שלום וברכה
בעל תשובה שנכשל בגויה לפני ששב בתשובה, ועזב מעשיו הרעים, והרחיק מן הכיעור הדומה לו, והתמיד בתשובתו כמה שנים, ועוסק בתורה בכל זמן פנוי שיש לו, ורוצה לתקן מה שנכשל בעבר, יש לו התייעץ עם תלמיד חכם שמכירו אישית, ובקי בעניינים אלו, שיוכל להוסיף לכפרתו ע"י נתינת צדקה, ושאר דברים שיוכל לעמוד בהם, ועיקר התשובה בזמננו בפרט בדורות חלושים כמו שלנו, היא עסק התורה בהתמדה בהלכה ומוסר לדעת מה יעשה ישראל, ובנתינת צדקה כאשר יוכל שאת. וראה עוד בהארה כאן.
בספר בארות יצחק (עמוד רכד) הביא בזה אשר כתב רבנו חיים ויטאל זכותו תגן עלינו אמן מפיו של רבנו האר"י הקדוש בשער רוח הקודש (תיקון כ) וזה לשונו: למי שבא על גויה דע כי אמרו רזי"ל בגמרא סוטה (ג ע"ב) קשורה בו ככלב וכונת חז"ל היא כי הבא על גויה יתגלגל אחרי מותו בכלב. ובזה תבין סוד נפלא מה שאמר הכתוב "ענו בכבל רגלו" (תהילים קהי) כי יוסף גמר בדעתו לזרוק הטיפות ההם באותה גויה, אלא שראה לפניו איקונין של אביו כמי"ש רז"ל (שם דף לו ע"ב) וכן אמרו שם בגמרא על פסוק "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" חד מלאכתו ממש וכו', והנה אם החטא בא לידי פועל ח"ו והיה בא על הגויה היה מוכרח להתגלגל בכלב. אבל כיון שחזר בו לכך נצול מן הכלב, אבל כיון שחטא במחשבה ויצאו טפות זרע מבין צפרניו לכן נתן תמורתו הכבל, תמורת כלב. ותמורת היותה נקשרה ככלב בגלגול נקשר עתה בחיו בכבל. ולכן ניתן בבית הסוהר עשרה שנים כנגד עשרה טיפות רע שיצאו ממנו. וזה שאמר הכתוב "ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו", רצונו לומר ענו בכבל רגלו של הגוף, ואם היותו כבל ברזל נחשב כאילו באה נפשו בכלב תמורת כבל ברזל, וזה הוא ברזל באה נפשו ולא אמר באה גופו וכו'... שיטבול בשלג ז' או ט' פעמים, ומספר ימי התענית לא קבלתים ע"כ. [ויעוין במה שהביא אחרון זמננו הרב
יוסף שבתי שני שכתב שיש להתענות גם מאתים ושש עשרה יום, וראיתי בספר הכלבו שהבא על הגויה יתענה ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יתרחץ עד אשר ישוב אף ה' ממנו, ומשמע שם מ' יום, ובספר אורחות צדיקים (שער התשובה) כתב יתענה וילקה ולא יאכל בשר ולא ישתה יין לפחות ארבעים יום, ואם יחזור לסורו ישב ערום בימות החמה במקום נמלים ובימות הגשמים ישבור הקרח וישב במים, וכן הוא בספר ראשית חכמה עניני תשובה פרק ז']. וכו' ע"ש.
ואין אלו כל הדברים, כי הם ארוכים מיני ים ועוד האריכו בהם בספרים הקדושים, והנה יראה הרואה מה נורא חטא זה לפני הי יתברך, ואלו הדברים נאמר בהם כי ה' שונאם, כדאיתא בגמרא סנהדרין קו. כשיעץ בלעם לבלק אמר לו אלוהיהם של אלו שונא זימה, והרבה כליה וחורבן באים לעולם בעבור הזנות כדאיתא בגמרא שבת סב. ובמשנה סוף סוטה מח. והורגת רעים וטובים כמבואר ברש"י בתחילת פרשת נח בשם המדרש' ושם במדרש רבה בראשית פ' כו', ריב"ל אמר על הכל הקב"ה מאריך אפו חוץ מן הזנות. וכל זאת בעבור תאוה ריגעית החולפת בזקנה ה' יצילנו, וצא וראה כי בעוון העגל נפלו כשלשת אלפי איש, ובבנות מואב עשרים וארבע אלף אלמלא פנחס שביטל גזירת כליה מכל העם ה' יצילנו.
