ב"ה
שלום וברכה
אסור לחבק או לנשק את אחותו הגדולה ומעשה טיפשים הוא, אולם בלחיצת יד שאינה דרך חיבה לאחותו, מעיקר הדין יש להתיר, אולם אין להתיר לחיצת יד לשאר נשים אף כשאינה דרך חיבה.
כתב הרמב"ם (בהלכות איסורי ביאה פ"כא הל"ו) והביאו מרן השולחן ערוך (אבן העזר סימן כא סעיף ז) כתב המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם, אף על פי שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים, שאין קרובים לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאב לבתו ומהאם לבנה. כיצד, מותר האב לחבק בתו ולנשקה ולישן עמה בקירוב בשר, וכן האם עם בנה, כל זמן שהם קטנים. הגדילו, ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שיהיו שדים נכונו ושערה צמח (יחזקאל טז, ז), זה ישן בכסותו והיא ישנה בכסותה. ואם היתה הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה, או שנתקדשה, וכן אם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה, ואף על פי שהם קטנים, משהגיע ליכלם מהם, אין ישנים עמהם אלא בכסותן.
וכתב בחלקת מחוקק (שם ס"ק ח) והא דאמרינן בפ"ק דשבת דף י"ג דעולא מנשק לאחותו אבי ידייהו צדיק גמור היה ויודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור ע"כ. וכ"כ הבאה"ט (שם ס"ק יב), וביאור הגר"א (שם ס"ק כו) כתב שאין קרבים וכו' אפילו שום קורבה. אמנם החלקת מחוקק (שם ס"ק ט) כתב הא דמחבקים ומנשקים אח לאחותו הקטנה בת שלש שנים אין זה לחיבת אישות רק לחיבת קורבה והכל לש"ש, ובקדושין דף פ"א ע"ב מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו אפילו בקביעות ועיין לקמן סי' כ"ב סק"א: ועוד כתב (שם ס"ק יא) אפשר דה"ה אח גדול מותר לישן עם אחותו הקטנה בת ג' שנים רק מילתא דפסיקא נקט דאין כל אח גדול מאחותו, משא"כ באב ואם, וכבר כתבתי דאף דבמשנה (קדושין דף פ' ע"ב) אמרו מתייחד עם אמו ועם בתו אמר רב אסי שם בגמ' (דף פ"א ע"ב) דמתייחד עם אחותו שלא בקביעות ע"כ.
וכתב בספר אורחותיך למדני (ח"ו סימן קצג) שאף שיש להחמיר בלחיצת יד בשאר נשים וכנראה מהספר חסידים (ס'תתרץ) ודבריו הם לדורות 'לא יתקע יהודי בכף הנכרית ולא הנכרית בכף איש יהודי אע"פ שהיד מעוטפת בבגד סייג לגלוי עריות', וכן הוא בעוד יוסף חי (פר' שופטים אות כב) ובסה"ק מקבציאל כתבתי במנהג אירופ"ה כשבא אורח לבית חבירו ואוהבו יאחוז האורח בכף בעל הבית או האשה בעלת הבית, וכן להיפך ויתאחזו בכפם זה בזה אחיזה חזקה וזה הוא אות חיבת שלום דודאי ירא שמים צריך ליזהר לבלתי יעשה זאת, כיון דהוא אחיזה ונגיעה יד ביד כדרך חיבה, דלכך תהיה אחיזתם בכפם בחוזק להורות בזה חיבה יתירה ע"ש, וכן כתב באג"מ (בא"ח ח"א סקיג) שפשוט שהוא אסור ובאה"ע (ח"א סוף ס"נו) כתב ובדבר שראית שיש מקילין מיראי ה' ליתן יד לאשה כשהיא מושיטה, אולי סוברין דאין זה דרך