• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

רחיצה בשבת

שלום רב,

בימות הקיץ אצלנו כשפותחים מים קרים ביום, יוצאים מים רותחים ממש, וכעבור כ-2 דקות, המים נהיים פושרים, ורק לאחר מספר דקות מתחילים להיות קרים.
האם מותר בשבת להתרחץ כל הגוף כשהמים פושרים כיון שבעצם זה המים הקרים שיש, או שיש להמתין עד שיהיו קרים ממש?

יורנו המורה לצדקה ושכרו כפול מן השמים.
 
שלום וברכה
לדעת מרן הראש"ל שליט"א שאפילו במים פושרים אין לרחוץ כל גופו אלא דוקא במים צוננים, וכמו שכתב בילקוט יוסף (ח"ד סימן שכ"ו עמוד נז) שכן משמע ממה שאמרו בגמ' (שבת מ ב) מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן, ובלבד שלא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד המדורה, מפני שמפשיר מים שעליו. ועיין בתוספות ובחידושי הרמב"ן שם, דמבואר, דמשום גזירת מרחצאות נגעו בה, שנמצא כרוחץ במים פושרים. וכן כתב הר"ן בחידושיו בשם הרא"ה. וכן כתבו הריטב"א והמאירי שם. וכן כתב הרמב"ם (פרק כב מהלכות שבת הלכה ג'). וכן כתב מרן בבית יוסף ד"ה ומ"ש, וכן פסק בשלחן ערוך (סימן שכו סעיף ד'). וכמבואר כל זה בלוית חן (עמוד קיח). ואף שהנודע ביהודה (מהדו"ת סימן כד) כתב, שמעולם לא נאסרה רחיצה בפושרין, [וע"ש בדברי הרב השואל שרצה להביא ראיה לזה מיומא לד: שהיו מטילין עששיות של ברזל בשביל להפיג צינת המים לצורך טבילת הכהן הגדול ביום הכפורים, ומוכח דשרי לטבול במים פושרין. וי"ל דמה שהתירו שם היינו משום דאין שבות במקדש]. מכל מקום פשטות דברי הראשונים ומרן השלחן ערוך הנ"ל משמע דאף בפושרין איכא גזירת ממרחצאות. וכן משמע מתשובת הרדב"ז חלק ד' (סימן צה). ע"ש. וכן הוא בטהרת הבית חלק ב' (עמוד תס והלאה). [ובספר אור לציון חלק ב' (סימן שכו, דף רנא סי' ג') פסק להקל ברחיצה במים פושרים, וכבר העיר על דבריו מרן זיע"א בגליון הספר מדברי הפוסקים הנ"ל]. ע"כ.
נראה שגם אם פתח את ברז המים הצוננים, ובימי החום המים עוברים בצינורות חמים ויוצאים בתחילה המים פושרים, אין להתיר לרחוץ בהם כל גופו, אלא יש להמתין שיהיו צוננים כדי לרחוץ בהם כל גופו, דסוף סוף כעת המים פושרים, אף שנעשה ממלא אין זה מפקיע מגזירת חז"ל, דהלא גם במים שהוחמו בדוד שמש אף שלא עשה מעשה וממלא הוחמו, סוף סוף המים חמים, ואין להתיר בהם אלא רחיצת מקצת גופו או לרחוץ בהם כלים וכדומה כמו שכתב (שם ס"ד).
בברכה רבה
 
תודה רבה לכבוד הרב שליט"א,

לענין מה שהשוויתם המים הפושרים שיוצאים בתחילה מהברז של המים הצוננים, למים שיוצאים מברז המים החמים שהוחמו ע"י דוד שמש, הנה תורה היא וללמוד אני צריך, דלכאורה יש פתח רחב לחלק, כיון דאתינן בה משום גזירה, או משום גזירת הבלנים או משום שמא יבא להדליק בעצמו אש, נמצא שיתכן שלא גזרו חכמים אלא באופן שהמים הוחמו בדרך שהדרך לחממם בכוונה תחילה, שזה כולל גם מים שהוחמו ע"י דוד שמש, משא"כ מים שהוחמו באופן שלא נועד כלל עבור חימום מים.

