד ולבחון שיעור נפח כזית וכדומה? האם באופן כזה או באופן אחר, היה מקום לדון ולדקדק במו"מ מן הסברא, מן המציאות, ומן המקורות, ע"מ לעמוד על האופן הנכון ביותר של המדידה.

אולם לדידן בני עדות המזרח הנידון הוא אחר לחלוטין, והוא: האם זה נכון "שמוכרחים" אנו לנטות מן המסורת הרצופה שבידינו מכל מעתיקי השמועה? לשער פת ופת כסנין על כלל סוגיה שבש"ע סי' קסח, לפי משקל ט' או ו' דרהם לכזית, י"ח דרהם לכביצה, נ"ד וע"ב דרהם לג' וד' ביצים של קביעות סעודה, וכן ע"ז הדרך, או דלמא שאין זה נכון "שמוכרחים" אנו לנטות מן המסורת הרצופה שבידינו מכל מעתיקי השמועה?

וממילא נולד "בהכרח" הוראה מחייבת,
או: שמחוייבים אנו למדוד כל דבר לפי הנפח שלו ולא לסמוך על המשקל!
או לחילופין: שמחוייבים אנו לשער דוקא כפי המסורת במשקל והעובר על כך ומשנה ומודד לפי הנפח ידו על התחתונה שאין שום עירבון שיגיע לאמת ובא לידי כמה מכשולות של ברכות לבטלה ביטול מצוות דאורייתא ודרבנן וכדומה!


ומעתה לאחר שנתברר למעלה מכל ספק שאין כל עירבון שאכן יודעים למדוד נכון את הנפח לאור המציאות המורכבת, ואדרבא כמעט כל מדידה יש בה שיקולים וצדדים וצידי צדדים שונים ומשונים!!!
ומאידך נתברר למעלה מכל ספק במדידות מדוייקות של טחינת מאכלים רבים כמו במבה שקדים וכדומה שהמשקל אכן מעמיד על הבירור של הנפח בקירוב כדברי הפוסקים בדיוק נמרץ הפלא ופלא!!!
וכן נתבאר למעלה מכל ספק במדידות הנזכרות כאן (שהן מתועדות) שעד היום נהגו רבבות אלפי ישראל בטעות לשער לפי שליש או חצי מצה לברכה אחרונה בכזית או לארבע ברכות אחרונות בשיעור ד' ביצים, וביטול מצוות דאורייתא שונים!!!


נמצא א"כ נתברר לנו יפה יפה הנידון האמיתי והיחיד שלפנינו, האם מוכרחים אנו לנטות מן המסורת הרצופה בידינו מרבותינו מעתיקי השמועה, או שלהיפך, מוכרחים אנו להמשיך דווקא כפי המסורת בידינו מרבותינו מעתיקי השמועה, ואסור לנו לנסות לסמוך על מדידות שלנו כשהם סותרות לשיעור העולה מן המשקל, וממילא אין לנו לילך אלא אחר המשקל, שלעולם לא יכזב, משא"כ המדידה בנפח שהמכשול מצוי בה, וכפי שביארו לנו המגיד משנה, הפתח הדביר, מרן הראש"ל שליט"א בעין יצחק, ושאר רבותינו מעתיקי השמועה.

ואת כל ונוכחת!!!
 
או לחילופין: שמחוייבים אנו לשער דוקא כפי המסורת במשקל והעובר על כך ומשנה ומודד לפי הנפח ידו על התחתונה שאין שום עירבון שיגיע לאמת ובא לידי כמה מכשולות של ברכות לבטלה ביטול מצוות דאורייתא ודרבנן וכדומה!

זה לשון החסד לאלפים סימן קסח סוף סעיף ה: והא דמשערינן במשקל היינו כשיש משקל זה בכמות מועט, אבל אם הוא דבר שנאפה יפה והוא קל, כל שיש בו כמות חצי ביצה לאחר שממעט את האויר שבינתיים מברך אחריו וחשוב כזית.....וזהו הטעם שלענין אכילת מצה משערינן במשקל ולענין אכילת מרור בכמות. עכ''ל.

ומבואר להדיא בדבריו שאין כאן הוראה אחת חותכת לכל המאכלים אלא כל דבר לפי ענינו. ומש''כ הפוסקים לגבי לחם לשער במשקל היינו משום שהתברר להם שמשקלו שוה לנפח אך מה שברור לנו שאינו שוה כגון מרור או פת שנאפה ביותר והוא קל הולכים אחר הנפח. וכן משמע בנר מצוה שחילק בין קמח שהוא קל לבין הפת שהוא כבד. וגם כבודו מודה בזה לגבי תמרים שראוי לקחת יותר לכתחילה אחר שהתברר לנו שמשקלם כבד יותר.

