• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

ראיון מרתק ביותר - לא פחות ולא יותר עם מרן הראשון לציון!!!

אושרי רביב

Well-known member
מצאתי זה עתה, ולא הספקתי אפילו לקרוא הכל, אבל מרתק ביותר!!! הראיון נערך בשנת תשע"א, והתפרסם בעיתון "המודיע", והועלה לאינטרנט על ידי צעירי ש"ס באותה העת. אני מעתיק לכאן. מרן שליט"א דיבר בפתיחות כהרגלו בקודש (עתה אינו כן, וכידוע לכל מהטעמים הידועים. ומעט נותר ויחזור לקדמותו):
* חמש דקות: למה הגישה הרבנית כוס תה רותח בעשר וחצי בלילה? * צפיחית בדבש: מדוע יש להקדים את פתח הדביר לצפיחית בדבש? * נשמה גבוהה: איך רצה ראש עיריית ירושלים לנסח את דין פתיחת המקרר בשבת ומדוע? * תוספת שבת: כיצד הפך עשיר ממקסיקו חמש-מאות עמודים ליותר מאלפיים? * מושעה חתימה: "מדוע הזעיק הגרש"ז אויערבך את האברך בבהילות דרך הטלפון הציבורי?" * שערי-יושר: "זו הפעם היחידה שהגר"ש שקאפ מובא בספרי אבא" * על משְׁקָדוֹ בלילות: "הייתי עולה לעזרת נשים החשוכה ולומד 'יביע אומר' על פי הסדר" * שחר קמתי: "כל בוקר הייתי רץ להחזיר לו הספר שיחזור וישאילני אותו בלילה שוב" * משה גוטמן שעשה שעה ארוכה בחדר העבודה העמוס של הגאון הרב יצחק יוסף, מחבר ספרי 'ילקוט יוסף' וספרים רבים, התפעם מיכולתו של אדם אחד להרים לבדו מעמסה מערכתית מקיפה של יצירה הלכתית גרנדיוזית.



- - - "בהיותי עוסק בכתיבת וחיבור עשרת הכרכים הראשונים של הסדרה, אזי, טרם שהדפסתים, מאחר ועוד צעיר הייתי, לא אביתי לסמוך על עבודתי, למרות שהיתה מאומצת ויסודית, וביקשתי ממו"ר אבי שליט"א שיעבור עמי עין בעין על כל שכתבתי. אות באות ותיבה אחר תיבה. אבי נעתר לבקשתי והקציב לי חצי שעה לילית".

"מדי לילה, עם סיימי את לימודי כולל-ערב, שבו גם ישבתי ועסקתי בלימוד וכתיבת הלכות, הייתי תופס מונית וממהר לביתו של אבא כדי להתייצב על משמרתי בדיוק בשעה עשר, לחצי שעה של לימוד שהסתיימה בדיוק בעשר וחצי, על הדקה".

"עוד בשעות אחר הצהריים הייתי מתארגן עם שני העתקים מצולמים של כתבי ידי. מאחר ובלשכתו של אבי לא היה מכשיר צילום, עשיתי את הצילומים בלשכתו של הרב הראשי הרב שלמה גורן ז"ל שהיה נוזף בי בחביבות על שאני מכלה לו את הנייר בסיטונאות".

"אבא דייקן ולא היה שייך שאאחר ללימוד או שאתעכב ולו מחצית דקה. על כן את כל ההכנות עשיתי קודם ובדיוק בעשר פתחנו בלימוד כתבי היד כשאבא מעיר ומתקן. איך שאני מגיע אצלו אנחנו מתחילים ללמוד והזמן טס. בעשר וחצי הוא מביט בשעון, אומר 'מספיק להיום' וסוגר את המחברת".

הצטערתי.

"יגיעות רבות טרחתי בגוף ונפש מדי יום והוצאות ממון לא מעטות הוצאתי למען אוכל להגיע כל לילה בדיוק בזמן הנועד ללימוד המשותף. על כן מובן מאוד שרציתי להאריך את זמן הלימוד שהיה עצום באיכותו וזעיר בכמותו. אבל אבא אמר 'יש לי את הלימודים שלי, יש פסקים שצריך לכתוב, יש תשובות בהלכה שעלי לסיים, חצי שעה זה הזמן שיש לנו'. סדרי הלימוד שלו מדודים וסדורים לפי דקות ושברי דקות".

"אמי מורתי, הרבנית מרגלית ע"ה, ראתה את צערי וריחמה עלי. מה עשתה באחד הלילות? בדיוק בעשר וחצי הגישה לי כוס תה רותח. הנה הגיעה השעה ואבא היה מסתכל בשעונו והיה אומר לי 'זהו להיום'. אמרה אמא 'רגע, אבל הוא עוד לא שתה את התה שלו. זה רותח. איך ישתה עכשיו'. אבא הביט עלי ופתח שוב את המחברת. למדנו עוד חמש דקות".

למחרת, מיד עם בואי, אמר לאמא: "אם תרצי לעשות ליצחק כוס תה, תעשי עכשיו. שלא נצטרך להתעכב" - - -



מהודו ועד כוש



בקיטון ירושלמי צנוע ומואר בניאון בוהק גם בשעות היום, מעוטר מדפי-אצטבאות ועמוס ספרים מכורכים, באחד מקימוריה המתפתלים של שכונת סנהדריה המורחבת, עדיין נרקמת לה מדי בוקר, על פני שעות ארוכות ומעמיקות, יצירת המופת ההלכתית שכבשה לה מקום בכותל המזרח של עולם התורה וההלכה: 'ילקוט-יוסף'.

עדיין נרקמת. כן, עדיין.

ארבעים שנים טובות נעימות ובריאות חלפו מאז לידתו של הכרך הראשון בסדרת הספרים המודפסת ברבבות עותקים - הכרך האחד - ומצויה בכל כנפות תבל ועדיין ועוד שוקד הרב המחבר, הגאון המופלא רבי יצחק יוסף, בנו של הראשון-לציון הגאון הפוסק הרב עובדיה יוסף שליט"א, על השבחת יצירתו ההלכתית המקיפה.

זה שנים מכבר שהושלמה לה הסדרה על כל שולחן ערוך 'אורח חיים', וכבר הוצבו גם קמו להם כרכים עבי כרס בהלכות איסור והיתר של שולחן ערוך יורה-דעה ובהלכות אבלות ועוד, אולם לפני שבועות מספר יצא לאור עולם ילקוט-יוסף על הלכות שבת חלק ראשון בעריכה חדשה ובעבודה מחודשה עד כי פנים חדשות לגמרי באו ונוספו.

"הייתי במכסיקו לפני כמה שנים וביקש ממני גביר אחד שאכתוב מחדש את ילקוט-יוסף על שבת. הוא מלמד בספר זה שיעור בשבת ומאוד נהנה ועל כן, כך אמר, הוא רוצה לסייע לי להוציא הספר מחדש מתחילתו. כתבתי אפוא את כל הלכות שבת מחדש ואין בית מדרש בלא חידוש", אומר הרב.

עם הדפסת הכרך הראשון בחידושם של חמשת הכרכים הקיימים על הלכות שבת, מתברר ומתבהר כי היבול החדש, המלוקט והמחודש והמלובן להלכה למעשה, הוא בכמותו יותר מאשר פי ארבע מן החומר הקיים במהדורה הנוכחית.

אם החלק הראשון של ילקוט-יוסף שבת במהדורה הראשונה (רמ"ב - ש) עמד על כארבע-מאות עמודים, הרי שבמהדורה המתחדשת עוברים הסימנים הללו את אלפיים העמודים. מה שחִיֵיב לפצל את הכרך הראשון של המהדורה הקודמת, לשלשה (!) כרכים מעובים במהדורה זו. מידה טובה מרובה.

עשרים ואחד הסימנים הראשונים של הלכות שבת (רמ"ב-רס"ב) כלולים בכרך הראשון שיצא זה עתה ממכבשי הדפוס. לו יכלו גלגלי המכבש לשורר כי אז היתה נשמעת שירתם בכל העולם, לכל מקום אשר שם דבר הספר 'ילקוט-יוסף' מגיע ונמצא. וליתר דיוק: מהודו ועד כוש. עובדה, לפני כמה שבועות הושלם תרגומו של הספר לשפה האמהרית ואילו עתה עמלים על תרגומו לשפה ההודית. התרגומים לאנגלית, צרפתית ורוסית, פרסית, ספרדית, בוכרית, פורטוגזית וכן בכתב ברייל לעיוורים כבר פזורים ונודדים ברחבי תבל.



