ספר אור חדש - אסיפת אלפי שיטות ראשונים שלא נזכרו בב"י וסידורם על סדר כל הטוש"ע
- Thread starter כמעיין המתגבר
- תאריך התחלה
- צופים 10
כמעיין המתגבר
Member
1346 עמודים, הוספתי בהל' ראש השנה ויוה''כ.
נערך לאחרונה:
כמעיין המתגבר
Member
1371 עמודים
כמעיין המתגבר
Member
1384 עמודים
חידשתי את הלכות אבילות.
חידשתי את הלכות אבילות.
כמעיין המתגבר
Member
1416 עמודים
כמעיין המתגבר
Member
1461 עמודים
חידשתי את מאה ועשרים הסימנים הראשונים של יורה דעה.
חידשתי את מאה ועשרים הסימנים הראשונים של יורה דעה.
כמעיין המתגבר
Member
1489 עמודים
כמעיין המתגבר
Member
הספר בעריכה חדשה, כולל כותרות וקישורים לאורך כל הספר.
1447 עמודים
1447 עמודים
כמעיין המתגבר
Member
המהדורה המעודכנת, הספר עבר שוב עריכה נוספת וגימורים, ונוסף בו הרבה בכל הל' יין נסך והכשרת כלי יין נסך, נטילת ידים ראשונים ואחרונים, ונדה, ועוד.
1379 עמודים
הספר הודפס בכמות מצומצמת בב' כרכים בכריכה דקה, וניתן להשיגו במחיר סמלי של 20 ש"ח לב' הכרכים יחד, (ולגבאים לצורך בתי מדרשות בעשרה ש"ח), בבני ברק באיזור רחוב סוקולוב, ניתן ליצור קשר במייל.
1379 עמודים
הספר הודפס בכמות מצומצמת בב' כרכים בכריכה דקה, וניתן להשיגו במחיר סמלי של 20 ש"ח לב' הכרכים יחד, (ולגבאים לצורך בתי מדרשות בעשרה ש"ח), בבני ברק באיזור רחוב סוקולוב, ניתן ליצור קשר במייל.
כמעיין המתגבר
Member
המהדורה המעודכנת 1390 עמודים
חידשתי את כל הל' נדה והרבה ממקוואות, וסיימתי בעז"ה את ספר תורת הבית לרשב"א ובדק הבית לרא"ה.
יעויין בהודעה הקודמת בענין הספרים המודפסים, נותרו כחמשה עשר ספרים, וגבאים לצורך בית מדרש יכולים לבוא ליטול בלא תשלום (לא לישיבות).
חידשתי את כל הל' נדה והרבה ממקוואות, וסיימתי בעז"ה את ספר תורת הבית לרשב"א ובדק הבית לרא"ה.
יעויין בהודעה הקודמת בענין הספרים המודפסים, נותרו כחמשה עשר ספרים, וגבאים לצורך בית מדרש יכולים לבוא ליטול בלא תשלום (לא לישיבות).
כמעיין המתגבר
Member
1406 עמודים
חידשתי את כל הלכות נדה, מקוואות, ברכות
חידשתי את כל הלכות נדה, מקוואות, ברכות
בענין מחבר הספר אור חדש יש לציין:
א'. שמחבר הספר בספרו "אור חדש" (ע"ד מרן החיד"א בשם הגדולים ח"ב ספרים) תב בזה"ל "אל יעלה על דעתך שחיבור הב''י הוא מושלם לחלוטין ואין מה להוסיף או לשנות בו דהא יש הרבה ספרים חשובים שלא ראה אותם הב''י וכן הרבה ספרים שלא עיין בהם על כל דבר ודבר, ואכתוב כאן מקצתם וכו' (א"ה. כאן הביא רשימה של ספרים שלא נזכרו בב"י או שנזכרו מעט, וכמדומה שכולה נתבארה במאמר בגליון נו). היוצא מכל האמור שהספר ב''י אינו אלא טיפה מן הים מהספרים שנמצאים עמנו ומהספרים שמתחדשים עלינו בכל עת, ועל כן חובה גדולה עלינו לפני שאנו מוציאים זמננו בלהעמיק חקר בדברי הראשונים ראשית לאסוף את כולם אל ההלכה, וכמה וכמה פלפולים של אחרונים וטירחות שטרחו נדחים מההלכה לאחר שאנו רואים את דברי כל הראשונים באותו ענין".
ודברים הללו לא ניתנו להאמר כ"ש שלא להכתב על רב רבנן גדול הגדולים אשר מימיו כל בית ישראל שותים.