ונמצא א''כ שאין מחלוקת בינינו בעיקר הדין אלא אם ברוב ככל המאכלים נפחם שוה למשקל או לא. ובזה נחלקו קצת הדעות כיצד לשער. מיהו גם אני מודה שאין לקחת ממש בצמצום שליש פחות במצה אלא הוא רק אומדן שנדע שהמצה פחותה במשקלה בשיעור הניכר. ובפרט לדידי שאני סובר שהזית קטן כשישית ביצה לא ראוי כ''כ למעט כי אין בזה כמעט משמעות של הפרש רציני. ורק לנוהגים להחמיר לקחת כ-30 סמ''ק כתבנו שיש לעשות כמה הנחות ואחת מהם הוא ההפרש בין המשקל לנפח.
 
איני בא להשיב על דברי כת"ר, ואיני מדבר עליהם כלל, אלא שאני אמליץ בזאת על הספר הליכות חיים, של הרב אברהם אבידר על הלכות ברכות, שזכה להסכמה נלהבת ביותר ממרן הראשון לציון. ושם (פרק כד) דן באריכות גדולה מאוד בכל האמור לגבי שיעורים ומשקלים. מהגמרא עד ההלכה הפסוקה, והכל סדור בסדר נפלא.
יישר כח. ראיתי כעת את הספר וראיתי שם שדבריו כדברינו שיש לשער לפי נפח בדברים הקלים. אלא שנראה שנמשך אחר מש''כ הרב בניש בספרו שמצה קלה בחצי ממשקל המים וע''ז כתבנו שהיא קלה בשליש. ואם יש לך קשר עם הרב המחבר תוכל להודיעו על כך.
 
לגופן של דברי הרב הלוי האחרונים הנני רואה לסמוך על מי שכל עיקר עיסוקו ועניינו בניסיון של עשרות שנים בבדיקות מעבדה בעניינים אלו בעצמם, ומאחר שכתב את המודגש להלן, הדברים מדברים בעד עצמם.

השאלה ששאל הרב ללוש את ד"ר ליכט נשלחה כצורתה לפרוספור דורון אורבך [פרופסור לכימיה חרדי, הרוצה לדעת את תאריו הרבים יעיין בויקיפדיה בערכו], וזו לשון השאלה והתשובה.

עבור מו"מ שיש בין כמה תלמידי חכמים מורי הוראות, בענין החללים שבמצת מכונה.

אנו עוסקים לברר דוקא לפי השיטה שסוברת למדוד שיעורי אכילה לפי כמות "גוף המאכל נטו", שיש ממנו הנאת גרון והנאת מעיים,
למעט "כל" החללים הקיימים, "ואפילו הזעירים ביותר",

ערכנו מדידה של מצת מכונה במשקל כ-30 גרם, ועמדה על כ-30 סמ"ק, באופן זה:

הכנסנו מים בכמות 70 סמ"ק לתוך בקבוק תינוק,
אח"כ ריסקנו מצה אחת ששקלה כ-30 גרם לתוך הבקבוק,
בחשנו מעט בכפית עד שתתרכך המצה כהוגן, ע"מ שהמים יחלחלו בכל חלקיה, ולא ישארו כלל חללים ריקים,
אחר שהתרככה המצה, השוינו ע"י כפית את השטח העליון של המצה המרוסקת הרוויה במים,
ומפלס המצה הרוויה עמד על כ-100 סמ"ק.

מכאן הסקנו שהכמות של גוף המצה נטו ללא החללים שבה כלל, ואפילו הזעירים ביותר, משתווה פחות או יותר למשקלה, כ-30 סמ"ק, לכ-30 גרם.

אולם יש מי שטוען לנו ש"גוף המצה" הוא דחוס מאד ללא חללים כלל, (והיינו לאחר שמסירים הבועות אויר הנראות לעין, ומגיעים לעובי המרכזי של המצה, ונראה לעין שהוא דחוס מאד), וגוף המצה הנזכר שהוא דחוס ללא חללים, משקלו הסגולי קל מן המים, והכמות של 30 גרם מצה, יתירה מכמות של 30 גרם מים בשליש לפחות.
ולטענתנו מן המדידה הנזכרת שעשינו, שהרי מפלס המצה הרוויה, לא עלה בבקבוק יותר משלושים סמ"ק - השיב לנו, שהוא משום שאע''פ שאין אוירים במצה, מ''מ תכונת המצה לספוג אל תוך החומר עצמו, ולכן אותם מים שהיו צריכים לעלות במפלס נבלעו ונעלמו בתוך החומר, וזו הסיבה שכל חומר שצף ע''פ המים, כאשר הוא סופג מים אל תוך החומר הוא שוקע במים, ושאפשר לנסות ע''י זריקת נייר טישו לתוך מים, בתחילה הוא יצוף ואחר שיספוג מים הוא ישקע, כי החומר עצמו בלוע במים ולא האוירים שבתוכו גרידא]. ע"כ.

