עדכון בדעת מרן הראשון לציון!!!

[אושרי רביב]

בס"ד
שלום רב לאוהבי תורתך
עדכון חדשני!
בר"ח אלול תשפ"א, כתב מרן הראשון לציון שליט"א הסכמה לשו"ת חבצלת השרון (שם המחבר מאלעד, הוא ראש כולל חשוב, איני זוכר שמו כעת) וחזר בו ממה שכתב בשו"ת הראשון לציון לברך מזונות, ודעתו לברך שהכל!
בברכה

 

[מורשת מרן]

לא בדיוק.
ואינו כפשוטו.

 

[לביא]

בס"ד
שלום רב לאוהבי תורתך
עדכון חדשני!
בר"ח אלול תשפ"א, כתב מרן הראשון לציון שליט"א הסכמה לשו"ת חבצלת השרון (שם המחבר מאלעד, הוא ראש כולל חשוב, איני זוכר שמו כעת) וחזר בו ממה שכתב בשו"ת הראשון לציון לברך מזונות, ודעתו לברך שהכל!
בברכה

אע״פ שהבנתי מעצמי, כבודו לא אמר על מה חזר בו הראשל״צ לברך מזונות.

ובכ״א לא אאמין עד שאראה במו עיני, הסכמות זה לא להסכים שכל הדינים שכתובים בספר הם נכונים לשיטת המסכים, אלא הסכמה על דרך הלימוד והפסיקה.
והראיה זה הסכמתו של מרן על ספר מנוחת אהבה.

 

[מורשת מרן]

הייתה הסכמה ארוכה לספר הנ"ל, שמרן הראש"ל כתב בה ש"יש לו הרהורי דברים" בעניין השניצל. אח"כ הרב הנ"ל קיבל הרב הנ"ל הסכמה חדשה, בה כתוב שמי שמברך שהכל יש לו על מי לסמוך.
למעשה בתקופה האחרונה, יש כמה ת"ח הקשורים למרן הראש"ל שליט"א שהביאו ראיות שיש לברך על השניצל שהכל. ומצד שני יש כמה ת"ח שדוחים את הדברים שלהם, וטוענים שיש לברך מזונות, וכמו שכתב מרן הראש"ל בשו"ת.
מרן הראש"ל שליט"א אמר לנו בשבת שהוא מסתפק בדבר. ועדיין לא הכריע.
אגב, כאן ניתן לראות את הענווה של מרן הראש"ל שליט"א ואיך פוסק על פי האמת, ולא איכפת לו ממה יאמרו הציבור. הייתי שם כשהראו לו את הראיות לברך שהכל, מה שאומר שהפסק בשו"ת הראש"ל לא נכון, והוא אמר בשיא הפשוטת, אם אתם צודקים אני יחזור בי! (לא כמו שרגילים לחשוב בציבור. וד"ל).

 

[לביא]

הייתה הסכמה ארוכה לספר הנ"ל, שמרן הראש"ל כתב בה ש"יש לו הרהורי דברים" בעניין השניצל. אח"כ הרב הנ"ל קיבל הרב הנ"ל הסכמה חדשה, בה כתוב שמי שמברך שהכל יש לו על מי לסמוך.
למעשה בתקופה האחרונה, יש כמה ת"ח הקשורים למרן הראש"ל שליט"א שהביאו ראיות שיש לברך על השניצל שהכל. ומצד שני יש כמה ת"ח שדוחים את הדברים שלהם, וטוענים שיש לברך מזונות, וכמו שכתב מרן הראש"ל בשו"ת.
מרן הראש"ל שליט"א אמר לנו בשבת שהוא מסתפק בדבר. ועדיין לא הכריע.
אגב, כאן ניתן לראות את הענווה של מרן הראש"ל שליט"א ואיך פוסק על פי האמת, ולא איכפת לו ממה יאמרו הציבור. הייתי שם כשהראו לו את הראיות לברך שהכל, מה שאומר שהפסק בשו"ת הראש"ל לא נכון, והוא אמר בשיא הפשוטת, אם אתם צודקים אני יחזור בי! (לא כמו שרגילים לחשוב בציבור. וד"ל).

ואני הקטן לעולם לא הבנתי את הפלפול הרב שיש בשניצל.

