• ניתן למסור שמות לתפלה בציונו של מרן בערב ראש השנה, במעבר לאתר מורשת מרן הראשי, ולחיצה על הבאנר. שנה טובה ומבורכת!

שאלות וקושיות בדעתו של מרן רבינו הגדול זצ"ל

#1
כפי בקשת הארגון התחלנו בס"ד לאסוף קושיות כפי משאת הפנאי בעה"י
  • א) בחזון עובדיה תעניות עמוד שח הערה א' נראה שהולך במהלך שמותר לומר פסוקי נחמה בסוף כל קינה. ואילו בעמוד שצא' פסק שידלגו פסוקי נחמה בסוף כל קינה. אך בסוף כל הקינות אומרים פסוקי נחמה. ובעמוד תז כתב שטוב לומר את פסוקי הנחמה רק אחרי השקיעה?


  • ב) בחזו"ע שם עמ' רלח פסק שמותר לגהץ בגדים בשבוע שחל בו במגהץ חם והביא ראיה מהמשנ"ב והכה"ח בהלכות חול המועד. והקשו על זה כמה פוסקי זמנינו שהרי מבואר בש"ע בס' תקנא ס"ג משמע שאסור. וראיתי בקובץ בית יוסף (גליון כז עמ' עג) שהאריך בזה והוכיח שמה שדברו הפוסקים להעביר אבן חלקה היינו אבן כזו שגם מלבנת ומנקה הלכלוך בבגד. וסיים שכ"כ בשו"ת בית דוד (לג"ר יוסף דוד משאלוניקי יו"ד ס' קפז) שהגיהוץ ב'צקל' שעליו דברו הראשונים אינו מצוי בינינו. וכן ראיתי בילקו"י ארבע תעניות (עמ' שיג) שתירץ כאמור.


  • ג) ביביע אומר ח"ח ס"ס ה הביא שהרב יקהל שלמה דן אם אדם ישן בתחילת הלילה על מטתו שכל זה כשקם אחר חצות אז נחשבת שינתו לשינת קבע, אך אם קם קודם חצות לא חשיבא שינתו לשינת קבע ואינו חייב לברך ברכה"ת. ע"כ. אך תמה על זה ביבי"א כי מה הבדל יש אם קם קודם חצות או אחריו. וכן המגיה בס' ויקהל שלמה חלק על הרב המחבר, והעלה שאין חילוק בין קודם חצות לאחר חצות, ולעולם צריך לברך ברכה"ת כל שישן שינת קבע על מטתו בלילה. ושוב מצא כן בכסא אליהו (ס' מז, ו שגם הקם קודם חצות יברך) והנאהו. אלא שיש עצה בנידונו כשעדיין לא התפלל ערבית, לכוין לצאת ידי ברכות התורה בברכת אהבה רבה של ערבית, שהיא פוטרתו מברכות התורה, כמבואר בפוסקים. אבל אם כבר התפלל ערבית וקם משנתו קודם חצות ללמוד, חייב לברך ברכות התורה. ע"ש. ודבריו נכונים. עכת"ד היבי"א. וכן פסק בהלכה ברורה (ס' מז בירור הלכה יח) שכן דעת הרב יבי"א. אמנם במפתחות שבסוף יבי"א שם כתבו שפסק שיש לברך ברכה"ת ובדיעבד ברכת אהבת עולם פוטרתו. ועל זה סמך בילקו"י (ס' מז, כט) שיש לברך לפני ערבית וביאר טעמו כי מאחר וברכת התורה לדעת הרבה פוסקים היא מן התורה, למה יכוין לפטור עצמו מברכה זו בברכת אהבת עולם, כיון שאנו תופסים עיקר לדינא דשינת קבע בלילה מחייבת בברכת התורה, אין צורך שיכוין לפטור עצמו באהבת עולם אלא יכול לברך בעצמו ברכת התורה. ע"כ. ולכאורה הדברים סותרים?


