שלום וברכה.
היות וסופגניה היא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, וכן היא דבר משובח שעולה על שולחן מלכים, לכן יש בטיגונה כל דיני בישולי גויים.
בברכה רבה וכל טוב
היות וסופגניה היא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, וכן היא דבר משובח שעולה על שולחן מלכים, לכן יש בטיגונה כל דיני בישולי גויים.
בברכה רבה וכל טוב
אמת כדבריך, ונשמט ממני לפי שעה.
ישר כח!
אז מה בעצם שאלתך?
ישר כח!
אז מה בעצם שאלתך?
אושרי רביב
Well-known member
כנראה שאין שאלה, אלא שצריך להבהיר דעת מרן זיע"א בזה.
וכן ראיתי שבשו"ת אדני פז ח"ד (להגאון הרב אברהם אבידר, דיין בבית הדין פ"ת ומזכירו מרן זיע"א בספריו. סימן קא)
שעורר בזה, וזו לשונו "ראיתי בשו"ת יחוה דעת חלק ה' (סוף סימן נג) שהעלה להתיר סופגניות הנעשות ע"י גוים, שאין בהם איסור בישולי גוים, ומכל מקום יש להיזהר שישראל ידליק את האש. וסיים "והנוהגים להיזהר תמיד מלאכול אפילו פת נחתום גוי, עליהם להיזהר גם בסופגניות אלה, ותבוא עליהם ברכה". ע"ש.
"ואינו מובן מה שכתב שהנוהגים להיזהר תמיד מלאכול פת נחתום של גוי, צריכים להיזהר גם בזה. והרי כיון שכאן כתב להתנות שהישראל ידליק את האש, א"כ אין עליהם שֵם של פת גוים כלל. ומה מקום יש להחמיר מצד זה. שכן כתב ר"י בן פלט בתשובתו לראב"י אב"ד (סימן רטז) שטעם היתר זריקת קיסם, הוא שמכיון שרואים שהישראל לא אוכל אלא מה שאפה הישראל ע"י זריקת הקיסם לתנור, עולה שנאתו לגוי בליבו ומתרחק ממנו, כיון שאינו רוצה לאכול מה שאפה הגוי, וא"כ לא פת גוי אכל, אלא פת ישראל אכל הוא, ומתרחק ממנו ולא מתחתן עמו. ע"ש. וכן כתב הש"ך יורה דעה (סימן קיב סק"א) שכן משמע דעת הש"ע והרמ"א בכל הסימן (שם) שאין איסור בפת של גוים, אלא באופן שהגוים אפו את הפת, אבל אם הגוי לש וערך הפת, כל שעשה בו ישראל מעשה באפיה, מותר. וכו', ע"ש. וכ"כ הבאר היטב (שם סק"א).
"ואמנם המהריק"ש בספר ערך לחם (שם) כתב, שיש להחמיר כשהגוי לש וערך הפת, והישראל אפה את הפת, ודוקא בפת בעה"ב. והובאו דבריו בדרכי תשובה (שם סק"ב), ומכל מקום כתב על דבריו, שאין לנו אלא דברי הש"ך הנז"ל. ע"ש. וכן כתבו בערוך השלחן (שם סעיף י), ובכף החיים (שם סעיף ב). ע"ש. וכבר פסק הש"ע (סי' קיב סעיף ט) שהשלכת קיסם לתוך התנור, מתרת כל הפת. ע"ש.
"שו"ר בשו"ת יבי"א חלק ט' (חיו"ד סי' ז) שהניף ידו שנית לדון בענין הסופגניות והעלה להיתר גמור, ולא הזכיר שהנוהגים להיזהר בפת נחתום גוי צריכים להחמיר בזה. גם בשו"ת יבי"א חלק י (עמ' רטז ד"ה ואגב) כתב בנדון דידן ולא זכר להחמיר מצד פת נחתום גוי. גם בספרו הליכות עולם ח"ז (עמ' קו סעיף יב) כתב בפשיטות שהסופגניות הנז"ל מותרות ואין בהם איסור משום בישולי גוים, אלא שבהערה שם הועתק מה שכתוב בשו"ת יחו"ד הנז"ל. ושוב כתב (בעמ' קיב) החומרא מצד פת נחתום גוי. ובקיצור ש"ע ילקו"י (עמ' תתא, סי' קיב סעיף ב) העלה מתוך שו"ת יחו"ד (שם) והשמיט מה שכתב שהנוהגים להיזהר תמיד בפת נחתום גוי, צריכים להחמיר גם בזה. ונראה, כיון דלא סבירא ליה, שזה נכון להלכה. וגם הראוני עתה (פרשת וישלח, ה'תשס"ה) שפורסם מה שאמר הגאון יבי"א שליט"א בשיעורו שהסופגניות מותרות באכילה מעיקר הדין, והרוצה להחמיר על עצמו, תבוא עליו ברכה".
