• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

שליחת הכוס לאשה (טה״ב)

לביא

Well-known member
החלטתי אחרי כמה ״ויכוחים״ עם החברותא (לשם שמיים) להעלות לכאן את הדיון.

הנה בטה״ב ח״ב עמ׳ר-רג דן הרב בנידון של קצה ס״יג בשליחת הכוס לאשתו נדה, דמהש״ע משמע דמותר לשלוח לה אחרי מישהו כדמשמע מהלשון אבל אם שותים הם מאותו הכוס ושתית איהי אבתרייהו וכו׳ דדוקא שתשתה אחרי שמישהו אחר שתה ולא אחריו אף שיש אחרים עמו. והנה שם (בעמ׳ רא) הקשה דלכאורה איך ייעשה בקידוש דליל שבת שח״ו ידלגו על עקרת הבית, ויעוין שם בהערה 112 במהדו״ח.

הנה הביא שם בהתחלה את הפרישה ש״כוס המיוחדת״ בשו״ע הוא דווקא כשמיוחד לה לחוד, אבל אם גם הבעל שותה לית לן בה ואפילו הם לבדם, וכן מבואר במאירי שמסביר כן בראב״ד (שהוא מקור דינו של השו״ע), ואח״כ מצא שגם הבן איש חי פסק כן. אך יוסף אומץ פליגי עלייהו וס״ל בדעת הראב״ד שאה״נ שיהיה לא מיוחד לה כל עוד אנשים אחרים שותים איתם, אפילו מביא לה אחריו שרי. והעיר על כל זאת מלשון השו״ע דמשמע לא כן אלא רק אחר מישהו אחר. אך בעמ׳ רב הביא כמה צדדים ״להחליש״ את כוח הפסיקה של הראב״ד המובא בשו״ע מכמה צדדים יעויין שם, וכתב למסקנא: לפיכך יש להקל שאחד מבני הבית יגיש הכוס אליה לאחר ששתה ממנו בעל הבית ולאחר שתייתה יטעמו ממנה כל בני הבית מכוס הקידוש עכ״ל. וכך כתב בפסק הלכה, אחרי שכתב תחילה פשט דינו של השו״ע ואז כתב וה״ה וכו׳.

ולי לכאורה משמע בפשיטות שאע״פ שפסק להקל שהיא תשתה אחריו, היינו בתנאי שגם בני הבית ישתו אחריו, וכלומר רק כפסיקת יוסף אומץ הנ״ל אך לא יותר כלומר כדעת המאירי והפרישה שאפילו הם לבד, וכדמשמע מלשון מרן. אך החברותא הק׳ רוצה להגיד שכיוון שכ״כ אחרי שהביא את המאירי וז״ל הרב: וגם המאירי כתב בעיקר דבר זה שאינו מכח ההלכה ושגם לדברי האוסרים מותר לה לשתות אחריו מן הכוס כיון שאינו מיוחד לה וכו׳ ע״כ ולאח״כ כתב הפסיקה הנ״ל, מכאן רצה לדייק שהרב מקל בפשיטות כהמאירי והפרישה הנ״ל. ואע״פ שעל משמרתי אעמוד דכך משמע בפשיטות מלשון מרן לאחר שלאחר שתייתה יטעמו ממנה כל בני הבית וכו׳ דמשמע דווקא שאחרים שותים אחריה, מצאנו אח״כ בספר אבני שהם לרב משה פנירי שהביא את הטה״ב והשמיט את כל הסיפא של הרב אלא רק שהיא יכולה לשתות אחריו.

אשמח לדעת הגאונים דהכא.
 