  • ד) בתשובה המובאת בילקוט יוסף (ס' קכד הערה יד) ובהליכות עולם (ח"א עמ' פד בהערה) פסק הרב שאפשר לומר חזרת הש"ץ כשיש ששה עונים (וכמובן שיש בביהכ"נ עשרה) ואין בזה ברכה לבטלה ובילקו"י האריך לדחות האחרונים שהחמירו בזה. אך בתשובה אחרת (ילקו"י שם הלכה יז. יבי"א ט ס' קח אות סג והליכ"ע עמ' קפה) פסק שאם יש מנין מצומצם ומתוכם יש אנשים שמשוחחים בזמן החזרה ואינם נזהרים לענות אמן, עדיף יותר להתפלל תפלה אחת בקול רם. (ומיבי"א הנ"ל משמע שאין זה חומרא אלא כך יש לנהוג). ובמקורות לדבריו כתב שיש לחוש לפוסקים (שאותם דחה בילקו"י הנז') שסוברים שאם אין ט' עונים קרוב להיות ברכותיו לבטלה. ואם יש לחוש לדבריהם מדוע לא נחוש בחזרת הש"ץ כשיש ששה עונים ומקשיבים לחזן?


  • ה) בהליכ"ע (ח"א עמ' קנו) נקט בפשטות שמרן חיבר ספר הש"ע אחר בדק הבית. שכ"כ היד מלאכי בשם כנה"ג והחיד"א בשם הגדולים ועוד. אך בהליכ"ע ח"ז (עמ' עה) כתב שהחיד"א הנ"ל דחה זאת והעלה שמרן חיבר בדק הבית אחר הש"ע. וכך נראה מסקנתו.


  • ו) הש"ע (קיג, ו) פסק כשכורע בתפלת יח יש לכרוע גופו וראשו ביחד בפעם אחת, וכשזוקף ראשו תחלה ואח"כ גופו. ואילו דעת האר"י כשכורע כורע גופו ואח"כ ראשו וכן כשזוקף זוקף גופו ואח"כ ראשו. ובילקוט יוסף (קיג, ט) בהערה כתב שמנהג מרן אביו זצ"ל היה לכופף גופו ואחר כך מוריד הראש בכיפוף ע"ש. משמע שהיה נוהג כהאר"י. וכ"כ בספר ארחות מרן (פ"ח, יט). וצריך ביאור מדוע נהג כן. וחשבתי שאין לתרץ כיון שבהלכות תפלה אנחנו נמשכים אחר האר"י שרואים בהרבה מקומות הפוסקים תירצו שנהגו כהאר"י משום שהוא מנהג קדום. כמו חזו"ע (ימים נוראים עמ' רכב) גבי כפרות בערב יוה"כ. יבי"א (ח"ב ס' כה אות יג) גבי הנותן ליעף כח. יחוה דעת (ח"ו, לז) גבי תקיעת שופר בלחש של מוסף. ועוד. או שהשוו מדותיהם ואינם חולקים כמו ביבי"א (ח"ז, יד) גבי קדושה. ועוד רואים לגבי כריעה בעושה שלום דמרן זצ"ל פסק כהש"ע ולא כהזוהר והאר"י. ואולי אפשר לומר שכיון שדבר זה אינו מפורש בצורה מוחלטת בגמרא אלא כך פירש רש"י. ואילו דעת האר"י כתובה בזוהר, אפשר לומר שבמחלוקת כזו הלכה כהזוהר.


  • ז) ביביע אומר ח"ח (יא אות יט) העלה להלכה שיש לומר בברכת מודים- אתה הוא לדור ודור. נודה לך וכו'. והוכיח כן מהאבודרהם ושכ"כ היפה ללב (קכא, ב). וראיתי שתמהו על זה שהרי היפה ללב כתב שמהרמב"ם משמע הכי, אך מהאבודרהם משמע שמילים לדור ודור קאי על ההמשך- אתה הוא. לדור ודור נודה לך? לענ"ד נראה שפשטות דעת הרב ביב"א שאע"פ שבאבודרהם כתב אתה הוא לדור ודור, מ"מ המשיך וכתב שפירושו על שם הפסוק (תהלים קמו, י) לדור ודור הללויה. ושם ודאי הפירוש שבכל דור יהללו את ה' כמש"כ האלשיך והמצודות דוד שם. א"כ חייבים לומר שכך כוונת הרד"א אע"פ שכתב לפני כן 'אתה הוא'.


