מידי שנה לקראת הימים הנוראים היה חוזר מרן ומעורר על כמה דברים שבזמנו לא רבים היו מודעים להם, ביניהם היה נושא הפאה הנכרית, זמן רבינו תם במוצ"ש, תפילין דר"ת, ברכה לפני הדלקת נרות שבת, ועוד.
בשבועות הקרובים אשתדל בל"נ להעלות את כל הנמצא באמתחתי בנושאים אלה, אך בראש ובראשונה הנני מביא חלק קטן מדבריו של מרן בחובת כל אחד לדאוג שלא יהיו ילדים שאינם מקבלים חינוך תורני, בתוך דבריו משתף מרן את הציבור במתחולל בלבו ביום הכיפורים וחושף על מה עיקר בכיותיו, ובודאי שדבריו נוגעים לכל אחד מאיתנו לנצל כל הזדמנות להכניס עוד ילד ועוד משפחה תחת כנפי השכינה, כאשר הנסיון מוכיח שכל אדם "פשוט" יכול 'לזרוק' מילה נכונה במקום הנכון על קיום התורה והמצוות, ודבריו יפלו על אזניים שומעות אפילו בלא שהוא תיכנן שכך יהיו התוצאות.
לאמיתו של דבר, בספר "מעדני המלך" חלק ד' (פרק שלישי) הובאו עוד רבים מדבריו של מרן זצ"ל בענין זה, אך לקוצר היריעה כאן הבאתי רק הנוגע ליום כיפור, והחפץ להשלים את היריעה יוכל למצוא הכל בספר שם, עם עוד הדרכות והנהגות ממרן בחינוך הילדים.
החובה לרשום ילדים לת"ת
בעוונותינו הרבים מה נדבר ומה נצטדק, יש חוטאים רבים, שילדיהם בבתי ספר חילוניים, מלמדים אותם כמו גויים, ללא תורה שבת ומצוות.
איננו מוכיחים אותם, ולא מדברים עמם, אולי מחמת בושה לדבר עמם.
כל ישראל ערבים זה בזה. אנו ערבים על כל אלה!
מליון ילדים לומדים בבתי הספר החילוניים, מוריהם רשעים, מחללי שבת, בועלי נדות, אוכלי טרפות. מה יהיו ילדים אלה? מה יעשה אותו הבן ולא יחטא?
אך אנו לא מוכיחים אותם, אנחנו חוטאים! זהו חטא שלנו! אנו נתפשים בעוונותיהם.
אנו מבקשים מחילה מהקב"ה, שימחל לנו על הערבות.
זהו שאמרו בגמרא (יומא פו: ): "תניא היה רבי מאיר אומר, גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו! שנאמר 'ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו', מהם לא נאמר אלא ממנו". והיינו מחמת חלק הערבות שלנו.
אנו 'ערבים', אך לא עשינו מספיק, לא דברנו עמם.
אם עזרא הסופר בדורו, אשר נכשלו ולקחו נשים גויות, אך שמרו את התורה והמצוות כפי ידיעתם ולא סטו מהם ימין ושמאל, ולא חיללו שבת, ובכל זאת אמר (עזרא ט, ג ואילך): 'וכשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם. ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני יושב משומם עד למנחת הערב. ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי. ואמרה אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים. מימי אבותינו אנחנו באשמה גדולה עד היום הזה, ובעונותינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה ובבושת פנים כהיום הזה ... ועתה מה נאמר אלהינו אחרי זאת כי עזבנו מצותיך. אשר צוית ביד עבדיך הנביאים לאמר הארץ אשר אותם באים לרשתה ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבתיהם אשר מלאוה מפה אל פה בטמאתם ... ואחרי כל הבא עלינו במעשינו הרעים ובאשמתנו הגדולה כי אתה אלהינו חשכת למטה מעוננו ונתתה לנו פליטה כזאת. הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התועבות האלה, הלוא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופליטה. ה' אלהי ישראל צדיק אתה כי נשארנו פליטה כהיום הזה הננו לפניך באשמתינו כי אין לעמוד לפניך על זאת'.