לילה ליום יביע אומר - - -



והכל התחיל בנתיבות.

בעיר הנגב השכוחה של שנת תשל"ה. בישיבת הנגב שבראשות הגאון הרב יששכר מאיר זצ"ל למד בחור צעיר ושקדן, והוא נער בן שבע עשרה לבית משפחת יוסף.

"הייתי בחור צעיר, בן שבע עשרה. בבין הסדרים, בארוחות צהריים וכדומה, היו שואלים אותי הבחורים שאלות שונות בהלכה. היו בטוחים בטבעיות מוחלטת שכבן של אבי עלי לדעת תשובות לשאלות בהלכה. בישיבה הרי עיקר הלימוד אינו בהלכה, אלא במסכתות, בסוגיות ובענייני לומדות. גם לפעמים כשהיו עולים נושאים הלכתיים לדיון מעשי, ראיתי שחסרה בקיאות ואין ידע. התחלתי ללמוד הלכה בשעות שבבין הסדרים", מספר הרב יצחק יוסף באתנחתא רגעית קצוצה שנטל מעמל הכתיבה, בעוד צג המחשב משקף מולנו את העמודים המִתְעַמדים ונלמדים של חלק ב' בהלכות שבת.

"בנוסף, היו באים אלי בטרוניות על פסקי הלכה של מו"ר אבי שהתפרסמו. למה פסק ככה ולמה הורה כן. כדרכם של בחורים צעירי שנים, היו נאמרים הדברים בשצף קצף ואני הבנתי שעלי ללמוד כדי לדעת לענות לגופה של שאלה, כמו בן תורה. מה גם שלעתים דיברתי והעליתי נושאים וראיתי שלא יודעים ממש כלום מתחום ההלכה והבנתי כי במקום שאין אנשים כדאי להיות איש. הֵחלתי ללמוד את ספרי שו"ת 'יביע אומר' לפי הסדר, למען אבין את תשובותיו של אבי ואת נימוקי הכרעותיו".

"בהיכל הישיבה לא היו ספרי הלכה. היו ספרי ראשונים, רשב"א, ריטב"א, רמב"ן, רמב"ם. היו ספרי רבי שמעון שקאפ, חידושי הגר"ח, קובץ שיעורים. לא היה שייך שאתיישב פתאום עם ספר שו"ת. הייתי עולה בלילה לעזרת נשים המרוקנת מנפש חיה, לומד בספר 'יביע אומר' ומסכם לעצמי במחברת אישית את ההלכות העולות למעשה ואת נימוקי ההכרעה ושורשיה, בצורה מסודרת ומקוטלגת לפי נושאים. לכל נושא ייחדתי מחברת נפרדת".

בהתמדה עיקשת ובלימוד עקבי רכש לעצמו הבחור השתקן ידיעה הלכתית מסודרת וידע להשיב דבר הלכה לשואלים. החברים טעמו וראו כי טובות תשובותיו ומנומקות והחלו לשאול שאלות נוספות. 'מקסימום, אם לא ידע בעצמו, ירים טלפון לאביו וישאל', הסבירו.

באוצר הספרים של הישיבה לא היו את ספרי השו"ת 'יביע אומר', אבל גם לכך מצא הבחור פתרון. "בספרייתו של רבה של נתיבות, הרב הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל היו את ספריו של אבא. הייתי הולך אליו בלילה, נוקש על דלת ביתו ומבקש ממנו בהשאלה את הספר 'יביע אומר' חלק פלוני. היה נותן לי את הספר אבל היה מעציב את לבי באומרו לי: 'תחזיר אותו מחר בבוקר'. הייתי לוקח את הספר בשמונה בלילה ומחזירו לבעליו בבוקר מיד אחרי התפילה, כמו עבוט שנלקח משכון, כבוא הבוקר תשיבנו לו. למזלי, היה גר קרוב לישיבה יחסית ולא נאלצתי לכתת רגליים כל לילה ושחרית".



'לא בסטנסיל, בני!'



החברים ראו את המחברות ובקשו מהמחבר-חבר שידפיסם עבורם בסטנסיל, (הקלדה במכונת כתיבה ידנית ושכפול בשעוונית), כדי לחלקם ביוסף ולהפיצם בישיבה.

תחילה סירב הבחור לשמוע על כך. אולם הבחורים - כדרכם של בחורים נמרצים - הכריעו את הכף לכיוון הנגדי. "אמנם, לא רציתי להדפיס הלכות בלי שיהיה גדול עומד על גבי וביקשתי מאבי שיעבור על המחברות ויבדוק אם ראויות ההלכות להדפסה ואם כשרות הם בעיניו". המחברות עלו אפוא מן הנגב לירושלים והושארו אצל האב הדגול, לבחינה ולביקורת.

אחרי כמה חודשים, ביום בהיר כנראה, מאחר ומרבית ימי הנגב בהירים המה, מתקשר הגר"ע יוסף לישיבה, אל הטלפון הציבורי ומבקש את בנו. "אני לא רוצה, בני חביבי, שתוציא את זה סטנסיל", אמר האב ופני בנו החווירו מעגמת נפש.

"למה?", שאל, מבקש לדעת במה כשל והיכן נפל בביקורֶת.

"אני רוצה שזה יודפס בהדפסה רגילה, בני", השיבו אביו בקול רווי קורַת רוח של נחת גואה וגאוות אב, אִם חכם בנו ישמח לבו.

"אני בחור ישיבה צעיר, מנין לי כסף להוצאות?", שאל יצחק בן השבע עשרה את אביו.

"כל ההוצאות עלי. אני רוצה שזה יצא בסֵפֶר", חתם האב והניח במו שפתיו את אבן הפינה לאחד מארמונות העתיד הזוהרים של ההלכה היהודית המסודרת.



'אנחנו נשמות פשוטות - - -'



"ילקוט-יוסף - כולל: פסקי דינים והלכות לבעיות אקטואליות על ארבעת חלקי השולחן ערוך", כך הוגדר הספר הראשון עם צאתו לאור עולם.

המחבר הצעיר, שבצאת ספרו הראשון מלאו לו תשע-עשרה, מֵאן לְנוֹסֵס את שמו בשער הספר למען ידעו ויראו וישמעו והותירוֹ ללא שם, אך לתהילה ולתפארת. על כן נאמר בו: "ערוך ומסודר בידי בן המחבר הי"ו בהגהתו ובהסכמתו של הרב המחבר שליט"א". הא ותו לא.

הצטנעות זו בצל כנף אביו הדגול, ממשיכה לתת אותותיה עד היום. למרות ועל אף שעם ריבוי השנים ומשהתעצם בחסדי שמיים כוחו של הבן בהרבצת תורה ומסירת שיעורים לאלפיהם וכתיבת חיבורים לעשרות ובירורי הלכה למאות, מכילים ספרי 'ילקוט-יוסף' הרבה יותר פסקי הלכה וליבוני תשובות של המחבר עצמו מאשר ליקט משולחן אביו - עם זאת, בן מכבד אב ועדיין שם הספר קרוי בשמו של האב ורוחו של ימי בראשית שאפפה את הכרכים הראשונים חופפת בהשראתה גם על עשרות הכרכים שאחריהם שעוצבו ביגיע כפו ופרי מוחו של הרב יצחק, הצועד נאמנות בדרכי ההלכה של אביו, אולם מפלס את הנתיבים בכוחו הוא.

וכבר העיד עליו האב המסמיך בהסכמה נלהבת ומרגשת שניתנה בט"ו באב תשס"ט: "... והיה שׁמך כשם הגדולים בארץ. לגאון ולתפארת. חזק ואמץ! ממשיך דרכנו בתורה ובהלכה!". דרך אחת היא. והדרך הזאת ארוכה-ארוכה מארץ מידה, דרך נמשכת ונמשכת כמעיין, על פני אלפי עמודי הלכות מסודרות ובירורים מתבררים. כי אכן, ההתחלה החלה מכוחו של האבא שהכה על שכמו וקודקודו ואמר לו: גדל בני גדל! יודפסו המחברות שלא בסטנסיל!