כשאשתי מכינה שניצלים אני שואל אותה - בשביל מה את שמה פירורים? היית אוכלת את החזה עוף בלעדיהם? וכמובן שהתשובה היא לא, עיקר חלק מהכנת השניצלים (הביתיים לפחות) זה רק להדביק את הפירורי לחם וזה לוקח לא מעט זמן וכשעשיתי את זה בעבר זה לוקח הרבה זמן ועמל רק להערים את הפירורי לחם על השניצל ולוודא שהם דבוקים ולא נופלים, וכי בשביל כל העמל הזה בסופו של דבר נגיד שזה כמו חזה עוף רגיל ונברך שהכל?
לא שאני פוסק לפי זה, אבל זו נקודה חשובה.

 

[מורשת מרן]

ואני הקטן לעולם לא הבנתי את הפלפול הרב שיש בשניצל.

כשאשתי מכינה שניצלים אני שואל אותה - בשביל מה את שמה פירורים? היית אוכלת את החזה עוף בלעדיהם? וכמובן שהתשובה היא לא, עיקר חלק מהכנת השניצלים (הביתיים לפחות) זה רק להדביק את הפירורי לחם וזה לוקח לא מעט זמן וכשעשיתי את זה בעבר זה לוקח הרבה זמן ועמל רק להערים את הפירורי לחם על השניצל ולוודא שהם דבוקים ולא נופלים, וכי בשביל כל העמל הזה בסופו של דבר נגיד שזה כמו חזה עוף רגיל ונברך שהכל?
לא שאני פוסק לפי זה, אבל זו נקודה חשובה.

זה חלק מהטענות בדיון.

 

[יצחק משען]

ואני הקטן לעולם לא הבנתי את הפלפול הרב שיש בשניצל.

כשאשתי מכינה שניצלים אני שואל אותה - בשביל מה את שמה פירורים? היית אוכלת את החזה עוף בלעדיהם? וכמובן שהתשובה היא לא, עיקר חלק מהכנת השניצלים (הביתיים לפחות) זה רק להדביק את הפירורי לחם וזה לוקח לא מעט זמן וכשעשיתי את זה בעבר זה לוקח הרבה זמן ועמל רק להערים את הפירורי לחם על השניצל ולוודא שהם דבוקים ולא נופלים, וכי בשביל כל העמל הזה בסופו של דבר נגיד שזה כמו חזה עוף רגיל ונברך שהכל?
לא שאני פוסק לפי זה, אבל זו נקודה חשובה.

אין הטענה מובנה כלל
כשמרת זקנתי היתה טורחת להשים תבלינים באוכל היא היתה מתאמצת מאוד שהפלפל שחור יהיה לא קצת ולא הרבה, וכן הפפריקה לסוגיה, והכמון והקינמון וכל שאר הדברים ששכחתי כבר, וכי בלעדיהם היא לא היתה אוכלת את האוכל? התשובה היא גם כן שלא! כי הכל היה תפל וסר טעם, ובפרט הארגנטינים האנינים שמשקיעים המון הקדמות כדי שהאסאדו יצא מהודר.. וכי בגלל זה נברך על האוכל את הברכה של התבלינים?? ודאי שלא!! כך כאן גם כן, הפירורים סה"כ מתבלנים את העוף ולא יותר מזה. כנלע"ד.

 

[לביא]

אין הטענה מובנה כלל
כשמרת זקנתי היתה טורחת להשים תבלינים באוכל היא היתה מתאמצת מאוד שהפלפל שחור יהיה לא קצת ולא הרבה, וכן הפפריקה לסוגיה, והכמון והקינמון וכל שאר הדברים ששכחתי כבר, וכי בלעדיהם היא לא היתה אוכלת את האוכל? התשובה היא גם כן שלא! כי הכל היה תפל וסר טעם, ובפרט הארגנטינים האנינים שמשקיעים המון הקדמות כדי שהאסאדו יצא מהודר.. וכי בגלל זה נברך על האוכל את הברכה של התבלינים?? ודאי שלא!! כך כאן גם כן, הפירורים סה"כ מתבלנים את העוף ולא יותר מזה. כנלע"ד.