  • ח) בהליכ"ע (ח"א ויגש ו) מהדורה ראשונה פסק הרב שיש לענות אמן של תתקבל או על ישראל, באמצע פסוקי דזמרה. מ"מ צריך לדעת שבמהדורה השניה (עמ' עח) חזר בו ששב ואל תעשה עדיף אך העונה יש לו ע"מ שיסמוך. וכ"כ ביבי"א ח"ב, לב אות ו. וח"ו, ס"ס ד. וכ"פ בהלכה ברורה נא, יד. וכן מנראה מחזו"ע חנוכה עמ' רכה. (אמנם ע"פ זה תבין מדוע בילקו"י ס' נא סעיף י פסק להתיר).
  • ט)


  • ט) בחזו"ע ברכות עמוד קלט פסק הרב כהחיי אדם שבסלט פירות אף שיש רוב יש לברך על כל מין. ואילו בהמשך בעמוד רפה כתב בדין אורז ובשר שמדברי הח"א משמע שיש לברך על האורז ועל הבשר אך אין הלכה כמותו שיש לברך רק על האורז ע"ש. לכאורה הדברים סותרים זה לזה.


  • י)
  • ביביע אומר ח"ח (יו"ד ס' לה) דן האם אבל חייב בתלמוד תורה או רק רשות. ובמסקנה כתב שחייב ללמוד ולא ישב בטל. וזאת על אף שהביא דעת הריטב"א במ"ק טו שמוכח ממנו שלא חייב ללמוד. וכן פסק בילקוט יוסף (מועדים עמ' תקפ. וארבע תעניות החדש עמ' תי). אמנם כשמעיינים בחזו"ע תעניות (עמ' שיג-שטו) לכאורה נראים הדברים שמסקנתו כהריטב"א ושכן מוכח מהר"ן וכ"כ הגרש"ז אוירבך זצ"ל. והרב לא סיים כמו שכתב ביבי"א הנ"ל?


 
נערך לאחרונה:
#5
והרי התשובות מאת מחבר הקונטרסים 'נר חנוכה לבחורים' ו'נר יום טוב וברכתו':

א) בחזון עובדיה תעניות עמוד שח הערה א' נראה שהולך במהלך שמותר לומר פסוקי נחמה בסוף כל קינה. ואילו בעמוד שצא' פסק שידלגו פסוקי נחמה בסוף כל קינה. אך בסוף כל הקינות אומרים פסוקי נחמה. ובעמוד תז כתב שטוב לומר את פסוקי הנחמה רק אחרי השקיעה?

תשובה: מ"ש השואל דנראה שהולך מרן במהלך שמותר לומר פסוקי נחמה, הנה המעיין שם יראה שזה אינו, שהרי להדיא כתב בהלכה למעלה בזה"ל: ואם יש בניהם פסוקי נחמה צריך לדלגם. (ומה שפרט לאחמ"כ את דעת המתירים, זוהי דרכו בקודש להביא בפני הלומד כל השיטות בכל נושא הלכתי שהדבר מועיל לליבון והבנת הדברים, כידוע. ואולי י"ל דמה שהאריך שם בזה לומר דאין לעשות מחלוקת בשביל זה, ובפרט ביום זה) מיהו בסוף כל הקינות אומרים פסוקי נחמה דאף הפוסקים שכתבו שלא לומר פסוקי נחמה אחר כל קינה, סבירא להו שבסוף כל הקינות אומרים מעט פסוקי נחמה. וכמבואר בחז"ע שם (עמ' שח). ומה שכתב מרן זיע"א דמה טוב שיכוון הש"צ לומר פסוקי הנחמה אחר השקיעה, היינו לחוש לדעת הרב צידה לדרך שכתב לערער על מנהג זה. וע"ש שהביא דברי הכנה"ג שהביא מ"ש הרב צידה לדרך, וכתב דכיון שכן המנהג פשוט לאומרם אין לערער על כך, והוסיף הכנה"ג דאיהו נזהר שלא לאומרם מפני הטענה של הצידה לדרך.



