• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

פרסום ראשון: מרן מספר מה מקור ההבדל בין הבשר שנקרא "כשר" לבשר "חלק", והאם באמת הוא כשר?

אחד מהנושאים עליו מסר מרן זיע"א את נפשו והכריז בקול גדול נגד המציאות שהשתרשה אז, היה ענין הבשר החלק לדעת מרן הבית יוסף, מרן זיע"א לא נרתע מהמוסכמות ששררו אז ויצא למלחמת חורמה בעד החזרת עטרת מרן בנושא זה ליושנה, ואכן כיום השתנתה המציאות לאין הכר.

מובא כאן בפרסום ראשון חלק משיעור שמסר מרן לפני קרוב לארבעים שנה כהכנה לחג השבועות, ובדבריו מציג מרן את השתלשלות העניינים שמהם יצא החילוק בין הבשר הכשר לבשר החלק. וכן מובאים מדבריו ופעליו של מרן במשך השנים לחיזוק בד"ץ בית יוסף והשחיטה הספרדית שכיום אנו עדים לשינוי המבורך הודות למרן זיע"א.

מכיון שאנו עומדים לפני החגים, ראיתי לנכון לפרסם דברים אלה, ובפרט שגם הם בין הנושאים עליהם היה מעורר מרן בימי התשובה.


ביו"ט נוהגת מצות שמחה, שהיא מצות עשה מן התורה, ולכן צריך שיכין בשר ליום טוב, והיינו בשר גלאט, אם כתוב עליו "כשר", זהו רק לדעת הרמ"א, אך לדעת מרן זהו טרף, אנחנו קבלנו הוראות מרן איננו זזים מדבריו ימין ושמאל, והוא סובר שאם נמצאה סירכא הכי קטנה הבשר טרף, אא"כ היא ניטלת בהגבהה ועוד תנאים, אך כל ירא שמים שקונה בשר לא יכנס בספק ח"ו.

לדעת הגר"א מוילנא אסור לאכול בכלים של אלה שאוכלים בשר "כשר", אפילו בישלו בכלים רק מרק ירקות ודברים אחרים, כיון שהכלי שלהם טרף, למרות שהגר"א היה אשכנזי הוא מסייע את מרן, ויש עוד גדולים ועצומים מרבני האשכנזים שמסכימים לדעתו של מרן, ובכל אופן הספרדים קיבלו עליהם ועל זרעם לעשות כהוראות מרן.

מי שלא נזהר במאכלו נעשה לבו אטום! כמו שאמרו חז"ל (יומא לט.), תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם בם, לבו נהיה אטום, אפילו שומע תורה שוכח אותה, היום שומע ומחר שוכח, וכן על זה הדרך, לבו מטומטם אינו פתוח לקבל את התורה.

כשאדם נזהר במאכליו, אינו מכניס לפיו אפילו דבר שיש בו ספק אפילו של מחלוקת הפוסקים או תולעים וכיוצא באלה הוא זהיר כל כך במאכליו, הקב"ה פותח לבו בתורה, בא ליטמא פותחים בא ליטהר מסייעים בידו.

כל אחד שהולך לקנות בשר צריך שיראה במו עיניו את החותמת, לא יסמוך על הקצב שאומר לו שהכל בסדר, בשבילך זה בסדר אני רוצה לראות את החותמת 'חותמך ומטך ופתילך אשר בידך', יבקש לראות את החותם אם זה חלק גלאט.

אי אפשר לסמוך על הקצבים בדבר הזה, אע"פ שאמרו עד אחד נאמן באיסורין, כאן הוא נוגע בדבר, אם אין לו בשר חלק לוקח בשר אחר ואומר שהוא חלק 'ואנכי איש חלק', אי אפשר להאמין בו, לכן צריך לראות במו עיניו את החותמת.