והנה הרב תהילה לדוד (סי' שכו אות ג) אחר שהביא סברת הגר"ז (במהד"ב סי' רנט ד"ה והנה ברמב"ן) להתיר פושרין של ערב שבת לרחוץ בהם כל גופו כדין צונן, "דהא אפילו מי הנהר בקיץ מיקרי פושרין או בחורף שעמדו מעט בבית". על זה כתב הרב תהל"ד דנראה שסברת הרב ז"ל דא"כ רחיצה בצונן בשבת ליכא, אע"כ דבהופשרו מע"ש שרי. והקשה, דלפי"ז מים שנשאבו בשבת בחורף ועמדו קצת בבית הוי כנפשרו בשבת ואסור לרחוץ בהם, ולדעת המג"א (סק"ו) אף פניו ידיו ורגליו אסור, וזה דבר חדש וכמדומה שלא יעלה על הדעת. ולכאורה מה שנתחמם מחום הקיץ או מחום האויר יותר דמי לחמי טבריא דהתירו הרחיצה. והגם דחמי טבריא בכלי אסור, אפשר לומר כיון דהטעם הוא דבכלי אתי לאחלופי בחמי האור, ופושרין מחום הקיץ והאויר לא אתי לאחלופי כיון שכל המימות כן. עכ"ל.

וא"כ גם בנידו"ד, על אף שהמים לא הוחמו מחום האויר, אלא מחום הצינורות, מה בכך, הרי ענין חימום מהאויר היינו חימום שלא בדרך שנועד לחימום, וא"כ גם הצינורות הללו לא הוו כלי המיועד לחימום כלל.

ולכאורה בנידון דידן לא אתי לאחלופי בחמי האור, כיון שניכר וידוע שברוב המקומות בקיץ המים שיוצאים מברז מים צוננים הינם פושרים. וכן, אותם המים הולכים ומצטננים. ודווקא בחמי טבריא שבכלי גזרו אתו חמי האור, כי רוב ככל המימות החמין שבכלי הוחמו מהאור, לכן המראית העין מוצדק, מה שאין כן כאן שנזהרים תמיד שלא להתרחץ בחמין, ורק בקיץ יוצא פושרין, והדבר ידוע כנ"ל, לכאורה אין מראית העין.
ומלבד זה, יש לומר דמים חמים שמתחת למקלחת לא הוו בכלל הגזירה דמי טבריא שבכלי, ואין אנו יכולים לחדש גזירות מדעתנו.
 
נערך לאחרונה:
מוסיף ושואל אולי אפשר לומר שבימים חמין כעכשיו או אדם שרגיל להתקלח בכל יום הרי הוא מצטער ואז אפשר להתקלח עם מים חמים?
 
מוסיף ושואל אולי אפשר לומר שבימים חמין כעכשיו או אדם שרגיל להתקלח בכל יום הרי הוא מצטער ואז אפשר להתקלח עם מים חמים?
הנה בזה כבר פסק מרן זצ"ל בחזו"ע שבת חלק ו (עמוד פח) דמי שרגיל להתרחץ כל גופו מידי יום ביומו, ואם לא יתרחץ בשבת בכל גופו יצטער מאד, מותר לו לרחוץ את כל הגוף גם בשבת במים שהוחמו מערב שבת וכו'. ע"כ. ולעיל מיניה (עמוד פז) פסק דמים שהוחמו בשבת בהיתר דינם כמים שהוחמו מערב שבת.
 
שלום וברכה
ישר כח על שאלתך.
הנה הגם שהיה נראה שיש סעד לדבריך מדברי התהילה לדוד הנ"ל, עדיין נראה שיש לחלק בין מה שכתב התהילה לדוד להתיר מים שהופשרו מחמת האויר, לבין נד"ד מים שהופשרו מחמת הצינורות, דאף שצינורות אלו לא נועדו לחימום, מכל מקום קשה לומר שאין דרך לחמם בצינורות, ולא אתי לאחלופי במקום שמחממים בצינורות, שהרי מבואר להדיא בשו"ע (שם ס"ג) אמת המים שהיא חמה אסור להמשיך לתוכה אפילו מערב שבת סילון (צינור) של צונן ופי הצינור יוצא חוץ לאמה וכו' ואם המשיכו אסורים אפילו המים שנכנסו מערב שבת ברחיצה ובשתיה כאילו הוחמו בשבת וכו'. אתה הראת לדעת שיש מחממים בצינורות, וה"ה בנד"ד שייך לומר שמא אתי לאחלופי בהא. הגם ששם מיירי בחמין וכאן בפושרין, מ"מ יש לומר שהוא הדין לדידן שאוסרים רחיצה בפושרין.
זאת ועוד לדבריכם היה מקום לומר יותר להתיר בחמין שלא עשה בהם מעשה כלל, כיון שלא כיון לכך, והרי פשוט שלא עלה על דעת לומר כן, וכמו שכתב בחזו"ע (ח"ו עמוד פז) במים צוננים שנתחממו בשבת ע"י המים החמים שבדוד שמש שבאו מאליהן והוא לא עשה מעשה בהם כלל, יש להתיר רחיצת פניו וידיו ורגליו בהם. ע"כ. ולא אמרינן בגלל שלא עשה מעשה נתיר כל גופו שלא אתי לאחלופי.
וכן כתבו בהערות איש מצליח (בסוף מ"ב ח"ג עמוד סב) "דכי היכי דגזירת מרחצאות שייכא אף באופן שאינו דרך רחיצה, מסתבר שיש לאסור רחיצה בחמין שהוחמו אף שאינו דרך רחיצה. ע"כ. ויש לומר דהוא לדידן בפושרים.
וכן ראיתי שכתב להדיא בפסקי תשובות (סימן שכ"ו הערה 36) אחר שהביא דברי התהילה לדוד הנ"ל, כתב "ואם הוחמו מאליהן (בצינורות המים החשופים לשמש וכדו') דינם כחמין שהוחמו מאליהן שנקטינן להתיר רחיצת פניו ידיו ורגליו".
לכן נראה שצריך להמתין שהמים יצטננו וכנ"ל.
בברכה רבה
 