ב) בחזו"ע שם עמ' רלח פסק שמותר לגהץ בגדים בשבוע שחל בו במגהץ חם והביא ראיה מהמשנ"ב והכה"ח בהלכות חול המועד. והקשו על זה כמה פוסקי זמנינו שהרי מבואר בש"ע בס' תקנא ס"ג משמע שאסור. וראיתי בקובץ בית יוסף (גליון כז עמ' עג) שהאריך בזה והוכיח שמה שדברו הפוסקים להעביר אבן חלקה היינו אבן כזו שגם מלבנת ומנקה הלכלוך בבגד. וסיים שכ"כ בשו"ת בית דוד (לג"ר יוסף דוד משאלוניקי יו"ד ס' קפז) שהגיהוץ ב'צקל' שעליו דברו הראשונים אינו מצוי בינינו. וכן ראיתי בילקו"י ארבע תעניות (עמ' שיג) שתירץ כאמור.

תשובה: שאלה זו שמעתי שהקשה הגר"מ מאזוז מזה שנה או שנתיים בשיעורו שבמוצ"ש, וכבר אז זכיתי לכוון למה שכתב מרן בילקו"י, והיינו שחילוק זה ברור לכל המעיין בסוגיא ובראשונים שהביא שם, ואינו צריך ליישובים אחרים.



ג) ביביע אומר ח"ח ס"ס ה הביא שהרב יקהל שלמה דן אם אדם ישן בתחילת הלילה על מטתו שכל זה כשקם אחר חצות אז נחשבת שינתו לשינת קבע, אך אם קם קודם חצות לא חשיבא שינתו לשינת קבע ואינו חייב לברך ברכה"ת. ע"כ. אך תמה על זה ביבי"א כי מה הבדל יש אם קם קודם חצות או אחריו. וכן המגיה בס' ויקהל שלמה חלק על הרב המחבר, והעלה שאין חילוק בין קודם חצות לאחר חצות, ולעולם צריך לברך ברכה"ת כל שישן שינת קבע על מטתו בלילה. ושוב מצא כן בכסא אליהו (ס' מז, ו שגם הקם קודם חצות יברך) והנאהו. אלא שיש עצה בנידונו כשעדיין לא התפלל ערבית, לכוין לצאת ידי ברכות התורה בברכת אהבה רבה של ערבית, שהיא פוטרתו מברכות התורה, כמבואר בפוסקים. אבל אם כבר התפלל ערבית וקם משנתו קודם חצות ללמוד, חייב לברך ברכות התורה. ע"ש. ודבריו נכונים. עכת"ד היבי"א. וכן פסק בהלכה ברורה (ס' מז בירור הלכה יח) שכן דעת הרב יבי"א. אמנם במפתחות שבסוף יבי"א שם כתבו שפסק שיש לברך ברכה"ת ובדיעבד ברכת אהבת עולם פוטרתו. ועל זה סמך בילקו"י (ס' מז, כט) שיש לברך לפני ערבית וביאר טעמו כי מאחר וברכת התורה לדעת הרבה פוסקים היא מן התורה, למה יכוין לפטור עצמו מברכה זו בברכת אהבת עולם, כיון שאנו תופסים עיקר לדינא דשינת קבע בלילה מחייבת בברכת התורה, אין צורך שיכוין לפטור עצמו באהבת עולם אלא יכול לברך בעצמו ברכת התורה. ע"כ. ולכאורה הדברים סותרים?