אולם לפי הבנתנו, בכל מקום שהמים כן יצליחו לחדור מאליהם, (ללא שינוי מהותי במרכיבי היסוד של המוצר, כגון בישול או שינוי אחר במהות המרכיבים), בהכרח שאינו חודר לתוככי המרווחים הטבעיים שבין צפיפות החומר הנקרא "מסה", כלומר שאין המים חודרים ב"גוף" החומר, אלא חודרים בתוך חללים הקיימים בין חלקי החומר.
ודמות ראיה, שאם ניתן חתיכות עץ או קלקר במים הם יצופו, שהם קלים מן המים ביסודם, מחמת שצפיפות החומר היסודי שממנו עשויים, הנקרא מסה, היא דלילה, ואף שישהו בתוך המים זמן מה, לא יחלחלו המים בין המרווחים הטבעיים ולא ימלאו אותם, ולכן גם לא ישקעו העץ והקלקר לאחר זמן. ואם במצה ראינו שכן מתמלאים הנקבים, ושוקעת המצה, נמצינו למדים שאינם מרווחים טבעיים השייכים למסה, אלא סתם חללים זעירים שנמצאים בין חלקי החומר ואינם מ"גופו".
אודה מאד לכבודו אם יואיל לחוות דעתו הרמת'ה,
לפי הידע המקצועי והנסיון שרכש בתחומים אלו,
ושכרו כפול ומכופל מן השמים, שזכות הרבים תלויה בו,

בכבוד רב ובהערכה.


שלום רב
כדי לדעת בדיוק מה הוא הנפח של 30 גרם מצה, צריך לטחון 30 גרם מצה לגרגרים דקים ככל האפשר, ולהדק את האבקה בלחץ לתוך תבנית בנפח בר מדידה (למשל לתוך צינור גלילי בקוטר ידוע על ידי בוכנה. על פי עומק כניסת הבוכנה ניתן לחשב את נפח האבקה הדחוסה).
הנסיון שעשיתם עם מים בעיתי, שכן המים נספגים בחומר המצה ומייצרים תערובת קומפקטית. לכן ה "יש מי שטוען...." במכתב ששלחתם אלי , צודק. הניסוי שעשיתם לא יכול לתת תוצאה נכונה. נפח המצה בפועל אמור להיות גדול מ 30 מיליליטר (30 סמ"ק) כי המשקל הסגולי של מרכיבי המצה: שומנים, פחמימות, חלבונים, הוא קטן מאחד. אני מניח שהנפח האמיתי (מצב דחוס) של 30 גר' מצה יהיה כ - 35 סמ"ק.
בברכה,
דורון אורבך


וא"כ התבאר שצדק הלוי בהשערתו ובסברתו הברורה. וצדקו הפוסקים במשך הדורות שכתבו למדוד בדיוק כמו שכתב פרופסור אורבך, וכמו שנעשה בסרטון שהביא הלוי, ודלא כצורה המחודשת להטיל לתוך המים וכו'.
כשעושים את המדידה בצורה מקצועית רואים את ההפרש הברור. אין בזה ספקות וצדי צדדים משונים וכו'. פשוט צריך לדעת איך עושים כמו שצריך ולהגיע לאמת.
מה שהניח פרופסור אורבך ש30 גרם יהיו כ35 - זוהי הנחה ולא בדיקה.
בבדיקה שנעשתה כנ"ל התברר שההפרש הוא גדול יותר [קרוב ל7 גרם מגיע ל9.5 סמ"ק]. ובבייגלה היחס גדול יותר. ומכאן שמוכרחים למדוד כל דבר לפי נפחו בבדיקה מדוקדקת, וכך להורות לרבים.
 
ב"ה
ישר כח על דברי המומחה המסייעים בבירור הענין.

למעשה נמצינו למדים, שאין כל שינוי מהסיכום הברור והמסקנה הבהירה,
לילך דווקא אחר המסורת לשער במשקל ושלא לסמוך בשום אופן על המדידה בנפח!