וכן לא יסמוך על אשתו אלא אם כן היא חכמה ונבונה שיודעת להשגיח לראות שזה כתוב עליו חלק, ואם לא כתוב חלק אינה קונה אלא הולכת למקום אחר, ולא מתעצלת ואומרת כבר הגעתי לכאן איפה אני אחפש מקום אחר, אלא תהיה אשה זריזה, שאם לא כן חס ושלום היא מאכילה אותו דבר אסור. או שילך הוא בעצמו ויקנה.

צריך לדעת, זו לא חומרא! יש אנשים חושבים זה חומרא, אם כתוב "כשר" מה יש בזה?

אבל תדעו שזה לא נכון, זו פשרה שעשו לפני כמאה שנה, כשהתחילו לבוא האשכנזים לירושלים, לפני כן לא היו כאן אשכנזים בכלל, כל הישוב היה ספרדי,
הממשלה העותומנית הטורקית היתה רודפת את אלה שבאו מארצות אירופה, היו חושדים בהם שהם לא יהודים, לטורקים יש מוח של גוי והחליטו שהאשכנזים לא יהודים, לכן היו רודפים ומענים אותם נותנים עליהם מסים וארנוניות עד שהיו מוכרחים לברוח או לחברון או לצפת, אבל לירושלים לא היו באים, כך מעיד כל זה רבי בנימין מרדכי נבון אביו חורגו של הגאון רבי יעקב שאול אלישר, שהיה ראשון לציון. הוא כותב כן בספר בני בנימין שלא היה בירושלים אף אשכנזי אחד, כולם היו ספרדים.

לאחר מכן היתה מהפכה בטורקיה הרגו את המלך, באו קבוצה של צעירים שהיו יותר ליברלים והם נתנו‏ רשות גם לאשכנזים לבוא לירושלים והקלו מעליהם את המסים שהיו עליהם, עשו אותם כמו הספרדים.

ואז אמרו להם הרבנים שעליהם לעשות כמנהג הספרדים, אחר שכל הישוב היו ספרדים, מי שהולך למקום יעשה כמנהג המקום בין להקל בין להחמיר, אנחנו ברוך השם קיבלנו הוראות מרן תעשו גם אתם כמונו.

הביאו להם ראיה, שלפני שלוש מאות ארבעים שנה בשנת ת"ח הייתה גזירת שמד בפולניה, חמילנצקי שהיה רשע מרושע היתה לו קבוצה כמו ערפאת ימ"ש, התמרד נגד הממשלה עם כמה אלפי ערלים רשעים כמוהו ועשו מהפכה בפולניה, והשעיר לעזאזל הראשונים לפורענות היו היהודים, היו מתנפלים עליהם והורגים אותם, וכמה קהילות קדושות נכחדו בגזרה הזאת של הרשע הזה, ואז חלק גדול מהקהילות התפזרו ועברו למצרים.

במצרים היה אב בית הדין הגאון רבי אברהם הלוי, והם באו לשאול אותו אנחנו הסתדרנו כאן ב"ה בעבודה ובחברה, יש לנו כל מה שנחוץ לנו בפרנסה ובדירה ובדעתנו להישאר כאן, האם מותר לנו בפסח לאכול אורז וקטניות כמו הספרדים, או אנחנו צריכים להישאר במנהג כמו שנהגנו בפולניה?

והשיב להם כפי שכתוב בספר גינת ורדים, כיון שדעתם להתיישב כאן באופן קבוע עליכם לנהוג כמנהג הספרדים בכל החקות והמשפטים. גם בספר שאלות ותשובות "מטה אשר" האריך בזה והסכים לדברי הגינת ורדים, שכיון שבאו לשם שלא על דעת לחזור למקומם עליהם לנהוג כמנהג המקום שהם שם.

וכך היא דעתו של מרן הבית יוסף, בספרו אבקת רוכל יש תשובה בדבר כזה והוא כותב גם כדבר הזה, הוא נשאל על קהילה אחת של ספרדים שבאו שם אשכנזים מעט מעט עד שנעשו יותר מהספרדים, האם הם צריכים להתנהג כמו הספרדים?

והשיב להם, אם נניח היו באים מאה ועשרים אלף אשכנזים בבת אחת, והספרדים היו מאה אלף, איננו יכולים אנחנו לכפות עליהם שינהגו כמונו, יכולים גם כן הם להמשיך במנהגיהם.

אך הואיל והם באו טיפין-טיפין מעט מעט, נהפכו להיות כמו הספרדים, וכך כל כמות שבאו נהפכו להיות כספרדים, קמא קמא בטיל, ועליהם לנהוג כספרדים, ולפי זה חשב רבי בנימין נבון שכיון שעיקר הישוב היה ספרדי והם באים מעט מעט, עליהם לנהוג בכל כספרדים.

וכן בענין גטין שיש מחלוקות רבות, מה שפוסל מרן מור"ם מכשיר, ומה שמכשיר מרן מור"ם פוסל.

היה כאן רבי שמואל סלנט ע"ה, נפטר בשנת תרס"ט לפני 75 שנה והוא הנהיג את הגיטין כמנהג מרן, אחר שכך היה המנהג כאן לפני כן, ובזה כבר אף אחד לא יכול לפתוח את פיו ולערער עליו אחר שהוא היה אב"ד, ועד עכשיו פה בירושלים הגיטין של האשכנזים נכתבים כמנהג הספרדים, בפתח תקוה ותל אביב זה לא כך, כיון ששם הישוב האשכנזי יש להם מנהגים אחרים לגמרי.

ולכן פסקו שגם בענייני השחיטה ינהגו כדעת מרן.

אך כמה אשכנזים חומדי ממון תאבי בצע הלכו לערבים האלה ימ"ש שהם מתים על שוה פרוטה, ואמרו להם מה אתם הולכים לספרדים מפסידים כסף, בואו אלינו תרויחו כי אנחנו ממעכים, אצליהם יוצא לך עשרה כשרים ממאה, כל דבר אומר לך טרף, אנחנו נעשה לך חמישים למאה, הערבי יש לו הפסד מהספרדים לכן היה הולך לאשכנזים, ונעשו שני קבוצות ונעשתה מחלוקת גדולה. היו אומרים הערבים לחכם מיוחס אתה אומר כל דבר טרף... והגישו את תעצומותיהם לפני הרבנים.

ולכן פסקו שישחטו גם הספרדים וגם האשכנזים, ואם יש סירכא ימעכו אותה האשכנזים, ויעשו סימן, כשאין סירכא יכתבו "חלק" 'ואנכי איש חלק', ואם לא יכתבו "כשר", עשו פשרה כדי שגם הספרדים תהיה להם פרנסה, ולפני כן היה הכל רק כשר, וזו הסיבה שהתחילה הפירצה הזו.

והיו רבנים שהתנגדו לזה, רבי מאיר אוירבך בעל אמרי בינה שחי אז היה צועק כמו ספרדי איך אתם אומרים לכבוש את המלכה עמי בבית, כאן אתריה דמרן ואתם כותבים על בשר זה חותמת "כשר"?! אין לך שקר גדול מזה! זה לא כשר אלא טרף! אך אף אחד לא שמע לו בשביל אוהבי בצע היו מוכרחים לעשות כן.

וכן הגאון רבי שלום משה חי גאגין שהיה אב"ד הספרדים בספרו ישמח לב צועק על זה מרה. וכן הגאון האב"ד ר' יוסף נסים בורלא בספר וישב יוסף כותב על זה במרירות איך בירושלים שנהגו כמרן, 'איכה היתה לזונה קריה נאמנה', יכתבו על טרף שהוא כשר? אך לא שמעו בקולם.

ולאט לאט התחילו לשכוח את עיקר הדין, ורבי יעקב אלישר שהוא עשה את הפשרה הזו אמר בתחילה אנחנו נכריז בכל בתי הכנסת שהספרדים יקנו חלק, בהתחלה שמעו לו, אך אחר כך היו רואים אשכנזי עם זקן עד הטבור קונה כשר, וכי אני יותר טוב מהזקן הזה? והתחילו לאכול כשר עד שנשתכח הדבר, ועל זה הוא צועק בעצמו ר' יעקב שאול אלישר בספרו שמחה לאיש, וכותב חשבנו לתקן ובעוה"ר נפרצה הפירצה ואין בידינו לעשות שום דבר.

אדם שהוא באמת יודע תורה יודע את הדברים, ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, אנו קיבלנו הוראות מרן, כותבים הפוסקים שבדבר שמרן מחמיר ויש מאה פוסקים שמקילים אסור לנו לזוז מדברי מרן ימין ושמאל, כ"כ בשו"ת חיים ביד לר"ח פלאג'י, וכ"כ בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ז, וכ"כ בשו"ת משפט וצדקה ויעקב אלא שהוא הוסיף אפס, אפילו אלף חולקים על מרן לא נזוז מדבריו ימין ושמאל, איפה יש אלף פוסקים שחולקים על מרן, אפילו מאה לא תמצא.

אלא שעכשיו נפרצה הפרצה ואנשים קונים כשר, כי יש הבדל גם בכסף, המחיר של החלק יותר גבוה, במקומות של עמי הארץ שאינם יודעים מה זה חלק כמו בבאר שבע באר שמונה... מחיר החלק והכשר שוה, כי אינם יודעים מה ההבדל, אך כאן הקצבים מנצלים והמחיר יותר יקר.

אך על כל פנים 'עינכם אל תחוס על כליכם', בשביל מעט כסף אנחנו צריכים לעבור על הוראות מרן? ח"ו להיכנס באיסור כזה!

בשמים יביאו אותו ביום הדין יאמרו לו אתה אכלת טרף!!!

ירצה להסתכל במרן הבית יוסף, יאמר לך רשע! אתה אכלת כל חייך טרף, תסתלק מהעינים שלי! יסלק אותו מעל פניו! לא יתנו לו להיכנס במתיבתא דרקיעא בישיבה של רבינו יוסף קארו, אני כתבתי בשו"ע שזה טרף ואתה אכלת אותו! וכי אם כתוב שזה כשר נגמר?! תיקח חמץ בפסח ותכתוב עליו כשר לפסח וכי נהיה כשר?!

לכן כל אחד ירא שמים 'החי יתן אל לבו' שלא יכניס לפיו דבר שהוא טרף אליבא דמרן שקיבלנו הוראותיו, ואפי' שזה ביוקר יקנה מעט יותר ותשרה ברכה במעיו, החכם עיניו בראשו.



הביקור בבית המטבחיים
לפני עשרים שנה או מעט יותר, ביקרתי בבית המטבחיים, ושם אפילו ראש השוחטים לא ידע כהוגן. יש להם כלל 'סירכא הניטלת בהגבהה זה חלק', אין בה שום דבר.

מה זה 'ניטלת בהגבהה'? יש סירכא - ריר קשה שעובר בין אומא לאונא, או בין אונא לאונא, צריך להטריף. אבל אם מכניס את אצבעו מתחת לסירכא הזו ומגביהה והיא ניתקת, אין זו סירכא, נקרא שמה ריר בעלמא, ומרן כותב שזה כשר, רק צריך שיהיה אדם ירא שמים בתכלית שלא יאכיל טריפות לישראל.

מרן בבית יוסף עשה תנאי, שכשמרים את הסירכא המחוברת ירימנה בזהירות לאט לאט בתנאי שלא יזוז האבר הזה שהסירכא מחוברת בו. אם זז האבר ועלה קצת, כובד האבר השפיע על הסירכא שתינתק, והבהמה טריפה, ולכן צריך שיעשה זאת בזהירות שישים לב היטב על האבר שהיא מחוברת בו שלא יעלה, אלא ישאר במקומו יציב, אבל אם לקח בכוח קצת ומכובד האבר ניתקה אסור, והרי זה טריפה. זאת דעתו של מרן, וכך פסק הזבחי צדק, וספר תורת זבח לר' דוד חזן בנו של החקרי לב, שהיה ראש הטבחים ואח"כ הוכתר לראשון לציון, וכותב בפירוש, בירושלים מטריפים כל סירכא הניטלת בהגבהה אם זז האבר כל שהוא, צריך להסתכל שלא יזוז האבר כלל, כך המנהג בירושלים כדעתו של מרן.

האשכנזים יש להם ספר 'בית דוד', כל השוחטים שלהם לומדים בספר הזה, והוא כותב 'לא אכפת לנו אם יזוז האבר או לא יזוז האבר', והם הולכים אחרי 'בית דוד'. מה זה 'בית דוד'? הוא ראוי לחלוק על מרן? ולזה הם קוראים 'חלק' ולנו זה 'טרף'.

אם כן צריך לדעת, האשכנזים שמים על בשר זה חותמת וכותבים 'חלק', הם הולכים אחרי הרמ"א שלא התנה את התנאי הזה.

כשנכנסתי לשם וראיתי שהם עושים סירכא הניטלת בהגבהה, אני שואל אותו זז האבר או לא זז האבר? לא הבינו מה שאני מדבר, לא ידעו בכלל את הדין הזה. פתחו ספר 'בית דוד', וקראו את ספר 'בית דוד', ונבחנו על ספר 'בית דוד', של חכם אחד אשכנזי ששמו דוד והם הולכים אחרי הספר הזה וזהו.

אמרתי להם, אתם מכשילים את הרבים, מרן כתב שזה טרף, למה אתם מכשירים? לא ידעו איפה מרן הזה. פתחתי והראתי להם בבית יוסף וכל הפוסקים שאחריו. למה לא למדתם תורת הזבח? זה רב ספרדי שאסף כל דיני השחיטה לפי מנהגי ירושלים, במקום שתתעסקו ב'בית דוד' תתעסקו בספר הזה! עשו 'פותח את ידיך'.

קיבל עליו ראש השוחטים דאז שמכאן ואילך ישתדלו להזהר. קיימו או לא קיימו ה' יודע, על כל פנים אמרנו יש הבדל גם בבשר, תמיד בבשר יש בעיות, זה אומר כך וזה אומר כך, ולא יודעים בדיוק הדין.



השינוי בישיבת פוניב'ז
לפני חמישים שנה התרעתי על הדבר הזה למה לא קונים חלק, למה לא עושים חלק, שידעו שרק החלק זה הכשר לדעת מרן.

הדרוש הראשון שלי היה בבני ברק לפני חמישים שנה, שם היה בית כנסת 'המשהדים' ודרשתי כן. והנה בישיבת פוניבז' יש הרבה בחורים ספרדים, והטבח היה קונה בשר כשר, לא קונה חלק, והספרדים היו אוכלים את זה, לא ידעו שום דבר, היעלה על דעתם שזה פסול לדעת מרן? אבל כשהסברתי את הדבר הזה, עשו שביתה, לא רוצים לאכול.

הלכו סיפרו לראשי הישיבה כי הספרדים אינם רוצים לאכול, קרא אותם ושאל, מה יש מה קרה? אמרו, כך וכך אמרתי, והם לא רוצים לזוז מדברי מרן ימין ושמאל. אנחנו ספרדים קיבלנו הוראות מרן, מי שחולק על מרן חולק על השכינה, כך התבטא הרמ"א (שו"ת הרמ"א סימן מח), ולכן איננו רוצים לאכול. אם יקנה חלק נאכל, אם לא לא נאכל.

