מרן הרשל"צ שליט"א בילקוט יוסף (ארבעת המינים עמ' שכח) כתב בעניין תולעים הירקות וז"ל- ומ"מ מי שבא להתארח בבית אחרים כגון בשבתות והגישו לו צלחת חמין או דגים, ויודע שהם משתמשים בעלים כמו סלרי ופטרוזליה שאינם מגידול מיוחד אלא מגידול רגיל שמוחזקים בחרקים, יש להקל שיוכל לאכול שם מהחמין או הדגים. מטעם ס״ס, כמ״ש בשו״ת מנחת שלמה )תנינא סי׳ סג( דבבישול יש תרי ספיקי, שמא לא היו כלל תולעים, ואת״ל שהיו תולעים, שמא נתמעכו ונתבטלו ע״י הבישול. ולכן תבשיל עם ירקות [מלבד הסלרי ושאר ירקות הנגועים] שגם בזה יש ס״ס, שמא לא היה תולעים, ושמא לא עברו למאכל. וכ״כ במנחת שלמה שם, שאם נתן מאכל על עלה חסה שלא נבדק, מסתבר דאין מחזיקין ממקום למקום, ועכ״פ יש כאן תרי ספיקי שמא אין בו תולעים ושמא לא עברו למאכל. עכ"ל.
כלומר, דיוצא מדבריו שאף בירק עלים הנגוע הרבה בחרקים, מועיל הס"ס, שמא לא היה ושמא נימוח ומותר התבשיל באכילה. ואילו מש"כ בהמשך בתבשיל ירקות שמותר מס"ס אחר, שמא לא היה ושמא לא עבר. בזה מותר רק לאכול את שאר הירקות, אך אין לאכול את ירקות העלים הנגועים.
אמנם יש לעיין בפסק זה. והוא ע"פ מש"כ הש"ע ביו"ד (פד, ט) שאם עבר ובישל דבר הטעון בדיקה, בלא בדיקה. אם יכול לבדוק בודק. ואם לאו התבשיל מותר. והטעם שמותר מבואר בב"י בשם הרשב"א מטעם ס"ס, שמא לא היה ושמא נימוח בתבשיל.
ובאיסור והיתר הארוך (שער מא, ג) אחר שהעתיק את דברי הרשב"א הוסיף - והיינו שלא הוחזקו פירש בסתם מיני קיטנית אבל פרטיים במדינה שהוחזקו בכך הוי ודאי ולא ספק. עכ"ל. ז"א, אם הירק הוחזק שהוא מתולע א"א לומר ספק לא היה, וא"כ התבשיל אסור. והעתיקוהו האחרונים להלכה, ראה כה"ח ס"ק .
אמנם נחלקו האחרונים בכמה נקרא מוחזק בתולעים. הש"ך (בנקודות הכסף על הט"ז ס"ק יז), הפר"ח (ס"ק לא) והכרתי (ס"ק טז) כתבו כן אף על קטניות שהרחש מצוי בו.
אמנם המנחת יעקב (כלל מו ס"ק יח) והצמח צדק (בחידושיו על הש"ע) כתבו לחלוק עליהם, שהרי הרשב"א גופא איירי אף בקטניות וכיוצא שדרכם להתליע. אלא מה דאיירי הרשב"א והאו"ה הוא באופן שלא יהא מוחזקים לודאי מתולעים כמו מצא בה ג' או ד' או שידעינן בודאי שכולם מותלעים (מנחת יעקב שם). כלומר, ההיתר שעליו דיבר הרשב"א הוא שאין הירק מוחזק כודאי מתולע. אך אם הוא מוחזק כודאי מתולע כגון, שמצא ג' או ד' חרקים בתבשיל (כש"כ הש"ע בסופו בשם י"א) או שאנו יודעים שבודאות שירק זה מתולע (אף שלא ראינו חרקים). וכך מבואר בצמח צדק, שאף במיעוט המצוי הוא עדיין ספק. רק בדבר שודאי שיש בו תולעים אסור.
ודעה שלישית הביא בדרכי תשובה (ס"ק קכג) מבינת אדם (סוף אות ל) שאם הוא מוחזק כל כך בתולעים, ואף קרוב לודאי, אסור.
א"כ הס"ס הנ"ל כבר כתבו הרשב"א ומדוע הביא בילקו"י זה ממנחת שלמה. ומה שהביא ממנחת שלמה שמא לא עברו, איירי שנתן מאכל על גבי חסה שלא נבדק, שאין מחזיקים איסור ממקום למקום. אך בתבשיל כיצד אפשר לומר כן, הרי הכל מתערב במהלך הבישול בפרט שרגילים לערבבו בכף.
והשאלה הגדולה היא, כיצד אפשר להתיר תבשיל של ירק עלים מגידול רגיל, הרי שם כמות התולעים גדולה מאוד ומצויה שם ביותר, וא"כ הדרינן למש"כ האיסור והיתר ושאר האחרונים, דדבר המוחזק בחרקים א"א לומר ספק לא היה, והתבשיל אסור.
כלומר, דיוצא מדבריו שאף בירק עלים הנגוע הרבה בחרקים, מועיל הס"ס, שמא לא היה ושמא נימוח ומותר התבשיל באכילה. ואילו מש"כ בהמשך בתבשיל ירקות שמותר מס"ס אחר, שמא לא היה ושמא לא עבר. בזה מותר רק לאכול את שאר הירקות, אך אין לאכול את ירקות העלים הנגועים.
אמנם יש לעיין בפסק זה. והוא ע"פ מש"כ הש"ע ביו"ד (פד, ט) שאם עבר ובישל דבר הטעון בדיקה, בלא בדיקה. אם יכול לבדוק בודק. ואם לאו התבשיל מותר. והטעם שמותר מבואר בב"י בשם הרשב"א מטעם ס"ס, שמא לא היה ושמא נימוח בתבשיל.
ובאיסור והיתר הארוך (שער מא, ג) אחר שהעתיק את דברי הרשב"א הוסיף - והיינו שלא הוחזקו פירש בסתם מיני קיטנית אבל פרטיים במדינה שהוחזקו בכך הוי ודאי ולא ספק. עכ"ל. ז"א, אם הירק הוחזק שהוא מתולע א"א לומר ספק לא היה, וא"כ התבשיל אסור. והעתיקוהו האחרונים להלכה, ראה כה"ח ס"ק .
אמנם נחלקו האחרונים בכמה נקרא מוחזק בתולעים. הש"ך (בנקודות הכסף על הט"ז ס"ק יז), הפר"ח (ס"ק לא) והכרתי (ס"ק טז) כתבו כן אף על קטניות שהרחש מצוי בו.
אמנם המנחת יעקב (כלל מו ס"ק יח) והצמח צדק (בחידושיו על הש"ע) כתבו לחלוק עליהם, שהרי הרשב"א גופא איירי אף בקטניות וכיוצא שדרכם להתליע. אלא מה דאיירי הרשב"א והאו"ה הוא באופן שלא יהא מוחזקים לודאי מתולעים כמו מצא בה ג' או ד' או שידעינן בודאי שכולם מותלעים (מנחת יעקב שם). כלומר, ההיתר שעליו דיבר הרשב"א הוא שאין הירק מוחזק כודאי מתולע. אך אם הוא מוחזק כודאי מתולע כגון, שמצא ג' או ד' חרקים בתבשיל (כש"כ הש"ע בסופו בשם י"א) או שאנו יודעים שבודאות שירק זה מתולע (אף שלא ראינו חרקים). וכך מבואר בצמח צדק, שאף במיעוט המצוי הוא עדיין ספק. רק בדבר שודאי שיש בו תולעים אסור.
ודעה שלישית הביא בדרכי תשובה (ס"ק קכג) מבינת אדם (סוף אות ל) שאם הוא מוחזק כל כך בתולעים, ואף קרוב לודאי, אסור.
א"כ הס"ס הנ"ל כבר כתבו הרשב"א ומדוע הביא בילקו"י זה ממנחת שלמה. ומה שהביא ממנחת שלמה שמא לא עברו, איירי שנתן מאכל על גבי חסה שלא נבדק, שאין מחזיקים איסור ממקום למקום. אך בתבשיל כיצד אפשר לומר כן, הרי הכל מתערב במהלך הבישול בפרט שרגילים לערבבו בכף.
והשאלה הגדולה היא, כיצד אפשר להתיר תבשיל של ירק עלים מגידול רגיל, הרי שם כמות התולעים גדולה מאוד ומצויה שם ביותר, וא"כ הדרינן למש"כ האיסור והיתר ושאר האחרונים, דדבר המוחזק בחרקים א"א לומר ספק לא היה, והתבשיל אסור.