ובכן, תבלינים זה לא כמו פרורי לחם, וטורח לשים תבלינים זה לא כמו טורח לשים פרורי לחם, ואף שעל פניו ההשוואה לא נכונה, משווקים בחנויות חזה עוף בלי פרורי לחם, מכניסים לתנור וזהו, לעומת זאת בשניצל שמכינים בבית (ואני מדגיש בבית) יש תשומת לב יתירה לא רק שיהיה דגש על הטעם של הפרורי לחם אלא שיהיה עבה מספיק ומדובק מספיק שלא ירגיש רק כמו חזה עוף בעלמא, שאם אני רוצה לשים אותו בתנור אני גם טורח לשים בו תבלינים, ובכ״ז הוא לא כמו שניצל עבורי. כנלע״ד.

 

[יצחק משען]

שמא אפשר לומר שהכל ענין של תרבות והסתכלות, ואם יסכימו עמי הרבנים יברך כל אחד כפי מה שחשוב בעיניו יותר
שכן יש אחד כ"לביא" יתנשא, הנותן עיניו בחתיכת השניצל ומכריז בקול גדול לא אטרוף זה השניצל ולא יבוא שמץ ממנו אל פי עד אשר אראה בשריו מצופים לפנים ולאחור בפירורי לחם מבית ומחוץ תצפנו, ולגביו ודאי שהפירורים עיקרים ויברך כברכתם
ויש אחד כמוני משען ומבטח, הרואה את השניצל כמות שהוא חי וכבר מוכן לאוכלו בעודו בכפו יבלענו כמאכל בן דרוסאי בין יושבין בין מצופין העיקר של'ו נודע כי באו אל קרבנה, ואם ירצו לצפותו במה שיהיה אינו מעלה ואינו מוריד שכבר השניצל מצד עצמו חתיכה הראויה להתכבד, ולאיש כזה ודאי שיברך שהכל
אשמח להישמע אם יש מקום לומר כן וחסל סדר ויכוח השניצל

 

[הלוי]

לענ''ד יש להעיר הערה חשובה שלא עמדו בה חלק מהפוסקים. דהנה מאי דאמרינן כל שיש בו חמשת מיני דגן מברכים עליו מזונות אע''פ שהוא המיעוט, לא בא לבטל את הכלל שמברך על העיקר ופוטר את הטפלה, אלא הכונה היא שבדרך כלל הרוב הוא העיקר, אך כאשר מדובר בדגן, בדרך כלל הדגן הוא העיקר אע''פ שהוא מיעוט. וזו הדוגמא שהובאה בגמ' חביצא ודייסא, ובימינו אפשר לומר כן על עוגת טורט, אע''פ שהרוב שם זה סוכר ושמן וביצים וקקאו ועוד, מ''מ כל אלו באו להטעים את הדגן המועט והוא זה שנותן את עיקר הטעם והשובע. וזה היה החידוש בגמ' לאפוקי ממאן דאמר דובשא עיקר.
ולפ''ז שניצל ודאי שעיקרו זה הבשר, כי מי שאוכל שניצל כונתו לאכול בשר אלא שמטעימים אותו בפירורי לחם, וכן שוקולד שיש בו פיצפוצי ופלים ודאי שהעיקר זה השוקולד, וכן גלידה שיש בה שברי עוגיות ודאי שהעיקר זה הגלידה ומברך שהכל.
בקיצור הכלל הוא פשוט, כל שהדגן בא להטעים את המאכל הרי הוא טפל, וכל ששאר התערובת באה להטעים את הדגן אזי גם אם הוא מיעוט מברכים עליו מזונות כעוגת טורט דיסת סולת וכדו'.

 

[לביא]

לענ''ד יש להעיר הערה חשובה שלא עמדו בה חלק מהפוסקים. דהנה מאי דאמרינן כל שיש בו חמשת מיני דגן מברכים עליו מזונות אע''פ שהוא המיעוט, לא בא לבטל את הכלל שמברך על העיקר ופוטר את הטפלה, אלא הכונה היא שבדרך כלל הרוב הוא העיקר, אך כאשר מדובר בדגן, בדרך כלל הדגן הוא העיקר אע''פ שהוא מיעוט. וזו הדוגמא שהובאה בגמ' חביצא ודייסא, ובימינו אפשר לומר כן על עוגת טורוט, אע''פ שהרוב שם זה סוכר ושמן וביצים וקקאו ועוד, מ''מ כל אלו באו להטעים את הדגן המועט והוא זה שנותן את עיקר הטעם והשובע. וזה היה החידוש בגמ' לאפוקי ממאן דאמר דובשא עיקר.
ולפ''ז שניצל ודאי שעיקרו זה הבשר, כי מי שאוכל שניצל כונתו לאכול בשר אלא שמטעימים אותו בפירורי לחם, וכן שוקולד שיש בו פיצפוצי ופלים ודאי שהעיקר זה השוקולד, וכן גלידה שיש בה שברי עוגיות ודאי שהעיקר זה הגלידה ומברך שהכל.
בקיצור הכלל הוא פשוט, כל שהדגן בא להטעים את המאכל הרי הוא טפל, וכל ששאר התערובת באה להטעים את הדגן אזי גם אם הוא מיעוט מברכים עליו מזונות כעוגת טורט דיסת סולת וכדו'.

תקן/תקנו אותי אם אני טועה, אבל הסברא לברך על שניצל מזונות הוא בגלל שיש לפירורי לחם שם בפני עצמו.
(ולסיבה הזו גם יש לחלק בין שניצל שיווקי לשניצל ביתי)

 

[הלוי]

תקן/תקנו אותי אם אני טועה, אבל הסברא לברך על שניצל מזונות הוא בגלל שיש לפירורי לחם שם בפני עצמו.

כדאי מאד ללמוד את הסוגיא כדי להבין את החילוקים בעיקר וטפל. מצ''ב מש''כ בזה ואם ישנם הערות אשמח לשמוע

 

[לביא]

מצ״ב תשובת הראשון לציון בשו״ת.

 

[הלוי]

מצ״ב תשובת הראשון לציון בשו״ת.

מש''כ הרשל''צ שליט''א לגבי השניצל טבעול לברך עליו שהכל. יש לציין ששמעתי מהרב דוד טהרני שליט''א שבדק במפעל כל טוב טבע של חברת זוגלובק וראה שמערבים שליש קמח בעיסה הלבנה של השניצל תירס וזה נעשה בשביל המרקם והטעם, ולכן ברכתו מזונות בלי כל קשר לציפוי. לגבי שאר החברות הוא אמר לי שלא בדק, אך נראה לכאורה שיש מקום גדול לחשוש.

 

[לביא]

מש''כ הרשל''צ שליט''א לגבי השניצל טבעול לברך עליו שהכל. יש לציין ששמעתי מהרב דוד טהרני שליט''א שבדק במפעל כל טוב טבע של חברת זוגלובק וראה שמערבים שליש קמח בעיסה הלבנה של השניצל תירס וזה נעשה בשביל המרקם והטעם, ולכן ברכתו מזונות בלי כל קשר לציפוי. לגבי שאר החברות הוא אמר לי שלא בדק, אך נראה לכאורה שיש מקום גדול לחשוש.

אמת, לי קשה אם כבר על שניצל תירס מטעם שלא כמו שניצל שהוא נחשב רק כ״כיסוי״ לחזה עוף, בשניצל תירס הפרורי לחם הוא עיקר ממש, שלולא כן לא היה נקרא ״שניצל״, ולולא הציפוי זה לא היה יותר מסתם גרגירי תירס בקופסא.

 

[הלוי]

בשניצל תירס הפרורי לחם הוא עיקר ממש, שלולא כן לא היה נקרא ״שניצל״, ולולא הציפוי זה לא היה יותר מסתם גרגירי תירס בקופסא.

פירורי לחם לא יכולים להיות לעולם עיקר, כי אף אחד לא אוכל פירורי לחם ומטעים אותם עם חזה עוף או תירס או דבר שרק יהיה. אלא ההיפך הוא הנכון, הפירורים, הם אלו שבאים להטעים את השניצל ודינם ככל תבלין ששמים באוכל, וכמש''כ לעיל הרב יצחק משען הי''ו. למעט מקרה קצת חריג שראיתי פעם שעשו שניצל מאד דק וציפו אותו בשכבה עבה מאד של פירורים עד כדי כך שזה היה נראה כמעט כמו סנדוויץ', וניכר עליו שהפירורים באים להשביע, במקרה כזה יתכן שיש לברך מזונות, והכל לפי ראות עיני המורה מה עיקרה האוכל.