ואם כי יש מקומות בהם אמרי' אילו היה רואה דברי הראשונים (וכמש"כ מהרי"ק הו"ד ברמ"א חו"מ סי' כה), אולם כ"ז רק בדברים שלא היו בהישג ידו, אבל לא בספרים שהיו באמתחת הפוסק, וכמבואר בדברי המהרי"ק הנז'. וגם לא בכל פוסק שייך לומר אילו היה רואה, דהא יש ראשונים שהב"י פליג עלייהו, ומנ"ל שאם היה רואה דבריהם בזה הענין היה חוזר בו. וכן כשפסק כד' כמה מן הראשונים מנ"ל שהיה חוזר בו אילו היה רואה ד' ראשון אחר. ולא מיבעיא לד' החזו"א שאיננו חשים לדברי ספרי הראשונים הנדפסים. אלא אף לד' מרן הגרע"י זיע"א דחשים אנו לדבריהם, המעיין בדבריו יראה שלא השתמש בכלל זה נגד ד' מרן הב"י אלא במקום שא' מעמודי הוראה כתב בתשו' שלא נדפסה בזמנו, דלא כדבריו.
ב'. גם בירחון האוצר (גליון נו עמ' תלה) כתב המחבר הנ"ל, שמרן הב"י "לא עיין הרבה בחידושי הרשב"א והרמב"ן וכו'". הדברים קשים מאוד להאמר, דהרי הם מהחיבורים שמזכיר בחיבורו הכי הרבה, ובפרט שכותב על הרשב"א שהוא עמוד העולם אשר באורו נראה אור, ואיך ימעט מעיון בד' א' מעמודי העולם?! ולכן נראה לענ"ד לומר, דמה שמביאו בד"כ מכלי שני אינו מפני שלא ראה דבריו בפנים, אלא אדרבה מפני רוצה להביא שהביאוהו כבר, שזו סייעתא שמסכימים לדבריו בזה.
מכל הנ"ל יוצר שדברי המחבר הנ"ל צריכים בדיקה היטב.
א'. שמחבר הספר בספרו "אור חדש" (ע"ד מרן החיד"א בשם הגדולים ח"ב ספרים) תב בזה"ל "אל יעלה על דעתך שחיבור הב''י הוא מושלם לחלוטין ואין מה להוסיף או לשנות בו דהא יש הרבה ספרים חשובים שלא ראה אותם הב''י וכן הרבה ספרים שלא עיין בהם על כל דבר ודבר, ואכתוב כאן מקצתם וכו' (א"ה. כאן הביא רשימה של ספרים שלא נזכרו בב"י או שנזכרו מעט, וכמדומה שכולה נתבארה במאמר בגליון נו). היוצא מכל האמור שהספר ב''י אינו אלא טיפה מן הים מהספרים שנמצאים עמנו ומהספרים שמתחדשים עלינו בכל עת, ועל כן חובה גדולה עלינו לפני שאנו מוציאים זמננו בלהעמיק חקר בדברי הראשונים ראשית לאסוף את כולם אל ההלכה, וכמה וכמה פלפולים של אחרונים וטירחות שטרחו נדחים מההלכה לאחר שאנו רואים את דברי כל הראשונים באותו ענין".
ודברים הללו לא ניתנו להאמר כ"ש שלא להכתב על רב רבנן גדול הגדולים אשר מימיו כל בית ישראל שותים.
ואם כי יש מקומות בהם אמרי' אילו היה רואה דברי הראשונים (וכמש"כ מהרי"ק הו"ד ברמ"א חו"מ סי' כה), אולם כ"ז רק בדברים שלא היו בהישג ידו, אבל לא בספרים שהיו באמתחת הפוסק, וכמבואר בדברי המהרי"ק הנז'. וגם לא בכל פוסק שייך לומר אילו היה רואה, דהא יש ראשונים שהב"י פליג עלייהו, ומנ"ל שאם היה רואה דבריהם בזה הענין היה חוזר בו. וכן כשפסק כד' כמה מן הראשונים מנ"ל שהיה חוזר בו אילו היה רואה ד' ראשון אחר. ולא מיבעיא לד' החזו"א שאיננו חשים לדברי ספרי הראשונים הנדפסים. אלא אף לד' מרן הגרע"י זיע"א דחשים אנו לדבריהם, המעיין בדבריו יראה שלא השתמש בכלל זה נגד ד' מרן הב"י אלא במקום שא' מעמודי הוראה כתב בתשו' שלא נדפסה בזמנו, דלא כדבריו.
