שקד אברשמי
New member
האם ישנו כלל ברור בדעת הרב עובדיה מתי אחרי סקירת הראשונים והאחרונים על סוגיא המסקנא העולה היא שניתן להקל בשעת צורך כי סברות המקילים נראות והם רבים ויש להם סיועים רבים אפשר לפסוק את ההלכה לרבים להקל ומתי צריך לומר שמכיוון שמידי מחלוקת לא יצאנו וקטנה דעתנו - פוק חזי מאי עמא דבר ואז לאסור. האם יש הבדל כאשר אומרים פוק חזי להקל כשהמסקנא יותר נוטה לאסור מאשר להקל? והאם יש הבדל בין הוראה ליחיד לבין הוראה לרבים?
יש סברא לומר שמכיוון שאם לא נביאים הם בני נביאים הם והם כאומה שלמה יודעים מה נכון לעשות ולכן אף אם המסקנה מהסוגיא אומרת דבר מסוים - ומסתבר שבזמנם של אותם ראשונים ואחרונים המנהג כנראה היה בהתאם, מכל מקום האומה יודעת שבדור הזה דווקא הקב"ה רוצה שנעשה ב'.
ויש סברא לומר שמכיוון שיש יותר כח לצד המערכת ההלכתית לצד א מאשר לצד ב' אז ממילא אפשר לומר שעשינו בזה כבר 'פוק חזי' ואנו רואים שמנהגם של ישראל היה להתיר, ומאי שנא מנהג של היום ממנהג של פעם?
השאלה היותר גדולה ניתן לשאול בנושא הזה היא האם בכלל יש כוח לפוסק להכריע שיש 'מנהג גרוע', כלומר שיש 'עמא דבר' לכיוון אחד אולם ניתן לתלות שהוא בגלל גורמים כאלו ואחרים ולא בהכרח מנהג שגדולי הדור הנחילו ועדיף אם כן ללכת אחר מה שנראה מהתבוננות במערכה ההלכתית.
יש סברא לומר שמכיוון שאם לא נביאים הם בני נביאים הם והם כאומה שלמה יודעים מה נכון לעשות ולכן אף אם המסקנה מהסוגיא אומרת דבר מסוים - ומסתבר שבזמנם של אותם ראשונים ואחרונים המנהג כנראה היה בהתאם, מכל מקום האומה יודעת שבדור הזה דווקא הקב"ה רוצה שנעשה ב'.
ויש סברא לומר שמכיוון שיש יותר כח לצד המערכת ההלכתית לצד א מאשר לצד ב' אז ממילא אפשר לומר שעשינו בזה כבר 'פוק חזי' ואנו רואים שמנהגם של ישראל היה להתיר, ומאי שנא מנהג של היום ממנהג של פעם?
השאלה היותר גדולה ניתן לשאול בנושא הזה היא האם בכלל יש כוח לפוסק להכריע שיש 'מנהג גרוע', כלומר שיש 'עמא דבר' לכיוון אחד אולם ניתן לתלות שהוא בגלל גורמים כאלו ואחרים ולא בהכרח מנהג שגדולי הדור הנחילו ועדיף אם כן ללכת אחר מה שנראה מהתבוננות במערכה ההלכתית.