וראש הישיבה דאז נתן הוראה לטבח, חייב אתה לקנות אך ורק חלק. ומאז נפתחו כמה חנויות של חלק בבני ברק, קודם לא ידעו, נשכח הדבר. ואלה לומדים גמרא, לא לומדים בית יוסף סימן לט שהוא כותב החילוקים בין יש סירכא בין אין, הם לא שמעו את זה מעולם, ורק אחרי ששמעו נודע להם הדבר ואז נפתחו כמה חנויות של חלק.

גם עכשיו תדעו לכם, מי שאוכל "כשר" - אוכל טרף לדעת מרן, צריך להיות רק חלק, ויש חלק 'בית יוסף' מאה אחוז. הרב ... הרב-הראשי שלנו הלך ובדק בבתי המטבחיים, אמר אין דבר כשר בעולם כמו בשר חלק 'בית יוסף'!



הקור ביגוסלביה
היה פעם שוחט אחד שהלך לשחוט ביגוסלביה, היו שם הרבה בקר והיו מביאים בשר קפוא משם. והוא סיפר לי אחרי שחזר, אי אפשר לתאר איזה קור אימים נורא יש שם, אני לובש מעיל על מעיל ועוד מעיל ושום דבר לא עוזר, הקור חודר תוך העצמות, אי אפשר להתגונן.

יום אחד הלכתי לשחוט, שחטתי כמה פרות, ועד שילכו להביא פרה אחרת כדי לשחוט אותה התחלתי לרקוד מהקור, כל הגוף שלי רועד. מה עשיתי? אמרתי לחפש לי איזה מחסה מהקור, יש שם פריז'ידר שמכניסים בו בשר קפוא, נכנסתי לתוך הפריזיד'ר... בפנים הקור רק שש מעלות מתחת האפס, ואילו בחוץ עשרים ושש מעלות מתחת לאפס, זה תנור חימום בשבילי... תתארו מה זה הקור שם.



הבשר של בית יוסף
ברצוני להבהיר דבר אחד, 'כל עמל אדם לפיהו', אדם מענישים אותו על מה ששם בפיו. 'עד שמתפלל אדם שיכנסו דברי תורה לתוך מעיו יתפלל שלא יכנסו דברים אסורים לתוך פיו'.

לכן לא לקנות שום מצרך בלי אישור תעודה חותם של בד"ץ 'בית יוסף', בדקנו בעשר אצבעותינו, מתוך מאה בהמות - עשרים וארבעה אחוז יוצאים חלק והשאר הכל רק כשר, והם יש להם שמונים אחוז חלק. מרן אומר זה טריפות, לכן לא לקנות שום מצרך.



הכשיר כבשים שנתערב בהם כבש טרף

כשהייתי בתל-אביב היתה לנו חלוקת תפקידים, אבדל לחיים אני והרב גורן. הרב גורן יומיים ואני יומיים. בעניין כשרות הוא מטפל ביום ראשון ושני, ואני מטפל בכשרות ביום שלישי ורביעי. הוא מטפל במחלקת הנשואין ביום שלישי ורביעי, ואני מטפל במחלקת הנשואין ביום ראשון ושני.

והנה קרה מקרה, ערב ראש השנה היה ביום שני, כולם רוצים לברך 'שנהיה לראש ולא לזנב', לכן שוחטים כבשים, זכר לאילו של יצחק אבינו, ושחטו מאה כבשים באותו בית מטבחיים.

כשבאו הקצבים לרחוץ את הכרס מהלכלוך מצאו כרס של בהמה אחת נקוב במסמר מעבר לעבר באופן שזה טרף, אבל לא ידעו של איזה כבש זה, הכבשים כולם התערבבו, ועכשיו יש מאה שהתערבו ואחד מהם טרף, אם כן מה לעשות? ישחטו עוד מאה אחרים ואת אלה יטריפו, או לא? לא ידעו. וזה התור של הרב גורן, הוא צריך לפתור את הבעיה כיון שזו בעיה של כשרות.