הבחורים בישיבה, ברובם, לא ידעו כי מחבר הספר הוא בן-כתתם ונער-גילם. "זה היה בושה להוציא ספר שלא בלמדנות", מחייך רב שיחנו בהיזכרו בחדוות נעורים של הימים הרחוקים. גם ראש הישיבה הנערץ, הרב מאיר, שקיבל ספר כתשורת הערכה, לא ידע על זהות המחבר וחשב כי תלמידו מביא לו ספר של אביו. לאחר כמה ימים זימן לחדרו את הבחור יצחק יוסף וכיבדו בתמיהת אהבה: "מדוע זה לא הוגד לי כי אתה מחברו של ספר נפלא זה?". התלמיד הודה באשמה והסביר כי חשב שלבחור אסור לעסוק בהלכה...

כבר אז ידע הבחור, שצמח בבית של הלכה, כמה חרדת קודש צריכה ללוות את עבודתו. "הספר שמירת שבת כהלכתה הראשון הודפס בשנת תשכ"ח. אהבתי את הספר מאוד, הנחתיו במדף הסטנדר הפרטי שלי בישיבה ובחזרת הש"ץ של שחרית ומנחה, למדתי את הספר על הסדר. היינו צעירים ולא ידענו שאסור ללמוד בחזרת הש"ץ ויש לכוון בעניית אמנים. הרי עדיין לא היה ילקוט-יוסף...".

"לידי היה יושב בחור שקראו לו אורי לופוליאנסקי שראה אותי לומד את הספר ברציפות. זה נתפס חריג כי בחורים עסקו בלומדות. יום אחד הוא צועק עלי בחדר האוכל 'תגיד, יצחק, מה ייצא ממך בסוף? פוסק יצא ממך?'. החברים צחקו ואני שתקתי. כשנבחר לראש עיר, ביקש שניפגש. כאן מצא בעל חוב מקום לגבות את חובו. הבאתי לו מתנה את הספרים ושאלתיו בחיוך: הרב אורי ידידי, האם זוכר אתה מה צעקת לי בחדר האוכל בתש"ל. אמור נא לי עכשיו מה טוב יותר לצאת, פוסק או ראש עיר?!... הוא חייך והעלינו נשכחות".

"- - - הוא היה אחד המגיהים שהגיהו את ספרי הראשון. היה נוהג להתווכח איתי על ניסוחים ודרש ניסוחים מחמירים. זכורני שלגבי פתיחת מקרר בשבת הסקתי כי מותר לפתוח את דלת המקרר כשהנורה כבויה, אפילו שנכנס אוויר חם ומזרז את הפעלת המנוע. ויש מחמירים לפתוח את דלת המקרר רק אם המנוע עובד וטוב להחמיר לפתוח רק אם המנוע עובד. כתבתי אפוא: "מותר לפתוח בין אם עובד ובין אם לא עובד. והמחמיר תע"ב". אורי נטל את עטו השלוחה והגיה: "צריך לפתוח את דלת המקרר רק כשהמנוע עובד. ומי שמקל לפתוח גם כשהמנוע אינו עובד יש לו על מי לסמוך".

"אמרתי לו, אורי ידידי, לך יש נשמה גבוהה ששואפת להחמיר כל דבר. אנחנו נשמות פשוטות. תן לנו את ההלכה".



מלקט ומחדש, אוסף ומלבן



משהתקבלה הסנונית הראשונה באביב של תשואות, איוותה נפשו של הבחור יצחק יוסף לסדר את הפסקים על כל חלקי השולחן-ערוך בסדר מפורט, כמו גם ללבן ולברר פסקי הלכה אקטואליים שלא נדונו בספרי ההלכה מאחר וטרם התעוררו ולרכז את פסקי ההלכה לצד התשובות בסדרת ספרים מסודרת ומנומקת.

ממחשבה למעשה, החל לשקוד על דלתי הלכה, להגות בספרי הלכה ולהמשיך ולסכם את ההלכות הצומחות ועולות מספרי התשובות 'יביע אומר'. כדי ללטשם ולסדרם בסדר סימני השולחן-ערוך.

שנים על גבי שנים ישב ולמד את ההלכה מתחילת שולחן-ערוך אורח חיים, מעיין בנימוקי ושורשי הדברים כדי לרדת לעומקה של הלכה, נובר בספרי שו"ת מעשירים דעת, דולה ומשקה מספרי וכתבי אביו. מסדר את הדברים במשמרותיהם, מלבן את הטעון ליבון ומביא להכרעה שאלות שמתעוררות תוך כדי לימוד או תוך כדי ולאחר מסירת שיעורי הלכה.

"שיטת הרב (אביו - מרן הגר"ע יוסף) מסתעפת ומתפזרת על פני הלכות שונות. 'מדי דברי בו זכור אזכרני מה שדיברתי בעניין זה', וכן מעניין לעניין על זה הדרך. מתשובה אחת בספר 'יביע אומר' אפשר לעתים להוציא עשר הלכות מושלמות, כאשר כל הלכה היא בעניין אחר לחלוטין".

"למשל ב'יביע אומר' חלק ג' סימן כ", כתובה תשובה מקיפה בדין קטן שהגדיל בימי ספירת העומר, אם יספור בברכה או יפסיק לספור. הרב מסתעף לגבי קידוש בקטן שהגדיל בשבת אם עליו לחכות בקידוש לצאת הכוכבים, ולגבי הבדלה, ולגבי ברכת קידוש הלבנה אם יחכה לאחר שיגדיל, ולגבי עוד נושאים רבים שבהם יש נפקות לקטן שהגדיל ונעשה מחויב במצוות".

"בספריו של אבא ההלכות מפוזרות. גם בכתביו. אסמיו מלאים בכתבי יד מזן אל זן. וכן יש בירורי הלכה שכתב לקבצים ולחוברות ובמכתבים וגווילי כתב ידו הרהוט. מכולם ליקטתי. על הכל אעבור ואראה את הכרעותיו. יש לי תיקיות מסודרות ומיינתי אותם כל דבר במקומו. יש לו ספר שכתוב בחצי-קולמוס ובנוי כמו 'שדי-חמד', ערכים סדורים לפי סדר א' ב'. ישבתי ופענחתי את הכתב כולו".

במקביל, ישנן שאלות רבות ומתרבות שאין כלפיהן התייחסות בכתביו ההלכתיים. חידושי הטכנולוגיה המרובים וכן שינויי נסיבות וחילופי מציאויות עוררו שאלות הלכה למאות ואולי גם לאלפים שאליהם לא קיימת התייחסות בספריו שנכתבו לפני שנים רבות.

כאברך צעיר הפוסע ראשית דרכו בעולם ההלכה, לא חיפשתי לחדש דברים מעצמי. הרב חינך אותנו מערש ילדותנו להתנהג בענווה ולא לחדש ולהתיימר להעלות משלי מאומה. לכן בכרכים הראשונים פסקתי רק מה שהרב פוסק. וכשעלתה שאלה הבאתי אותה אצל שולחנו של המלך.

לאחר עשרת הכרכים הראשונים, התמחה גברא ואתמחי קמיעא ויחל יוסף הבן לצבור בר מפרי רוחו. שאלות רבות היה אביו מלבן איתו ומורה לו להכריע עד כי העמידו בקרן אורה של תורה והורה לו להורות ולהכריע בכוחו הוא.

במישור זה, אומר הרב המחבר, "אי אני בן חורין להיפטר מהמלאכה בתואנה שאין תשובה מן המוכן אצל הרב ועלי לחגור מותני בעוזה ובמלחמתה של תורה ללמוד ולהכריע איך לשמור ולקיים, כדי שהסדרה ההלכתית תהיה מושלמת ככל האפשר בידי בר-אנוש ותיתן מענה שמכסה כל פרט ופרט אפשרי".

אולם השם - נשאר כשהיה: תמיד ייקרא הספר 'ילקוט-יוסף'. גם כשבו חלקים שאינם ליקוטים אלא גידולים שנזרעו בדמעה ונקצרו ברינה בשדהו של הרב המחבר, לא תזוח דעתו עליו לשנות את שם הספר שנקרא על שם אביו.

זהו כבודו.

כבודם.



עבודת יד לשמה...



"לאחר נישואי, המשכתי לעסוק במלאכה והייתי לומד ומסכם הדברים בכולל-ערב, בראשות הגאון רבי דוד עטייה שליט"א, בנו של ראש הישיבה הגאון הרב עזרה עטייה זצ"ל. סדר הלימוד בכולל היה מסוים, אך ביקשתי מאת ראש הכולל שיאפשר לי לעסוק בסיכומי ההלכה כדי שאוכל לזכות את הרבים. וישמע ראש הכולל את בקשתי היוצאת מלב ויתרצה אלי 'למען זיכוי הרבים'.

"היישר מן כולל הערב שָׂם הייתי פעמי ללימוד בן מחצית השעה עם אבי. הוא היה עובר על כל אות ואות ומתקן את הנוסח גם משגיאות קולמוס, גם בהיבט הדקדוקי, גם בענייני ניסוח וגם בכללים מוצקים של כתיבה. למשל, הרב מקפיד מאוד על סדר הדורות וכן על הבאת השיטות בסדר לפי מעמדם של פוסקי ההלכה. לעולם לא יכתוב את שיטת אור זרוע לפני שיטת הרא"ש ולא את דעת הרא"ש לפני דעת הרמב"ם ולא את הכרעת הרמב"ם לפני הכרעת הרי"ף".

"גם אני נהגתי כך. ברם, אצל הראשונים והפוסקים אנחנו בקיאים מי היה לפני מי והקפדתי לשמור על הסדר. אך בדורות האחרונים ובעלי השו"ת, איך אדע לזכור כל אחד ואחד בדיוק באיזה שנה נולד ואימתי נפטר. פעם כתבתי במחברת 'וכן כתב בצפיחית בדבש וכן כתב בספר פתח הדביר'. אבא היה קורא את המשפט הזה מהמחברת ומיד היה נוזף בי נזיפת תוכחה של אהבה: "לא כותבים ככה. פתח הדביר היה לפני הצפיחית בדבש, בעל פתח הדביר היה אב בית דין ובעל הצפיחית בדבש היה חבר בית דין, למה תקדים אותו לפני פתח הדביר?!". עמדה לנו בקיאותו החד-דורית של אבא בכל דברי הפוסקים וכותבי השו"ת לדורותיהם ולתולדותיהם ולתואריהם".

"אחר כך הייתי בא לבית, וממשיך בעבודה. 'עבודת יד לשמה'. ראשית, להעתיק בעט את התיקונים כולם מדפי הצילום לכתב יד המקורי. זה היה עוד לפני דור המחשב. המקסימום היה מכונת כתיבה. עבודת נמלים אמיתית נדרשה לשבץ את כל התיקונים והשינויים. היום בדור המחשב, פלאי הטכנולוגיה משמשים אותנו בעבודת הקודש, לעשות בעצמנו את כל העבודה והמלאכה, מן החריש והניכוש, הזריעה והגידול, הקציר והבציר, אסיפת הלקט-שכחה-ופאה, וכלה בעימוד הסופי שגם אותו אני עושה בעצמי על המחשב ולא יתערב זר בליקוט יוסף, מלבד הגהת שגיאות דפוס של העמודים המעומדים לאחר שיצאו ממכבש העימוד".

"לאחר שהייתי מסיים העברת התיקונים, המשכתי אל תוך שעות הלילה בהמשך כתיבת הלכות חדשות, כדי לא להשהות המלאכה. ראשי ורובי היו מונחים בעבודת הקודש של בירור ההלכות. גם כשנסעתי לפוש בירחי-כלה של ישיבת פוניבז', מרבית הדרשות והשיעורים שם נמסרו בשפת האידיש, הייתי מביא עמי 'יביע אומר' ומנצל את הזמן לסכם עוד תשובה ולנסח עוד סעיף ועוד סעיף".

משנת תשל"ד ועד שנת תשמ"ה, שתים עשרה שנים, עסק האברך הירושלמי הצעיר בכתיבה למגירה... החזון היה גדול: סדרת ספרים מקיפה. העבודה על ההלכות התנהלה מאחורי הקלעים, בעקביות עקשנית ושקטה, ובלי פרסומים מוקדמים.



ארבעים אלף לא טועים!



בשנת תשמ"ה יצא לאור החלק הראשון שבסדרה. בני התורה התבשרו על יציאת ספר הלכות 'ילקוט-יוסף' לפי סדר שולחן-ערוך, על השכמת הבוקר, ציצית, תפילין, קריאת שמע, תפילה, וכן הלאה, עד אחרי הלכות נפילת אפיים.

הדריכות שָׂגְבה שחקים. שתים עשרה שנים ארוכות ומתישות של עבודת אלפי לילות והתמדת אינספור ימים נדחסו והתכווצו לאותם ימי הוצאת החלק הראשון, כפקעת של ציפייה: האם יתקבל הספר הראשון? האם יצליח להתאהב על בני התורה?

עשרים אלף ספרים לא טועים. וזו היתה רק המהדורה הראשונה שנחטפה תוך חודשים ספורים ונבלעה ברעבתנות בעודה בכף ידי המוכרים. המהדורה השניה שרדפה את הראשונה הוכיחה לאחרון התוהים שעוד עשרים אלף לומדים אינם טועים. הספקות נדמו והחששות נמוגו. ארבעים אלף איש לא טועים יותר בהלכות ויודעים כיצד לנהוג. היש לך סיפוק רוחני עצום מזה.

מאז החל המעיין לנבוע והילקוט להתווסף. חלק לחלק התחבר והסטים בעלי הכריכות האדומות הפכו נכס צאן ברזל בארונות הספרים התורניים.

"ההתלהבות שהקיפה הן את לומדי התורה והן את העם שבשדות, יצקה בעצמותיי שיקוי פלאים של כוחות. כשאתה מוציא לאור ספר שבכמה חודשים נמכרים ממנו ארבעים אלף, הרי זאת ברכת שמיים במעשי ידיך. הביקוש האדיר והצימאון הם נותנים את הכוחות והחשק להתמיד", תולה הרב בענוות חן את העשייה בציבור הלומדים.



בית אבא. בית יוסף.



המעבר מחיבור ספרים שרק מסכמים את פסקי האב הדגול לספרים שעומדים בזכות עצמם בתוספת מרובה על העיקר של בירורי הלכות והכרעות עצמאיות המרכיבות את רוב הספר, אירע בבהירות לאחר הוצאה לאור של כעשרה כרכים לערך, בסביבות שנת תש"ן. אך השם המקורי נותר על מכונו ועל כנו. "הכוחות שלי הם מאבי. יש לנו אב זקן והכל מכוחו של אותו זקן", אומר הרב יצחק יוסף.

"עם הזמן ושימוש תלמידי חכמים המרובה שעשיתי בחיבור עשרת הכרכים הראשונים, ננסך בי אומץ להישען על דרבונו של אבי שהורה לי להכריע כדרכה של תורה, בשאלות שאליהן לא התייחס בחיבוריו. זו הסיבה למשל שבילקוט-יוסף החדש שיוצא עכשיו על הלכות שבת, החומר הוא פי ארבע ויותר מהמהדורה הראשונה. הרי שאלות רבות התעוררו ונוספו מאז בהיכלה של הלכה. מאות שיעורי הלכה זכיתי בחסדי שמיים למסור בתקופה שחלפה. כאשר בעת השיעורים עצמם וכן אחריהם מתעוררות שאלות ומתרבים שואלים, הרבה למדתי מאבי מורי ורבי, אך גם מתלמידי יותר מכולם. והכל מתלבן ונקבץ ונאסף אל בין הדפים".

"על כן הלומד בספרים הראשונים ממש, יראה אל נכון במקורה של כל ההלכה, בחצי התחתון של הדף, כי משולחנו של אבא יצאו הדברים". אולם בשאר החלקים, כלומר במרבית הספרים, כל מה שלא צוין משמו של אבא, הרי הוא מפרי יגיעו של הרב המחבר.

"למשל שאלה כמו אם מותר להשאיר פקס פתוח בשבת או הורדת מים בשירותים כשיש נמלים באסלה, או מעליות בשבת, וכן גם לדרוך בשבת על נמלים הרוחשים בפתח בית כנסת. את האנקדוטה הזאת שמעתי מפי המקובל חכם ששון לוי שהיה בירושלים וסיפר כי בא לבית כנסת בשבת לשיעור של אבא ונמנע מלהיכנס בגלל שהיו נמלים. אבי הגיע ותפסו בזרועו ונכנס יחד עמו. בספרי מבוררת ההלכה ונימוקיה על שורשיה".

עם זאת, אין כל ספק, שכשאבי מניח יסוד הלכתי וסולל שיטת פסיקה, אלו היסודות והשיטות שינחוני בהכרעותיי הלכה למעשה, בכל השאלות העולות וקשורות ליסוד שהניח. אם כי אזכיר גם את שאר השיטות.



למדנות הלכתית מעמיקה



סדרת ילקוט-יוסף אינה לבד.

ארבעה אצטבאות לפנינו התייצבו מלאים בספרים שחיבר הרב יצחק יוסף. שלושת כרכי עין-יצחק, לדוגמא, הקרויים על שמו של הרב, נכתבו בתקופה של חמש שנים והמה כוללים את כל כללי הפסיקה בכל סיטואציה שהיא, עם נימוקים וראיות וכן התפלפלות בדברי הקדמונים. על שלושה הכרכים האלו עמל הרב חמש שנים שבהן רקם אנציקלופדיה למדנית מדהימה. שלישיית ספרי 'עין-יצחק' מיועדת ללומדי תורה מובהקים ותלמידי חכמים.

כשהבאתי להגרי"ש אלישיב שליט"א את ספרי עין-יצחק, הורה לי לשבת. נותרתי לעמוד בדרך ארץ ולא מיהרתי לשבת. אבל הגרי"ש, ידיד ותיק לבית אבא, התעקש ופקד עלי 'תשב. תשב'. הוא פתח את הספר והעיר לי 'יש כבר 'עין-יצחק' של רבי יצחק אלחנן'. עניתי ואמרתי: 'הרי יש לנו שתי עיניים'. הגרי"ש חייך, פתח הספר ועיין בו.

"פעם אחת בלבד מוזכר הגר"ש שקאפ בספריו וכתביו הרבים של אבי, ובאותה פעם הוא מוזכר כך: 'וכן כתב בני רבי יצחק בספרו בשם הגר"ש שקאפ'.... מנגד, ספריו של הרב יצחק מזכירים גם מזכירים את שיטות האסכולות הלמדניות.

"מאבינו למדנו את השיטה הספרדית של פסיקה בהירה ובקיאות מקיפה בכל ספרי השו"ת, ואילו מהישיבות הליטאיות שבהם למדתי הבאתי את המטען הלמדני של הבנה והעמקה. השיעורים ששמעתי בישיבת הנגב וכן בשנתיים שבהם למדתי בישיבת חברון, עיצבו את החלק הלמדני, המעמיק והשואל והחוקר, שמתבטא גם הוא בספרים".

"שמעתי שיעורים קבועים מראש הישיבה הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא, מראש הישיבה הגאון רבי אברהם פרבשטיין. כן הייתי מקורב לגאון הרב בצלאל זולטי שהיה אדריכל בלימוד ובונה באופן מדהים. לשיעורים למדניים אלו ישנה השתקפות מובהקת בספרים ובשפה הלמדנית המאפיינת את המתווה ההלכתי של ילקוט-יוסף".



תתרגמו לי זכויות - - -



האהדה המרובה שלה זכו ספרי 'ילקוט-יוסף', מתבטאת בפועל בשדה הספר. הוצאה לאור אחת כינסה את הסעיפים של הספר בחלקו העליון והוציאה אותו כספר הלכה. יהודי בעל-בית'שער מאלעד, חיבר ספר שינון של שאלות ותשובות על ילקוט-יוסף. הוצאות לאור בעולם מתרגמות את הספר לשפות רבות.

בין לבין, יצא גם סידור משובץ ומשולב עם פסקי ילקוט-יוסף. "יש קובעים שיעורים של שתי הלכות ביום. באחד הימים, בדרכי לטבריה, נכנסתי לבית שאן להתפלל מנחה בבית כנסת של בעלי בתים פשוטים למראה. הייתי בטוח שכלל לא מכירים אותי. אחרי התפילה ניגש אלי מרוקאי זקן לבוש בפשטות ואומר לי 'כבודו כתב מה ההלכה במקרה פלוני, אבל לא כתב מה תהיה ההלכה במקרה זה וזה'. התפעלתי ושאלתיו מאיפה אתה כה בקי בהלכות. ויען ויאמר בפליאה בולטת: "כבר פעמיים עברתי על ההלכות שבסוף הסידור. מה זאת אומרת מאיפה אני יודע?!".

מי שרוצה אולי להבין את זכות ההצלחה ולהתחקות אחרי המסתתר מאחורי התפשטות החיבור, יצרף לרשימת הנתונים את העובדה שבעל הספר אינו מקבל לעצמו ולו אגורה נכנסת אחת מכל התרגומים של הספר. גם לא מספר השינון, גם לא מקיצורי הספר וגם לא מחמשת דיסקים של קריינות לספר ילקוט-יוסף שהוציא הרב זמיר כהן. "הוא הביא לי את הדיסקים מתנה. הנה הם, ראה", מגיש לי הרב את החפיסה השלמה שאריזתה טרם נפתחה. "אני כבר יודע מה כתוב בספר, למה עלי לשמוע זאת?!", מחייך הרב.

"אני מסכים לתת להם במתנה בלי לדרוש אחוזים רק כשהם חותמים לי ומבטיחים למכור את הספרים במחיר שווה לכל נפש. כי זאת המטרה, להרבות כבוד שמיים וידיעת התורה. אפילו אגורה לא לקחתי. יום אחד מופיע בביתי המתרגם לאחת השפות ומושיט לי מעטפה ובה אלפיים דולר... דחיתי אותה מעל פני מיידית. וכי אמכור את זכויותיי הרוחניות תמורת חופן שלמונים?! עדיפות לי זכויות בשמיים מאלפיים דולר עלי אדמות. את הבעלות החוקית שיש לי על זכויות הספרים אני מיישם בפיקוח על מכירת הספר בזול. כך גם בשאר התרגומים. לא ראיתי אגורה מהתרגום הצרפתי, ולא מהאחרים. אפילו לא מהתרגום לכתב ברייל. גם בלשון הקודש, היו פעמים שהרווחתי כעשרים אגורות לכרך אחד של ספר... ודי בזה. אולי רק בגלל זה זכיתי להצלחת הספר".

התנאי המתיר לתרגם את הספר הוא מכירתו בזול וכן כתיבת הטקסט העברי בעמוד מקביל לתרגום. שאם יטעה המתרגם בתרגום ההלכה, תעמוד לו למחבר לשונו המקורית שבעמוד המקביל, להוכיח כי אל ללומד ללכת אחרי הטעות. "המתרגם להודית הגיע אלי לבקש ממני מכתב הסכמה. חייכתי. וכי איך אסכים אם איני מכיר את השפה. מי יודע מה כתב שם. אולם מאחר שכתב גם בלשון הקודש, כתבתי מכתב על הנוסח המקורי. הנה בתרגום הצרפתי נפסק כי יש להתחיל את הדלקת נרות חנוכה מימין כשיטת הגר"א. במציאות כתבתי שיש להתחיל משמאל. למזלי יש את שפת המקור ושם נראה מפורש כי טעה המתרגם".

מוכר ספרים ביקש שאכין לו קיצור הלכות ברכות והוא מכרם בזול לעילוי נשמת אביו. תוך חודש נמכרו עשרים אלף עותקים בששה שקלים. כי זה היה התנאי שלי: מחיר השווה לכל נפש ואפילו שקל אל תעביר לי. שלא יעשו ביזנס על הספרים, כי אם הם מתאווים לדבר בשפת הביזנס 'מאי חזית דדמים שלהם יקרים מדמים שלי'.

במקביל לכתיבת ילקוט-יוסף על שבת מחדש, עובד הרב המחבר על השלמת החלקים על יורה דעה. "אחר כך אם ירצה השם יצא על חושן משפט. יש כבר כתבים ותיקיות ועובדים על זה. אולי מהשמיים דוחים את הבחירות לרבנות ירושלים - למרות שאבא מאוד רוצה לראותני נבחר למשרה נכבדה זאת - כדי שאספיק לכתוב הספרים. ברור שאחר כך יהיה פחות זמן, כי היום אין עלינו עול ציבור, רק עול זיכוי הרבים, עול מסירת שיעורי הלכה, עול הישיבה ועול הכולל - - -".



שו"ת:

צו שמונה: "הוא קיבל צו גיוס צבאי בשובו מקהיר" * כשמש בצהריים: "בצהריים היה בא לכולל ופותר את כל השאלות" * ארבעים לא חסר אחת: "היה הרב בא עמי לכל השיעורים ונאלצתי לחדש כל יום חמשה שיעורים מחודשים..."



ש. מה עושים כשהשאלה מסתעפת והולכת וקשה להכריע מרוב נימוקים לכאן ולכאן?

ת. יש לנו אב זקן... אבי מורי יאריך השם ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, על שולחנו אני מעלה את השאלה והוא חותך מיד. כל רז לא אניס ליה וכוח פסיקתו מדהים. כמו כן יש את ספרי 'עין-יצחק' המכילים את כל כללי הפסיקה ומכוונים בכל שאלה מוקשה כיצד לפסוק.



ש. חיבתו היתרה של הגר"ע יוסף לספרים מלמדת לכאורה על רמתם הגבוהה. הן הרב ברוחב ידיעותיו אינו זקוק לספרי קיצורים סתם! הלא כן?

ת. הרב מתייחס אליהם כאל ספריו. עשרת הכרכים הראשונים הם ממש שלו עצמו, מפיו אכלנו וממימיו שתינו. גם האחרים חביבים עליו כבבת עיניו. כשיוצא ספר חדש, אינו מניח אותו בספרייתו הענקית עד שעובר על כולו מכריכה לכריכה. הספר יהא מונח על שולחנו, ליד שולחן האוכל וליד המיטה, עד שיסיימו.



ש. האם מוזכרות בספרי 'ילקוט-יוסף' גם ההלכות הנהוגות לאשכנזים?

ת. בודאי ובודאי. אין נעלם ואין נסתר ואין השמטה. כל דעה הלכתית מכובדת וכתובה למען ידעו כל הלומדים, מכל עדה ומכל מוצא את כל השיטות. בעבר נהגתי לייחד את כל השבוע שבו יצא לאור ספר חדש כדי ללכת לבתי גדולי ישראל ולהביא להם מנחתי הצנועה.

אנחנו מזכירים את כל השיטות כולן. כשהייתי צעיר ולמדתי בספר שמירת שבת כהלכתה, לא הבנתי מדוע ציין המחבר, הגאון רבי יהושע נויבירט שליט"א, על פני הכריכה את המשפט בעל האותיות המוזהבות: "הלכה למעשה לבית היהודי", כאשר כל הפסקים הולמים רק את הנוהגים בשיטת רמ"א.

למדתי הספר ונוכחתי כי נפקדה ההכרעה לפי דעת מרן. למשל, יש לי חמין שעומד להישרף בשבת, לפי האשכנזים לוקחים מים רותחים ושופכים לתוך הקדרה שלא יישרף המאכל. לפי הספרדים זה חטאת. האשכנזים יוצאים ביד רמ"א, אבל אנחנו 'לכו אל יוסף'. בשמירת שבת התיר. וכן על זה הדרך. קדרת מרק מוּרדת מהפלטה, אם המרק פושר, לפי האשכנזים מתר להחזירו. לפי הספרדים זה חיוב חטאת.

צעיר הייתי ורוח נעורים הדריכה את צעדי, נטלתי קולמוס לידי ושיגרתי מכתב 'לכבוד הגאון הגדול רבי יהושע נויבירט. מאוד נהניתי מהספר של כבודו, אבל יש לי הערה אחת, כבודו כתב "הלכה למעשה לבית היהודי", ואנחנו מה? לא יהודים? למה להתעלם מאיתנו?. כמובן שהיום לא הייתי מהין לכתוב כך. אולם שורו וראו את צדקותו של הרב נויבירט, שבמהדורות שאחר כך הוסיף "לאלו הנוהגים בשיטת הרמ"א". זה היה לי שיעור חי של צדקות בהוראה.



ש. האם אהדתו של הספר מתבטאת גם בהיכלי פוסקי הדור?

הייתי כמה פעמים אצל האדמו"ר מגור בעל ה'פני מנחם' זיע"א שהעריך בפני מאוד את הספרים ודיבר איתי עליהם לא אחת וגילה באוזני בקיאות בספרים שהבאתי לו ללמדני שהוא פותח אותם. הוא היה מגיע לכבד את אבא בנוכחותו בשמחות שערכתי לצאצאיי.

אגב, זכיתי להיות מקורב - כנראה בזכות אבא - לאדמו"ר בעל ה'בית ישראל' מגור זיע"א. הוא שלח לקרוא לי כמה פעמים ושוחח עמי בחיבת הקודש. מי שהיה כביכול המקשר בינינו היה יהושע פולק. באחת ההזדמנויות הוזקקתי לייעוץ ונקבע שאבוא בערב ראש השנה בשתים עשרה. באתי בשעה היעודה וראיתי תור ארוך.

ניגשתי לגבאי הרב חנינא שיף ז"ל ואמרתי לו: 'הרבי קרא לי לשתים עשרה ועכשיו שתים עשרה'. הוא נכנס לרבי ורגע כמימריה הרבי פתח את הדלת והורה לי להיכנס. הוא שמע אותי ונתן לי להרצות את אשר על לבי. בסיום דברי אמר לי: 'מה אתה צריך אותי? למה אתה מתייעץ איתי? יש לך אבא גאון וצדיק, תתייעץ איתו. אתה יכול לסמוך עליו. הוא הכה במקלו המוכסף על המרצפות וזה היה לי סימן שהשיחה הסתיימה. יצאתי והלכתי להתייעץ עם אבא. כך אמר הרבי מגור - - -

זכיתי והספר מקובל אצל חוגים רבים מאוד. בהיכנסי פעם לביתו של בעל 'שבט הלוי' הגאון הגר"ש הלוי וואזנר, קשר עמי שיחה ארוכה ובה התעניין למעשיו של כל אחד ואחד מאחי וגיסי ובאלו ישיבות למדו ומה עושים כיום והביע התפעלות ממושכת מזכייתו של אבא שכל צאצאיו יושבים באוהלה של תורה, למרות כל הטלטולים ברבנות בקהיר, בדיינות בפתח תקוה ורבנות תל-אביב והרבנות הראשית. למרות השררה החיצונית ותפאורת השרד, זכה אבא להחדיר בכולנו כי העיקר הוא לימוד התורה.

אצל האדמו"ר מבעלזא שליט"א ישבתי שעה שלמה. הוא עיין בהלכות וחקר אותי איך הגעתי להכרעה פלונית בהלכה זאת ואיך הגעתי להכרעה אחרת בהלכה אחרת. הוא עיין בספר ופלפל איתי בלימוד וחקר רבות על עבודת כתיבת הספר.

כאשר הבאתי את ספרי לגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, הראיתי לו כי סימנתי בעמוד הכריכה של הספר שהבאתי לו, היכן בספר דנתי בדבריו גם אם חלקתי להלכה על הכרעותיו. הוא פתח ועבר מקום אחרי מקום ועיין במה שדנתי בדבריו.



ש. האם קמו עוררין על הלכה שכתבתם בספרכם?

ת. זכות אבות עמדה לי באחת הפעמים שכמעט יצא כתב חרם על הספרים ובזכות ענוותנותו וצדקנותו של הגאון הפוסק רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, עלה בידי להיחלץ מהמלכודת שניסו לסגור עלי לבולעני חינם.

הגרש"ז אויערבך היה שרוי בידידות עצומה עם אבי. כששב אבי מקהיר לירושלים, לא רצו לקבלו בחזרה בישיבת 'פורת יוסף' שבה למד ולימד, בשל גילו המבוגר, כבן שלושים היה אז, ולא היתה לו פרנסה. לולא תורתו שעשועיו כי אז היה נאבד בעוניו. היה יושב וכותב את תשובותיו לספר 'יביע אומר' מתוך הדחק ומתוך העוני. פתאום קיבל צו גיוס מהצבא. בצר לו סיפר לרב יצחק רוזנטל ראש ישיבת כרם ציון של הרב פרנק כי צבא הגנה לישראל רוצה אותו כחייל... אמר לו הרב רוזנטל 'בוא תלמד אצלנו בכולל'. היה זה הכולל של רבה של ירושלים הגאון האדיר רבי צבי פסח פראנק זצ"ל. שם למדו אברכים בני תורה מופלגים, כדוגמת הגרש"ז אוירבך, הגרי"ש אלישיב, הרב בצלאל זולטי, הגאון ר' חייקל מילצקי, הרב שמואל רוזובסקי, הרב אליעזר גולדשמידט (לימים חבר ביה"ד הגדול בהרכב עם הגרי"ש אלישיב ומרן שליט"א); הרב אברהם יעקב זלזניק. התורה בערה שם. אבא השתלב ולמד שם בחצי היום השני, הבוקר היה קודש לכתיבת חיבורו.