מחללי השבת בדורנו הם מפירות חינוך בתי הספר החילוניים הללו, אם המורים רשעים מחללי שבת, מה יצא מהילדים האלה.
אנו לא מוחים מספיק, צריך שכולם יחזרו בתשובה וישימו את ילדיהם בתלמודי תורה וישיבות, שילמדו תורה, שישמרו מצוות ומעשים טובים, הם אינם יודעים שזו חובתם, 'כי לכל העם בשגגה' (במדבר טו, כו).
רק לאחרונה נרשמו ארבעים אלף איש לטייל בימים הנוראים ב'דרך טאבה', במדבר סיני, בג'הינם, עד שאינם יכולים לעמוד בעומס מרוב הנרשמים, במקום להתפלל לקב"ה עוזבים את התורה והמצוות, את בתי-הכנסת ובתי-המדרש, וילכו אחרי ההבל ויהבלו.
כל אלה הם חניכי בתי הספר החילוניים, ראש השנה בשבילם הוא כלום, אמנם הם שוגגים, אך תחלתם ברצון ובפשיעה, הוריהם פשעו, הניחו אותם בבתי ספר חילוניים, לכן אין להם שום ידיעה מה זה תורה ומצוות, בית כנסת וראש השנה - יום הדין, בו הקב"ה שופט כל אדם ואדם מה תהיה אחריתו, כותב לכל אחד את המגיע לו.
ובכל זה אשמים אנחנו! לא הוכחנו אותם מספיק שיחזרו בתשובה, שיתנו את בניהם בתלמודי תורה. מה שעשינו, לא עשינו די.
בכיו של הסבא קדישא
אני רגיל בתשובותיו של הגאון רבי שלמה אליעזר אלפנדרי ע"ה, שהיה גאון ופלפלן עצום, כתב ספרים בלי סוף, והיו ימיו מאה ועשרים שנה.
באחת מתשובותיו [עי' בשו"ת סבא קדישא חלק א' (יו"ד סימן כ)], שכולה מלאה גאונות ופלפולא דאורייתא, ראיתי קטע של מוסר שהוא בוכה ומתוודה, הוא נזכר שיש ילדים שלומדים בבתי ספר חילוניים, ומפסיק וכותב: "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. מה נדבר ומה נצטדק לפני הקב"ה, ילדינו, 'בניך ובנותיך נתונים לעם אחר' (דברים כח, לב), לומדים בבתי ספר חילוניים, איפה נלך? אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה".
מה ענין זה לאמצע התשובה?
הגאון נזכר שיש ילדים שלומדים בבתי הספר של החילוניים, הוא בוכה ומצטער מכך, ומתוודה אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, לא לימדנו אותם מספיק, לא הוכחנו אותם די שירשמו את בניהם לתלמודי התורה, מה שנעשה הוא עדיין מעט מן הראוי.
ברוך ה', הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, עברנו את עשרים האלף תלמידים בתלמודי התורה שלנו [בזמנו], מלבד החינוך העצמאי שיש להם שבעים-שמונים אלף.
אך זהו רק ה'מעשר' של עם ישראל שכולו קודש, 'העשירי כולו קודש', והשאר בעוונות הרבים לומדים בבתי ספר חילוניים, ללא תורה דת ודין, לא שבת ולא מועד.
איך נישא את חרפתנו? נבוא לפני הקב"ה יאמר לנו למה לא עשית, למה לא הוכחת עוד? למה לא דיברת יותר עם פלוני אלמוני שאתה מכיר אותם? הם באו להתפלל עמך, מדוע לא הוכחת אותם שיניחו את בניהם בתלמוד תורה?
את חטאי אני מזכיר היום, איני מכיר את כולם, אולי הייתי צריך להתעניין יותר, איפה לומד בנו של כל אחד.
כואב לך? למה אינך מתענין?
אך אין לדבר סוף, יכלה הזמן והמה לא יכלו, אנו עסוקים בלימודנו, בלי לימוד התורה נישאר עמי הארץ (!), מי שאינו לומד תורה יהיה עם הארץ, כל זמן שאינו לומד תורה הוא שוכח, כמו שקראנו היום ברמב"ם ע"ה (פ"א מהלכות תלמוד תורה הלכה י): "עד אימתי חייב ללמוד תורה? עד יום מותו, שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח", וכל השוכח דבר ממשנתו מתחייב בנפשו, חייבים ללמוד תורה.
