• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

צירוף למניין ומהירות החזן

א) אנו מתפללים מחוץ לבית הכנסת, וכיוון שהמקום הוא יחסית צר הציבור מתפרס לרוחב המקום. אך בצד אחד עובר שביל לצד ההפוך [כדוגמת כך: ---+- ] . הנה בס' נה רואים שיש השוואה לדיני זימון. ובפרי מגדים (א"א ס"ק יב) כתב: וכן מה שכתוב שם (ס' קצה סעיף א) רשות הרבים מפסקת אין מצטרף, הוא הדין כאן. ושם האחרונים כתבו שלאו דוקא רשות הרבים, אלא גם שביל היחיד. ובשו"ת משנה שכיר (סימן לד) ובמנחת יצחק (ח"ב סימן מד) כתבו כן אף שמתפללים ברחובה של עיר רשות הרבים מפסקת. וא"כ שביל זה מפסיק.
אך הראו לי בפתח הדביר בסימן קצה (סק"ב) בשם ספר שדה יהושע (לאח הכנסת הגדולה) שכתב שכל דין זה של רשות המפסקת הוא דוקא בשני בתים, אך אם אכלו בשדה ובאים אלו על אלו אין רשות מפסקת ביניהם.
ובאמת שאפשר להוכיח כמותו, דמדוייק לשון ר' יונה (ברכות דף לז ריש ע"ב) ואורחות חיים (ברכת המזון הלכה לד) ושו"ע שם שכתבו כן רק על שני בתים ולא בבית אחד. ועוד שמדברי המחזיק ברכה (סימן נה אות יא) מוכח להדיא שהתיר לצרף אף שיש מעבר לרבים בין שני הבתים. ואולי חזי לאצטרופיי.
כיצד יש לנהוג למעשה אם יש כשמונה תשעה בצד אחד והשאר בצד השני?

ב) במניין הנ"ל אנו כחמשה אברכים המתפללים לאט, והשאר מתפללים יותר בזריזות. כיצד החזן יעשה בנוגע לזמן הלחש, שהרי אחרי כ-3, 4 דקות כבר רובם יושבים על הארץ לבטח. (ולהתפלל בכזאת מהירות אינני יודע איך אפשר מבלי לבלוע אותיות).
 
ב"ה
שלום וברכה,

א. דברי המשנה שכיר ומנחת יצחק לא ראיתי במקורם, אולם בודאי זה חידוש גדול, ובפרט כשהכל קאי ברה"ר, מה שייך עוד רה"ר מפסקת. ולומר ששביל הרבים מחלק אף שהכל רשות הרבים הוא חידוש, וכ"ש שבלשונות הראשונים מבואר דקאי אשני בתים כדברי השואל, ועוד דבודאי הרב פתח הדביר וסיע' קדמונים וסמכאי טובא. ועכ"פ י"ל דברואין אלו את אלו פשיט"א דיש לסמוך בזה על רש"י בפסחים פה: והרשב"א בתשובה וסיע' במכל שכן, שהתירו אף בשני בתים ויש דיורין מזה על זה, ודו"ק. ואיכא ס"ס. כ"ש שכ"ה דעת רוה"פ, ונוחה סתימתן של ראשונים כנודע.

ב. מרן זיע"א אמר במנין בעלי בתים לפחות חמש דקות. ומרן שליט"א אמר במנין בני תורה לפחות שבע דקות.

בברכה רבה
 
י"ל דברואין אלו את אלו פשיט"א דיש לסמוך בזה על רש"י
יישר כח על התשובה שמחתי שכוונתי לדעת גדולים
רק העירו לי שהרי המשנ"ב והכה"ח בס' קצה אהא דשביל מפסיק כתבו דהיינו אפילו רואים זה את זה ויש שמש המשמש ביניהם. כלומר, שהיתר של רואים זה את זה לא עוזר כשיש הפסק רשות אחרת.
אגב, אפשר לדייק מדבריהם, שכתבו רק שאף שרואים זה את זה ויש שמש, ולא הוסיפו שאפילו שנמצאים בבית אחד או ברשות אחד, ששביל יפסיק ביניהם. וזה קצת סמך להיתר
 
ב"ה
בודאי, עיקר ההיתר מכיון ששני עברי השביל והשביל הכל חדא רשות הרבים ננהו, ומה שייך הפסקה, וכהפוסקים שזכרתם ויותר מהמה. והמצדדים אחרת דבריהם חידוש הוא בקרא ובסברא, ונגד סתימתן של ראשונים שזכרתם והובאו בב"י ויותר מהמה. וזה אינו נסתר מדברי המשנה ברורה והאחרונים.
ורק בתורת צירוף הזכרנו מסברת רואין אלו את אלו. ופשוט.