חיבה ותאוה אבל למעשה קשה לסמוך על זה, וכן הוא באה"ע (ח"ד ס"לב אות ט) וז"ל בדבר להושיט יד לאשה כדרך נותנים שלום בהפגשם ודאי הוא פשוט שאסור, דהרי יש לחוש גם לדרך חיבה והנאה ע"ש וכן הוא בעוד חכמי זמנינו. ודלא כפי שביארתי לעיל וכן המנהג בינינו שאין להתיר לחיצת יד באשה, מ"מ באחות 'שאין לבו של אדם נוקפו עליהן', ואין איסור מצד הדין אלא משום לך לך אמרינן לנזירא, נראה שיש להקל, ויש לפרש מ"ש הרמב"ם "אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר, ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא. שאין קריבין לערוה כלל". זה רק בדרך חיבה, אבל בדרך כבוד ושלום כמנהג העולם אין איסור, וכ"ש לדעת הרשב"א בתשובה (ח"א ס' אלף קפח) שכתב "לפי מה שאמרו לא תקרב שום קריבה בעולם אין הפרש בקרובותיו האסורות לו כבתו ואחותו, וכן שאר הקרובות... מיהו בכולהו איפשר דאינן אסורות בקריבה שאינה של גלוי עריות אלא מדרבנן ומשום הרגל עבירה, וכדאמרינן התם אמר עולי שום קריבה בעלמא אסור משום לך לך אמרינן נזיר סחור סחור לכרמא לא תקרב, ולא אמרו בהם אלא קריבה המביאה לידי הרגל כישן עמהן ואפילו הוא בבגדו והיא בבגדה, ואי נמי בנשיקה ואפילו אבי ידייהו שכל דברים אלו מרגילין לערוה ע"ש כל דבריו, נראה מזה שהרשב"א אזיל כשיטת הרמב"ן שסבר שאין איסור מן התורה אלא בביאה ממש כמבואר בהשגותיו על הרמב"ם בספר המצוות, וכן הוא בש"ך בי"ד (ס"קנז ס"ק י) שכתב "משמע דאף הרמב"ם לא קאמר אלא כשעושה חיבוק ונישוק דרך חיבת ביאה שהרי מצינו בש"ס בכמה דוכתי שהאמוראים היו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם... אלמא דאינו לוקה אלא בדרך תאוה וחיבת ביאה ע"ש, ולפי זה י"ל דאה"נ שאין היתר לנשק ולחבק אחותו, אלא י"ל שדוקא אלו שהם בדרך חיבה בשאר נשים יש לאסור באחות, משא"כ שאר נגיעות שאינם בדרך חיבה, וכתב באג"מ (אה"ע ח"ב ס"יד) שלסברת הש"ך בדעת הרמב"ם בלא דרך תאוה אף איסור מדרבנן ליכא ע"ש.
ואף שמצינו שהב"ש (באה"ע ס"כ ס"ק א) פליג על הש"ך ולדעתו אף שלא בדרך חיבה סבר הרמב"ם שחייב מלקות בעריות, מ"מ עדיין י"ל שלגבי אחות שכל האיסור הוא מדרבנן מטעם סחור סחור לכרמא אין להחמיר כולי האי כדי לומר שאף בנגיעה שלא בדרך חיבה אסורה.
וזה מ"ש הרשב"א הנ"ל דאינן אסורות בקריבה שאינה של גלוי עריות אלא מדרבנן, וא"כ י"ל שלשיטת הרמב"ן והרשב"א כיון שלא אמרו בהם אלא קריבה המביאה לידי הרגל כישן עמהן, ואפילו הוא בבגדו והיא בבגדה ואי נמי בנשיקה, ואפילו אבי ידייהו מובן שנגיעה שלא בדרך חיבה אינה אסורה.
ולכן נראה שחיבוק ונישוק אסורים באחות (עיין עוד בזה באג"מ י"ד ח"ב ס"קלז), אבל יש להקל בלחיצת יד, ואין חילוק בזה בין אם היא נדה או לא, ובין אם היא אשת איש, כיון שעכ"פ 'אין לבו של ידם נוקפו עליהן'. ע"ש. וכ"כ בספר גן נעול (ח"ג עמוד תקטז) ע"ש.
בברכה רבה