שלום וברכה
א. כתב מרן זיע"א בחזו"ע (אבילות ח"א עמוד תנח) דאיתא במסכת הוריות (יג:) עשרה דברים קשים ללימוד, ואחר מהם הקורא כתב שעל גבי הקבר. וכת בשער טעמי המצוות (ס"פ ויחי), שזהו דוקא בכתב בולט, וכ"כ בספר נגיד ומצוה (עמוד קעג). לכן המנהג הנכון לכתוב האותיות שעל גבי המצבה בכתב שקוע. וכתב בשו"ת בצל החכמה (ח"ה ס' כ) שאף מהרהור יש להמנע מכתב בולט שע"ג הקבר. ובספר יוסף אומץ יוזפא (עמוד רעג) הביא מ"ש המקובלים שזהו דוקא בכתב בולט, וסיים, וראיתי מדקדקים שמניחים אבן על המצבה, ואומרים שיועיל שלא תהיה קריאת הכתב שעליה קשה לתלמוד, ונ"ל שיש לצרף שתי הסברות יחד שבכתב שלנו השקוע יש לסמוך על הנחת אבן. ע"כ.
ב. ושם (בעמוד תנז) כתב אין ללכת על קבר אחד ב' פעמים ביום אחד, ולא ישוב אליו עד למחר. צוואת רבי יהודה החסיד (אות יב). אליה רבה (סי' רכד) והמג"א (סוף סי' תקפא) כתב כן בשם כתבי האר"י. ובשער טעמי המצוות (סוף פרשת ויחי) כתב בזה"ל אין טוב ללכת ב' פעמים על קבר אחד ביום אחד. ע"כ. ובנגיד ומצוה (עמוד קעג) ציוני מורי שלא אלך על קבר אחד ב' פעמים ביום אחד.
ג. ושם (בעמוד שלב) כתב הרוחץ את ידיו כשחוזר מבית הקברות, לא ימסור הכלי שרחץ ממנו לאיש אחר, אלא מניחו על גבי קרקע, וחבירו נוטלו משם. אליה רבה (ס"ס רכד), הובא בחידושי רעק"א יו"ד (ס' שעו), וכ"כ בספר בית לחם יהודה (סי' שעו סק"ג), ובספר לחם הפנים (שם), וחכמת אדם (כלל קנח סי' ל). וכתב עוד האליה רבה שם, שמקפידים שלא ליטול מרא או חצינא מיד חבירו בשעת הקבורה. וכן כתבו האחרונים הנ"ל שם, וכן כתב בשו"ת הר צבי (חיו"ד סי' רסז).
ד. הנה בספר בן איש חי (שנה ראשונה פרשת עקב אות טו) כתב הרואה קברי ישראל מברך בשם ומלכות הברכה הכתובה במחזור, אך פה עירנו בגדאד יע"א לא נהגו לברך אפילו בלי שם ומלכות, כי בערב ר"ה הולכים כל הקהל לבית הקברות ואין מברכין כלל, ורק בחידוש מת ב"מ אחד מברך הברכה ההיא בשם ומלכות בהרמת קול והקהל המלוים את המת עונים אמן, וצריך להודיעם שיתכונו שומע ומשמיע לצאת י"ח, וגם כשיוצאים בערב ר"ה ובשאר זמנים יזהרו לברך לפחות בלי שם ומלכות, ומה שלא היו נוהגין מקודם לברך אפילו בלי שם ומלכות, אין זו הוכחה למנהג, די"ל הואיל ולא שגורה בפומייהו לכך אין מברכין, וקודם כמה שנים הדפסתי פה עירנו תפלת בית עלמין מתוקנת היטב, והדפסתי בה ברכה זו בלי שם ומלכות כדי לברך. ע"כ.
שנראה מדבריו שציין למנהג שנהגו שלא לברכה אלא בחידוש מת ב"מ, אולם הרב בא"ח עצמו ציין שאין ראיה למנהג שי"ל שהואיל ולא שגורה בפיהם אין מברכים, והרב הדפיס ברכה זו לברכה בלי שם ומלכות. וראה מש"כ בזה באור לציון (ח"ב סי"ד תשובה מז).
אולם דעת מרן השו"ע (בסימן רכ"ד סי"ב) לברך ברכה זו בשם ומלכות כיתר ברכות הראיה שמברך אותה אחת לשלושים יום, ואם התחדש בה קבר אף תוך שלושים יום וכמו שכתב בחזו"ע (שם עמוד תמז), וכבר העיר בזה מרן זיע"א בהליכות עולם (ח"ב עמוד קפו) שכלל קבעו לנו חז"ל בסכת ברכות (מ:) שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, וכן נפסק בטושו"ע (סי' ריד). ולכן כתבו התוס' שכל הברכות שנזכרו בפרק הרואה, צריך לאמרם בשם ומלכות, ושכן כתב רבינו שמשון מקוצי על פי הירושלמי וכו' וכן פסק הרמב"ם (בפרק י' מהלכות ברכות) ועוד עי"ש וכן פסק הרא"ש בתשובותיו (כלל ד סי' ג) שאחר שהביא דברי הראב"ד שסובר שברכות אלו בלי שם ומלכות, כתב שאין לחוש לדבריו אלו, כי למה ישתנו ברכות אלו מכל שאר הברכות, וכל רבותינו כתבו ונהגו לברך ברכות אלו בשם ומלכות, שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. ע"כ וכן כתב הרשב"א בחידושיו לברכות (נד.) וכן כתב באורחות חיים (הלכות ברכות סימן סח). וכן פסק מרן השולחן ערוך (סי' ריח), שיש לומר ברכות אלו בשם ומלכות. וכן עיקר להלכה ולמעשה. ע"כ.
בשורות טובות
בברכה רבה