סיפר לי הרב רוזנטל: בבוקר היה מתעורר ויכוח בין תלמידי החכמים. זה אומר בכה וזה אומר בכה. אחרי הצהריים אביך היה בא והיו מציעים בפניו את השאלה ואת הטיעונים שטען כל אחד. הוא היה אומר התשובה שלך מוזכרת בספר פלוני ומה שכבודו הקשה כתוב בספר פלוני ומה שתירץ כבודו דחה ברע"א. כל אימת שהתעורר ויכוח היו מחכים לאביך שהיה מגיע ומשייך סברת כל אחד לספר מסוים. לא רק פסיקה הלכה למעשה, אלא גם קושיות ותירוצים ובקיאות בראיות ובדחיות.

מאז שרתה ביניהם אהבת אמת של תלמידי חכמים והיו הגרש"ז ולהבחל"ח אבא מכבדים זה את זה ביותר.



ש. ומה אירע עמכם?

באחד הימים, ואני בישיבתי ובהפסקת צהריים מצלצל הטלפון. הרמתי את האפרכסת. "מדבר פה שלמה זלמן אויערבך. אפשר לדבר עם הרב יצחק יוסף?".

"מי מדבר?", שאלתי. משוכנע כי המטלפן חומד לו לצון בחוסר טעם.

"מדבר שלמה זלמן אויערבך", ענה המטלפן.

"הרב אויערבך?", שאלתי בחרדה.

"כן. אפשר לדבר עם הרב יצחק יוסף?".

"מדבר", עניתי.

"האם תוכל לבוא אלי?", שאל, "יש לי משהו לדבר איתך".

"בוודאי", עניתי.

"מתי יש לך זמן?", שאל.

"מתי שיש לרב זמן, אבוא. גם עכשיו", אמרתי מיד.

"אפשר עכשיו", אמר.

לקחתי מונית ובאתי במהירות לביתו בשכונת שערי-חסד מבלי לדעת את עילת השיחה.

נקשתי על דלת ביתו ופתח לי את הדלת, לבדו ובלי משמש או מזכיר. כיבדני לשבת ואמר לי: "פנו עלי אנשים של ועד משמרת השבת וביקשו שאחתום על חרם נגד הספרים שלך".

נבהלתי. "למה חרם?".

"כבודו כתב בספרו כי מנהג ירושלים להדליק נרות שבת עשרים דקות לפני השקיעה. זו עקירת מנהג ירושלים שנהגו מקדמת דנא להדליק ארבעים דקות לפני שקיעת החמה. תתחיל לעקור מנהג זה ואחר כך תעקור מנהגים אחרים חלילה וחס. בקשו שאחתום על חרם. אמרתי להם שלא אחתום חרם עד שאקרא למחבר ואשמע מה בפיו. הנה נוסח החרם כאן אצלי במגירה מוכן ומזומן לחתימה. אם תשכנע אותי אני לא חותם ואם לא תשכנע אותי אני חותם".

הייתי צעיר בגילאי השלושים פלוס, ראיתי עננים שחורים מתקרבים בשמי השמיים. שאלתיו: "האם כבודו הכיר את הגאון הרב עזרה עטייה ראש ישיבת פורת יוסף וגדול הדור?".

"בודאי שהכרתי אותו", נהרו פניו של הגרש"ז.

"הוא הורה לבני ביתו להדליק נרות שבת רבע שעה לפני השקיעה. הן ציינתי בספרי כי האשכנזים נוהגים להדליק ארבעים דקות לפני השקיעה ורק הוספתי שמנהג הספרדים אינו כן".

אמר לי הגרש"ז, אני מופתע לשמוע את זה. אני גר כאן בשערי-חסד וגם הספרדים מדליקים נרות שבת ארבעים דקות לפני השקיעה. אמרתי לו: יסלח לי כבודו אם אומר שכבודו גר במקום שבו הספרדים בטלים ברוב. יבוא עמי אצל שכונת הבוכרים ויראה כי המנהג להדליק עשרים דקות לפני שקיעת החמה. כי שם יש הרבה ספרדים ואינם בטלים ברוב.

בשלב זה הוספתי ושאלתי: האם כבודו מכיר את ספר 'כף החיים'. אנא אם אוכל להביא כף החיים חלק ד' ויראה כבודו מה שכתב שם. הגרש"ז קם בעצמו ממקומו והביא לי את הספר כף החיים. הראיתי לו כף החיים מפורש שמנהג הספרדים להדליק עשרים דקות לפני השקיעה. כשראה את דברי 'כף-החיים' אמר לי: 'שכנעת אותי. אני לא חותם על החרם'.

מכיון והגרש"ז נמנע מלחתום לא החתימו שום רב על הנוסח. פטור בלא כלום אי אפשר והדפיסו מודעות באותיות ענק נגד הספר ונגדי, באותיות אדומות ובחתימת 'המעוררים'. אבל לא התרגשתי, כי לא היו חתומים רבנים על המודעות. שכן שלי, הלך לתלוש את המודעות בלילה מעל גבי כותלי ירושלים וחטף קצת מכות למעני...



ש. כובד העבודה הוא בכתיבת סעיפי הספר בחלק העליון של העמוד או בליקוט המקורות והנימוקים שבחלק התחתון של העמוד.

ת. גם כאן וגם כאן. הרי חובה לדייק בכל ביטוי ולהבדיל היטב הדק היטב בין 'ראוי ונכון' לבין 'צריך' לבין 'חייב' או 'אסור'. הלשונות מדוקדקים עד לתכלית הדיוק.



ש. יש שינויים הלכתיים בין מהדורות?

ת. כן. כך דרכה של תורה. אסור שיקרה הרבה כדבר הזה, אבל מתוך רבבות הלכות קורה שמכריעים באופן מסוים ולאחר הדפסת הספר מתברר שהיה צריך להכריע אחרת. מי לנו גדול ממרן הגרש"ז שתחילה כתב כי שימוש במלח מתוך מלחייה שיש בה גרגרי אורז אסור בוודאות ואפילו ספק חטאת הוא, ואחר כך התירו לכתחילה ובשופי. כך דרכה של תורה.



ש. בין לבין, כבודכם גם מתעתדים לשמש בקודש כרבה הראשי של ירושלים, איך מוצאים פנאי?

ת. עניין הרבנות בירושלים חשוב מאוד למרן שליט"א ולשמחתי זכיתי לתמיכתם ההחלטית של גדולי הרבנים הספרדיים, בהם גם הרבנים הגאונים חברי מועצת חכמי התורה, הראשון-לציון הגר"ש עמאר שליט"א וכן כלל פוסקי ההלכה הספרדיים וגדולי הלכה אחרים מכל העדות החוגים והמגזרים המביעים תמיכה גורפת במועמדות לרבנות ירושלים.

כמו כל דבר טוב, ישנם הסתרות שונות המעכבות לממש הלכה למעשה את רצונו של מרן שליט"א, אך אנו תפילה כי 'רצון יראיו יעשה' והמכשולים הרבים יוסרו מן הדרך, כדי שנוכל להרבות הלכה ולהעמיד שערי הלכה בעיר הקודש ציון. כמאמר חז"ל משחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה.



ש. איך מספיקים גם יבול תורני כה מבורך של עשרות ספרים וגם למסור שיעורי הלכה לעשרות וגם לעמוד בראשות ישיבה וכולל?

ת. הכל בחסדי שמיים. השיעורים בהלכה מסייעים לספרים בגלל השאלות המתעוררות בהלכה וכן להפך, כתיבת הספרים מסייעת להכנת השיעורים. אספר לכם אנקדוטה: פעמיים בשנה אני נוסע לחו"ל. מעודי לא ביקשתי כסף מאנשים, אבל עלי מוטלת חובה לנסוע פעמיים בשנה לשבועיים שבהם אני מוסר כחמשה שיעורים ליום. והנה בשהותי בארגנטינה, לקח אותי רב תלמיד חכם אשכנזי לכל השיעורים ברכבו והשתתף בשיעורים. בגלל השתתפותו לא יכולתי לחזור על שיעור אחד פעמיים. נאלצתי למסור ארבעים שיעורים חדשים לגמרי. בשביל זה יש ספרים רבים ואפשר לגוון...



'ילקוט יוסף' - תעודת זהות וציוני דרך



שם הספר: ילקוט יוסף.

מרכיביו: פסקי הלכות על פי סדר השולחן-ערוך, עם מקורותיהם מהש"ס, הראשונים והאחרונים, השו"ע ונושאי כליו, עד אחרוני זמננו.

כרכים: 30 ועוד היד נטויה.

שנת הוצאה: תשל"א והלאה (והעבודה נמשכת).

חיבורים נוספים מאת המחבר: "אגרת לבן תורה" (הנחיות לימוד עבור תלמידי ישיבה); קונטרס "כללי הוראה" ובו יותר מ-400 כללי פסיקה; אוצר דינים לאשה ולבת; "חופה וקידושין"; "השביעית והלכותיה"; "קול תורה" (יישוב כל התמיהות על פסקי הלכה שבספרי אביו ובילקוט-יוסף); "עין יצחק" ג' כרכים (כללי התלמוד בבלי וירושלמי והפוסקים. קונטרס הספיקות וכללי רובא וחזקה. כללי קבלת הוראות מרן וכללי הפסיקה על פי שיטת מרן הבית יוסף. הרמ"א והמנהגים); שולחן המערכת (שני כרכים, אוצר בלום ונדיר על פי אותיות הא-ב לבאר מושגים עלומים רבים. ועוד היד נטויה).



הכתבה פורסמה בעיתון 'המודיע' מאת משה גוטמן.
 
"פעם אחת בלבד מוזכר הגר"ש שקאפ בספריו וכתביו הרבים של אבי, ובאותה פעם הוא מוזכר כך: 'וכן כתב בני רבי יצחק בספרו בשם הגר"ש שקאפ'.... מנגד, ספריו של הרב יצחק מזכירים גם מזכירים את שיטות האסכולות הלמדניות.
שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן ו
וע"ע בחידושי הגאון ר' שמעון שקופ (כתובות ו ב) הובא בילקוט יוסף ח"ג (עמוד רפ).

שו"ת יביע אומר חלק ז - אבן העזר סימן יב
וע' בשו"ת הגאון רבי אליעזר גורדון ח"ב (סי' ח אות ד) שכתב להגר"ש שקאפ

שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן מה
אמנם ראה ראיתי בספר שערי יושר ח"א (שער הספקות פרק ה) בד"ה אמנם

שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן ז
וע' בש"ך (סי' נ) ובגליון מהרש"א שם. ובס' שערי יושר ח"א (שער החזקות פרק יא), ואכמ"ל.

שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן ו
וע' בשואל ומשיב תנינא (ח"א סי' כ דף טז ע"א) בד"ה והנה. ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ג (סי' פט) בד"ה אבל. ובספר שערי יושר ח"א שער הספקות פרק ז. ודו"ק

שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן ו
וע"ע בספר שערי יושר ח"א (שער הספקות עמוד יח).

שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן לח
אולם הגאון שערי יושר (שער ה ר"פ יד) עמד בקושיא זו

שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן לא
שוב ראיתי בשערי יושר שער א' פרק ח שכתב
 
שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן ו
וע"ע בחידושי הגאון ר' שמעון שקופ (כתובות ו ב) הובא בילקוט יוסף ח"ג (עמוד רפ).

שו"ת יביע אומר חלק ז - אבן העזר סימן יב
וע' בשו"ת הגאון רבי אליעזר גורדון ח"ב (סי' ח אות ד) שכתב להגר"ש שקאפ

שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן מה
אמנם ראה ראיתי בספר שערי יושר ח"א (שער הספקות פרק ה) בד"ה אמנם

שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן ז
וע' בש"ך (סי' נ) ובגליון מהרש"א שם. ובס' שערי יושר ח"א (שער החזקות פרק יא), ואכמ"ל.

שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן ו
וע' בשואל ומשיב תנינא (ח"א סי' כ דף טז ע"א) בד"ה והנה. ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ג (סי' פט) בד"ה אבל. ובספר שערי יושר ח"א שער הספקות פרק ז. ודו"ק

שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן ו
וע"ע בספר שערי יושר ח"א (שער הספקות עמוד יח).

שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן לח
אולם הגאון שערי יושר (שער ה ר"פ יד) עמד בקושיא זו

שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן לא
שוב ראיתי בשערי יושר שער א' פרק ח שכתב
היית מביא ישירות מהשיעור השבועי וירא תשפ"ג
השיעור השבועי וירא תשפג.png
וגם אתמול הרב אמר כן בשיעור.
ובראיון כנראה הכוונה לחידושי ר' שמעון ולא לשערי יושר, שאכן הוזכר ביבי"א פעם אחת וגם זה בשם הילקו"י
 
נערך לאחרונה:
- - - "בהיותי עוסק בכתיבת וחיבור עשרת הכרכים הראשונים של הסדרה, אזי, טרם שהדפסתים, מאחר ועוד צעיר הייתי, לא אביתי לסמוך על עבודתי, למרות שהיתה מאומצת ויסודית, וביקשתי ממו"ר אבי שליט"א שיעבור עמי עין בעין על כל שכתבתי. אות באות ותיבה אחר תיבה. אבי נעתר לבקשתי והקציב לי חצי שעה לילית".

"מדי לילה, עם סיימי את לימודי כולל-ערב, שבו גם ישבתי ועסקתי בלימוד וכתיבת הלכות, הייתי תופס מונית וממהר לביתו של אבא כדי להתייצב על משמרתי בדיוק בשעה עשר, לחצי שעה של לימוד שהסתיימה בדיוק בעשר וחצי, על הדקה".

"עוד בשעות אחר הצהריים הייתי מתארגן עם שני העתקים מצולמים של כתבי ידי. מאחר ובלשכתו של אבי לא היה מכשיר צילום, עשיתי את הצילומים בלשכתו של הרב הראשי הרב שלמה גורן ז"ל שהיה נוזף בי בחביבות על שאני מכלה לו את הנייר בסיטונאות".

"אבא דייקן ולא היה שייך שאאחר ללימוד או שאתעכב ולו מחצית דקה. על כן את כל ההכנות עשיתי קודם ובדיוק בעשר פתחנו בלימוד כתבי היד כשאבא מעיר ומתקן. איך שאני מגיע אצלו אנחנו מתחילים ללמוד והזמן טס. בעשר וחצי הוא מביט בשעון, אומר 'מספיק להיום' וסוגר את המחברת".

הצטערתי.

"יגיעות רבות טרחתי בגוף ונפש מדי יום והוצאות ממון לא מעטות הוצאתי למען אוכל להגיע כל לילה בדיוק בזמן הנועד ללימוד המשותף. על כן מובן מאוד שרציתי להאריך את זמן הלימוד שהיה עצום באיכותו וזעיר בכמותו. אבל אבא אמר 'יש לי את הלימודים שלי, יש פסקים שצריך לכתוב, יש תשובות בהלכה שעלי לסיים, חצי שעה זה הזמן שיש לנו'. סדרי הלימוד שלו מדודים וסדורים לפי דקות ושברי דקות".

"אמי מורתי, הרבנית מרגלית ע"ה, ראתה את צערי וריחמה עלי. מה עשתה באחד הלילות? בדיוק בעשר וחצי הגישה לי כוס תה רותח. הנה הגיעה השעה ואבא היה מסתכל בשעונו והיה אומר לי 'זהו להיום'. אמרה אמא 'רגע, אבל הוא עוד לא שתה את התה שלו. זה רותח. איך ישתה עכשיו'. אבא הביט עלי ופתח שוב את המחברת. למדנו עוד חמש דקות".

למחרת, מיד עם בואי, אמר לאמא: "אם תרצי לעשות ליצחק כוס תה, תעשי עכשיו. שלא נצטרך להתעכב" - - -
מתוך העלון השיעור השבועי בהעלותך תשפ"ג:
1685972213272.png
וכן בעלון פרשת במדבר תש"פ:
1685973356908.png
 
חזור
חלק עליון