אני יושב בלשכתי, יש לנו דברים אחרים, והוא יושב בלשכתו. בין הלשכה שלי לשלו מפסיקה דלת. אלה יודעים שאותו היום התור של הרב גורן, נכנסו אליו סיפרו לו את המעשה, מה לעשות, מצפים לנו הקצבים רוצים לדעת אם ישחטו עוד מאה או אפשר להסתפק באלה?

הרב היה בקי גדול בירושלמי בפרט, התחיל לפלפל לפלפל, והם - רוצים לדעת מה ההלכה, פלפולים 'עלא עיני עלא ראסי', אבל רוצים לדעת מה ההלכה. בכל רגע מצלצל הטלפון, 'נו מה הדין'?

- חכו הרב מפלפל לנו.

ראש מחלקת הכשרות דשם, הרב רבינוביץ, יצא ממנו נכנס אלי.

- תושיע אותנו, הרב יושב ומפלפל, וכל רגע מצלצלים לנו בטלפון. סיפרו לי את הענין.

- טוב אסדר את זה, אבל אתם יודעים היום תורו.

- תושיע אותנו מה נעשה, מפלפל לנו בירושלמי. מה נרויח מהירושלמי הזה?

- לכו לשם, לא תגידו שאמרתי לכם.

פתאום אני דופק על הדלת, עשיתי את עצמי שאני תם לא יודע שום דבר. הוא תכף פתח את הדלת, נכנסנו. אני אומר לו שיש לי איזה בעיה בענין הנישואין.

- אבל מה אלה עושים פה?

אומר לי, כן, יש בעיה, שחטו מאה כבשים יצא אחד מהם טרף, 'בעלי חיים לא בטילי', כך סובר הירושלמי, מה לעשות?

אמרתי לו, כבוד הרב, יש הלכה למעשה מהרב יצחק הכהן רפפורט שהיה ראשון לציון בירושלים, כתוב בספר שלחן גבוה בדיוק כמו המעשה הזה שהיה אצלו, ופסק להם שהכל מותר, מפני שלא נקרא שמו חתיכה הראויה להתכבד שאינה בטלה אלא אם כן היא מבושלת, שאז ראויה להתכבד לאורחים, כל עוד דבר אינו מבושל אין עליו שם חתיכה הראויה להתכבד, חד בתרי בטיל.

- כן? כך אמר הרב?! נו, שמעתם, כבר הורה זקן. קומו לכו הביתה...


לתגובות hashkafatmaran@gmail.com
ניתן להזמין נושא זה ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. וכן לרכישת הספר מעדני המלך. לפרטים באתר.
 
כל אחד שהולך לקנות בשר צריך שיראה במו עיניו את החותמת, לא יסמוך על הקצב שאומר לו שהכל בסדר, בשבילך זה בסדר אני רוצה לראות את החותמת 'חותמך ומטך ופתילך אשר בידך', יבקש לראות את החותם אם זה חלק גלאט.

אי אפשר לסמוך על הקצבים בדבר הזה, אע"פ שאמרו עד אחד נאמן באיסורין, כאן הוא נוגע בדבר, אם אין לו בשר חלק לוקח בשר אחר ואומר שהוא חלק 'ואנכי איש חלק', אי אפשר להאמין בו, לכן צריך לראות במו עיניו את החותמת.

שאלה שתמיד עולה לי בעניין הזה, הרי הבשר שנמכר טרי בד״כ לא מצויין עליו החותמת, וכשאני מבקש מהקצב את החותמת, הוא אמנם מראה לי אותו, אך מנא לי שכאן הוא לא החליף את הבשר, אך שמר את החותמת?

(אני לא בקי דיו בעניינים הללו, אשמח שיאירו את עיניי)
 

נושאים דומים בפורום

חזור
חלק עליון