• לכל השואלים: ע"י לחיצה על "מה חדש?" תוכלו להתעדכן בהודעות האחרונות בפורום.

שאלה בהשקפה

#1
האם צריך לדעת למה אני עושה כל מצווה? האם צריך לדעת ולחקור מה עומד מאחורי כל חוק או ציווי של השם?
האם יבואו לאדם בטענה אם עשה רק בשביל לשמח את ה' ? בתמימות, ולא בהכרח הבין למה הוא עשה את ? מה המקור...
 

הרב שמעון ללוש

Active member
חבר צוות
#2
ב"ה
שלום וברכה.
במענה לשאלתך אם צריך לדעת את הטעם והסיבה לכל מצוה, ואם יש טביעה על אדם שמקיים המצוות ללא הבנה מדוע עושה זאת.
כתב רבנו יעקב בעל הטורים בטור יורה דעה (סי' קפא), על איסור הקפת הראש והשחתת הזקן, בזה הלשון:
הקפת הראש והשחתת הזקן, גם באלו כתב הרמב"ם שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי כוכבים, ע"כ. וזה אינו מפורש, ואין אנו צריכים לבקש טעם למצות כי מצות מלך הם עלינו אף לא נדע טעמן.
וכתב על זה מרן רבי יוסף קארו בחיבורו בית יוסף, בזה הלשון:
ומה שאמר רבינו (הטור) "וזה אינו מפורש ואין אנו צריכים לבקש טעם למצות" וכו', דבריו מבוארים שדעתו לחלוק על הרמב"ם למה לו לבקש טעם מדעתו לשום מצוה, שנראה שאילו לא היו יודעים טעם המצות לא היינו מצווים לעשותן, ואין הדבר כן, כי מצות מלך הם עלינו, ואף אם לא נדע טעמן אנו מצווים לעשותן. ואני אומר דחס ליה להרמב"ם מלמיסבר הכי, (כלומר חלילה לחשוב כאילו הרמב"ם סבור כך, שאם אינו יודע טעם המצוה אינו מצווה בה), ומי יחוש לכבוד התורה והמצות יותר ממנו, ודבריו בסוף הלכות מעילה (פ"ח ה"ח) יוכיחו, וכיוצא בהם כתב בסוף הלכות תמורה (פ"ד הי"ג), ובסוף הלכות מקואות (פי"א הי"ב), ומשם נתבונן שדעתו (של הרמב"ם) ז"ל לומר, שאע"פ שכל חוקי התורה גזירות מלך הם, מכל מקום כל מה שנוכל לבקש לו טעם נאמר בו טעם, וכרבי שמעון דדריש טעמא דקרא (קידושין סח:). עכ"ל.
וכתב מרן הראשון לציון שליט"א בספרו הבהיר ילקוט יוסף תפילה ח"ב (נוסחאות התפלה הערה כז), להרחיב עוד בענין, ובהבנת שני היסודות הללו, מצד אחד לקיים מצוות ה' כחוק וגזירות מלך, ומצד שני לשתדל לבקש ולחפש אחר טעמן ונימוקן, ואת המעלות שיש בשני היסודות הללו, וזה לשונו:

הערה על נוסח ולמה אין מערבין בה דבש - לקיים מצוות השי"ת כגזרת מלך
והנה בספר פני משה להרה"ג ר' משה הכהן זצ"ל (סימן קלב), הקשה בנוסח פיטום הקטורת, ולמה אין מערבין בה דבש, מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וכו', והרי זיל קרי בי רב הוא וכו' (כלומר כל ילד שלומר אצל המלמד מבין זאת לבד, ומה א"כ כוונת השאלה). ובשו"ת יביע אומר ח"ט (או"ח סימן פה אות ו') כתב וכו', ע"ש.
ולכאורה יש לעמוד בזה, שהרי אנו מקדימים לומר אילו היה נותן בה קורטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה, ואם כן מטעם זה לבד מובן למה אין נותן בה קורטוב של דבש, אם כן מהו שממשיך ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה וכו'. הרי כבר אמר טעם לזה. אלא, דרצונו לומר שאין זה רק מהטעם האמור, אלא גזרת הכתוב. ובא לרמוז שיש לקיים את מצוות השי"ת רק מפני גזרת מלך, ולא מפני שאנו מבינים את טעם המצוה, וכדברי הגמ' בסנהדרין (כא ב) אמר רבי יצחק, מפני מה לא נתגלו טעמי תורה, שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם, כתיב (דברים יז יז) לא ירבה לו נשים ולא יסיר לבבו, אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וכתיב (מלכים א' י, כט), ויהי לעת זקנת שלמה נשיו היטו את לבבו. וכתיב (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה, אמר שלמה אני ארבה ולא אשיב, וכתיב (מלכים א' י, כט) ותצא מרכבה ממצרים וגו'. ע"כ. ובאמת כל מה שאנו מחפשים לידע טעמי המצוות זה רק מתוך חיבתינו לקיום המצוות, ולקיים המצוה בהידור ובשלימות, אבל אין אנו מכוונים בקיום המצוות לתועלתינו, אלא הכוונה העילאית הינה לקיום רצון ה' וגזרתו בלבד. והדרגה הגבוהה בקיום המצוות היא מה שאמרו בפרקי אבות (א' ג') שלא על מנת לקבל פרס. וכמ"ש רש"י בפירושו עה"ת (ויקרא א' ט') דקיום המצוות בא לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים. ועיין בטור (יו"ד סימן קפא) שכתב, כי אין אנו צריכים לבקש טעם למצוות, כי גזרות המלך הן עלינו אף אם לא נדע טעמם. ע"כ. והמהר"ל בתפארת ישראל (פ"ו) כתב: מדברי חכמים נראה שאין לומר כי המצוות שנתן השי"ת בשביל המקבל שהוא האדם, רק הם גזרות מצד השי"ת הגוזר על עמו כמו מלך הגוזר גזירתו על עמו, אף כי האמת כי ימשך מזה מי שהוא מקיים הגזירה שגזר עליו, הטוב וההצלחה, מכל מקום אין התחלת הגזירה שניתנה לטוב אל המקבל. ומה שאמר הכתוב ויצונו ה' אלוקינו לעשות החוקים האלה לטוב לנו, אין הפירוש שהוא יתב' ציוה המצוות בשביל להטיב לנו, שאין זה כך רק הוא יתב' ציוה עלינו כמלך הגוזר, רק שהגזרה הזאת היא לטוב לנו לחיותינו כיום הזה. ודבר זה מוסכם בכמה מקומות בש"ס, והיא עיקר ושורש גדול בגמרא עליו נבנו כמה הלכות שאמרו במקומות הרבה מצוות התורה לאו ליהנות ניתנו, אלא בשביל גזירות ניתנו. ואם נכספה נפשך לומר כי מצוות השי"ת עלינו לטוב לנו כל הימים, כפשט הכתוב ויצונו ה' אלוקינו לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה, נוכל לומר כך, אבל באופן הזה שיהיה דבר זה גם כן בגזירה ולא כמו מי שרוצה להיטיב לאחד, ואם אינו רוצה לקבל הגזירה אז המקבל יכול להפטר, על דרך כלום נתת לנו רק לקבל שכר, לא איהו בעינא ולא שכרו בעינא, שדבר זה אינו, רק שהטוב ההוא בעצמו גזירה על ישראל. וכתב עוד (בפרק ח') דמה שאמרו בגמרא סנהדרין מפני מה לא נתגלו טעמי תורה וכו', היינו לגילוי הטעמים בתורה עצמה, שאז קיימת הסכנה של סטייה מן המצוה עקב שינוי מצבים, לא כן כאשר אין הטעם מפורש וגלוי בתורה, ורק חכמי הדורות מבקשים ונותנים טעמים, אזי ברור שאין זו סיבת המצוה, אלא תוצאותיה ותועליותיה הגלויים הנמשכים ממנה. וברור שהסיבה היחידה היא גזירת ה' על האדם, על פי השכל העליון הנעלם. ואכן קיימת סכנה בחיפוש אחר טעמי המצוות, שלא יאמר אדם לא אקיים המצוה עד שאבין את טעמה, אלא יקיים המצוה ללא תנאי מוקדם, ואז יוכל במהלך הזמן להבין ולהשכיל גם בהבנת טעמיהם. כי יש גם חשיבות לידע טעמי המצוות, וכאשר יבואר, וז"ל רבינו אברהם אבן עזרא ביסוד המורא (שער השמיני): ההוגה תמיד בתורת ה' אם יש לו לב היא תורהו ותשכיל נפשו יותר מאשר לימדוהו והשכילוהו מלמדיו, וזהו מכל מלמדי השכלתי, ומה נכבדו דברי הקדמונים שאמרו חייבים הכל לשמור את כל המצוות וכל התקונים שתקנום אבות, ולא יבקש טעם למה ציוו אלה המצוות, ואמת דברו, כי יש מצוות רבות נפלאות ונעלמות, והנה אם לא ישמרם האדם עד שידע טעמם הנה ישאר בלא תורה ויהי נמשל לנער שלא ירצה לאכול לחם עד שידע איך ההתחלה, נחרש ונזרע ונקצר והוברר ונטחן ונופה ונילש ונאפה, והנה אם עושה כן ימות ברעב, רק הנכון הוא שיאכל תמיד, וכאשר יגדל ישאל מעט מעט עד שידע כל השאלות, וככה המשכיל יוכל לדעת טעמים רבים בתורה אשר הם מבוארים באר היטב, ויש שהם מבוארים לאדם אחד מני אלף, ומשה אדונינו ע"ה אמר על כל המצוות רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, ואם אין להם טעמים שנוכל לדעת מה טיבם איך יאמרו העמים שהם חוקים צדיקים, ואנחנו השומרים אותם חכמים. ובאמת שמדברי כמה מקדמונינו מבואר, שבכל זאת יש הבדל בין מי שמקיים מצוה ומשתדל לרדת לעומקה של המצוה ולידע את טעמה, לבין מי שמקיימה בלא שידע טעמי המצוות. ויסוד לדברים הוא מהזוה"ק (פר' יתרו דף צג ע"ב), דאיתא שם: אם מזדמן לאדם מעשה של מצוה, והוא מכוין בה, הוא צדיק. ואף על פי שאינו מכוין בה הוא צדיק, שעושה מצות רבונו, כי מצוות אין צריכות כוונה. אבל אינו חשוב מי שעושה רצונו לשמה ומכוין בה ברצון של הסתכלות בכבוד רבונו, כמי שאינו יודע להבין הטעם, כי ברצון תלוי הדבר של לשמה ובמעשה שלמטה שעשה לשמה מתעלה המעשה שלמעלה ומתתקן כראוי. [ע"פ תרגום הסולם שם]. ומבואר מזה שיש הבדל בין העושה מצוה ויודע לכוין בה, לבין העושה מצוה ואינו יודע לכוין בה.
ועל פי זה כתב רבינו יונה בשערי העבודה (סעיף נד): וכאשר יבין וישכיל במצוה, ויעשה אותה כתקנה בכוונה שלימה ובקדושה נעימה, יצא לו מזה שיעשה המצוה כמאמרה, רצונו לומר שיעשה המצוה בשלימות. ע"כ. וכתב עוד שם (סעיף נא) כי יש לנו לדעת שצריך להבין ולהשכיל בכל מצוה ומצוה לדעת סיבתה וענינה, כי כל אחת מהן יש לה ענין גדול ונכבד להודיע. וכתב עוד, המשכיל בהם [במצוות] תתעלה נפשו בעולם הרוחני, ותדבק בעליונים משרתי עליון להדבק בהם, לעבוד את בורא העולם בקצה העליון שבעבודה. ומן הענין הנכבד הזה יצא לו שיחמוד ויכסוף לקיים כל מצוה, וכאשר יקיים אותה מצוה יעשה אותה בכוונה נכונה שלמה ונאמנה, במחשבה טהורה זכה וברה, ולא יעשה המצוות מצות אנשים מלומדה דרך הרגל בלי כוונה, וכאשר יבין וישכיל במצוה ויעשה אותה כתקנה בכוונה שלימה ובקדושה נעימה, יצא לו מזה שיעשה המצוה כמאמרה, רצונו לומר שיעשה המצוה בשלימות. ע"כ. וכן מבואר גם בדברי המאירי בהקדמתו לבית הבחירה, שכתב וז"ל: דוד המלך בהיותו נכסף ומשתוקק לידיעת דרכי ה' ולהיותו מטועמיהן היה מבקש עזר אלוקי לידיעת אלו הענינים, והוא אומרו (תהלים קיט קכה): עבדך אני הבינני ואדעה עדותיך. והוא אומרו בזה (שם סו): טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי. ובאה מלת כי במקום אף על פי, אף על פי שכבר האמנתי במצותיך ואני מקיים אותם מצד האמונה ויספיק לי זה על צד קיום התורה שא"א להיות המבוקש אצלו נודע לכלל העם, שקיום המצוות עם היות כוונת עושיהם לעבודת בוראם הוא ממה שיספיק להמון ולכלל העם, אלא שראוי ליחידים לבוא עד תכלית מה שאפשר לשכל האנושי להשיגו, והוא אומרו, כי במצותיך האמנתי וקיימתי התורה, אני מבקש להודיעני טוב טעם ודעת בהן. ולהיותו ע"ה נכסף להיותו מזה הכת, היה מבקש זה להיות זאת הידיעה תכלית אחרון לכל מבקש שלימות. והוא אצלו ג"כ אומרו במקום אחר, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, כלומר עדות השי"ת נאמנה ראוי להאמין בה באין חקירות ובדיקות, אבל אחר האמונה ראוי להתחכם בעניניה, ובזאת החקירה יושלמו שלימות תכליתי במוצאם מצד העיון הדברים הבלתי מושגים. ואמר מלת פתי על היות הרמוז פתי ונסכל בקצת החלקים, עד יערה עליו רוח ממרום. ע"כ.
גם הרמב"ם במורה נבוכים (חלק שלישי פרק לא) שיבח את העוסקים בהבנת טעמי המצוות, ושלל סברת האומרים שאין לחפש אחר טעמי המצוות, וז"ל: מבני אדם אנשים שיכבד עליהם נתינת סיבה למצוה מן המצוות, והטוב אצלם שלא יושכל למצוה ולאזהרה ענין כלל. ואשר הביאם לזה, שהם יחשבו שאם יהיו אלו התורות מועילות בזה המציאות ומפני כך וכך נצטוינו בהם, יהיו כאילו באו ממחשבת והסתכלות בעל שכל, אמנם כאשר יהיה דבר שלא יושכל לו ענין כלל, ולא יביא לתועלת, יהיה בלא ספק מאת האלוקים כי לא תביא מחשבת אנוש לדבר מזה. ע"כ. וגישה זו דוחה הרמב"ם מכל וכל, וכתב, שזה חולי שימצאוהו בנפשם וכו'. כיעו"ש.

עד כאן דברי מרן הראש"ל שליט"א בילקוט יוסף

בברכה רבה
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'