ושוב אני רוצה לחזק את ההגדרה: גם בדגן שייך עיקר וטפל, אפס קצהו תראה בדין המליח [סימן ריב], ששם רואים שאע''פ שהאדם שאוכל את הלחם הוא משום שחפץ בטעמו, אך מכיון שכל כונתו להעביר את טעם המליח ורוצה בשנות'ו א'ת טעמ'ו ע''י הלחם אעפ''כ אינו מברך כי הוא נחשב טפל. ולכן לא מגדירים את הברכה ע''י הבירור אם הייתי אוכל את זה עם הפירורים או בלי, אלא דינו ככל עיקר וטפל, אלא שבדגן לרוב מעלתו פעמים רבות אפילו שהוא מיעוט בתערובת הוא העיקר כמו דיסה וכדו' שכתבנו לעיל, וכן כשאוכל סעודה הכל נגרר אחר הלחם ונפטר בברכתו כי הוא חשוב לרוב תכונת השביעה שהוא נותן.

 

[לביא]

למעט מקרה קצת חריג שראיתי פעם שעשו שניצל מאד דק וציפו אותו בשכבה עבה מאד של פירורים עד כדי כך שזה היה נראה כמעט כמו סנדוויץ', וניכר עליו שהפירורים באים להשביע, במקרה כזה יתכן שיש לברך מזונות, והכל לפי ראות עיני המורה מה עיקרה האוכל.

ואני התכוונתי לומר שוודאי השניצל תירס יהיה נידון כמו זה, דהרי עינינו רואות שהפרורי לחם לא באו מחמת התירס אלא גם לשם עצמם, וכל אחד שתשאל אותו מה ישביע אותו בשניצל תירס יגיד לך שזה הצירוף של הפרורי לחם עם התירס, והגע בעצמך אם שניצל תירס משביע מחמת התירס שבו או מחמת הפרורי לחם שלו, דגם אם נימא שהפרורי לחם באו להדביק את התירס ביחד לא ישביע תירס לבדו כמו שמשביע שניצל תירס, והוא מחמת הפרורי לחם שלו. ואדרבה זה מסייע למה שכבודו רוצה לומר שהרי שמים הרבה קמח בשביל שלפרורי לחם יהיה ״שם״ בפני עצמם.

ומה שהקשית שמי אוכל פרורי לחם בפני עצמו, נראה שמר מעולם לא אכל שניצל מטוגן בבית, דדרך הוא כשמטגנים את השניצל לעשות מהפרורים הנותרים ג״כ מעין ״שניצל״ בפני עצמו ללא חזה עוף, ואוכלים אותו יחד עם השניצל, וע״ז ודאי וודאי שמברכים מזונות.

ועוד אשתף אותך קמעא ממה ששמעתי, שעל פסק זמן מברכים שהכל, ולכאורה מדוע, הרי יש בפנים הרגשה ברורה של מזונות, אלא שהיצרן לא הכניס את הוופל לשוקולד אלא בשביל ״לשבר את הטעם״ של המתיקות.

 

[הלוי]

דדרך הוא כשמטגנים את השניצל לעשות מהפרורים הנותרים ג״כ מעין ״שניצל״ בפני עצמו ללא חזה עוף, ואוכלים אותו יחד עם השניצל

אצלנו בבית אוכלים שניצל, אך לא נהגנו לטגן את שאריות הפירורים לבד. בכל אופן, אם עושים כן ודאי שברכתו מזונות, אך על השניצל מברכים שהכל כי שם הבשר עיקר אע''פ שהוא חפץ גם בפירורי לחם.

עוד אשתף אותך קמעא ממה ששמעתי, שעל פסק זמן מברכים שהכל, ולכאורה מדוע, הרי יש בפנים הרגשה ברורה של מזונות, אלא שהיצרן לא הכניס את הוופל לשוקולד אלא בשביל ״לשבר את הטעם״ של המתיקות.

גם אני הסתפקתי פעם לגבי הפסק זמן ויש לי יותר נטיה לומר שצריך לברך עליו שהכל, כי מי שאוכל את זה הוא חפץ יותר בשוקולד מבוופל, זה לא וופל מצופה שוקולד אלא חפיסת שוקולד עם מעט וופל.

 

[אברך מבני ברק]

מי אמר את השמועה על הפסק זמן?
היכן אמר הרב טהרני לגבי ברכת השניצל סויה?

 

[הלוי]

היכן אמר הרב טהרני לגבי ברכת השניצל סויה?

שמעתי ממנו בהרצאה וגם דברתי אתו ע''ז בטלפון.