וכן ראיתי שבשו"ת אדני פז ח"ד (להגאון הרב אברהם אבידר, דיין בבית הדין פ"ת ומזכירו מרן זיע"א בספריו. סימן קא)
שעורר בזה, וזו לשונו "ראיתי בשו"ת יחוה דעת חלק ה' (סוף סימן נג) שהעלה להתיר סופגניות הנעשות ע"י גוים, שאין בהם איסור בישולי גוים, ומכל מקום יש להיזהר שישראל ידליק את האש. וסיים "והנוהגים להיזהר תמיד מלאכול אפילו פת נחתום גוי, עליהם להיזהר גם בסופגניות אלה, ותבוא עליהם ברכה". ע"ש.
"ואינו מובן מה שכתב שהנוהגים להיזהר תמיד מלאכול פת נחתום של גוי, צריכים להיזהר גם בזה. והרי כיון שכאן כתב להתנות שהישראל ידליק את האש, א"כ אין עליהם שֵם של פת גוים כלל. ומה מקום יש להחמיר מצד זה. שכן כתב ר"י בן פלט בתשובתו לראב"י אב"ד (סימן רטז) שטעם היתר זריקת קיסם, הוא שמכיון שרואים שהישראל לא אוכל אלא מה שאפה הישראל ע"י זריקת הקיסם לתנור, עולה שנאתו לגוי בליבו ומתרחק ממנו, כיון שאינו רוצה לאכול מה שאפה הגוי, וא"כ לא פת גוי אכל, אלא פת ישראל אכל הוא, ומתרחק ממנו ולא מתחתן עמו. ע"ש. וכן כתב הש"ך יורה דעה (סימן קיב סק"א) שכן משמע דעת הש"ע והרמ"א בכל הסימן (שם) שאין איסור בפת של גוים, אלא באופן שהגוים אפו את הפת, אבל אם הגוי לש וערך הפת, כל שעשה בו ישראל מעשה באפיה, מותר. וכו', ע"ש. וכ"כ הבאר היטב (שם סק"א).
"ואמנם המהריק"ש בספר ערך לחם (שם) כתב, שיש להחמיר כשהגוי לש וערך הפת, והישראל אפה את הפת, ודוקא בפת בעה"ב. והובאו דבריו בדרכי תשובה (שם סק"ב), ומכל מקום כתב על דבריו, שאין לנו אלא דברי הש"ך הנז"ל. ע"ש. וכן כתבו בערוך השלחן (שם סעיף י), ובכף החיים (שם סעיף ב). ע"ש. וכבר פסק הש"ע (סי' קיב סעיף ט) שהשלכת קיסם לתוך התנור, מתרת כל הפת. ע"ש.
"שו"ר בשו"ת יבי"א חלק ט' (חיו"ד סי' ז) שהניף ידו שנית לדון בענין הסופגניות והעלה להיתר גמור, ולא הזכיר שהנוהגים להיזהר בפת נחתום גוי צריכים להחמיר בזה. גם בשו"ת יבי"א חלק י (עמ' רטז ד"ה ואגב) כתב בנדון דידן ולא זכר להחמיר מצד פת נחתום גוי. גם בספרו הליכות עולם ח"ז (עמ' קו סעיף יב) כתב בפשיטות שהסופגניות הנז"ל מותרות ואין בהם איסור משום בישולי גוים, אלא שבהערה שם הועתק מה שכתוב בשו"ת יחו"ד הנז"ל. ושוב כתב (בעמ' קיב) החומרא מצד פת נחתום גוי. ובקיצור ש"ע ילקו"י (עמ' תתא, סי' קיב סעיף ב) העלה מתוך שו"ת יחו"ד (שם) והשמיט מה שכתב שהנוהגים להיזהר תמיד בפת נחתום גוי, צריכים להחמיר גם בזה. ונראה, כיון דלא סבירא ליה, שזה נכון להלכה. וגם הראוני עתה (פרשת וישלח, ה'תשס"ה) שפורסם מה שאמר הגאון יבי"א שליט"א בשיעורו שהסופגניות מותרות באכילה מעיקר הדין, והרוצה להחמיר על עצמו, תבוא עליו ברכה".