א. כל המשערים ע"פ נפח, הרי מורים ובאים לציבור הרחב השכם והערב שבשליש או חצי מצה יש בודאי 27 סמ"ק, כל אלו נסתרה הוראתם משני המומחים כאחת. (ואף אם היו מהם ש'מחמירים' ומורים לפי שלושת רבעי מצה, מה שאיני מכיר, עדיין דבריהם היו נסתרים משני המומחים).
שהרי לא מבעיא לשיקול דעתו של הרב ד"ר אליהו ליכט, שנפח המצה יחסית שווה למשקלה, ולפי זה בודאי דבריהם נסתרו במוחלט, אלא גם ל'הנחת' המומחה פרופסור דורון אורבך, אין בנפח המצה יותר משישית ממשקלה, והוראת המשערים בנפח נמצאה בטעות אליבא דרבותינו שבמסורת שמסלקים כל החללים.
ב. כשאנו מכניסים את חוות דעתם של ב' המומחים שלפנינו למבחן המציאות, כפי האופן שכתבו הם לעשות,
נמצאים בידינו ב' עובדות של טחינת מצה שאנו כן יודעים מהם, אחת מתועדת ואחת אינה מתועדת, שמהם נדחית ה'הנחה' של פרופסור אורבך שנפח המצה יש בו תוספת שישית מהמשקל שלה, ולעומת זאת מתחזקת ומתאמתת השערתו של הרב ד"ר אליהו ליכט שאכן נפח המצה שווה למשקלה בקירוב.
עובדה אחת שאינה מתועדת אבל מוחזקת בעדות נאמנה בהחלט, והיא בחוברת "שיעורי אכילה במשקל" של הרב מיארה במהדורת ביקורת נספח א, שהביא מרשימתו של הרב יעקב אריה (מעביר השיעור המתועד של המדידות שעשה), ברשימת המדידות שעשה לעצמו בעבר, שטחן מצת מכונה של מצות יהודה, ששקלה 30 גרם, והמזרק הראה 30 סמ"ק בדיוק.
ועובדה נוספת ומתועדת, היא מדידה זו שעשינו אנו בימים האחרונים, והבאנו התיעוד כאן (לעיל), שם רואים בעליל איך שאנו טוחנים מצת מכונה שמשקלה 36 גרם, וכשהכנסנו במזרק הראתה נפח של 41 סמ"ק, (אחר הסרת 1 סמ"ק שתפסה הסתימה של המזרק כפי שהראנו בתחילת התיעוד), שזה כבר פחות מיחס של 5 סמ"ק ל30 גרם שהניח הפרופסור, ונוסף על זאת שהראינו בעליל בתיעוד כיצד נותרו חללים שלא היה בידינו לדוחקן, כנראה מחמת הוואקום שראינו שם בעליל, ואולי עוד סיבות המעכבות, מקום אחד של חללים ניכר בעליל בתיעוד, ושני מקומות נוספים שאנו ראינו בעיננו קשה לראותם בתיעוד, על אף שהשתדלנו למקד אותם בתיעוד. וזה רק מה שהצלחנו לזהות ממה שהיה בסמוך לדופן המזרק, ומי יודע מה יש עוד בתוככי המזרק הכ"כ רחב שאין אפשרות בכלל לידע ממנו.

ועכ"פ איני מבין כלל מה המשך הדיון והצעות ההוראה כאן לשער בנפח,
אחר שנוכחנו להדיא ש"לא ניתן" לסמוך על מדידות, ועל ניסיונות!


וכיצד ובאיזה אופן מבקשים שתהיה ההוראה בנפח מעתה?!

אם לפי "מראית העין", כבר נוכחנו בעצמנו שזה בודאי שגיאה חמורה ביותר לפי רבותינו שבמסורת ולא צריכא למימר!

אם תהיה ההוראה לפי חצי או שליש או שישית פחות מן המשקל, כבר התברר כאן עובדתית שזה אינו!

ואם תהיה ההוראה למדוד כל מאכל ע"י טחינה ולעמוד על משקל 27 סמ"ק שלו ולהורות בו מכאן ולהבא, הרי כבר נוכחנו יחדיו שלמעשה קשה ואולי אף מן הנמנע להגיע לבירור נכון ע"י טחינה בדבר יבש כמצה, וההכרח להחמיר עד שיצא הספק, כדברי החסד לאלפים. כ"ש אם נאמר כפי שמסתבר מהמדידות שהנפח שווה למשקל בקירוב. ודברים שאינם כה יבשים, שהם יותר על בסיס מים, נתברר בעליל מן העובדות שאכן הנפח שלהם שווה ביחסו למשקל!