בברכה רבה
 
בס''ד
אני לא הבנתי. לי נראה שהדברים שנאמרו סותרים את מה שכתוב בילקוט יוסף. זה מה שכתוב בילקוט יוסף:
ילקוט יוסף תפילה א סימן צ סעיף ט - דין תפלה בצבור סעיף כט - לב
כט. צריכים כל העשרה המתפללים לעמוד במקום אחד. ואלו העומדים בחדר סמוך, אפילו רואים אלו את אלו, אינם מצטרפים למנין [ומכל מקום אם רואים אלו את אלו נחשבת תפלתם לתפלה בצבור]. וגם מחיצה של זכוכית מעכבת את העומדים משני צידיה מלהצטרף.
ל. ומכל מקום העומד בעזרת נשים ובמחיצה המפסקת יש חלון ומראה להם פניו משם, מצטרף עמהם לעשרה, ואם יש שם עשרה ומתפלל עמהם בעזרת נשים, נחשבת תפלתו לתפלה בצבור. אבל אם בנקל יכול לרדת לבית הכנסת, עדיף שירד, מאחר שיש פוסקים החולקים על הדין הנ"ל. וכהן שנמצא בעזרת נשים אינו יכול לישא את כפיו משם.
לא. המתפללים בשדה פתוח מצטרפים למנין, אם שומעים את השליח צבור ורואים זה את זה. ומיהו צריכים להתפלל במקום שלא יפסיקו אותם עוברי דרכים.
לב. יש להזהר שלא לעמוד משני צידי רשות הרבים, שאז אין העשרה יחד בצד אחד, מפני שהכביש מפסיק ביניהם. [ולענין גדר שבצידי רשות הרבים, ראה בהערה הנ"ל].
 
ב"ה
שלום וברכה,
חזק ואמץ על ההערה המחכימה.
ובכן כעת עיינתי בגוף דברי המשנה שכיר (שהוזכר גם בילקו"י, והוא בסי' לד), והמנחת יצחק, ונוכחתי דאף הם לא דברו אלא שלא יהיה "שביל היחיד" מפסיק באמצע רשות הרבים, מפני ששביל היחד היא רשות אחרת מרשות הרבים, כלשונו של המשנה שכיר. וכן הרב מנחת יצחק ביאר מקורו מהגמ' בבא בתרא נה: ששביל היחיד מפסיק לענין שבת, ע"ש. ובאמת אחד הרואה בגמ' שם נו. מבואר שהוא דוקא כשמדובר בשביל שחולק רשות לעצמו, וכגון שרחב ארבעה וגבוה עשרה, שנחשב רשות היחיד, או שהוא כרמלית, ומשני צידיו הוא רשות הרבים, או שהוא מקום פטור, ומשני צידיו הוא כרמלית, וכדומה. שבכל אלו מכיון שבתוך רשות הרבים עובר שביל שמבחינה הלכתית מוגדר כרשות אחרת לענין שבת, ממילא נחשב רשות אחרת גם לעניינים אחרים. ע"ש. אבל בנידון השאלה שמדובר ברחבה שהיא רשות הרבים או כרמלית, ובאמצע שלה יש שביל של עוברים ושבים שגם הוא מוגדר כמו הרשות שסביבו, רשות הרבים או כרמלית, מעתה כמו שאינו חולק רשות לענין שבת, הוא הדין נמי במכל שכן שאינו חולק רשות לעניינים אחרים, וכמו לענין תפילה בציבור, שהכל נחשב כאן רשות אחת. וזה ברור מאד.
ובזה זכינו להשוות הדעות של המשנ שכיר והמנחת יצחק, שלא יהיו חולקים עם הרב פתח הדביר וסיע', וכ"ש שלא יהיו נסתרים מסתימתן של ראשונים, וכמבואר בריש אמי'ר.
ומה שכתב בילקוט יוסף להיזהר בשני צידי רשות הרבים, הוא לענין כביש שבין שני מדרכות, שבזה יש לומר דהמדרכות הם כמו כרמלית והכביש כמו שביל הרבים, או דרך הרבים, ע"ש בגמרא ורש"י, ודו"ק.
אבל בודאי שבנידון השאלה לא דיבר כלל וכלל, והרי הוא כמבואר.

הנלע"ד כתבתי בזה,
והיעבת"א

בברכה רבה
 
בס''ד
עדיין לא זכיתי להבין. כך כתוב:
ילקוט יוסף תפילה א סימן צ סעיף ט - דין תפלה בצבור סעיף לב
יש להזהר שלא לעמוד משני צידי רשות הרבים, שאז אין העשרה יחד בצד אחד, מפני שהכביש מפסיק ביניהם.
בהערה כתוב:
הנה אם רשות הרבים מפסקת ביניהם, כתב מרן (שם) לענין זימון, אפילו רואין אלו את אלו ושומעין, אינם מצטרפים. וכתב שם הט"ז דלאו דוקא רשות הרבים רחב ט"ז אמה, אלא אפילו שביל הוי הפסק. וכן הוא במשנה ברורה שם. ועיין בזה בשו"ת משנה שכיר חלק א' (סי' יב).
וזה מה שכתוב במרן:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קצה סעיף א
סימן קצה - חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם, ובו ג' סעיפים א. שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון ואם לאו אינם מצטרפות ואם יש שמש אחד לשתיהן הוא מצרפן וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד ויש מי שאומר שאם (ז)רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים אינם מצטרפין בשום ענין.
משנה ברורה סימן קצה ס"ק ז
(ז) רשות הרבים וכו' - כתב הט"ז לאו דוקא ר"ה ממש שהוא רחב ט"ז אמות דה"ה כשיש שביל היחיד מפסיק בינתים ואפשר דדוקא כשהוא קבוע גם בימות הגשמים [א"ר]:
כל הדיון לא מזכירים כלל שבת.
בכבוד רב
דוד
 
ב"ה
שלום וברכה,
אמת. אולם מזכירים שבין שני הבתים יש רשות שמחלקת ומפרדת בין השני בתים לענין צירופן, ומבואר בדברי הפוסקים הנ"ל שמקור דבריהם לענין שביל היחיד הוא מהמשנה והגמ' בבא בתרא הנ"ל, שתולה הדבר בגדר חילוק הרשויות לענין שבת, עי' בדברי הפוסקים הנזכרים בפנים. ופשוט.

בברכה רבה
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון