• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

תחנון ביום העצמאות ויום ירושלים

ב"ה
שלום וברכה,
בענין אמירת תחנון ביום העמצאות וביום ירושלים, הנה נושא שאלה זו הוא מאד רגיש.
מפני שמצד אחד יש סיבה חשובה ביותר להודאה גדולה לבורא עולם על כל הטובה וכו' שהיה ביום זה הוא יום ירושלים, וכך היו רואים ביום זה כל חכמי ישראל מדורות עברו, אלא שיש שייחסו זאת דוקא לתושבי ירושלים שהם אלו שימנעו מתחנון, ויש שראו בזה שייכות לכל ישראל בכל מקומות מושבותיהם, ואלו ואלו דברי אלקים חיים.
ומצד שני יש מגזרים הסבורים שהיות ושמחת ההצלה הזו משתמשים בה מנהיגי המדינה להשקפותיהם בענין המדינה וכוחי ועוצם ידי וכו', באופן שמנוגד לדרכה והשקפתה של תורה, לכן אין להביע הזדהות עם שמחת הצלה זו, ובכך לבטא ולו במקצת את ההסתייגות מהתנהלות המנהיגים שמובילים נגד דרכה של תורה ורוח ישראל סבא. ולפחות לא להנהיג דבר שמביע הזדהות עם דרכם.
וכל שכן לגבי יום העצמאות, שלמעשה מצד אחד מבטא את הקמתה של המדינה, שהיא שמחה והרווחה גדולה מצד אחד לעם היושב בציון, והרבה הגדלת תורה והרחבת ספסלי בית המדרש נתגלגלו בסיבתה, ובלא ספק היתה תשועה גדולה לעם היהודי, ומסתבר מאד שיש בה לא מעט משלביה הראשונים של גאולתינו השלימה, אולם כל זה עדיין עם צערה ומגינתה בצדה מכל האופן שמתנהלים הדברים, והשלטון האנטי דתי שמניא את מערכות הכלל היפך ונגד דעת התורה רוח ההלכה, וברמיסת השקפתה הטהורה של עם הנצח, ובפרט שעוד רב הדרך עד לטהרתן של ישראל ושמירת המצוות כדת של תורה, כך ששמחה זו מהולה הרבה בתוגה.
וקונפליקט זה הוא שהוביל לחילוק ביחס המנהיגים התורניים כלפי יום זה.
אמור מעתה, שקשה מאד לקבוע הוראה אחידה לכלל הציבור בענין אמירת תחנון, וכל שכן לגבי אמירת הלל וכדומה, בימים אלו.
ולך נא ראה כמה טרח מרן רבנו הגדול זיע"א בשו"ת יביע אומר ח"ו (חאו"ח סי' מא), לבאר הצדדים והבדלי הגישות מצד אל צד בין רבני ישראל בנושא חברתי רחב זה, לך נא קחנו משם ורווה צמאונך!

ועל כן להלכה ולמעשה, בודאי שנהרא נהרא ופשטיה, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, שאלו ואלו דברי אלקים חיים, כל אחד כפי הדרך שעליה גדל, ועל פי מה שרבותיו מורים לו ומכוונים אותו.

ולגבי הנהגת חכם בקהילתו כיצד עליו להנהיג, גם בזה יש לו לנהוג בחכמה, ולהלך כפי הרוח רוח אלהין קדישין של רוב הציבור ע"פ איזה ערכים והשקפות שגדלו עליהם, כדי שלא יווצר בלבול הדעות, וכן שלא יבואו לידי מחלוקת, שזה העיקר היותר גדול וחשוב לאלקנו. ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין את לבו לשמים.

והנני להעתיק בכאן דבריו של מרן הראש"ל שליט"א שנשאל בזה,
מתוך ב' מכתבים שמצויים אצלי מהשנים האחרונות,

וזה לשונו:

בס"ד, ‏ג' סיון תשע"ה
1120-2/ע"ה
לכבוד
היקר והנעלה, כש"ת ה"ה ,,, ,,, נר"ו

שלום וברכה,

...
ב. בענין התחנון ביום העצמאות, אין לעשות מזה מחלוקת ח"ו, ומריבות בביהכ"נ, כי כל עיקר אמירת הוידוי בכל יום אינו חובה אלא רשות, כמו שכתבו הגאונים, ובודאי לא שוה את המחלוקת.

...
בברכת התורה,

יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא בית הדין הרבני הגדול​


בס"ד, ‏כ"ד אלול תשע"ה
1767-2/ע"ה​
לכבוד
הבחור החשוב, כש"ת ,,, ,,, נ"י

שלום רב,

,,,
ובענין אמירת תחנון ביום העצמאות, אצטט לך מה שכתב מרן אאמו"ר בשו"ת יביע אומר חלק (אורח חיים סימן מא) וזה לשונו: ומכל מקום עדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית וכו', אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית מבחינה רוחנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות של הנשים באופן נורא, בגדי פריצות, ספרי פורנוגרפיה, וסרטי קולנוע מבישים, חילולי שבת בפרהסיא, פתיחת איטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל שמיליון ילדי ישראל, מתחנכים במוסדות חינוך לא - דתיים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגוים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ונתקיימה נבואת ישעיהו: ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, וכדרשת חז"ל בחגיגה (יד) ובעקבות משיחא חוצפא ישגא, ועמא דארעא אזלא ומדלדלא, נערים פני זקנים ילבינו וכו' (סוטה מט:), הלזה צפינו וקוינו במשך כאלפיים שנות גלותינו, והרי כ' הרמב"ם (בפ"ט מה' תשובה ה"ב): לא נתאוו ישראל לימות המשיח אלא כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצות כראוי, ובימי המשיח תרבה האמונה והדעה והחכמה והאמת, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ומסיבות אלה הרבה משלומי אמוני ישראל אשר רואים שעדיין שכינתא בגלותא וכו', לרוב יגונם וצערם על מצבינו הרוחני אשר אנו נתונים בו כיום, וכיו"ב ראיתי בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו (חאו"ח סי' י אות ז) כי היצר הצורר בעוכרינו להסית את ישראל מדרכי ה' וכו', ואינה גאולה שלימה לכל עם ישראל, ע"ש. ואמנם עם כל הצללים הנ"ל, ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם, כי ארץ ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, ורבבות בחורי חמד מטובי בנינו היקרים עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות, והתורה מחזרת על אכסניא שלה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל. [ויש להכיר טובה להקב"ה על כל הנ"ל].

והנני לברכך,,,
בברכת התורה,​

יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא בית הדין הרבני הגדול​
 
נערך לאחרונה:
ב"ה
כתב יד יקר זה נודע בשערים ודשו בו רבים, ובודאי יש בו גילוי דעת חשוב ונכבד בעיקר דעתו של מרן זיע"א לפחות לציבורים מסויימים.
עכ"פ לענין מעשה עיננו תלויות לגדולי הדור שע"י ההשגחה, ויפתח בדורו כשמואל בדורו, ונאמנים עלינו דרכם והבנתם של רבותינו גדולי הדור, וכ"ש עם עדות בניו הנכבדים כיצד היה מורה ובא ומכוין אותם בעצמם לשאלות אלו ששאלוהו לענין מעשה לחצריהם בטירותם, בישיבותיהם ובכוללים שלהם, ומאידך כיצד היה מכוין ומורה גם בציבורים אחרים, ועל כן מורים ובאים ומכוונים אותנו כפי הרוח רוח אלהין קדישין אשר נחה עליהם מאת ה' מן השמים, ואנו מקבלים הנהגתם עלינו מן שמיא בשמחה ואהבה וברוב חיבה כדת מה לעשות, ומקיימים בזאת ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, אפילו על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.
וכל שכן שברוך ה' ההוראה בזה אחידה שאין בכחה להוביל לשום מחלוקת שבעולם אחר שההוראה היא לעשות מה שיוביל להיפך מן המחלוקת, ושלא לעשות מה שיוביל למחלוקת.

ואם יורשה לי לבקש בנימה אישית (ולא כאיש צוות בפורום), להניח נושא רגיש ונכבד זה כפי שהוא עומד בשלב זה, באופן שאין בו מקום ליצור פירוד בדעות ומשם בנקל ללבבות, בשום צד, ונשאר כולנו אהובים ונחמדים, כולנו ברורים, כולנו עושים באימה וביראה ובאהבה רצון אבינו שבשמים, ובאחדותנו נרוץ לקראת גאולתנו השלימה ועצמאותנו הקדושה של חלק אלוה ממעל שבקרבנו, ולהיותו יתברך שוכן בינותינו במוחש במהרה בימינו אמן.
 
יישר כח לכבוד הרב.
כמובן שאין זה נושא מהותי ואין לעורר עליו מחלוקת, אבל אם השאלה היא כיצד לנהוג לכתחילה, מעניין שמרן פסק שלא לומר תחנון לישיבה קדושה. ואחה"ר אם מרן פסק כך בשנת תשע"א, והוא גדול גדולי דורנו, וכתב כן באופן ברור בכתי"ק, מדוע לא נסמוך ע"ז למעשה, ולא זכיתי להבין מהו שכתב "עכ"פ לענין מעשה עיננו תלויות לגדולי הדור שע"י ההשגחה, ויפתח בדורו כשמואל בדורו" וכו'. ואפי' על ספק הולכים בוידוי להקל. ועכ"פ כן היתה גם דעתו של חכם בן ציון זצ"ל. ונראה שאם נדון רק על הלכתחילה והכל בדעת מרן זיע"א, ונזכה לברר מקחו של צדיק, אין בזה שום חשש של פירוד לבבות ח"ו, כי כולנו בני איש אחד נחנו.
בברכה ובהערכה רבה
 
ב"ה
שלום וברכה לכבודו,
אני מקבל הערתו ומבין אותה, אולם למה שציטט ממני יש המשך שמבאר שיחתי, שכך הם דברי: עכ"פ לענין מעשה עיננו תלויות לגדולי הדור שע"י ההשגחה, ויפתח בדורו כשמואל בדורו, ונאמנים עלינו דרכם והבנתם של רבותינו גדולי הדור, וכ"ש עם עדות בניו הנכבדים כיצד היה מורה ובא ומכוין אותם בעצמם לשאלות אלו ששאלוהו לענין מעשה לחצריהם בטירותם, בישיבותיהם ובכוללים שלהם, ומאידך כיצד היה מכוין ומורה גם בציבורים אחרים, ועל כן מורים ובאים ומכוונים אותנו כפי הרוח רוח אלהין קדישין אשר נחה עליהם מאת ה' מן השמים, ואנו מקבלים הנהגתם עלינו מן שמיא בשמחה ואהבה וברוב חיבה כדת מה לעשות, ומקיימים בזאת ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, אפילו על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. ע"כ.
ורצוננו לומר בזה דבר מאד חשוב, שאם אכן היתה הבנה ודרך אחידה אצל כל תלמידיו וממשיכי דרכו ומורשתו ומבררי מקחו של צדיק, בדעתו של מי שגדול, ללא חילוקי דעות בהבנת דרכו ודעתו עצמה, אחר מכתב זה שלכאורה מסיר כל ספק, אם כן בודאי הוא שכך היה עלינו בנקל לומר בפה מלא שזוהי דרכו ודעתו השלימה ללא עוררין וללא כחל וסרק.
אולם מאחר שלמעשה הקב"ה מראה לנגד עיננו שגם אחר מכתב זה דעתם של רועי ישראל ממשיכי דרכו ומורשתו שהם לימדונו ועוררונו על בהירות דרכו ומורשתו וכו', והם בעצמם מבינים תובנה מסויימת בהנהגתו והכוונתו בזה, בגין מכתב יקר זה ששופך אור מצד אחד, עם עוד ידיעות נוספות נכבדות אחרות שבעיניהם הקדושות עיני העדה שופכות אור מצד אחר, ומביאים אל ההבנה השלימה בהנהגתו והכוונתו בנושא זה, והן הן שלוחי דרחמנא להורותנו הדרך אשר נלך בה ע"פ דרכו ומורשתו, (כלומר בודאי שיש עוד דרכים ומסלולים שונים בהנהגת עם הקודש, אבל הן הן שלוחי דרחמנא לדרך ומורשת רחבה זו של רשכבה"ג שזכינו לילך בה), הלכך לא לנו להפנות עורף ולא פנים ולסרב לקבל משלוחי דרחמנא את ההנהגה והדרך וההבנה בדעת התורה כפי הרוח אשר נחה עליהם מאת ה' מן השמים, אלא עלינו לקיים דבריהם ולצעוד בדרכם באהבה ושמחה כדת מה לעשות ואפילו על שמאל שהוא ימין.

ובפרט שכאמור דרכם דרך המלך בזה מכוונת בדיוק נפלא לדרך שלימד אותנו מרן מלכא רבנו הגדול זיע"א לנשום את רוח הקהל והעדה ולהנהיגם כפי רוחו של אחד ואחד למנוע מחלוקת ולהרבות אהבה ואחדות, בדברים שאינם עקרוניים מצד הדין ואינם חורגים ממסגרת ההלכה. ובפרט בנושא כ"כ רגיש שגם אם תהיה מהם הוראה אחידה שלא לומר, אנא עבדא בתוך עמי אנכי יושבת בשבת תחכמוני בעיר חרדית לאלקיה, ואנן סהדי שתכף ומיד יעשו כולם אגודות אגודות ומה שהושג עד עתה אחדות די חשובה בדרך ההנהגה וההוראה, יצור פיצול חמור מחמת חילוקי השקפה והנהגה בנושאים רגישים מעין אלו, בפרט אצל אותם שגדלו בחממת הישיבות הקדושות, שעל חלקם הגדול יקשה מאד להזדהות עם ביטוי שיש בהוראה שכזו, והארכתי במקום שאולי היה צריך.

ואסיים בזה בברכה רבה ובידידות, ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום!
 
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון