א) בהליכות עולם ח"א (עמ' צח וקמג בהערה) פסק שהנמצא באמצע ק"ש ושמע קדיש, יענה אמן אחר "שמיה דקב"ה", ואחר "דאמירן בעלמא", וכן כשמתחיל לומר "יהא שמיה רבה" יאמר מקודם אמן. והעונה חמשה אמנים יש לו על מה שיסמוך. אמנם בילקו"י (נט, כז) פסק שיענה חמשה אמנים. וביאר בהערה, שביבי"א (ח"א, ה אות ט) הביא סמך למנהגינו לענות חמשה אמנים, ושכן המנהג. ע"ש. ולא זכיתי להבין דבריו, דיותר משמע מדברי היבי"א הנ"ל שלא יענה וכ"ש שכן פסק בהליכ"ע שיצא לאור הרבה שנים אחרי יבי"א?
ב) בחזו"ע (עמ' קכג בהערה) דן הרב האם הציבור צריכים לעמוד בשעת הברכות של השופר ומסיק שאין אנו מטריחים את הצבור לעמוד בשעת הברכות שעל השופר בתקיעות דמיושב. אמנם בילקו"י ימים נוראים (עמ' שטז) פסק בהלכה שכל הצבור יעמדו בשעת ברכת השופר. והביא בהערה ציטוט של החזו"ע הנ"ל. וא"כ מדוע פסק דלא כהרב בחזו"ע?
ב) בחזו"ע (עמ' קכג בהערה) דן הרב האם הציבור צריכים לעמוד בשעת הברכות של השופר ומסיק שאין אנו מטריחים את הצבור לעמוד בשעת הברכות שעל השופר בתקיעות דמיושב. אמנם בילקו"י ימים נוראים (עמ' שטז) פסק בהלכה שכל הצבור יעמדו בשעת ברכת השופר. והביא בהערה ציטוט של החזו"ע הנ"ל. וא"כ מדוע פסק דלא כהרב בחזו"ע?