ב'. גם בירחון האוצר (גליון נו עמ' תלה) כתב המחבר הנ"ל, שמרן הב"י "לא עיין הרבה בחידושי הרשב"א והרמב"ן וכו'". הדברים קשים מאוד להאמר, דהרי הם מהחיבורים שמזכיר בחיבורו הכי הרבה, ובפרט שכותב על הרשב"א שהוא עמוד העולם אשר באורו נראה אור, ואיך ימעט מעיון בד' א' מעמודי העולם?! ולכן נראה לענ"ד לומר, דמה שמביאו בד"כ מכלי שני אינו מפני שלא ראה דבריו בפנים, אלא אדרבה מפני רוצה להביא שהביאוהו כבר, שזו סייעתא שמסכימים לדבריו בזה.
מכל הנ"ל יוצר שדברי המחבר הנ"ל צריכים בדיקה היטב.
לענ"ד נראה יותר שלא תמיד היו הספרים בהישג ידו מאשר רצה לציין שכ"כ שיכול לכתוב אחר הבאת הפוסק וכן הביאו.[אלא שגם אני מסכים שלא כל ראשון שלא נזכר בב"י בהכרח שלא ראהו].
מעבר לכך זכור לי שיש מקומות שברור כדברי הרב מעיין המתגבר מחבר הספר אור חדש. וכעת זכור לי בהלכות נדה סימן קפט סעיף ב מפלפל לכאן ולכן בדברי הרמבן ושוב אחרי כל הפלפול כותב: "אחר זמן באו לידי הלכות נדה להרמב"ן וכתוב בהם כלשון הזה וכו'."
רק שאני מסכים שהיה מקום להתנסח בצורה אחרת. ובטוחני שהרב הנ"ל הי"ו שמח בבקורת ייש"כ.
ודאי שיש ספרים שלא היה לב"י. אבל בהקדמתו מציין מה היה לו, ומציין גם לרמב"ן והרשב"א.
וגם המחבר הנ"ל לא טוען שלא היה לו, כי זה ברור שהיה לו, אלא טוען טענה חמורה, כביכול מרן הב"י לא עיין מספיק (כלומר לא עיין כמו המחבר הנ"ל!!!) ברשב"א וברמב"ן.
הלכות נדה להרמב"ן אינו ענין לחידושי הרמב"ן.
וגם המחבר הנ"ל לא טוען שלא היה לו, כי זה ברור שהיה לו, אלא טוען טענה חמורה, כביכול מרן הב"י לא עיין מספיק (כלומר לא עיין כמו המחבר הנ"ל!!!) ברשב"א וברמב"ן.
הלכות נדה להרמב"ן אינו ענין לחידושי הרמב"ן.
כל חיבורו של המחבר הנ"ל בא כביכול "לתקן" את הב"י, כי כביכול אם הב"י היה מעיין בכל הספרים הנ"ל (שחלקם הגדול היה לו), היה פוסק אחרת.
הבעיה שהמחבר הנ"ל לא מבין מה משקל של כל פוסק. דבר שלמרן הב"י היה שיקול דעת להכריע. ולכן לפעמים לא הביא אי מי מהראשונים שהי תחת ידו, כי אין בדבריהם נפק"מ לשנות המסקנא.
ולדוגמא בעלמא אם יש לנו ב' עמודי הוראה, אין נפק"מ אם יביא עשרה ראשונים שפוסקים אחרת, כי הלכה כב' עמודי הוראה. משא"כ כשאין לנו ב' עמודי הוראה בדעה אחת, או בכלל אין לנו גילוי מדעת עמודי ההוראה, שאז אנו פוסקים כשאר הראשונים.
אבל גם אז בהקדמת הב"י שמנה עשרות ראשונים לא כתב שנפסוק כרוב הראשונים שמנה בהקדמתו אלא כלשונו בהקדמת הב"י: "ומקום שאחד מן הג' העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה. ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן הג' עמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא. ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול".
כלומר איננו פוסקים כרוב הראשונים, אלא כרוב ראשונים מסויימים, וכשלא הזכירו דעתם אף אחד מעמודי הוראה הולכים אחר רוב הראשונים "המפורסמים", והב"י ברוחב דעתו יכל להכריע מי הם החכמים המפורסמים שאפשר להכריע כמותם, ומי לא.
וכשבא אברך בן דורינו וחושב שהב"י שגה בזה, והוא יודע יותר טוב איך להכריע. זה אומר הרבה על כל גישתו.
לכן עם כל המעלה שיש לאדם שעבר על רבים מספרי הראשונים, עכ"ז לענין פסיקת ההלכה, אין בדבריו כמעט מאומה, בהיות ורוב דבריו היו גלויים לפני רן הב"י ועכ"ז הכריע אחרת.
ואמנם ישנם דברים של כמה מרבותינו הראשונים שלא היו בדפוס, ולגביהם במקום שאין גילוי דעת מעמודי הוראה וכד', יכול להיות נפק"מ לדינא. אבל זה ממש במקרים בודדים. או כשין גילוי דעת מאף ראשון, או כשנתגלה כת"י מא' מעמודי הוראה. אבל לא בכל ראשון אנחנו אומרים אילו היה רואה היה חוזר בו, כי אם יש ראשון שסובר אחרת מנין שהיה חוזר בו ולא פוסק כהראשון שהיה כבר לפניו.
וגם יש ראשונים מהתקופה האחרונה שרואים בב"י שחולק עליהם פעמים רבות, ואיך אפשר לומר שודאי היה חוזר בו מחמת דבריהם?
למסקנא לענ"ד גישת חיבור זה, רב הנזק בה על תועלתה.
לא נראה לי שזו כוונתו שלא עיין כדי הצורך(ח"ו לומר כן) אלא לא עיין בהם על כל דבר ודבר הכוונה שלא קרא בעת עריכת הספר מהתחלה לסוף אלא רק במה שהיה נצרך וממילא יש מקומות שדברו בהם ונעלמו ממנו. או נשכחו ממנו בכתבו או שראם רק מכלי שני וממילא נעלמו ממנו איזה דברים שלא ראה הכל.
למשל הטור עצמו שהב"י מבארו ראיתי שכותב לפלפל בדבריו(כעת איני זוכר היכן) ושוב כותב לחזור בו אחר שמצא בדברי הטור במקום אחר לא כך.(כלומר בזמן כתיבתו דבריו הראשונים לא ראה דברי הטור במקום אחר.
הלכות נדה לרמב"ן הוא דוגמא, כמו שלא היה לפניו זה אפשר שהחידושים לא היו לפניו.
אני לא חושב שזו כוונתו אם כי הנוסח צריך תיקון לדעתי.
אם לא היו לפניו תמיד חידושי הרמב"ן והרשב"א[אינני יודע] זה ודאי דבר חשוב ללקט לשונותם ולהצביע על ההבדל.
גם בשו"ע לפעמים שחוזר בו מדבריו בב"י וכותבים שכנראה ראה דברי ראשונים אחרים וחזר בו ומה יש לו עוד לראות? אם הכל היה לפניו.
שוב אני מסכים שהניסוח מטעה אבל בטוחני שלא זו כוונתו כפי שאתה מציג.
עכ"פ אני לא הוא[אם כי ניסיתי מעט ליישב כוונתו] בוא נחכה נראה מה יש לו לומר הוא הרי כותב בפורום.
לא כתבתי שהכל היה לפניו, אלא שמה שלגבי מה שהיה לפניו לא שייך לטעון זאת. וגם לא לגבי כל מה שלא היה לפניו, כי ע"פ רוב דעתו לא היתה משתנית עקב איזה ראשון, אא"כ הוא בעל משקל כבד, וכמו שביארתי.
אתה מוזמן לעיין ביבי"א ולראות כמה פעמים השתמש בכלל זה, וכלפי איזה ראשונים.
לפי איך שתיארת את זה שהפסיקה היא כג' עמודי ההוראה או ב' או כשאין אז כראשונים שהזכיר בהקדמה רמב"ן סמ"ג ועוד אין שום מציאות שהב"י יחזור בו ע"פ ראשונים אחרים ואם חזר בו הרי שאין כוונת הב"י דווקא לראשונים הנ"ל. ואז יש עניין ללקט עוד ועוד.
גם אם היו ראשונים מאלה שכתב בב"י שלא היו תמיד לפניו[אם תמיד מביאם מכלי שני באמת וכפי שהוא כותב כך נשמע] או שעיין בדבריהם במקום פלוני אך לא ראה דבריהם במקום אחר יש עניין להביא.
עכ"פ אני מבין אותך הערותיך חשובות ונכונות, אין לי מה להוסיף ואשאיר לרב אופיר מחבר הספר הנדון להסביר את עצמו.