תשובה: ראשית מה שכתב השואל שבמפתחות שבסוף יבי"א שם 'כתבו' יש להאיר דזכורני ששמעתי כמה פעמים ממרן הראש"ל שליט"א שמרן עצמו כתב את המפתחות, כדרך שעשה רבינו ברוך בספר התרומה. ובעיקר הקושיא הנה בילקו"י שם כתב שמתחילה סבר שהעיקר להלכה כמ"ש ביבי"א שם, מיהו אולם אחר שעיין שוב בדברים חזר בו ממ"ש בשארית יוסף, אחר שראה שכן משמע במפתחות שביבי"א. ומ"ש בהלכה ברורה אינו סותר למ"ש במפתחות, דאיהו ס"ל דסב"ל כדיעבד דמי, בפרט שסיים שם מרן 'וראה עוד פרטים שם', ודוק.



ד) בתשובה המובאת בילקוט יוסף (ס' קכד הערה יד) ובהליכות עולם (ח"א עמ' פד בהערה) פסק הרב שאפשר לומר חזרת הש"ץ כשיש ששה עונים (וכמובן שיש בביהכ"נ עשרה) ואין בזה ברכה לבטלה ובילקו"י האריך לדחות האחרונים שהחמירו בזה. אך בתשובה אחרת (ילקו"י שם הלכה יז. יבי"א ט ס' קח אות סג והליכ"ע עמ' קפה) פסק שאם יש מנין מצומצם ומתוכם יש אנשים שמשוחחים בזמן החזרה ואינם נזהרים לענות אמן, עדיף יותר להתפלל תפלה אחת בקול רם. (ומיבי"א הנ"ל משמע שאין זה חומרא אלא כך יש לנהוג). ובמקורות לדבריו כתב שיש לחוש לפוסקים (שאותם דחה בילקו"י הנז') שסוברים שאם אין ט' עונים קרוב להיות ברכותיו לבטלה. ואם יש לחוש לדבריהם מדוע לא נחוש בחזרת הש"ץ כשיש ששה עונים ומקשיבים לחזן?

תשובה: החילוק בזה מפורש בדברי מרן בב"י (סי' נה) שהביא בהליכו"ע (שם עמ' פד) דמשיחין שיחת חולין שאני דכל הראוי לבילה, בילה מעכבת בו, ע"ש. וכמו שהביא לקמיה בהליכו"ע שם מדברי מהר"י עטייה לחלק דהיכא דאפשר ליה לכוון ולא מכוון קרוב להיות הברכות לבטלה, ע"ש.



ה) בהליכ"ע (ח"א עמ' קנו) נקט בפשטות שמרן חיבר ספר הש"ע אחר בדק הבית. שכ"כ היד מלאכי בשם כנה"ג והחיד"א בשם הגדולים ועוד. אך בהליכ"ע ח"ז (עמ' עה) כתב שהחיד"א הנ"ל דחה זאת והעלה שמרן חיבר בדק הבית אחר הש"ע. וכך נראה מסקנתו.

תשובה: אחר העיון בדברי מרן זיע"א ובדברי האחרונים שהביא שם נראה דסבירא ליה למרן זיע"א דלאו מלתא פסיקתא היא, וכפי הנראה ישנם מקומות שכתב בבדק הבית אחר שסיים לחבר את השו"ע, וישנם מקומות להיפך, וכל מקום לגופו. ולפי"ז מה שהביא בהליכו"ע (ח"א) הרבה פוסקים הסוברים שמרן חיבר את השו"ע אחר בדק הבית, היינו משום דס"ל דהראיה דהביא בבדק הבית מדברי הזוהר אינה ראיה, ולהכי נקט דהכא י"ל כדברי הפוסקים הנ"ל, וכמו שמדוקדק בדבריו שם. ומה שבח"ז הביא את דעת הסוברים להיפך, היינו משום ששם הביא את דברי הזבחי צדק דפשיטא ליה דמרן חיבר קודם את בדק הבית, והוציא דינים מכח זה. להכי הביא את דעת האחרונים החולקים, והוסיף שאף הרב כנה"ג לא פסיקא ליה, ע"ש. ואחר כותבי זה עיינתי בספר עין יצחק (ח"ג עמ' תקמח) וראיתי שג"כ נקט הכי, ע"ש.



