• בעקבות השבתת הלימודים: חידון בהלכות פסח מתוך ספרי ילקוט יוסף בערוץ מרן: 079-916-5000

פאה נכרית

#61
זה לא הרשב"א, אלא הראב"ד (הרשב"א רק ציטט אותו) שכתב ש"אולי" כך דעת הרי"ף, ומיד דחה סברא זו. כך שמגוחך לומר סברא זו בשם הרי"ף או בשם מאן דהו.

ופשיטא שהרי"ף כרמב"ם, אסר טפח באשה. ומה שכתבת שמותר לקרוא נגד פחות מטפח של אשת איש - כבר דחיתי שמפורש בגמ' שמדובר באשתו.

שאר הראשונים אסרו ק"ש מול שיער שרגיל להיות מכוסה, משום שגורם הרהור, והתירו מול שיער גלוי, שאינו מעורר הרהור, ופשוט.
הראב"ד (שהביא הרשב"א) לא דחה את ההסבר ברי"ף - אלא חלק על הרי"ף.

כנ"ל דעת השו"ע אינה כן.

שאר הראשונים אסרו בשיער אשת איש בלי יוצא מן הכלל [ונחלקו האחרונים האם אפשר להמציא סברא להתיר ברגיל].
 
#62
ההיפך הוא הנכון הרמב"ם כותב שכל גוף האשה ערוה ולכן נאסר מחמת ולא יראה בך ערות דבר, ואילו השער אינו בכלל ערוה.
פשוט שערוה אינו משום הרהור כי מן התורה רק ערוה ממש נכללת בלא יראה לך, ורק מדרבנן הוסיפו טפח באשה [וכי בפחות מטפח אין הרהור?].
זה המצאה שלך בדברי הגרע"י.
אתה סותר עצמך מיניה וביה, בסוף דבריך אתה מסכים שמן התורה רק ערווה ממש נכללת ב"והיה מחניך קדוש", ורק מדרבנן הוסיפו טפח באשה, ובתחילת דבריך אתה כותב שכל גוף האשה ערווה ונאסר מחמת "והיה מחניך קדוש"...

ולדבריך גם אין הסבר מדוע הוסיפו ערווה מדרבנן. אם אינו גורם הרהור, מה בעיה יש בזה?

אתה מתעלם גם מדברי כל הראשונים בסוגיית הגמ' ברכות כ"ד, בטענה ש"הרי"ף והרמב"ם חולקים עליהם". אבל בלי קשר למחלוקת שלהם, ההבנה הפשוטה היא שערווה נאסרה משום הרהור, כפי שמובא בכל הראשונים, והרמב"ם שאסר טפח באשה לק"ש, פשיטא שגם הוא משום הרהור ולא משום דבר אחר.

ולשאלה שלך האם פחות מטפח אין הרהור, כבר עניתי שמדובר באשתו ולכן פחות מטפח לא שם לב. כפי שמפורש בגמ' ברכות כ"ד: "אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע".

לגבי דברי הגר"ע - זו לא המצאה שלי, אלא זה מפורש בדבריו, והדברים פשוטים וברורים (הגענו כבר למצב שאני חוזר וכותב את אותם דברים שכתבתי בתגובות הקודמות):

"מכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור, כדי לאסור לומר כנגדן דברים שבקדושה, וכעין מ"ש ראבי"ה (סי' עו) דה"מ בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן דליכא הרהור בכה"ג".
 
#63
דעת השו"ע דהוא הדין באשה אחרת.
השו"ע פסק ש"אפילו אשתו אסור טפח", והרמ"א הוסיף שבאשה אחרת אפילו פחות מטפח. לא ברור אם יש מחלוקת ביניהם, והפר"ח כתב שכדברי הרמ"א משמע מהגמ' (שציטטתי לעיל). ואמנם אפשר להסביר בדברי השו"ע דפשיטא באשה אחרת דאסור בטפח אלא אפילו באשתו אסור, אבל בפחות מטפח גם אחרת אין איסור, אבל אין הכרח לעשות מחלוקת בינו לבין הרמ"א.

ובכל אופן אם יש לך קושיה על זה, איך התיר פחות מטפח והרי זה מעורר הרהור, אז אל תפרש כך בדבריו... אבל לפרש בדבריו ולהקשות קושיות, זה לא שמענו.
 
#64
הראב"ד (שהביא הרשב"א) לא דחה את ההסבר ברי"ף - אלא חלק על הרי"ף.
כנ"ל דעת השו"ע אינה כן.
שאר הראשונים אסרו בשיער אשת איש בלי יוצא מן הכלל [ונחלקו האחרונים האם אפשר להמציא סברא להתיר ברגיל].
הראב"ד כתב שאם דעת הרי"ף היא כך, כפי שהוא ביאר את סברתו, זה לא יתכן, ודחה אותו וחלק על זה.

ולכן מגוחך להעמיס סברא זו על הרי"ף, שלא כתב אותה, ומי שכתב אותה הוא החולק, שדחה אותה.

ופשיטא שהרי"ף כרמב"ם, אסר טפח באשה. ומה שכתבת שמותר לקרוא נגד פחות מטפח של אשת איש - כבר דחיתי שמפורש בגמ' שמדובר באשתו וכן דעת רוב האחרונים. ואין הכרח שדעת השו"ע אינה כן, כנ"ל.

שאר הראשונים אסרו בשיער אשת איש הרגיל להיות מכוסה, משום שגורם הרהור, והתירו מול שיער גלוי, שאינו מעורר הרהור, ומכאן למדו האחרונים, והגר"ע יוסף מכללם, ששיער אשת איש הרגיל להיות גלוי, אין בו הרהור.

יש אחרונים שחלקו על כך, אבל מדברי הראשונים מוכח בפשטות כהגר"ע יוסף וסיעתו.
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'