קבצים מצורפים

  • שליחת הכוס לאשתו טה״ב.pdf
    7.3 MB · צפיות: 5
ודאי כוונתו היכא ששותים שאר בני הבית ולא יקל כ"כ נגד הא דמשמע מהש"ע שצריך להפסיק בשתיית אחרים. ואך רק בא להקל שהיא תשתה מיד אחריו היכא שבני הבית שותים אחר כך. ומה שהביא המאירי שוב לפני הפסיקה "לפיכך" הנה לא הביא הא דמשמע לו מהמאירי שיכולה לשתות מיד אחריו בלי אחרים. אלא רק בא לחזק מה שכתב הוא שהראב"ד לא פסק כן בסכינא חריפתא ושגם המאירי אמר שדבר זה אינו מכח הלכה.
וא"כ אפשר שגם הראב"ד והשו"ע יודו היכא ששותים עוד אחרים אחריה.(בפרט אחרי שכתב שקשה לפסוק שהאשה תשתה אחרי בני הבית שאין זה מן הנימוס ודרך ארץ.
 
ודאי כוונתו היכא ששותים שאר בני הבית ולא יקל כ"כ נגד הא דמשמע מהש"ע שצריך להפסיק בשתיית אחרים. ואך רק בא להקל שהיא תשתה מיד אחריו היכא שבני הבית שותים אחר כך. ומה שהביא המאירי שוב לפני הפסיקה "לפיכך" הנה לא הביא הא דמשמע לו מהמאירי שיכולה לשתות מיד אחריו בלי אחרים. אלא רק בא לחזק מה שכתב הוא שהראב"ד לא פסק כן בסכינא חריפתא ושגם המאירי אמר שדבר זה אינו מכח הלכה.
וא"כ אפשר שגם הראב"ד והשו"ע יודו היכא ששותים עוד אחרים אחריה.(בפרט אחרי שכתב שקשה לפסוק שהאשה תשתה אחרי בני הבית שאין זה מן הנימוס ודרך ארץ.
99% ממה שרציתי לומר (ואמרתי).
אך מנגד (כך טוען החברותא ג״כ) הרב טרח להביא את רוב דברי המאירי שכתב שלדברי האוסרים יש להקל בלא מיוחד לה (והן הן דברי המאירי מהם מדקדק הרב, יעיין מר היטב בעמ׳ ר ו-רא), והביא את זה בסמוך לפסק, ולכן (לכאורה) יש לומר איפכא.

ומ״ש בפרט אחרי שכתב וכו׳, למיטב עיוני כל מה שהרב חתר להיתר זה בעקבות ההכרח הזה.

(אם למר חסר הספר כרגע, אני יכול לצלם אותו לצורך הלימוד)
 
תודה, יש לי הספר ב"ה.[וראיתי הדברים בפנים].
לא מסתבר כלל שיפסוק כך וגם לא נראה וכמו שכתבתי בפרט שזה רק משמע לו מהמאירי ואיך ע"פ משמע מהמאירי יקל כל כך נגד הא דמשמע לו לאסור מהשו"ע אפילו בשותים אחריה בני הבית אלא ע"כ לומר שמיקל רק כששותים אחריה ולדברי החברותא שלך היה לרב זצ"ל לכתוב בהלכה למעלה שאם הבעל שותה יכולה האשה לשתות אחריו ותו לא.
 
תודה, יש לי הספר ב"ה.[וראיתי הדברים בפנים].
לא מסתבר כלל שיפסוק כך וגם לא נראה וכמו שכתבתי בפרט שזה רק משמע לו מהמאירי ואיך ע"פ משמע מהמאירי יקל כל כך נגד הא דמשמע לו לאסור מהשו"ע אפילו בשותים אחריה בני הבית אלא ע"כ לומר שמיקל רק כששותים אחריה ולדברי החברותא שלך היה לרב זצ"ל לכתוב בהלכה למעלה שאם הבעל שותה יכולה האשה לשתות אחריו ותו לא.
דווקא לענ״ד הראיה מהמאירי היא חזקה, הואיל ולא הצריך אנשים אחרים עמו אלא מספיק שלא יהיה ייחוד עבורה, ואם יסבור כמו היוסף אומץ לא היה לו להשמיטו.

עכ״פ אנחנו אומרים אותו דבר ומאותם ראיות שאתה רוצה להוכיח גם אני רוצה להוכיח.
פשוט זה מה שקורה שיש לך חברותא עקשן (ולטובה יש לומר).
 
חזור
חלק עליון