ו) הש"ע (קיג, ו) פסק כשכורע בתפלת י"ח יש לכרוע גופו וראשו ביחד בפעם אחת, וכשזוקף ראשו תחלה ואח"כ גופו. ואילו דעת האר"י כשכורע כורע גופו ואח"כ ראשו וכן כשזוקף זוקף גופו ואח"כ ראשו. ובילקוט יוסף (קיג, ט) בהערה כתב שמנהג מרן אביו זצ"ל היה לכופף גופו ואחר כך מוריד הראש בכיפוף ע"ש. משמע שהיה נוהג כהאר"י. וכ"כ בספר ארחות מרן (פ"ח, יט). וצריך ביאור מדוע נהג כן. וחשבתי שאין לתרץ כיון שבהלכות תפלה אנחנו נמשכים אחר האר"י שרואים בהרבה מקומות הפוסקים תירצו שנהגו כהאר"י משום שהוא מנהג קדום. כמו חזו"ע (ימים נוראים עמ' רכב) גבי כפרות בערב יוה"כ. יבי"א (ח"ב ס' כה אות יג) גבי הנותן ליעף כח. יחוה דעת (ח"ו, לז) גבי תקיעת שופר בלחש של מוסף. ועוד. או שהשוו מדותיהם ואינם חולקים כמו ביבי"א (ח"ז, יד) גבי קדושה. ועוד רואים לגבי כריעה בעושה שלום דמרן זצ"ל פסק כהש"ע ולא כהזוהר והאר"י. ואולי אפשר לומר שכיון שדבר זה אינו מפורש בצורה מוחלטת בגמרא אלא כך פירש רש"י. ואילו דעת האר"י כתובה בזוהר, אפשר לומר שבמחלוקת כזו הלכה כהזוהר.

תשובה: נראה דמה שנהג כן מפני שאין שום הכרח לומר דמרן פליג על האר"י בזה, ועיקר כוונת מרן השו"ע היא שכשמשתחווה יכרע במהירות וכשזוקף יזקוף בנחת. וראיה לזה ממ"ש בערוך השלחן (קיג, ז) "וכשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחת וכשזוקף זוקף בנחת ראשו תחלה ואח"כ גופו שלא תהא עליו כמשא וכבר נתבאר דכשכורע כורע בברוך וע"פ הזוהר כשיאמר ברוך יכרע בברכיו וכשאומר אתה ישחה" הרי שפסק את דברי מרן ודעת האר"י כאחד. ואולי יש לדייק כן מדברי מרן השו"ע. שהרי הראשונים (או"ז ח"א סי' כח, רא"ש פ"א סי' טו, ובאבודרהם שמו"ע ד"ה גרסינן בברכות) כתבו דפירש בערוך בשם רב האי גאון ז"ל חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוים בבבל וקורים אותו אלכס"ר וכשכורע לא יכרע מאמצע מתניו וראשו זקוף ועומד אלא יכוף את ראשו כאגמון ויכרע. (כל זה מלשון הערוך כמבואר באו"ז) ומשמע מלשונם שאין לכרוע ולאחמ"כ לכוף ראשו, אלא יכוף את ראשו כאגמון ואז יכרע. מיהו בשו"ע (סי' קיג) כשפסק את דבריהם שינה מעט מהלשון וכתב "ולא יכרע באמצע מתניו וראשו ישאר זקוף, אלא גם ראשו יכוף כאגמון" ומשמע שבא לאפוקי מההבנה הפשוטה בדבריהם, דכל כוונתם הייתה לומר שלא ישאר ראשו זקוף.



