ב"ה
שלום וברכה,
אמנם מהיות טוב שלא לעשות בורקס חלבי בלי צורה ברורה של חלבי, אולם מן הדין יש על מה לסמוך, לפי שיש כמה סברות בפוסקים לחלק בגזירת חז"ל.
וכגון סברא שהביאו כמה אחרונים, שדוקא פת הנילושה בחלב, שאז אין החלב ניכר, שנעשה חלק מהעיסה, משא"כ מילוי בתוך עיסה, וכגון גבינה בתוך הבורקס, שהוא עומד לעצמו וניכר, בזה יש לומר שלא גזרו.
ועוד סברא, שדוקא בעיסה שאין דרך לעשותה חלבי גזרו, וכגון פת, שבדרך כלל אינו חלבי וכעת עושהו חלבי. משא"כ בדבר שדרך העולם לעשות פעמים חלבי ופעמים לא חלבי, ולכן בני אדם עשויים לברר אודותיו קודם אכילתם אם הוא חלבי או לא, בזה יש לומר שלא גזרו. ולפ"ז במאפיות שמוכרים הבורקסים גם חלבי וגם פרוה, בני אדם עשויים לברר כשקונים.
וסברא נוספת, שהרי שיעור קטן, דהיינו לאותה סעודה שלפניו, שאינו נשמר לזמן ארוך, לא גזרו, ורק בכמות שנשארת לסעודות וימים אחרים יש חשש שישכחו ויאכלו עם בשר, כמבואר בש"ע. ולכן יש אומרים שבמאפיות אף שעושים כמות גדולה, אבל כיון שנעשה ע"מ למכור הכל היום, והקונים ג"כ ברובם קונים על מנת לאכול בסעודה אחת שלפניהם ולא לשמור לזמן ארוך, לכן בזה לא גזרו על הלישה והאפיה. (ואין לומר שלא ימכרו כמות גדולה שנשמרת לכמה סעודות, דמאחר שהותר להם הלישה והאפיה, אין לגזור על המכירה, שזוהי גזירה חדשה, אלא שסברא זו לבד לא תספיק כאשר עושים אפיה מיוחדת להזמנה גדולה שמיועדת לכמה סעודות).
ועוד טעם להקל במאפיות, לפי שהדרך היא שמניחים כל החלבי באזור אחד, וכל הפרוה באזור אחר, כך שיש הפרדה וסימן. אלאל שטעם זה לבד אינו מועיל, שהרי אין הסימן ניכר בגוף העיסה, וחז"ל הצריכו סימן בגוף העיסה כדי שלא ישכח וכדומה. אבל טעם זה יש בו כדי להרחיב טעמים נוספים שנאמרו לעיל, דהיינו שהקונים לוקחים למטרת אכילה לסעודה שלפניהם. וגם שהדרך היא במאפיות שפת כזו עושים פעמים חלבי ופעמים פרוה ובני אדם עשויים ליתן את הדעת קודם שאוכלים.
בברכה רבה