ומאידך גיסא יראה הרואה מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ומה יפה מאוד ירושתו של המתגבר כנגד יצרו בעוז ותעצומות וזוכה בטובה וברכה בעולם הזה, ושכר נצח שמור לו לעולם הבא, והנה ידוע מה היה רב נסיונו של יוסף הצדיק באשת פוטיפר שבמשך שנה תמימה היתה מחליפה חליפות בגדים מידי יום ביומו פתותו, והיתה מביאה נערות יפות גויות הרוקדות סביבו בחוסר לבוש והוא בו שבע עשרה שנה שכוחו עמו ויפהתואר ויפה מראה, ולא נשא עיניו אפילו פעם אחת, על אף האיומים בסכנות שהיתה המרשעת מאימת עליו, ומשם לבית האסורים. וסופו כתוב במדרש רבה פרשת מקץ פרשה צ' "ויאמר פרעה אל יוסף ויסר פרעה וגו'" אמר רבי שמעון בן גמליאל משלו נתן לו. פיו שלא נשק בעבירה ועל פיך ישק כל עמי, גופו שלא נגע בעבירה וילבש אותו בגדי שש, צוארו שלא הרכין לעבירה וישם רביד הזהב על צוארו, ידיו שלא משמשו בעבירה ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף, רגליו שלא פסעו בעבירה ייתון וירכיבו על קרוכין וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, מחשבה שלא חשבה בעבירה תבא ותקרא חכמה ויקראו לפניו אברך אב בחכמה ורך בשנים ע"כ. ולא עוד אלא שהוא מלך יחיד שמלך במשך שמונים שנה בממלכה אדירה בעולם, ואם בעולם הזה כך מה לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ועד עצם היום הזה מתפללים כל הדורות להוושע בזכות אתו כוח של יוסף, וכל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו עושין לו נס כמבואר בגמרא קידושין מ. על מעשי נסיון שארעו לרב חנינה בר פפי ולרבי צדוק ולרב כהנא שעמדו בנסיון וזכו לנס ובמדרש רבה פרשת במדבר ט' לא נגאלו ישראל ממצרים וכל הניסים שנעשו להם בזכות ששמרו על עצמם מן הזנות, ועוד רבו גם רבו המדרשים בחומר העוון ובמעלת הנשמר.
והן אמת שאמרו בגמרא חגיגה יא. גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להן מכל מקום אמרו במסכת אבות דרבי נתן נוסחא א' פרק כ' ד"ה רבי חנניה, רבי חנניה סגן הכהנים אומר כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורין הרבה, הרהורי יצר הרע, הרהורי אישה רעה, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם, שכך כתוב במשנה תורה על ידי משה רבנו "והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם תחת אשר לא עבדת את ה אלהיך בשמחה ובטוב לב מרוב כל ועבדת את אויבך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל" (דברים כ"ח מ"ז ומ"ח). וראינו בעינינו מאלו שהלכו אחר עיניהם ונפלו בקליפה וגדעו השרש הקדוש והפסיקו שלשלת הזהב של אלפי שנים ולהרבות זרע לאומות אחרים, אשר רדפו וגם טבחו ובזזו בנפש חפיצה רבבות אלפי ישראל ולא ידעו כי עשיו שונא ליעקב וכל השנאה היא בעבור שבחר בנו מכל העמים להיות עם הנבחר עם הנצח. וזה ישמע מפיהם כידוע, [וזכורני לפני כשש שנים שהיו לי דברי ויכוח עם כומר שמשמש בתפקידו עשרים שנה וששאלתיו על דתו ואמונתו כמה שאלות לא מצא ידיו ורגליו, ואמר לי בפיו כי תורתינו ואמונתינו ואומתינו אמת, ולאחר שנה פגשתיו שוב ואמר לי שעזב מלהיות כומר וכיום הוא עובד במשרד העיריה וזה לא פלא] ובאחרית ימיהם ראו השורש פורה ראש ולענה אשר נטעו ובמסתרים תבכה נפשם, שלא השאירו זרע אחריהם שיעלו נפשם בקדיש והשכבה ויהיו לדראון עולם, יכאב הלב על נשמותיהן האבודות ויש שחושבים מחשבות ובוחרים בגיור מדומה שאינו כרצון ה' וכרצון תורתו הקדושה ואין מועיל להם מאומה דגיור תלוי ברוחניות ולא בכניסה למים, וגם בהם ראינו לצערנו שיחגגו פורים פסח סוכות וכדומה ובד בבד גם את חג הנצרות רח"ל וידעתי מהם כי בלא ידיעת הבעל ילכו המשפחה והילדים לכנסיה, ואוי לעינים שכך רואות ואוי לאזניים שכך שומעות להחליף תכלית החיים בהבל, והוא אשר דיבר הנביא ירמיה ב' "ועמי המיר כבודו בלא יועיל מה מצאו בי אבותיכם עול כי רחקו מעלי וילכו אחר ההבל ויהבל"
וה' יקיים בנו נחמות ישעיה נביאו "ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגייך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה" במהרה בימנו. אמן. ע"כ.
וראה עוד מה שכתב מרן זיע"א ביבי"א (ח"ב או"ח סימן כח אות יב), ומרן הראש"ל שליט"א ילקוט יוסף מועדים מהלכות תענית "שבעה עשר בתמוז" (סעיף ג) כתב אין לתלמידי חכמים להתענות תענית שובבי"ם או תענית לכפרת עוונות וכדומה, בזמן עבודתם, כיון שעל ידי חלישות כוחם לא יעבדו כפי הצורך, וימעטו במלאכת שמים. וכן הוא הדין לפועלים או לפקידים וכל שכן לבני ישיבה ההוגים בתורה שאסור להם להתענות תעניות הנזכרים, ובימי השובבי"ם עדיף שיתענו תענית דיבור, אך אסור להם לבטל מסדר לימודם, ולקרוא תהילים, כי אין לך דבר העדיף יותר מלימוד הגמרא וההלכה.
בברכה רבה