(זאת ועוד שאם באנו לומר שיש למדוד כל מאכל לפי מה שהוא, הרי יצטרך האוכל לפני כל מצה שאוכל למדוד אותה, כמה שוקלת היא. תדע, שבערב קודם המדידות שעשיתי, הוצאתי המצה מהשקית ע"מ למדוד, ונדחה הענין למחרת בבוקר, ועלה משקלה בערך 1.5 גרם יותר, וכשסיפרתי זאת לידיד שמבין מעט בכימיה, אמר לי מנפלאות הבורא בחוק מסויים (משהו כמו "חוק איזון חומרים"), אשר כל חומר משתווה אט אט עם הסביבה שנמצא בה, בלחות ויובש, חום וקור, וכדומה, ולכן מצה שהיא יבשה הנמצאת בחדר שיש בו אויר, היות באויר יש רמת לחות הרבה יותר מאשר במצה, אט אט תתלחלח המצה מלחות האויר ע"מ להתאזן עמו בלחותו, וכן להיפך, פרוסת לחם שהיא על בסיס מים ביותר מלחות האויר, תתיבש אט אט ע"מ להשתוות לרמת לחות האויר. ע"כ. כך שמי יוכל תת דעתו על כל שינוי במרכיבי החומר המשפיע באופן ישיר על נפח המוצר מצד מראית העין, שהרי מצה זו שהיתה יבשה והנפח היה פחות, כעת שנתלחלחה נוסף בה נפח הלחות שהוא גם משתער לשיעור אכילה, שהרי הוא חלק מן המאכל, וכן להיפך, פרוסת לחם שעומדת על כזית, כשנתייבשה נתמעט בה הלחות ותופס כעת פחות נפח, שנעשו בה יותר חללים, ולכן כאשר נוקט לפי משקל י"ח דרהם לביצה ט' או ו' לכזית וכדומה, גם אם יתמעטו או יתווספו מחמת לחוש ויובש, המשקל ישתנה בהתאם ויעמיד על הכמות הנכונה בקירוב.)

(וכעת נוכחנו עוד, וכפי שכבר לימדונו רבותינו בכמה הזדמנויות, ספר הברית, רב פעלים, ועוד ועוד לא עת האסף, שאפילו על חוו"ד של מומחים לא ניתן "לסמוך בהחלט", רק בודאי אפשר וראוי מאד להסתייע מהם כמה שניתן ע"מ להגיע לבירור יעיל יותר, וכיוון נכון, כשמכניסים חוות דעתם לכור ההיתוך בהגדרות של תורה, בבחינת חכמה בגויים תאמין, ותורה בגויים אל תאמין).

ולעומת זאת, נוכחנו בעצמנו כמה ההוראה במשקל אחראית ונכונה למעשה, כפי ההוראה שבמסורת בידינו, בכניעה להנהגת רבותינו מעתיקי השמועה מדור ודור, ומוציאה את הנוהג בה מכל טעות במדידה ומכשול בהוראה, ודברי רבותינו חיים וקיימים ומצודקים מעיקרא!

האם אין די בזה כדי להבין ש"אי אפשר" מבחינה מעשית להורות לשער לפי נפח?!
(גם אילו לא היה נוטה מהמסורת)

אדרבא, יבארו לנו כאן הסבורים כן, כיצד בדיוק יהיה הנכון מבחינתנו להורות מעתה?
(באופן שיהיה מעשי, לא תאורתי)

מה בדיוק לומר לציבור בשיעור? או מה בדיוק להשיב לשואל?
 
וכיצד ובאיזה אופן מבקשים שתהיה ההוראה בנפח מעתה?!
בקשתנו היא שכבודו יעשה את הבדיקה כפי שהראה הלוי בב' הסרטונים שהעלה. קודם כל לטחון את המצה או את הבייגלה הדק היטב. לאחר מכן להכניס אותה למזרק ולדחוק את כל האוירים. ולאחר מכן לשפוך את תכולתה למשקל ולראות כמה שוקל. זוהי הבדיקה היותר מדוייקת, ולא לשקול את המצה ואז לטחון אותה ולבדוק את נפחה.
בב' הבדיקות שהעלה הלוי רואים בבירור שיש הבדל ניכר של לפחות שליש בין הנפח למשקל.
נשמח שכבודו יעלה לנו סרטון שמראה את הבדיקה כנ"ל ותוצאותיה.
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חזור
חלק עליון