כתלמיד היושב לפני רבו, הנני שואל ביאור הדברים "דאף שצינורות אלו לא נועדו לחימום, מכל מקום קשה לומר שאין דרך לחמם בצינורות, ולא אתי לאחלופי במקום שמחממים בצינורות וכו' ", וכי נאמר שמים שהיו ביורה והוחמו מחום האויר יהיו אסורים ברחיצה, כיון שהדרך לבשל מים ביורה? אלא ע"כ לומר דאזלינן בתר הדרך שבו הוחמו אותם המים, אם הוא דרך לחמם בכוונה תחילה או לא. ועוד, למה להביא הוכחה מהסילון שבאמת המים, הרי גם בימינו המים שבדוד שמש מתחממים ע"י הצינורות, וכן בבוילר-גז ועוד. ועוד, הסילון שבאמת המים אינו אלא היכי תימצי כדי שלא יתערבבו המים הצוננים לתוך המים החמים [לביאור התוס']. ועוד, הרי לגבי הסילון "אסרו ברחיצה גזירה שמא יערבם בשבת ולערבם בשבת אסור משום תולדת האור" [ב"י בשם תוס' בדעת רש"י], או מטעם שהמים נטמנו בדבר המוסיף הבל ונאסרו בהנאה [ב"י בשם תוס' ולכאורה כך הכריע מרן בשו"ע, וכהטור, דאפילו מערב שבת אסור להמשיך לתוכה הסילון], והנה בנידון דידן משום בישול לא שייך, וגם משום הטמנה לא.

ולכאורה אדרבה, משם ראיה, דלא אסרו המים אלא משום הטמנה, או משום גזירת בישול, ולא אסרו הרחיצה משום סתם "מים חמים".

ויתכן גם לצרף דברי הלבוש (סימן שכו ס"א) שמבאר הטעם שאסרו רק רחיצת כל גופו, משום שלא מצוי כ"כ שאדם רוחץ רק פניו ידיו ורגליו ולא גזרו בדבר שלא שכיח. ע"כ. וא"כ גם בנידו"ד למרות שיתכן ומיקרי "שכיח", מ"מ בכלל "דרך רחיצה" לא הוי, דהא פוק חזי מאי עמא דבר, כל אדם בימי השבוע שירצה להתרחץ, יפתח את ברז המים החמים, ולא יסתפק במים הפושרים שמהברז מים צוננים.

ויודע אני בעצמי שאיני כדאי, ולכן פונה אני כאן בשאלת רב, לבקש שיאירו את עיניי ויורוני את הדרך ישכון אור.
 
ערב טוב
חזק וברוך על השאלות המחכימות
לעת עתה עדיין לא מצאתי תשובה מספקת, מלבד מה שלענ"ד נראה שהפוסקים שציינתים ס"ל שאמרינן בזה לא פלוג, זאת ועוד ממה שמצאתי, לא ראיתי שהביאו הפוסקים את דברי התהילה לדוד כהלכה ברורה ופשוטה, יתכן שגם בדבריו יש לעיין, ואם כנים דברנו אין מקום לקושיה, כי העיקר נדון לפי מצב המים האם הם חמים פושרים או צוננים, ואם אמצא תשובה טובה יותר ב"נ שוב אשוב אליך.
ישר כח יגדיל תורה ויאדיר
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון