ב"ה
שלום וברכה,
במענה לשאלתך אם אפה בתנור מאכל בשרי עם מאכל פרווה בשתי תבניות שונות, האם מותר לאכול את הפרווה עם חלבי,
הנה דבר זה תלוי בשני דברים, והם טעם וריח. דמאחר והתנורים שלנו היום הם אטומים יש בהם חשש של זיעה שעוברת ממאכל למשנהו, וממילא יש כאן עם של הבשר, ואפילו בתנורים של זמנם שאינם אטומים כ"כ או שהיו גדולים מספיק ולא היה חשש של זיעה וטעם, עדיין יש איסור של ריח לכצחילה, וכמבואר בש"ע יו"ד סי' צז ס"ג, וסי' קח.
ופעמים רבות שאנו נשאלים על הכנת מאכל פרווה כגון חלות או עוגה אחר בשרי או אחר חלבי האם יש עליהם דין בשרי או חזקת בשרי, ובתחילה היינו עונים שיריחו המאפה הפרווה, ואח"כ יטעמו, ואם אין לא טעם ולא ריח מהמאפה הקודם הרי שהמאפה השני נשאר פרווה ומותר לאוכלו בין עם חלב ובין עם בשר, עד שאחרי כמה שנים למדנו מהניסיון וכך גם הגיבו לנו כמה אנשי מקצוע שבקיאים בהכנת המאכלים שלמעשה אין הדבר מצוי כלל שיהיה טעם או ריח באופן הנזכר, ולכן כבר הפסקנו לברר עם השואל, אלא אנו עונים מיידית שהמאכל הוא פרווה לחלוטין. וכן לפי זה אנו מתירים להכין כך אף לכתחילה חלות או עוגה אחר בשרי או חלבי אפילו על דעת לאוכלם אח"כ עם בשר או חלב, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה, וכמבואר בש"ע יו"ד (סי' צט סעיף ז), ע"ש.
אולם בנידון השאלה כאן שנאפים באותה שעה הבשרי והפרווה, ויתכן שהבשרי גם יש בו רוטב ושומן שהוא יותר מזיע ונרגש ושמנוניתו משליכה טעם או ריח במאכל הפרווה, במקרה כזה אין לנו מספיק ניסיון, ולכן התשובה בזה שיש להריח את המאכל הפרווה, ואח"כ לטועמו, ואם אין בו לא טעם ולא ריח של המאכל הבשרי, הרי שהוא פרווה לחלוטין ומותר לאכלו עם חלב.
[ונראה שאין לחוש בו לההיא דכתב מרן הב"י יו"ד סי' פט מהג"א בשם או"ז שמצוה מן המובחר להעביר מעל השלחן הלחם וכל המאכל שעלו עם הגבינה על השלחן ואח"כ יביא בשר, ע"ש. דהתם היינו טעמא משום חשש לממשות כגון פירורין שאין בהם ביטול אם מכירם, ודו"ק.]
בברכה רבה