אם אלך לחפש על כל אחד ואחד היכן ילדיו לומדים, אצטרך לסגור את ספרי וללכת אחריהם, נישאר אחר כך עמי הארץ, יש לנו תשובה אמנם, אך אצל הקב"ה אין זה מספיק, הערבות היא ערבות חזקה, 'כל ישראל ערבים זה לזה', כולנו כרתנו ברית עם הקב"ה, אנחנו מתעלמים מאחרים, 'לא תוכל להתעלם' נאמר בתורה (דברים כב, ג), 'לא תראה שור אחיך או חמור אחיך נופלים בדרך והתעלמת מהם, לא תוכל להתעלם'.
רבנו אהרן הלוי חברו של הרשב"א כותב בספר החינוך, אם התורה חסה על חמורו של חברך או שורו שתועה בדרך, כאשר חברך עצמו תועה בדרך על אחת כמה וכמה 'השב תשיבנו לו', תחזיר אותו. למה שתקת לו שילך אחרי ההבל ויהבל? מדוע לא הוכחת אותו, לא השבת אותו אל אבינו שבשמים, לא החזרת אותו בתשובה? [א"ה. לא מצאתי כן בספר החינוך. ובמאור ישראל דרושים (עמ' שנד) הביא כן משם האור החיים הקדוש. וכן הוא בשל"ה הקדוש (פר' כי תצא על פסוק לא תוכל להתעלם), ובספר חומת הדת להח"ח זצ"ל (מאמרי חיזוק הדת ג')].
יום הדין קשה מאד, נוקב ויורד עד התהום! מה נענה ומה נאמר מה נדבר ומה נצטדק, עם כל מה שנשיב תשובות, אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש. בושנו וגם נכלמנו.
צריכים אנחנו לעשות עוד הרבה, זהו חטא לא יכופר, פשע בל יסולח. העוון שלומדים בבתי ספר חילוניים שקול כנגד כל התורה כולה, זהו עוון גדול עד השמים והאנשים אינם יודעים, בו תלויה כל התורה כולה!
זה שלומד כמו גוי בבית ספר חילוני, נהיה כמו גוי, אינם יודעים מהי השבת ומה חומרתה.
המורים עצמם מחללי שבת, 'שמעו נא המורים' (במדבר כ, י), סוררים ומורים. נותנים עיניהם בממון, עושים שביתה על כל דבר קטן, הם נביאי הבעל, כמו כמרים רשעים חוטאים ומחטיאים. והתלמידים המסכנים האלה רואים שהמורה כזה רשע, מה יעשה הבן ולא יחטא?
על מה היו בכיותיו של מרן זצ"ל בכיפור
אשתף אתכם בדבר אישי.
יום הכיפורים הוא אחד הימים בשנה שצריך לשמוח בו, 'לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים' (תענית כו: ), יום מחילה סליחה וכפרה, הקב"ה מוחל וסולח לעוונות עמו ישראל, מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה.
במשך השנה כולה ב"ה איני מוריד דמעות, היום היחידי בשנה שאני מוריד דמעות זהו יום הכיפורים.
כשאני אומר וידוי [בבכי עצור] אני ממרר בבכי וכולם בוכים עמי, כל אחד שואל את עצמו וכי אני גנבתי? ביום הכיפורים - יום אדיר בימי שנה אני אשקר? וכי אני חיללתי שבתות ומועדי קדשך? 'על חטא שחטאנו לפניך בגילוי עריות', מה עשיתי שאומר דברים כאלה? מעולם אין לי עסק עם גילוי עריות ולא חילול שבת, כולם יעידו עלי, איך אני אומר שקרים ביום הכיפורים?
ובאמת איך רבותינו תקנו דבר שאדם מרגיש בעצמו שאינו אמת?
אלא הכל אמת! בשבועות לט (סוף ע"א) אמרו: כתיב 'וכשלו איש באחיו', איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה.
'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא', אדם שיכל להוכיח את חברו ולא הוכיחו, כל העבירות שעשה נזקפים על חשבונו. כמו ערב שאם אין ללווה לשלם גובים ממנו.
'אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימיך. לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו' (דברים כט, ט-יא). אם יהודי חוטא אינך יכול לומר מה אכפת לי.
כשאותו חוטא יבוא לשמים הוא יאמר "לא אמרו לי, לא ידעתי", - אתה הערב, מפני מה לא הוכחת אותו! מה יעשה? אנה ילך? יענישוהו בעל כרחו.
לכן ביום הכיפורים אנו אומרים כך והכל אמת, אם אני יודע שבנו של שכני לומד בבית ספר חילוני בלי תורה ויראת שמים, ולא בתלמוד תורה, והייתי מדבר עמו 'שים את בנך בתלמוד תורה שלומדים בו יראת שמים, לומדים מה זה שבת ומועד', היה הילד נהפך מרשע גדול לצדיק גדול. אך התביישתי להוכיחו.
כשהוא יבוא לשמים יאמרו לו "למה גרמת שבנך יהיה רשע!" יענה, "היה לי שכן דתי והוא לא אמר לי כלום".
יביאו גם את שכנו ויענישוהו "מפני מה לא הוכחת אותו, למה התעלמת ממנו, לא החזרת אותו בתשובה, לא הורית לו את הדרך הנכונה שישים את בנו בתלמוד תורה"? מה יענה, אין לו פה להשיב ולא מצח להרים ראש.
כשהילד גדל ונעשה מחלל שבת, מוטלת האשמה על זה שלא הוכיחו! אם נותן לאחר לעבור עבירה, זהו 'לפני עור לא תתן מכשול'. הוא לא צפה את העתיד, הגם שאז היה ילד, סופו לגדול וזמן ממילא קא אתי, ובודאי שיהיה פורה ראש ולענה, אפילו על ספק היה צריך להוכיחו ולהסביר לו בניחותא את מעלת התורה, 'הוכח לחכם ויאהבך' (משלי ט, ח).
לכן כשמתוודה 'על חטא שחטאנו לפניך בגילוי עריות, חיללנו שבתות ומועדי קדשך', הכל אמת, שכן הילד הזה נהיה רשע בגללך, הוא יכל להיות גאון עולם, אינך יכול לדעת מה יכל לצאת ממנו.
על אלה אני בוכיה
ועל כך אני בוכה בכיפור; רבונו של עולם, אמנם לא עשיתי את כל מה שאמרתי, אך אני מואשם בזה, כל מי שיש לו יותר השפעה יש עליו יותר אחריות.
עלינו לעזוב את החטא וללכת להוכיח, אם לא כן אינה תשובה, כיון שמניח לאחר לחטוא. על אף שאנו מתפללים שלש תפילות בכל יום, 'ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת', אך לא יצאנו ידי חובת תוכחה, ואנו נתפשים בעוון אלה שיכולנו להוכיחם, אפילו עשרה כיפור לא יועילו לכך.
בכל שנה מתוודה האדם ובוכה, אך לא המדרש עיקר אלא המעשה, קיבלת עליך תשובה בוידוי, הקב"ה רוצה שיתקרבו וישובו, 'חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל' (יחזקאל לג, יא), אך עיקר התשובה היא עזיבת החטא, וכאשר הולך ומוכיח מראה שבאמת שב בתשובה.
לא יאמר אני מתבייש, 'לא נבוש ולא נכלם', מי שמתבייש בעולם הזה יכלם לעולם הבא, כל אחד יעשה הלכה למעשה, מחר ילך וידבר עם ידידו שיעביר את בנו לתלמוד תורה. האיש ידבר עם האנשים והאשה עם הנשים.
וידבר עמו בנחת באהבה בחיבה ובידידות, לא כאילו בא למשול ולכוף עליו חס ושלום, יאמר לו 'אני אוהב אותך כנפשי וחס עליך, שים את בנך בתלמוד תורה', אם אין תורה אין דרך ארץ, לא כבוד להורים ולא מוסר, 'ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד' (ישעיה ג, ה), כשיש תורה יש הכל, הפוך בה והפוך בה דכולא בה (אבות ה, כב), יש בה לימוד, מדות טובות, אהוב למעלה ונחמד למטה, עליו נאמר (משלי כג, כה) 'ישמח אביך ותגל יולדתך', וכך בודאי יקבל את דבריו.
אשריהם ישראל כולם צדיקים, כך 'הקטן יהיה לאלף' (ישעיה ס, כב. וכאן הכונה גם מלשון לאלף בינה), וגם יאלף אחרים שילמדו ממנו להשים את ילדיהם בתלמוד תורה, ועל ידי כך ירבו שומרי תורה ומצוות. והבא להטהר מסייעין בידו, כל שכן הבא לטהר אחרים.
כתב הרמב"ם (פ"ב מהל' ת"ת ה"ב): אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש, אם יבנה בית המקדש איזו שמחה תהיה לנו, אך תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש!
כך נינצל מכל שונאינו
כולכם יודעים היאך הגוים חורשים עלינו מזימות, כמו אירן וגונדא דילהון שלוחי השטן, 'בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם', רק בזכות התורה נוכל להינצל, כמו שאמר דוד (תהלים קכב, ב; מכות י.) 'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים', בזכות התורה יהיה לנו כח להתגבר על כל אויבנו, 'ונפלו אויבכם לפניכם לחרב' (ויקרא כו, ח), 'ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד' (שם, ו), אנו מצפים לישועת הקב"ה, 'ושב יעקב ושקט ושאנן אין מחריד' (ירמיה ל, י). וזהו רק על ידי התורה.
בזכות התורה, ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה, יכו את כל אויבינו שוק על ירך, 'יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש' (תהלים צא, ז), 'תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן' (שמות טו, טז), 'תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'' (איכה ג, סו).
אויבינו זוממים להכחידנו 'כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש' (תהלים פג, ג), נשיא אירן אומר במפורש כי הוא ימחוק אותנו מהמפה ח"ו, 'אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד' (שם, ה), אך סופם יהיה: 'אלהי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח. כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים. כן תרדפם בסערך ובסופתך תבהלם. מלא פניהם קלון ויבקשו שמך ה'. יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו'. במהרה אמן.
רבינו סעדיה גאון אומר 'אין אומתנו אומה אלא בתורתה', התורה היא זו ששמרה עלינו מכל משמר במשך אלפים שנות גלות. היו עמים גדולים ועצומים מישראל, עם ישראל היה מועט וזעיר, כמ"ש (דברים ז, ז) 'כי אתם המעט מכל העמים', כולם עברו ונעלמו מן העולם ואנחנו חיים וקיימים, התורה היא ששמרה עלינו, 'הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב' (במדבר כג, ט), לכן כל אחד יעשה מאמץ, גם ללמד את ילדיו וגם את ילדי מכריו.
בידינו להפוך את המדינה!
כמה טוב יהיה להפוך את כל המדינה לשומרי תורה ומצוות!
למה שיהיו מליון ילדים חילונים שבכלל לא מדברים עמם על שבת, 'כי לכל העם בשגגה', רוצים אנו שהמדינה תהיה מדינת היהודים, וזהו כבודו של הקב"ה שכולם ישובו בתשובה.
אני מתחנן בפניכם, כל אחד מצווה על כך, מצוה גדולה לחקור ולדרוש היכן לומד הבן של שכנו, וידבר עמו בכבוד ובעדינות בדרכי נועם ובחביבות, וכך 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה', יגדל ויהיה לרב גדול ותלמיד חכם עצום.
ובפרט ישפיע על האבא שיבוא לשיעורי תורה, התורה היא חיינו - 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' (ויקרא יח, ה), והבא ליטהר מסייעים אותו.
ואפילו אם הוא כבד פה וכבד לשון, הקב"ה יסייעהו שדבריו ימצאו מסילות בלב חברו.
לתגובות hashkafatmaran@gmail.com
ניתן להזמין נושא זה ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. וכן לרכישת הספר מעדני המלך. לפרטים באתר.
ניתן להזמין נושא זה ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. וכן לרכישת הספר מעדני המלך. לפרטים באתר.