[ז) ביביע אומר ח"ח (יא אות יט) העלה להלכה שיש לומר בברכת מודים- אתה הוא לדור ודור. נודה לך וכו'. והוכיח כן מהאבודרהם ושכ"כ היפה ללב (קכא, ב). וראיתי שתמהו על זה שהרי היפה ללב כתב שמהרמב"ם משמע הכי, אך מהאבודרהם משמע שמילים לדור ודור קאי על ההמשך- אתה הוא. לדור ודור נודה לך? לענ"ד נראה שפשטות דעת הרב ביב"א שאע"פ שבאבודרהם כתב אתה הוא לדור ודור, מ"מ המשיך וכתב שפירושו על שם הפסוק (תהלים קמו, י) לדור ודור הללויה. ושם ודאי הפירוש שבכל דור יהללו את ה' כמש"כ האלשיך והמצודות דוד שם. א"כ חייבים לומר שכך כוונת הרד"א אע"פ שכתב לפני כן 'אתה הוא'.



ח) בהליכ"ע (ח"א ויגש ו) מהדורה ראשונה פסק הרב שיש לענות אמן של תתקבל או על ישראל, באמצע פסוקי דזמרה. מ"מ צריך לדעת שבמהדורה השניה (עמ' עח) חזר בו ששב ואל תעשה עדיף אך העונה יש לו ע"מ שיסמוך. וכ"כ ביבי"א ח"ב, לב אות ו. וח"ו, ס"ס ד. וכ"פ בהלכה ברורה נא, יד. וכן מנראה מחזו"ע חנוכה עמ' רכה. (אמנם ע"פ זה תבין מדוע בילקו"י ס' נא סעיף י פסק להתיר).]
הנ"ל אינם שאלות.


ט) בחזו"ע ברכות עמוד קלט פסק הרב כהחיי אדם שבסלט פירות אף שיש רוב יש לברך על כל מין. ואילו בהמשך בעמוד רפה כתב בדין אורז ובשר שמדברי הח"א משמע שיש לברך על האורז ועל הבשר אך אין הלכה כמותו שיש לברך רק על האורז ע"ש. לכאורה הדברים סותרים זה לזה.

תשובה: מה שכתב השואל ממ"ש מרן בעמ' קל"ט, נראה שהוא ט"ס וכוונתו לעמ' קמ"ב. ובעיקר הקושיא י"ל דס"ל למרן לחלק בין עירבן יחד לאחר בישול לעירבן קודם הבישול. דמלבד מה שציין לחיי אדם ציין עוד למ"ש שו"ע הגר"ז (סי' רד סעיף יז) וז"ל שם: ואם הרוב הוא דבש הוא עיקר ומברך עליו ופוטר את הפירות וכן בהיפך אפילו אינם כתושים ומעורבים עמו אלא עומדים בעינם בתוכו 'כיון שנתבשלו יחד ונעשו תבשיל אחד' וה"ה לשאר משקים חוץ ממים 'אבל אם לא נתבשלו יחד ועירבן לאכלן יחד אין הולכים אחר הרוב' אלא צריך לברך על שניהם, עכ"ל. ודלא כהחי"א שסתם וכלל "עירב ב' מינים שאין ברכותיהן שוין".



י) ביביע אומר ח"ח (יו"ד ס' לה) דן האם אבל חייב בתלמוד תורה או רק רשות. ובמסקנה כתב שחייב ללמוד ולא ישב בטל. וזאת על אף שהביא דעת הריטב"א במ"ק טו שמוכח ממנו שלא חייב ללמוד. וכן פסק בילקוט יוסף (מועדים עמ' תקפ. וארבע תעניות החדש עמ' תי). אמנם כשמעיינים בחזו"ע תעניות (עמ' שיג-שטו) לכאורה נראים הדברים שמסקנתו כהריטב"א ושכן מוכח מהר"ן וכ"כ הגרש"ז אוירבך זצ"ל. והרב לא סיים כמו שכתב ביבי"א הנ"ל?

תשובה: גם בחזו"ע נקט כמו שפסק ביבי"א. ובתו"ד שם הוסיף להדיא וז"ל: ולכאורה יותר נראה לי לומר שאף בט' באב חובה ללמוד תורה בדברים הרעים, ע"כ. ומה שהסתמך על על הגרש"ז, כשתעיין תמצא שהביא ממנו ראיה שגם הוא הבין בדעת הריטב"א כמו שהבין הוא. וכתב שיש "סמך" מדברי הר"ן. ואדרבא עיין בדבריו שכתב להפליא ע"ד הריטב"א.
 
#6
יישר כח חיילך לאורייתא. אך אם יורשה לי להעיר כמה נקודות.
א) שאלה א'- מה שהרב כתב בחזו"ע עמ' שח שיש לדלג פסוקי נחמה היינו כשלומד בדברים המותרים כמו בדברים הרעים שבירמיה. וזה פסק הש"ע ועל זה לא נחלקו. אך הפוסקים שהביא בהערה דנו בעניין אחר. ולזה באה הקושיא שכל הרואה רק מש"כ בעמ' שח יכול להבין שמותר לומר וזה סותר למש"כ בעמ' שצא.

ב) שאלה ג'- שוב ראיתי בילקו"י שם שכתב בלשון- וראה במפתחות שבסוף הספר 'שכתב'. ואח"כ כתב ומבואר 'שתפס'. משמע כמו שכבודו כתב שמרן זיע"א כתב את המפתחות. ואולי צ"ל שמעיקר הדין יש לברך אך יש עוד פתרון אחר הוא לפתור הברכה בברכת אהבת עולם. ולכן אין זה סותר.

ג) מש"כ ששאלה ז' אינה שאלה. במחכ"ת ראה בשו"ת לב אהרן (להרב אהרן בוארון ח"א ס' יג וכן בקובץ בית הלל אדר ב' תשס"ח עמ' פ) שהאריך להסביר דעת מרן זיע"א. אמנם באור תורה (ניסן תשס"ז עמ' תקלב) כתב שם הרב יואל שושן לחלוק על מרן זיע"א מכח הקושיא הנ"ל ושכ"כ עוד אחרונים ע"ש. ולכן יש לתת את הדעת להסביר דברי הרב.

ד) שאלה ח' היא אכן לא כל כך קושיא אלא יותר הערה למעיינים. כי בהלכ"ע במהדורה השניה פסק בהלכה דשב ואל תעשה ולא יענה אותם אמנים בפסוד"ז. אך במהדורה הראשונה פסק שכן יש לו לענות וזה מש"כ בילקו"י.

ה) מש"כ על שאלה ט'. זכור לי שכך נראה דעת ההלכה ברורה (אך כעת אינו מצוי אצלי).

ו) מש"כ על שאלה י'. נלענ"ד שסדר הדברים בחזו"ע הוא כך, שיש להקשות על האחרונים שפסקו שאין חיוב ת"ת וכן מוכח משבולי הלקט שיש מצוה גם בט' באב. אך מהריטב"א מוכח שאין מצוה. וכן יש סמך לזה מהר"ן. ואע"פ שיש קושיות על הריטב"א מ"מ כולנו יודעים דרכו של מרן זיע"א להתבטל לראשונים על אף שלא מבינים אותם (והלשון 'להפליא' כתב על המהריט"ץ ולא על הריטב"א). ועוד, שלפי הניסוח שכתב בסוף התשובה שאחר שכתב את קושיותיו הוסיף תוספת שלא כתב ביב"א, 'ושוב ראיתי להגרש"ז' וכו'. וזה יותר מוכיח, לפחות שיש צד לומר שאין חיוב ודלא כמש"כ ביבי"א שיש חיוב. ועוד, שהרב בהלכה למעלה העתיק כל הסעיף מהש"ע מלה במלה ורק שינה דבר אחד שכתב- 'אבל מותרים לקרוא' ושינה מלשון הש"ע 'אבל קורא הוא'.
 
נערך לאחרונה:

קישורים לאתר 'מורשת מרן'